שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסת קבוצה של אזרחים מתקוממים, עם כלונסאות, אלות, וכלי נשק אחרים.

 

אזרח ראשון: לִפְנֵי שאנחנו מתקדמים הלאה, תנו לי לדבּר.

כולם:  דבּר, דבּר.

אזרח ראשון: כולכם נחושים שעדיף למות מאשר לגווע ברעָב?

כולם:  נחושים, נחושים.

אזרח ראשון: קודם כל, אתם יודעים שקָאיוּס מַרְסְיוּס הוא אויב ראשי לעם.

כולם:  יודעים, יודעים.

אזרח ראשון: בואו נהרוג אותו, ותהיה לנו חיטה במחירים שלנו. יש החלטה?

כולם:  מיותר לדבר יותר; צריך לעשות את זה. קדימה, קדימה!

אזרח שני: מילה אחת, אזרחים טובים.

אזרח ראשון: אנחנו נחשבים אזרחים עלובים, הפטריקים הם טובים. מה שהשלטון מקיא היה משקם אותנו. אם הם היו זורקים לנו רק את השאריות כל עוד הן טריות, יכולנו לחשוב שהם נותנים לנו לחיות באופן אנושי; אבל אנחנו יקרים להם מדי: הרזון שאוכֵל אותנו, מַראֶה האומללות שלנו, זה המדד לַשֶפע שלהם; הסבל שלנו הוא רווח בשבילם. בואו ננקום על זה באַלוֹת, לפני שנצטמק לְמַקְלות. כי האֵלים יודעים שאני מדבר את זה מרעָב ללחם, לא מצמָא לנקמה.

אזרח שני: אתם תפעלו במיוחד נגד קָאיוּס מַרְסְיוּס?

כולם:   נגדו ראשון. הוא כלב דרגה א' נגד העמְךָ.

אזרח שני:  אתם לוקחים בחשבון אֵילו שירותים הוא עשה למען המדינה?

אזרח ראשון: בהחלט, והיינו בשמחה נותנים לו ציון לשבח על זה, אם לא היה משלם לעצמו בלהיות יהיר.

אזרח שני:  לא, אל תשמיץ.

אזרח ראשון: אני אומר לך, מה שהוא עשה לתפארת, הוא עשה רק למען התפארת:אפילו אם אנשים רכּי לב יגידו בנדיבות שזה היה למען המדינה שלו, הוא עשה את זה בשביל לשמח את אמא שלו, וחלקית בשביל להיות יהיר, שזה מה שהוא: גבוה בגאווה כמו בגבורה.

אזרח שני:  מה שבַּטֶבע שלו, והוא לא יכול לעשות נגדו כלום, אתה מחשיב לו כחסרון. אין לך זכות  בשום פנים להגיד למשל שהוא חמדן.

אזרח ראשון:  אולי אין לי זכות, אבל לחסוך בהאשמות אני לא חייב. יש לו חסרונות, עם עודף, שמְעייף לִמְנות.

                  צעקות מבפנים.

               מה הצעקות האלה? הצד השני של העיר קם; מה אנחנו נשארים פה לקשקש? לקפיטול!

כולם:  בואו, בואו.

אזרח ראשון:  שקט, מי בא הנה?

              נכנס מֶנֶנְיוּס אגריפּה.

אזרח שני:  מֶנֶנְיוּס אַגְרִיפּה הנכבד, אחד שתמיד אהב את העם.

אזרח ראשון: הוא דווקא אחד ישר, הלוואי כולם היו כמוהו!

מננניוס:  מה, אזרחים, בוער? לאן הולכים כך עם

          מקלות ועם אַלות? מה יש? אמרו לי, אנא.

אזרח ראשון: העסק שלנו לא בלתי-ידוע לסֵנָאט; היה להם מושג כבר שבועיים מה אנחנו מתכוונים לעשות, ועכשיו נַראה להם בְּמעשים. אומרים "לפושטי יד יש ריח-פֶּה חזק"; הם יִראו שיש לנו גם זרועות חזקות.

מֶנֶנְיוּס:  איך, רבותי, רֵעים טובים, שכנַי

          הישרים, מה, תהרסו את עצמכם?

אזרח ראשון:  זה אי אפשר, אדון, אנחנו הרוסים כבר.

מֶנֶנְיוּס:   אני אומֵר לכם, רעים, אתם

          בְּראש דאגתם של הפַּטְריקים.

          על המצוקות, על סבלכם מן המחסור,

          מוטב תכּוּ את השמיים בַאַלוֹת

          האלה, אל תנופפו אותן

          מול המדינה הרומאית, אשר תִיסע

          בְּמַסלולה, וּתְנפּץ לרסיסים

          עשרת-אלפים בְּלָמים קשים מכל  

          מכשול אשר תוכלו אי פעם להציב לה.

          כי המחסור - לא הפַּטְריקים, האֵלים

          יוצרים אותו, והברכּיים שלכם, 

          לא הזרועות, יביאו ישע. אוי לי,

          האסונות דוחפים אתכם לאסונות

          כפולים; אתם חוטאים בְּהשמצות

          על קברניטי המדינה, שדואגים

          לכם כמו אבוֹת, כשאתם

          מקללים אותם בתור אויבים.

אזרח ראשון: דואגים לנו? ממש! הם אף פעם לא דאגו לנו. נותנים לנו לגווע מרעָב, והמחסנים שלהם מתפוצצים מתבואה; מוציאים צווים נגד ספסרות בשביל לתמוך בספסרים; מבטלים יום-יום כל חוק בריא שתוּקן נגד העשירים, ומספקים עוד ועד חוקי ברזל יום-יום להגביל ולכבול את העניים. אם המלחמות לא יאכלו אותנו חיים, הם יאכלו; וזאת כל האהבה שיש להם בלב אלינו.

מֶנֶנְיוּס:  אחת משתיים,

          או שתודו כי אין מרושעים כמותכם,

          או שאתם ריקים משכל. אספֵּר

          לכם מעשיה יפה; אולי

          יצא לכם להכירה כבר, אך

          כיוון שתשרת את מטרתי, אעז

          לתת בה עוד קצת חלוּדה.   

אזרח ראשון:  טוב אני אשמע אותה, אדוני; אם כי אל תחשוב שתִמְרח את הבושה שלנו עם מעשיה; אבל, אם תרצה, שְפוֹך.

מֶנֶנְיוּס:   היֹה היה זמן, כל איבְרי הגוף

          מרדוּ בַּבּטן; והאשימוּה כך:

          שכמו מין מערבולת בְּמרכז

          הגוף היא סתם רובצת, עצלה, 

          לא פעילה, תמיד אוגרת לה

          מזון, לא שותפה אף פעם לעמל

          של כל השאר, בעוד שכל האיברים

          האחרים רואים, שומעים, או מייצרים,

          הולכים, חשים ומדריכים, והדדית

          בשותָפוּת תורמים לַתיאבון

          ולַרְווחה של כל הגוף. ענתה הבטן –

אזרח ראשון:  כן, אדוני, איזו תשובה נתנה הבטן?

מֶנֶנְיוּס:   אדון, אני אגיד לך. במין חיוך,

           שלא מן הרֵיאות הגיע, אך בכל זאת –

           כי שימו לב, אצלי הבטן יכולה

           גם לחייך, ולא רק לדבּר –

           ענתה היא בלגלוג לאיברים

           הנרגנים, החלקים המרדנים

           אשר קִנְאו בִּמְנת חלְקהּ; ממש

           ובדיוק כמו שאתם פה מכפישים

           את הסֵנָאטורים שלנו, על שהם

           אינם כמותכם.

אזרח ראשון:               תשובת הבטן שלך – מה?

            הראש, כתר מלכות, העין הצופָה,

            הלב המייעץ, הזרוע חַיָילֵנוּ,

            הסוס רגְלנוּ, הלשון החצוצרה,

            עם כל המגֵנים והעוזרים

            האחרים בַּמנגנון הזה שלנו,

            אם הם –

מֶנֶנְיוּס:                  מה, מה? תיפח רוחי, האיש

           יודע לדבר! מה, אם הם מה?

אזרח ראשון:   דוכּאו בְּיד הבטן הזוללת,

            בור השְפָכים בגוף –

מֶנֶנְיוּס:                          כן-כן, מה אז?

אזרח ראשון:   אותם סוכנים, אם הם התלוננו,

             מה כבר יכלה הבטן לענות?

מֶנֶנְיוּס:                                    אני

            אגיד לך, אם תעניק לי קצת

            ממה שיש לך בקושי – סבלנות! –

            תשמע את מַעֲנה הבטן.

אזרח ראשון:                           טוב, אתה

            מושך את זה בלי סוף.

מֶנֶנְיוּס:                             שים לב, חבר:

            הבטן הרצינית שלנו, היא היתה

            שקוּלָה, ולא נִמְהרת כמו מאשימֵיה,

            וכך ענתה: "נכון, חבְרֵי איגוד הגוף",

            אמרה היא, "שאני הראשונה

            שמקבלת את מִכְסת האוכל

            אשר עליו אתם חיים; וכך יאה,

            שכן אני היא המַחְסן והחנוּת

            של כל הגוף. אבל, אם תִזְכּרו, אני

            שולחת את הכל בִּנְהרות דמכם,

            עד לארמון, הלב, עד כס המוֹח;

            ודרך פרוזדורים ולְשָכוֹת מִשְנה

            של האדם, כל עוֹרק עז, כל נים

            נחוּת, ממני מקבלים את מנת

            הטֶבע שממנה הם חיים. וגם

            אִם, ידידים טובים, כולכם ביחד" –

            את זה אומרת, אל תשכח, הבטן –

אזרח ראשון:  כן, אדוני; טוב, טוב.

מֶנֶנְיוּס:                                "גם אם כולכם

           ביחד לא תוכלו לראות מה שאני

           מעבירה לכל אחד, דף החשבון  

           שלי מראֶה שאת הקמח של כולם

           כולם ממני מקבלים, ומותירים

           לי רק את הסובּין." אז מה תגיד על זה?

אזרח ראשון:  שזאת היתה תשובה. מה התרגום?

מֶנֶנְיוּס:    או! הסֵנָאטורים של רומא הם

           הבטן הטובה הזאת, אתם

           האיברים המרדנים: אם תִבְחנו

           את עצתם ואת דאגתם,

           ותעכלו נכון את פועלם

           לִשְלום גוף המדינה, תִראו

           שכל תועלת ציבורית שתקבלו

           נשלחת ועוברת רק מהם

           לכם, בשום פנים ואופן לא

           מעצמכם. מה דעתך, אתה,

           הבּוהן הגדול של הכינוס הזה?

אזרח ראשון:  אני בוהן גדול? למה בוהן גדול?

מֶנֶנְיוּס:  כי בתור הכי נמוך, נחות, עלוב

         במרידה הגאונית הזאת, אתה

         הכי בולט: אתה גור כלב-ציד לא

         גזעי, ורץ בראש הלהקה לחטוף

         שלל. אבל עמדו הכן עם המקלות

         והמוטות המזדקרים האלה; רומא

         והעכברושים שלה עומדים

         כבר ראש מול ראש; וצד אחד חייב

         ליפול.       

         נכנס קָאיוּס מַרְסְיוּס.

                      מַרְסְיוּס אציל, יחי!

מַרְסְיוּס:                                     תודָה.

           מה יש, מנוולים חרחרנים,

           אתם משפשפים את הגֵרוּד

           של דעתכם עד שתהיו צרעת?

אזרח ראשון:  תמיד זכינו למלה טובה ממך.

מַרְסְיוּס:   מי שייתן לכם מלים טובות,

           רק יתחנף מתַחת שפל השִפְלוּת.

           מה, מה אתם רוצים, כלבי כלאיים,

           שמלחמה לא אוהבים גם לא שלום?

           זו מפחידה אתכם, וזה עושֶה אתכם

           גאים. מי שיבטח בכם, ימצא שְפָנים

           כשהוא זקוק לאריות; ואווזים

           כשהוא זקוק לשועלים. אתם

           דבר בטוח כמו פחם לוהט

           על קרח, או ברד בַּשלג. כל

           מה שאתם טובים בו זה לקשור כתרים

           לעבריין שנענש ולקלל

           את דין הצדק שגָזר לו עונש.

           מי שראוי לזכּות בְּתואר הגדולה,

           זוכֶה בשנאתכם; וטעמכם

           הוא תיאבון של איש חולה, אשר

           חושק בכל מה שמזיק לו עוד.

           מי שתלוי בחסדיכם, שוחֶה עם

           זימֵי עופרת, וחוטב עצֵי אלון

           בְּגבעולים. שתיתָלוּ! בכם לבטוח?

