שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. קריאה לצבאות להתכנס. חצוצרות. נכנסים מצד אחד, קוֹמִינְיוּס עם רומאים; מצד שני מַרְסְיוּס שזרועו חבושה בצעיף.

 

קוֹמִינְיוּס: אם אתאר לך את פּועַלְךָ

          היום הזה, לא תאמין למעשיך;

          אך אספּר, ובַסֵנָאטורים

          אז יִימהֵל בַּדֶמע שְחוֹק; האצילים

          יקשיבו, יִפְערו פֶּה, ולבסוף, 

          בהשתאות, יריעו; הגברות

          תִפְחדנָה, ושמֵחוֹת להצטמרר,

          תִשְמענָה עוד; והטְרִיבּוּנִים

          המַשְמִימִים, שעִם העָם המעופּש 

          שונאים תהילתך, יאמרו בעל כורחם,

          "נודֶה-נא לַאֵלים שיש לנו

          חייל כזה ברומא".

          ובכל זאת המשתה הזה היה לך

          רק פֵּרוּרים, אחרי שקודם כבר

          זללְתָ עד שובעה.

            נכנס טיטוס לַרְטְיוּס עם כוחותיו, מן המרדף.

לַרְטְיוּס:                        הו גנרל,

          הִנה סוס הַקְרבות, אנחנו האוכּף.

          אילו ראית –

מַרְסְיוּס:                 אנא, די. אמי, שיש

           לה זכות-חוק לְפָאֵר דָמָהּ,

           בּהללה אותי, רק מכאיבה לי.

           עשיתי בדיוק כמותכם, כלומר

           כל מה שביכולתי; הוּנעתי בדיוק

           כמותכם, כלומר מאהבת מולדת.

           כל איש אשר מימש את רצונו הטוב

           היטיב לפעול ממני.

קוֹמִינְיוּס:                         לא תהיה

           בור קבר לשבחיך; רומא מוכרחה

           לדעת את ערכו של בְּנָה. יהיה

           זה חטא גרוע מגניבה, ולא פחות                     

           מלעז, להסתיר את מעשיך,

           ולהשתיק מה שפסגת התשבחות

           וצמרְתָן נראות קטנות מולו.

           על כן, אני מפציר בך – כאות

           של הוקרה, ולא כּגְמוּל על פּועַלְך –

           בפני צבאנו שְמע אותי.

מַרְסְיוּס:                              יש לי עלַי

           כמה פצעים, ומגרד להם

           כשהם שומעים שמזכירים אותם.

קוֹמִינְיוּס:                                      אם לא

           יִזְכּוּ לשמוע, תעלה בהם מוּגלָה

           בְּשל כפיות טובה, ויִנמְקו עד מוות.

           מהסוסים אשר לָקַחנו כשָלל –

           טובים וגם רבים – מכל אוצְרות

           העיר ושדה-הקרב, אתה זכאי

           לעשירית, שתקבל לפני

           שיחולק שלל לכל, מה שתבחר,

           כראוּת עיניך.

מַרְסְיוּס:                    גנרל, אני

           מודֶה לך; אך על לבי איני יכול

           לִכְפּוֹת לָקַחַת שוחַד לְשלֵם

           לַחֶרב: לא אסכים לזה, חלקי

           יהיה כמו חלקם של אלה שעמדו

           והסתכלו.

           תרועה ארוכה. כולם צועקים "מַרְסְיוּס! מַרְסְיוּס!", מרימים את מגבעותיהם ואת חניתותיהם. קוֹמִינְיוּס ולַרְטְיוּס עומדים גלויי ראש.

         הלוואי שהכּלים האלה, שאתם

         מחללים, לא יישָמְעו עוד! כשתופים

         וחצוצרות יהיו לחנפנים

         בשדה הקרב, ערים וארמונות

          יוּצְפוּ חֲלַקְלָקוּּת דו-פרצופית.

         כשהפלדה רכה כמו תולעת משי,    

         תולעת תהיה שר הצבא!

         מספיק, אני אומר! על זה שלא

         שטפתי את האף המדמם שלי,

         או כי חיסלתי איזה שרץ חלשלש –

         מה שבְּלִי כותרות, רבים עשו פה –

         אתם צורחים לי הִמְנונים בלי סוף

         עם סִלְסוּלים של מליצות-שווא מופרזות,

         כאילו שאני אוהב להאכיל

         את שמִי הדל בתשבחות עם רוטב של

         שקרים.

קוֹמִינְיוּס:             אתה מדי צנוע, מתאכזר

           למגילת תהילתך בִּמְקום לומר

           תודה ולקבְּלָה כפי שמגיע. עם

           כל הכבוד, אם ככה תתעלל

           בעצמך, נכבול אותך – כמו אחד

           שלעצמו מזיק – באזיקים,

           כדי לדבר אתך בהִגיון בלי פחד.

           על כן יהא ידוע – לַעולם כמו לנו -   

           כי קָאיוּס מַרְסְיוּס הוא אשר עונד 

           את זֵר המלחמה הזאת: כְּאוֹת לכך,

           אתן לו את סוסִי אציל הגזע, 

           שכל המחנה מכיר, עם קישוטיו

           כולם; ומהיום והלאה, על

           מה שחולל מול קוֹרִיוֹל, קִרְאו לו,   

           במלוא גְרוֹן הצבא ובתשואות,

           מַרְסְיוּס קאיוס קוֹרִיוֹלנוּס!

           באצילות שָא תואר זה לַנצח!

            תרועה. חצוצרות נשמעות, ותופים.

כולם:     מַרְסְיוּס קאיוס קוֹרִיוֹלנוּס!

מַרְסְיוּס:   אני אלך להתרחץ; וכשפָּנַי

            יבהירו, אז תבחינו אם אני

            מסמיק או לא: מכל מקום, אני

            מודה לכם. אני אשב טוב על

            הסוס שלך, ואנסה תמיד להיות

            עִטוּר-מִשְנה לְתואר הכבוד

            שהענקת.

קוֹמִינְיוּס:                 אז – לאוהל; שָם,

           לפני המנוחה, נכתוב לרומא על

           הצלחתנו. טיטוס לַרְטְיוּס, שוב

           לקוֹרִיוֹלי: שלח לנו לרומא את

           בחירי העיר, איתם נוכל לשאת-

           לתת לטובתם ולטובתנו.

לַרְטְיוּס:   כבר.

מַרְסְיוּס:           האלים עושים ממני צחוק:

            אני, שרק עכשיו סירבתי לקבל

            שי מלכים, חייב להתחנן

            מול אדוני ומפקדי למשהו.

קוֹמִינְיוּס:   קִבּלְתָ, זה שלך כבר. מה זה?

מַרְסְיוּס:                                        זמן-

            מה התחבאתי פה בקוֹרִיוֹלי

            בְּבית של עני אחד: הוא התייחס

            אלי יפֶה. ראיתי שנלקח

            בשֶבי. הוא זעק אלי. אלא שאז

            היה אוֹפִידְיוּס מול עיני, והחֵמָה

            גברה על רחֲמַי. בּקשָתי אליך,

            תן דרור למארֵחַ המִסכּן שלי.

קוֹמִינְיוּס:   תְחינָה יפָה! גם אם היה שוחט  את בני,  

            היה חופשי כּרוּח. טיטוס, תשחרר

            אותו.

לַרְטְיוּס:             מַרְסְיוּס, מה שמו?

מַרְסְיוּס:                                    חי יופיטר, שכחתי!

            אני עייף, אוּ-אָה, הזכרון  

            תשוש; אין לנו יין פה?

קוֹמִינְיוּס:                               נלך לאוהל.

           הדם שעל פניך מתקרש,

           הגיע זמן שיטפלו בזה כבר. בוא.

             יוצאים.