שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים רומאי ו-וֹולְסְקִי.

רומאי: אני מכיר אותך טוב, אדוני, ואתה מכיר אותי: קוראים לך, נדמה לי, אדריאן.

וֹולְסְקִי: נכון מאד, אדוני; האמת, שכחתי מי אתה.

רומאי:  אני רומאי; ומשרת, כמוך, נגדם. עכשיו אתה מכיר אותי?

וֹולְסְקִי: ניקנור? לא?

רומאי: בעצמו, אדוני.

וֹולְסְקִי: היה לך יותר זקָן כשראיתי אותך בפעם האחרונה, אבל הלשון שלך היא תַו זיהוי יפה. מה החדשות ברומא? קיבלתי הוראה מן המדינה הוֹולְסְקִית לחפש אותך שם; חסכת לי מסע של לפחות יום.

רומאי: היו ברומא התקוממויות מוזרות: העם נגד הסֵנָאטורים, הפטריקים והאצילים.

וֹולְסְקִי: היו! אז זה נגמר? אצלנו בַּמדינה לא חושבים כך; עושים הכנות קדחתניות לְמלחמה, ומקווים לתפוס אותם באמצע הפילוג שלהם, כשהכל רותח.

רומאי: הלהבה העיקרית דעכה, אבל מספיק דבר קטן כדי שהיא תתלקח שוב. כי האצילים כל כך לוקחים ללב את גירושו של קוֹרִיוֹלנוּס הנכבד הזה, שהם נכונים ובְשֵלים לקַחַת מבני העם את כל הסמכויות שלהם, ולתלוש מהם את הטְרִיבּוּנִים שלהם לַנצח. זה כבר רוחש ומלחש, אני אומר לך, ועומד על סף התפרצות אלימה.

וֹולְסְקִי:  קוֹרִיוֹלנוּס גורש?

רומאי:  גורש, אדוני.

וֹולְסְקִי:  אתה תתקבל בברכה על המידע הזה, ניקנור.

רומאי:  השעה משחקת לטובת הוֹולְסְקִים עכשיו. אומרים שהזמן הכי מתאים להשחית אשה הוא כשהיא במשבּר עם בעלה. טוּלוּס אוֹפִידְיוּס האציל שלכם יככב היטב במלחמות האלה, עכשיו כשיְרִיבוֹ הגדול, קוֹרִיוֹלנוּס, לא מבקש את ארצו.

וֹולְסְקִי: הוא חייב. מזל גדול שפגשתי אותך ככה במקרה. הִשְלמת לי את המשימה, ואני אלווה אותך בשמחה הביתה.

רומאי:  עד ארוחת-הערב אספר לך ספורים משונים מאד מרומא, הכל לטובת היריבים שלה. יש לכם צבא מוכן, אתה אומר?

וֹולְסְקִי:  צבא מלכותי: המפקדים והגדודים מגוּיָסים וערוכים, כתובים בספר התשלומים, ויכולים להתחיל לנוע בהתראה של שעה.

רומאי:  אני מאושר לשמוע שהם מוכנים, ואני האיש, לדעתי, שייתן להם אות לצאת לפעולה. אז, אדוני, מצוין שנפגשנו, מכל הלב, ושמח מאד על חברתך.

וֹולְסְקִי:  אתה גונב לי את התפקיד: לי יש סיבה להיות מאושר מחברתך.

רומאי:  טוב, בוא נלך ביחד.

         יוצאים.