           אתם מַחֲליפים כל רגע השקפה,

           קוראים "ענק" למי שרק עכשיו שנאתם,

          "אשפה" לזה אשר היה לכם אליל.

          מה העניין, שבכל רחבי העיר

          אתם צורחים כנגד הסֵנָאט

          האצילי, ש – תחת האלים –

          מטיל בכם יראה, אחרת תטרפו

          אחד את השני? מה הם רוצים?

מֶנֶנְיוּס:   חיטה בתעריף שהם יחליטו,

          כי הם אומרים שמַמְגורות העיר שופעות.

מַרְסְיוּס:   שייתלו הם! הם אומרים! אלה

            יושבים ליד האח, ומתיימרים לדעת

           מה נעשֶה בממשלה; מי מטפס,

           מי משגשג, ומי נופל; תופסים צדדים,

           ומהמרים על זיווגים אפשריים;

           פה מְחזקים סיעה, ושם רומסים את מי

           שלא נראה להם בְּנעליים-טלאי-

           על-טלאי. אז הם אומרים שיש

           מספיק תבואה? אם רק האצולה

           תסיר את חֶמְלתה קצת, ותיתן לי

           להשתמש בחרב, אז אקים

          מאלָפִים בְּנֵי עבדים קצוצים

          כאלה תל פגרים שיהיה גבוה  

          אפילו לַכּידון שלי. 

מֶנֶנְיוּס:  לא, אלה כבר כמעט משוכנעים לגמרי;

           כי גם אם אין להם עודף תבונה,

           הם פחדנים מעל לכל שיעור. אבל

           בבקשה תגיד לי, מה אומרת כנופיה 

           ב'?

מַרְסְיוּס:  היא פּוּזרה. שייתָלו! אמרו

           שהם "מְזֵי-רעב", התיזו פתגמים –

           שהרעָב ישבור חומות של אבן;

           שגם כלבים צריכים מזון; שהבשר

           נועד לפֶה; שהאלים בָּראוּ חיטה

           לא רק לעשירים. בַּגיבובים

           האלה הם שפכו את תלונתם,

           ואז, כשקיבלו תשובה, והוענק

           להם תגמול – תגמול מוזר, אשר

           ישבור את לב הנדיבוּת, יחוויר

           את פני הכוח הבריאים – זרקו

           איש איש את כובעו, כאילו התכוונו

           לתלות אותו על קרן הירח,

           והִתחרוּ בִּצעקות.

מֶנֶנְיוּס:                        מה הוענק

           להם?

מַרְסְיוּס:           טְרִיבּוּנִים, חמישה, מבחירתם, 

           כדי להגן על חוכמתם הבהמית.

           יש יוּנְיוּס בְּרוּטוּס, וסִיסִינְיוּס וֵולוּטוּס,

           ואני לא יודע עוד. לעזאזל,

           אצלי האספסוף היה מחריב את כל

          העיר לפני שכך ימשול בי. עם הזמן

          יכניעו כל סמכוּת, ישריצו עוד נושאים

          גדולים יותר אשר יצדיקו מרידות.

מֶנֶנְיוּס:   זה משונה.

מַרְסְיוּס:                 להתפזר, שאריות!  [/ הביתה, רסיסים!]

              נכנס שליח.

שליח:   איפה הוא קָאיוּס מַרְסְיוּס?

מַרְסְיוּס:                            פה; מה העניין?

שליח:    יש חדשות, אדון: הוֹולְסְקִים מִתְחמשים.          

מַרְסְיוּס:  אני שמח; זאת ההזדמנות

          להיפטר מעודף אוכלוסין

         רקוּב. תראו: מורֵינו רבותינו.

          נכנסים סיסיניוס וֵולוּטוּס, יוניוס ברוטוס, קוֹמִינְיוּס, טיטוס לַרְטְיוּס, עם סֵנָאטורים אחרים.

סֵנָאטור א':  מַרְסְיוּס, נכון מה שאמרת לא מזמן:

              הוֹולְסְקִים חמושים כבר.

מַרְסְיוּס:                              יש להם

            מנהיג, טוּלוּס אוֹפִידְיוּס, שאצלו

            תזיעו לא מעט. אני, מודה על

            חטא, מקנא באצילות נפשו;

            אם לא הייתי מה שהנני,

            הייתי מבקש להיות רק הוא.

קוֹמִינְיוּס:   שניכם נלחמתם!

