| < אחורה |  קוריולנוס -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |
נכנס קוֹרִיוֹלנוּס, בלבוש אביונים, מחופש ומכוסה.
קוֹרִיוֹלנוּס: עיר משובחת, אַנְטְיוּם. עיר, אני
בראתי את האלמנות שלך: הרבה
יורשים לבניינים היפהפיים האלה
שמעתי מול התְקפותַי נאנקים,
צונחים. אז אל נא תְזהי אותי:
פן נשותייך עם שיפוּד ונערייך
באבנים יכּו אותי לַמוות
בִּקְרב לעניים.
נכנס אזרח.
שלום, אדון.
אזרח: וגם לך.
קוֹרִיוֹלנוּס: כּוֵון אותי, אם לא קשה
לך: איפה שוכן אוֹפִידְיוּס הגדול?
הוא פה באַנְטְיוּם?
אזרח: כן, והוא עורך
משתה הלילה בביתו לאצילֵי
המדינה.
קוֹרִיוֹלנוּס: איפה ביתו, בבקשה?
אזרח: זה, פה מוּלְךָ.
קוֹרִיוֹלנוּס: תודה, אדון. כל טוב.
יוצא אזרח.
עולם, הו, התהפוכות שלך!
רֵעים קשורים בִּברית עולם, שבחָזָם
כמו לב אחד פועם, אשר זְמנם,
ערשם, ארוחתם ופועלם
משותפים הם, תאומים, נראֶה,
באהבה בל תיפרד, מסוגלים
תוך רק רגע, ממחלוקת על פרור,
להיות שונאים יוקדים: כך גם אויבים מרים,
שתשוקתם וזממיהם איך לחסל
אחד את השני הפריעו את שנתם,
יהיו פתאום בשל מִקרה, קשקוש
שלא שווה בֵּיצה, לחברים
בנפש, וישלבו זַרְעם. כך זה
אִתי: את ערש לידתי אני שונא,
אהבָתי שלוחה לעיר אויב זאת.
אני נכנס: אם הוא ישחט אותי,
בצדק הוא עושה. אם ייעתר לי,
אתן לִמְדינתו שרוּת.
יוצא.
| < אחורה | קוריולנוס -
מערכה 4, תמונה 4 |
קדימה > |