שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 3, תמונה 6 קדימה >

נכנסים קנט [במסווה] וגלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר:  כָּאן טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ; קַבְּלוּ זֹאת בִּבְרָכָה. אֲנִי אֲנַסֶּה לְהוֹסִיף לָרְוָחָה כְּכָל שֶׁבִּיכָלְתִּי. אָשׁוּב אֲלֵיכֶם מַהֵר.

קֶנְט:     כָּל כּוֹחוֹת שִׂכְלוֹ נָסוֹגוּ בִּפְנֵי מַפֹּלֶת רוּחוֹ. שֶׁיִּגְמְלוּ לְךָ הָאֵלִים עַל הַנְּדִיבוּת שֶׁלְּךָ.

               יוצא גלוסטר.

               נכנסים ליר, אדגר [מוסווה כטום המסכן] והשוטה.

אֶדְגַּר:  הַשֵּׁד פְרָטֵרֶטוֹ קוֹרֵא לִי, וְאוֹמֵר לִי שֶׁנֵּירוֹן הַקֵּיסָר הוּא דַּיָּג בַּאֲגַם הַחֹשֶׁךְ. תִּתְפַּלֵּל, תָּם, וְהִשָּמֵר מֵאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד.

שׁוֹטֶה:  'בַקְּשָׁה, אָדוֹן-דּוֹד, תַּגִּיד לִי אִם אִישׁ מְשֻׁגָּע הוּא אִישׁ-אֲצֻלָּה אוֹ בַּעַל-נַחֲלָה?

לִיר:    מֶלֶךְ, מֶלֶךְ.

שׁוֹטֶה:  לֹא, בַּעַל-נַחֲלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִישׁ-אֲצֻלָּה בְּתוֹר בֵּן; כִּי רַק בַּעַל-נַחֲלָה מְשֻׁגָּע יִתֵּן לַבֵּן שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת אִישׁ-אֲצֻלָּה לְפָנָיו.

לִיר:    שֶׁלִּגְיוֹנוֹת עִם שַׁפּוּדִים מִסּוּג

        אָדֹם-לוֹהֵט יִצְלוּ אוֹתָן!

אֶדְגַּר:  אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד נוֹשֵׁךְ לִי אֶת הַגַּב.

שׁוֹטֶה:  מְשֻׁגָּע מִי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל נִמּוּס שֶׁל זְאֵב, בְּרִיאוּת שֶׁל סוּס, אַהֲבָה שֶׁל נַעַר אוֹ שְׁבוּעָה שֶׁל זוֹנָה.

לִיר:     זֶה יֵעָשֶׂה; אֲנִי אֶקְרָא לָהֶן

         לַדִּין מִיָּד. [לאדגר] שׁוֹפֵטוֹר מְלֻמָּד,

         שֵׁב פֹּה; [לשוטה] אַתָּה, מְאוֹר-בִּינָה, שֵׁב פֹּה.

         לֹא, שׁוּעָלוֹת –

אֶדְגַּר:   תִּרְאוּ אוֹתוֹ עוֹמֵד לוֹטֵשׁ עֵינַיִם! מָה, אַתְּ צְרִיכָה הַרְבֵּה עֵינַיִם בַּמִּשְׁפָּט, מָדָם?

                   עִבְרִי אֶת הַנַּחַל אֵלֵי, בֵּס נֶחְמֶדֶת!

שׁוֹטֶה:            סִירָתָהּ דּוֹלֶפֶת שָׁמָּה

                   וְהִיא לֹא אוֹמֶרֶת לָמָּה

                   לָבוֹא אֵלֶיךָ הִיא פּוֹחֶדֶת.

אֶדְגַּר:  אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד רוֹדֵף אֶת טוֹם הַמִּסְכֵּן בְּקוֹל שֶׁל זָמִיר. הַשֵּׁד הוֹפּ-דַּנְס מְיַלֵּל בַּבֶּטֶן שֶׁל טוֹם לִשְׁנֵי דָּג-מָלוּחַ נָא. אַל תְּקַרְקֵר, מַלְאָךְ שָׁחֹר, אֵין לִי אֹכֶל בִּשְׁבִילְךָ.

קֶנְט:  מָה שְׁלוֹם כְּבוֹדוֹ? אַל תַּעֲמֹד כָּל כָּךְ

        הָמוּם. אוּלַי תִּשְׁכַּב עַל כַּר לָנוּחַ?

לִיר:    קֹדֶם לִשְׁפֹּט אוֹתָן. הַכְנִיסוּ אֶת

        הָרְאָיוֹת. [לאדגר] אִישׁ צֶדֶק בִּגְלִימָה,

        לִמְקוֹמְךָ. [לשוטה] אַתָּה, שֻׁתָּף שֶׁלּוֹ

        לְאִי-מַשּׂוֹא-פָּנִים, בּוֹא תִּסְתַּפְסֵל

        פֹּה לְצִדּוֹ. [לקנט] אַתָּה וַעַד פִּקּוּחַ;

        שֵׁב גַּם אַתָּה.

אֶדְגַּר:  הָבָה נִגְזֹר מִשְׁפַּט צֶדֶק.

                   יָשֵׁן אוֹ עֵר, רוֹעֶה נֶחְמָד?

                   כְּבָשֶׂיךָ הִתְפַּזְּרוּ.

                   תְּרוּעָה אַחַת מִפֶּה וְרַדְרַד –

                   כְּבָשֶׂיךָ יַחְזְרוּ.

       פְּרְרְרְר, הֶחָתוּל הוּא אָפֹרְרְר.

לִיר:   הַעֲמִידוּ אוֹתָהּ לַדִּין רִאשׁוֹנָה, זֹאת גּוֹנֵרִיל – בָּזֹאת הֲרֵינִי מֵעִיד בִּשְׁבוּעָה בִּפְנֵי הָאֲסֵפָה הַנִּכְבָּדָה הַזֹּאת – הִיא בָּעֲטָה בַּמֶּלֶךְ הַמִּסְכֵּן אָבִיהָ.

שׁוֹטֶה: בּוֹאִי הֵנָּה, גְּבֶרֶת: הַאִם שְׁמֵךְ גּוֹנֵרִיל?

לִיר:   הִיא לֹא יְכוֹלָה לְהַכְחִישׁ אֶת זֶה.

שׁוֹטֶה:  אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתֵךְ, חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ שְׁרַפְרַף.

לִיר:   וְהִנֵּה עוֹד אַחַת שֶׁעִקְמוּמֵי

       פָּנֶיהָ מְעִידִים מִמָּה מֻרְכָּב

       לִבָּהּ. עִצְרוּ אוֹתָהּ שָׁם! נֶשֶׁק, אֵשׁ,

       שְׁחִיתוּת בְּבֵית-הַדִּין! שׁוֹפֵטוֹר-שֶׁקֶר,

       לָמָּה נָתַתָּ לָהּ לְהִמָּלֵט?

אֶדְגַּר:  שֶׁיְּבֹרְכוּ חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים שֶׁלְּךָ.

קֶנְט:   אוֹי לִי! אֵיפֹה עַכְשָׁו הַהַבְלָגָה

        שֶׁהִתְגָּאֵיתָ בָּהּ כָּל כָּךְ, אָדוֹן?

אֶדְגַּר [הצִדה]: דִּמְעוֹת עֵינַי כְּבָר נִכְמָרוֹת עָלָיו

        כָּל כָּךְ, שֶׁהֵן מְטַשְׁטְשׁוֹת לִי אֶת

        הַמַּסֵּכָה.

לִיר:               הַכְּלַבְלַבִּים שֶׁלִּי

        וּמִי לֹא, בּוֹגֵדִיל, לָבַנְשׁ וּמֹתֶק,

        תִּרְאוּ אֵיךְ הֵם נוֹבְחִים אֵלַי כֻּלָּם.

אֶדְגַּר: טוֹם יַשְׁלִיךְ אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מוּלָם: גּוּרוּ, גּוּרִים! לְהִזְדַּנֵּב!

                 פֶּה לָבָן, שָׁחֹר, נַבְחָן,

                 זַב כַּלֶּבֶת וְנַשְׁכָן,

                 תַּחַשׁ, צַיִד, חַד-שִׁנַּיִם,

                 גּוּר גִּזְעִי אוֹ בֶּן-כִּלְאַיִם,

                 שְׁמוּט-זָנָב אוֹ מִשְׁתּוֹלֵל,

                 טוֹם יִגְרֹם לוֹ לְיַלֵּל;

                 כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁלִיךְ רֹאשׁ כָּךְ

                 כָּל בֶּן-כֶּלֶב חִישׁ יִבְרַח.

        דּוֹ, דֶּה, דֶּה, דֶּה. הַס הַס! עַד כָּאן! בּוֹא נִצְעַד לִלְוָיוֹת וִירִידִים וְעָרֵי-שׁוּק. טוֹם הַמִּסְכֵּן, הַשּׁוֹפָר שֶׁלְּךָ יָבֵשׁ.

לִיר:  אָז שֶׁיְּנַתְּחוּ אֶת הָאָנָטוֹמְיָה שֶׁל רֵגָן; שֶׁיִּרְאוּ מָה שׁוֹרֵץ סְבִיב הַלֵּב שֶׁלָּהּ. יֵשׁ אֵיזֶה גוֹרֵם בַּטֶּבַע שֶׁבּוֹרֵא לְבָבוֹת קָשִׁים כָּאֵלֶּה? [לאדגר] אוֹתְךָ, אָדוֹן, הֲרֵינִי מְמַנֶּה לְּאֶחָד מִן הַמֵּאָה שֶׁלִּי; אֲנִי רַק לֹא אוֹהֵב אֶת אָפְנַת הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁלְּךָ. אַתָּה אוּלַי תַּגִּיד שֶׁזֶּה בִּגּוּד פַּרְסִי, אֲבָל תַּחֲלִיף, תַּחֲלִיף.

קֶנְט:   בּוֹא-בּוֹא, אָדוֹן טוֹב, שְׁכַב פֹּה, נוּחַ קְצָת.

לִיר:  לֹא לְהַרְעִישׁ, לֹא לְהַרְעִישׁ, לִסְגֹּר אֶת הַוִּילוֹנוֹת. כָּכָה, כָּכָה, כָּכָה, אֲנַחְנוּ נֹאכַל אֲרוּחַת-עֶרֶב בַּבֹּקֶר כָּכָה, כָּכָה, כָּכָה. [הוא ישן]

שׁוֹטֶה:   וַאֲנִי אֵלֵךְ לִישֹׁן בַּצָּהֳרַיִם.

          נכנס גלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר: חָבֵר, בּוֹא; אֵיפֹה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ?

קֶנְט:    כָּאן; אַל תַּטְרִיד אוֹתוֹ; מוֹחוֹ נִטְרַף.

גְּלוֹסְטֶר: חָבֵר טוֹב, קַח אוֹתוֹ עַל הַיָּדַיִם.

          שָׁמַעְתִּי מְזִמָּה נֶגֶד חַיָּיו.

          יֵשׁ אַפִּרְיוֹן מוּכָן; הַשְׁכֵּב אוֹתוֹ

          עָלָיו, חָבֵר, וְצֵא לְדוֹבֶר, שָׁם

          תִּמְצָא גַּם יְדִידוּת גַּם הֲגָנָה.

          הָרֵם אֶת אֲדוֹנְךָ: אִם תִּשְׁתַּהֶה

          חֲצִי-שָׁעָה, חַיָּיו, בְּיַחַד עִם

          שֶׁלְּךָ וְכָל מִי שֶׁמֵּגֵן עָלָיו,

          צְפוּיִים לַאֲבַדּוֹן בָּטוּחַ. בּוֹא

          הָרֵם, הָרֵם, לֵךְ אַחֲרַי, אֶתֵּן

          לְךָ גִּישָׁה לִקְצָת צֵידָה.

קֶנְט:                              הַטֶּבַע

          הַמְּדֻכָּא יָשֵׁן. הַמְּנוּחָה

          אוּלַי רִכְּכָה סוֹף-סוֹף אֶת הַנִּימִים

          הַמְּרוּטִים, שֶׁבְּלִי מַרְגּוֹעַ אֵין

          סִכּוּי שֶׁיִּתְרַפְּאוּ. [לשוטה] בּוֹא, תַּעֲזֹר

          לִסְחֹב אֶת אֲדוֹנְךָ; אָסוּר לְךָ

          לְהִשָּׁאֵר פֹּה מֵאָחוֹר.

גְּלוֹסְטֶר:                         קָדִימָה!

          יוצאים [כולם מלבד אדגר; קנט והשוטה תומכים בליר].

אֶדְגַּר:    כְּשֶׁהַגְּדוֹלִים נוֹשְׂאִים כְּאֵב כָּמוֹנוּ,

          גַּם אֲסוֹנֵנוּ קְצָת פָּחוֹת אָסוֹן הוּא.

          סִבְלוֹ שֶׁל הַבּוֹדֵד הוּא כְּבַד מִשְׁקָל

          כְּשֶׁמִּסְּבִיבוֹ הַכֹּל צוֹהֵל וָקַל.

          אַךְ לְמַכְאוֹב הַלֵּב מְעַט יִיטַב

          כְּשֶׁעוֹד יָגוֹן שֻׁתָּף לְסִבְלוֹתָיו.

          אֵיךְ כְּאֵבִי נִרְאֶה שׁוּלִי כָּעֵת:

          אֲנִי כָּפוּף – הַמֶּלֶךְ מִתְמוֹטֵט,

          הוּא מִזַּרְעוֹ, אֲנִי מִן הַמַּזְרִיעַ.

          לֵךְ, טוֹם; הַקְשֵׁב לָרְחָשִׁים; תּוֹפִיעַ

          רַק כְּשֶׁלְּשׁוֹן הָרַע הַשַקְרָנִית

          תַּחְזֹר בָּה וְתִתְמֹךְ בּךָ שֵנִית.

          יִקְרֶה מָה שֶׁיִּקְרֶה הַלַּיְלָה, רַק

          שֶׁיִּמָּלֵט הַמֶּלֶךְ. טוֹם, אֱרֹב

          בַּצֵּל, בַּצֵּל.

          יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 3, תמונה 6 קדימה >