| < אחורה |  אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 2, תמונה 6 |
קדימה > |
תרועה. נכנסים פופמאוס ומנאס מצד אחד, בליווי תוף וחצוצרה; מצד שני אוקטביוס, לפידוס, אנטוניוס, אנובארבוס, מסינס, אגריפה עם חיילים צועדים.
פומפאוס: לי יש בני ערובה וגם לכם יש;
אז נדבר לפני שנילחם.
אוקטביוס: מלים הן בהחלט פתיחה טובה,
לכן שלחנו הצעות בכתב
מראש; ואם שקלת אותן, בוא
נשמע האם תנצור את חרבך
המרוגזת ותחזיר שוב אל
סיציליה את הנוער הנועז
שאחרת יאבד פה את חייו.
פומפאוס: לשלושתכם, מושלי תבל שאין
בִּלְתם, באי כוחם של האלים:
איני רואה סיבה שלאָבי
לא יהיו נוקמים, כשיש לו בן
וידידים, כשם שיוליוס, הוא
אשר רוחו הופיעה מול רוצחו
כבוד ברוטוס ערב קרב, ראה אתכם
עושים למענו שָם. מה דחף
את קאסיוס החיוור לקשור נגדו?
ומה הוביל את ברוטוס, רומאי
טוב, איש כבוד, ושאר רודפי חרות,
לשלוף כְּלֵי נשק ולשפוך דם אז
בקפיטול, אם לא כדי לעצור
אדם מלהפוך עצמו לאל?
וזה מה שהביא אותי לבנות
לי צי, שמכּוֹבדו מקציף הים
בזעם, ואתו גם אפּרע
מרומא על כפיות טובה נבזית
לְאבא האציל.
אוקטביוס: תיקח אוויר.
אנטוניוס: פומפאוס, לא תפחיד אותנו עם
המפרשים שלך. חכֵּה, בים
עוד נדבר. ביבשה אתה
יודע שניקח, ובגדול.
פומפאוס: ביבשה לקחְת לי כבר את
הבית של אבי. הקוקיה
רק מתנחלת בקינים זרים,
אז תישאר שם כמה שתוכל.
לפידוס: תואיל לומר – כי כל השאר שולי -
כיצד אתה מגיב לָהצעות
שלנו?
אוקטביוס: זאת הנקודה.
אנטוניוס: וְלא
כדי לעשות טובות, תשקול פשוט
מה כּדאִי.
אוקטביוס: ואֵילו השלכות
צפויות על עודף של שאפתנות.
פומפאוס: הצעתם לי את סיציליה, את סרדיניה;
שאֲפַנֶּה את הפיראטים מן
הים; ושאשלח מִכְסת תבואה
לרומא. אם אסכים, אז ניפרד
בלי לשלוף חרב ובלי להכתים
שריון.
אוקטביוס, אנטוניוס, לפידוס: זוהי הצעתנו.
פומפאוס: דעו
אם כך, שבאתי הנה בנכונוּת
להיענוֹת לָהצעה. אבל
אנטוניוס קצת ערער לי את האיזון.
גם אם אין הנחתום מעיד וכוּלֵי,
אתה צריך לדעת: כשאוקטביוס
ואחיך התכתשו, אמא שלך
הגיעה לסיציליה, וזכתה
לקבלת פנים ידידותית.
אנטוניוס: שמעתי כך, פומפאוס, ואשיב
בחפץ לב את התודות שאני
חייב לך.
פומפאוס: בוא תן לי את ידך.
(הם לוחצים ידיים)
לא האמנתי שאפגוש אותך
כאן.
אנטוניוס: המיטות שם בַּמזרח רכות;
תודָה לך שבזכותך עזבתי
לפני שהתכוונתי, כי מזה
יצא לי רווח.
אוקטביוס: משהו בך שוֹנֶה
מאז הפעם האחרונה שנפגשנו.
פומפאוס: טוב, לא יודע אֵילו סימנים
אלת גורל קשָה חרצה לי על
פני, אבל בטוח שהיא לא
תשעבד לי את הלב.
לפידוס: פגישה
מוצלחת!
פומפאוס: נקווה כך, לפידוס.
אז זהו זה, סיכמנו. אבקש
שהחוזה בינינו ייכתב
וייחתם.
אוקטביוס: זה השלב הבא.
פומפאוס: לפני שניפרד – שכל אחד
יזמין את השני לנשף. מי
ראשון - נפיל גורל.
אנטוניוס: אני ראשון,
פומפאוס.
פומפאוס: לא, אנטוניוס, תשתתף
בָּהגרלה כמו כולם. אבל
ראשון או אחרון, התבשילים
המצריים שלך יזכו בַּפְּרס.
שמעתי שיוליוס קיסר השמין
שם בַּנשפים.
אנטוניוס: שמעת הרבה.
