שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס אדמונד הממזר, מחזיק מכתב.

אֶדְמוּנְד: אֵלַת הַטֶּבַע, אַתְּ גְּבִרְתִּי; לַחֹק   [/ טֶבַע, אַתָּה הוּא

                                                                      שַלִּיטִי; לַחֹק     

        שֶׁלָּךְ כְּפוּפִים כָּל שֵׁרוּתַי. לָמָּה

                                      /  שֶׁלְּךָ כְּפוּפִים כָּל שֵׁרוּתַי. לָמָּה ]

          עָלַי לִבְלֹעַ יְרִיקוֹת מָסֹרֶת,

          וּלְהַסְכִּים שֶׁהַקַּטְנוּנִיּוּת

          שֶׁל דִּין וָאָרֶץ תְּנַשֵּׁל אוֹתִי?

          כִּי אֲנִי מְפַגֵּר בִּשְׁנֵים-עָשָׂר

          אוֹ אַרְבָּעָה-עָשָׂר יַרְחֵי-יָרֵחַ

          אַחֲרֵי אָחִי? לָמָּה מַמְזֵר? עַל מָה

          בָּזוּי? כְּשֶׁאֵיבָרַי בְּנוּיִים יָפֶה,

          שִׂכְלִי שׁוֹפֵעַ, הַצּוּרָה שֶׁלִּי

          מֻשְׁלֶמֶת לֹא פָּחוֹת מִצֶּאֱצָא

          שֶׁל גְּבֶרֶת מְכֻבֶּדֶת? לָמָּה הֵם

          שָׂמִים לָנוּ חוֹתֶמֶת שֶׁל "בָּזוּי"?

          נִבְזוּת, מַמְזֵרִיּוּת? בָּזוּי, בָּזוּי?

          הֲרֵי צָרִיךְ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתָנוּ

          בְּמַחְשַׁכֵּי הַחֵשֶׁק שֶׁל הַטֶּבַע

          קְשִׁיחוּת וָאוֹן יוֹתֵר מִשֶּׁדָּרוּשׁ

          לִיצֹר שֵׁבֶט שָׁלֵם שֶׁל בְּנֵי-טוֹבִים

          בְּתוֹךְ מִטָּה תְּפֵלָה וּמַשְׁמִימָה

          וַעֲיֵפָה בֵּין שְׁעַת כִּבּוּי-אוֹרוֹת

          לְהַשְׁכָּמָה. אָז כָּכָה, אֶדְגַּר, בֵּן

          חֻקִּי, אֲנִי צָרִיךְ אֶת אַדְמוֹתֶיךָ.

          אָבִי אוֹהֵב אֶת אֶדְמוּנְד – הַמַּמְזֵר – כְּמוֹ

          אֶת הַחֻקִּי. מִלָּה יָפָה, חֻקִּי!

          וּבְכֵן, חֻקִּי  שֶׁלִּי, אִם הַמִּכְתָּב

          הַזֶּה יִפְעַל וְהַתָּכְנִית שֶׁלִּי

          תִּפְרַח, אָז אֶדְמוּנְד הַבָּזוּי יִצְמַח

          וְיַאֲפִִיל עַל הַחֻקִּי. אֲנִי

          גָּדֵל, אֲנִי כְּבָר מְשַׂגְשֵׂג: עַכְשָׁו,

          אֵלִים, עִמְדוּ לְצַד הַמַּמְזֵרִים!

          נכנס גלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר: קֶנְט מְגֹרָשׁ כָּךְ? וְצָרְפַת עָזַב

          בְּכַעַס? וְהַמֶּלֶךְ זָז הַלַּיְלָה?

          צִמְצֵם אֶת סַמְכוּתוֹ, שַׁלִּיט מֻגְבָּל

          לְרַאֲוָה? וְכָל זֶה בְּבָזָק?

          אוֹ, אֶדְמוּנְד, הִנֵּה, מָה הַחֲדָשׁוֹת?

אֶדְמוּנְד [מטמין את המכתב]: בִּרְשׁוּתְךָ, כְּבוֹדוֹ, אֵין חֲדָשׁוֹת.

גְּלוֹסְטֶר: לָמָּה אַתָּה מְנַסֶּה בִּדְחִיפוּת כָּזאת לְהַסְתִּיר אֶת הַמִּכְתָּב ֹשָם?

אֶדְמוּנְד: אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ שׁוּם חֲדָשׁוֹת, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: אֵיזֶה נְיָר קָרָאתָ?

אֶדְמוּנְד: כְּלוּם, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר:   לֹא? אָז לָמָּה הָיָה דָּרוּשׁ הַסִּלּוּק הַמַּפְחִיד שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הַכִּיס שֶׁלְּךָ? הַכְּלוּם מִטִּבְעוֹ אֵין לוֹ צֹרֶךְ כָּזֶה לְהַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ. בּוֹא נִרְאֶה. – קָדִימָה, אִם זֶה כְּלוּם, אֲנִי לֹא אֶצְטָרֵךְ מִשְׁקָפַיִם.

אֶדְמוּנְד:   אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ, אֲדוֹנִי, סְלַח לִי. זֶה מִכְתָּב מֵאָחִי שֶׁלֹּא קָרָאתִי בְּעִיּוּן אֶת כֻּלּוֹ; וְעַד כַּמָּה שֶׁרִפְרַפְתִּי, אֲנִי מוֹצֵא שֶׁהוּא לֹא מַתְאִים שֶׁתְּעַיֵּן בּוֹ בְּעִיּוּן.

גְּלוֹסְטֶר:    תֵּן לִי אֶת הַמִּכְתָּב, אֲדוֹנִי.

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי אֶחְטָא, גַּם אִם אֶשְׁמֹר גַּם אִם אֶמְסֹר אוֹתוֹ. הַתֹּכֶן, עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי מֵבִין, חֶלְקִית, יֵשׁ בּוֹ מִדַּי טַעַם לִפְגָם.

גְּלוֹסְטֶר:    בּוֹא נִרְאֶה, בּוֹא נִרְאֶה.

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי מְקַוֶּה, לְהַצְדָּקַת אָחִי, שֶׁהוּא כָּתַב אֶת זֶה רַק בְּתוֹר נִסּוּי, לְרַחְרֵחַ אֶת הַמַּצְפּוּן שֶׁלִּי.

גְּלוֹסְטֶר [קורא]: "הַמְּדִינִיּוּת הַזֹּאת שֶׁל וְהָדַרְתָּ-פְּנֵי-זָקֵן עוֹשָׂה מִן הָעוֹלָם מָקוֹם דֵּי מַר לִשְׁנוֹתֵינוּ הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר, חוֹסֶמֶת אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּנוּ מִפָּנֵינוּ עַד שֶׁזִּקְנָתֵנוּ לֹא תּוּכַל לְהִתְעַנֵּג עֲלֵיהֶם. אֲנִי מַתְחִיל לִמְצֹא עַבְדוּת תְּפֵלָה וְטִפְּשִׁית בַּדִּכּוּי שֶׁל עָרִיצוּת הַזִּקְנָה, שֶׁשּׁוֹלֶטֶת לֹא בִּגְלַל כּוֹחָהּ שֶׁלָּהּ, אֶלָּא בִּגְלַל כְּנִיעָתֵנוּ שֶלָנּוּ. בּוֹא אֵלַי, שֶׁאַרְחִיב לְךָ אֶת הַדִּבּוּר עַל זֶה. אִם אָבִינוּ יִישַׁן עַד שֶׁאֲנִי אָעִיר אוֹתוֹ, אַתָּה תֵּהָנֶה מֵחֲצִי מִנְּכָסָיו לָנֶצַח וְתִחְיֶה כַּאֲהוּבוֹ שֶׁל אָחִיךָ. אֶדְגַּר." הְמְמְ! קְנוּנְיָה! "יִישַׁן עַד שֶׁאֲנִי אָעִיר אוֹתוֹ, אַתָּה תֵּהָנֶה מֵחֲצִי מִנְּכָסָיו" – הַבֵּן שֶׁלִּי אֶדְגַּר, הָיְתָה לוֹ יָד לִכְתֹּב אֶת זֶה? לֵב וָשֵׂכֶל לְהוֹלִיד אֶת זֶה? מָתַי זֶה הִגִּיעַ אֵלֶיךָ? מִי הֵבִיא אֶת זֶה?

אֶדְמוּנְד:    אִישׁ לֹא הֵבִיא אֶת זֶה אֵלַי, כְּבוֹדוֹ, פֹּה הַתִּחְכּוּם. מָצָאתִי אֶת זֶה זָרוּק עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן בַּחַדְרוֹן שֶׁלִּי.

גְּלוֹסְטֶר:    אַתָּה מְזַהֶה אֶת הַחוֹתָם שֶׁל אָחִיךָ?

אֶדְמוּנְד:    אִם הָעִנְיָן הָיָה טוֹב, כְּבוֹדוֹ, הָיִיתִי מֵעֵז לְהִשָּׁבַע שֶׁכֵּן, זֶה שֶׁלּוֹ; אֲבָל, בְּהִתְחַשֵּׁב בָּזֶה, הָיִיתִי מַעֲדִיף לַחְשֹׁב שֶׁלֹּא שֶׁלּוֹ.

גְּלוֹסְטֶר:    זֶה שֶׁלּוֹ?

אֶדְמוּנְד:    כְּתַב-הַיָּד – שֶׁלּוֹ, כְּבוֹדוֹ; אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא כְּתַב-הַלֵּב שֶׁלּוֹ.

גְּלוֹסְטֶר:    הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיךָ אֵי-פַּעַם מִלִּים בַּנּוֹשֵׂא?

אֶדְמוּנְד:    אַף פַּעַם, כְּבוֹדוֹ. אֲבָל שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ לֹא פַּעַם טוֹעֵן שֶׁמִּן הַצֶּדֶק, כְּשֶׁהַבָּנִים בְּגִיל בָּשֵׁל וְהָאָבוֹת בִּדְעִיכָה, שֶׁהָאָב יִהְיֶה נָתוּן לְהַשְׁגָּחַת הַבֵּן וְהַבֵּן יְנַהֵל אֶת הַנְּכָסִים.

גְּלוֹסְטֶר:    אוֹ נָבָל, נָבָל! בְּדִיּוּק הַדֵּעָה שֶׁלּוֹ בַּמִּכְתָּב. נָבָל מָאוּס! נָבָל מִפְלַצְתִּי, מְגֻנֶּה, בְּהֵמִי – יוֹתֵר נוֹרָא מִבְּהֵמִי! תֵּלֵךְ, אַתָּה, חַפֵּשׂ אוֹתוֹ. אֲנִי אֶתְפֹּשׂ אוֹתוֹ. נָבָל מְתֹעָב, אֵיפֹה הוּא?

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק, כְּבוֹדוֹ. אִם תּוֹאִיל בְּטוּבְךָ לְהַשְׁהוֹת אֶת הַהִתְרַעֲמוּת  נֶגֶד אָחִי עַד שֶׁתּוּכַל לִדְלוֹת הוֹכָחָה טוֹבָה יוֹתֵר לַכַּוָּנָה שֶׁלּוֹ, תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ בְּטוּחָה; בְּעוֹד שֶׁ, אִם תִּפְתַּח בְּאַלִּימוּת נֶגְדּוֹ, מִתּוֹךְ טָעוּת בְּכַוָּנָתוֹֹ, זֶה יִפְעַר תְּהוֹם גְּדוֹלָה בַּכָּבוֹד שֶׁלְּךָ וִיזַעֲזֵעַ לִרְסִיסִים אֶת הַלֵּב הַצַּיְתָן שֶׁלּוֹ. אֲנִי עָרֵב לְךָ שֶׁהוּא כָּתַב אֶת זֶה כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ אֶת הַחִבָּה שֶׁלִּי לִכְבוֹדְךָ וּבְלִי שׁוּם כַּוָּנָה מְסֻכֶּנֵת.

