שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט שני אצילים קרובים - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >

נכנס ארקיט עם בשר, יין ופצירות.

ארקיט:  אני ודאי קרוב. היי! פלמון!

פלמון (מן השיח):  ארקיט?

ארקיט:                            אני. הבאתי אוכל גם

          פצירות. צא, אל תִפְחד; תזאוס לא פה.

        (נכנס פלמון.)

פלמון: ולא אף איש ישר כמותו.

ארקיט:                                    עזוב.

          נדון בזה אחר כך. בוא, תרים

          ראש! אתה לא תמות כך כמו חיה;

          הנה, אדון, תשתה – אתה חלש –

          אז אדבר אתך יותר.

פלמון:                             ארקיט,

          עכשיו יכולת להרעיל אותי.

ארקיט:  נכון, רק שראשית עלי לפחוד

          ממך. בוא שב, ובטובך, די עם

          ההבלים אלה; לא ניתן,

          עם שמנו העתיק, שידברו

          עלינו כטיפשים או פחדנים.

          בוא, לחייךָ!

פלמון:                   ככה!

ארקיט: אז שב, ותן לי להפציר בך,

          בשם היושר והכבוד שלך,

          לא להזכיר את האשה הזאת;

          זה יסכסך בינינו. יהיה

          עוד זמן.

פלמון:               טוב, לחייךָ, אדוני. (שותה.)

ארקיט:  קח לגימה בריאה. זה טוב לַדם,

          גבר. מרגיש איך זה מפשיר אותך?

פלמון: אגיד לך אחרי עוד לגימה

          או שתיים.

ארקיט:                   אל תחסוך. יש לַדוכס

          יותר. אכול קצת.

פלמון:                           כן.

ארקיט:                                אני שמח

          שהתיאבון שלך הוא טוב כל כך.

פלמון: שָמֵח עוד יותר שיש בשר

          טוב שיתאים לו.

ארקיט:                        זה לא משוגע,

          דודן, לגור ביער פרא?

פלמון:                              כן,

          למי שיש מצפון פרוע.

ארקיט:                               איך

          האוכל? הרעב שלך, אני

          רואה, אינו זקוק לרוטב.

פלמון:                                    לא

          הרבה. ואם היה, שלך הוא מר

          מדי, דודן מתוק. מה זה?

ארקיט:                                  בְּשר

          אֱיָיל.

פלמון:           זה עסיסי. תן לי עוד יין. –

         הנה, ארקיט, לַבּחורות שהכרנו

          בימינו. בת ראש החצר, זוכר

          אותה?

ארקיט:            אחריך, גבר.

פלמון:                                שְחור שיער

          היא אהבה -  

ארקיט:                   נכון, אדון, אז מה?

פלמון: ושמעתי, שמו היה ארקיט ו –

ארקיט:                                         נו,

          תוציא כבר!

פלמון:                   היא פגשה אותו בְּחדרון.

          מה היא עשתה, חבר? ניגנה - עוגב?

          עגבה עליו?

ארקיט:                      היא משהו עשתה,

          אדון -  

פלמון:              שחודש היא גנחה עליו 

          אחר כך, או חודשיים, או שלושה,

          או עשרה.

ארקיט:                    בת המרשל גם היא

          היה לה חלק, כמו שאני זוכר,

          דודן, אם לא סתם מרכלים. תשתה

          לחייה?

פלמון:              כן.

ארקיט:                        ילדונת חמודה

          חומת שיער. פעם הבחורים

          יצאו לצוד, היה שם יער, עץ

          אשור; ושם היה סיפור – הו הו.

פלמון: לאמיליה, שכה יהיה לי טוב! טיפש,

          די למסיבה המלאכותית הזאת!                 

         אומֵר 'ךָ שוב, האנחה הזאת

          לכבוד אמיליה היתה. דודן שפֵל,

          תעז להפר ראשון את מילתך?

ארקיט:  אתה מגזים. 

פלמון:                    חי ארץ ושמיים,

          כלום לא ישר בך.

ארקיט:                         אז אעזוב    

          אותך. אתה עכשיו חיה.

פלמון:                                  כי אתה

          עושה אותי, בוגד.

ארקיט:                           יש פה כל מה

          שצריך – פצירות, חולצות, בשמים; אבוא

          שנית עוד שעתיים, ואביא

          מה שישקיט הכל –

פלמון:                             שריון וחרב.

ארקיט:  אל תפקפק בי. אתה מטונף

          מדי עכשיו. שלום לך. תוריד

          ת'קישוטים שלך. כלום לא יחסר

          לך.

פלמון:         תשמע –

ארקיט:                          אנ' לא אקשיב יותר.

          (יוצא).

פלמון: אם הוא עומד בהבטחתו – הוא מת.

          יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט שני אצילים קרובים - מערכה 3, תמונה 3 קדימה >