פומפאוס: הכל בכוונה טובה.
אנטוניוס: העיקר הכוונה.
פומפאוס: כן, טוב, זה כל מה ששמעתי.
וגם שמעתי שאחד – אַפּוֹלוֹדוֹרוּס -
הגניב –
אנובארבוס: טוב, טוב, הגניב. עזוב את זה.
פומפאוס: הגניב -
אנובארבוס: מלכה אחת בּתוך מזרון
ליוליוס.
פומפאוס: אה, עכשיו אני מזהה
אותך. מה המצב, חייל?
אנובארבוס: לא רע,
והולך להיות יותר טוב מלא רע:
על הכּוֶונת ארבעה נשפים
ברצף.
פומפאוס: תן לי יד. אף פעם לא
שנאתי אותך. ראיתי אותך נלחם,
קינאתי בָּהתנהלות שלך.
אנובארבוס: אדון, אני אותך אף פעם לא
ממש אהבתי, אבל שיבחתי אותך
כשהגיעו לך שבחים כפולים
מכמה שהודיתי.
פומפאוס: מְדבר
פתוח! זה יפה לך, תמשיך כך. -
אזמין אתכם אל הסיפון שלי.
תובילו, רבותי?
אוקטביוס, אנטוניוס, לפידוס: לא, אחריך.
(יוצאים. אנובארבוס ומנאס נשארים)
מנאס (הצידה): אביך, פומפאוס, בחיים לא היה הולך על ברית כזאת. – אתה ואני הכרנו, אדוני.
אנובארבוס: בים, אני חושב.
מנאס: בדיוק, אדוני.
אנובארבוס: היית חזק על המים.
מנאס: ואתה על היבשה.
אנובארבוס: אני אומר בראבו למי שאומר לי בראבו, למרות שאי אפשר להכחיש מה שעשיתי על היבשה.
מנאס: ואני על המים.
אנובארבוס: כן, דבר אחד כדאי לך כן להכחיש, לבטחונך: היית גנב גדול על המים.
מנאס: ואתה על היבשה.
אנובארבוס: על פעילות מבצעית אין תגובה. אבל תן לי יד, מנאס. אם לָעיניים שלנו היה תג משטרתי, הן יכלו לעצור פה שני גנבים מתנשקים.
מנאס: אצל גבר הפרצוף זה האמת נֶטוֹ, בלי קשר לידיים.
אנובארבוס: אבל אין אף אשה יפה שהפרצוף שלה הוא אמיתי נטוֹ.
מנאס: בלי להשמיץ, הן גונבות לבבות.
אנובארבוס: באנו הנה להילחם בכם.
מנאס: אני מצדי מצטער שזה התהפך לפסטיבל שתיה. פומפאוס היום – זהו, עשה מהמזל שלו צחוק.
אנובארבוס: אם זה נכון, לא יעזור לו לבכות על מזל שנשפך.
מנאס: אתה אמרת. לא ציפינו לאנטוניוס כאן. תגיד לי, הוא נשוי לקלאופטרה?
אנובארבוס: לָאחות של אוקטביוס קוראים אוקטביה.
מנאס: נכון, אדוני. היא היתה אשתו של קאיוס מרצלוס.
אנובארבוס: אבל עכשיו היא אשתו של מרקוס אנטוניוס.
מנאס: סליחה?
אנובארבוס: זאת האמת.
מנאס: אז אוקטביוס והוא קשורים יחד לנצח.
אנובארבוס: אם הייתי צריך לנבא את העתיד של האיחוד הזה, לא הייתי חותם על זה.
מנאס: אני חושב שפוליטיקה שיחקה בנישואים האלה תפקיד גדול יותר מהאהבה של שני הצדדים.
אנובארבוס: גם אני חושב. אבל אתה תגלה שהחבל שקשר את הידידות הזאת הוא זה שיחנוק אותה. לאוקטביה יש מזג מאד קדוש, קר ודומם.
מנאס: מי לא היה רוצה שאשתו תהיה כזאת?
אנובארבוס: מי שבעצמו הוא לא כזה, כלומר אנטוניוס. הוא יחזור לַפשטידה המצרייה שלו. ואז האנחות של אוקטביה יציתו את הלב של אוקטביוס, ו – כמו שאמרתי קודם – מה שמחזק את האחווה שלהם יהיה מניע מיידי לַפּיצול ביניהם. אנטוניוס ילך אחרי החשק שלו. הוא התחתן פה רק לצרכי הרגע.
מנאס: ככה זה. נו, אדוני, אתה בא לסיפון? יש לי כוס לחייךָ.
אנובארבוס: אני אשתה אותה. הגרונות שלנו התאמנו טוב במצריים.
מנאס: בוא , קדימה.
יוצאים.
| < אחורה | אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 2, תמונה 6 |
קדימה > |