שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

 נכנסים אוקטביוס, קורא מכתב, לֶפּידוּס ופמלייתם.

אוקטביוס:  תראה ותשתכנע, לֶפּידוּס,

          שאין לאוקטביוס נטייה לשנוא

          מי שחולק אתו שלטון. אלה

          החדשות מאלכסנדריה:

          הוא דג דגים, שותה, ומכלה

          את מנורות הלילה בהילולות;

          הוא לא גברי יותר מקלאופטרה,

          והוד מלכותה – היא לא נשית יותר

          ממנו; לשליחַי עשה טובה

          שהתייחס, בקושי הוא מודה

          שיש לו שותפים. תמצא פה בן-

          אדם שהוא תמצית כל הפגמים

          שאנשים חוטאים בהם.

לפידוס:                                   קשה

          לי להאמין שהרע בו מאפיל

          על כל הטוב. אצלו פגמים נראים

          כמו הנקודות שבשמיים, שְחור

          הלילה רק מבליט בהם בְּרק אש;

          זאת ירושה, לא רכישה; הוא לא

          יכול להשתנות, כי לא בחר 

          בזה.

אוקטביוס:           אתה סלחן מדי. נאמר

          שלא פָּסוּל להתקפץ כך על

          מיטת מצריים, לוותר בשם

          התענוג על ממלכה, לרבוץ

          ולהתחרות עם עבד בלגימות,

          או לדדות ברחוב בצהריים,

          להתגושש עם טיפוסים זולים

          שמסריחים זיעה. נגיד שזה

          הולם לו - גם אם די נדיר האופי

          שמדברים כאלה לא מוכתם –

          בכל זאת אין לאנטוניוס שום תירוץ

          על קלקוליו כשאנו פה נושאים

          משקל כבד כפול כי הוא קליל.

          אילו מִלֵּא את שעות הפנאי שלו

          בחשקיו – שייענש בסיפליס  

          וכאב בטן. אבל להשחית

          זמן שמזעיק אותו בְּתוף, קורא

          לו להתייצב לַדגל המשותף

          שלנו – זה ראוי לנזיפה

          כמו בילדים אשר רכשו תבונה

          ומשליכים אותה למען רגע

          של תענוג, מורדים בשיקול דעת.

          (נכנס שליח)

לפידוס:  עוד חדשות.

שליח:                     בִּצעו את פקודתך,

          וכל שעה, שליט גדול, תשמע

          דיווח מהשטח. הוא חזק

          בים, פומפאוס, ונראֶה אהוב

          על אלה שהיו נאמנים

          לך רק מתוך פחד. בַנמֵלים

          נאספים כל מרירי הנפש,

          והלשונות אומרות שנעשה

          לו עוול.

אוקטביוס:                זה צפוי. לִמדו אותנו

          בשיעור ממשל ראשון: רוצים אותך

           שם עד שאתה שם. את המפסיד

          לא אוהבים עד הרגע שהוא מפסיד,  

          אז הוא פתאום אהוב מאד, כי הוא

          חסר. הגוף הזה ששמו הוא "עם"

          נסחף לו, כמו קְנה קש על הגלים,

          קדימה ואחורה, מתרפס

          לכל חילוף של זרם, עד שהוא

          נרקב לו תוך תנועה.

          (נכנס שליח שני)

שליח שני:  אדון, אני מביא מידע:

          שני הפיראטים הידועים, מֶנָאס

          וּמֶנֶקְרָאטֶס מפקדים בים,

          חורשים בו ושורטים בו עם ספינות;

          עורכים פשיטות בזק על חוף איטליה –

          משמר החוף מחוויר כשהוא רק חושב

          על זה – ונוער משולהב נוהר

          לצבא פורקי העול. כל כלי משוט

          שרק מגיח כבר נחטף; כי שֵם

          פומפאוס אימתני יותר מכל

          תקיפה שהוא היה יוזם.

אוקטביוס:                              אנטוניוס,

          עזוב את הזנוּנים המופקרים!

          כשנהדפת בְּמוֹדֶנָה, אז,

          כשרצחת את הקונסולים,

          רדף בעקבותיך הרעָב,

          ולמרות התפנוקים בהם גדלת

          לחמת בו בְּסיבּולת שפראים

          לא ישרדו כמותה. שתית מֵי

          שלולית דלוחים שבהמות יקיאו

          ושתן של סוסים. הִרגלת את

          החֵך לגרגרים של שיח בר.

          ניזונת מקליפות של גזע כמו

          אַיָל כששלג נח על אחו. על

          האלְפּים, מספרים, אכלת מין

          בשר מוזר שחלק מתו רק

          מלהסתכל עליו. ואת כל זאת –

          כבודך נפצע כשאני אומר את זה –

          נשאת כמו חייל, ולחְייך

          לא הצטמקה בכלל.

לפידוס:   חבל עליו.

אוקטביוס:                   שחרפּותיו יקחו

          אותו מהר לרומא. בא הזמן

          ששנינו נֵרָאה בשדה הקרב כבר.

          יש לזמן את המועצה דחוּף.

          כשאנחנו מתבטלים פומפאוס רק

          מרוויח.

לפידוס:                אדוני, מחר אוכל

          למסור לך במדויק אילו

          כוחות של ים ויבשה אפשר

          כרגע לארגן.

אוקטביוס:                   ועד אז גם

          אני אבדוק את זה. שלום.

לפידוס:  שלום לך. בכל מה שתשמע

          בינתיים מן השטח תשתף

          אותי בבקשה.

אוקטביוס:                 שלא תדאג.

          אני יודע מה אחריותי.  

     יוצאים.