שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >

נכנסים אגריפה מצד אחד ואנובארבוס מן הצד השני.

אגריפה:    מה, נפרדו האחים?

אנובארבוס: סגרו ת'עסק עם פומפאוס; הוא

               עזב. שלושת האחרים חותמים

               את החוזה. אוקטביה מייבבת

               מהרעיון שהיא יוצאת מרומא;

               אוקטביוס די קודר; ולפידוס

               מאז הנשף של פומפאוס, כמו

               שמנאס מספר, ירוק, יורק

               ומתפרק.

אגריפה:                    איי הוא גדול, הלפידוס.   

אנוברארבוס: לפיד. ואיך שהוא אוהב את אוקטביוס!

אגריפה:  לא, אבל כמה הוא סוגד לאנטוניוס!

אנובארבוס: אוקטביוס? זה לא איש, זה יופיטר.

אגריפה:  אנטוניוס? אלוהים של יופיטר.

אנובארבוס: דיברת על אוקטביוס? אין דומה לו!

אגריפה:  אנטוניוס, פלא טבע, עוף החול!

אנובארבוס: איך לתאר את אוקטביוס? הוא אוקטביוס!

אגריפה:  כן, לשניהם הוא שר שירי הלל.

אנובארבוס: מת על אוקטביוס; משוגע על אנטוניוס.

               אין לב, לשון, מִספּר, פיטן, זַמָּר,         

               לחוש, לומר, לִמְנות, לכתוב, לשיר -

               הה! - את אהבתו לאנטוניוס. כן,

               אבל אוקטביוס – אַרְצה, אַרְצה, קוּד,

               כְּרע, השתאֶה!

אגריפה:                         את שניהם הוא אוהב.

אנובארבוס: כן, הם הזבל, הוא החיפושית.

               (חצוצרה מבחוץ)

               הנה, זזים. שלום, אגריפה.

אגריפה:    כל טוב, חייל נכבד, בהצלחה.

               (נכנסים אוקטביוס, אנטוניוס, לפידוס ואוקטביה)

אנטוניוס:  עד כאן, אדון.

אוקטביוס: אתה לוקח אתך פיסה גדולה

               ממני; נְהג בי טוב איתה. – אחות,

               היי אשתו כפי שאני מצפה

               ממך, כְּזו שהמלה שלי

               תלויה בהליכותיה. – כבוד אנטוניוס,

               אל תהפוך את טהורת הלב

               הזאת, אשר הוצבה כַּמֶּלט של

               אהבתנו, לְמוט ברזל אשר

               יִנְגח את המבצר; אם לא נדאג

               לה כְּבּבת עֵין שנינו, טוב היה

               אילו מצאנו כְּלי פיוס אחר.

אנטוניוס:  אל תעליב אותי בַּספקנות

               שלך.

אוקטביוס:              אני אמרתי.

אנטוניוס:                               לא תמצא,

          אפילו תפשפש, חצי סיבה

          לַחששות שלך. אז שהאלים

          יהיו אתך, ויכוונו את לב

          הרומאים לתמוך בך בַּכל.

          פה ניפרד.

אוקטביוס: שלום לךְ, אחותי היקרה,

          כל טוב! שהחיים יאירו לך,

          ושתדעי רק רווחה. כל טוב.

אוקטביה:    אחי אציל הנפש! (היא בוכה)

אנטוניוס:   עיניה הן אפריל. עכשיו אביב

          לאהבה, ואלה הממטרים

          שמבשרים עליה.  – תשמחי.

אוקטביה (לקיסר): שמור על בֵּית בעלי יפה. ו -

אוקטביוס:    מה, אוקטביה?

אוקטביה:                            אלחש לך באוזן.

          (לוחשת לאוקטביוס)

אנטוניוס:   איך לשונה לא משרתת את

          לבה, ואיך לבה אינו מושל

          בלשונה – היא כמו נוצה בַּזמן

          שבין גאות לְשפל – לא נוטָה

          לשום כיוון.

אנובארבוס (הצידה לאגריפה): אוקטבִיוס יבכה?

אגריפה (הצידה לאנובארבוס): יש לו ענן על הפרצוף.

אנובארבוס (הצידה לאגריפה): לסוס דבר כזה פוגם בָּערך.

          וגם לְגבר.

אגריפה (הצידה לאנובארבוס): אם כי, אנובארבוס,

          כשאנטוניוס מצא את יוליוס

          קיסר מת, הוא בכה, כמעט שאג;

          והוא הזיל דמעות על הגוויה

          של ברוטוס השחוט בקרב פיליפּי.

אנובארבוס (הצידה לאגריפה): באותה שנה באמת היתה לו מין

          אלרגיה; גם על כל אחד שהוא

          רצח הוא התייפח, תאמין

          לי, עד שגם אני ייבבתי.

אוקטביוס:                             לא,

          אוקטביה מתוקה, את תשמעי

          ממני בלי הפסק; ולא אחדל

          לחשוב עלייך.

אנטוניוס:                         אדוני, בוא הנה,

          בוא תיאבק אתי על אהבה.

תראה, אני לופת – (מחבק אותו) ו – משחרר,

          מוסר אותך לידי אלים.

אוקטביוס:                                   שלום.

          הרבה שמחה.

לפידוס:                            שכל כוכב יאיר

          את דרכך!

אוקטביוס:               שלום, שלום!

          (מנשק את אוקטביה)

אנטוניוס:                                שלום!

          חצוצרות. יוצאים, בחבורות נפרדות.


< אחורה הדפסת הטקסט אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >