שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 3, תמונה 4 קדימה >

נכנסים ליר, קנט [במסווה] והשוטה.

קֶנְט:      זֶה הַמָּקוֹם, כְּבוֹדוֹ: אָדוֹן טוֹב, פְּנִימָה;

          כי עָרִיצוּת הַלַּיְלָה הַפָּתוּחַ

          קָֹשָה מִמָּה שֶׁטֶּבַע הָאָדָם

          יָכוֹל לִסְבֹּל. [סערה עדיין]

לִיר:                    עֲזֹב אוֹתִי לְבַד.

קֶנְט:      אָדוֹן טוֹב, פְּנִימָה, פֹּה.

לִיר:                               רוֹצֶה לִשְׁבֹּר

          לִי אֶת הַלֵּב?

קֶנְט:                   הַלְוַאי שֶׁיִּשָּׁבֵר

          שֶׁלִּי רִאשׁוֹן. אָדוֹן טוֹב, פְּנִימָה, בּוֹא.

לִיר:       אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה דָּבָר גָּדוֹל

          שֶׁהַסּוּפָה הַמְּחַרְחֶרֶת-רִיב

          פּוֹלֶשֶׁת לָנוּ לַבָּשָׂר: אוּלַי

          לְךָ, אַךְ כְּשֶׁנִּנְעַץ חֹלִי גָּדוֹל,

          אֶת הַפָּחוּת לֹא מַרְגִישִים. מִדֹּב

          אַתָּה תִּבְרַח, אַךְ אִם מְנוּסָתְךָ

          תּוֹבִיל אֶל יָם שׁוֹאֵג, תָּרוּץ לַדֹּב

          יָשָׁר לַלֹּעַ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה

          חָפְשִׁית, הַגּוּף רָגִישׁ... הַסְּעָרָה

          שבְּרֹאשִׁי נוֹטֶלֶת מֵחוּשַׁי

          כָּל שְׁבִיב תְּחוּשָׁה מִלְּבַד מָה שֶׁפּוֹעֵם בִּי:

          כְּפִיּוּת טוֹבָה שֶׁל יְלָדִים. זֶה לֹא

          כְּאִלּוּ שֶׁפֶּה זֶה יִנְֹשֹךְ יָד זֹו

          עַל שֶׁקֵּרְבָה אֵלָיו מָזוֹן? אֲבָל

          אֲנִי עוֹד אַעֲנִישׁ, עַד תֹּם. לֹא, לֹא

          אֶבְכֶּה יוֹתֵר. לִזְרֹק אוֹתִי הַחוּצָה

          בְּלַילָה שְכָּזֶּה? הַמְטִירוּ עוֹד!

          לֹא אֶשָּׁבֵר. בְּלַיְלָה ֹשְכָּזֶה?

          הוֹ רֵגָן, גּוֹנֵרִיל! אָב טּוֹב, זָקֵן,

          שֶׁבְּתֹם-לֵב נָתַן לָכֶן הַכֹּל –

          הוֹ, זֹאת הַדֶּרֶך אֶל הַשִּׁגָּעוֹן,

          רַק לֹא לְשָׁם; מַסְפִּיק עִם זֶה.

קֶנְט:                                     אָדוֹן

           טוֹב, הִכָּנֵס.

לִיר:                     לֹא, הִכָּנֵס אַתָּה.

          מְצָא אַתָּה מַרְגּוֹעַ. לִי סוּפָה

          זוֹ לֹא תִּתֵּן לִשְׁקֹעַ בִּדְבָרִים

          אֲשֶׁר יַכְאִיבוּ לִי יוֹתֵר. אֲבָל

          בְּכָל זֹאת אֶכָּנֵס; [לשוטה] קָדִימָה, יֶלֶד.

          עֹנִי-בְּלִי-גַּג עַל שְׁתַּיִם – לֹא, זוּז פְּנִימָה.

          אֲנִי אֶשָּׂא תְּפִלָּה, וְאָז אִישַׁן.  

          יוצא השוטה.

          [כורע] מְזֵי-רָעָב בְּלִי בֶּגֶד בַּאֲשֶׁר

          אַתֶּם, סוֹפְגֵי סְקִילות שֶׁל סְעָרָה

          שְאֵין בָּהּ רַחֲמִים, אֵיךְ יִֹשְמְרוּ

          אֶתְכֶם רֹאשְׁכֶם-בְּלִי-גַּג, גּוּפְכֶם-בְּלִי-אֹכֶל

          וְחַלּוֹנוֹת הַבֶּגֶד הַקָּרוּעַ

          מִפְּנֵי עוֹנוֹת כָּאֵלֶּה? הוֹ, פָּחוֹת

          מִדַּי נָתַתִּי דַּעֲתִי עַל זֶה.

          שְׂרָרָה, הִנֵּה תְּרוּפָה: חִשְׂפִי

          עַצְמֵךְ לָחוּשׁ מָה שֶׁחָשִׁים בְּזוּיִים,

          זִרְקִי לָהֶם אֶת כָּל הַמּוֹתָרוֹת

          שֶׁלָּךְ, שֶׁהַשָּׁמַיִם יֵרָאוּ

          צוֹדְקִים יוֹתֵר.

          נכנס השוטה, כמו מתוך הדיר.

אֶדְגַּר [מבפנים]: אַמָּה וָחֵצִי מִתַּחַת לַמַּיִם! אַמָּה וָחֵצִי: טוֹם הַמִּסְכֵּן!

שׁוֹטֶה:   אַל תִּכָּנֵס פֹּה, אָדוֹן-דּוֹד, יֵשׁ פֹּה שֵׁד. תַּצִּיל אוֹתִי, תַּצִּיל אוֹתִי!

קֶנְט:      תֵּן לִי אֶת הַיָּד שֶׁלְּךָ. מִי שָׁם?

שׁוֹטֶה:   שֵׁד, שֵׁד. הוּא אוֹמֵר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ טוֹם הַמִּסְכֵּן.

קֶנְט:      מִי וּמָה אַתָּה שֶׁנּוֹהֵם שָׁם בַּקַּשׁ? צֵא הַחוּצָה.

          נכנס אדגר [מוסווה כטום המסכן].

אֶדְגַּר:    לָעוּף, אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד עוֹקֵב אַחֲרַי. בָּעֻזְרָד הַמְּחֻדָּד נוֹשֵׁף הָרוּחַ הַקַּר. הְמְמְמְ, לֵךְ לַמִּטָּה הַקָּרָה שֶׁלְּךָ וְתִתְחַמֵּם.

לִיר:      מָה, נָתַתָּ הַכֹּל לַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ? וְעַד לְכָךְ הִגַּעְתָּ?

אֶדְגַּר:    מִי נוֹתֵן מָה לְטוֹם הַמִּסְכֵּן? שֶׁאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד הוֹלִיךְ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ אֵשׁ וְלֶהָבָה, דֶּרֶךְ מַפָּל וּמְעַרְבֹּלֶת, מֵעַל בִּצָּה וּמַדְמֵנָה; וְטָמַן לוֹ סַכִּינִים מִתַּחַת לַכַּר וְחֶבֶל-תְּלִיָּה בְּמוֹשַׁב הַתְּפִלָּה; הֵנִיחַ רַעַל-עַכְבָּרִים לְיַד הַדַּיְסָה שֶׁלּוֹ, הִכְנִיס לוֹ גַּאֲוָה לַלֵּב, לִרְכֹּב עַל סוּס אָדֹם עַל גֶּשֶׁר-עֲנָנִים חֲצִי-גְּבוֹהִים, לִרְדֹּף אַחַר הַצֵּל שֶׁלּוֹ בְּתוֹר בּוֹגֵד. בְּרָכָה עַל כָּל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים שֶׁלְּךָ, טוֹם הַמִּסְכֵּן קַר לוֹ. אוֹ דּוֹ-דֶּה-דּוֹ-דֶּה- דּוֹ-דֶּה... תְּבֹרַךְ מֵרוּחוֹת-פְּרָצִים, קְלָלוֹת-כּוֹכָבִים וְמַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת. תַּ'שֶׂה קְצַת צְדָקָה לְטוֹם הַמִּסְכֵּן, שֶׁאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד מְעַנֶּה אוֹתוֹ. הִנֵּה פֹּה יָכֹלְתִּי לִתְפֹּס אוֹתוֹ עַכְשָׁו, וְפֹּה, וְשׁוּב-פַּ'ם פֹּה, וְפֹּה. [סערה עדיין]

לִיר:     לָזֶה בְּנוֹתָיו הֵבִיאוּ? מָה, כְּלוּם לֹא

          יָכֹלְתָּ לְהַצִּיל? הַכֹּל נָתַתָּ?

שׁוֹטֶה:   לֹא, הוּא הִצִּיל שְׂמִיכָה, אַחֶרֶת אוֹי לַבּוּשָׁה שֶׁהָיְתָה לָנוּ כֻּלָּנוּ.

לִיר [לאדגר]:  כָּל חֹלִי שֶׁמְּרַחֵף שָׁם בָּאֲוִיר

          כְּעֹנֶשׁ עַל פִּשְׁעֵי אֱנוֹשׁ - הַלְוַאי

          יִפֹּל עַל הַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ.

קֶנְט:      אֵין לוֹ בָּנוֹת, אָדוֹן.

לִיר:       תָּמוּת, בּוֹגֵד! כְּלוּם לֹא הָיָה מַפִּיל

          לְשֵׁפֶל אֶת הַטֶּבַע כָּכָה חוּץ

          מֵרֶשַׁע הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ. מָה, זֹאת

          אָפְנָה עַכְשָׁו שֶׁלְּאָבוֹת זְנוּחִים

          תִּהְיֶה עַל הַבָּשָׂר כָּל כָּךְ מְעַט

          חֶמְלָה? עֹנֶשׁ צוֹדֵק! זֶה הַבָּשָׂר

          אֲשֶׁר הוֹלִיד כָּאֵלֶּה עַרְפָּדוֹת.

אֶדְגַּר:   עַרְפָּד רִפֵּד בַּת-שֵׁד בְּשָׁד.

          הָלוּ, הָלוּ! פְּלוּ, פְּלוּ!

שׁוֹטֶה:   הַלַּיְלָה הַקַּר הַזֶּה יַהֲפֹךְ אֶת כֻּלָּנוּ לְשׁוֹטִים וּמְטֹרָפִים.

אֶדְגַּר:    הִזָּהֵר מֵאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד; כַּבֵּד אֶת הוֹרֶיךָ, קַיֵּם אֶת דְּבָרֶיךָ, אַל תִּשָּׁבַע, אַל תְּבַצַּע בִּצּוּעִין עִם אֵשֶׁת-אִישׁ בְּקִדּוּשִׁין, אַל תַּטֶּה אֶת לִבְּךָ הַמָּתוֹק אַחֲרֵי מַחְלָצוֹת גֵּאוֹת. טוֹם קַר-קַר-קַר לוֹ.

לִיר:        מָה אַתָּה הָיִיתָ?

אֶדְגַּר:      אִישׁ מְשָׁרֵת-חָצֵר, גֵּאֶה בְּלֵב וָשֵׂכֶל, מְסַלְסֵל שֵׂעָר, כְּפוּף כְּפָפוֹת וּמַגְבִּיהַּ מִגְבָּעוֹת, מְשָׁרֵת אֶת הַחֵשֶׁק שֶׁבְּלֵב הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁלִּי וְעוֹשֶׂה אִתָּהּ מַעֲשִׂים שֶׁל חֹשֶׁךְ; נִשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעוֹת לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁדִּבַּרְתִּי מִלִּים וְהֵפַרְתִּי אוֹתָן מוּל פַּרְצוּף הַשָּׁמַיִם הַמָּתוֹק. אֶחָד שֶׁיָּשֵׁן כְּשֶׁהוּא זוֹמֵם תַּאֲוָה וּמִתְעוֹרֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ. יַיִן אָהַבְתִּי – לָעֹמֶק, מִשְׂחֲקֵי-מַזָּל – בְּיֹקֶר; וּבְנָשִׁים, הִתְאַהַבְהַבְתִּי יוֹתֵר מֵהַסֻּלְטָן הַטּוּרְקִי: לֵב רוֹחֵשׁ כָּזָב, אֹזֶן הוֹלֵךְ רָכִיל, יָד מְגֹאָל בְּדָם; חֲזִיר בְּעַצְלוּת, שׁוּעָל בְּתַחְמָנוּת, זְאֵב בְּחַמְדָנוּת, כֶּלֶב עִם כַּלֶּבֶת, אַרְיֵה אוֹרֵב לַטֶּרֶף. הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן חֲרִיקָה שֶׁל נַעַל אוֹ אִוְשָׁה שֶׁל מֶשִׁי יִתְּנוּ אֶת לִבְּךָ הַמִּסְכֵּן בִִּידֵי אִשָּׁה. הַרְחֵק אֶת רַגְלְךָ מִבֵּית-זוֹנוֹת, אֶת יָדְךָ מִתַּחְתּוֹנִיּוֹת, אֶת עֶפְרוֹנְךָ מֵהַלְוָאוֹת, וְצֵא נֶגֶד אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד. עוֹד נוֹשֵׁף בָּעֻזְרָד הָרוּחַ הַקַּר, שִׁירוּ זִים, שִׁירוּ זוּם, דּוֹלְפִין-יֶלֶד, הוֹיְסָה! תֵּן תֵּן לוֹ, שֶׁיְּדַלֵּג לוֹ. [עדיין סערה]

לִיר:       אַתָּה מוּטָב הָיָה לְךָ בַּקֶּבֶר מֵאֲשֶׁר לְשַׁלֵּם בְּגוּפְךָ עַל הַשַּׁמּוֹת הָאֵלֶּה מִשָּׁמַיִם. מָה, זֶהוּ הָאָדָם וְלֹא יוֹתֵר? הַבִּיטוּ בּוֹ הֵיטֵב. אַתָּה לֹא לָוִיתָ מֵהַתּוֹלַעַת שׁוּם מֶשִׁי, מִן הַבְּהֵמָה שׁוּם עוֹר, מִן הַכִּבְשָׂה שׁוּם צֶמֶר, מִן הֶחָתוּל שׁוּם רֵיחַ. הָהּ?! הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹּה שְׁלוֹשָׁה מְתֻחְכָּמִים; אַתָּה הוּא הַדָּבָר עַצְמוֹ. אָדָם בְּלִי כָּל קִשּׁוּט-לְוַאי הוּא לֹא יוֹתֵר מֵחַיָּה כָּזֹאת, מִסְכֵּנָה, עֲרֻמָּה, עַל שְׁתַּיִם, כָּמוֹךָ. עוּפוּ, עוּפוּ, סִרְחֵי-עֹדֶף! קָדִימָה, כַּפְתּוֹרִים – לִפְרֹם!

            [תולש את בגדיו.

          נכנס גלוסטר, עם לפיד]

שׁוֹטֶה:     'בַקְּשָׁה -'בַקְּשָׁה, אָדוֹן-דּוֹד, תֵּרָגַע; זֶה לַיְלָה מְזֻפָּת לִשְׂחִיָּה. אִם הָיְתָה אֵשׁ קְטַנָּה בַּשְּׂדֵה-פֶּרֶא הַזֶּה, זֶה הָיָה כְּמוֹ לֵב שֶׁל זַנַּאי זָקֵן, נִיצוֹץ קָטָן, וְכָל יֶתֶר הַגּוּף קַר; תִּרְאֶה, הִנֵּה בָּאָה אֵשׁ מְהַלֶּכֶת.

אֶדְגַּר:      זֶה הַשָּׂטָן הַמַּשְׁתִּין פְלִיבֶּרְטִיגִ'יבֶּט: הוּא מַתְחִיל כְּשֶׁמְּגִיפִים אֶת הַתְּרִיסִים וּמִתְהַלֵּךְ עַד תַּרְנְגוֹל רִאשׁוֹן; הוּא נוֹתֵן בָּעַיִן שְׂעוֹרָה וּפְזִילָה, וְשׁוֹסֵעַ שֶׁסַע בַּשָּׂפָה; מַכֶּה אֶת הַחִטָּה בְּקִמָּחוֹן וּמַכְאִיב לַיְּצוּר הַמִּסְכֵּן שֶׁל הָאֲדָמָה.

