| < אחורה |  אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 3, תמונה 11 |
קדימה > |
נכנס אנטוניוס עם מלווים.
אנטוניוס: שמעו! האדמה קוראת לי לא
לדרוך עליה. מתביישת עוד
לשאת אותי. בואו הנה, חברים.
העולם הפיל עלי לילה כזה
שאיבדתי את דרכי לנצח. יש לי
ספינה מלאה זהב. קחו, התחלקו
בכל. ברחו, והשלימו עם אוקטביוס.
כולם: לברוח? לא אנחנו.
אנטוניוס: אני ברחתי
מעצמי והדרכתי פחדנים לנוס
ולהפנות כתפיים. חברים,
לכו. אני החלטתי על מסלול
שבו אתם לא נחוצים. לכו.
האוצר שלי בנמל שם. קחו אותו. הו,
בעקבות מה הלכתי – אני מסמיק לחשוב.
השֹערות עצמן מתקוממות.
הלבנות מאשימות חומות
בעוון פזיזוּת, והן אותן על לב
דביק [/ רופס] ועל פחד. חברים, לכו.
תקבלו ממני מכתבים לכמה
ידידים שיפלסו לכם את השביל.
בבקשה, אל תיראו עצוב,
אל תתנגדו. קפצו על ההזדמנות
שייאושִי נותן. עִזבו את זה
שעוזב את עצמו. ישר, לחוף, קדימה.
מוסר לכם את הספינה הזאת
והאוצר. אני מבקש, עזבו אותי
מעט – בבקשה מכם, עכשיו.
לא, תעשו את זה. אני באמת
איבדתי פיקוד. על כן, אני
מבקש. אפגוש אתכם, מתישהו.
(יוצאים המלווים. אנטוניוס מתיישב.
נכנסת קלאופטרה, ולפניה כארמיאן, אירס וארוס)
ארוס: לא, בטובך, אליו! נחמי אותו.
אירס: תעשי את זה, מלכה טובה.
כארמיאן: תעשי. ברור, איך לא?
קלאופטרה: תנו לי לשבת. איי, אלת שחקים!
אנטוניוס: לא, לא, לא, לא, לא!
ארוס: רואֶה פה, אדוני?
אנטוניס: טפו, בוז, בוז, בוז!
כארמיאן: גברתי!
איראס: גברתי! הו קיסרית!
ארוס: אדון, אדון!
אנטוניוס: כן, אדוני, בפיליפּי הוא שמר
את חרבו כמו מין רקדן כשאני קטלתי
את קאסיוס הכחוש המקומט,
וזה אני חיסלתי את ברוטוס המשוגע.
הוא רק פעל דרך תתי-סגנים,
ולא לכלכך ידיו במבצעֵי
קרבות. אבל עכשיו – לא משנה.
קלאופטרה: אה, תעמדו קרוב.
ארוס: המלכה, אדון! כבוד המלכה!
אירס: לכי אליו, גברתי, דברי אתו.
הוא מתאייד מרוב בושה.
קלאופטרה: אז טוב, תמכו בי. הוי!
ארוס: אדון אציל, קום. המלכה קרבה.
ראשה מושפל, אם לא תציל אותה
בְּנחמה יחטוף אותה המוות.
אנטוניוס: אני ביזיתי את הכבוד, בגידה
סוטָה בָּאצילות.
ארוס: כבודו, המלכה!
אנטוניוס: הו, לאן הובלת אותי, מצריים? רק
ראי איך אני מושך את בושתי
מעינייך ומביט אחורה על
מה שהשארתי בְּקלון מושמד שם.
קלאופטרה: הו אדוני, אדון שלי, תסלח
למפרשַי הפחדנים! אני לא
דמיינתי שתבוא אתם.
אנטוניוס: מצריים,
ידעת טוב שלבי קשור אלייך
בְּמיתרים לָהֶגה, ושאת
גוררת אותי כרצונך. ידעת
עד כמה את שולטת על נפשי,
ושאיתות ממך יזעיק אותי
מצַו של האלים.
קלאופטרה: סלח לי!
אנטוניוס: עכשיו
עלי לשלוח עתירות כנועות
לַנער, לגמגם ולהתפתל
במיקוחים של נחותים – אני,
שבחצי-עולם שיחקתי כרצוני,
הרמתי והרסתי מזלות.
ידעת כמה כבשת אותי, ואיך
חרבי, שנחלשה מאהבה,
כפופה לכל תנאיה.
קלאופטרה: סלח לי, סלח לי!
אנטוניוס: לא, אף דמעה! אחת לבד שווה
כל מה שהורווח והופסד. נשקי אותי.
(הם מתנשקים)
זה כבר פיצוי מספיק לי.
שלחנו את המורה בתור שליח.
הוא שב? אהובתי, אני מלא
עופרת. היי, תביאו יין שם,
בשר! אלת מזל, הן את יודעת:
בזים לך פי כמה כשמכבידה את.
יוצאים.
| < אחורה | אנטוניוס וקלאופטרה -
מערכה 3, תמונה 11 |
קדימה > |