| < אחורה |  קוריולנוס -
מערכה 1, תמונה 4 |
קדימה > |
נכנסים מַרְסְיוּס, טיטוס לַרְטְיוּס, עם תופים ודגלים, עם מפקדים וחיילים, כמו לפני העיר קוֹרִיוֹלי. בא אליהם שליח.
מַרְסְיוּס: שליח בא. בוא נתערב – היה כבר קְרב.
לַרְטְיוּס: סוסִי נגד שלך שלא.
מַרְסְיוּס: סָגוּר.
לַרְטְיוּס: הוסכם.
מַרְסְיוּס: תגיד, הגנרל שלנו כבר פגש
את האויב?
שליח: הם שם, צופים אחד
על השני, אבל לא נלחמו עוד.
לַרְטְיוּס: יפה, הסוס הטוב - שלי.
מַרְסְיוּס: אקנה אותו
ממך.
לַרְטְיוּס: לא, לא אמכור ולא אתן אותו:
אַלווה לך לחמישים שנה. – הַזעיקו את
העיר!
מַרְסְיוּס: מה המרחק עד לַצבאות?
שליח: פחות ממִיל וחצי.
מַרְסְיוּס: אז נשמע
את תרועתם לקרב, וגם הם את שלנו.
עכשיו, מַרְס, אֵל צְבאות, זרז את מבצענו,
כדי שנוּכל בחרבות חמות לצעוד
מפה אל ידידים בשדה הקרב.
לנשוף! לתקוע!
תרועה למשא ומתן. נכנסים שני סֵנָאטורים עם אחרים, על חומות קוֹרִיוֹלי.
טוּלוּס אוֹפִידְיוּס, הוא בתוך חומותיכם?
סֵנָאטור א': הוא לא, אך אין פה איש אשר פוחד
מכם פחות ממנו, זאת אומרת
פחות מכלום.
תופים מרחוק.
הקשיבו, התופים
שלנו מזעיקים את בחורינו.
נשבור את חומותינו ובלבד
שהם לא יסגרונו פה במכלאה.
השערים האלה שנראים סגורים,
קשורים רק בקנֵי סוּף. הם יִיפָּתְחוּ
מאליהם. תקשיבו, מרחוק!
תרועות קרב מרחוק.
הנה אוֹפִידְיוּס. תשמעו מה הוא עושה
מהצבא המפוּרר שם שלכם.
מַרְסְיוּס: הו, הם התחילו!
לַרְטְיוּס: אות הקרב משם
יהיה לנו שיעור. הי, סוּלמוֹת!
נכנס צבא הוֹולְסְקִים (מתוך העיר).
מַרְסְיוּס: אין להם פחד מפנינו, הם
פורצים מתוך העיר. עכשיו שימו מגן
מעל הלב, ותלְחמוּ בְּלב חסון
מכל מגן. להתקדם, טיטוס אמיץ.
הם לועגים לנו מעל מה ששיערנו,
וזה עושה אותי מזיע-זעם.
קדימה, אנשים שלי: מי שפּוֹרש
הוא וֹולְסְקִי בעיני, והוא ירגיש
טוב את החוד שלי.
תרועה. הרומאים נהדפים בחזרה אל שוחותיהם. נכנס מַרְסְיוּס, מקלל.
כל מגפות דרום יפלו על ראשיכם,
חֶרְפּוֹת של רומא! עדר של –... מורסות
ודלקות שיידָבּקו בכם!
שיברחו כולם מסרחונכם
בגועל עוד לפני שתֵרָאוּ,
וזה את זה תדביקו ממרחק של מיל
נגד הרוח! נְשָמות אווז בדמות
אדם, איך נָסְתם כך מעבדים
שגם קופים יכּו! שדים וגיהינום!
בלי נעל, גב אדום, חיוורים כמו סיד
ואחוזי צמרמורת פחד! תתעשתו,
להסתער, או, חי אש המרומים,
אנטוש את האויב ומלחמתי
תהיה בכם. תיזהרו. קדימה:
אם תתייצבו בעוז, נדחוף אותם
עד לנשותיהם, כמו שהדפו
אותנו לַשוּחוֹת. קדימה, אחרי!
עוד תרועה, ומַרְסְיוּס הולך אחריהם לשערים.
הנה, עכשיו השערים פתוחים.
נראה אתכם עוזרים! כי המזל
פער אותם למען הרודפים ולא
לנמלטים. אז קחו דוגמה, עשו כמוני!
נכנס לשערים.
חייל א': הוא מתאבד! אני לא.
חייל ב': גם אני לא.
מַרְסְיוּס נלכד בפנים.
חייל א': תראה, סגרו אותו בפנים.
התרועות נמשכות.
כולם: לתוך הסיר!
נכנס טיטוס לַרְטְיוּס.
לַרְטְיוּס: אז מה קורה עם מַרְסְיוּס?
כולם: הוא נשחט, בטוח.
חייל א': רדף אחרי הנמלטים, צמוּד,
נכנס איתם; והם בבת אחת
טרקו את השערים. הוא לבדו
מול כל העיר שם.
לַרְטְיוּס: אה, אדם אציל! גופו -
על תחושותיו - ביקש לגבור גם על
חרבו שאין בה חוּש; כשזו התכופפה
הוא קם. עוד לא היה כמוך, מַרְסְיוּס:
אבן כּדכּוד שְלֵמָה, גדולה כמוך, לא
היתה אבן-חן עשירה כמותך.
היית החייל העילאי,
עז ונורא לא רק במכותיך, כי
מול מבטיך המאיימים ותוף
הרעם של קולך, אויביך רעדו,
כאילו העולם קודח ורוטט.
נכנס מַרְסְיוּס, מדמם, מותקף בידי האויב.
חייל א': תביט, אדון!
לַרְטְיוּס: זה מַרְסְיוּס! בואו נְחלֵץ
אותו, או נימָחֵץ איתו.
הם נלחמים, וכולם נכנסים לעיר.
| < אחורה | קוריולנוס -
מערכה 1, תמונה 4 |
קדימה > |