שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 4, תמונה 3 קדימה >

נכנסים קנט [במסווה] ואדון.

קֶנְט:   לָמָּה מֶּלֶךְ צָרְפַת חָזַר בְּפִתְאוֹמִיּוּת כָּזֹאת, אַתָּה יוֹדֵעַ?

אָדוֹן:    הוּא הִשְׁאִיר עֵסֶק לֹא-גָּמוּר בַּמְּדִינָה, שֶׁמֵּאָז בּוֹאוֹ הֵנָּה הִטְרִיד מְאֹד אֶת מַחְשַבְתוֹ, וְעָלוּל לְהָבִיא עַל הַמַּמְלָכָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פַּחַד וְסַכָּנָה שֶׁהוא נִדְרַש בְּאֹפֶן חִיוּנִי לָשׁוּב בְּעַצְמוֹ.

קֶנְט:    מִי הוּא הִשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו כִּמְפַקֵּד?

אָדוֹן:   אֶת הַמַּרְשָׁל שֶׁל צָרְפַת, מֶסְיֶה לָה פָאר.

קֶנְט:    הַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ נָגְעוּ לְלִבָּהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה בְּאֹפֶן שֶׁנִּרְאָה לָעַיִן?

אָדוֹן:     כֵּן. הִיא לָקְחָה אוֹתָם, קָרְאָה אוֹתָם

          שָׁם בְּנוֹכְחוּתִי, מֵעֵת לְעֵת

          דִּמְעָה שׁוֹפַעַת טִפְטְפָה לָהּ עַל

          לֶחְיָהּ הָעֲדִינָה. נִרְאָה שֶׁהִיא

          מוֹלֶכֶת עַל הָרֶגֶשׁ, אֲשֶׁר כְּמוֹ

          מוֹרֵד, בִּקֵּשׁ לִמְלֹךְ עָלֶיהָ.

קֶנְט:                                הוֹ,

          אָז זֶה הִסְעִיר אוֹתָהּ?

אָדוֹן:                           אַךְ לֹא לְזַעַם;

          אִפּוּק וָעֶצֶב רָבוּ מִי יֵיטִיב

          לְהַבִּיעָהּ. בְּבַת-אַחַת רָאִיתָ

          אוֹר-שֶׁמֶשׁ וּגְשָׁמִים, הַחִיּוּכִים

          וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ כְּמוֹ סָלְלוּ

          נָתִיב לִקְרַאת עָתִיד יוֹתֵר טוֹב. בְּנוֹת-

          הַשְּׂחוֹק שֶׁעַל שְׂפָתֶיהָ הַבְּשֵׁלוֹת

          כְּמוֹ לֹא יָדְעוּ מִי הָאוֹרְחִים בְּתוֹךְ

          עֵינֶיהָ, הָעוֹזְבִים כְּצֵאת פְּנִינִים

          מִיַהֲלוֹם. קִצּוּר דָּבָר, יָגוֹן

          הָיָה מִצְרָךְ אָהוּב מְאוֹד אִלּוּ

         הָלַם כָּךְ אֶת כֻּלָּם.

קֶנְט:                            וּבְמִלִּים

          לֹא שָׁאֲלָה דָּבָר?

אָדוֹן:     פַּעַם או שְתַּיִם נֶאֱנְחָה הִיא "אַבָּא",

          וְהִתְנַֹשְפָה, כְּאִלּוּ עַל לִבָהּ

         לָחַץ; ו "אֲחָיוֹת, הוֹ אֲחָיוֹת!"

          קָרְאָה, "חֶרְפַּת כָּל גְּבֶרֶת, אֲחָיוֹת!

          קֶנְט, אַבָּא, אֲחָיוֹת! מַה, בַּסּוּפָה?

          בַּלַּיְלָה? רַחֲמִים לֹא יַאֲמִינוּ!"

          מִשְּׁמֵי-עֵינֶיהָ אז נִגְּרוּ מֵי-קֹדֶשׁ

          וְכָל גּוּפָהּ הִזְדַּעֲזֵעַ; אָז

         פָּנְתָה מִשָּׁם, לִשְׁהוֹת עִם הַיָּגוֹן

         לְבַד.

קֶנְט:            הַכּוֹכָבִים, רַק הֵם קוֹבְעִים

          מִי אָנוּ, כי אַחֶרֶת זוּג אֶחָד

          שֶׁל רַעְיָה וּבַעַל לֹא הָיָה

         מוֹלִיד פֵּרוֹת שׁוֹנִים כָּל כָּךְ. ולא

         דִּבַּרְתָּ אִתָּהּ שׁוּב מֵאָז?

אָדוֹן:    לֹא.

קֶנְט:     כָּל זֶה הָיָה לִפְנֵי שֶׁשָּׁב הַמֶּלֶךְ?

אָדוֹן:     לֹא, אַחֲרֵי.

קֶנְט:      וּבְכֵן, שְׁמַע: לִיר, מִסְכֵּן וּמְעֻרְעָר,

          בָּעִיר, זוֹכֵר בַּהֲפוּגוֹת שֶׁל חֶסֶד

          עַל מָה וְלָמָּה בָּאנוּ, וְאֵינוֹ

          מוּכָן בְּשׁוּם פָּנִים לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי

          בִּתּוֹ.

אָדוֹן:              וְלָמָּה זֶה?

קֶנְט:                         כְּלִמָּה אָחֲזָה

               בּוֹ וְהוֹדֶפֶת. קְשִׁיחוּתוֹ

          אֲשֶׁר הִפְשִׁיטה כל בְּרָכָה מִמֶּנָּה,

          זָרְקָה אוֹתָהּ לְיַד מִקְרֶה נָכְרִית,

          מָסְרָה אֶת זְכֻיּוֹתֶיהָ הַיְּקָרוֹת

          לִשְׁתֵּי בָּנוֹת לֵב-כֶּלֶב, כָּל זֶה יַחַד

          מַכִּישׁ אוֹתוֹ כְּמוֹ אֶרֶס וְהוּא בּוֹֹש

          לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי קוֹרְדֶּלְיָה.

אָדוֹן:                                 הוֹ, אֻמְלָל.

קֶנְט:      עַל הַכּוֹחוֹת שֶׁל אוֹלְבָּנִי וקוֹרְנְוָל

          שָׁמַעְתָּ?

אָדוֹן:                זֶה נָכוֹן; הֵם מִתְקַדְּמִים.

קֶנְט:      אקח אוֹתְךָ אֶל אֲדוֹנֵנוּ, לִיר,

           וְאַשְׁאִיר אוֹתְךָ לִדְאֹג לוֹ. לִי עוֹד יֵש

           סִבָּה טוֹבָה לְהִשָּאֵר עֲטוּף

           מַסְוֶה. כְּשֶׁאֵחָשֵׂף, לֹא תִּצְטַעֵר

           שְׁהִכַּרְתַּנִי. אָנָּא, בּוֹא אִתִּי.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 4, תמונה 3 קדימה >