שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט שני אצילים קרובים - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >

תרועה קצרה וצעקות מבחוץ. נכנסים תזאוס, היפוליטה, פיריתוס, אמיליה, ארקיט [במסווה] עם זר; בני לוויה וצופים.

תזאוס:  הפלאת לעשות; עוד לא ראיתי,

          מאז הרקולס, גבר חסון שרירים

          יותר. מי שתהיה, אתה הרץ

          והמתאבק הכי טוב של הדור

          הזה.

ארקיט:           גאה שמצאתי חן בעיניך.

תזאוס:   באיזו ארץ גדלת?

ארקיט:                             זו; אבל

          רחוק, שליט.

תזאוס:                       אתה בן אצילים?

ארקיט:  אבי אמר כך, ועל עקרונות

          האצילות גידל אותי.

תזאוס:                               אתה

          יורשו?

ארקיט:                 בנו הצעיר, אדון.

תזאוס:                                           אם כך

          אביך בלי ספק אב מאושר.

          מה הכישורים שלך?

ארקיט:                              מעט מכל

          המעלות של מַעֲלָה. ידעתי

          לצוד עם נץ, להלהיב להקת כלבים

          לרדוף; קטונתי מלהתגאות

          בביצועַי על סוס, אבל היו

          מי שאמרו שזו ההצטיינות

          שלי; ולסיום, יותר מכל,

          נחשבתי כחייל.

תזאוס:                         אתה מושלם.

פיריתוס: חי נשמתי, זה גבר.

אמיליה:                             בהחלט.

פיריתוס (להיפוליטה): מה דעתך עליו, גבירתי?

היפוליטה:                                               כולי

          התפעלות. עוד לא ראיתי איש

          צעיר, אציל – אם הוא אומר אמת –

          דומה לו.

אמיליה:             זה ברור – אמו היתה

          יפהפייה. פניו, נדמה לי, הן

          עדוּת חיה לזה.

היפוליטה:                     אבל גופו                                 

          ולהט נשמתו הם הוכחה

          לְאב אמיץ.

פיריתוס:               ראו איך שערכּוֹ,

          כמו שמש חבויה, פורץ בעד 

          לבוש האביונים.

היפוליטה:                     הוא ממוצא

          רם, זה בטוח.

תזאוס:                       מה הביא אותך

          לכאן, אדון?

ארקיט:                   תזאוס הנכבד,

          לרכוש לי שם, ולעשות כל מה

          שביכולתי כדי לשרת פלא

          מופת כמותך. כי רק בחצרך,

          מתוך כל העולם, שוכן כבוד

          זוהֵר.

פיריתוס:           כל המלים שלו שוות.

תזאוס:   אדון, תודה על המסע שלך,  

          ואת משאלתך לא נאכזב.

          תדאג לאיש הטוב פה, פיריתוס.

פיריתוס:  תודה, תזאוס. – מי שתהיה,

          אתה שלי, ולשֵרוּת אציל

          מאד אמסור אותך – לִגְברת זו, 

          לַבְּתולה המזהירה הזאת;

          שים לב לטוב לבה. אתה כיבדת

          את יום הולדתה במעלותיך,

          ובתמורה אתה שלה. נשק

          לה יד יפָה, אדון.

ארקיט:                            אתה אציל

          נדיב. – יופי יקר, הרשי לי כך

          לחתום את שבועתי.

          (מנשק את ידה)

                                       כשמשרתךְ,

          הדל ביצורים שלך, יפגע בך,

          צווי לו מוות, הוא ימות.

אמיליה                                   לא, זה

          יהיה אכזר מדי. אם תהיה

          ראוי, אני מייד אראה. אתה

          שלי, ותקבל יחס יפה

          מדרגתך.

פיריתוס:                אדאג שתצויד:

          כיוון שאמרת שאתה איש סוס,

          אפציר בך אחר הצהריים

          לדהור, אבל זה יצור קשוח.

ארקיט:                                       כבר

          הוא מוצא חן; לא אצטרך לקפוא

          על האוכף.

תזאוס (להיפוליטה):   היי רק מוכנה,

          מלאך, ואת, אמיליה, ואתה,

          חבר, וכל היתר, לקבל

          מחר עם שחר את פני חודש מאי

          הפרחוני ביער של דיאנה.

          שרת היטב את גבירתך, אדון.

          אמיליה, אני מקווה שלא

          יילך ברגל.

אמיליה:                  זה יהיה עוול,

          כבודך, אם יש ברשותי סוסים.  

          (לארקיט): תבחר; וכל מה שתרצה, שרק

          אדע. אם תשרת נאמנה,

          תמצא גבירה אוהבת, מבטיחה. 

ארקיט:   אם לא, הלוואי אסבול מה שאבי

          שנא: קלון וחבטות.

תזאוס:                             תלך

          בָּראש; הרווחת זאת. כן, כך יהיה:

          אתה תקבל כל זכות אשר כבודך

          השיג; אם לא זה עוול. אחותי,

          אני נשבע לך, יש לך משרת

          שלוּ אני אשה, היה אדון.

          אבל את חכמה.

אמיליה:                         אני מקווה

          שחכמה מדי לזה, אדון.

          תרועה. יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט שני אצילים קרובים - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >