< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נשמעות חצוצרות, נכנסים אנטוניוס וארוס. חייל פוגש אותם.
חייל: שהאלים יתנו לאנטוניוס יום שמח!
אנטוניוס: הלוואי שאתה והצלקות שלך
הייתם משכנעים אותי אז כן
ללחום ביבשה!
חייל: אם כך היה, אז
המלכים שהתמרדו והחייל
שערק ממך הבוקר עוד היו
הולכים בעקבותיך.
אנטוניוס: מי ערק
הבוקר?
חייל: מי? אחד שתמיד היה
קרוב לך. קרא לאנובארבוס, הוא לא
ישמע אותך, או שממחנה אוקטביוס
הוא יענה "אני לא משלך".
אנטוניוס: מה אמרת?
חייל: אדוני, הוא עם אוקטביוס.
ארוס: אדוני, הוא לא לקח את הארגזים
והאוצר שלו.
אנטוניוס: הוא הלך?
חייל: בדוּק.
אנטוניוס: לך, ארוס, שלח לו את האוצר שלו.
מהר. אל תשתהה שניה, אני
דורש. כתוב לו – אני אחתום – מילות
פרידה, ברכות יפות. הגד שאני
מקווה כי לעולם שוב לא ימצא
סיבה להחליף אדון. הו המזלות
שלי השחיתו בני-אדם ישרים! –
מהר כבר. – אנובארבוס!
יוצאים.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |