שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים הסוהר ומחזר.

סוהר:  אני יכול להיפרד מסכום קטן בימי חיי; משהו אני יכול להעביר לך, לא הרבה. מה לעשות, בית-הסוהר שאני מחזיק, הוא אמנם מיועד לַגדולים, רק שהם בקושי באים. לִפנֵי סלמון אחד אתה תתפוס הרבה  דגיגונים. השמועה אומרת שאני מבוסס הרבה יותר ממה שאני. הלוואי שהייתי מה שמספרים עלי. אבל שמע, מה שיש לי – כמה שזה לא יהיה – אני מבטיח לַבּת שלי ביום שאני מת.

מחזר:  אדוני, אני לא דורש יותר ממה שאתה מציע, ואני אשקיע בבת שלך מה שהבטחתי.

סוהר:  טוב, נדבר על זה יותר אחרי החגיגה המלכותית. אבל יש לך ממנה הבטחה מלאה? כשאת זה אני אראה, אני אתן הסכמה.

מחזר:  יש לי, אדוני.

          (נכנסת בת הסוהר עם קני סוף) 

          הנה היא.

סוהר (לבתו): הידיד שלךְ ואני הזכרנו אותךְ כאן, בעסק הישן. אבל מספיק עם זה עכשיו. ברגע שהמהומה בחצר תעבור נגמור את זה. בינתיים תדאגי טוב לשני האסירים. אני יכול להגיד לך שהם נסיכים.

בת הסוהר: קני הסוף אלה הם לָרִצְפּה בַּתא שלהם. חבל שהם בְּבית-סוהר, והיה חבל אם היו בחוץ. אני חושבת שיש להם סבלנות שתבייש כל מצוקה. בית-הסוהר בעצמו גאה בהם, ויש להם עולם מלא בתא שלהם.

סוהר:  מהללים אותם בתור זוג של גברים מושלמים.

בת הסוהר: בחיי, אני חושבת שהתהילה במקרה שלהם מגמגמת. הם מַדרגה אחת מעל מה שאומרים.

סוהר:  מספרים שבַּקרב הם היו המצטיינים בַּפְּעלים.       

בת הסוהר: לא, זה בטוח, כי בתור סובלים הם אצילים. מעניין אותי איך הם היו נראים אם הם היו המנצחים, כשבאצילות נפש כזאת הם שואבים חופש מתוך כלא, הופכים אומללות לשִמְחה וצרה לבדיחה.

סוהר:  ככה הם עושים?

בת הסוהר: נראה לי שהם מרגישים אסורים כמו שאני מלכת אתונה. הם אוכלים טוב, נראים עליזים, משוחחים על הרבה נושאים, אבל לא על השֶבי והאסונות שלהם. רק לפעמים איזו אנחה קטועה, שנקטלת עוד לפני שהיא נולדת, נפלטת מאחד מהם; והשני מיד גוער בה כל כך מתוק שהייתי רוצה בעצמי להיות אנחה שינזפו בה ככה, או לפחות נאנחת שינחמו אותה ככה.       

מחזר:  אני בכלל לא ראיתי אותם.

סוהר:  הדוכס בעצמו בא בחשאי הלילה, והביא אותם. למה, אני לא יודע.

          (נכנסים פלמון וארקיט למעלה, בשלשלאות.)

          תראו, הנה הם. זה ארקיט שמביט החוצה.

בת הסוהר: לא, אדוני, לא; זה פלמון. ארקיט הוא הנמוך מהשניים; אתה יכול לראות רק חלק ממנו.

סוהר:  נו די, תפסיקי להצביע. הם לא היו רוצים שנתקע בהם עיניים. נצא להם מהמבט.

בת הסוהר: זו חגיגה להסתכל בהם. אלוהים, ההבדל בין בני-אדם!    

          יוצאים הסוהר, המחזר ובת הסוהר.