שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 4, תמונה 6 קדימה >

נכנסים גלוסטר ואדגר [בבגדי איכר ועם מקל].

גְּלוֹסְטֶר: מָתַי אָבוֹא אֶל רֹאשׁ הָהָר הַזֶּה?

אֶדְגַּר:    אַתָּה כְּבָר מְטַפֵּס עָלָיו. תִּרְאֶה

          אֵיךְ אָנוּ מִתְאַמְּצִים.

גְּלוֹסְטֶר:                        נִדְמֶה לִי כִּי

          הַקַּרְקַע הִיא שְׁטוּחָה.

אֶדְגַּר:                         תְּלוּלָה עַד מָוֶת.

          שׁוֹמֵעַ אֶת הַיָּם?

גְּלוֹסְטֶר:                  חַיַּי שֶׁלֹּא.

אֶדְגַּר:    אִם כָּךְ גַּם שְׁאַר חוּשֶׁיךָ נִפְגְּמוּ

          מִסֵּבֶל הָעֵינַיִם.

גְּלוֹסְטֶר:                 זֶה יָכוֹל

          לִהְיוֹת. נִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹלְךָ שׁוֹנֶה,

          וּבִדְבָרֵיךָ יֵש יוֹתֵר סִגְנוֹן,

          גַּם תֹכֶן.

אֶדְגַּר:                לֹא, אַתָּה טוֹעֶה מְאוֹד;

          אֵינִי שׁוֹנֶה בִּכְלוּם, רַק בִּבְגָדַי.

גְּלוֹסְטֶר: נִדְמֶה לִי שֶׁאַתָּה רָהוּט יוֹתֵר.

אֶדְגַּר:    בּוֹא, אֲדוֹנִי, זֶה הַמָּקוֹם. עֲמֹד

          דֹּם; כַּמָּה מְסַחְרֵר, מַבְהִיל, לִזְרֹק

          עֵינַיִם מַטָּה; תִּנְשָׁמוֹת, עוֹרְבִים

          אֲשֶׁר חָגִים שָׁם בַּמֶּרְחָק, נִרְאיִם

          קְטָנִים כְּחִפּוּשִׁית. בְּלֵב-חָלָל

          נִצְמָד לְסֶלַע אִישׁ הַמְּלַקֵּט

          צְמָחִים, מִקְצוֹעַ מְקֻלָּל; נִדְמֶה

          ֹשְכָּל גָּדְלוֹ כַּגֹּדֶל שֶׁל רֹאשׁוֹ.

          הַדַּיָּגִים שֶׁעַל הַחוֹף נִרְאִים

          כְּמוֹ עַכְבָּרִים, סְפִינַת-הַמִּפְרָשִׂים

          קְטַנָּה כְּמוֹ דּוּגִית, וְהַדּוּגִית –

          מָצוֹף כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן.

          אֶת רַחַשׁ הַגַּלִּים הַמִּשְׁתַּבְּרִים

          עַל חַלּוּקֵי-הַחוֹף הָעֲצֵלִים

          כְּלָל אֵין לִשְׁמֹעַ כָּאן לְמַעְלָה. לֹא

          אַבִּיט יוֹתֵר, פֶּן יִסְתַּחְרֵר הַמּוֹחַ,

          וְהַטִּשְׁטוּשׁ יָטִיל אוֹתִי לַתְּהוֹם.

גְּלוֹסְטֶר: שִׂים אוֹתִי אֵיפֹה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד.

אֶדְגַּר:    תֵּן יָד: אַתָּה מֶרְחַק פְּסִיעָה מִסַּף

          הַצּוּק. בְּעַד כָּל הוֹן מִתַּחַת פְּנֵי

          יָרֵחַ לֹא הָיִיתִי מְנַתֵּר

          גַּם בַּמָּקוֹם.

גְּלוֹסְטֶר:               עֲזֹב לִי אֶת הַיָּד.

          הִנֵּה, חָבֵר, זֶה עוֹד אַרְנָק, וּבוֹ

          תַּכְשִׁיט, שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם מְאוֹד לְאִישׁ

          עָנִי. יַכְפִּילוּ וִישַׁלְּשׁוּ אוֹתוֹ

          פֵיוֹת וְאֵל. זוּז, הִתְרַחֵק; אֱמֹר

          שָׁלוֹם וְשֶׁאֶשְׁמַע אוֹתְךָ הוֹלֵךְ.

אֶדְגַּר:    הֱיֵה שָׁלוֹם, אָדוֹן.

גְּלוֹסְטֶר:                      מִכָּל הַלֵּב.

אֶדְגַּר [הצִדה]: וְלָמָּה אֲנִי כָּכָה מְהַתֵּל

          בְּיֵאוּשׁוֹ? – כְּדֵי לְרַפֵּא אוֹתוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: אֵלִים גְּדוֹלִים, עַל הָעוֹלָם הַזֶּה

          הֲרֵינִי מְוַתֵּר, מוּל מַבַּטְכֶם

          מַשְׁלִיךְ מִמֶּנִּי אֶת עִנּוּי חַיַּי.

          אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְשֵׂאתוֹ עוֹד בְּלִי  

          לָרִיב עִם רְצוֹנְכֶם שֶׁאֵין עַלָיו

          עִרְעוּר, הַפְּתִיל וּשְׁאַר שְׂרִידֵי נֵּרִי

          הָיוּ כָּבִים לְבַד. אִם אֶדְגַּר חַי

          עוֹד, נָא בָּרְכוּ אוֹתוֹ! עַכְשָׁו, בַּרְנָשׁ,

          הֱיֵה שָׁלוֹם.

          [הוא קופץ].

אֶדְגַּר:                    אֲנִי לֹא פֹּה; שָׁלוֹם.

            [הצִדה] אֶפְשָׁר שֶׁהַדִּמְיוֹן יָכוֹל לִשְׁדֹּד

          אוֹצַר חַיִּים, אִם הַחַיִּים צְמֵאִים

         לְהִשָּׁדֵד. אִלּוּ נִמְצָא עַכְֹשָו

          אֵיפֹה שֶׁהוּא חָשַׁב, עַכְשָׁו כְּבָר לֹא

          הָיָה חוֹשֵׁב. [לגלוסטר, בקול אחר] חַי? מֵת? אַתָּה! חָבֵר,

          שׁוֹמֵעַ? סֵר! דַּבֵּר! [הצִדה] אוּלַי אָכֵן

          עָבַר מִן הָעוֹלָם! הוּא מִתְאוֹשֵׁשׁ –

          סֵר, מִי אַתָּה?

גְּלוֹסְטֶר:                 עֲזֹב, תֵּן לִי לָמוּת.

אֶדְגַּר:    גַּם אִם הָיִיתָ קוּר שֶׁל עַכָּבִישׁ,

          נוֹצָה, הָיִיתָ מִצְנִיחָה כָּזֹאת

          נִשְׁבָּר כְּמוֹ בֵּיצָה; אֲבָל הִנֵּה:

          אַתָּה נוֹשֵׁם, עָשׂוּי מִקְשָׁה אַחַת,

          לֹא מְדַמֵּם, כֵּן מְדַבֵּר, בָּרִיא.

          תְּרֵיסַר תְּרָנִים בְּיַחַד לֹא שָׁוִים

          לַגֹּבַהּ שֶׁצָּנַחְתָּ מְאֻנָּךְ.

          חַיֶּיךָ נֵס גָּדוֹל. דַּבֵּר עוֹד פַּעַם.

גְּלוֹסְטֶר: אֲבָל נָפַלְתִּי, כֵּן? אוֹ לֹא?

אֶדְגַּר:    מֵרֹאשׁ הַגִּיר שֶׁל קִיר הַמָּוֶת פֹּה.

          תַּבִּיט לְמַעְלָה: אֶת הָעֶפְרוֹנִי

          הַצַוְחָנִי שָׁם אִי-אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

          וְלֹא לִשְׁמֹעַ. רַק תַּבִּיט לְמַעְלָה.

גְּלוֹסְטֶר: אֲבוֹי, אֵין לִי עֵינַיִם.

          לָאֻמְלָלוּת אֵין גַּם הַזְּכוּת לָשִׂים

          קֵץ לְעַצְמָהּ בַּמָּוֶת? בְּעָבָר

          יָכֹלְתָּ לְסַכֵּל בְּהִתְאַבְּדוּת

          גִזְרֵי דִין שֶל עָרִיץ, הָיָה בַּזֶּה

          קְצָת נֹחַם.

אֶדְגַּר:                 תֵּן לִי זְרוֹעַ. קוּם, כֵּן, כָּכָה.

          אָז אֵיךְ אַתָּה? מַרְגִּישׁ אֶת הָרַגְלַיִם?

          אַתָּה עוֹמֵד.

גְּלוֹסְטֶר:               מִדַּי טוֹב, טוֹב מִדַּי.

אֶדְגַּר:    כָּל זֶה מוּזָר מִכָּל מוּזָר. שָׁם עַל

          הַכֶּתֶר שֶׁל הַצּוּק מָה זֶה הָיָה

          זֶה שֶׁנִּפְרַד מִמְּךָ?

גְּלוֹסְטֶר:                     קַבְּצָן מִסְכֵּן

          מֻכֵּה גּוֹרָל.

אֶדְגַּר:                 מִלְּמַטָּה פֹּה נִרְאָה לִי

          שֶׁשְׁתֵּי עֵינָיו שְׁנֵי יְרֵחִים מְלֵאִים.

          אֶלֶף אַפִּים הָיוּ לוֹ, וְקַרְנַיִם

          שַׁבְּלוּלִיּוֹת כְּמוֹ יָם גַּלִּי סוֹעֵר.

          זֶה אֵיזֶה שֵׁד הָיָה. תַּחְשֹׁב עַל זֶה,

          אָהּ?, אַבָּא מְאֻשָּׁר, שֶׁהָאֵלִים

          הַטְּהוֹרִים, אֲשֶׁר אָזְלַת-יָד שֶׁל

          אָדָם הִיא תִּפְאַרְתָּם, שָׁמְרוּ עָלֶיךָ.

גְּלוֹסְטֶר: אֲנִי נִזְכָּר עַכְשָׁו. מִכָּאן אֶשָּׂא

          אֶת אֲסוֹנִי בְּשֶׁקֶט עַד שְהוּא

          עַצְמוֹ יִקְרָא "דַּי, דַּי" וְאָז יָמוּת.

          זֶה שֶׁעָלָיו דִּבַּרְתָּ, לִי נִדְמָה

          כְּבֶן-אָדָם. לֹא פַּעַם הוּא אָמַר

          "הַשֵּׁד, הַשֵּׁד"; הוּא שֶׁהוֹבִיל אוֹתִי

          אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא.

אֶדְגַּר:                       דַּע רַק שַלְוָה

            ואֹרֶךְ-רוּחַ.

          נכנס ליר [עטור כתר פרחי פרא].

                            מִי זֶה בָּא לכאן?

          הַשֵּׂכֶל הַשָּׁפוּי לֹא מְעַטֵּר

          אֶת אֲדוֹנוֹ כָּךְ.

לִיר:       לֹא, הֵם לֹא יְכוֹלִים לִתְבֹּעַ אותי עַל זִיוּף מַטְבְּעוֹת. אֲנִי הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ.

אֶדְגַּר:    אָאא זֶה מַרְאֶה פּוֹלֵחַ לֵב!

לִיר:       הַטֶּבַע הוּא מֵעַל לָאָמָּנוּת מִבְּחִינָה זוֹ. הִנֵּה הַתַּשְׁלוּם שֶׁלָּכֶם, טִירוֹנִים. הַבָּחוּר הַהוּא מַחֲזִיק אֶת הַקֶּשֶׁת שֶׁלּוֹ כְּמוֹ דַּחְלִיל מוּל עוֹרְבִים: תִּמְתַּח לִי אוֹתָהּ אֹרֶךְ שַׁרְווּל. תִּרְאוּ, תִּרְאוּ, עַכְבָּר: שָׁה, שָׁה, חֲרִיץ-גְּבִינָה מֻתֶּכֶת יַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה, רוֹאִים? הִנֵּה אֲנִי זוֹרֵק כְּפָפָה, וְשְיָרִים אוֹתָהּ עֲנָק מִצִדִּי. הַּכְנִיסוּ אֶת הַכִּידוֹנִים הַחוּמִים! אָהּ, יָפֶה אַתְּ עָפָה, צִפּוֹר, לַמַּטָּרָה – לִקְלֹעַ בּוּל! בּוּל! פְּיוּ! תֵּן אֶת הַסִּסְמָה.

אֶדְגַּר:    קִיסוֹס מָתוֹק.

לִיר:       עֲבֹר.

גְּלוֹסְטֶר:   אֲנִי מַכִּיר אֶת הַקּוֹל הַזֶּה.

לִיר:       הָהּ! גּוֹנֵרִיל עִם זָקָן לָבָן? הֵן הִתְחַנְּפוּ אֵלַי כְּמוֹ כְּלַבְלַבּוֹת וְאָמְרוּ לִי שֶׁיֵּשׁ לִי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת בַּזָּקָן לִפְנֵי שֶׁהָיוּ לִי שְׁחֹרוֹת. לְהַגִּיד "כֵּן-כֵּן, לֹא-לֹא" עַל כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי "כֵּן-כֵּן לֹא-לֹא" – זֹאת לֹא הָיְתָה יִרְאַת-שָׁמַיִם טוֹבָה. כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם בָּא לְהַרְטִיב אוֹתִי פַּעַם וְהָרוּחַ לְהַרְעִיד אוֹתִי; כְּשֶׁהָרַעַם לֹא הִסְכִּים לִשְׁקֹט לִפְקֻדָּתִי, אָז גִּלִּיתִי מִי הֵן, אָז הֵרַחְתִּי מִי הֵן. אֵין מָה לְדַבֵּר, זֶה לֹא בְּנֵי-אָדָם עִם מִלָּה: הֵן אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי הַכֹּל; זֶה הָיָה שֶׁקֶר, אֲנִי לֹא חֲסִין צְמַרְמֹרֶת.

גְּלוֹסְטֶר: אֶת צְלִיל הַקּוֹל הַזֶּה אֲנִי זוֹכֵר טוֹב:

          זֶה לֹא הַמֶּלֶךְ?

לִיר:                       כֵּן, כָּל זֶרֶת מֶלֶךְ.

          כְּשֶׁאֲנִי רַק מַבִּיט – אָז כָּל נָתִין

          רוֹעֵד. אֶת הָאָדָם הַזֶּה אֲנִי

          חוֹנֵן. עַל מָה הוּבֵאתָ לְמִשְׁפָּט?

          נֵאוּף?

          לֹא, לֹא תָּמוּת – לָמוּת בִּגְלַל נֵאוּף?

          לֹא! גַּם אַנְקוֹר עוֹשֶׂה אֶת זֶה, גַּם זְבוּב

          זָהֹב זָעִיר זוֹנֶה – וּמוּל עֵינַי.

          תְּחִי הַהִזְדַּוְּגוּת! כִּי הַמַּמְזֵר

          שֶׁל גְּלוֹסְטֶר, לְאָבִיו הָיָה נָדִיב

          יוֹתֵר מִיַּלְדוֹתַי שֶׁנִּזְרְעוּ

          מֵעַל מִזְרָן חֻקִּי. לְהִסְתַּעֵר,

          זִמָּה! בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף, חֲסֵרִים

          לִי חַיָּלִים. רְאוּ שָׁם אֶת מָדָם

          עִם הַחִיּוּךְ הַמְּטֻפָּשׁ,

          שֶׁפַּרְצוּפָהּ מַכְרִיז "אֶצְלִי יֵשׁ כְּפוֹר

          בֵּין הָרַגְלַיִם"; צִדְקָנִית גְּמוּרָה,

          שֶׁמְּצַקְצֶקֶת לְמִשְׁמַע מִלָּה

          כְּמוֹ "עֹנֶג" – אֵין סוּסָה, אֵין חֲתוּלָה

          שֶׁתִּתְפַּלֵּשׁ כָּמוֹהָ, מְיֻחֶמֶת,

          בְּתַאֲוָה. מִן הַמָּתְנַיִם מַטָּה הֵן בְּנֵי-תְּיָשִׁים, לְמַעְלָה – בְּנוֹת-חַוָּה; עַד לַשּׁוֹקַיִם הֵן יוֹרְשׁוֹת אֵלִים, לְמַטָּה – שֶׁל הַשֵּׁד הַכֹּל: שָׁם גֵּיהִנּוֹם, שָׁם חֹשֶׁךְ, שָׁם תְּהוֹם גָּפְרִית, שְׂרֵפָה, וְתַבְעֵרָה, וְסֵרָחוֹן, וְכִלָּיוֹן! פוּי, פוּי, פוּי! פְּחְחְחְח פְּחְחְחְח! תֵּן לִי צְלוֹחִית שֶׁל בֹּשֶׂם, מַר-רוֹקֵחַ טוֹב, כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי. הִנֵּה כֶּסֶף בִּשְׁבִילְךָ.

גְּלוֹסְטֶר: הוֹ תֵּן לִי לְנַשֵּׁק יָד זֹאת!

לִיר:       תֵּן קֹדֶם לְנַגֵּב אוֹתָהּ, הִיא מַדִּיפָה רֵיחַ תְּמוּתָה.

גְּלוֹסְטֶר:  הוֹ שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁל טֶבַע, הָעוֹלָם

          כֻּלּוֹ יַכְחִיד כָּךְ אֶת עַצְמוֹ. אַתָּה

          מַכִּיר אוֹתִי?

לִיר:       זוֹכֵר אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ טוֹב מְאוֹד. אַתָּה קוֹרֵץ לִי? הַתַּעֲלוּל הֲכִי נִבְזִי שֶׁלְּךָ לֹא יַעֲזֹר לְךָ, מַר קוּפִּידוֹן עִוֵּר, לֹא, לֹא אֹהַב עוֹד. קְרָא אֶת הַכְרָזַת-הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, וְשִׂים לֵב טוֹב לַכְּתָב.

גְּלוֹסְטֶר: גַּם אִם כָּל אוֹת שֶׁלְּךָ הִיא שֶׁמֶשׁ, לֹא

          אוּכַל לִרְאוֹת.

אֶדְגַּר [הצִדה]:      אִם זֶה הָיָה סִפּוּר

            הָיִיתִי מְפַקְפֵּק. אֲבָל זֶה זֶה,

          וְזֶה שׁוֹבֵר לִי אֶת הַלֵּב.

לִיר:       קְרָא.

גְּלוֹסְטֶר: מָה, עִם הַבּוֹרוֹת שֶׁל הָעֵינַיִם?

לִיר:     אוֹ הוֹ, אַתָּה אִתִּי? בְּלִי עֵינַיִם בָּרֹאשׁ, בְּלִי שׁוּם כֶּסֶף בָּאַרְנָק? הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ בּוֹר, הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ חֹר, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ הָעוֹלָם הַזֶּה פּוֹעֵל.

גְּלוֹסְטֶר:  אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בַּהַרְגָּשָׁה.

לִיר:      מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע? אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת אֵיךְ הָעוֹלָם הַזֶּה פּוֹעֵל גַּם בְּלִי עֵינַיִם. תִּסְתַּכֵּל עִם הָאָזְנַיִם. תִּרְאֶה אֵיךְ הַשּׁוֹפֵט שָׁם מִתְעַלֵּל בַּגַּנָּב הַפָּשׁוּט. תַּכְנִיס לְךָ לָאֹזֶן: רַק מִתְחַלְּפִים בַּמְּקוֹמוֹת, וְ – אֵן-דֵּן-דִּינוֹ: מִי הַשּׁוֹפֵט, מִי הַגַּנָּב? רָאִיתָ כֶּלֶב שֶׁל אִכָּר נוֹבֵחַ עַל קַבְּצָן?

גְּלוֹסְטֶר:  כֵּן, אֲדוֹנִי.

לִיר:     וְאֶת הַיְּצוּר בּוֹרֵחַ מִן הַבֶּן-כַּלְבָּה? – הִנֵה לְךָ הִתְגַּלְמוּת הַסַּמְכוּת בְּתִפְאַרְתָּהּ: כֶּלֶב שְיֵש לוֹ מִשְֹרָה – מְצַיְּתִים לוֹ.

          עֲצֹר אֶת זְרוֹעַ-הַדָּמִים שֶׁלְּךָ,

          שׁוֹטֵר נָבָל! עַל מָה אַתָּה מַצְלִיף

          בָּהּ בַּזּוֹנָה? פְּשֹׁט אֶת גַּבְּךָ שֶׁלְּךָ,

          אַתָּה בּוֹעֵר מֵחֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת

          לָהּ מָה שֶׁבִּגְלָלוֹ אַתָּה מַצְלִיף בָּהּ.

          מוֹעֵל תּוֹלֶה נוֹכֵל. בְּגָדִים קְרוּעִים

          חוֹשְׂפִים פְּשָׁעִים גְּדוֹלִים; גְּלִימוֹת פַּרְוָה

          וּמַחְלָצוֹת יַסְתִּירוּ אֶת הַכֹּל.

          שַׁרְיֵן חֵטְא בְּזָהָב – לֹא יִפָּגַע

          אֲבָל חֲנִית-הַצֶּדֶק תִּשָּׁבֵר;

          חַמֵּשׁ אוֹתוֹ בִּסְמַרְטוּטִים, סִכַּת

          נַנָּס תִּבְקַע אוֹתוֹ. אֵין, אֵין חוֹטְאִים,

          אֲנִי אוֹמֵר אֵין! מְזַכֶּה אוֹתָם!

          מִלָּה שֶׁלִּי, חָבֵר, כִּי לִי יֵשׁ כּוֹחַ

          לַחְתֹּם שִׂפְתֵי כָּל קָטֵגוֹר. תַּשִּׂיג

          עֵינֵי זְכוּכִית, וְתִתְיַמֵּר, כְּמוֹ כָּל

          פּוֹלִיטִיקַאי מְמֻלָּח, לִרְאוֹת

          דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹאֶה. עַכְשָׁו,

          עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, חֲלֹץ לִי אֶת

          הַמַּגָּפַיִם, אָהּ? יוֹתֵר חָזָק,

          יוֹתֵר חָזָק, כֵּן, כָּכָה.

אֶדְגַּר [הצִדה]: הוֹ תֹּכֶן וּבִלְבּוּל מְעֻרְבָּבִים,

          הַהִגָּיוֹן בַּשִּׁגָּעוֹן!

לִיר:       אִם תְּבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת עַל מַזָּלִי,

          קַח אֶת עֵינַי. מַכִּיר אוֹתְךָ טוֹב-טוֹב,

          שִׁמְךָ הוּא גְּלוֹסְטֶר. אֵין בְּרֵרָה, תַּבְלִיג.

          בּוֹכִים הִגַּעְנוּ הֵנָּה: זֶה יָדוּעַ,

          כְּשֶׁאָנוּ מְרִיחִים לָרִאשׁוֹנָה

          אֲוִיר עוֹלָם, אָנוּ מְיַלְּלִים,

          בּוֹכִים. אֶשָּׂא לְךָ דְּרָשָׁה: שִׂים לֵב!

