שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים אנטוניוס ואוקטביה.

אנטוניוס:  לא, לא, אוקטביה, לא רק זה – על זה

          ועוד אלפי דברים באותו משקל

          אפשר למחול, אך הוא פתח עוד פעם

          חזית נגד פומפאוס, הוא כתב

          גם צוואה עִם מתנות לָעם,

          הקריא אותה פומבית, אותי הזכיר

          ממש בקושי. כשהיה מוכרח

         בּלֵית ברירה לחלוק לי הוקרה, 

          פלט אותה בקור ובמיאוס,

          את תרומתי כמעט שהעלים;

          עקף כל הזדמנות פִרגון, או רק

          סינן מלה מבין שיניו.

אוקטביה:                                   הו בעל

          יקר, אל תאמין לכל דבר,

          ואם אתה מוכרח להאמין,

          אז אל תנטור. אם יתחולל פילוג זה,

          לא נבראה עוד אומללה כמוני,

          לעמוד בתווך ולהתפלל

          לשלום שני הצדדים.

          כל האלים בן-רגע ילעגו לי,

          כשאתפלל "ברכו את בעלי",

          ובאותה עוצמה אזעק ""ברכו את

          אחי!" יזכה האח, יזכה הבעל -   

         המתפללת תיהרס. אין שביל

          בּינַיים בין שני הקטבים.

אנטוניוס:                                 אוקטביה

          זכּה, כווני את מיטב אהבתך

          לַקוטב שייטיב לשמור אותה.

          אם אני מאבד את הכבוד

          שלי, אני מאבד את עצמי; מוטב

          לי לא להיות שלך מאשר שלך 

          קצוץ מכל הענפים. אבל,           [/ומגולח מענפים. אבל,]

          כפי שביקשת, תהיי המתווכת. 

          בינתיים, גברת, אאסוף גדודי

          צבא שיעמידו את אחיך

          בַּצֵּל. צאי לדרכך מהר. רצית,

          ותקבלי.

אוקטביה:                  תודה, אישי. הלוואי

          בכוח אֵל אני, החלשה,

          כה חלשה, אביא לכם פיוס.

          ריב בין שניכם יהיה כאילו העולם

          נבקע, ואת התהום יוכלו לסתום

          רק הגוויות של הנופלים.

אנטוניוס:  כשתגלי מי התחיל בזה, הפְנִי

          את כעסך כלפיו; כי הפגמים 

          שלנו בכל זאת לא זהים כל כך

          שתקבלי את שניהם באהבה.   [/ שבאהבתך תכילי את שניהם.]

          התכונני לדרך. תבחרי

          מי ילווה אותך, וההוצאות –

          כמה שתחפצי.

          יוצאים.