קאנידיוס חוצה עם צבאו את הבמה לצד אחד, וטאורוס, סגנו של אוקטביוס, לצד השני. לאחר שהם יוצאים, נשמע רעש של קרב ימי.
תרועה. נכנס אנובארבוס.
אנובארבוס: כלום, כלום, הכל כלום! לא יכול לראות
יותר! ספינת הדגל המצרית,
האנטוניאדה, עם כל הששים
האחרות, בורחות, הופכות כיוון.
שורפות לי העיניים רק לראות זאת!
(נכנס סְקָארוס)
סקארוס: אלים, אלות! כל צוות עדן! [/ כל סגל קודש!]
אנובארבוס: מה
אתה שוצף?
סקארוס: הפֶּלח הגדול
של העולם נמחק בגלל טמטום
צרוּף. נישקנו לשלום שטחים
וממלכות.
אנובארבוס: איך שם נראה הקרב?
סקארוס: מהצד שלנו – כמו כתמי כולרה,
מוות מאה אחוז. זאת, הסוסה
המחורמנת של מצריים – אח,
צרעת על נפשה! – בשיא הקרב,
כשהיתרון בא כמו זוג תאומים
ביחד – לא, שלנו כמו הבכור –
עקץ אותה זבוב, כמו פרה ביוּני –
נִפּחה מפרש ועפה.
אנובארבוס: את זה ראיתי.
עינַי חטפו בחילה מזה ולא
יכולתי להביט עוד.
סקארוס: איך שהיא
התנדנפה - אנטוניוס, שבר-כלי
אציל של הכשפים שלה, מניף
כנף, ו - כמו ברווז שמאוהב –
נוטש ת'קרב בשיא, טס אחריה.
בושה כזאת אף פעם לא ראיתי.
איך נסיון, כבוד וגבריות
השפילו את עצמם!
אנובארבוס: זוועה, זוועה!
(נכנס קאנידיוס)
קאנידיוס: לַמזל שלנו על הים כבר אין
אוויר והוא שוקע שם, עלוב.
לוּ המפקד זכר מה הוא היה,
זה היה מצליח. איי, המנוסה
המחפירה שלו נתנה דוגמה
לכולנו להסתלק.
אנובארבוס: 'תה בְּעניין
להסתלק? אז באמת נגמר, שלום.
קאנידיוס: לכיוון פֶּלוֹפּוֹנֶסוּס הם ברחו.
סקארוס: קל להגיע. אז שם אחכה
לראות מה יתפתח.
קאנידיוס: לאוקטביוס
אמסור את הלגיונות והסוסים
שלי. ששה מלכים מראים לי כבר
איך נכנעים.
אנובארבוס: אני אלך עדיין
עם המזל הפצוע של אנטוניוס,
גם אם ההגיון נושף נגדי
ברוח.
יוצאים לחוד.
