שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים קלאופטרה ואנובארבוס.

קלאופטרה: אני אחזיר 'ךָ יופי, אל תדאג.

אנובארבוס: אבל למה, למה, למה?

קלאופטרה: דִבּרת נגד ההשתתפות שלי

          בַּמלחמה הזאת, אתה אומר

          שזה לא יאה.

אנובארבוס:                למה, זה כן? זה כן?

קלאופטרה: לא כנגדי יוצאים? למה שלא

          אהיה שם בעצמי?

אנובארבוס:                       טוב, פה יכולתי

          לענות שאם נוציא לַקרב סוסים

          וגם סוסות, הסוס יהיה מִסְמוּס, 

          והסוסה תרכיב חייל פְּלוס סוס.

קלאופטרה: מה אתה אומר?

אנובארבוס:                         נוכחותךְ תבלבל

          את אנטוניוס, היא תמשוך לו מהלב,

          תמשוך לו מהמוח, מהזמן

          שלא סובל בזבוז. הוא כבר מואשם

          בקלות דעת, ואומרים ברומא

          שת'מלחמה הזאת מנהלים

          נערותייך וסריס.

קלאופטרה:                      תטבּע

          כל רומא, ושתירקב לכל

          המשמיצים אותנו הלשון!

          בַּמלחמה הזאת השקעתי כסף,

          וּכשַליטה אבוא לשם כמו גבר.

          אל תתווכח סתם. לא אשאר

          בעורף.

          (נכנסים אנטוניוס וקאנידיוס)

אנובארבוס:          טוב, אני – עד כאן. הנה

          בא הקיסר.

אנטוניוס:                   זה לא מוזר, קאנידיוס,

          שמטָארֶנטוּם ובְּרוּנְדוּסְיוּם הוא

          חתך כל כך מהר לים היוֹני

          והשתלט על טוֹרינֶה? את שמעתְ

          על זה כבר, מתוקה?

קלאופטרה:                         לְבטלנים

          זריזות נראית כמו פלא.

אנטוניוס:                                נזיפה

          יפה, שהולמת גבר בַּגברים 

          כדי להקניט בה עצלנים. קאנידיוס,

          אנחנו נילחם אתו בַּים.

קלאופטרה: בַּים, איך לא?

קאנידיוס:                          מדוע ככה, אדון?

אנטוניוס:  כי הוא מזמין אותנו לָאתגר.

אנובארבוס: ואתה קראת לו לִקרב אחד

          נגד אחד.

קאנידיוס:                ועוד בשדה פארסאליה,

          ששם לחם יוליוס נגד פומפאוס.

          אך הצעות שהן לא ליתרונו

          הוא מנפנף, וגם לך כדאי.

אנובארבוס: האניות ש'ךָ מאוישות גרוע,

          הספּנים נהגי פרדות, קוצרים,                    

          קובצו בגיוסֵי בזק. בְּצי

          אוקטביוס יש כאלה שלחמו

          בעבר נגד פומפאוס; הספינות

          אצלם קלות, שלך כבדות. זו לא

          בושה אם תסרב ללחום בַּים, אתה  

          ערוך ליבשה.

אנטוניוס:                   בַּים, בַּים.

אנובארבוס: אדון נכבד מאד, אתה משליך

          בזה יתְרון צבאי מוחלט שיש

          לך ביבשה; 'תה מפרק

          את הצבא שלך, שרוב רובו

          הוא חיל רגלִים; לא מנצל את שלל

          הידע הקרבי שלך; מחמיץ

          מראש סיכוי להצלחה; פשוט

          מפקיר את עצמך ליד מקרה,

           לְסכנה במקום לְוודאות.         

אנטוניוס:   אלחם בּים.

קלאופטרה:                  יש לי ששים ספינות,

          של אוקטביוס לא טובות יותר.

אנטוניוס:                                         נשרוף

          את עודף הספינות שלנו, ו –

          כשנְתַגְבּר ת'שאר טוב –  מכֵּף אקטיום

          נכה את אוקטביוס כשהוא יתקרב.

          אם לא נצליח שם – תמיד אפשר

          ביבשה.

          (נכנס שליח)

                        מה הספור שלך?

שליח: זה מאומת, אדון. ראו אותו.

        אוקטביוס שם יד על טורינֶה.

אנטוניוס:                                     הוא

          עצמו שם? לא יכול להיות. מספיק

          מוזר שכוחותיו כבר שם. קאנידיוס,

          שמוֹר את תשעה-עשר הלגיונות

          שלנו, שנים-עשר-אלף הסוסים,

          ביבשה. אנחנו לַספינות.

          קדימה, אלת ים שלי!

     (נכנס חייל)

                                       מה יש,

          אדון חייל?

חייל:                    קיסר, אל תילחם

          בַּים. לא, אל תסמוך על קרש עץ

          רקוב. 'תה מפקפק בחרב זאת,

          ובאלֶה, הפצעים? תן לַמִּצְרִים

          וְלַפֶניקים להתברווז במים!

          אנחנו התרגלנו לְנצח 

          בעמידה על קרקע וללחום

          רגל ברגל.

אנטוניוס:                     טוב, טוב, די, שלום.

          (יוצאים אנטוניוס, קלאופטרה ואנובארבוס)

חייל:   בחי הרקולס, אני צודק בטוח.

קאנידיוס:  נכון, חייל. אבל פעולתו

          לא מבוססת כבר על עוצמתו.

          המְנהל שלנו מנוהל,

          ואנחנו בשרות נשים.

חייל:                                 אתה

          מחזיק ביבשה את הלגיונות

          והסוסים ביחד, כן?

קאנידיוס:                           מרקוס,

          יוּסְטֶאוּס, עם פּובְּליקוֹלה וקאלֶיוּס

          יוצאים לַים, אך אנו נישאר,

          כוח מלא, בקרקע. הזריזות

          הזאת של אוקטביוס - פלא.

חייל:                             עוד מרומא

          הוא שיגר כוחות לדרך בְּתפזורת

          שהטעתה את כל המרגלים.

קאנידיוס:   מיהו הסגן שלו, אתה יודע?

חייל:   אומרים, טאורוס אחד.

קאנידיוס:                               מכיר אותו.

          (נכנס שליח)

שליח: קאנידיוס, הקיסר קורא.

קאנידיוס:                           הזמַן

          אחוז צירים של חדשות, וכל

          דקה ממליט עוד כמה.

          יוצאים.