שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים, עם תוף ודגלים, אדמונד, רגן, אצילים וחיילים.

אֶדְמוּנְד [לאציל]: בָּרֵר אִם תָּכְנִיתוֹ הָאַחֲרוֹנָה

          שֶׁל הַדֻּכָּס תְּקֵפָה, אוֹ אִם מֵאָז

          עָלָה בְּדַעֲתוֹ שִׁנּוּי. הָאִישׁ

          כֻּלּוֹ תְּמוּרוֹת וּלְבָטִים. תִּמְסֹר לִי

          אִם יֵשׁ לוֹ אֵיזוֹ הַחְלָטָה סוֹפִית.

          יוצא אציל.

רֵגָן:       לִשְׁלִיחַ גּוֹנֵרִיל קָרָה וַדַּאי

          אֵיזֶה אָסוֹן.

אֶדְמוּנְד:              קַיָּם חֲשָׁשׁ, גְּבִרְתִּי.

רֵגָן:       אָדוֹן מָתוֹק, אַתָּה הֲלֹא יוֹדֵעַ

          אֵיזֶה כָּל-טוּב אוֹעִיד לְךָ.

          אֱמֹר לִי בֶּאֱמֶת – אֲבָל דַּבֵּר

          אֱמֶת – אַתָּה אוֹהֵב אֶת אֲחוֹתִי,

          לֹא?

אֶדְמוּנְד:         בְּרִגְשֵׁי כָּבוֹד.

רֵגָן:                             אֲבָל אַף פַּעַם

           לֹֹא הִֹשְתַּחַלְתָּ בִנְתִיבֵי גִיסִי

          אֶל המִבְצָר שֶלָהּ?

אֶדְמוּנְד:                        הַמַּחְשָׁבָה

          הַזֹּאת רַק מַכְתִּימָה אוֹתָךְ.

רֵגָן:                                  אֲנִי

          חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁהָיִיתָ מְזֻוָּג

          וּמְלֻפָּף אִתָּהּ – כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים –

          לָעֹמֶק.

אֶדְמוּנְד:           לֹא, לֹא, בִּכְבוֹדִי, גְּבִרְתִּי.

רֵגָן:       לֹא מוּכָנָה לִסְבֹּל אוֹתָהּ. אָדוֹן

          יָקָר, אַל תְּפַתֵּחַ יְחָסִים

          אִתָּהּ.

אֶדְמוּנְד:           אַל תִּפְחֲדִי –

          נכנסים, עם תוף ודגלים, אולבני, גונריל וחיילים.

                                    הִיא וְהַבַּעַל.

גּוֹנֵרִיל [הצדה]: מוּטָב לִי לְהַפְסִיד בַּקְּרָב וְרַק

          לֹא לְהַפְסִיד אוֹתוֹ לַאֲחוֹתִי.

אוֹלְבָּנִי:  אָחוֹת אוֹהֶבֶת, טוֹב לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ.

          אָדוֹן, שָׁמַעְתִּי כָּךְ: הַמֶּלֶךְ בָּא

          לַבַּת שֶׁלּוֹ, עִם עוֹד שֶׁזּוֹעֲקִים

          חָמָס מוּל מִשְׁטָרֵנוּ הַתַּקִּיף.

          אֲנִי לֹא שָׂשׂ לִקְרָב אִם אֲנִי לֹא

          צוֹדֵק. הָעֵסֶק פֹּה נוֹגֵעַ לָנוּ

          רַק כִּי צָרְפַת פָּלַשׁ לְאַדְמָתֵנוּ,

          וְלֹא כִּי הוּא נוֹתֵן עִידוּד לַמֶּלֶךְ

          וְלַאֲחֵרִים שֶׁחוֹשְׁשַׁנִי יֵשׁ

          לָהֶם סִבּוֹת כְּבֵדוֹת לָצֵאת נֶגְדֵּנוּ.

אֶדְמוּנְד: דִּבְרֵי אָצִיל!

רֵגָן:                        מָה יֵשׁ לְהִתְפַּלְסֵף?

גּוֹנֵרִיל:   צָרִיךְ לְהִתְאַחֵד מוּל הָאוֹיֵב,

          כָּל הַקְּטָטוֹת הַפְּרָטִיּוֹת מִבַּיִת

          הֵן לֹא הַנְּקֻדָּה כָּאן.

אוֹלְבָּנִי:  אָז בּוֹאוּ נַחְלִיט עִם זִקְנֵי הַצָּבָא עַל הַמַּהֲלָכִים שֶׁלָּנוּ.

אֶדְמוּנְד: אָבוֹא אֵלֶיךָ בְּהֶקְדֵּם לָאֹהֶל.

רֵגָן:       אָחוֹת, תָּבוֹאִי אִתָּנוּ?

גּוֹנֵרִיל:   לֹא.

רֵגָן:       רָצוּי שֶׁכֵּן; אָנָּא, תָּבוֹאִי אִתָּנוּ.

גּוֹנֵרִיל [הצִדה]: אֶת הַחִידָה הַזֹּאת פָּתַרְתִּי. [לרגן]: בָּאָה.

          יוצאים אדמונד, רגן, גונריל ושני הצבאות.

    כשאולבני עומד לצאת, נכנס אדגר [במסווה].

אֶדְגַּר:    אִם אֲדוֹנִי דִּבֵּר אֵי-פַּעַם עִם

          אָדָם עָלוּב כָּמוֹנִי, שְׁמַע אוֹתִי,

          מִלָּה.

אוֹלְבָּנִי [לחייליו]: אַדְבִּיק אֶתְכֶם מִיָּד.

                                      [לאדגר]: דַּבֵּר.

אֶדְגַּר:    לִפְנֵי שֶׁתִּלָּחֵם בַּקְּרָב, פְּתַח נָא

          אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה. אִם תְּנַצֵּחַ,

          צַוֵּה שְׁחֲצוֹצְרָה תִּקְרָא לָזֶה

          אֲשֶׁר מָסַר אוֹתוֹ. עָלוּב כְּכָל

          שֶׁאֵרָאֶה, אֲנִי אָבִיא אִישׁ-חַיִל

          אֲשֶׁר יוֹכִיחַ מָה שֶׁפֹּה נִטְעָן.

          אִם תְּנֻצַּח, זֶה סוֹף לַעֲסָקֶיךָ

          פֹּה בָּעוֹלָם, וְקֵץ לַמְּזִמּוֹת.

          שֶׁהַמַּזָּל יָאִיר לְךָ.

אוֹלְבָּנִי:                        חַכֵּה

          עַד שֶׁאֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב.

אֶדְגַּר:                             אָסוּר לִי.

          בְּבוֹא הָעֵת, צַוֵּה שֶׁהַכָּרוֹז

          יִקְרָא, וְאָז אוֹפִיעַ שׁוּב.

          יוצא.

אוֹלְבָּנִי:  כָּל טוּב. כְּבָר אֶעֱבֹר עַל הַמִּכְתָּב.

          נכנס אדמונד.

אֶדְמוּנְד: רוֹאִים אֶת הָאוֹיֵב; קְרָא לַצָּבָא

          לָעֲמָדוֹת. [נותן לו פתק] פֹּה יֵשׁ הַעֲרָכָה

          שֶׁל מִסְפָּרָם וְשֶׁל כּוֹחָם, עַל פִּי

          מֵידָע פְּנִימִי; אֲבָל כָּעֵת זְרִיזוּת

          נִדְרֶשֶׁת.

אוֹלְבָּנִי:             נְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָרֶגַע.

          יוצא.

אֶדְמוּנְד: לִשְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת הָאֵלֶּה יַחַד

          נִשְׁבַּעְתִּי אַהֲבָה, וְכָל אַחַת

          חוֹשֶׁדֶת בַּשְּׁנִיָּה כְּמוֹ הַנָּשׁוּךְ

          מִן הַנָּחָשׁ. אֵיזוֹ אֶקַּח? שְׁתֵּיהֶן?

          אַחַת? אוֹ אַף אַחַת? כְּלוּם לֹא יֵצֵא

          מֵאַף אַחַת אִם זוֹ גַּם זוֹ תִּחְיֶינָה.

          אֶבְחַר בַּאַלְמָנָה - וְגוֹנֵרִיל 

          תֻּטְרָף מִזַעַם. וּמִמֶּנָּה לא 

          יֵצֵא לִי כְּלוּם כָּל עוֹד הַבַּעַל חַי.

          אָז כָּכָה, נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָסוּתוֹ

          בַּקְּרָב הַזֶּה. וְאָז, מִי שֶׁצְּרִיכָה

          לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, שְתִּרְקֹם    

          חִסּוּל זָרִיז. בְּקֶשֶׁר לַחֶמְלָה

          שֶׁהוּא חָפֵץ לִשְׁפֹּךְ עַל לִיר וְעַל

          קוֹרְדֶּלְיָה: אַחֲרֵי הַקְּרָב, כְּשֶׁהֵם

          בִּשְׁלִיטָתֵנוּ, חֲנִינָה הֵם לֹא

          יִרְאוּ; כָּל עָצְמָתִי עַכְשָׁו מֻשְׁתֶּתֶת

          עַל מַעֲשִׂים, אֵין זְמַן לְשׁוּם פַּטְפֶּטֶת.

            יוצא.