גְּלוֹסְטֶר: הוֹ יוֹם שָׁחֹר, שָׁחֹר!

לִיר:       כְּשֶׁאָנוּ נוֹלָדִים אָנוּ בּוֹכִים

          שֶׁבָּאנוּ אֶל בִּימַת שׁוֹטִים גְּדוֹלָה זוֹ.

          – זֶה חֹמֶר טוֹב! תַּכְסִיס לֹא רַע הָיָה

          אִם נְפַרְזֵל גְּדוּד שֶׁל סוּסִים בְּלֶבֶד.

          אֲנִי אֶבְדֹּק אֵיךְ זֶה עוֹבֵד. אָכִין

          לַחֲתָנַי מִתְקֶפֶת פֶּתַע, וְ –

          הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג!

          נכנסים אדון ושני מלווים.

אָדוֹן:     אוֹ הִנֵּה הוּא: תָּשִׂימוּ עָלָיו יָד.

          כְּבוֹדוֹ, בִּתְּךָ הַיְּקָרָה –

לִיר:       שׁוּם עֵזֶר? מָה, אָסִיר? אֲנִי מַמָּשׁ

          שׁוֹטֶה מִטֶּבַע שֶל הַגּוֹרָלוֹת.

          תִּנְהַג בִּי טוֹב, אָז תְּקַבֵּל דְּמֵי כֹּפֶר.

          תָּבִיא לִי מְנַתְּחִים, אֲנִי חָתוּךְ

          בַּמּוֹחַ.

אָדוֹן:                 תְּקַבֵּל הַכֹּל.

לִיר:                                  מָה, בְּלִי

          סְגָנִים? לְבַד?

          לֹא, כָּךְ הוֹפְכִים אִישׁ לִנְצִיב שֶׁל מֶלַח,

          וּשְׁתֵּי עֵינָיו יִהְיוּ לְמַשְׁפְּכִים

          כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת גִּנָּה, אוֹ כְּדֵי לִשְׁטֹף

          אָבָק שֶׁל סְתָו.

אָדוֹן:                     אָדוֹן יָקָר.

לִיר:                                אֲנִי

          אָמוּת בְּאֹמֶץ, כְּמוֹ חָתָן זָחוּחַ.

          מָה? אֶהְיֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

          אֲנִי בְּכָל זֹאת מֶלֶךְ, רַבּוֹתַי,

          אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת זֶה?

אָדוֹן:                            אַתָּה אִיש בֵּית-

            מַלְכוּת, וְאָנוּ מְצַיְּתִים לְךָ.

לִיר:       אָז יֵשׁ חַיִּים עוֹד. בּוֹאוּ, אִם תִּרְצוּ

          לִתְפֹּס אֶת זֶה, אָז תִּתְפְּסוּ אֶת זֶה

          רַק בְּרִיצָה. הוֹפּ-הוֹפָּה-הוֹפָּה-הוֹפּ!

          יוצא בריצה [והמלווים בעקבותיו]

אָדוֹן:     מַרְאֶה שׁוֹבֵר-לֵב גַּם בַּדַּל מִכֹּל,

          בְּמֶלֶךְ – מַה נֹאמַר? יֵשׁ לְךָ בַּת

          אַחַת אֲשֶׁר גּוֹאֶלֶת אֶת הַטֶּבַע

          מִן הַקְּלָלָה הָעוֹלָמִית שֶׁזּוּג

          אַחֵר הִפִּיל.

אֶדְגַּר:                 שְׁלוֹמוֹת, אָדוֹן יָקָר.

אָדוֹן:     כָּל טוּב. מָה יֵשׁ?

אֶדְגַּר:                           שָׁמַעְתָּ מַשֶּׁהוּ

          עַל קְרָב קָרוֹב?

אָדוֹן:                       יָדוּעַ וּפֻמְבִּי.

          כָּל מִי שֶׁלֹּא חֵרֵשׁ שָׁמַע.

אֶדְגַּר:                               אֲבָל

          כַּמָּה קָרוֹב כְּבָר הַצָּבָא הַהוּא?

אָדוֹן:     קָרוֹב, וּמִתְקַדֵּם. בּתוֹך שָעוֹת

          צָפוּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ.

אֶדְגַּר:                       מוֹדֶה לְךָ,

          אָדוֹן. זֹאת כָּל הַשְּׁאֵלָה.

אָדוֹן:     עַל אַף שֶׁהַמַּלְכָּה נִשְׁאֶרֶת פֹּה

          מִטַּעַם מְיֻחָד, צְבָאָהּ מַמְשִׁיךְ

          לָנוּעַ עוֹד.

אֶדְגַּר:                מוֹדֶה לְךָ, אָדוֹן.

          יוצא אדון.

