| < אחורה |  אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |
נכנסים אנטוניוס וקלאופטרה עם כרמיאן ואחרים.
אנטוניוס: ארוס! השריון שלי, ארוס!
קלאופטרה: תישן קצת.
אנטוניוס: לא, פרגית שלי! בוא, ארוס, השריון
שלי, ארוס!
(נכנס ארוס עם השריון)
בוא, חבר, חגור לי את הברזל שלך.
אם אלת מזל לא תהיה היום איתנו,
זה כי התגרינו בה. בוא כבר!
קלאופטרה: לא, גם
אני אעזור. לְמה זה זה?
אנטוניוס: עזבי,
עזבי! אַת הנַשָקִית של הלב שלי!
(היא רוכסת את שריונו לא כהלכה)
להיפך, להיפך! זה, זה!
קלאופטרה: באמת, לא,
אני אעזור. ככה זה צריך להיות.
אנטוניוס: אוּ אָה! עכשיו כבר ננצח. ראית,
חבר טוב? לך שים ת'מגן שלך.
ארוס: כבר, אדוני.
קלאופטרה: זה לא מאובזם יפה?
אנטוניוס: אדיר, אדיר! מי שיפרום את זה
לפני שלי יתחשק להתפשט
לִמְנוחה, יחטוף סופה. אתה
כמו גולם, ארוס, ונושא-הכלים
של מלכּתי דרוּך יותר ממך.
'זְדרז. הו אהובה, אילו יכולת
לראות אותי במלחמה היום,
והיית בקיאה במקצוע המלכותי,
היית רואה מומחה בפעולה.
(נכנס חייל חמוש)
יום טוב! ברוך הבא! אתה נראה
אחד שיודע מהי חובה צבאית.
לְעמל אהוב אנו קמים מוקדם
והולכים אליו בחדווה.
חייל: אלף, אדון,
אפילו שמוקדם, כבר חגוּרים
הדוּק ומחכים לך בשער.
(צעקות. תרועת חצוצרות. נכנסים מפקד וחיילים)
מפקד: היום יפה. בוקר טוב, המפקד.
כל החיילים: בוקר טוב, המפקד!
אנטוניוס: יפה חצרצתם,
בחורים! הבוקר, כמו רוח של עלם
ששואף להשאיר חותם, מתחיל מוקדם.
(לקלאופטרה): כן, ככה. תני לי. הֵנה. מצוין.
שלום, גבירה. יקרה מה שיקרה לי,
זאת נשיקת חייל.
(נושק לה)
יהיה מביש
ומגונה לעמוד עוד על טקסי
פרידה כמו אחד-העם. אני עוזב
אותך עכשיו כמו איש פלדה. - כל מי
שרוצה להילחם, שייצמד אלי,
אוביל אתכם לַמטרה. שלום.
(יוצאים כולם חוץ מקלאופטרה וכארמיאן)
כארמיאן: תרצי לפרוש לחדר?
קלאופטרה: קחי אותי.
הוא יוצא כמו אביר. לו רק היו
הוא ואוקטביוס מכריעים את כף
המלחמה הזאת בדו-קרב. אז
אנטוניוס – אבל עכשיו – טוב, בואי.
יוצאות.
| < אחורה | אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |