שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >

נכנסות קלאופטרה, כארמיאן ואיראס, וכן אלכסס.

קלאופטרה: תנו לי קצת מוזיקה. אה, מוזיקה,

          מזון עגום שלנו שבשוּק

          האהבה.

כולם:                  היי, מוזיקה!

          (נכנס מארדיאן הסריס)

קלאופטרה: עזבו. נשחק בביליארד. כארמיאן!

כארמיאן: כואבת לי היד. שחקי עם מרדיאן.

קלאופטרה: שגברת תשחק עם מסורס

          או עם אשה – אותו דבר. אתה

          בא לשחק אתי, אדון?

מארדיאן:                               ככל

          שביכולתי, גברתי.

קלאופטרה:                    כשהרצון

          הוא טוב, גם אם הכשרון קטן,   / הוא טוב, גם אם הכלי מדי קטן,

          סולחים לַמבצֵע. לא רוצָה כבר.

          תנו לי חכה; נלך אל הנהר.

          שינגנו לי מרחוק ואני

          אוליך שולל דגים שחומי זימים.          

          אנעץ את הקרס המעוקל שלי   

          בִּלְסתות חלקלקות, וכל

          דג שאמשוך לי אדמיין שהוא

          אנטוניוס, ואומַר "אה-הה! נתפסת!"

כארמיאן: היה מצחיק כשהתערבתם מי

          אלוף הדייג; כשהצוללן

          שלךְ תלה לו על הקרס דג

          מלוח, ובאיזה מרץ הוא

          משך.

קלאופטרה:        הרגע הזה? איי, רגעים!

          איך שהצחקתי עד שהשתנק,

          ואז בלילה שוב הצחקתי עד            

          שהשתתק, ולמחרת, לפני

          תשע בבוקר, כבר השקיתי אותו

          אל מיטתו, את הפאות שלי

          והגלימות שמתי עליו, ואני 

          חגרתי את חרבו מקְרב פיליפּי.

          (נכנס שליח)

            או, מאיטליה! דחוף לי את הבשורות

          הפוריות שלך באוזן, היא

          המון זמן עֲקָרָה!

שליח:                            גברתי, גברתי –

קלאופטרה: אנטוניו מת! תגיד את זה, נבל,

          ואתה הורג את גברתך; אך אם

          תמסור לי אותו חופשי וטוב,

          אז יש זהב, והנה הוורידים

          הכי כחולים שלי לנשיקה –

          יד ששפתי מלכים נִשקו בְּחִיל

          ורעד.  

שליח: ראשית, גברתי, שלום לו.  

קלאופטרה: אה טוב, יש עוד זהב. אבל, תקשיב-

          אתה, על המתים אומרים "שלום

          להם". אם ככה זה, את הזהב

          שאני מעניקה אתיך ואשפוך

          אל תוך גרונך דובר הרֶשע.

שליח: גברת טובה, הקשיבי לי.

קלאופטרה: טוב, מקשיבה, קדימה.

          אבל פניך לא אומרים טוב אם 

          אנטוניוס הוא חופשי וגם בריא –

          פרצוף כזה חמוץ בתור שופר    

          בשורות טובות כאלה?! אם שלומו

          לא טוב, אתה צריך לבוא בדמות

          שד זעם ועם כתר נחשים,

          לא בצורת אדם.

שליח:                         תואילי רק

          לשמוע לי?

קלאופטרה:                בא לי רק להרביץ

          לך לפני שתדבר. אך אם

          תגיד שאנטוניוס חי, שלום לו, או

          שהוא ידיד אוקטביוס, לא שָבוי

          שלו, אשפוך עליך גשם של

          זהב, אמטיר פנינים עליך.

שליח:                                   גברת,

          שלומו טוב.

קלאופטרה:           טוב אמרת.

שליח:                                  והוא

          ידיד של אוקטביוס.

קלאופטרה:                     אתה איש הגון.

שליח: הם ידידים יותר מאשר אי פעם. 

קלאופטרה: אתה תרוויח אצלי הון!

שליח:                                      אם כי,

          גברתי –

קלאופטרה:           אני לא אוהבת "אם כי". זה

          גורע מה"עד כה". בוז ל"אם כי"!

          "אם כי" הוא מין סוהר אשר מוביל

          פושע מפלצתי. בבקשה,

          חבר, שפוך לי את כל החבילה

          באוזן, טוב עם רע ביחד. הוא

          ידיד של אוקטביוס, בבריאות טובה,

          אתה אומר, ו, אתה אומר, חופשי.

שליח: חופשי, גברתי? לא, ככה לא דיווחתי. 

          הוא מחויב לאוקטביה.

קלאופטרה:                          על איזו מין

          טובה?

