שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסת בת הסוהר לבד.

בת הסוהר: הדוכסים והשדים כולם

          שישאגו; הוא משוחרר. אני

          סיכנתי את עצמי, הובלתי אותו

          החוצה. לְיער קטן קרוב

          לכאן שלחתי אותו, ששם עץ ארז,

          גבוה מהשאר, נפרש רחב,     [/ נפרש כמו דולב],

          צמוד לְנחל, שם הוא יסתתר

          עד שאספק לו אוכל ופצירה,

          כי הוא עדיין באזיקי ברזל.

          אל אהבה, איזה ילדון אמיץ

          אתה! אבי היה מת בסכין

         לפני שהיה עושה את זה. אני

          אוהבת אותו מעל לְאהבה,

          לְהיגיון, שכל או ביטחון.

          גיליתי לו. לי לא אכפת, אני

          נואשת. אם החוק ימצא אותי,

          ואם ירשיע, יהיו בתולות

          יִשְרות לב שיזמרו עלי קינה

          ויספרו להיסטוריה שמותי

          היה אציל, כמעט כמו של קדושה

          מעוּנה. הדרך בה יילך – היא גם

          תהיה דרכי. הוא לא יכול להיות

          כזה לא-גבר להשאיר אותי

          סתם פה. אם כן, בתולות לא יבטחו

          כה בקלות שוב בִּגברים. ובכל זאת,

          הוא לא הודה לי על מה שעשיתי;

          לא-לא, אפילו לא נישק אותי,

          וזה, לדעתי, לא כל כך טוב.

          וגם בקושי רב שכנעתי אותו

          לצאת לַחופש; כמה התלבטויות

          היו לו על העוול שהוא עושה

          לי ולאבי. אבל אני מקווה,

          אם רק ישקול עוד קצת, האהבה

          הזאת שלי תכה בו שורשים

          יותר. שיעשה מה שירצה 

          בי, רק שיעשה בעדינות,

          כי לעשות הוא יעשה, אם לא

          אכריז, גם בפניו, שהוא לא גבר.

          עוד רגע אספק לו מצרכים

          ואארוז את הבגדים שלי,

          וכל שביל שבדרך אפלס,

          שרק יהיה אתי. כמו צל אשכון

          לי לצדו לָנֶצח. תוך שעה

          הרעש יתפשט בכל הכלא;

          עד אז אני כבר אנשק ת'איש

          שהם מחפשים! אבא, שלום. תשיג

          עוד אסירים ועוד בנות כאלה,  

          ובקרוב תשמור על עצמך.  

          עכשיו אליו.

          יוצאת.