שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסת בת הסוהר.

בת הסוהר: למה לי לאהוב את האדון?

          סיכוי אפסי שהלב שלו יִדְבַּק בּי.

          אני בזויה, אבי סוהר עלוב

          שלו, והוא נסיך. להתחתן

          אתו - אבוד, להיות זונה שלו -

          טיפשות. לעזאזל, כמה רחוק

          אנחנו נדחפות כשגיל חמש-

          עשרה מוצא אותנו! קודם כל

          ראיתי אותו; ועם הראייה,

          חשבתי שהוא איש יפה; יש בו

          מה שעושה לְאשה טוב, אם ירצה

          לתת, יותר מכל מי שראו

          שתי העיניים האלה. בהמשך  

          ריחמתי עליו – כמו שהיה קורה,

          אני נשבעת, לכל נערה

          שאי פעם חלמה, או שהבטיחה

          את בתוליה לבחור יפה.

          ואז אהבתי אותו, אהבתי עד

          טרוּף, אהבתי עד אין סוף! ויש

          לו הרי דודן, יפה כמותו. אבל

          בַּלב שלי היה רק פָּלָמון,

          ואיזו מהומה הוא לא מפסיק שם!

          לשמוע אותו שר בָּעֶרב - זה

          גן-עדן! כן, למרות שהשירים

          שלו הם עצובים. דבְּרן מופלא

          כזה אף איש עוד לא היה. כשאני

          נכנסת להביא לו מים על

          הבוקר, קודם הוא מַחווה קידה

          בגוף האצילי שלו, ואז

          הוא מברך אותי כך: "בוקר טוב,

          עלמה יפה, טובה; הלוואי הטוּב

          שלך ישיג לך בעל בשמחה."

          פעם נישק אותי. אהבְתי את

          שְפתַי יותר אחר כך עשרָה

          ימים. הלוואי היה עושה את זה

          יום יום. הוא מדוכדך הרבה,

          וגם אני, לראות אותו אומלל.

          מה אעשה כדי שיידע שאני

          מאוהבת בו? אני רוצה כל כך  

          לטעום אותו. ואם אעז להוציא

          אותו אל החופשי? מה אז יאמר

          החוק? (נוקשת באצבעה) ככה אכפת לי מהחוק

          או מקרובים! כן, אעשה את זה,

          והלילה או מחר יאהב אותי.

          יוצאת.