שליח:             על מין טובה ממין מיטה.  

קלאופטרה: אני חיוורת, כארמיאן.

שליח:                                   גברת, הוא

          נשוי לאוקטביה.

קלאופטרה:                   שתידבק

          בזיהומי כולרה ממאירה!

          (מרביצה לו)

שליח: גברתי, לאט לך!

קלאופטרה:                מה אמרת?

          (מרביצה)                               לךְ,

          לךְ, מנוול מחריד, או שאבעט

           'ךָ בעיניים  כמו בכדורים!

          אתלוש לך כל שערה בראש!

          (מטלטלת וגוררת אותו)

            תוצלף בְּשוט ותבושל בְּחומץ,

          תסבול שעות של מלח על כל פצע!

שליח: גברתי, אני רק המודיע, לא

          עשיתי ת'שידוך.

קלאופטרה:                 תגיד שזה

          לא נכון, אתן לך מחוז, תשחה

          בבור שומן. החבטות שכבר

          קיבלת יפצו על עוגמת הנפש,

          וכל שי שתבקש אתן - ועוד

          קצת.

שליח:              הוא נשוי, גברתי.

קלאופטרה:                                  יותר מדי

          חָיִיתָ, רפש!

שליח:                     לא, אני בורח.

          מה את רוצה? אנ' לא עשיתי כלום.

          (יוצא)

כארמיאן:  די, גברת, תיכנסי אל הכלים.   

          האיש הוא חף מפשע.

קלאופטרה: גם בְּחפּים, קורה, מכה הרעם.

          תימס מצריים בַּיְּאוֹר, וכל

          יצור בן טבע יהפוך נחש!

          קראי לעבד שוב. גם אם אני

          מוטרפת, לא אנשוך אותו. קראי לו!

כארמיאן: הוא מפחד לבוא.

קלאופטרה:                      אני לא אפגע בו.

          (יוצאת כארמיאן)

            לא לכבודן של הידיים האלה

          לחבוט באחד נחות ממני, מה

          גם שהכל רק אשמתי.

          (נכנס השליח שוב, עם כארמיאן)

                                      בוא, אדוני.

          גם אם זה בתום לב, אף פעם לא טוב

          למסור בשורות רעות. לִידיעה

          שמחה תנו מאה לשונות, אבל

          שחדשות גרועות תעדנה על

          עצמן כשהן תורגשנה.

שליח:                               את חובתי

          מילאתי.

קלאופטרה: הוא נשוי?

          לא אוכל לשנוא אותך יותר מכפי

          שאני שונאת כבר אם תגיד לי "כן" 

          שוב.

שליח:           הוא נשוי, גברתי.

קלאופטרה:                              שהאלים

          יפצפצו אותך! אתה ממשיך?

שליח: שאשקר, גברתי?

קלאופטרה:                   הו, הלוואי

          שיקרת, גם אם כל מצריים זו

          היתה נשטפת, נעשית בריכה

          לנחשים! לך, תסתלק! לוּ פְּני

          נרקיס היו לך לְיופי, הם

          היו מכוערים לי. הוא נשוי?

שליח: הוד מלכותך, סלחי לי.

קלאופטרה:                         הוא נשוי?

שליח: אל תיפּגעי שאין ברצוני

          לפגוע בך. להעניש אותי

          על מה שאת כופה עלי לעשות –

          אין בזה צדק. הוא נשוי לאוקטביה.

קלאופטרה: איי, איך החטא שלו הפך אותך -

          שלא חוטא, רק מתבטא - לְשרץ!

          החוצה! הסחורות שהבאת לי           

          מרומא יקרות מדי. הלוואי

          שתיתקענה אצלך ביד

          ותתרושש מהן.

          (יוצא השליח)

כארמיאן:                         מלכה טובה,

          בסבלנות.

קלאופטרה:              כשהיללתי את

          אנטוניוס, זלזלתי באוקטביוס.

כארמיאן:  כן, לא אחת.

קלאופטרה:                   עכשיו אני משלמת.

          לַוו אותי מכאן.

          אח, אני מתעלפת! אירס! כארמיאן!

          לא משנה. תלך אל הבחוּר,

         אלכסס, שיתאר את המבנה

          של אוקטביה, את הגיל, האישיות;

          שלא יפסח על צבע השיער.

         תחזור ותדווח לי מהר.

          (יוצא אלכסס)

            שהוא ילך לַנצח! – לא, שלא

          ילך, אח, כארמיאן! נכון שהוא

          דיוקן מפלצת, אבל הוא גם אל.

          (למארדיאן): תגיד לאלכסס לברר כמה

          גבוהה היא. – כארמיאן, רחמי עלי,

          אבל אל תדברי אתי. לווי

          אותי לחדר.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >