< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנסים קנט [במסווה] ואדון.
קֶנְט: לָמָּה מֶּלֶךְ צָרְפַת חָזַר בְּפִתְאוֹמִיּוּת כָּזֹאת, אַתָּה יוֹדֵעַ?
אָדוֹן: הוּא הִשְׁאִיר עֵסֶק לֹא-גָּמוּר בַּמְּדִינָה, שֶׁמֵּאָז בּוֹאוֹ הֵנָּה הִטְרִיד מְאֹד אֶת מַחְשַבְתוֹ, וְעָלוּל לְהָבִיא עַל הַמַּמְלָכָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פַּחַד וְסַכָּנָה שֶׁהוא נִדְרַש בְּאֹפֶן חִיוּנִי לָשׁוּב בְּעַצְמוֹ.
קֶנְט: מִי הוּא הִשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו כִּמְפַקֵּד?
אָדוֹן: אֶת הַמַּרְשָׁל שֶׁל צָרְפַת, מֶסְיֶה לָה פָאר.
קֶנְט: הַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ נָגְעוּ לְלִבָּהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה בְּאֹפֶן שֶׁנִּרְאָה לָעַיִן?
אָדוֹן: כֵּן. הִיא לָקְחָה אוֹתָם, קָרְאָה אוֹתָם
שָׁם בְּנוֹכְחוּתִי, מֵעֵת לְעֵת
דִּמְעָה שׁוֹפַעַת טִפְטְפָה לָהּ עַל
לֶחְיָהּ הָעֲדִינָה. נִרְאָה שֶׁהִיא
מוֹלֶכֶת עַל הָרֶגֶשׁ, אֲשֶׁר כְּמוֹ
מוֹרֵד, בִּקֵּשׁ לִמְלֹךְ עָלֶיהָ.
קֶנְט: הוֹ,
אָז זֶה הִסְעִיר אוֹתָהּ?
אָדוֹן: אַךְ לֹא לְזַעַם;
אִפּוּק וָעֶצֶב רָבוּ מִי יֵיטִיב
לְהַבִּיעָהּ. בְּבַת-אַחַת רָאִיתָ
אוֹר-שֶׁמֶשׁ וּגְשָׁמִים, הַחִיּוּכִים
וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ כְּמוֹ סָלְלוּ
נָתִיב לִקְרַאת עָתִיד יוֹתֵר טוֹב. בְּנוֹת-
הַשְּׂחוֹק שֶׁעַל שְׂפָתֶיהָ הַבְּשֵׁלוֹת
כְּמוֹ לֹא יָדְעוּ מִי הָאוֹרְחִים בְּתוֹךְ
עֵינֶיהָ, הָעוֹזְבִים כְּצֵאת פְּנִינִים
מִיַהֲלוֹם. קִצּוּר דָּבָר, יָגוֹן
הָיָה מִצְרָךְ אָהוּב מְאוֹד אִלּוּ
הָלַם כָּךְ אֶת כֻּלָּם.
קֶנְט: וּבְמִלִּים
לֹא שָׁאֲלָה דָּבָר?
אָדוֹן: פַּעַם או שְתַּיִם נֶאֱנְחָה הִיא "אַבָּא",
וְהִתְנַֹשְפָה, כְּאִלּוּ עַל לִבָהּ
לָחַץ; ו "אֲחָיוֹת, הוֹ אֲחָיוֹת!"
קָרְאָה, "חֶרְפַּת כָּל גְּבֶרֶת, אֲחָיוֹת!
קֶנְט, אַבָּא, אֲחָיוֹת! מַה, בַּסּוּפָה?
בַּלַּיְלָה? רַחֲמִים לֹא יַאֲמִינוּ!"
מִשְּׁמֵי-עֵינֶיהָ אז נִגְּרוּ מֵי-קֹדֶשׁ
וְכָל גּוּפָהּ הִזְדַּעֲזֵעַ; אָז
פָּנְתָה מִשָּׁם, לִשְׁהוֹת עִם הַיָּגוֹן
לְבַד.
קֶנְט: הַכּוֹכָבִים, רַק הֵם קוֹבְעִים
מִי אָנוּ, כי אַחֶרֶת זוּג אֶחָד
שֶׁל רַעְיָה וּבַעַל לֹא הָיָה
מוֹלִיד פֵּרוֹת שׁוֹנִים כָּל כָּךְ. ולא
דִּבַּרְתָּ אִתָּהּ שׁוּב מֵאָז?
אָדוֹן: לֹא.
קֶנְט: כָּל זֶה הָיָה לִפְנֵי שֶׁשָּׁב הַמֶּלֶךְ?
אָדוֹן: לֹא, אַחֲרֵי.
קֶנְט: וּבְכֵן, שְׁמַע: לִיר, מִסְכֵּן וּמְעֻרְעָר,
בָּעִיר, זוֹכֵר בַּהֲפוּגוֹת שֶׁל חֶסֶד
עַל מָה וְלָמָּה בָּאנוּ, וְאֵינוֹ
מוּכָן בְּשׁוּם פָּנִים לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי
בִּתּוֹ.
אָדוֹן: וְלָמָּה זֶה?
קֶנְט: כְּלִמָּה אָחֲזָה
בּוֹ וְהוֹדֶפֶת. קְשִׁיחוּתוֹ
אֲשֶׁר הִפְשִׁיטה כל בְּרָכָה מִמֶּנָּה,
זָרְקָה אוֹתָהּ לְיַד מִקְרֶה נָכְרִית,
מָסְרָה אֶת זְכֻיּוֹתֶיהָ הַיְּקָרוֹת
לִשְׁתֵּי בָּנוֹת לֵב-כֶּלֶב, כָּל זֶה יַחַד
מַכִּישׁ אוֹתוֹ כְּמוֹ אֶרֶס וְהוּא בּוֹֹש
לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי קוֹרְדֶּלְיָה.
אָדוֹן: הוֹ, אֻמְלָל.
קֶנְט: עַל הַכּוֹחוֹת שֶׁל אוֹלְבָּנִי וקוֹרְנְוָל
שָׁמַעְתָּ?
אָדוֹן: זֶה נָכוֹן; הֵם מִתְקַדְּמִים.
קֶנְט: אקח אוֹתְךָ אֶל אֲדוֹנֵנוּ, לִיר,
וְאַשְׁאִיר אוֹתְךָ לִדְאֹג לוֹ. לִי עוֹד יֵש
סִבָּה טוֹבָה לְהִשָּאֵר עֲטוּף
מַסְוֶה. כְּשֶׁאֵחָשֵׂף, לֹא תִּצְטַעֵר
שְׁהִכַּרְתַּנִי. אָנָּא, בּוֹא אִתִּי.
יוצאים.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |