שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס קוֹמִינְיוּס, כמו בהפוגה, עם חיילים.

 

קוֹמִינְיוּס: נִשְמוּ קצת, חברים; יפֶה לחמתם;

          היינו רומאים: לא מטופשים

          בהתקפה, לא פחדנים בנסיגה.

          אבל שִמְעוּ לי, רבותי, עוד נידָרֵש

          להילחם שוב. כשהִתְקפנו, בִּמְקוּטע  

          שמענו, נישָאים ברוח, את

          קולות הקרב של ידידינו. האלים

          של רומא יברכו את מזלם

          כמו שנאחל למזלנו, כדי

          שכוחותינו יחד, בפנים קורנים,

          יִזְכּו להעלות לכם קרבן

          תודה.

          נכנס שליח.

                   החדשות שלך?

שליח:                               האזרחים

          של קוֹרִיוֹל פרצו החוצה, והשיבו

          ללַרְטְיוּס ולמַרְסְיוּס מלחמה.

          ראיתי את צבאנו נהדף

          אל השוחות שלו, ואז עזבתי.

קוֹמִינְיוּס:  אתה אולי דוֹבר אמת, אך לא

           דוֹבר יפֶה, נדמה לי. כמה זמן מאז?

שליח:     מעל שעה, אדון.

קוֹמִינְיוּס:  בקושי מחצית פרסה; רק לא מזמן

           שמענו פה את התופים. כיצד

           הִצְלחְתָ לבזבז שעה על מחצית 

           פרסה, ולְאחֵר בַּחדשות?

שליח:                                  שלחוּ

          בעקבותי בדרך וֹולְסְקִים מרגלים,

          אז נאלצתי לעשות עיקוף

          של עוד פרסה-וקצת; אחֶרֶת כבר

          הייתי מְדוֵוח, אדוני, לפני

          חצי שעה.

        נכנס מַרְסְיוּס.

קוֹמִינְיוּס:                מי שם, אשר נראֶה כמו

          פשטו לו את העור? אֵלים! יש לו

          חותָם הגוף של מַרְסְיוּס, וראיתיו  

          כבר ככה בעבר.

מַרְסְיוּס:                   הגעתי מאוחר?

קוֹמִינְיוּס: רועה צאן לא מבדיל בין רעם לטַנְבּוּר

          כמו שאני מבחין בַּצליל של מַרְסְיוּס מול

          כל צליל נחות.

מַרְסְיוּס:                   הגעתי מאוחר?

קוֹמִינְיוּס: כן, אם אינך טבוּל בְּדם של אחרים,

          אלא עטוף בַּדם שלך.

מַרְסְיוּס:                          הו תֵן

         לי להדק אותך בִּזרוע חזקה 

         כמו כשחיזרתי; וּבְלֵב שָמֵח כמו

         בתום יום נישואינו, כשנרות

         האירו דרך למיטת כלולות.

קוֹמִינְיוּס: הפֶּרח שבלוחמים, מה מצבו

          של טיטוס לַרְטְיוּס?

מַרְסְיוּס:  מצב של איש טרוד בחריצת דינים:

          גוזר על אֵלֶה מוות, ועל אחרים

          גָלוּת, חוֹנֵן את זה, ומאיים על זה;

          מחזיק את קוֹרִיוֹל בִּשְמָהּ של רומא

          כמו בְּכֶלב מתרפס, וברצונו

          מתיר את הרצועה קצת.

קוֹמִינְיוּס:                           איפה הוא

           העבד שסיפר לי כי הִכּו אתכם

           עד לַשוּחוֹת? איפה הוא? תקראו לו.

מַרְסְיוּס:  עזוב אותו בשקט, הוא דיווח

           אמת; לולא האצילים שלנו.    

           האספסוף – קללה! טְרִיבּוּנִים הם רוצים! - 

           עכבר לא נָס אי פעם מחתול

           כמו שהם ברחו מפנֵי אשפות

           גרועות מהם.

קוֹמִינְיוּס:                  אבל איך התגברתם?

מַרְסְיוּס: יש זמן כדי לספר? נדמה לי – אין.

          מה, איפה האויב? אתם שולטים

          בשדה הקרב? אם לא, למה לחדול?

קוֹמִינְיוּס:  מַרְסְיוּס, נלחמנו עם הגב לקיר,

           ונסוגונו לתכנן איך לנצח.

מַרְסְיוּס:  איך הם פּרוסים? אתם יודעים באיזה צד

           הציבו את בְּחירֵי צבאם?

קוֹמִינְיוּס:                             ניחוש שלי,

           חוד החנית מורכב מהפּלוגות של אַנְטְיוּם,

           בהן ישימו מבטחם; ובראשן

           אוֹפִידְיוּס, הוא לב תקוותם.

מַרְסְיוּס:                                 אני מפציר

           בך, בשם כל הקרבות אשר לחמנו,

           בשם הדם אשר שפכנו יחד,

           בנדרינו לידידות עולם,

           שתְשַלַח אותי אל מול אוֹפִידְיוּס

           ומול בני אַנְטְיוּם שלו; ובלי דיחוי:

           בוא ננצל את השעה ונְמָלא

           את האוויר בחרבות שלופות

           ובחצים.

קוֹמִינְיוּס:             אישית הייתי מבקש

           שילוּוךָ אל אמבט חמים,

           וימרחוּךָ במשחות, אך לא אעז

           אף פעם לסרב לבקשה שלך.

           בחר כל מי שייטיב לפעול תחתיך.

מַרְסְיוּס: מי שייטיב הוא זה שמשתוקק.

          אם יש כאן מי – וחטא לחשוד שאין –  אשר

          אוהֵב את הצבעים בהם אני מָרוּח;

          אם יש פה מי שלְחַיָּיו חושש פחות

          מאשר לִשְמוֹ הרע; אם יש מי שמְבכר

          מוות אמיץ על פני חיים רעים; -

          שהוא בלבד, וכל מי שמרגיש כמותו,

          יניף יד, ככה, לבטא את רגשותיו,

          ויִתְלָווה אל מַרְסְיוּס.

         כולם צועקים ומנופפים בחרבותיהם, מרימים אותו על זרועותיהם, ומשליכים באוויר את מגבעותיהם.

          אני! לבד! עשו ממני חרב! -

          אם זו לא הצגה, אז מי מכם

          איננו ארבעה וֹולְסְקִים? וכל

          אחד מכם יכול לשאת אל מול

          אוֹפִידְיוּס הגדול שריון כבד כמו

          שלו. אני חייב לבחור מכם רק כמה,

          אבל תודָה לַכּל: היתר יירתמו

          לקרב אחר, כפי שיידרש.

          אנא פַּנוּ לי שטח, ומייד אפּיל

          פה החלטה מי הראויים מכל

          לצאת למשימה.

קוֹמִינְיוּס:                     קדימה, בחוּרים;

            הוכיחו את מִפְגן הלהט שלכם,

            ותתחלקו בכל איתנו.

          יוצאים.