שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט קוריולנוס - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >

קרנות. נכנסים קוֹרִיוֹלנוּס, מֶנֶנְיוּס, כל האצולה, קוֹמִינְיוּס, טיטוס לַרְטְיוּס, וסֵנָאטורים אחרים.

 

קוֹרִיוֹלנוּס:  טוּלוּס אוֹפִידְיוּס שוב הקים כוחות?

לַרְטְיוּס:    נכון, כבודו; וזה מה שקורה

            כשחותמים מהר על הסכמים.

קוֹרִיוֹלנוּס:  אם כן הוֹולְסְקִים מוכנים כמו קודם

            לִפְשוט עלינו שוב כשימצאו עיתוי     

            מתאים.

קוֹמִינְיוּס:            הם כה מרוסקים, כבוד קוֹנְסוּל,

            שבדורֵנוּ אין סִכּוּי ששוב

            יניפו את דגלם.

קוֹרִיוֹלנוּס:                     ראית את אוֹפִידְיוּס?

לַרְטְיוּס:   כשהובטחה לו חסינוּת בא לראותי,

            והוא קילל כהוגן את הוֹולְסְקִים

           על שהפקירו את עירם ובחרפה;

           עכשיו פרש לאַנְטְיוּם.

קוֹרִיוֹלנוּס:                            הוא דיבר עלי?

לַרְטְיוּס:    דיבר, כבודו.

קוֹרִיוֹלנוּס:                   אה! מה?

לַרְטְיוּס:                                 על כמה פעמים

             פגש אותך, חֶרב מול חרב; איך

             שהוא שונא אותך יותר מכל דבר

            על פני האדמה; שימשְכֵּן

            את רכושו כולו בלי שום סיכוי

            לפדות אותו, אם רק יוכל להיקרא

            זה שהביס אותך.

קוֹרִיוֹלנוּס:                     הוא חי באַנְטְיוּם?

לַרְטְיוּס:    באַנְטְיוּם.

קוֹרִיוֹלנוּס:  הלוואי היתה לי רק סיבה כדי לחפשו שם,

            להתייצב מָלֵא מול שנאתו.

           ברוך הבא הביתה.

        נכנסים סיסיניוס וברוטוס.

                               או! הביטו,

            אלה הם הטְרִיבּוּנִים של העם,

            הלְשונות לַפֶה הציבורי. 

           אני מתעב אותם: כי הם לובשים

            תחפושת של סמכוּת, שהיא עלבון

            לְנפש אצילית.

סיסיניוס:                    אל תתקדם עוד הלאה.

קוֹרִיוֹלנוּס:  הא! מה זה?

ברוטוס:     זו סכנה ללכת הלאה. אל תמשיך.

קוֹרִיוֹלנוּס:  מה זה המהפך הזה?

מֶנֶנְיוּס:                           מה העניין?

קוֹמִינְיוּס:    לא בחרו בו אצולה ועם גם יחד?

ברוטוס:     קוֹמִינְיוּס, לא.

קוֹרִיוֹלנוּס:                  מה, ילדים נתנו לי קול?

סֵנָאטור א':  טְרִיבּוּנִים, תפנו לו דרך: הוא יֵיצא אל

             כיכר השוק.

ברוטוס:                   העם תוסס נגדו.

סיסיניוס:    עצוֹר, או שהכל פה יתלקֵח.

קוֹרִיוֹלנוּס:                                   זה

              העדר שלכם? יש להם זכות לקוֹל,

              אם רגע הם נותנים אותו ותוך

              שניה מתכחשים ללשונם?

              ותפקידכם הוא מה? בתור פֶּה שלהם,

              למה אינכם שולטים להם על השיניים?

              אתם החלטתם להסית אותם?

מֶנֶנְיוּס:      בוא תירגע, בוא תירגע.

קוֹרִיוֹלנוּס:                                זו מזימה,

              זה קֶשר לחבֵּל בִּרְצון האצולה: אם

              נשלים עם זה – אזי נחיה עם אלה

              שלא יודעים לשלוט, ואי אפשר

              לשלוט בהם.

ברוטוס:                          אל תכנה זאת קֶשר.

              העם זועק על שלעגְתָ לוֹ; ולא

              מִזְמן, כשרצוּ לתת להם חיטה

              חינם, יצאת נגד, והִשְמַצְתָ את

              סנגורֵי העם בשמות גנאי – חנפנים,

              אויבי האצולה, ונַצְלנֵי הרגע.

קוֹרִיוֹלנוּס:    טוב, זה סִפּוּר ידוע כבר.

ברוטוס:                                לא לכולם.

קוֹרִיוֹלנוּס:    מאז טרחת להלשין?

ברוטוס:                              אני? מלשין?

קוֹרִיוֹלנוּס:    טוב, לא תִבְחל באמצעים כאלה.

ברוטוס:      האמצעים שלך הם לא יותר טובים.

קוֹרִיוֹלנוּס:    אז למה לי להיות לקוֹנְסוּל? חֵי

              העננים שם, כבר עדיף שאהיה

             מין נמושה כמותך, ותעשה אותי

             טְרִיבּוּן שוּתף.

סיסיניוס:                      אתה חושף יותר מדי

              את מה שמקומֵם את בנֵי העם.  

             אם ברצונך להתקדם ליעדך,

              שְאל-נא ביתר עדינות היכן השביל,

              אשר סטית מעליו, אחרת

              לא רק שלא תהיה לקוֹנְסוּל נעלֶה,

              גם לא תהיה רתוּם כתף לצד כתף     

              עם הטְרִיבּוּנִים.

מֶנֶנְיוּס:                       בואו נרגע.

קוֹמִינְיוּס:                                     העם

             הוּלך שולל; הוּסת. תככים כאלה לא

             יאים לרומא; גם קוֹרִיוֹלנוּס לא

            ראוי למין מכשול בזוי כזה, אשר

             הוצב על דרך היָשר שלו 

            באופן נַכלולי.

קוֹרִיוֹלנוּס:                 חיטה אומרים לי! 

              כן, כך אמרתי, ואומַר זאת שוב.

מֶנֶנְיוּס:                                           לא

              הרֶגָע, לא הרֶגָע.

סֵנָאטור א':                     לא בתוך רִתְחת

              הרֶגָע, אדוני.

קוֹרִיוֹלנוּס:                      הרֶגָע, כן,

         כשם שאני חי. מידידי

          האצילים הריני מבקש

          למחול לי.

          אך באשר לרכיכוֹת האספסוף

          המבאישות - שהם יראו אותי

          כמו שאני, לא מתחנף, ולאור זה

          יראו גם את עצמם. אני אומֵר שנית,

          אם נלטף אותם אנחנו מטפחים

          כנגד הסֵנָאט שלנו זֶרע רעל

          של הסתה, חוצפה ומרד שבְּמוֹ

          ידֵינוּ גם זָרַענוּ, גם חָרַשנו, גם

          הפַצְנו, כשהרשינו שיתערבבו

          איתנו, האליטה המובחרת,

          שהמוּסר כולו שלה – וגם הכוח! -   

          מלבד מה שנַתְנה לקבצנים.

מֶנֶנְיוּס:   טוב, די, מספיק.

סֵנָאטור א':                 לא עוד מלים, בבקשה

            ממך.

קוֹרִיוֹלנוּס:           מה זה? לא עוד? כמו ששָפַכתי דם

          לכבוד ארצי, בלי פחד מאויב מחוץ,  

          כך תְחשֵלְנה רֵאוֹתַי עד שתגווענה

          מִלים כנגד האבעבועות

          האלה, שאנחנו נרתעים מהן

          מפחד לצרעת, ומחפשים

          כל דרך כדי להידבק.

ברוטוס:                          אתה דוֹבֵר

           בַּעם כאילו אתה אֵל גוזר

          שפטים, ולא אדם בעל חולשות

          כמותם.

סיסיניוס:            כדאי שנדווח זאת

          לעם.

מֶנֶנְיוּס:            מה, מה? אדם בכעסו?

קוֹרִיוֹלנוּס:  בכעסו!?

           גם כשאני רגוע כמו תְנוּמת חצות,

           חי יופיטר, זאת דעתי!

סיסיניוס:                           זו לא

          דֵעָה, זה רעל שיְהֵא סגור

          בדל"ת אמותיו, ולא ירעיל

          יותר.

קוֹרִיוֹלנוּס:         יהא סגור! שמעתם את

           תת-אֵל-הים של דְגִיגונֵי הרְקָק?

           רָשַמתם טוב את ה"יְהֵא" האַלְמותִי

           שלו?

קוֹמִינְיוּס:           זה לא היה כדין.

קוֹרִיוֹלנוּס:                             "יהא!" הו

           פטריקים הגונים אבל לא נבונים:

           איך זה, סֵנָאטורים שקולים אך נמהרים,

           נתתם ככה לַנָחָש הרב-ראשי

           לבחור לו מְפקֵד, שבתור שופָר

           של המפלצת, לא נרתע מלהודיע

           עם ה"יהא" הסמכותי שלו,

           שאת זֶרם המים שלכם יוליך

           למדמנה, ויְתעֵל אתכם

           לַתְעלָה שלו? אם יש לו כוח,

           שתְלחֵך אווילותכם עפר רגליו;

           אם אין, העירו-נא את השאננות

           המסוכנת. אִם חכמי ממשל  

           אַתם, אל תהיו מטומטמים; אם לא,

           תנו להם כריות כדי שיישבו אתכם

           על ספסלי סֵנָאט. אתם פְּלֵבֶאִים

           אם הם סֵנָאטורים; והם האדונים

           אם כשיתערבבו קולותיכם בַּחֵיך

           הטעם המכריע יהיה של אֵלֶה.

           הם בחרו להם שופט עליון,

           ומי? אחד כזה, שמעמיד

           את ה"יהא" שלו, את ה"יהא"

           הרְחוֹבִי שלו, מול ספסלים

           שגם יוון לא ראתה כבוּדים כמותם.

           ביופיטר עצמו, זה בִּזיוֹן

           לַקוֹנְסוּלים; ונִשְמתִי פצועה לדעת

           כשכאשר שתי סמכויות קמות לשלוט,

           ואף אחת אינה מוחלטת, כמה

           מהר חודר תוהו-ובוהו לַתְהוֹם

           שביניהן, ומחסל את האחת

           עם השניה.

קוֹמִינְיוּס:               טוב, לככר השוק.

קוֹרִיוֹלנוּס: מי שיעץ אז לְחלק את החיטה

           בַּמחסנים חינם, כפי שעשו

           אי-פעם ביוון –

מֶנֶנְיוּס:                         טוב, טוב, מספיק עם זה.

קוֹרִיוֹלנוּס:  אם כי אֶצְלם לַעם היה שלטון מוחלט –

            מי שיעץ את זה פיטם רק מרדנות,

            הזִין את חורבנה של המדינה.

ברוטוס:    מדוע שהעם ייתן למי

           שמדבר כך את קולו?

קוֹרִיוֹלנוּס:                           אני

          אתן לכם הסבּר אשר שוקל

          יותר מכל קולותיהם ביחד. הם

          יודעים שהחיטה לא נועדה בתור

          תגמול, כי מי כמותם יודע שהם לא

          נָתְנוּ שֵרוּת; כשגייסו אותם

          לַמלחמה, בשעת חירום, כשטַבּוּר

          המדינה היה בסכנה,

          הם פחדו עד מוות להוציא

          החוצה את האף. שֵרוּת כזה

          אינו מצדיק חיטה חינם. כשכבר  

          היו במלחמה, המרידות

          וההתפרעויות, שרק בהן

          הם מפגינים עוז וגבורה, גם הן  

          לא המלצה גדולה. כל ההאשמות       

          שהם הטיחו במדינה בלי סוף,

          בלי שום עילה, הן בוודאי אינן

          בסיס למענק נדיב כזה

          מטעמנו. אז, מה כן? איך יעכל

          הגוף הרב-חֵיקִי את חסד הסֵנָאט?

          לפי מעשיהם, קל לנחש

          את תשובתם: "דָרשְנו, ואנחנו

          הרוב, אז הם מפַּחַד נכנעו

          לתביעותינו". כך אנחנו משפילים

          את כס כהונתנו, ונותנים

          לַאספסוף לקרוא לשיקולנו פַּחַד;

          עד שיבוא היום בו ייפָּרְצו

          כל מנעוליו של הסֵנָאט, וייכָּנסו

          עורבים כדי לנקר בנשרים.

מֶנֶנְיוּס:                               נו די,

           מספיק.

ברוטוס:              מספיק לגמרי.

קוֹרִיוֹלנוּס:                           לא, קחו עוד!

            שכל מה שאפשר להישבע בו – אֵל

            או בן אנוש – יחתום דברי. הדוּ-

            סמכות הזאת, שבָּה צד א' בז

            בצדק, וצד ב' סתם מגדף; שבָּה

            תבונה ואצילות ותואר לא קובעים

            כלום בלי ה"הן" או "לאו" של הבּוּרוּת

            הנפוצה – תזניח בהכרח 

            צרכים חיוניים, וּתְפנה מקום

            לפטפוטים ללא תכלית. כשמטשטשים

            את עצם העניין, כבר לא עושים

            כלום לַעניין. לכן בבקשה, אתם

            שנוהגים בלי פחד אך באבחנה,

            שאוהבים את יסודות המדינה

            ולא מתערערים מכל שינוי זמני;

            מעדיפים חיים נאצלים

            על ארוּכּים, ומוכנים לתקוף

            עם המסוכנת בתרופות גוף שימות

            לבטח בלעדיה – בלי היסוס תִּלשו

            את הלשון העממית. שלא

            ילקקו את הסוכר שעבורם

            הוא רעל. בִּזְיוֹנכם עושה שַמוֹת

            בַּחוק ובְמִשְפּט-אמת, ומנשל

            את המדינה מן האחדות והשלמוּת

            שמגיעות לה. לא יהיה לה כוח

            לפעול לְטוב כפי שתחְפּוץ, מרוב

            הרָע אשר שולט בה.

ברוטוס:                          הוא אמר מספיק.

סיסניוס:   דיבר כמו בוגד, וישלם

            בְּדין בוגדים.

קוֹרִיוֹלנוּס:                בן-שרץ, שתִקְבור

           אותך חרפה! לְמה צריך העם

           את הטְרִיבּוּנִים הקֵרחים האלה?

           שאם נִתְלים בהם, מַפְנים גב לַשררה

           האמיתית! הם נבחרו בזמן של מֶרד, 

           כשאצבע המקרה, לא יד החוק,

           היא שקובעת. בשעה יפה יותר,

           יש לעשות נכון מה שנכון, ואת

           כוחם לזרוק אל האבק.

ברוטוס:   בגידה לאור היום!

סיסיניוס:                    זה קוֹנְסוּל? לא!

ברוטוס:     קציני העם, הו!

            נכנס קצין-עם.

                                    לעצור אותו.

סיסיניוס:    לֵך קְרא לעם;

             יוצא קצין-עם.

                                 אשר בִּשְמוֹ אני

             אוסר אותך בתור בוגד חתרן, אויב

             לְגוף המדינה. ציית, אני תובע,

            ותעמוד לדין.

קוֹרִיוֹלנוּס:                  תעוף, תַיש זקן!

כל הפטריקים: אנחנו נערוב לו.

קוֹמִינְיוּס:                          בלי ידיים,

             קשיש.

קוֹרִיוֹלנוּס:           תעוּף, רקוּב! אחרת אטלטל

            את עצמותיך עד שיפְרְחו  

           מתוך הבגד!

סיסיניוס:                 אזרחים, הצילו!

           נכנס אספסוף של פלבאים עם קציני העם.

מֶנֶנְיוּס:    שני הצדדים – טיפה יותר כבוד.

סיסיניוס:    הנה זה שייקח מכם את כוחכם!

ברוטוס:     תפסו אותו, קצינים!

כל הפלבאים:  לזרוק אותו! לזרוק אותו!

סֵנָאטור ב':   כְּלֵי נשק, נשק, נשק!

            כולם נדחקים והומים סביב קוֹרִיוֹלנוּס.

כולם:     טְרִיבּוּנִים! אזרחים! פַּטְריקים! מה! הו!

            סיסיניוס! ברוטוס! קוֹרִיוֹלנוּס! אזרחים!

            די, שקט! שקט! לעצור! עד הנה! שקט!

מֶנֶנְיוּס:    מה יהיה פה? אין לי נשימה.

            מפּולת מתקרבת. לדבֵּר

            לא מסוגל. אתם, טְרִיבּוּנִים, אל העם!

            קוֹרִיוֹלנוּס, סבלנות! דבּר,

             סיסיניוס טוב!

סיסיניוס:                    אנשי העם, הקשיבו. שקט!

כל הפלבאים: בואו נשמע את הטְרִיבּוּן שלנו. שקט!

             דבּר, דבּר!

סיסיניוס:                  אַתם בַּדרך לְאבּד

           את כל זכויותיכם: מַרְסְיוּס ייקח

           מכם הכל, מַרְסְיוּס שזה עתה

           מיניתם בתור קוֹנְסוּל.

מֶנֶנְיוּס:                          אח! שתתבייש!

           זאת דרך לְלַבּוֹת, לא לְכַבּות.

סֵנָאטור א': להחֲריב את כל העיר עד היסוד.

סיסיניוס:   מהי העיר אם לא האנשים?

פלבאים:                                  נכון,

            האנשים הם-הם העיר.

ברוטוס:   בהסכמת הכל מונֵינוּ כְּשופטים

            בשֵם העם.

פלבאים:               תישארו כאלה.

מֶנֶנְיוּס:     כן, ככה בהחלט נראה.

קוֹמִינְיוּס:    זאת דרך להשמיד את כל העיר,

             ולמוטט את הגגות, לקבור את כל

             מה שבנוי למהדרין בערימות

             חורבן.

סיסיניוס:           על זה מגיע מוות.

ברוטוס:                                  או

           שנעמוד על סמכותנו, או

           שנאבד אותה: הרינו מכריזים,

           בשם העם, שבכוחו ולייצגו

           נִבְחרנו כי מַרְסְיוּס ראוי, ומיידית,

           לעונש מוות.

סיסיניוס:               ועל כן הַחְזיקו בו,

            ושְאוּ אותו לַסלע הטַרְפֵּאִי,

            משם השליכו את גופו לאבדון.

ברוטוס:     קציני העם, תִפְסוהו!

פלבאים:                           תיכנע,

            מַרְסְיוּס, להיכנע!

מֶנֶנְיוּס:                         תקשיבו לי מילה.

            בבקשה, טְרִיבּוּנִים, רק מילה.

קציני העם:  לשתוק! לשתוק!

מֶנֶנְיוּס:    הֱייה-נא מה שתתיימר להיות,

            ידיד אמת לארצך, ובִמְתינוּת

            הַשֵג מה שחפצְתָ לְתקן

           באלימות.

ברוטוס:                 אדון, שיטות קרות

           כאלה, שעוזרות לכאורה,

           הן רעל כשהמחלה קשה

           ומשתוללת. שימו יד עליו,

           לַסלע שאו אותו.

          קוֹרִיוֹלנוּס שולף את חרבו.

קוֹרִיוֹלנוּס:                    לא, פה אני אמות.

           יש ביניכם כאלה שראו אותי

           נִלְחם: בואו, נסו על עצמכם

           מה שראיתם!

מֶנֶנְיוּס:                  את החרב - להוריד!

            טְרִיבּוּנִים, התרחקו רק רגע.

ברוטוס:                                   שימו יד

            עליו.

מֶנֶנְיוּס:            עִזרו למַרְסְיוּס, תעזרו לו!

           מי שאציל, שיעזור, צעיר, זקֵן!

כל הפלבאים:  לזרוק אותו! לזרוק אותו!

          במהומה הזאת, הטְרִיבּוּנִים, קציני-העם והעם נהדפים ויוצאים.

מֶנֶנְיוּס:    לך, תסתלק הביתה; תיעלם, מהר!

           הכל אבוד אַחֶרֶת.

סֵנָאטור א':                      תסתלק.

קוֹרִיוֹלנוּס:   איש לא יזוז פה! אין לנו יותר

             אויבים מידידים.

מֶנֶנְיוּס:                         שנצטרך לבנות

             על זה?

סֵנָאטור א':           אח, ישמרו אותנו האלים!

            אני מפציר, ידיד אציל, לך לביתך:

            תן לנו לטפל בַּנֶגע.

מֶנֶנְיוּס:                          כי זה פֶּצע של

            כולנו, אשר לא תוכל לחבוש

            בעצמך. תלך, בבקשה.

קוֹמִינְיוּס:    בוא, אדוני, אתנו.

קוֹרִיוֹלנוּס:   הלוואי שהם היו בּרְבָּרים – מה שגם

            נכון, למרות שהוּשְרצו ברומא;

            לא רומאים – מה שהם לא, למרות

            שהוּמְלְטוּ מול מרפסות הקפיטול.

מֶנֶנְיוּס:     לך! אל תשחית את זעמך הנאצל

             בלשונך. כל יום יש לו מחר.

קוֹרִיוֹלנוּס:                                 בִּקְרב

            הוגן יכולתי להכריע ארבעים

            מהם.

מֶנֶנְיוּס:             אני עצמי הייתי מחסל

            זוג ממיטב בניהם: שני הטְרִיבּוּנִים.

קוֹמִינְיוּס:  אך יחס הכוחות עכשיו הוא בלי

           שיעור; וגבריות נקראת טִפּשוּת

           כשהיא קופצת לְייצֵב בִּנְיין נופל.

           תלך לפני שהרחוב חוזר?

           כי זעמוֹ – כמו פֶּרץ מים שנִבְלם –

           הולם בכל מה שבָּלַם אותו,  

           שוצף, מציף, סוחף כל חוף.

מֶנֶנְיוּס:                                  בבקשה

            תלך. אני אבדוק אם יש ביקוש

            לפִקְחוּתִי הישישה בין הפִּסְחֵי-     

            פִּקְחוּת האלה. פה צריך לתפור     

            טלאי, לא חשוב מאיזה צבע בד.

קוֹמִינְיוּס:                                     לא, בוא כבר.

              יוצאים קוֹרִיוֹלנוּס וקוֹמִינְיוּס [ואחרים].

פטריקי:   האיש הזה קִלְקל את מזלו.

מֶנֶנְיוּס:   אופְיוֹ אציל מדי לעולמנו:

           הוא לא יחניף לאֵל הים על הקִלְשוֹן

           שלו, לאֵל הרעמים על רעמיו.

           לִבּוֹ הוא פִּיו: מה שרוחש בתוך

           חזהו, לשוֹנוֹ חייבת לגלגֵל;

           ובכעסו, ישְכּח שמעוֹדוֹ שָמע

           את שֵם המוות.

           רעש מבחוץ.

           או, יופי של סִפּוּר!

פטריקי:                         הלוואי שָכְבוּ

            כבר בַּמיטה!

מֶנֶנְיוּס:                    הלוואי שָכְבו בתוך נהר!

            שדים-רוחות, קשה היה לוֹ לדבֵּר

           יפֶה קצת?

         נכנסים ברוטוס וסיסיניוס עם האספסוף שוב.

סיסיניוס:                 איפה הנחָש שמְבקֵש

            לִמְחוֹק כל שֵם בַּעיר ולהיות רק הוא

           כל האוכלוסיה?

מֶנֶנְיוּס:                    טְרִיבּוּנִים נכבדים –

סיסיניוס:  הוא יִיזָרק מראש הסלע הטַרְפֵּאִי

           בידיים נמרצות: הוא קם נגד החוק,

           לכן החוק בְּבוּז ישלול ממנו כל

           משפּט חוץ מזרועו של הציבור

           שהוא מחשיב כאֶפֶס.

אזרח ראשון:                      הוא יֵידע היטב

            שהטְרִיבּוּנִים האציליים הם פֶּה

            לַעם, ושאנחנו הידיים.

כל הפלבאים:  הוא בהחלט יֵידע.

מֶנֶנְיוּס:                           אדון, אדון!

סיסיניוס:   שקט!

מֶנֶנְיוּס:   אל תְקראו לְטֶבַח כשרִשְיוֹן

            הצַיִד שלכם מוגבּל.

סיסיניוס:                        אדון, מדוע

           סייעת לְמַלֵט אסיר?

מֶנֶנְיוּס:                          הקשיבו לי!

           כשם שאני מכיר את מעלות הקוֹנְסוּל,

           אני יכול לִמְנות גם את פגמיו.

סיסיניוס:   הקוֹנְסוּל? איזה קוֹנְסוּל?

מֶנֶנְיוּס:                              הקוֹנְסוּל קוֹרִיוֹלנוּס.

ברוטוס:     הוא קוֹנְסוּל?!

כל הפלבאים:               לא, לא, לא, לא, לא.

מֶנֶנְיוּס:   אִלוּ יוּרְשה לי, ברשותם של הטְרִיבּוּנִים,

           וברשותכם, בנֵי-עם טובים, להישמע,

           אני מפציר, תנו לי לומר מלה או שתיים;

           זה לא יגזול מכּם דָבָר לְבד

           מזמן האמירה.

סיסיניוס:                      אז תדבּר,

            ובקיצור: שכן אנחנו נחושים

            לִגְמור עם צֶפע הבגידה הזה.

            לבעוט אותו מפה זו סכנה

            לנפשותינו, ולהשאירוֹ כאן

            זה לנו מוות וודאי. לכן הוחלט

            שהוא ימות הלילה.

מֶנֶנְיוּס:                          יִשְמרו

            אותנו האֵלים! שרומא המפוארת,

            שתודתה כלפֵּי בניה הראויים

            כְּתוּבה בַּרָשוּמוֹת של יוּפִּיטר,

            תאכל עכשיו כמו חזירה-מפלצת  

            את פרִי בִּטְנה שלה.

סיסיניוס:   הוא נֶגַע שצריך לִכְרוֹת.

מֶנֶנְיוּס:                              לא-לא, הוא רק

            אֵיבר שיֵש בו נֶגַע: לקֳטְעוֹ

            זה גְזר דין מוות, לְרפּאוֹ – מה קל.

            מה הוא עשה לרומא שמצדיק

            דין מוות? כשהרג את האויבים שלנו,

            הדם שהוא איבד – והוא איבד,

            נשבע לכם, כפול ממה שיש לו –

            למען המולדת הוא נשפך;

            וּלְאבּד מיְדֵי אותה מולדת

            מה שנותר, מַשְמע לטבוע בנו,

            המְבצְעים ומתירים זאת, אות

            קלון עד יום הדין.

סיסיניוס:                       תעמולה

            וסילופים.

ברוטוס:                פשוט עיוּות. כשהוא

            אהב את המולדת, היא החזירה לו

            כבוד.

סיסיניוס:               הרֶגֶל שמְכרְסם בה נֶמֶק

            אינה זוכה בשום הערכה

            על שירותיה בעבר.

ברוטוס:                           די, לא נקשיב

            יותר: רִדפוּ אותו עד לביתו,

            ותעקרו אותו משם, פן דלקתוֹ

            המְדַבֶּקת תתפשט לה הלאה.

מֶנֶנְיוּס:                                   עוד

          מִלָה אחת, מלה אחת. חרוֹן זה, קל-

          רגליים כְּנמֵר, כשיְגָלֶה  

          איזו שוֹאָה המיט בִּמְרוּצתו

          זו הנמהרת, יבקש, אך מאוּחר

          מדי, מִשְקולת של עופרת על

          העקבִים. הִתְנַהלוּ על פי הנוהַל,

          פן תתפרץ מלחמת מחנוֹת –

          כי הוא אהוּב – ורומא תיבזז

          בידֵי הרומאים.

ברוטוס:                        לו כך יהיה!

סיסיניוס:  על מה אתה מדבר?

           מה, לא טעמנו את הצייתנוּת שלו?

           הִכָּה את הקצינים שלנו? קם

           נגדנו? בואו.

מֶנֶנְיוּס:                      קחו רק בחשבון:

           האיש צָמַח במלחמות מאז שָלַף

           לראשונה חרבּוֹ, הוא לא לָמַד

           לִבְרוֹר מִלִים; הוא מְערבב תֶבן

           ומוֹץ בלי אבחנה. ברשותכם,

           אני אלך אליו, ומתחייב

           להביאו, שיעמוד לדין, חוקית –

           ובשלום! – לשֵבֶט או לחסד.

סֵנָאטור א': טְרִיבּוּנִים אצילים, זאת הגישה

            האנושית. הדרך השניה תוביל

            לשֶפֶך דם, ואת סוֹפָהּ קשֶה

            לִצְפּוֹת.

סיסיניוס:              מֶנֶנְיוּס האציל, הֱייה

            אם כך שוטר העם. הַניחו את

            הנשק, רבותי.

ברוטוס:                       אך אל תלכו

            הביתה.

סיסיניוס:             ניפגש בכִכּר השוּק:

            שָם נחכה לך. אם לא תביא

            את מַרְסְיוּס, אז נפעל בדרך המקורית.

מֶנֶנְיוּס:    אני אביא אותו. (לסֵנָאטורים): הרשו לי לבקש

            שתלוּונִי. הוא חייב לבוא, אחרת

            יקרה עוד רע מזה.

סֵנָאטור א':                        נלך אליו.

                   יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט קוריולנוס - מערכה 3, תמונה 1 קדימה >