שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים אנטוניוס, קלאופטרה, אנובארבוס, כארמיאן, איראס, אלכסס ואחרים.

אנטוניוס:  לא יילחם אתי, אנובארבוס?

אנובארבוס:                                      לא.

אנטוניוס:   ולמה לא?

אנובארבוס: הוא חושב, אם מזלו טוב פי עשרים,

          כוחו עשרים נגד אחד.

אנטוניוס:                              מחר,

          חייל, אלְחם בים וביבשה.

          או שאחיה, או שאת כבודי הגוסס

          אטבול באמבט של דם שיַחיה אותו. 

         תיתן קרב טוב אתה?

אנובארבוס:                          אני אכּה

          ואצעק "על החיים ועל המוות!"         

אנטוניוס:  כל הכבוד! קדימה! נא לקרוא

          לַמשרתים שלי.

          (יוצא אלכסס)

                                הלילה פה

          שולחן פתוח.    

         (נכנסים שלושה או ארבעה משרתים)

                              תן לי יד. תמיד

          היית גבר יושר; גם אתה,

          אתה, ואתה, ואתה. שֵרתם אותי טוב -

          אתם ומלכים, כמו שותפים לצוות.  

קלאופטרה (הצידה לאנובארבוס): מה זה מביע?

אנובארבוס (הצידה לקלאופטרה):                       אחד מהתעלולים

          המשונים שצער מעולל

          לַמוח.

אנטוניוס (לעוד משרת): גם אתה ישר. הלוואי

          יכולתי להתפצל לחבורת

          גברים כְּמוכם, ואתם להידחס

          יחד בתור אנטוניוס, שאשיב

          לכם שרוּת כמו שנתתם לי.

כל המשרתים: חס וחלילה!

אנטוניוס:                         טוב, אז בחורים

          שלי, תמלצרו לי הלילה. אל

          תשאירו לי את הכוס ריקה, תנו לי

          כבוד כמו בזמן שקיסרותי

          היתה אתכם בַּסגל רתומה

          לפקודתי.        

קלאופטרה (הצידה לאנובארבוס): מה הכוונה שלו?

אנובארבוס: שההולכים אחריו יבכו.

אנטוניוס:                                     תדאגו

          לי עוד הלילה. אולי זה קו הגמר

          של שירותכם. יכול להיות שלא

          תראו אותי יותר, או, אם כן, רק

          צל רוח בלהות. אני מביט

          בכם כמו אחד אשר נפרד. חברים

          נאמנים שלי, אני לא מגרש אתכם,

          אלא נשאר, כמו אדון שנשוי

          לשירותכם הטוב, עד שיפריד

          המוות. תדאגו לי שעתיים

          הלילה, אני לא מבקש יותר,

          ויגמלו לכם אלים על זה.     

אנובארבוס: מה הרעיון, אדון, ככה להעיק

          עליהם? תראה, הם בוכים. וגם אני –

          החמוֹר – יש לי בצל בעין. 'תבּייש,

          אל תהפוך אותנו לנשים.

אנטוניוס: הו, הו, הו! שהמכשפה תיקח אותי

          אם התכוונתי כך! ברכה שתצמח

          מן הדמעות האלה. נשמות

          שלי, אתם לוקחים אותי מדי

          קשה, כי אני דיברתי לעודד

          אתכם, ביקשתי שתדליקו את

          הלילה בלפידים. דעו, לבבות

          שלי, אני מקווה לטוב מחר,

          ואוביל אתכם לאן שאני צופה

          חיים של נצחון, לא מוות עם

          כבוד. לארוחה, קדימה, בואו,

          נטביע הגיגים כבדים.

     יוצאים.