שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס אדגר [במסווה של טום המסכן].

אֶדְגַּר:    וּבְכָל זֹאת כָּךְ מוּטָב, לְהֵחָשֵׁב

          נִתְעָב, מִלִּ הְ י וֹ ת נִתְעָב מֻקָּף

          בַּחֲנֻפָּה. לִחְיוֹת עָמֹק בְּשֵׁפֶל –

          שִׁקּוּץ הֲכִי מֻקְצֶה שֶׁל הַמַּזָּל –

          בָּזֶה עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה... וְאֵין שׁוּם פַּחַד!

          שִׁנּוּי לְרַע יֵשׁ רַק מִטּוֹב, מֵרַע

          חוֹזְרִים לִצְחֹק. אִם כָּכָה, רִיק, הֱיֵה

          בָּרוּךְ, הֲרֵינִי מְחַבֵּק אוֹתְךָ;

          הַשֶּׁרֶץ שֶׁהֵעַפְתָּ לַתַּחְתִּית

          אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם לַסּוּפוֹת שֶׁלְּךָ.

          נכנס גלוסטר, מובל בידי זקן.

          אֲבָל מִי בָּא פֹּה? אַבָּא, קְרוּעַ-עַיִן!

          עוֹלָם, עוֹלָם, הוֹ הָעוֹלָם!

          לוּלֵא הָעִוּוּתִים שֶׁמַּמְאִיסִים

          אוֹתְךָ, אֵיזֶה אָדָם הָיָה מַשְׁלִים

          עִם הַזִּקְנָה?

זָקֵן:     הוֹ, אָדוֹן טוֹב שֶׁלִּי, אֲנִי הָיִיתִי אִכָּר שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אַבָּא שֶׁלְּךָ זֶה אַרְבָּעָה עֲשׂוֹרִים –

גְּלוֹסְטֶר:  לֵךְ, לֵךְ מִכָּאן; חָבֵר טוֹב, הִסְתַּלֵּק.

          הַנֶּחָמָה שֶׁלְּךָ לִי לֹא תֵּיטִיב,

          וּלְךָ הִיא רַק תַּזִּיק.

זָקֵן:                          אֲבוֹי, אָדוֹן,

          אֵינְךָ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת דַּרְכְּךָ.

גְּלוֹסְטֶר: אֵין לִי שׁוּם דֶּרֶךְ, לֹא צָרִיךְ עֵינַיִם:

          מָעַדְתִּי כְּשֶׁרָאִיתִי. מַה שְיֵש

          לָנוּ מַקְנֶה מִין בִּטָּחוֹן, אַך זוֹ

          טָעוּת - הָ"אֵין" שָׁוֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

          הוֹ אֶדְגַּר בֵּן יָקָר, טֶרֶף הַזַּעַם

          שֶׁל אַבָּא מְסֻנְוָר, לוּ רַק אֶחְיֶה

          לִרְאוֹת אוֹתְךָ בִּנְגִיעָה, אֹמַר

          שֶׁיֵּשׁ לִי שׁוּב עֵינַיִם.

זָקֵן:                         מָה זֶה? מִי שָׁם?

אֶדְגַּר [הצִדה]: אֵלִים! מִי, מִי יָכוֹל לוֹמַר "אֲנִי

          בְּשֵׁפֶל הַתַּחְתִּית"? אֲנִי יוֹתֵר

          בְּשֵׁפֶל מאֵי-פַּעַם.

זָקֵן [לגלוסטר]:   זֶה שָׁם טוֹם,

          מִסְכֵּן-מְשֻׁגָּע.

אֶדְגַּר [הצִדה]:    וְעוֹד יָכוֹל לִהְיוֹת

          יוֹתֵר בַּשֵּׁפֶל; כָּל עוֹד אֶפְשָׁרִי

          לוֹמַר "זֶה שִׂיא הַשֵּׁפֶל" – זֶה עוֹד לֹא

          הַשִּׂיא.

זָקֵן [לאדגר]:   בָּחוּר, לְאָן, הֵי?

גְּלוֹסְטֶר:                                  זֶה קַבְּצָן?

זָקֵן:       הוּא מְשֻׁגָּע, וְגַם קַבְּצָן.

גְּלוֹסְטֶר: מְעַט שְׁפִיּוּת עוֹד יֵשׁ בּוֹ, אִם יָכוֹל

          הוּא לְקַבְּצֵן. בַּסְּעָרָה שֶׁל אֶמֶשׁ

          טִיפּוּס כָּזֶה רָאִיתִי, וְחָשַׁבְתִּי:

          אָדָם הוּא רַק תּוֹלַעַת. בְּנִי אָז צָף

          בְּדַעְתִּי, אַךְ דַּעְתִּי הָיְתָה

          עֲדַיִן בְּסִכְסוּךְ אִתּוֹ. מֵאָז

          שָׁמַעְתִּי עוֹד. כְּמוֹ זְבוּב בִּידֵי פִּרְחָח

          אֲנַחְנוּ לָאֵלִים, וְהֵם הוֹרְגִים

          אוֹתָנוּ סְתָם כְּשַׁעֲשׁוּעַ.

אֶדְגַּר [הצִדה]:        מַה

       עוֹֹשִים? זֶה עֵסֶק רַע לְהִתְמַקְיֵן

       מוּל הַיָּגוֹן, קְלָלָה לְעַצְמְךָ

        וְלַזּוּלָת. [לגלוסטר]: בְּרָכוֹת לְךָ, כְּבוֹדוֹ!

גְּלוֹסְטֶר: זֶה הַבַּרְנָשׁ בְּלִי בֶּגֶד?

זָקֵן:                            כֵּן, אָדוֹן.

גְּלוֹסְטֶר:   אָז אָנָּא, לֵךְ מִכָּאן. וְאִם תַּשִּׂיג

           אוֹתָנוּ עוֹד פַּרְסָה אוֹ שְׁתַּיִם עַל

           הַשְּׁבִיל לְדוֹבֶר, בְֹּשֵם אַהֲבַתְךָ

           הַנּוֹשָנָה, הָבֵא אֵיזֶה כִּסּוּי

           לַנְּשָׁמָה הָעֲרֻמָּה הזאת,

           שֶׁאֶתְחַנֵּן כִּי תּוֹבִילֵנִי.

זָקֵן:      אֲבוֹי, אָדוֹן, הוּא מְשֻׁגָּע.

גְּלוֹסְטֶר: זֹאת קִלְלַת הַזְּמַן: מְשֻׁגָּעִים

          מַנְחִים עִוְּרִים. עֲשֵׂה מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי,

          אוֹ מַה ֹשְרַק תִּרְצֶה; אך הָעִקָּר,

          לֵךְ, לֵךָ.

זָקֵן:       אָבִיא לוֹ אֶת הַבֶּגֶד הֲכִי טוֹב

          שֶׁלִּי, יִקְרֶה מָה שֶׁיִקְרֶה.

            יוצא.

גְּלוֹסְטֶר: הֵי שָׁם, אַתָּה, בָּחוּר עָרֹם.

אֶדְגַּר:    טוֹם הַמִּסְכֵּן קַר-קַר-לוֹ. [הצִדה] לֹא יָכוֹל

          לְהִתְמַקְיֵן יוֹתֵר –

גְּלוֹסְטֶר:                   בּוֹא-בּוֹא, בָּחוּר.

אֶדְגַּר [הצִדה]: אֲבָל חַיָּב. [לגלוסטר] שֶׁתְּבֹרַכְנָה שְׁתֵּי

          עֵינֶיךָ, הֵן זוֹלְגוֹת דָּם.

גְּלוֹסְטֶר: מַכִּיר אֶת הַנָּתִיב לְדוֹבֶר?

אֶדְגַּר:  כָּל גֶּדֶר וְכָל שַׁעַר, שְׁבִיל-סוּסִים אוֹ דֶּרֶךְ-הֵלֶךְ. טוֹם הַמִּסְכֵּן הִבְהִילוּ לוֹ אֶת כָּל הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר שֶׁלּוֹ. שֶׁתְּבֹרַךְ, בַּעַל-בַּיִת-טוֹב, מֵאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד. חֲמִשָּׁה בְּנֵי-שֵׁד נִכְנְסוּ בְּתוֹךְ טוֹם בְּבַת-אַחַת, זֶה שֶׁל הַזִּמָּה, הַיָּדוּעַ בְּתוֹר אוֹבִּידִיקוּט; הוֹבִּידִידֶנְס, נְסִיךְ הָאֹפֶל; הַשֵּׁד מָהוּ, אֲשֶׁר עַל הַגְּנֵבָה; מוֹדוֹ, שֶׁעַל הָרֶצַח; פְלִיבֶּרְטִיגִ'יבֶּט, הַגַּחְכָן הַתַּכְכָן, שֶׁמְּקַנֵּן מֵאָז וּמֵעוֹלָם בִּמְשָׁרְתוֹת וּבְחַדְרָנִיּוֹת. אָז שֶׁתְּבֹרַךְ, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: בּוֹא, קַח אֶת הָאַרְנָק הַזֶּה, אַתָּה

          שֶׁחֲבָטוֹת שְׁחָקִים הִשְׁפִּילוּ עַד

          עָפָר. אֻמְלָלוּתִי תַּרְבֶּה לְךָ

          שִׂמְחָה. שָׁמַיִם, לוּ יְהִי! שֶׁכָּל

         אִישׁ מְדֻשָּׁן שְׁטוּף-תַּאֲוָה אֲשֶר

          מְשַׁעְבֵּד אֶת מִצְוַתְכֶם לְפִיו,

          שֶלֹא רוֹאֶה כִּי הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ,

          יַרְגִּישׁ אֶת כּוֹחֲכֶם מַהֵר; וְכָךְ

          בַּחֲלֻקָּה שָוָה יִּמָּחֲקוּ

          הַמּוֹתָרוֹת, וּלְכָל אָדָם יִהְיֶה

          מַסְפִּיק. אַתָּה מַכִּיר אֶת דּוֹבֶר?

אֶדְגַּר:                                    כֵּן.

גְּלוֹסְטֶר: יֵשׁ צוּק אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ, רָם וְכָפוּף,

          מַשְׁקִיף אֵימִים עַל פִּי תְּהוֹם צָרָה;

         הָבֵא אוֹתִי רַק עַד קָצֵהוּ, אָז

          אָקֵל בְּמַשֶּׁהוּ יָקָר שֶׁיֵּשׁ לִי

          עַל נֵטֶל סִבְלְךָ. מִן הַמָּקוֹם

         הַהוּא לֹא אֶזְדַּקֵּק לְהַדְרָכָה עוֹד.

אֶדְגַּר:    תֵּן לִי אֶת זְרוֹעֲךָ, טוֹם הַמִּסְכֵּן

         יוֹבִיל אוֹתְךָ.

          יוצאים.