שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 1, תמונה 5 קדימה >

נכנסים ליר, קנט [במסווה] והשוטה.

לִיר [לקנט]:   לֵךְ אַתָּה לְפָנֵינוּ לִגְלוֹסְטֶר עִם הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה. אַל תְּנַדֵּב לַבַּת שֶׁלִּי שׁוּם מֵידָע שֶׁיֵּשׁ לְךָ מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁהִיא תִּשְׁאַל בְּעִקְּבוֹת הַכָּתוּב. אִם הַיְּעִילוּת שֶׁלְּךָ לֹא תִּזְדָּרֵז, אֲנִי אַגִּיעַ שָׁמָּה לְפָנֶיךָ.

קֶנְט:   אֲנִי לֹא אִישַׁן, אָדוֹן, עַד שֶׁאֶמְסֹר אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלְּךָ.

         יוצא.

שׁוֹטֶה:  אִם הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַבֶּן-אָדָם הָיָה בָּעֲקֵבִים שֶׁלּוֹ, לֹא הָיְתָה סַכָּנָה שֶׁיִּצְמְחוּ לוֹ יַבָּלוֹת?

לִיר:    אֲהָהּ, יֶלֶד.

שׁוֹטֶה:  אָז שְׁמַע לִי, תַּחְגֹּג; אַתָּה כְּבָר לֹא תִּתְחַלֵּק עַל הַשֵּׂכֶל.

לִיר:     חָה, חָה, חָה.

שׁוֹטֶה:   תִּרְאֶה שֶׁהַבַּת הַשְּׁנִיָּה שֶׁלְּךָ תִּתְנַהֵג אִתְּךָ יָפֶה, כִּי לַמְרוֹת שֶׁהִיא דּוֹמָה לְזֹאת כְּמוֹ תַּפּוּד לְתַפּוּחַ – מָה שֶׁאֲנִי מְנַחֵשׁ אֲנִי מְנַחֵשׁ.

לִיר:     כֵּן, מָה אַתָּה מְנַחֵשׁ, יֶלֶד?

שׁוֹטֶה:   שֶׁבַּטַּעַם הִיא דּוֹמָה לְזֹאת כְּמוֹ תַּפּוּד לְתַפּוּד. אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה הָאַף עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַפַּרְצוּף?

לִיר:      לֹא.

שׁוֹטֶה:   לָמָּה, שֶׁהָעֵינַיִם יִשָּׁאֲרוּ מִכָּל צַד שֶׁל הָאַף, בִּשְׁבִיל שֶׁמָּה שֶׁבֶּן-אָדָם לֹא יָכוֹל לְרַחְרֵחַ הוּא יוּכַל לִבְלֹשׁ.

לִיר:      עָשִׂיתִי לָהּ עָוֶל.

שׁוֹטֶה:   אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ חִלָּזוֹן עוֹשֶׂה לוֹ קוֹנְכִיָּה?

לִיר:      לֹא.

שׁוֹטֶה:   גַּם אֲנִי לֹא. אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ לָמָּה לַשַּׁבְּלוּל יֵשׁ בַּיִת.

לִיר:      לָמָּה?

שׁוֹטֶה:   לָמָּה, בִּשְׁבִיל לָשִׂים תָּ'רֹאשׁ שֶׁלּוֹ בִּפְנִים, לֹא לָתֵת אוֹתוֹ חִנָּם לַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ וּלְהַשְׁאִיר אֶת הַקַּרְנַיִם בְּלִי מִכְסֶה.

לִיר:      אֲנִי אֶתְכַּחֵשׁ לַטֶּבַע שֶׁלִּי: אַבָּא נָדִיב כָּל כָּךְ! הַסּוּסִים שֶׁלִּי מוּכָנִים?

שׁוֹטֶה:   הַחֲמוֹרִים הָלְכוּ לְטַפֵּל בַּסּוּסִים. הַסִּבָּה לָמָּה שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים שֶׁל הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה הֵם רַק שִׁבְעָה הִיא סִבָּה יָפָה.

לִיר:      כִּי הֵם לֹא שְׁמוֹנָה?

שׁוֹטֶה:   כֵּן, בְּדִיּוּק, אַתָּה יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת שׁוֹטֶה טוֹב.

לִיר:       לָקַחַת אֶת הַכֹּל בַּחֲזָרָה בְּכוֹחַ – כְּפִיּוּת טוֹבָה, מִפְלֶצֶת!

שׁוֹטֶה:   אִם אַתָּה הָיִיתָ שׁוֹטֶה שֶׁלִּי, מַר-דּוֹד, הָיִיתִי מַלְקֶה אוֹתְךָ עַל זֶה שֶׁהִזְדַּקַּנְתָּ לִפְנֵי הַזְּמַן.

לִיר:       אֵיךְ זֶה?

שׁוֹטֶה:   אָסוּר הָיָה לְךָ לִהְיוֹת זָקֵן לִפְנֵי שֶׁתִּהְיֶה חָכָם.

לִיר:     הוֹ רַק לֹא לִהְיוֹת לִמְטֹרָף,

        שָׁמַיִם מְתוּקִים, לֹא מְטֹרָף!

        שִׁמְרוּ אוֹתִי בַּתֶּלֶם, אֲנִי לֹא

        אֶהְיֶה לִמְטֹרָף.

        נכנס אציל.

אָצִיל:  מוּכָן, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:                    בּוֹא, יֶלֶד.

          יוצאים ליר ואציל.

שׁוֹטֶה:   בְּתוּלָה אֲשֶׁר צוֹחֶקֶת כְּשֶׁאֲנִי אָץ-רָץ לִי –

          בְּתוּלֶיהָ בְּסוֹפָם, אִם אֵיזְ-דָּבָר לֹא יְקֻצַּץ לִי.

            יוצא.




< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 1, תמונה 5 קדימה >