גְּלוֹסְטֶר: אֵלֵי הַחֶסֶד, קְחוּ מִמֶּנִּי אֶת

          נִשְׁמַת אַפִּי; בַּל יְפַתֶּה אוֹתִי

          שֵׁנִית הַשֵּׁד שֶׁבִּי לָמוּת לִפְנֵי

          שֶׁבְּטוּבְכֶם תִּרְצוּ.

אֶדְגַּר:                     תְּפִלָּה יָפָה

          זֹאת, אַבָּא.

גְּלוֹסְטֶר:                 מִי אַתָּה, אָדוֹן, אֱמֹר לִי?

אֶדְגַּר:    עָלוּב מִסְכֵּן וּשְׂבַע מַכּוֹת גּוֹרָל.

          שׁוֹלֵט הֵיטֵב בְּאָמָּנוּת הַצַּעַר,

          וְעֵקֶב כָּךְ שׁוֹפֵעַ רַחֲמִים

          מְלוֹא הָרֶחֶם. תֵּן לִי יָד; אוֹבִיל

          אוֹתְךָ לְאֵיזֶה צֵל שֶׁל גַּג.

גְּלוֹסְטֶר:                           תּוֹדוֹת

          מִקֶּרֶב לֵב. בְּרָכוֹת, אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר,

          וְעוֹד וָעוֹד.

          נכנס אוסוולד.

אוֹסְוַלְד:                 פְּרָס מְבֻקָּשׁ; מַזָּל טוֹב!

          רֹאשְְׁךָ חֲלוּל-הָעַיִן נִבְרָא רַק   

          לְהַעֲשִׁיר אוֹתִי! בּוֹגֵד זָקֵן,

          חֲסַר מַזָּל – וִדּוּי זָרִיז וְזֶהוּ.

          הַחֶרֶב שֶׁחַיֶּבֶת לְהַשְׁמִיד

          אוֹתְךָ שְׁלוּפָה כְּבָר.

גְּלוֹסְטֶר:                         תֵּן עַכְשָׁו לַיָּד

          הַמְּבֹרֶכֶת לְהַכְנִיס בָּהּ כּוֹחַ.

אוֹסְוַלְד: לָמָּה, אִכָּר חָצוּף, אַתָּה מֵעֵז

          לִתְמֹךְ בּוֹ, בְּבוֹגֵד רִשְׁמִי? לֵךְ כִּי

          אַחֶרֶת תִּדָּבֵק מֵהַזִּהוּם

          שֶׁל מַזָּלוֹ. עֲזֹב לוֹ אֶת הַזְּרוֹעַ.

אֶדְגַּר:    לֹא יַ'זֹף, לֹא יַ'זֹף, סֵר זָר, לֹא יַ'זֹר.

אוֹסְוַלְד: עֲזֹב, עֶבֶד, אַחֶרֶת אַתָּה מֵת.

אֶדְגַּר:    מַר זֶ'נְטֶלְמֶן-טוֹף, תֵּלֵךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ וְתֵן לְפֶּן-אֲדָמִים פָּשׁוּטִים לַ'בֹר. אִם פֶּה גָּדוֹל הָיָה יָכוֹל הוֹרֵג, אָז הַחַיִּים שֶׁלִּי הָיוּ מְקֻצָּרִים פִּי שְׁנֵי שְׁבוּעַיִם. נָה-נָה, אל תִּתְקָרֵף לוֹ לַזָּקֵן; קִישׁ קִישׁ, אֲחוֹרָה-גּוּרָה, אַחֶרֶת אֲנִי 'נַסֶּה מָה פֹּה חָזָק יוֹתֵר – תַּפּוּחַ-רֹאשׁ שֶׁלְּךָ אוֹ הַמַּקֵּל-הַיָּד שֶׁלִּי. מְדַפֵּר אִתְּךָ פָּשׁוּט.

אוֹסְוַלְד:   תָּעוּף, אַשְׁפָּה!

אֶדְגַּר:    תָּפוֹא אֲנִי יְחַטֵּט 'ךָ הַשִּׁנַּיִם שֵׁן-עַל-שֵׁן, סֵר זָר. תָּפוֹא, יוֹרֵק עַל הַשַּׁלְפָנֻיּוֹת שֶׁלְּךָ.

               אוסוולד נופל.

אוֹסְוַלְד: הָרַגְתָּ אוֹתִי, עֶבֶד. קַח, נָבָל,

          אֶת הָאַרְנָק שֶׁלִּי. אִם מִתְחַשֵּׁק

          לְךָ לְהִתְעַשֵּׁר, קְבֹר אֶת גּוּפִי,

          וְאֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁיֵּשׁ עָלַי

          מְסֹר לְאֶדְמוּנְד, הָרוֹזֵן שֶׁל גְּלוֹסְטֶר.

          חַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּחַיִל הָאַנְגְּלִי.

          בְּטֶרֶם עֵת, אָאא, מָוֶת... מָוֶת!...

אֶדְגַּר:    מַכִּיר אוֹתְךָ: נָבָל לְהַשְׂכָּרָה,

          מָסוּר לַחֲטָאִים שֶׁל גְּבִרְתְּךָ

          לְפִי מֵיטַב הָרֹעַ.

גְּלוֹסְטֶר:                                  מָה, הוּא מֵת?

אֶדְגַּר:    שֵׁב, אַבָּא; שֵׁב, תָּנוּחַ –

          נִרְאֶה מָה בַּכִּיסִים: הַמִּכְתָּבִים

          שֶׁהוּא הִזְכִּיר, אוּלַי הֵם יְדִידַי.

          הוּא מֵת; חֲבָל לִי רַק שֶׁלֹּא אַחֵר

          ֹשִמֵּש לוֹ כְּתַלְיָן. נִרְאֶה: חוֹתֶמֶת,

          רְדִי נא; הַנִּימוּס יִסְלַח לִי. כְּדֵי

          לָדַעַת מָה בְּמוֹחַ הָאוֹיֵב

          גַּם אֶת הַלֵּב נִתְלֹשׁ לוֹ. דַּף נְיָר

          זֶה קְצָת יוֹתֵר חֻקִּי.

[קורא את המכתב] "תִּזָּכֵרְנָה שְׁבוּעוֹתֵינוּ הַהֲדָדִיּוֹת. יֵשׁ לְךָ הַרְבֵּה הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לְחַסֵּל אוֹתוֹ. אִם לא יֶחְסַר לְךָ כּוֹחַ רָצוֹן, זְמַן וּמָקוֹם יִמָּצְאוּ בְּשֶׁפַע. לֹא עָשִׂינוּ כְּלוּם אִם הוּא חוֹזֵר כִּמְנַצֵּחַ; כִּי אָז אֲנִי הָאֲסִירָה, וּמִטָּתוֹ הִיא בֵּית-כִּלְאִי; מִן הַחֹם הַמַּבְחִיל שֶׁל זוֹ אָנָּא גְּאַל אוֹתִי וְתִמְצָא כַּר נִרְחָב לְפָעָלְךָ. שֶׁלְּךָ, הַ – הָיִיתִי רוֹצָה לוֹמַר אִשְׁתְּךָ – הַמְּשָׁרֶתֶת הַנֶּאֱמָנָה שֶׁלְּךָ, שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁלְּךָ לִכְבֹּשׁ וּלְהַשִּׂיג. גּוֹנֵרִיל."

          אֵיזֶה מֶרְחָב בְּלִי גְּבוּל, רְצוֹן אִשָּׁה!

          זוֹמֶמֶת נֶגֶד בַּעֲלָהּ הַטּוֹב,

          וְהַתַּחֲלִיף – אָחִי. פֹּה בַּחוֹלוֹת

          אֶטְמֹן אוֹתְךָ, בַּלְדָּר לִדְבָר טֻמְאָה

          שֶׁל זַנָּאִים רוֹצְחִים; וּכְשֶׁיַּבְשִׁיל

          הַזְּמַן, עִם הַנְּיָר הַמְּכֹעָר

          אַכֶּה אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדֻּכָּס

          אֲשֶׁר סֻמַּן לָמוּת; מְאוֹד יִרְוַח לוֹ

          כְּשֶׁעַל מוֹתְךָ, אִישׁ-צֶפַע, אֲדַוַּח לוֹ.

            יוצא, גורר את הגופה.

גְּלוֹסְטֶר: הַמֶּלֶךְ מְטֹרָף; כַּמָּה עָמִיד

          חוּשׁ הַשְּׁפִיּוּת הַנֶּאֱלָח שֶׁלִּי!

          אֲנִי עוֹמֵד עוֹד, חָשׁ בְּפִכָּחוֹן

          אֶת יְגוֹנִי! מוּטָב לְהִשְׁתַּגֵּעַ;

          שֶׁיְּנֻתַּק הַמּוֹחַ מִן הַסֵּבֶל,

          וַהֲזָיוֹת-שָׁוְא לֹא יִתְּנוּ לַכְּאֵב

          לָדַעַת אֶת עַצְמוֹ.

          תופים מרחוק.

          נכנס אדגר.

אֶדְגַּר:                     תֵּן יָד. רָחוֹק,

          נִדְמֶה לִי, שָׁם, שׁוֹמֵעַ תֹּף. בּוֹא, אַבָּא,

          אֲנִי אַפְקִיד אוֹתְךָ בִּידֵי יָדִיד.

          יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 4, תמונה 6 קדימה >