שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >

נכנסים אנובּארבּוס, לאמפְּריוס, מגיד עתידות, ראניוס, לוּקילוס, כארמיאן, איראס, מארדיאן הסריס ואַלֶכְּסָס.

כארמיאן:  אַלֶכְּסָס נכבד, אלכסס חמוד, אלכסס הכי שבכלל, אלכסס כמעט כְּליל שלמוּת, איפה מגיד-העתידות שהיללת כל כך למלכה? איי, הלוואי שידעתי מי זה הבעל הזה שאתה אומר יסתובב לו מרומה וטוב לב!

אלכסס:    מגיד-עתיד!

מגיד-עתידות: רצונך?

כארמיאן:  זה האיש? – זה אתה, אדוני, זה שיודע דברים?

מגיד-עתידות: בְּספר-סוד של טבע אינסופי

               אני יכול טיפה לקרוא. 

אלכסס (לכארמיאן):                     תַּראי

               לו את ידך.

אנובארבוס:   תביאו את הכיבוד

               מהר; יין מספיק לשתות לחיי

               קלאופטרה.

כארמיאן (נותנת את ידה למגיד העתידות): אדון טוב, תן לי מזל טוב.

מגיד-עתידות: אני לא עושה, רק חוזה.

כארמיאן:  אז בבקשה, תחזה לי כזה.

מגיד-עתידות: את עוד תהיי נאוה ממה שאת.

כארמיאן:  נאוה? הוא מתכוון עבה.

איראס:     לא, תמרחי איפור כשתזדקני.

כארמיאן:  שלא נדע עוד קמט!

אלכסס:    לא להפריע להוד ניבּוּיוֹ. הקשיבו טוב.

כארמיאן:  ששש!

מגיד-עתידות: תהיי יותר אוהבת מנאהבת.

כארמיאן:  הייתי מעדיפה לשרוף את הכבד בשתייה.

אלכסס:    לא, הקשיבי לו.

כארמיאן:  נו כבר, תן איזה מזל מצטיין! תביא שאתחתן עם שלושה מלכים עד הצהריים ואתאלמן מכולם. תן לי ללדת בגיל חמשים ילד שהורדוס מלך היהודיוּת יסגוד לו. תמצא לי שאני אתחתן לי עם אוקטביוס, ותעשה אותי שווה לגברת שלי.

מגיד-עתידות: תחיי אחרי הגברת שאותה את משרתת.

כארמיאן:  או, מצוין! אני אוהבת חיים ארוכים יותר מתאנים.

מגיד-עתידות: ראית וחשת עד כה מזל יפה

               מזה אשר יגיע.

כארמיאן:  אז כנראה הילדים שלי יהיו בני-בלי-שם. תגיד לי, כמה בנים ונקבות צריכים להיות לי?

מגיד-עתידות: לו לכל משאלה שלך יש רחם,

               ופורייה כל משאלה – מיליון.

כארמיאן:  סתוֹם, טפש! אני אתן לך חנינה בתור מכשף.    

אלכסס:    נדמה לך שרק הסדינים שלך שומרים את סוד המשאלות שלך.

כארמיאן:  טוב, קדימה, תנבא לאיראס.

אלכסס:    כולנו נדע את הגורלות שלנו.

אנובארבוס: שלי - ורוב הגורלות פה הלילה – ליפול שיכורים למיטה.

איראס (מושיטה את ידה): הנה יד שמבשרת צניעות, לכל הפחות. 

כארמיאן:  ממש כמו שנילוס שופע מבשר בצורת.

איראס:     לכי-לכי, חברת מיטה פרחחית, את לא יודעת לְמַגֵד.

כארמיאן:  לא, אם יד שמנונית זה לא תמרור של פריוֹן, אני לא אשה ולא מתגרדת לרכילות. 'בקשה תנבא לה מזל אפור.  

מגיד-עתידות: מזלכן הוא זהה.

איראס:     אבל איך, אבל איך? תן לי פרטים.

מגיד-עתידות: אני אמרתי.

איראס:     אין לי סנטימטר מזל יותר טוב משלה?

כארמיאן:  אם היה לך סנטימטר אחד מזל יותר מלי, איפה היית בוחרת שיהיה?

איראס:     אצל בעלי - ולא באף.

כארמיאן:  שהשמיים ינקו את המחשבות המלוכלכות שלנו! אלכסס – קדימה, אֶת הגורל שלו! אח, איזיס אלָה מתוקה, תעשי שיתחתן עם אשה שלא תיתן, ותעשי שהיא גם תמות, ותני לו יותר גרועה, ושגרועה יותר תחליף את היותר גרועה עד שהכי גרועה תלווה  אותו צוחקת אל הקבר, עם חמישים בגידות על הקרניים! איזיס טובה, שמעי לתפילתי, גם אם את מסרבת לתת לי משהו יותר גדול, איזיס טובה, אני מפצירה בך!

איראס:     אמן, אלה יקרה, הקשיבי לתפילת העם! כי כמו שזה שובר-ת'לב לראות גבר יפה עם אשה פרפרית, זה עצוב עד מוות לראות שֶרץ מפוצלח שלא הצמיחו לו קרניים! לכן, איזיס מותק, תנהגי בהגינות ותְמזלי אותו כהוגן!

כארמיאן:  אמן.

אלכסס:    תראו מה זה, אם זה היה תלוי בהן לעשות אותי בעל מרומה, הן היו מוכנות להפוך לזונות העיקר שזה יקרה.

               (נכנסת קלאופטרה)

אנובראבוס: ששש, הנה בא אנטוניוס.

כארמיאן:  לא הוא. המלכה.

קלאופטרה: ראיתם את אדוני?

אנובארבוס: לא, גברת.

קלאופטרה: הוא לא היה כאן?

אנובארבוס: לא, גברת.

קלאופטרה: הוא היה עליז, אבל פתאום חלפה

               בו מחשבה מרומא. אנובארבוס!

אנובארבוס: גבירה?

קלאופטרה: חפש, תביא אותו.

               (יוצא אנובארבוס)        איפה אלכסס?

אלכסס:    לפקודתך, כאן. הנה האדון.

               (נכנס אנטוניוס עם השליח)

קלאופטרה: בל נסתכל עליו. בואו נלך.  

               (יוצאים כולם לבד מאנטוניוס והשליח)

שליח:       ראשית יצאה להילחם פולביה

               רעייתך.

אנטוניוס:              כנגד אחי לוקיוס?

שליח:       כן.

               קרב זה נגמר מהר. הנסיבות

               חִבּרו אותם להתאחד נגד

               אוקטביוס, אשר כבר בקרב ראשון

               ניצח וגירש אותם מאיטליה.

אנטוניוס:  ו? מה יותר גרוע?

שליח:       בשורות רעות פוגעות בַּמְּדווח.

אנטוניוס:  כשמדובר במוג-לב או טפש.

               פְּתח פה. מבחינתי, מה שעבר

               עבר. זה כך: מי שאומר אמת לי,

               אפילו סיפורו מביא לי מוות,

               אקשיב כאילו הוא מחניף.

שליח:                                      לאבּיניוס -

               זה חדשות קשות – אחז באסיה

               עם כוח הפּרְתים שלו. מנהר

               הפְּרת נופף בדגל נצחון,

               מסוריה ועד לידיה ואִיוֹנְיה,

               בעוד –

אנטוניוס:              "אנטוניוס", התכוונת –

שליח:                                                  איי,

               אדון!

אנטוניוס:            דבּר אתי פשוט, כל מה

               שמשמיצים, אל תייפה. תקרא

               לקלאופטרה כמו שקוראים לה שָם

               ברומא; שפוך קללות עם פֶּה של פולביה,

               דקור את פגמַי חופשי כמו שמותר   

               גם לַזדון גם לָאמת לצעוק      

               אותם. כשמוח נח עצל צומחים 

               בו עשבים שוטים; לומר לנו

               מה פְּסוּל בנו זה לנכש אותם.

               לעת עתה כל טוב.

שליח:                                   לפקודתך.

          (יוצא השליח. נכנס שליח אחר)

אנטוניוס:  מסיקיון, היי, החדשות! דבר שם.

שליח 2:   האיש מסיקיון – יש אחד כזה פה?

שליח 3:   ממתין שם לפקודה.

אנטוניוס:                           שייכנס!

          (יוצאים שליחים 2 ו -3)

            מחוֹזק אזיקֵי מצריים אלה

          אני חייב להשתחרר, אם לא –

          אטבע בְּדֶבק רֶגש.

          (נכנס שליח 4 עם מכתב)

                                  מי אתה?

שליח 4:  פולביה רעייתך מתה.

אנטוניוס: איפה מתה?

שליח 4: בסיקיון.

          מהלך מחלתה, ועוד דברים

          רציניים שחובתך לדעת

          מתועדים בזה. (מוסר מכתב)

אנטוניוס:                    עזוב אותי.

          (יוצא שליח)

            נפש גדולה הלכה! וּלזה ייחלתי.   

            מה שאנחנו משליכים בבוז,

          אותו נִרְצה שנית. ותענוג

          הרגע, שגלגל הזמן שוחק,

          הופך להיות ההיפך מעצמו.

          עכשיו כשהיא הלכה היא נהדרת.

          היד שדחפה אותה כְּמהה

          למשוך אותה בחזרה. אני

          חייב להתנתק מן המקסם

          של המלכה הזאת. פגעים כפולים

          מאלה שכבר יש לי נולדים

          מן הדשדוש שלי. – היי, אנובארבוס!

          (נכנס אנובארבוס)

אנובארבוס: מה תרצה, אדוני?

אנטוניוס:   אני חייב לעוף מכאן דחוף.

אנובארבוס: לא, אז אנחנו רוצחים את כל הנשים שלנו. ראינו איך כל פגיעה היא קטלנית בשבילן. אם נפיל עליהן נטישה, מדובר במוות.    

אנטוניוס:   אני חייב להסתלק.

אנובארבוס: תחת נסיבות לוחצות - שכל הנשים יגְמרו וימותו. זה חבל לזרוק אותן בשביל כלום, אם כי כשהברירה היא בינן לבין מטרה נעלה הן לא שוות כלום. קלאופטרה, אם היא רק שומעת רשרוש על זה, מתה סופית על המקום. אני ראיתי אותה נגמרת עשרים פעם על דברים יותר עלובים. אני ממש חושב שיש משהו מעורר בַּמוות, שמְבצע בה איזה מעשה אהבה, כל כך בחשק היא נגמרת.

אנטוניוס:   היא ערמומית שאין לתאר.

אנובארבוס: צר לי, אדוני, אבל לא, הרגשות שלה עשויים מהחומר הכי אנין של אהבה טהורה. אי אפשר לקרוא לָהוריקנים ולָאוקיינוסים שלה אנחות ודמעות; אלה סערות וסופות שאף חזאי עוד לא חזה. זאת לא יכולה להיות ערמומיות; כי אם כן, היא יכולה להוריד גשם לא פחות מאל הרעם.  

אנטוניוס:   הלוואי שאף פעם לא הייתי פוגש אותה!

אנובארבוס: אח אדוני, אז היית מחמיץ יצירת מופת, שלא להתברך בה זה היה כתם על המסע שלך בחו"ל.

אנטוניוס:   פולביה מתה.

אנובארבוס: אדוני?

אנטוניוס:   פולביה מתה.

אנובארבוס: פולביה?

אנטוניוס:   מתה.

אנובארבוס: אז, אדוני, תן לאלים זבח של תודה. כשמתחשק להוד אלוהותם לקחת מאדם את אשתו, זה מראה לָאדם מי הם חייטי האדמה; וזה מעודד לדעת שאם בגד ישן מתבלה, משחילים את החוט למחט חדשה. אם לא היו בעולם נשים חוץ מפולביה, אז באמת לא היה לך חריץ של תקווה, והמקרה שלך היה טראגי. היגון הזה מוכתר בנחמה. מהחלוק הישן מפציעה תחתונית חדשה, ובינינו, על הצער הזה רק בצל היה מזיל דמעות.

אנטוניוס:  את מה שהיא תקעה למדינה

          אין לסדר בהיעדרי.

אנובארבוס: ומה שאתה תקעת פה לא יסתדר בלעדיך, בפרט לא קלאופטרה, שתלויה לחלוטין בשהותך.

אנטוניוס:  מספיק שנינות. דוֵוח לַקצינים

          שלנו מה הֶחלטְתי. לַמלכה

          אני כבר אבשר מה פה בהול,

          ואשיג אישור ממנה לעזוב.

          כי זה לא רק מות פולביה, וגורמים

          אף בוערים יותר, שדוחקים בי,

          גם מכתבים רבים מידידים

          שבוחשים ברומא מפצירים

          לחזור. סֶקְסְטוּס פּוֹמְפֵּאוּס קם לקרוא

          תיגר נגד אוקטביוס, ושולט

          בְּצי ימי. העם ההפכפך

          שלנו, שאוהב מי שראוי

          רק אחרי זמנו, בדיעבד,

          קורא לו כבר "פומפאוס הגדול"     

          כמו לאביו, סוגד לבן הזה

          שעם עוצמה ושם טוב, ויותר

          מזה עם דם לוהט ומרץ, שם

          עצמו כ"גדול הלוחמים". אם לא

          יוצב לו גבול, הוא יסכן את כל

          גוף האימפריה. רוחשים דברים

          שרק בקעו מן הביצה ואין

          להם עדיין ארס של נחש.

          תודיע לכל הכפופים לנו

          שהכרחי לזוז, ובהקדם.

אנובארבוס: עלַי.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >