שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים גונריל, אדמונד ואחריהם אוסוולד.

גּוֹנֵרִיל:   בָּרוּךְ הַבָּא, אָדוֹן. אֲנִי תְּמֵהָה

          שֶׁבַּעֲלִי חֲבִיב-הַסֵּבֶר לֹא

          בָּא לִקְרָאתֵנוּ. [לאוסוולד] אֵיפֹה אֲדוֹנְךָ?

אוֹסְוַלְד: גְּבִרְתִּי, בִּפְנִים; אַךְ אִישׁ לֹא הִשְׁתַּנָּה כָּךְ.

          סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהַצָּבָא נָחַת;

          הוּא רַק חִיֵּךְ. סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁאַתְּ

          בַּדֶּרֶךְ. תְּשׁוּבָתוֹ: "חֲבָל כִּפְלַיִם".

          וּכְשֶׁדִּוַּחְתִּי עַל זְמָמָיו שֶׁל גְּלוֹסְטֶר

          וְהַשֵּׁרוּת הַנֶּאֱמָן שֶׁל בְּנוֹ,

          קָרָא לִי כְּסִיל, אָמַר: "אַתָּה הוֹפֵך

          הַכָּל." מָה שֶׁאָמוּר לְהַרְגִּיזוֹ –

          מַרְגִּיעַ, הַמַּרְגִּיעַ – מְעַצְבֵּן.

גּוֹנֵרִיל [לאדמונד]: אָז אַל תַּמְשִׁיךְ עוֹד. נֶפֶש שֶל פַּחְדָן,

          שָׁפָן שֶׁלֹּא מֵעֵז לִפְעֹל. לִבּוֹ

          אָדִישׁ לְעָוֶל שֶׁדּוֹרֵשׁ תְּגוּבָה

          קָשָה. הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁלָּנוּ מִן

          הַדֶּרֶךְ עֲשׂוּיוֹת לְהִתְגַּשֵּׁם עוֹד.

          שׁוּב, אֶדְמוּנְד, אֶל גִּיסִי; זָרֵז אוֹתוֹ

          בְּגִיּוּסֵי גְּדוּדָיו, וּתְפֹס פִּקּוּד.

          אֲנִי צְרִיכָה לִדְאֹג לְחִלּוּפֵי

          תַּפְקִיד פֹּה, וְלָשִׂים אֶת הַסְּרִיגָה

          בִּידֵי הַבַּעַל. הַמְּשָׁרֵת הַזֶּה

          הוּא מְהֵימָן וִיקַשֵּׁר בֵּינֵינוּ.

          אָז בְּקָרוֹב מְאוֹד תִּשְׁמַע – אִם רַק

          תָּעֵז וּתְגַלֶּה יָזְמָה – פְּקֻדָּה

          מִפִּי גְּבִירָה. עֲנֹד אֶת זֶה –

          [מניחה שרשרת סביב צווארו]

                                        בְּלִי אַף

          מִלָּה, הַרְכֵּן רֹאשׁ. הַנְּשִׁיקָה הַזֹּאת,

          אִלּוּ הֵעֵזָה לְדַבֵּר, הָיְתָה

          זוֹקֶפֶת אֶת הַלֵּב שֶׁלְּךָ אֶל עָל.

          שְׁתֹל אֶת הַזֶּרַע בְּרֹאשְׁךָ, שָׁלוֹם –

אֶדְמוּנְד: שֶׁלָּךְ גַּם בְּשׁוּרוֹת הַמָּוֶת.

          יוצא.

גּוֹנֵרִיל:                        גְּלוֹסְטֶר

          יָקָר יָקָר שֶׁלִּי. הָהּ, הַהֶבְדֵּל

          בֵּין גֶּבֶר זֶה וְגֶבֶר זֶה! לְךָ

          מַגִּיעַ חֶסֶד שֶׁל אִשָּׁה, שׁוֹטֶה

          עוֹשֵׁק אֶת מִטָּתִי.

אוֹסְוַלְד: גְּבִירָה, הִנֵּה בָּא אֲדוֹנִי.

          נכנס אולבני.

גּוֹנֵרִיל:   אֲנִי שָׁוָה שְׁרִיקָה.

אוֹלְבָּנִי:                    הוֹ גּוֹנֵרִיל,

          אַתְּ לֹא שָׁוָה אֶת הָאָבָק אֲשֶר

          תָּעִיף כָּל רוּחַ בְּפָנַיִךְ. סְגוֹר-

          נַפְשֵׁךְ מַפְחִיד אוֹתִי; טֶבַע שֶׁבָּז

          לְמוֹצָאוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ גְּבוּל.

          זֹאת שֶׁכּוֹרֶתֶת אוֹ עוֹקֶרֶת אֶת

          עַצְמָהּ מִשֳּׁרָשֶׁיהָ, אֲנוּסָה

          לִנְבֹּל וּלְהוֹבִישׁ לַמָּוֶת.

גּוֹנֵרִיל:   מַסְפִּיק, תַּמְלִיל טִפְּשִׁי.

אוֹלְבָּנִי:  לַמְּתֹעָב חָכְמָה וָטוּב נִרְאִים

          מְתֹעָבִים; לִסְחִי טָעִים רַק סְחִי.

          מָה, מָה עֲשִׂיתֶן? נְמֵרוֹת וְלֹא

          בָּנוֹת, מָה, מָה עוֹלַלְתֶּן? אֶת הָאָב,

          אָדָם נְשׂוּא-פָּנִים, בָּא-בַּיָּמִים,

          שֶׁמּוּל כְּבוֹדוֹ גַּם דֹּב זוֹעֵם יִכְרַע

          וִילַקֵּק, אַתֶּן – חַיּוֹת-אָדָם

          מְנֻוָּלוֹת – הוֹצֵאתֶן מִן הַדַּעַת.

          אֵיךְ, אֵיךְ אָחִי הַטּוֹב הִשְׁלִים עִם זֶה?

          אָדָם, נָסִיךְ, שֶׁרַק רָאָה בְּרָכָה

          מִמֶּנּוּ? אִם ֹשחָקִים לֹא יְשַׁגְּרוּ

          שְׂרָפִים לָשִׁים קֵץ לַפְּשָׁעִים הָאֵלֶּה,

          הִנֵּה מָה שֶׁצָּפוּי:

          הָאֱנוֹשׁוּת בְּלֵית בְּרֵרָה תִּטְרֹף

          עַצְמָהּ, כְּמוֹ מִפְלְצוֹת הַמְּצוּלוֹת.

גּוֹנֵרִיל:   אָח גֶּבֶר דַּם-חָלָב, ֹשְלִסְטִירוֹת

          מַגִיש לֶחְיוֹ, וּלְחֲבָטוֹת רֹאֹשוֹ,

         בְּלִי עַיִן לְהַבְדִּיל בֵּין הַכָּבוֹד

          לַהַשְׁפָּלָה; שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ כִּי

          שׁוֹטִים מְרַחֲמִים עַל בְּנֵי-כְּלָבִים

          אֲשֶׁר נֶעֱנָשִׁים לִפְנֵי הַפֶּשַׁע.

          אֵיפֹה הַתֹּף שֶׁלְּךָ? צָרְפַת מֵנִיף

          כְּבָר בְּאַרְצֵנוּ הַשְּׁקֵטָה דְּגָלִים;

          וּבְקַסְדַּת-נוֹצוֹת הוּא מְאַיֵּם

          עַל מַלְכוּתְךָ, בְּעוֹד אַתָּה, שׁוֹטֶה

          שׁוֹחֵר מוּסָר, יוֹשֵׁב וּמְיַבֵּב:

          "אוֹי לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה?"

אוֹלְבָּנִי:                                     שֵׁדָה,

          הַבִּיטִי עַל עַצְמֵךְ: גַּם בַּשָּׂטָן

          עִוּוּת אֵינוֹ נִרְאֶה מְזַעֲזֵעַ

          כְּמוֹ בָּאִשָּׁה.

גּוֹנֵרִיל:                  שׁוֹטֶה לְבַטָּלָה!

אוֹלְבָּנִי:  הוֹ אַתְּ, יְצוּר זָר, מְשֻׁרְיַן-לֵב, אַל

          תַּשְׁחִיתִי אֶת פָּנַיִךְ כְּמוֹ נַפְשֵׁךְ.

          אִלּוּ הִתַּרְתִּי לְיָדַיִם אֵלֶּה

          לִפְעֹל כְּמוֹ שֶׁדָּמִי דּוֹרֵשׁ, כִּי אָז

          הָיוּ תּוֹלְשׁוֹת-קוֹרְעוֹת לָךְ אֶת בְּשָׂרֵךְ

          וְעַצְמוֹתַיִךְ. אֲבָל בַּת-שָׂטָן

          כְּכָל שֶׁתִּהְיִי, צוּרַת אִשָּׁה

          תָּגֵן עָלַיִךְ.

