| < אחורה |  קוריולנוס -
מערכה 4, תמונה 6 |
קדימה > |
נכנסים שני הטְרִיבּוּנִים, סיסיניוס וברוטוס.
סיסיניוס: כלום לא שומעים ממנו, לא צריך
לפחוד ממנו; התרופות נגדו
עזרו: הכל רגוע, והעם,
שקודם השתולל פראי, שָקֵט.
גרמנו לידידיו שהם יסמיקו ממבוכה,
כי העולם עוד מתנהל יפה;
הם העדיפו, גם אם זה הזיק
להם, לראות ערב-רב ממורמר
מעיק על הרחובות בטענות,
במקום לראות את סוחרינו מזמרים
בַּחנויות, שוקדים על מלאכתם
טובי-לב ושמחים.
ברוטוס: הנפנו את הדגל בדיוק
בַּזמן.
נכנס מֶנֶנְיוּס.
מֶנֶנְיוּס שם?
סיסיניוס: זה הוא, זה הוא.
הו, הוא נהיָה חביב מאד לאחרונה.
שלומות, אדון!
מֶנֶנְיוּס: שלומות, שניכם!
סיסיניוס: קוֹרִיוֹלנוּס שלך לא כל כך
חסר אלא לחבריו: המדינה
עומדת, והיא תעמוד גם אם
יכעס עליה עוד יותר.
מֶנֶנְיוּס: הכל
טוב, ויכול היה להיות יותר
טוב לו יָדע להסתגל קצת.
סיסיניוס: איפה הוא,
שמעתָ?
מֶנֶנְיוּס: לא שמעתי כלום. אמו
ורעייתו אינן שומעות מילה
אחת ממנו.
נכנסים שלושה או ארבעה אזרחים.
כולם: יָגֵנו על שניכם שמיים!
סיסיניוס: ערב טוב,
שכנים.
ברוטוס: ערב טוב לכולכם, ערב
טוב לכולכם.
אזרח ראשון: אנחנו, הנשים
והילדים שלנו, על ברכינו
מתפללים למענכם.
סיסיניוס: תִחיו
ותפרחו!
ברוטוס: כל טוב, שכנים טובים.
הלוואי אהב אתכם קוֹרִיוֹלנוּס
כמונו.
כולם: האלים שישמרו אתכם!
שני הטְרִיבּוּנִים: כל טוּב, כל טוּב.
יוצאים אזרחים.
סיסיניוס: זה זמן נינוח ונעים יותר
מהיָמִים שאלה רצו בַּרחובות
זורעים תוהו ובוהו.
ברוטוס: קָאיוּס מַרְסְיוּס
היה קצין מוכשר במלחמה,
אבל חצוף, שָטוּף בְּגאווה,
שאפתן ללא מידה, נָגוּע באהבה
עצמית.
סיסיניוס: וגם חָתר לכֵס מלכוּת
יחיד, בלי שום עוזרים.
מֶנֶנְיוּס: אני איני
חושב כך.
סיסיניוס: אם היה הופך לקוֹנְסוּל,
היינו מגלים זאת, לדאבוננו.
ברוטוס: מזל שהאלים מנעו זאת, ושרומא
יושבת לה לבֶטח בלעדיו.
נכנס קצין-עם.
קצין-עם: טְרִיבּוּנִים נכבדים, יש עֶבד שהכנסנו
לכּלא, הוא מדווח שהוֹולְסְקִים,
בִּשנֵי צְבָאות מפוּצָלים, חָדְרו
לְשטח רומאי, ובְשֶצף מִלְחמתֵי
הם משמידים כל מה שבדרכם.
מֶנֶנְיוּס: זהו
אוֹפִידְיוּס, שבשָמְעוֹ כי מַרְסְיוּס מגורש,
נוגֵח בַּעולם שוב בקרניו,
שהסתתרו בַּמצח כל עוד מַרְסְיוּס
היה מגן לרומאים, ולא
העזו להציץ החוצה אף
לרגע.
סיסיניוס: די, מה אתה מדבר
על מַרְסְיוּס?
ברוטוס: דְאג שיצליפו בַּמֵפיץ-שְמוּעות
ההוא. לא ייתכן כלל שהוֹולְסְקִים
יָעזו להפר בריתם איתנו.
מֶנֶנְיוּס: לא ייתכן? יש תקדימים שייתכן
מאד, ורק בתקופתי יש דוגמאות –
שלוש! – שזה קרה. חִקרו את הבחוּר
לפני שתענישו איפה הוא
שָמע זאת, פן תצליפו בְּמֵידע חשוּב,
וסְתם תכּוּ שָליח שמתריע
מסַכָּנָה שיֶש לִפְחוד ממנה.
סיסיניוס: אל תספר לי. זה לא ייתכן,
אני יודע.
ברוטוס: בלתי אפשרי.
נכנס שליח.
שליח: האצילים בהתרגשות גדולה הולכים
כולם אל הסֵנָאט. הגיעו חדשות
שמְשנוֹת להם את הפרצוף.
סיסיניוס: העֶבד! – שיצליפו בו מול פּנֵי
העם – הספורים שלו, הדיווחים
שלו.
שליח: כן, אדוני, יש אישורים
לְדיווחי העבד; ויותר מזה,
מבהיל מזה, נודע כבר.
סיסיניוס: מה מבהיל יותר?
שליח: הרבה פּיוֹת אומרים חופשי, אם זה
נכון אין לי מושג, שמַרְסְיוּס, עִם
אוֹפִידְיוּס במשותף, מוביל צָבא
מול רומא, ונשבע שנקמתו
כה רחבה שהיא תקיף מתינוקות
ועד זקנים.
סיסיניוס: ממש סביר!
ברוטוס: כל זה
הומצא רק כדי שחלָשֵי האופי
יתפללו שמַרְסְיוּס יחזור
הביתה.
סיסיניוס: איזה מין תרגיל!
מֶנֶנְיוּס: זה לא
סביר:
הוא ואוֹפִידְיוּס לעולם לא יתפייסו,
אין הפָכים קיצוניים יותר.
נכנס שליח [שני].
שליח שני: קוראים לכם אל הסֵנָאט.
צָבא נורא, בְּפיקודו של קָאיוּס מַרְסְיוּס
אשר שילב יד עם אוֹפִידְיוּס, משתולל
על אדמותינו, הם דרסו כבר מה
שבדרכם, כָּבְשו והעלו באש
את כל מה שעמד מולם.
נכנס קוֹמִינְיוּס.
קוֹמִינְיוּס: הו, עבודה יפה עשיתם.
מֶנֶנְיוּס: מה חדש? מה
חדש?
קוֹמִינְיוּס: סייעתם לאנוס את בנותיכם,
ולמוטט את רומא על פדחתכם,
לראות את רעיותיכם מחוּלָלות
מול חוטמיכם –
מֶנֶנְיוּס: מה הן החדשות?
מה הן החדשות?
קוֹמִינְיוּס: מִקְדשיכם עולים
באש עד לבסיס, והזכויות
שעליהן עמדתם נדחקות
לחוֹר באדמה.
מֶנֶנְיוּס: אנא ממך,
החדשות? – עשיתם עבודה יפה,
אני חושש. – אנא, החדשות שלך?
אם מַרְסְיוּס התאחד עם בני הוֹולְסְקִים –
קוֹמִינְיוּס: אִם!
הוא אֵל אֶצְלָם. והוא מוביל אותם
כמו משהו אשר בראה מלכוּת
אחרת מן הטֶבע, שמעצבת בני-
אדם יפה יותר; הם צועדים
בעקבותיו נגְדנוּ השְרָצים,
בְּבטחון רב כמו של ילדים
אשר רודפים פרפר של קיץ, או
של קָצָבים כשהם הורגים זבובים.
מֶנֶנְיוּס: עשיתם עבודה טובה, אַתם,
עם אגודת החנוונים; אַתם
שכל כך נאבקתם על קולות
הפועלים והֶבל פה של זוללֵי שום!
קוֹמִינְיוּס: הוא יטלטל את רומא שלכם
סביב אוזניכם.
מֶנֶנְיוּס: כמו שהֶרְקוּלֶס
הִפּיל פֵּירות רכים. עשיתם עבודה
יפה!
ברוטוס: אך זה נכון, אדון?
קוֹמִינְיוּס: כן, ואתה
תחוויר כשתְגלֵה עד כמה. כל
האזורים מורדים בנו בחפץ לב;
ומי שמסרב זוכה בלעג על
גבורת אוויל, ובמותו יאמרו
"זה פתי נאמן". – מי יאשים
אותו? אויביו ואויביכם יודעים
מי הוא ומהו.
