| < אחורה |  אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 4, תמונה 6 |
קדימה > |
תרועה. נכנסים אגריפה, אוקטביוס, עם אנובארבוס ודולאבּלה.
אוקטביוס: אגריפה, צעד קדימה, פתח בַּקרב.
אנו רוצים את אנטוניוס חי, שבוי.
דאג שיידעו זאת.
אגריפה: בהחלט.
(יוצא)
אוקטביוס: זמן השלום העולמי קרוב.
לו יהי יום זה מוצלח, כי אז בשְלוש
קצות האימפריה יתנוסס עלה
של זית.
(נכנס שליח)
שליח: אנטוניוס בא לשדה הקרב.
אוקטביוס: תן לאגריפה הוראה לשתול
את אלה שמרדו בו בראש-החץ,
שייראה שאנטוניוס שופך
את חמתו על עצמו.
(יוצאים כולם חוץ מאנובארבוס)
אנובארבוס: אלכסס – גם ערק: נסע "בשם
אנטוניוס" לִיהודה, ושם הסית
את הורדוס הגדול לחבור לאוקטביוס,
ולעזוב את אנטוניוס אדונו.
כשכר טרחה, אוקטביוס תלה אותו.
קאנידיוס וכל שאר העריקים
קבלו תעסוקה אך בלי אמוּן
ובלי כבוד. אני עשיתי עוול,
ואני מאשים את עצמי כל כך
שלא אדע שמחה עוד.
(נכנס חייל של אוקטביוס)
חייל: אנובארבוס, אנטוניוס
שלח אחריך את כל אוצרך,
עם תוספות ממנו. השליח
הגיע כששמרתי, ואצלך
באוהל הוא פורק את זה עכשיו
מהפרדים.
אנובארבוס: תיקח, על חשבוני.
חייל: אל תתבדח, אנובארבוס.
זאת האמת. כדאי שתחפה
על הבחור כשהוא יוצא מפה.
הייתי עושה זאת בעצמי, אבל
יש לי משמרת. הקיסר שלך
ממשיך לנהוג כמו אל.
(יוצא)
אנובארבוס: אני לבד חלאת כל העולם,
ומי כמוני חש זאת. הו אנטוניוס,
מכרה של נדיבות, כיצד היית
משלם על שירותי הטוב, אם אתה
מכתיר כך בזהב את הנבזוּת
שלי! זה מפוצץ לי את הלב.
אם מחשבות יאוש לא ישבּרו
אותו מהר, אז אמצעִי מהיר
אחר ישבור כל מחשבה; אבל
יאוש יעשה את זה, אני מרגיש.
אני – נלחם בך? לא-לא, אלך
ואחפש לי איזו תעלה
למות בה; סחי וזוהמה יָאִים
לפֶרק סוף של החיים שלי.
יוצא.
| < אחורה | אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 4, תמונה 6 |
קדימה > |