< אחורה | אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 3, תמונה 7 | קדימה > |
נכנסים קלאופטרה ואנובארבוס.
קלאופטרה: אני אחזיר 'ךָ יופי, אל תדאג.
אנובארבוס: אבל למה, למה, למה?
קלאופטרה: דִבּרת נגד ההשתתפות שלי
בַּמלחמה הזאת, אתה אומר
שזה לא יאה.
אנובארבוס: למה, זה כן? זה כן?
קלאופטרה: לא כנגדי יוצאים? למה שלא
אהיה שם בעצמי?
אנובארבוס: טוב, פה יכולתי
לענות שאם נוציא לַקרב סוסים
וגם סוסות, הסוס יהיה מִסְמוּס,
והסוסה תרכיב חייל פְּלוס סוס.
קלאופטרה: מה אתה אומר?
אנובארבוס: נוכחותךְ תבלבל
את אנטוניוס, היא תמשוך לו מהלב,
תמשוך לו מהמוח, מהזמן
שלא סובל בזבוז. הוא כבר מואשם
בקלות דעת, ואומרים ברומא
שת'מלחמה הזאת מנהלים
נערותייך וסריס.
קלאופטרה: תטבּע
כל רומא, ושתירקב לכל
המשמיצים אותנו הלשון!
בַּמלחמה הזאת השקעתי כסף,
וּכשַליטה אבוא לשם כמו גבר.
אל תתווכח סתם. לא אשאר
בעורף.
(נכנסים אנטוניוס וקאנידיוס)
אנובארבוס: טוב, אני – עד כאן. הנה
בא הקיסר.
אנטוניוס: זה לא מוזר, קאנידיוס,
שמטָארֶנטוּם ובְּרוּנְדוּסְיוּם הוא
חתך כל כך מהר לים היוֹני
והשתלט על טוֹרינֶה? את שמעתְ
על זה כבר, מתוקה?
קלאופטרה: לְבטלנים
זריזות נראית כמו פלא.
אנטוניוס: נזיפה
יפה, שהולמת גבר בַּגברים
כדי להקניט בה עצלנים. קאנידיוס,
אנחנו נילחם אתו בַּים.
קלאופטרה: בַּים, איך לא?
קאנידיוס: מדוע ככה, אדון?
אנטוניוס: כי הוא מזמין אותנו לָאתגר.
אנובארבוס: ואתה קראת לו לִקרב אחד
נגד אחד.
קאנידיוס: ועוד בשדה פארסאליה,
ששם לחם יוליוס נגד פומפאוס.
אך הצעות שהן לא ליתרונו
הוא מנפנף, וגם לך כדאי.
אנובארבוס: האניות ש'ךָ מאוישות גרוע,
הספּנים נהגי פרדות, קוצרים,
קובצו בגיוסֵי בזק. בְּצי
אוקטביוס יש כאלה שלחמו
בעבר נגד פומפאוס; הספינות
אצלם קלות, שלך כבדות. זו לא
בושה אם תסרב ללחום בַּים, אתה
ערוך ליבשה.
אנטוניוס: בַּים, בַּים.
אנובארבוס: אדון נכבד מאד, אתה משליך
בזה יתְרון צבאי מוחלט שיש
לך ביבשה; 'תה מפרק
את הצבא שלך, שרוב רובו
הוא חיל רגלִים; לא מנצל את שלל
הידע הקרבי שלך; מחמיץ
מראש סיכוי להצלחה; פשוט
מפקיר את עצמך ליד מקרה,
לְסכנה במקום לְוודאות.
אנטוניוס: אלחם בּים.
קלאופטרה: יש לי ששים ספינות,
של אוקטביוס לא טובות יותר.
אנטוניוס: נשרוף
את עודף הספינות שלנו, ו –
כשנְתַגְבּר ת'שאר טוב – מכֵּף אקטיום
נכה את אוקטביוס כשהוא יתקרב.
אם לא נצליח שם – תמיד אפשר
ביבשה.
(נכנס שליח)
מה הספור שלך?
שליח: זה מאומת, אדון. ראו אותו.
אוקטביוס שם יד על טורינֶה.
אנטוניוס: הוא
עצמו שם? לא יכול להיות. מספיק
מוזר שכוחותיו כבר שם. קאנידיוס,
שמוֹר את תשעה-עשר הלגיונות
שלנו, שנים-עשר-אלף הסוסים,
ביבשה. אנחנו לַספינות.
קדימה, אלת ים שלי!
(נכנס חייל)
מה יש,
אדון חייל?
חייל: קיסר, אל תילחם
בַּים. לא, אל תסמוך על קרש עץ
רקוב. 'תה מפקפק בחרב זאת,
ובאלֶה, הפצעים? תן לַמִּצְרִים
וְלַפֶניקים להתברווז במים!
אנחנו התרגלנו לְנצח
בעמידה על קרקע וללחום
רגל ברגל.
אנטוניוס: טוב, טוב, די, שלום.
(יוצאים אנטוניוס, קלאופטרה ואנובארבוס)
חייל: בחי הרקולס, אני צודק בטוח.
קאנידיוס: נכון, חייל. אבל פעולתו
לא מבוססת כבר על עוצמתו.
המְנהל שלנו מנוהל,
ואנחנו בשרות נשים.
חייל: אתה
מחזיק ביבשה את הלגיונות
והסוסים ביחד, כן?
קאנידיוס: מרקוס,
יוּסְטֶאוּס, עם פּובְּליקוֹלה וקאלֶיוּס
יוצאים לַים, אך אנו נישאר,
כוח מלא, בקרקע. הזריזות
הזאת של אוקטביוס - פלא.
חייל: עוד מרומא
הוא שיגר כוחות לדרך בְּתפזורת
שהטעתה את כל המרגלים.
קאנידיוס: מיהו הסגן שלו, אתה יודע?
חייל: אומרים, טאורוס אחד.
קאנידיוס: מכיר אותו.
(נכנס שליח)
שליח: קאנידיוס, הקיסר קורא.
קאנידיוס: הזמַן
אחוז צירים של חדשות, וכל
דקה ממליט עוד כמה.
יוצאים.
< אחורה | אנטוניוס וקלאופטרה - מערכה 3, תמונה 7 | קדימה > |