| < אחורה |  קוריולנוס -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים מֶנֶנְיוּס, קוֹמִינְיוּס, סיסניוס, ברוטוס ואחרים.
מֶנֶנְיוּס: לא, לא אלך: אתם שומעים מה הוא
אמר למפקדו לשעבר, שהוא
אהב כְּאח לו. הוא קָרא לי אבא:
אך מה בכך? לכו אתם, המגרשים
שלו; פַּרְסָה מאוהלו תִפּלוּ
אפּיים, ופַלְסו על בֶּרך שְביל
אל חמלתו. לא, אם מיאן לשמוע את
קוֹמִינְיוּס מדבר, אני נִשְאר
בבית.
קוֹמִינְיוּס: הוא כאילו לא הכיר אותי.
מֶנֶנְיוּס: שָמעתם?
קוֹמִינְיוּס: אך פעם אחת קרא בשמי.
הזכרתי לו את אחוותנו הנושנת,
ואת טיפות הדם אשר הגרנו יחד.
לשם "קוֹרִיוֹלנוּס" לא ענה;
אסר כל שם וכל כותרת; הוא
היה מין שום דבר, בלי תואר עד
שיחשל לו שֵם מתוך האש
של רומא הבוערת.
מֶנֶנְיוּס: בבקשה.
עשיתם עבודה טובה! זוג של
טְרִיבּוּנִים שטרחו במרץ שיהיו
ברומא פחמים בזול – ממש
אנדרטה למופת!
קוֹמִינְיוּס: אמרתי שמחילה
שאיש לא מצפה לה - זו מחווה
של מלך. הוא ענה: זו עליבות
לַמְדינה לפְשוֹט כך יד מול זה
שהיא גרשה.
מֶנֶנְיוּס: יפה מאד. יכול
היה לומר אחרת?
קוֹמִינְיוּס: נסיתי לעורר את רִגשותיו
לידידיו האישיים. ותשובתו
היתה שלא יוכל לִברור אותם
מערֵימת חציר רקוּב וקולני.
אמר שזה טפשי, בשביל גרגר
עלוב אחד או שניים, לא לשרוף
ולהריח את הסרחון.
מֶנֶנְיוּס: בשביל גרגר עלוב אחד או שניים?
אני אחד מהם; אמו, אשתו,
ילדו, ואיש-החיל פה: אנחנו
הגרגרים, אתם שם החציר
המעופש, ומריחים אתכם
מעבר ליָרֵח. יִשְרפו
אותנו בגללכם.
סיסיניוס: לא, אנא. אם אינך
מסכים לתת סיוע כשכל כך
צריך סיוע, לְפחוֹת אַל תייסר
אותנו בַּמצוקה שלנו. אבל אין
ספק, אם תהיה הסנגור
של ארצך, תוכל בלשונך,
יותר מכל צָבא בּהוּל אשר נקים
פה, לעצור את בן ארצנו.
מֶנֶנְיוּס: לא
נִדְחף לעסק.
סיסיניוס: אנא, לך אליו.
מֶנֶנְיוּס: ואעשה מה?
ברוטוס: רק נסה לראות
מה יכולה אהבתך לפעול
למען רומא אצל מַרְסְיוּס.
מֶנֶנְיוּס: נו, ואם
מַרְסְיוּס יחזיר אותי, כמו את קוֹמִינְיוּס,
בלי להקשיב; מה אז?
בתור חָבֵר דחוּי, אכוּל יגון
מאֵיבתו? נגיד שכך יהיה?
סיסיניוס: על הרצון הטוב תזכה בכל
זאת בתודה מרומא, על הכוונה.
מֶנֶנְיוּס: אני עושה זאת. יש לי הרגשה
שהוא יקשיב לי. אך שהוא נָשך שפתו
בזעם ונָשף מול פנֵי קוֹמִינְיוּס,
זה מְרַפֶּה לי את ידי. הוא לא
היה ברגע טוב; הוא לא אָכל:
כשהוורידים לא מלאים, הדם
הוא קר, ואז אנחנו מחמיצים
פנים לבוקר, לא מסוגלים
לסלוח או לתת; אבל אחרי
שנְמלא את צינורות הדם
והתעלות ביין ומזון,
אז נַפְשותינו הן גמישות יותר
מאשר בִּיְמֵי הצום שלנו. ועל כן
אקפיד לבדוק שהוא שָבֵע וּבָשֵל
לַבַּקשה שלי, ורק אז אסתער
עליו.
ברוטוס: אתה מכיר כל שביל לנדיבותו,
ולא תוכל ללכת לאיבוד.
מֶנֶנְיוּס: חי האלים, אני אבחן אותו,
ייצא מה שייצא. ובקרוב
נדע כולנו את התוצאה.
יוצא.
קוֹמִינְיוּס: הוא לא
יקשיב לו.
סיסיניוס: לא?
קוֹמִינְיוּס: אני אומר
לכם, האיש יושב על כס זהב,
עם עין אדומה כאילו היא
תשרוף את רומא; עלבונו הוא הסוהֵר
של חמלתו. כָּרעתי בֶּרך לפניו:
בלחש הוא אמר לי "קום", פָטַר
אותי ביד אילמת, כך. מה יעשה
שָלַח בִּכְתב בעקבותי, וכן מה לא,
בתנאי שניכּנע לכל תנאיו.
אז כל תקווה לשווא,
אלא אם כן אמו האצילית
ורעייתו ייצאו להשתדל
אצלו, כפי ששמעתי שהן מתכוונות,
לרחמים על המולדת. אז נלך,
ונזרז אותן בתחינותינו.
יוצאים.
| < אחורה | קוריולנוס -
מערכה 5, תמונה 1 |
קדימה > |