גּוֹנֵרִיל:   אוֹ-הוֹ, הַגַּבְרִיּוּת שֶׁלְּךָ, מְיָאוּ מְיָאוּ!

          נכנס שליח.

אוֹלְבָּנִי:  מָה חֲדָשׁוֹת?

שָׁלִיחַ:    אָדוֹן טוֹב, הַדֻּכָּס שֶׁל קוֹרְנְוָל מֵת,

          נִרְצַח בִּידֵי הַמְּשָׁרֵת שֶׁלּוֹ,

          בָּרֶגַע שְנִקֵּר לִגְלוֹסְטֶר אֶת

          הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה.

אוֹלְבָּנִי:                 עֵינָיו שֶׁל גְּלוֹסְטֶר?

שָׁלִיחַ:    אִישׁ מִמְשָׁרְתָיו, שֶׁהוּא גִּדֵּל, אָחוּז

בַּחֲרָטָה, קָם, הִתְקוֹמֵם, הִטָּה

          חַרְבּוֹ מוּל אֲדוֹנוֹ הָרָם, וְזֶה,

          רוֹתֵחַ, הִתְנַפֵּל עָלָיו, וּמוּל

          כֻּלָּם דָּקַר אוֹתוֹ לַמָּוֶת; אַךְ

          לֹא בְּלִי מַכָּה אַחַת וְקַטְלָנִית

          אֲשֶׁר קָטְפָה אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ.

אוֹלְבָּנִי:                                זֶה

          מֵעִיד שְאַתֶּם שָם, שוֹפְטֵי עֶלְיוֹן,

          וְעַל פְּשָעֵינוּ כָּאן אַתֶּם נוֹקְמִים 

          מַהֵר. אך הו, גְּלוֹסְטֶר מִסְכֵּן, אִבֵּד

          גַּם אֶת הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה?

שָׁלִיחַ:                         שְׁתֵּיהֶן,

          שְׁתֵּיהֶן, אָדוֹן. [לגונריל] עַל הַמִּכְתָּב הַזֶּה,

          גְּבִרְתִּי, יֵשׁ לַעֲנוֹת דָּחוּף; זֶה בָּא

          מֵאֲחוֹתֵךְ.

גּוֹנֵרִיל [הצִדה]:   מִצַּד אֶחָד, מוֹצֵא

          חֵן בְּעֵינַי; אִם כִּי, כְּאַלְמָנָה,

          כְּשֶׁלְּצִדָּהּ אֶדְמוּנְד שֶׁלִּי, מִגְדַּל

          דִּמְיוֹנוֹתַי כֻּלּוֹ עָלוּל לִפֹּל

          עוֹד עַל חַיַּי הָאָרוּרִים. מִצַּד

          ֹשֵנִי, אֵין פֹּה אָסוֹן. [לשליח] אֶקְרָא, אָֹשִיב.

אוֹלְבָּנִי:  אֵיפֹה הָיָה בְּנוֹ כְּשֶׁנֻּקְּרוּ עֵינָיו?

שָׁלִיחַ:    בָּא עִם גְּבִרְתִּי לְכָאן.

אוֹלְבָּנִי:                        הוּא לֹא פֹּה.

שָׁלִיחַ:                                        לֹא,

          אָדוֹן; נִתְקַלְתִּי בּוֹ חוֹזֵר בַּדֶּרֶךְ.

אוֹלְבָּנִי:  הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת נוֹדְעָה לוֹ?

שָׁלִיחַ:    כֵּן, אֲדוֹנִי, הוּא שֶׁהִלְשִׁין נֶגְדּוֹ

          וְהִסְתַּלֵּק מִשָּׁם בְּכַוָּנָה

          כְּדֵי שֶׁלְּעָנְשָׁם יִהְיֶה מֶרְחָב

          שֶׁל פְּעֻלָּה.

אוֹלְבָּנִי:                גְּלוֹסְטֶר, אֲנִי חַי רַק

          כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְךָ עַל חַסְדְּךָ

          לַמֶּלֶךְ, ולִנְקֹם נִקְמַת עֵינֶיךָ.

          בּוֹא הֵנָה, יְדִידִי; סַפֵּר מַה עוֹד

         אַתָּה יוֹדֵעַ.

          יוצאים.