שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנס דובר הפרולוג.

מחזה חדש וּבתולים – דומים;       

לשניהם יש ביקוש - ומשלמים,

אם הם בנויים טוב. הצגה נאה,

שביום חתונתה תסמיק, צנועה,

רועדת שתחוּלל, היא כמו בתולה

אחרי לילה ראשון של טלטלה,

אבל היא עוד רעננה כטל,               / אך עוד שומרת על חן בתוליה, 

זיעת הבעל לא ניכרת כלל.             / זיעת הבעל לא נראית עליה.

הלוואי לְמחזה זה כך יקרה:                       

בורא אציל שימש לו כהורה,

פּייטן טהור, משכיל, שמהללים

סופרי איטליה וקוראים אנגלים:

צ'וסר, סופר דגול, הוא שכתב את

ספור המעשה בן האלמוות.

אילו נבגוד בו, וילדו ישמע

בראשית חייו "בוז, צא מהבמה",

עצְמות האיש הטוב איך תטוּלטַלְנה,

ומן האדמה יזעק הוא "אַל נא

תדביקו לי סוֹפר נבוב, רדוד,

שיצירתי תהיה מין "רובין הוד"  

לְאווילים!" זוהי הדאגה:

איך נעפיל אליו, אל הפסגה,

איך נתיימר בְּהתנשפות לִשְחות

בְּים עמוק כל כך. תנו לפחות

יד, ננווט ואיכשהו נינצל.       

ובכן, שמעו תמונות שהן רק צל

חיוור של גדולתו, אבל שוות

אולי שתי שְעות מסע. תנומות שלוות 

לעצמותיו, לכם – דמע ושחוק.

אם לא נוכל בַּמחזה למחוק

גל גרעונות, יבול עונה קשה,

יגזור עלינו ההפסד פרישה. 

תרועה. יוצא.