מֶנֶנְיוּס: זה הסוף שלנו,
אלא אם כן
תהיה לַאיש הנעלה חמלה.
קוֹמִינְיוּס: מי יבקְשנה? הטְרִיבּוּנִים לא
יוּכלו, מרוב בושה; העם ראוי
ממנו לחמלה כמו הזאב
מצד רועֵי כבשים. אשר לידידיו,
אם הם יאמרו "הֱייה נא טוב לרומא",
הם ינְהגו ממש כמו אלה שזָכוּ
בְּשנאתו בְּצֶדק, והוכיחו
כי הם אויביו בנפש.
מֶנֶנְיוּס: זה נכון!
אם הוא ישים על סף ביתי לפיד
לשרוף אותו, אין לי פרצוף לומר
"אנא, עצור". דיסה יפה בחשתם,
אתם עִם הַעוֹבדי-כּפּיים שלכם!
בישלתם יופי של דיסה!
קוֹמִינְיוּס: הבאתם חִיל
ורְעדָה על רומא, שאף פעם לא
ניצבה כל כך חסרת אונים.
שני הטְרִיבּוּנִים: לא, אל
תגידו שאנו הבאנו.
מֶנֶנְיוּס: איך-זה? מי
הביא, אנחנו? אנו רק אהבְנו
אותו, אבל, כמו בהמות, או כמו
בני אצולה שְפָנים, פינינו דרך
לנְחִילֵיכם, שבעטו בו בִּשריקוֹת
מחוץ לעיר.
קוֹמִינְיוּס: אבל אני חושש,
הם ישאגו כשיחזור. מָקום
שני בספר הגברים, טוּלוּס
אוֹפִידְיוּס, מציית לכל סעיף
של פקודותיו כאילו הוא קצין שלו.
המדיניות, הכוח וההגנה
היחידים של רומא כנגדם -
זה היאוש.
נכנסת להקת אזרחים.
מֶנֶנְיוּס: הנה הנחילים.
אוֹפִידְיוּס בא אתו?... אתם הם שזיהמתם
את האוויר כשנפנפתם מגבעות
מטונפות משֶמֶן ושרקתם בוז
כשהוּגלה קוֹרִיוֹלנוּס. הוא עכשיו
מגיע. על ראשי החיילים שלו
אין שערה אשר איננה שוט.
וכל מגבעת של שוטים אשר
נפנפתם מַעְלָה הוא ירמוס לארץ,
הוא ישלם לכם עבור קולותיכם.
לא משנה! אם את כולנו הוא ישרוף
לְפחמים, מגיע לנו.
אזרחים: שמענו חֲדָשות זוועה.
אזרח ראשון: אני אישית,
כשאמרתי תגרשו אותו,
אמרתי שזה ייגמר לא טוב.
אזרח שני: וגם אני.
אזרח שלישי: וגם אני; וְ, להגיד את האמת, עוד הרבה בינינו. מה שעשינו, עשינו מכּוָונה טובה, ולמרות שהִסְכּמנו ברצון לגרש אותו, זה היה נגד רצוננו.
קוֹמִינְיוּס: אתם זהב טהור! קולותיכם!
מֶנֶנְיוּס: עשיתם עבודה מוצלחת, יחד עם
הלהקה הזאת. נלך לקפיטול?
קוֹמִינְיוּס: אה, כן, מה נעשה?...
יוצאים קוֹמִינְיוּס ומֶנֶנְיוּס.
סיסיניוס: הביתה, רבותי; ולא להתרגש;
אֵלֶה היו שְמחים שיתגשם
מה שהם פוחדים ממנו לכאורה.
לכו הביתה, אל תפגינו שום
אות פחד.
אזרח ראשון: האֵלים שיהיו טובים אלינו! בואו, רבותי, נלך הביתה. אני תמיד אמרתי שטעינו כשגירשנו אותו.
אזרח שני: כולנו אמרנו. אבל בואו, הביתה.
יוצאים האזרחים.
ברוטוס: לא מוצאות חן בעיני החדשות.
סיסיניוס: גם בעיני לא.
ברוטוס: נלך לַקפיטול. חֲצי מרכושי
אֶתֵן כדי לגלות שזה רק שקר.
סיסיניוס: בוא כבר.
יוצאים.
| < אחורה | קוריולנוס -
מערכה 4, תמונה 6 |
קדימה > |