מַרְסְיוּס:                       אם חֲצי עולם

           היה נלחם בחֵצי ב' בציפורניים,

           והוא בַּצד שלי, הייתי מתמרד,

           בכדי שכל מלחמותי יהיו

           איתו רק. הוא אריה אשר

           אני גאה לצוד.

סֵנָאטור א':                 אז, מַרְסְיוּס הנכבד,

           צא אל המלחמה תחת קוֹמִינְיוּס.

קוֹמִינְיוּס:   נתתָ הבטחה.

מַרְסְיוּס:                     נתתי, ואני

           עומד בדיבורי. כן, טיטוס לַרְטְיוּס,

           אתה תראה אותי מכה שנית

           בפרצופו של טוּלוּס. מה, אתה

           מוּשְבּת? פורש?

לַרְטְיוּס:                      לא, קָאיוּס מַרְסְיוּס, על

           אחד מהקביים אשען

           ובשני אכה, רק לא להישאר

           מחוץ לעסק.

מֶנֶנְיוּס:                    הו, זה גזע אמיתי!

סֵנָאטור א': בואו לַקָפּיטוֹל איתנו - שָם,

             אני יודע, חברינו ממתינים.

לַרְטְיוּס (לקוֹמִינְיוּס): אתה בראש. (למַרְסְיוּס): לך אחֵרי קוֹמִינְיוּס,

            אנחנו אחריך, כי אתה ראוי

            לזכוּת קְדימה.

קוֹמִינְיוּס:                     מַרְסְיוּס אציל.

סֵנָאטור א' (לאזרחים):              מהר

             הביתה, תסתלקו!

מַרְסְיוּס:                           לא, שיבואו.

           לַוֹולְסְקִים יש הרבה חיטה: תקחו

           לשם את העכברושים האלה,

           שיכרסמו בַּגורן שלהם.

           כְּבוד המורדים, האומץ שלכם

           קורן-זורח: אנא הצטרפו.

                   (האזרחים מתגנבים החוצה. סיסיניוס וברוטוס נשארים)

סיסיניוס:   היה אי פעם איש גאה כמו מַרְסְיוּס זה?

ברוטוס:    אין מתחרה לו.

סיסיניוס:   כשנבחרנו כטְרִיבּוּנִים של העם –

ברוטוס:    מה, שמְתָ לב לפיו ולעיניו?

סיסיניוס:                                זה מילא,

              אך הלגלוג שלו!

ברוטוס:                        כשהוא רותח,

              הוא לא יחוס בַּבוּז שלו על האלים.

סיסניוס:    ילעג לַלבנה הטהורה.

ברוטוס:    שהמערכה הזאת תבלע אותו!

            מעודף תעוזה הוא נעשה

            יהיר מדי.

סיסיניוס:               טבע כזה, כשמדגדגת

              אותו ההצלחה, בז גם לצל

              שהוא דורך עליו בצהריים.

              אבל אני תוהה האם שחצנותו

              תסכים לכפוף ראשה תחת מרות

              קוֹמִינְיוּס.

ברוטוס:                   את התהילה, אותה 

             הוא מבקש, ובה הוא מבורך כבר,

              ניתן לשמור ולהשיג הכי 

              טוב ממקום שני: שכן כל כשלון

              יהיה אשמת הגנרל, גם אם יפעל

              ללא רבב, ודעת הקהל

             ההפכפכת אז תזעק, על מַרְסְיוּס,

             "אה אילו הוא היה עומד בְּראש

             העסק!"

סיסיניוס:              ומצד שני, אם יצְלחוּ

             העניינים, המוניטין – אשר

             נדבק כל כך למַרְסְיוּס – ינשל את

             קוֹמִינְיוּס משבחיו.

ברוטוס:                         לא צְחוֹק. חצי

             מתִפְארוֹת קוֹמִינְיוּס הן של מַרְסְיוּס,    

             למרות שמַרְסְיוּס לא פעל לזכות בהן;

             וכל פגמיו תפארת מַרְסְיוּס, גם

             אם הוא אינו ראוי להם.       

סיסיניוס:                                  בוא ונשמע איך

             מארגנים את המבצע; ובאיזו

             שיטה, לבד מייחוּדִיוּתוֹ,

             הוא מתכונן לצאת לפעולה.

ברוטוס:                                    קדימה.

          יוצאים.