< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנסים אגריפה מצד אחד ואנובארבוס מן הצד השני.
אגריפה: מה, נפרדו האחים?
אנובארבוס: סגרו ת'עסק עם פומפאוס; הוא
עזב. שלושת האחרים חותמים
את החוזה. אוקטביה מייבבת
מהרעיון שהיא יוצאת מרומא;
אוקטביוס די קודר; ולפידוס
מאז הנשף של פומפאוס, כמו
שמנאס מספר, ירוק, יורק
ומתפרק.
אגריפה: איי הוא גדול, הלפידוס.
אנוברארבוס: לפיד. ואיך שהוא אוהב את אוקטביוס!
אגריפה: לא, אבל כמה הוא סוגד לאנטוניוס!
אנובארבוס: אוקטביוס? זה לא איש, זה יופיטר.
אגריפה: אנטוניוס? אלוהים של יופיטר.
אנובארבוס: דיברת על אוקטביוס? אין דומה לו!
אגריפה: אנטוניוס, פלא טבע, עוף החול!
אנובארבוס: איך לתאר את אוקטביוס? הוא אוקטביוס!
אגריפה: כן, לשניהם הוא שר שירי הלל.
אנובארבוס: מת על אוקטביוס; משוגע על אנטוניוס.
אין לב, לשון, מִספּר, פיטן, זַמָּר,
לחוש, לומר, לִמְנות, לכתוב, לשיר -
הה! - את אהבתו לאנטוניוס. כן,
אבל אוקטביוס – אַרְצה, אַרְצה, קוּד,
כְּרע, השתאֶה!
אגריפה: את שניהם הוא אוהב.
אנובארבוס: כן, הם הזבל, הוא החיפושית.
(חצוצרה מבחוץ)
הנה, זזים. שלום, אגריפה.
אגריפה: כל טוב, חייל נכבד, בהצלחה.
(נכנסים אוקטביוס, אנטוניוס, לפידוס ואוקטביה)
אנטוניוס: עד כאן, אדון.
אוקטביוס: אתה לוקח אתך פיסה גדולה
ממני; נְהג בי טוב איתה. – אחות,
היי אשתו כפי שאני מצפה
ממך, כְּזו שהמלה שלי
תלויה בהליכותיה. – כבוד אנטוניוס,
אל תהפוך את טהורת הלב
הזאת, אשר הוצבה כַּמֶּלט של
אהבתנו, לְמוט ברזל אשר
יִנְגח את המבצר; אם לא נדאג
לה כְּבּבת עֵין שנינו, טוב היה
אילו מצאנו כְּלי פיוס אחר.
אנטוניוס: אל תעליב אותי בַּספקנות
שלך.
אוקטביוס: אני אמרתי.
אנטוניוס: לא תמצא,
אפילו תפשפש, חצי סיבה
לַחששות שלך. אז שהאלים
יהיו אתך, ויכוונו את לב
הרומאים לתמוך בך בַּכל.
פה ניפרד.
אוקטביוס: שלום לךְ, אחותי היקרה,
כל טוב! שהחיים יאירו לך,
ושתדעי רק רווחה. כל טוב.
אוקטביה: אחי אציל הנפש! (היא בוכה)
אנטוניוס: עיניה הן אפריל. עכשיו אביב
לאהבה, ואלה הממטרים
שמבשרים עליה. – תשמחי.
אוקטביה (לקיסר): שמור על בֵּית בעלי יפה. ו -
אוקטביוס: מה, אוקטביה?
אוקטביה: אלחש לך באוזן.
(לוחשת לאוקטביוס)
אנטוניוס: איך לשונה לא משרתת את
לבה, ואיך לבה אינו מושל
בלשונה – היא כמו נוצה בַּזמן
שבין גאות לְשפל – לא נוטָה
לשום כיוון.
אנובארבוס (הצידה לאגריפה): אוקטבִיוס יבכה?
אגריפה (הצידה לאנובארבוס): יש לו ענן על הפרצוף.
אנובארבוס (הצידה לאגריפה): לסוס דבר כזה פוגם בָּערך.
וגם לְגבר.
אגריפה (הצידה לאנובארבוס): אם כי, אנובארבוס,
כשאנטוניוס מצא את יוליוס
קיסר מת, הוא בכה, כמעט שאג;
והוא הזיל דמעות על הגוויה
של ברוטוס השחוט בקרב פיליפּי.
אנובארבוס (הצידה לאגריפה): באותה שנה באמת היתה לו מין
אלרגיה; גם על כל אחד שהוא
רצח הוא התייפח, תאמין
לי, עד שגם אני ייבבתי.
אוקטביוס: לא,
אוקטביה מתוקה, את תשמעי
ממני בלי הפסק; ולא אחדל
לחשוב עלייך.
אנטוניוס: אדוני, בוא הנה,
בוא תיאבק אתי על אהבה.
תראה, אני לופת – (מחבק אותו) ו – משחרר,
מוסר אותך לידי אלים.
אוקטביוס: שלום.
הרבה שמחה.
לפידוס: שכל כוכב יאיר
את דרכך!
אוקטביוס: שלום, שלום!
(מנשק את אוקטביה)
אנטוניוס: שלום!
חצוצרות. יוצאים, בחבורות נפרדות.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |