שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס מֶנֶנְיוּס אל הזקיפים.

זקיף ראשון: עצור! מניין-זה?

זקיף שני:                    עמוד, חזור אחורה!

מֶנֶנְיוּס:   אתם שומרים כמו גברים; זה טוב.

           אך ברשותכם, אני איש מדינה,

           ובאתי לדבר עם קוֹרִיוֹלנוּס.

זקיף ראשון: מאיפה?

מֶנֶנְיוּס:               רומא.

זקיף ראשון:                  אין זכות מעבר;

           אתה צריך לחזור: המפקד

           שלנו לא ישמע עוד אף מלה משם.

זקיף שני:  תראה אש מְחבּקת את כל רומא

            לפני שתְדבּר עם קוֹרִיוֹלנוּס.

מֶנֶנְיוּס:    רֵעים טובים, אם רק יָצא לכם

           לשמוע סִפּוּרים של המפקד

           על רומא ועל ידידיו שם, אלף מול

           אחד ששמי דִגְדֵג את אוזניכם:

           מֶנֶנְיוּס.

זקיף ראשון:          שיהיה. חזור אחורה.

           הזוהַר של שמך הוא לא כרטיס

           כניסה כאן.

מֶנֶנְיוּס:                    שְמע, אני אומֵר לך,

            בחור, המפקד הוא רֵע ואהוב

            שלי. הייתי סֶפֶר מעשיו

            המבורכים, שבו כולם קראו

            את תהילתו שאין שווה לה, עם

            תוספת נֶפַח. כי אני תמיד

            שיבחתי את החברים שלי,

            שהוא ראשון בהם, ככל שהאמת

            תתיר, בלי גוזמאות. לא, גם קרה

            שכמו כדור על אדמה חלקלקה,

            המשכתי עוד ועוד להתגלגל   

            עד שכמעט הגזמתי בשבחיו,

            וגם את זה יכולתי להצדיק.

            לכן, בחור, מגיע לי להיכנס.

זקיף ראשון: שְמע, אדוני, גם אם אמרְתָ יותר שקרים לטובתו ממִלים שאמרת לטובתך, אסור לך לעבור פה. לא, אפילו אם לְשקֵר היתה מִצְווה כמו לחיות ביושר. אז חזור אחורה.

מֶנֶנְיוּס:    בבקשה, בחור, זכור ששמי הוא מֶנֶנְיוּס, תומך ומצדד ותיק של המפקד שלך.

זקיף שני:  לא משנה איזה שקרן היית בשמו, כמו שאתה מודה, אני, בתור דובר אמת תחת פיקודו, חייב לומר שלא תעבור. אז חזור אחורה.

מֶנֶנְיוּס:    הוא כבר סעד, לדעתך? כי אני לא רוצה לדבר אתו עד אחרי הארוחה.

זקיף ראשון:  אתה רומאי, נכון?

מֶנֶנְיוּס:    כמו המפקד שלך.

זקיף ראשון:  אז אתה צריך לשנוא את רומא, כמוהו. איך אתם יכולים, אחרי שזרקתם מחוץ לשער את זה שהגֵן עליו, ובְטִמְטוּם עממי משתולל נתתם לאויב שלכם את השריון של עצמכם, להעלות על הדעת שתעמדו מול נִקְמותיו עם אנחות זולות של נשים זקנות, כפות ידיים של הבנות הבתולות שלכם, או עם היבבות הסניליות של דחליל בלוי כמו שאתה נראה? נדמה לכם שתְכַבּוּ את האש שעירְכֵם מיועדת להישרף בה עם הֶבל פֶּה חלוּש כזה? לא, אתם טועים; אז נא לחזור לרומא, ולהתכונן לַהוצאה להורג. אתם נידונתם למוות; המפקד שלנו מָחק מגְזר דינכם חנינה או סליחה.

מֶנֶנְיוּס:    תקשיב אתה, אם הקצין שלך היה יודע שאני כאן, הוא היה מתייחס אלי במלוא הכבוד.

זקיף ראשון:  עזוב, הקצין שלי לא מכיר אותך.

מֶנֶנְיוּס:    אני מתכוון המפקד שלך.

זקיף ראשון: למפקד שלי לא אכפת ממך. אחורה, אמרתי, זוז; אחרת אני מקיז לך את הרֶבע-ליטר דם שיש לך. אחורה, זאת תהיה פסגת ההישגים שלך היום. אחורה!

מֶנֶנְיוּס:   לא, אבל בחור, בחור –

           נכנסים קוֹרִיוֹלנוּס ואוֹפִידְיוּס.

קוֹרִיוֹלנוּס:  מה העניין?

מֶנֶנְיוּס:    עכשיו, ברנש, תלמד אצלי לֶקח; אתה תדע עכשיו איך אני נחשב; אתה תראה שאפס-תורן-במשמרת לא יכול לחצוץ ביני לבין בני קוֹרִיוֹלנוּס. נחֵש לפי קבלת הפנים שהוא יִתֵן לי אם אתה לא מוּעד לִתְליָה, או לאיזה מוות שארוך יותר לצפות בו ואכזרי יותר לסבול אותו. פקח את עיניך, והתעלף לקראת מה שנכון לך. (לקוֹרִיוֹלנוּס): יתכנסו נא האלים המפוארים מדי שעה לשמור על שגשוגך, ויאהבו אותך לא פחות מאבא מֶנֶנְיוּס הזקן שלך! הו בני, בני, אתה מכין לנו אש; ראה, הנה מים שיְכבּוּ אותה. בקושי שִכְנְעוּ אותי לבוא אליך, אך כיוון שהבטיחו לי שאיש חוץ ממני לא ייגע ללבך, הועפתי מן השערים שלך באנחות, ואני משביע אותך למחול לרומא ולבני ארצך המתחננים. יְשַכְּכו האלים הטובים את חרונך, ויסובבו את השאריות שלו כנגד המקק הזה פה – זה, שכמו בול עץ, מָנע ממני גישה אליך.

קוֹרִיוֹלנוּס:  תסתלק!

מֶנֶנְיוּס:    איך! להסתלק?

קוֹרִיוֹלנוּס:  אשה, אם, ילד, אני לא מכיר.

            כל ענייני הם בשרות של אחרים.

            גם אם הנקמה שלי כולה שלי,

            כוחי לחנוֹן שוכן רק בחזה הוֹולְסְקִים.

            הלוואי תרעיל את קִרְבתֵנוּ שִכְחָה

            כפוית טובה, והחמלה תמחוק.

            אז לך. אוזנַי מול תחינותיך חזקות

            יותר משעריך מול כוחי. אבל,

            כי אהבתיך פעם, קח את זה;

            כתבתי זאת למענך, הייתי גם

            שולח. (נותן לו מכתב) לא אשְמע ממך, מֶנֶנְיוּס, עוד

            מלה אחת. - האיש הזה, אוֹפִידְיוּס,  

            היה אהוּב לבי ברומא: אך

            אתה רואה מה.

אוֹפִידְיוּס:   תמיד עקבי בַּאופי.

            יוצאים קוֹרִיוֹלנוּס ואוֹפִידְיוּס.

          הזקיפים ומֶנֶנְיוּס נותרים.

זקיף ראשון: אז מה, אדוני, השם שלך מֶנֶנְיוּס?

זקיף שני:   ממש כישוף השם הזה, אתה רואה, כישוף רב עוצמה. אתה יודע את הדרך הביתה.

זקיף ראשון: אתה שומע איך נותנים לנו על הראש כי עצרנו את הוד כַּבּירוּתְךָ?

זקיף שני:   איזה סיבה יש לי להתעלף, תזכיר לי?

מֶנֶנְיוּס:    לא אכפת לי לא מהעולם ולא מהמפקד שלכם. ודברים כמוכם בקושי נראה לי שיש בכלל, כל כך קלושים אתם. מי שמבקש לשלוח יד בנפשו, לא פוחד שמישהו אחר ישלח. שיעשה המפקד שלכם שַמות ככל שירצה. אתם, תהיו מה שאתם, והרבה זמן; שאומללותכם תגדל עם הגיל! אני אומר לכם, כמו שנאמר לי, להסתלק!

             יוצא.

זקיף ראשון:    טיפוס אציל, אין מה לומר.

זקיף שני:       הטיפוס השווה הוא המפקד שלנו: הוא הסֶלע, עץ האלון שרוח לא תזעזע.

         יוצאים.