| < אחורה |  קוריולנוס -
מערכה 5, תמונה 4 |
קדימה > |
נכנסים מֶנֶנְיוּס וסיסיניוס.
מֶנֶנְיוּס: רואה את סמל הקפיטול שם, את אבן הפינה שם?
סיסיניוס: כן, מה אִתה?
מֶנֶנְיוּס: אם תוכל להזיז אותה בַּזֶרת שלך, יש תקווה שהגברות של רומא, לרבּות אמו, ישפיעו עליו. אבל אני אומר שאין תקווה כזאת; דין הגרונות שלנו נחרץ, והם מחכים לתליין.
סיסיניוס: זה ייתכן שזמן קצר כל כך יכול לשנות את רוחו של אדם?
מֶנֶנְיוּס: יש הבדל בין זחל ופרפר; אבל הפרפר היה פעם זחל. מַרְסְיוּס הזה צָמח מאדם לדרקון: יש לו כנפיים; הוא יותר מיצור זוחל.
סיסיניוס: הוא אהב את אמו מכל הלב.
מֶנֶנְיוּס: גם אותי; והוא לא זוכר את אמו עכשיו יותר מסוס בן שמונה. זַעַף פניו מחמיץ ענבים בשלים. כשהוא הולך, הוא נע כמו מכונת מלחמה, והאדמה מתכווצת לצעדו. הוא מסוגל לנקב שריון בעינו, מדבר כמו פעמון הלוויות, ונשיפת זעמו היא תותח. הוא יושב על הכס שלו כמו משהו שנוצַר בהשראת אלכסנדר הגדול. מה שהוא מבקש כי ייעשה נִשְלָם עם הבקשה. בכדי להיות אֵל חסרים לו רק חיי נצח, ושמיים למלוך בהם.
סיסיניוס: כן, שרחמים יצילו, אם אתה דובר אמת.
מֶנֶנְיוּס: אני מצייר דיוקן נאמן למציאות. תראה אילו רחמים אמו תביא ממנו. אין בו רחמים יותר מחלָב בְּנָמֵר ממין זכר. את זה עירנו המסכנה תגלה. והכל הודות לכם.
סיסיניוס: שהאלים יהיו טובים אלינו.
מֶנֶנְיוּס: לא, במקרה הזה האלים לא יהיו טובים אלינו. כשגירשנו אותו, לא כיבדנו אותם; וכשהוא יחזור לשבור לנו את הצוואר, הם לא יכבדו אותנו.
נכנס שליח.
שליח: אדון, אם חשובים לך חייך, נוס
הביתה. ההמון תפס את הטְרִיבּוּן-
שותף שלך, הם משליכים אותו
בַּרחובות מעלה ומטה, נשבעים
שאם הן לא תבֵאנָה רוגע, הגברות
של רומא, הם יקצצו אותו
פרוסה פרוסה.
נכנס עוד שליח.
סיסיניוס: מה חדשות?
שליח שני: החדשות
טובות, החדשות טובות, כן! הגברות
הצליחו, כל הוֹולְסְקִים מִתְפּנים,
ומַרְסְיוּס הסתלק. יום כה שמח לא
זרח על רומא עוד, מאז גרשה את
טרקווינוס.
סיסיניוס: ידידי, אתה בטוח - זה
נכון? זה ודאי?
שליח שני: זה ודאי
כמו שאני יודע כי השמש אש.
איפה נחבאת, שאתה מטיל
ספק עוד? אף נחשול עוד לא שָצַף
מתחת לִגְשרים כמו הקהל
המעוּדד בַּשערים. הנה, שומע?
חצוצרות, אבובים, הלמות תופים, הכל ביחד.
החצוצרות, כלי הנשיפה, המיתרים,
החלילים, הטנבורים, הצימבלים,
וצעקות בני רומא מרקידים
את החמה. הַקשיבו!
צעקות מבפנים.
מֶנֶנְיוּס: אלה חדשות
טובות. אלך לפגוש את הגברות.
וֹולוּמְנִיָה זו שוָוה עיר מלאה
של קוֹנְסוּלים, סֵנָאטורים, פטריקים.
טְרִיבּוּנִים שכמוכם היא שוָוה
ים ויבשת. התפללתם טוב
היום. הבוקר לא הייתי שם
פרוטה בעד עשרת-אלפים
גרונות. הקשיבו איך הם חוגגים!
עדיין צלילים וצעקות.
סיסיניוס: ראשית-כל, יברכוךָ האלים
על הבשורות; שנית, קבל את תודתי.
שליח שני: אדון, כולנו יש לנו סיבה
גדולה לומר תודה גדולה.
סיסיניוס: הן כבר
קרובות לעיר?
שליח שני: עומדות להיכנס.
סיסיניוס: נפגוש אותן, ונעזור לצהלה.
יוצאים.
| < אחורה | קוריולנוס -
מערכה 5, תמונה 4 |
קדימה > |