גְּלוֹסְטֶר:    כָּךְ אַתָּה חוֹשֵׁב?

אֶדְמוּנְד:    אִם כְּבוֹדְךָ מַסְכִּים, אֲנִי אַצִּיב אוֹתְךָ אֵיפֹה שֶׁתּוּכַל לִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ דָּנִים בָּזֶה וְתָבוֹא עַל סִפּוּקְךָ דֶּרֶךְ מִשְׁמַע אָזְנַיִם, וְזֹאת לֹא יְאֻחַר מֵהָעֶרֶב הַזֶּה.

גְּלוֹסְטֶר:    הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כָּזֶה מִפְלֶצֶת.

אֶדְמוּנְד:    הוּא לֹא, זֶה בָּטוּחַ.

גְּלוֹסְטֶר:    לְאַבָּא שֶׁלּוֹ, שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ מִכָּל הַלֵּב, כָּל כָּךְ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ! אֶדְמוּנְד, חַפֵּשׂ אוֹתוֹ. תִּשְׁתַּחֵל לִי מִתַּחַת לָעוֹר שֶׁלּוֹ, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ: בְּנֵה אֶת הָעֵסֶק לְפִי מֵיטַב בִּינָתְךָ. אֲנִי מוּכָן לְנַשֵּׁל אֶת עַצְמִי מִכָּל נֶכֶס לְמַעַן יְדִיעָה בְּרוּרָה.

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי אֲחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, אָדוֹן, מִיָּד, אֲנַהֵל אֶת הָעֵסֶק לְפִי הַנְּסִבּוֹת וַאֲיַדֵּעַ אוֹתְךָ בַּכֹּל.

גְּלוֹסְטֶר:    הַלִּקּוּיִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לֹא מְבַשְּׂרִים לָנוּ טוֹבוֹת. גַּם אִם מַדְּעֵי הַטֶּבַע יְכוֹלִים לְתָרֵץ אֶת זֶה כָּךְ וְכָךְ, הַטֶּבַע בְּכָל זֹאת מוֹצֵא עַצְמוֹ נִפְגָּם מִן הַהַשְׁלָכוֹת. אַהֲבָה מִתְקָרֶרֶת, יְדִידוּת מִתְפָּרֶקֶת, אַחִים מִתְפַּלְּגִים: בֶּעָרִים, מְהוּמוֹת; בַּכְּפָרִים, אַנְדַּרְלָמוּסְיוֹת; בָּאַרְמוֹנוֹת, בְּגִידָה; וְהַקֶּשֶׁר שֶׁל בֵּן לְאָב נִסְדָּק. הַנָּבָל הַזֶּה שֶׁלִּי עוֹנֶה עַל הַתַּחֲזִית – הֲרֵי לְךָ בֵּן נֶגֶד אָב. הַמֶּלֶךְ נוֹפֵל מִמֹּאזְנֵי הַטֶּבַע – הֲרֵי לְךָ אָב נֶגֶד יֶלֶד. יָמֵינוּ הַיָּפִים מֵאֲחוֹרֵינוּ. תַּחְבְּלָנוּת, נְבִיבוּת, בּוֹגְדָנוּת וְאֶלֶף הַפְרָעוֹת הַרְסָנִיּוֹת מְלַוּוֹת אוֹתָנוּ בְּאִי-שֶׁקֶט אֶל קִבְרֵנוּ. תִּמְצָא אֶת הַנָּבָל הַזֶּה, אֶדְמוּנְד; לֹא תַּפְסִיד מִזֶּה. עֲשֵׂה זֹאת בִּזְהִירוּת. – וְקֶנְט הָאָצִיל, לֵב הָאֱמֶת, גֹּרַשׁ – בְּאַשְׁמַת יֹשֶׁר! זֶה מוּזָר, מוּזָר!

            יוצא.

אֶדְמוּנְד:    זֹאת הָאֱוִילוּת הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁכַּאֲשֶׁר לַמַּזָּל שֶׁלָּנוּ יֵשׁ בְּחִילָה – בְּדֶרֶךְ כְּלָל כּי זָלַלְנוּ יוֹתֵר מִדַּי – אֲנַחְנוּ מַאֲשִׁימִים בָּאֲסוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ נְבָלִים בִּגְלַל הֶכְרֵחַ, טִפְּשִׁים בִּגְלַל כְּפִיָּה שְׁמֵימִית, כְּלָבִים, גַּנָּבִים וּבוֹגְדִים בִּגְלַל גְּזֵרַת הַסְּפֵרוֹת; שַׁתְיָנִים, שַׁקְרָנִים וְנוֹאֲפִים בִּגְלַל צִיּוּת מֵאֹנֶס לְהַשְׁפָּעוֹת פְּלָנֵטָרִיּוֹת; וְכָל מָה שֶׁרַע בָּנוּ זֶה רַק כֵּיוָן שֶׁהָרָקִיעַ דּוֹחֵף. תֵּרוּץ יוֹצֵא-מִן-הַכְּלָל לְבֶן-אָדָם רוֹדֵף זוֹנוֹת, לְהָטִיל אֶת הָאֹפִי הַתֵּישִׁי שֶׁלּוֹ עַל אַחְרָיוּת כּוֹכָב. אַבָּא שֶׁלִּי הִתְמַזֵּג עִם אִמָּא שֶׁלִּי מִתַּחַת לִזְנַב הַיָּרֵחַ וְחַג הַמּוֹלָד שֶׁלִּי נֶחְגַּג מִתַּחַת לַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה, וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי גַּס וְזַנַּאי. שְטוּיוֹת בְּרֹטֶב! אֲנִי הָיִיתִי מָה שֶׁאֲנִי גַּם אִם הַכּוֹכָב הֲכִי בְּתוּלִי בְּכִפַּת הַשָּׁמַיִם הָיָה מְנַצְנֵץ עַל הַהִתְמַמְזְרוּת שֶׁלִּי.

           נכנס אדגר.

           וְהוֹפּ הוּא בָּא, כְּמוֹ סוֹף טוֹב בְּקוֹמֶדְיָה יְשָׁנָה. אֲנִי בַּתְּמוּנָה הָזֹאת מְשַחֵק עַגְמוּמִיּוּת מְנֻוֶּלֶת, עִם אֲנָחוֹת של קַבְּצָן חוֹלֶה נֶפֶש. - הוֹ, הַלִּקּוּיִים הָאֵלֶּה מְבַשְּׂרִים נְעִימוֹת לֹא נְעִימוֹת. פָה, סוֹל, לָה, סִי.

אֶדְגַּר:       מָה זֶה, אֶדְמוּנְד-אָח, בְּאֵיזֶה הֲגִיג רְצִינִי אַתָּה שָׁקוּעַ?

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי חוֹשֵׁב, אָחִי, עַל נְבוּאָה שֶׁקָּרָאתִי לִפְנֵי אֵיזֶה יוֹם, עַל מָה שֶׁיִּנְבַּע מִלִּקּוּיֵי הַמְּאוֹרוֹת הָאֵלֶּה.

אֶדְגַּר:       אַתָּה מַעֲסִיק אֶת עַצְמְךָ בָּזֶה?

אֶדְמוּנְד:     תַּאֲמִין לִי, הַפֻּרְעָנוּיוֹת שֶׁהוּא כּוֹתֵב עֲלֵיהֶן מְהִירוֹת לְהִתְרַגֵש: עִוּוּתִים לֹא טִבְעִיִים בֵּין יֶלֶד וְהוֹרֶה, מָוֶת, מַחְסוֹר, הִתְפּוֹגְגוּת חֲבֵרֻיּוֹת עַתִּיקוֹת, הִתְפַּלְּגֻיּוֹת בַּמְּדִינָה, אִיּוּמִים וּקְלָלוֹת נֶגֶד הַמֶּלֶךְ וְהָאֲצֻלָּה, חַשְׁדָנֻיּוֹת לֹא מֻצְדָּקוֹת, גֵּרוּשׁ יְדִידִים, פֵּרוּק צְבָאוֹת, קְרָעִים בַּנִּשּׂוּאִים וַאֲנִי-לֹא-יוֹדֵעַ-מָה.

אֶדְגַּר:       כַּמָּה זְמַן אַתָּה כְּבָר אַסְטְרוֹנוֹם חוֹבֵב?

אֶדְמוּנְד:    מָתַי רָאִיתָ אֶת אָבִי לָאַחֲרוֹנָה?

אֶדְגַּר:       מָה, בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר.

אֶדְמוּנְד:    דִּבַּרְתָּ אִתּוֹ?

אֶדְגַּר:       כֵּן, שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת.

אֶדְמוּנְד:    נִפְרַדְתֶּם בִּיחָסִים טוֹבִים? לֹא גִּלִּיתָ אֶצְלוֹ שׁוּם מֹרַת-רוּחַ, בְּמִלָּה אוֹ הַבָּעָה?

אֶדְגַּר:       בִּכְלָל לֹא.

אֶדְמוּנְד:    תַּחְשֹׁב טוֹב בְּמָה יָכֹלְתָּ אוּלַי לִפְגֹּעַ בּוֹ, וּלְמַעֲנִי הִּמָּנַע מִנּוֹכְחוּתוֹ עַד שֶׁמְּעַט זְמַן יְמַתֵּן אֶת הַלַּהַט שֶׁל מֹרַת-רוּחוֹ; כִּי כָּרֶגַע הִיא בּוֹעֶרֶת כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ יְאֻנֶּה לְךָ אָסוֹן זֶה בְּקֹשִׁי יְכַבֶּה אוֹתָהּ.

אֶדְגַּר:       אֵיזֶה נָבָל עָשָׂה לִי עָוֶל.

אֶדְמוּנְד:    זֶה הַפַּחַד שֶׁלִּי. אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ, תִּתְאַפֵּק וְתִתְרַחֵק עַד שֶׁמְּהִירוּת הַחֵמָה שֶׁלּוֹ תָּאֵט; וְ, אֲנִי אוֹמֵר, תִּפְרֹשׁ אִתִּי לַחֲדַר הַמְּגוּרִים שֶׁלִּי, מִשָּׁם – ִסְמֹךְ עָלַי! – אֶתֵּן לְךָ לִשְׁמֹעַ אֶת הָאָדוֹן מְדַבֵּר. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, לֵךְ: הִנֵּה הַמַּפְתֵּחַ שֶׁלִּי. אִם אַתָּה זָז הַחוּצָה, צֵא חָמוּשׁ.

אֶדְגַּר:       חָמוּשׁ, אָח?

אֶדְמוּנְד:    אָחִי, אֲנִי יוֹעֵץ לְטוֹבָתְךָ, חָמוּשׁ. אִם רוֹצִים בְּטוֹבָתְךָ – אֲנִי לֹא אִישׁ יָשָׁר. סִפַּרְתִּי לְךָ מָה רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי – אֲבָל עַל קְצֵה הַמַּזְלֵג; לֹא קָרוֹב לִמְלוֹא הַתְּמוּנָה וְהַזְּוָעָה. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הַחוּצָה!

אֶדְגַּר:       אֲנִי אֶשְׁמַע מִמְּךָ בְּקָרוֹב?

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי בְּעֵסֶק זֶה לְשֵׁרוּתְךָ.

           אדגר יוצא.

          אָב פֶּתִי, אָח אָצִיל, אֲשֶׁר טִבְעוֹ

          רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵעָוֶל שְהוּא לֹא

          חוֹשֵׁד בּוֹ – עַל יָשְרָם הַמְּטֻפָּש

          תְּכָכַי רוֹכְבִים חָפְשִׁי. זֶה כָּל הָעֵסֶק:

          לֹא מִלֵּדָה – אָז בְּפִקְּחוּת אֶמְשֹׁל.

          כָּל אֶמְצָעִי כָּשֵׁר לִי. אֵין מִכְשׁוֹל.

          יוצא.

---

---