                     וִיטוֹלְד הַקָּדוֹשׁ הִקִּיף תָּ'עֵמֶק שָׁלוֹשׁ פַּעַם,

                     פָּגַשׁ אֶת הַסּוּסָה סִיּוּט עִם תֵּשַׁע סְיָחֵי זַעַם,

                     צִוָּהּ שֶׁהִיא תָּזוּז

                     וְהַקְּלָלָה שֶׁלָּהּ תָּגוּז

                     וְסוּרִי לָךְ, לִילִית, וְסוּרִי סוּרִי.

קֶנְט:      מָה שְׁלוֹם מַעֲלָתְךָ?

לִיר:       מִי וּמָה זֶה?

קֶנְט [לגלוסטר]: מִי שָׁם? מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ?

גְּלוֹסְטֶר: מִי אַתֶּם שָׁם, אָהּ? אֵיךְ קוֹרְאִים לָכֶם?

אֶדְגַּר: טוֹם הַמִּסְכֵּן, שֶׁאוֹכֵל אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ הַשּׂוֹחָה, הַקַּרְפָּד, הָרֹאשָׁן, הַשְּׂמָמִית שֶׁבַּקִּיר וְהַסָּלָמַנְדְּרָה שֶׁבַּמַּיִם; – שֶׁבְּזַעַם לִבּוֹ, כְּשֶׁאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד מִשְׁתּוֹלֵל, אוֹכֵל גְּלָלֵי-פָּרָה בְּתוֹר סָלָט; בּוֹלֵעַ עַכְבְּרוֹשׁ שָׁמֵן וְגַם גְּוִיָּה שֶׁל כֶּלֶב; שׁוֹתֶה קְרוּם יְרֹקֶת שֶׁל בִּצַּת מַיִם עוֹמְדִים; שֶׁמַּלְקִים אוֹתוֹ מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ וְלוֹחֲצִים אוֹתוֹ בַּסַּד, בְּעֹנֶשׁ וּבַכֶּלֶא – שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁלוֹשׁ חֲלִיפוֹת עַל הַגַּב, שֵׁשׁ חֻלְצוֹת עַל הַגּוּף,

                    שֶׁהָיוּ לוֹ סוּסִים, כִּידוֹנִים, שִׁרְיוֹנִים,

                    אַךְ עַכְבָּרִים וּמַזִּיקִים וְעוֹד בְּנֵי-גֹּעַל

                                                    קְטַנְטַנִּים

                    הֵם מְזוֹנוֹ שֶׁל טוֹם זֶה שֶׁבַע שָׁנִים.

          הִזָּהֲרוּ מִזֶּה שֶׁבָּא אַחֲרַי! שָׁה-שָׁה, סְמַלְקִין, שֵׁד-עַכְבָּר, שָׁה-שָׁה, מִפְלָץ!

גְּלוֹסְטֶר: אֵין לְמַעֲלָתוֹ חֶבְרָה טוֹבָה יוֹתֵר?

אֶדְגַּר:    נְסִיךְ הַחֹשֶׁךְ הוּא אָדוֹן אָצִיל. קוֹרְאִים לוֹ מוֹדוֹ וְקוֹרְאִים לוֹ מָהוּ.

גְּלוֹסְטֶר: עַצְמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ, אֲדוֹנִי,

          הָפַךְ כָּל כָּךְ מֻשְׁחָת שֶׁהוּא שׂוֹנֵא

          אֶת מוֹלִידוֹ.

אֶדְגַּר:    טוֹם הַמִּסְכֵּן קַר-קַר לוֹ.

גְּלוֹסְטֶר [לליר]: בּוֹא נִכָּנֵס. חוּשׁ הַחוֹבָה שֶׁלִּי

          מוֹחֶה מוּל צַו בְּנוֹתֶיךָ הַקָּשֶׁה.

          גַּם אִם הוֹרוּ לִי לְהָגִיף דְּלָתוֹת,

          לָתֵת לַלַּיְלָה הֶעָרִיץ לִנְגֹּשׂ

          בְּךָ, הֵעַזְתִּי לְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ

          בַּחוּץ, וּלְהָבִיא אוֹתְךָ לְאָן

          שֶׁיֵּשׁ גַּם אֵשׁ גַּם אֹכֶל בְּהֶשֵּׂג-יָד.

לִיר:       תֵּן לְשׂוֹחֵחַ עִם הַפִילוֹסוֹף

          הַזֶּה דָּבָר רִאשׁוֹן. [לאדגר] מָה הַסִּבָּה

          לָרַעַם, אָהּ?

קֶנְט:                      אָדוֹן, קַבֵּל-נָא אֶת

          הַצָּעָתוֹ, בּוֹא הִכָּנֵס הַבַּיְתָה.

לִיר:       אֲנִי אַחְלִיף מִלָּה עִם הַיְּוָנִי

          הַמְּלֻמָּד. מַהוּ הַתְּחוּם שֶׁלְּךָ?

אֶדְגַּר:    אֵיךְ לַהֲדֹף אֶת אַשְׁמְדַאי וְלַהֲרֹג חֶלְאָה.

לִיר:       תֵּן לִי לִשְׁאֹל אוֹתְךָ מִלָּה אַחַת בִּפְרָטִיּוּת.

קֶנְט [לגלוסטר]: אָדוֹן, דַּבֵּר שׁוּב אֶל לִבּוֹ לָלֶכֶת;

          מוֹחוֹ מַתְחִיל לְהִתְעַרְעֵר.

גְּלוֹסְטֶר:                            אַתָּה

          יָכוֹל לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ? [עדיין סערה] בְּנוֹתָיו

          רוֹדְפוֹת אַחַר מוֹתוֹ. אָח, קֶנְט הַטּוֹב,

          הוּא לֹא אָמַר שֶׁכָּךְ מַמָּשׁ יִהְיֶה?

          גּוֹלֶה מִסְכֵּן... אַתָּה אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ

          הוֹפֵךְ לִמְטֹרָף; אֲנִי אוֹמֵר

          לְךָ, חָבֵר, אֲנִי עַצְמִי כִּמְעַט

          כְּבָר מְטֹרָף. הָיָה לִי בֵּן, עַכְשָׁו

          הוּא בֵּן-חוֹרֵג לַדָּם שֶׁלִּי; בִּקֵּשׁ

          לָקַחַת אֶת חַיַּי, וְלֹא מִזְּמַן,

          מַמָּשׁ רַק לֹא מִזְּמַן. אֲנִי אָהַבְתִּי

          אוֹתוֹ, חָבֵר, אַף אַבָּא לֹא אָהַב

          אֶת בְּנוֹ יוֹתֵר. אֱמֶת לוֹמַר לְךָ,

          יְגוֹן-הַלֵּב טָרַף לִי אֶת הַמּוֹחַ.

          אֵיזֶה מִין לַיְלָה זֶה? [לליר] אֲנִי מַפְצִיר

          בְּךָ, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:                סְלִיחָה בְּרַחֲמֶיךָ

          וּמְחִילָה! [לאדגר] מַר פִילוֹסוֹף נִשְׂגָּב,

          אֶת חֶבְרָתְךָ.

אֶדְגַּר:    טום קַר-קַר-קַר לוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: פְּנִימָה, בָּחוּר, לְשָׁם, לַדִּיר; שֶׁתִּתְחַמֵּם.

לִיר:       פְּנִימָה כֻּלָּם.

קֶנְט:                    מִפֹּה, אָדוֹן.

לִיר:                                    אִתּוֹ,

          אֲנִי נִצְמָד לַפִילוֹסוֹף שֶׁלִּי.

קֶנְט:      רַצֵּה אוֹתוֹ, אָדוֹן; תֵּן לוֹ לָקַחַת

          אֶת הַבַּרְנָשׁ.

גְּלוֹסְטֶר:               תִּקַּח אוֹתוֹ אַתָּה.

קֶנְט:      בּוֹא-בּוֹא, טִיפּוּס; תֵּלֵךְ אִתָּנוּ.

לִיר:       בּוֹא, אִישׁ אָתוּנָה טוֹב.

גְּלוֹסְטֶר: בְּלִי אַף מִלָּה, בְּלִי אַף מִלָּה; שָׁה, שָׁה.

אֶדְגַּר:           סֵר רוֹלַנְד עָלָה לְמִגְדַּל הַצְּלָלִים,

                   וְכָכָה אָמַר, בְּכָאֵלֶּה מִלִּים:

                   "פִי-פוֹ-פוּ-פָם, לֹא טָעִיתִי,

                   אֲנִי מֵרִיחַ דַּם אִישׁ בְּרִיטִי."

           יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 3, תמונה 4 קדימה >