שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים פומפאוס, מנקראטס, מנאס, באורח מלחמתי.

פומפאוס:  אם לָאלים יש צדק, יעזרו

          לבני-אדם צודקים. 

מנאס:                          זכור, כבוד פומפאוס,

          גם כשהם מתעכבים, זה לא סירוב.    

פומפאוס:  בזמן שאנחנו מפצירים תפילות,

          מה שאנחנו מפצירים הולך

          לעזאזל.

מנאס:              אנחנו לא יודעים

          כלום על עצמנו; לפעמים נִשְטח

          תפילה לרעתנו, והאלים

          בחוכמתם חוסמים לטובתנו,

          אז מהפסד אנחנו מרוויחים. 

פומפאוס:   אני אצליח טוב. העם אוהב

         אותי, הים שלי; כוחי עולה,

          וניחושֵי תקווה שלי אומרים

          שהוא יזרח מלא. אנטוניוס סתם

          יושב זולל לו במצריים, לא 

          יעשה שום מלחמה מחוץ לדלת.

          אוקטביוס מתעשר בְּהון אך לא

          בלבבות. ולֶפּידוּס מחניף

          לזה גם זה, ומשניהם מוחנף.

          אבל הוא לא אוהב אותם, ואיש

          מהם גם לא סופר אותו.

מנאס:                                  אוקטביוס

          ולפידוס יצאו לשטח. עם

          צבא עצום.

פומפאוס:                   איפה שמעת? זה

          שקרים.

מנאס:              מסילביוס.

פומפאוס:                             הוא חולם. אני

          יודע שהם ברומא, בהמתנה

          לאנטוניוס. אך הלוואי שירככו

          לך, קלאופטרה מיוחמת, כל

          קסמי האהבה את בְּדל שפתך

          המתייבשת! שכישוף יחבור

          לְיופי, לשניהם התאווה,

          ויקשרו את הזנאי בִּנְווה

          זימה, יערפלו לו את המוח.

          תחדדו לו, טבחי גוּרמֶה,

          ת'תיאבון עם רוטב מגרה,

          שינה ואוכל ידכאו בו כל

          תמריץ לפעול, עד שקהות חושים –

          (נכנס ואריוס)

            כן, וָאריוס?

ואריוס:                    חדשות בדוקות. אנטוניוס

          צפוי ברומא כל דקה. מאז

          יצא לדרך ממצריים כבר

         יכול היה לנסוע עוד רחוק

          יותר.

פומפאוס:          דבר שולי יותר

          הייתי בשמחה שומע. מנאס,

          לא האמנתי שהגרגרן

          המאוהב יחבוש את הקסדה

           לכבוד מין מלחמונת שכזאת.

                          [/ לכבוד מין מלחמה שטותית כזאת.]

          הוא איש צבא שווה כפליים מן

         הצמד השני. אבל נזקוף

         זאת לזכותנו, שאם אנו רק

          זזים קצת, זה ישר קוטף מחיק

          של אלמנת מצריים את אנטוניוס

          חולה החשקנות.

מנאס:                         אני לא חושב

          שאוקטביוס ואנטוניוס ייפגשו

          בלבביות. אשתו שנפטרה

          חתרה נגד אוקטביוס, ואחיו

          נלחם נגדו, אם כי, לדעתי,

          לא בעידוד אנטוניוס.  

פומפאוס:                            אני לא

          בטוח, מנאס, אם קטטות קטנות

          לא נמחקות מול הגדולות. לולא

          ניצבנו מול כל השלושה, סביר

          שהיו אוכלים אחד את השני,

          יש להם די סיבות להסתייף.

         אך איך ידביק הפחד מפנינו

         את מחלוקותיהם ויאחה

          קרעים קטנים, אנחנו לא יודעים עוד.

          יחליטו האלים! הכל יוכרע

          אם נילחם בְּעוז וּבִגְבוּרה.  

           בוא, מנאס.

      יוצאים.