< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנס ארקיט עם בשר, יין ופצירות.
ארקיט: אני ודאי קרוב. היי! פלמון!
פלמון (מן השיח): ארקיט?
ארקיט: אני. הבאתי אוכל גם
פצירות. צא, אל תִפְחד; תזאוס לא פה.
(נכנס פלמון.)
פלמון: ולא אף איש ישר כמותו.
ארקיט: עזוב.
נדון בזה אחר כך. בוא, תרים
ראש! אתה לא תמות כך כמו חיה;
הנה, אדון, תשתה – אתה חלש –
אז אדבר אתך יותר.
פלמון: ארקיט,
עכשיו יכולת להרעיל אותי.
ארקיט: נכון, רק שראשית עלי לפחוד
ממך. בוא שב, ובטובך, די עם
ההבלים אלה; לא ניתן,
עם שמנו העתיק, שידברו
עלינו כטיפשים או פחדנים.
בוא, לחייךָ!
פלמון: ככה!
ארקיט: אז שב, ותן לי להפציר בך,
בשם היושר והכבוד שלך,
לא להזכיר את האשה הזאת;
זה יסכסך בינינו. יהיה
עוד זמן.
פלמון: טוב, לחייךָ, אדוני. (שותה.)
ארקיט: קח לגימה בריאה. זה טוב לַדם,
גבר. מרגיש איך זה מפשיר אותך?
פלמון: אגיד לך אחרי עוד לגימה
או שתיים.
ארקיט: אל תחסוך. יש לַדוכס
יותר. אכול קצת.
פלמון: כן.
ארקיט: אני שמח
שהתיאבון שלך הוא טוב כל כך.
פלמון: שָמֵח עוד יותר שיש בשר
טוב שיתאים לו.
ארקיט: זה לא משוגע,
דודן, לגור ביער פרא?
פלמון: כן,
למי שיש מצפון פרוע.
ארקיט: איך
האוכל? הרעב שלך, אני
רואה, אינו זקוק לרוטב.
פלמון: לא
הרבה. ואם היה, שלך הוא מר
מדי, דודן מתוק. מה זה?
ארקיט: בְּשר
אֱיָיל.
פלמון: זה עסיסי. תן לי עוד יין. –
הנה, ארקיט, לַבּחורות שהכרנו
בימינו. בת ראש החצר, זוכר
אותה?
ארקיט: אחריך, גבר.
פלמון: שְחור שיער
היא אהבה -
ארקיט: נכון, אדון, אז מה?
פלמון: ושמעתי, שמו היה ארקיט ו –
ארקיט: נו,
תוציא כבר!
פלמון: היא פגשה אותו בְּחדרון.
מה היא עשתה, חבר? ניגנה - עוגב?
עגבה עליו?
ארקיט: היא משהו עשתה,
אדון -
פלמון: שחודש היא גנחה עליו
אחר כך, או חודשיים, או שלושה,
או עשרה.
ארקיט: בת המרשל גם היא
היה לה חלק, כמו שאני זוכר,
דודן, אם לא סתם מרכלים. תשתה
לחייה?
פלמון: כן.
ארקיט: ילדונת חמודה
חומת שיער. פעם הבחורים
יצאו לצוד, היה שם יער, עץ
אשור; ושם היה סיפור – הו הו.
פלמון: לאמיליה, שכה יהיה לי טוב! טיפש,
די למסיבה המלאכותית הזאת!
אומֵר 'ךָ שוב, האנחה הזאת
לכבוד אמיליה היתה. דודן שפֵל,
תעז להפר ראשון את מילתך?
ארקיט: אתה מגזים.
פלמון: חי ארץ ושמיים,
כלום לא ישר בך.
ארקיט: אז אעזוב
אותך. אתה עכשיו חיה.
פלמון: כי אתה
עושה אותי, בוגד.
ארקיט: יש פה כל מה
שצריך – פצירות, חולצות, בשמים; אבוא
שנית עוד שעתיים, ואביא
מה שישקיט הכל –
פלמון: שריון וחרב.
ארקיט: אל תפקפק בי. אתה מטונף
מדי עכשיו. שלום לך. תוריד
ת'קישוטים שלך. כלום לא יחסר
לך.
פלמון: תשמע –
ארקיט: אנ' לא אקשיב יותר.
(יוצא).
פלמון: אם הוא עומד בהבטחתו – הוא מת.
יוצא.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |