שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס קנט [במסווה].

קֶנְט:      אִם אֲאַמֵּץ לִי גַּם הִגּוּי שׁוֹנֶה

          שֶׁיְּטַשְׁטֵשׁ אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלִּי,

          אַגְֹשִים אֶת רְצוֹנִי הַטּוֹב

          לְמַעַנוֹ מָחַקְתִּי אֶת דְמוּתִי.

          עַכְשָׁו, קֶנְט הַמְּגֹרָשׁ, אִם בַּמָּקוֹם

          שֶׁבּוֹ אַתָּה מֻקְצֶה תוּכַל לָתֵת

         ֹשֵרוּת, אָז אָדוֹנך אֲשֶׁר אַתָּה

         אוֹהֵב יִמְצָא אוֹתְךָ מוּכָן לְכָל

          עָמָל.

          שופרות מבפנים. נכנסים ליר, וארבעה אבירים או יותר כבני לוויה.

לִיר:       שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לִי לְהַמְתִּין חֶלְקִיק-שְׁנִיָּה לָאֲרוּחָה! לֵךְ, דְּאַג שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן.

          יוצא אביר 1.

          [לקנט]: כֵּן? אַתָּה מָה?

קֶנְט:    בֶּן-אָדָם, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:     מָה הַמֻּמְחִיּוּת שֶׁלְּךָ? מָה לְךָ וְלָנוּ?

קֶנְט:    הַמֻּמְחִיּוּת שֶׁלִּי – שֶׁאֲנִי לֹא פָּחוֹת מִמָּה שֶׁאֲנִי נִרְאֶה; נָכוֹן לְשָׁרֵת נֶאֱמָנָה אֶת זֶה שֶׁנּוֹתֵן בִּי אֵמוּן, לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁיָּשָׁר, לְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁחָכָם וּמְדַבֵּר מְעַט, פּוֹחֵד לַחְרֹץ מִשְׁפָּט, נִלְחָם כְּשֶׁאֵין בְּרֵרָה – וְלֹא אוֹכֵל דָּגִים.

לִיר:       מָה אַתָּה?

קֶנְט:      אָדָם יְשַׁר-לֵב, מְאוֹד, וְעָנִי-מִסְכֵּן כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ.

לִיר:        אִם אַתָּה עָנִי-מִסְכֵּן בְּתוֹר נָתִין כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּתוֹר מֶלֶךְ, אַתָּה עָנִי-מִסְכֵּן דַּי וְהוֹתֵר. מָה אַתָּה רוֹצֶה?

קֶנְט:      לְשָׁרֵת.

לִיר:       אֶת מִי תִּרְצֶה לְשָׁרֵת?

קֶנְט:      אוֹתְךָ.

לִיר:       אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, בָּחוּר?

קֶנְט:      לֹא, כְּבוֹדוֹ; אֲבָל יֵשׁ לְךָ בָּאֲרֶשֶׁת אֶת מָה שֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ בְּשִׂמְחָה אָדוֹן.

לִיר:        מָה זֶה?

קֶנְט:      סַמְכוּת.

לִיר:       אֵילוּ שֵׁרוּתִים אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?

קֶנְט:      אֲנִי יָכוֹל לִשְׁמֹר כָּל סוֹד חָשׁוּב, לִרְכֹּב, לָרוּץ, לְקַלְקֵל סִפּוּר מְסֻבָּךְ כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל לִי לַפֶּה וְלִמְסֹר הוֹדָעָה פְּשׁוּטָה חַד וְחָלָק. בְּמָה שֶׁאִישׁ רָגִיל כָּשִׁיר – אֲנִי מֻכְשָׁר, וְהַדָּבָר הֲכִי טוֹב בִּי זֶה חָרִיצוּת.

לִיר:       בֶּן כַּמָּה אַתָּה?

קֶנְט:      לֹא כָּל כָּךְ צָעִיר, כְּבוֹדוֹ, כְּדֵי לֶאֱהֹב אִשָּׁה עַל הַזִּמְרָה שֶׁלָּהּ, וְלֹא כָּל כָּךְ זָקֵן כְּדֵי לְהִתְמָרֵחַ עָלֶיהָ בְּכָל מְחִיר. יֵשׁ לִי עַל הַגַּב אַרְבָּעִים-וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

לִיר:       לֵךְ אַחֲרַי, אַתָּה תְּשָׁרֵת אוֹתִי; אִם לֹא אֹהַב אוֹתְךָ פָּחוֹת אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה, לֹא אֶפָּרֵד מִמְּךָ לְעֵת עַתָּה. אֹכֶל, הוֹ, אֹכֶל! אֵיפֹה הַשּׁוּלְיָה שֶׁלִּי, הַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי? לֵךְ אַתָּה קְרָא לַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי הֵנָּה.

        יוצא אביר 2. נכנס אוסוולד.

            אַתָּה, בּוֹא-בּוֹא אַתָּה, אֵיפֹה הַבַּת שֶׁלִּי?

אוֹסְוַלְד:    עִם כָּל הַכָּבוֹד – יוצא.

לִיר:       מָה הוּא אוֹמֵר הַבָּחוּר שָׁם? קְרָא לַפַּרְצוּף-קוֹף בַּחֲזָרָה.

          יוצא אביר 3.

          אֵיפֹה הַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי? הוֹ, נִדְמֶה לִי הָעוֹלָם יָשֵׁן.

          נכנס אביר 3.

אַבִּיר 3:  הוּא אוֹמֵר, כְּבוֹדוֹ, שֶׁבִּתְּךָ לֹא חָשָׁה בְּטוֹב.

לִיר:       לָמָּה הוּא לֹא חָזַר הָעֶבֶד כְּשֶׁקָּרָאתִי לוֹ?

אַבִּיר 3:  אָדוֹן, הוּא עָנָה לִי בְּשִׂיא הַגַּסּוּת שֶׁהוּא לֹא מוּכָן לָבוֹא.

לִיר:       לֹא מוּכָן לָבוֹא?

אַבִּיר 3:  אָדוֹן, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה הָעִנְיָן, אֲבָל לְדַעֲתִי לֹא מִתְיַחֲסִים פֹּה לְמַעֲלָתְךָ עַל-פִּי מִדַּת הַטֶּקֶס וְהַלְּבָבִיּוּת שֶׁאַתָּה זַכַּאי לָהּ. כְּמוֹ כֵן נִרְאֶה שֶׁחָל פִּחוּת גָּדוֹל בַּחִבָּה אֵצֶל הַזּוּטָרִים בִּכְלָל וְהַדֻּכָּס עַצְמוֹ בִּפְרָט, וְ – הַבַּת שֶׁלְּךָ.

לִיר:       הָהּ? כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר?

אַבִּיר 3:  אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ לִסְלֹחַ לִי, כְּבוֹדוֹ, אִם אֲנִי טוֹעֶה, כִּי חוֹבָתִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לִשְׁתֹּק כְּשֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁעוֹשִׂים לְמַעֲלָתְךָ עָוֶל.

לִיר:       אַתָּה רַק מְחַדֵּד אֶת הַדֵּעָה שֶׁלִּי. הִבְחַנְתִּי בְּהַזְנָחָה עֲצֵלָה בְּיוֹתֵר בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן, שֶׁתָּלִיתִי אוֹתָהּ בַּקַּפְּדָנוּת הַחַשְׁדָנִית שֶׁלִּי, וְלֹא בְּגַסּוּת-לֵב מִכַּוָּנָה-תְּחִלָּה. אֲנִי אֶבְדֹּק אֶת זֶה יוֹתֵר לָעֹמֶק. אֲבָל אֵיפֹה הַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי? לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּבָר יוֹמַיִם.

אַבִּיר 3:  מֵאָז שֶׁגְּבִרְתִּי הַצְּעִירָה עָזְבָה לְצָרְפַת, אָדוֹן, הַשּׁוֹטֶה דָּעַךְ מְאוֹד.

לִיר:       אַף מִלָּה עַל זֶה! שַׂמְתִּי לֵב לְבַד. לֵךְ אַתָּה וֶאֱמֹר לַבַּת שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּהּ.

          יוצא אביר 3.

            לֵךְ אַתָּה; קְרָא הֵנָּה לַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי.

          יוצא אביר 4. נכנס אוסוולד.

          אוֹ, אַתָּה, אָדוֹן, בּוֹא אַתָּה הֵנָּה, אָדוֹן: מִי אֲנִי, אָדוֹן?

אוֹסְוַלְד:   אַבָּא שֶׁל גְּבִרְתִּי.

לִיר:       אַבָּא שֶׁל גְּבִרְתִּי? שׁוּלְיָה שֶׁל אֲדוֹנִי, כֶּלֶב בֶּן-זוֹנָה, עֶבֶד, גּוּר!

אוֹסְוַלְד:   אֲנִי לֹא אַף אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה, אֲדוֹנִי, אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ.

לִיר:       אַתָּה מְכַדְרֵר אִתִּי מַבָּטִים, טִנֹּפֶת? [מכה אותו]

אוֹסְוַלְד:   לֹא אַרְשֶׁה שֶׁיַּכּוּ אוֹתִי, אֲדוֹנִי.

קֶנְט [שם לו רגל]: וְגַם לֹא שֶׁיָּשִׂימוּ לְךָ רֶגֶל, שַׂחְקַן כַּדּוּרֶגֶל עָלוּב?

לִיר:       אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, בָּחוּר. אַתָּה תְּשָׁרֵת אוֹתִי וַאֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ.

קֶנְט:      בּוֹא, כְּבוֹדוֹ, קוּם, עוּף, אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ מִי פֹּה מִי. תָּעוּף, תָּעוּף; אִם מִתְחַשֵּׁק לְךָ לִמְדֹּד אֶת אֹרֶךְ הַטִּמְטוּם שֶׁלְּךָ, הִשָּׁאֵר; אֲבָל עוּף-'סְתַּלֵּק, אִם יֵשׁ לְךָ חָכְמָה. כָּכָה! [דוחף אותו החוצה]

לִיר:       עַכְשָׁו, שׁוּלְיָה יְדִידוּתִי שֶׁלִּי, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ. הִנֵּה מִקְדָּמָה עַל הַשֵּׁרוּת שֶׁלְּךָ. [נותן לו כסף]

            נכנס השוטה.

שׁוֹטֶה:     תֵּן גַּם לִי לִשְׂכֹּר אוֹתוֹ; [לקנט, מושיט את מצנפתו] הִנֵּה כַּרְבֹּלֶת הַשּׁוֹטִים שֶׁלִּי.

לִיר:       אָז מָה, שׁוּלְיָה שֶׁלִּי, יְפֵהפֶה, מָה שְׁלוֹמְךָ?

שׁוֹטֶה [לקנט]: אַתָּה, כְּדַאי לְךָ לָקַחַת אֶת הַכַּרְבֹּלֶת שֶׁלִּי.

קֶנְט:      לָמָּה, שׁוֹטֶה?

שׁוֹטֶה:    לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מִצְטָרֵף לַצַּד שֶׁל מִי שֶׁכְּבָר לֹא עַל הַסּוּס. לֹא, אִם אַתָּה לֹא יָכוֹל לְחַיֵּךְ לְאֵיפֹה שֶׁנּוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ, מַהֵר מְאוֹד תַּחְטֹף נַזֶּלֶת. הִנֵּה, קַח אֶת הַכַּרְבֹּלֶת שֶׁלִּי. מָה-'תָּה-יוֹדֵעַ, זֶה פֹּה נִדָּה שְׁתַּיִם מֵהַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ וְעָשָׂה לַשְּׁלִישִׁית בְּרָכָה כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ – אִם אַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרָיו, אַתָּה חַיָּב לַחְבֹּשׁ אֶת הַכַּרְבֹּלֶת שֶׁלִּי. [לליר] אָהּ, מַר-דּוֹד! הַלְוַאי הָיוּ לִי שְׁתֵּי כַּרְבּוֹלוֹת וּשְׁתֵּי בָּנוֹת.

לִיר:       לָמָּה, יַלְדּוֹן?

שׁוֹטֶה:    אִם הָיִיתִי נוֹתֵן לָהֶם כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי, הָיִיתִי שׁוֹמֵר לְפָחוֹת אֶת הַכַּרְבּוֹלוֹת לְעַצְמִי. הִנֵּה שֶׁלִּי; תִּתְחַנֵּן אֶל הַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ לְעוֹד אַחַת.

לִיר:       תִּזָּהֵר אַתָּה, הַשּׁוֹט בַּדֶּרֶךְ.

שׁוֹטֶה:    הָאֱמֶת הִיא כֶּלֶב שֶׁמְּגָרְשִׁים אוֹתוֹ לַמְּלוּנָה; צָרִיךְ לְהַצְלִיף בּוֹ עִם שׁוֹט שֶׁיֵּצֵא, בִּזְמַן שֶׁלְּהוֹד כַּלְבִּיּוּתָהּ חַנְפָנוּת יֵשׁ רְשׁוּת לַעֲמֹד לְיַד הָאָח וּלְהַסְרִיחַ.

לִיר:       מָרָה שְׁחֹרָה וּמַגֵּפָה...

שׁוֹטֶה:    שְׁמַע-נָא, אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ דִּקְלוּם.

לִיר:       אָנָּא.

שׁוֹטֶה:    תִּרְשֹׁם טוֹב, מַר-דּוֹד:

                   תֵּדַע הַרְבֵּה, דַּבֵּר רַק קְצָת,

                   תַּחְשֹׂף מְעַט, תַּחְסֹךְ בַּצַּד,

                   תִּלְוֶה פָּחוֹת וְאַל תַּלְוֶה,

                   תֵּלֵךְ פָּחוֹת, תִּרְכַּב הַרְבֵּה,

                   אַל תַּאֲמִין אֲבָל תִּלְמַד,

                   אַל תְּהַמֵּר עַל סוּס אֶחָד,

                   זוֹנוֹת, שְׁתִיָּה, הַכֹּל בִּזְבּוּז,

                   תֵּשֵׁב בַּבַּיִת אַל תָּזוּז,

                   וְאָז תִּרְאֶה מָה שֶׁיִּקְרֶה:

                   תְּרֵיסָר יִהְיוּ לִשְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה.

קֶנְט:      זֶה סְתָם כְּלוּם, שׁוֹטֶה.

שׁוֹטֶה:    אָז זֶה כְּמוֹ נְאוּם שֶׁל עוֹרֵךְ-דִּין שֶׁלֹּא שִׁלְּמוּ לוֹ. מָה נָתַתָּ לִי עַל זֶה? כְּלוּם. [לליר]: אַתָּה לֹא יָכוֹל לְהוֹצִיא אֵיזֶה רֶוַח מִכְּלוּם, מַר-דּוֹד?

לִיר:       אַי, לֹא, יֶלֶד; רַק כְּלוּם יֵצֵא מִכְּלוּם.

שׁוֹטֶה [לקנט]: 'בַקְּשָׁה תַּגִּיד לוֹ: זֶה מָה שֶׁיָּצָא מִכָּל הָאֲדָמוֹת שֶׁלּוֹ – כְּלוּם. הוּא לֹא יַאֲמִין לַשּׁוֹטֶה.

לִיר:       שׁוֹטֶה מַר.

שׁוֹטֶה:    אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הַהֶבְדֵּל, יַלְדּוֹן, בֵּין שׁוֹטֶה מַר לְשׁוֹטֶה מָתוֹק?

לִיר:       לֹא, בָּחוּר, לַמֵּד אוֹתִי.

שׁוֹטֶה:         הָאָדוֹן שֶׁיָּעַץ לִכְבוֹדְךָ

               לְוַתֵּר עַל אַדְמוֹת מַמְלָכָה

                תַּעֲמִיד אוֹתוֹ פֹּה לְיָדִי;

                תַּעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ בְּטוּבְךָ.

                וְהוֹפּ יֵשׁ כָּאן צֶמֶד שׁוֹטִים:

                הַמָּתוֹק וְהַמַּר, גַּם וְגַם.

                פֹּה עוֹמֵד הָרִאשׁוֹן, הַמְּחֻפָּשׂ;

                הַשֵּׁנִי – אֵיפֹה הוּא? – הִנֵּה, שָׁם.

לִיר:       אַתָּה קוֹרֵא לִי שׁוֹטֶה, יֶלֶד?

שׁוֹטֶה:    אֶת כָּל הַתְּאָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁלְּךָ חִלַּקְתָּ; עִם זֶה נוֹלַדְתָּ.

קֶנְט:      לֹא כָּל כָּךְ שׁוֹטֶה הַשּׁוֹטֶה, אָדוֹן.

שׁוֹטֶה:    אֶלָּא מָה! כִּי אֲדוֹנִים וְאִישִׁים גְּדוֹלִים לֹא נוֹתְנִים לִי; כְּבָר הָיָה לִי אֵיזֶה מוֹנוֹפּוֹל עַל הַשְּׁטוּת, אֲבָל הֵם רוֹצִים חֵלֶק; וְהַגְּבָרוֹת גַּם, לֹא מוּכָנוֹת שֶׁכָּל הַשּׁוֹטִיּוּת תִּהְיֶה שֶׁלִּי. חוֹטְפוֹת! מַר-דּוֹד, תֵּן לִי בֵּיצָה, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ שְׁנֵי כְּתָרִים.

לִיר:       אֵיזֶה שְׁנֵי כְּתָרִים?

שׁוֹטֶה:    מָה אֵיזֶה, אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי בּוֹצֵעַ אֶת הַבֵּיצָה בָּאֶמְצַע וְאוֹכֵל אֶת הַתּוֹכוֹ – שְׁנֵי הַכְּתָרִים שֶׁל הַבֵּיצָה. כְּשֶׁאַתָּה חָתַכְתָּ אֶת הַכֶּתֶר שֶׁלְּךָ בָּאֶמְצַע וּמָסַרְתָּ אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים, הִתְחַלְתָּ לִסְחֹב אֶת הַחֲמוֹר שֶׁלְּךָ עַל הַגַּב בְּתוֹךְ הַבֹּץ. לֹא הָיָה לְךָ הַרְבֵּה שֵׂכֶל בָּרֹאשׁ הַקֵּרֵחַ שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּסַרְתָּ אֶת רֹאשׁ הַזָּהָב שֶׁלְּךָ. וְשֶׁיַּצְלִיפוּ מַהֵר בְּמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁדִּבַּרְתִּי עַכְשָׁו כְּמוֹ שׁוֹטֶה כָּמוֹנִי.

        [שר]   לַשּׁוֹטִים אֵין מַזָּל הַשָּׁנָה

                      כִּי הֲמוֹן חֲכָמִים נִדְחָפִים,

                      לֹא לוֹבְשִׁים שׁוּם בִּינָה וּתְבוּנָה,

                     וְהוֹלְכִים וְהוֹפְכִים לְקוֹפִים.

לִיר:   מִמָּתַי אַתָּה כָּל כָּךְ מָלֵא שִׁירִים, אַתָּה?

שׁוֹטֶה: הִתְחַלְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, מַר-דּוֹד, מֵאָז שֶׁעָשִׂיתָ מֵהַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ אִמָּהוֹת שֶׁלְּךָ; כִּי כְּשֶׁנָּתַתָּ לָהֶן אֶת הַמַּקֵּל וְהִתְחַלְתָּ לִלְבֹּשׁ חִתּוּלִים –

          [שר]     הֵן בָּכוּ, הֵן בָּכוּ מֵרֹב אֹשֶׁר לֹא צָפוּי

                           וַאֲנִי מֵעֶצֶב הִתְחַלְתִּי לָשִׁיר,

                            עַל שֶׁמֶּלֶךְ כָּזֶה מְשַׂחֵק תּוֹפֶסֶת – פוּי! –

                           עִם כָּל הַשּׁוֹטִים בָּעִיר.

          'בַקְּשָׁה-'בַקְּשָׁה, מַר-דּוֹד, תִּשְׂכֹּר מוֹרֶה שֶׁיּוּכַל לְלַמֵּד אֶת הַשּׁוֹטֶה שֶׁלְּךָ לְשַׁקֵּר; אֲנִי מֵת לִלְמֹד לְשַׁקֵּר.

לִיר:       אִם תְּשַׁקֵּר, אַתָּה, נִדְאַג שֶׁיַּצְלִיפוּ בְּךָ.

שׁוֹטֶה:    אֲנִי מַמָּשׁ מִתְפַּלֵּא אֵיזֶה מִין זַן אַתֶּם, אַתָּה וְהַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ. הֵן בְּעַד שֶׁיַּצְלִיפוּ בִּי אִם אֲנִי אוֹמֵר אֱמֶת, אַתָּה בְּעַד שֶׁיַּצְלִיפוּ בִּי עַל שֶׁקֶר, וְלִפְעָמִים מַצְלִיפִים בִּי אִם אֲנִי יוֹשֵׁב בְּשֶׁקֶט. הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי כָּל דָּבָר רַק לֹא שׁוֹטֶה... אֲבָל בְּכָל זֹאת לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אַתָּה, מַר-דּוֹד. אַתָּה קִלַּפְתָּ אֶת הַמּוֹחַ שֶׁלְּךָ לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים וְלֹא הִשְׁאַרְתָּ כְּלוּם בָּאֶמְצַע. הִנֵּה מַגִּיעָה קְלִפָּה אַחַת.

            נכנסת גונריל.

לִיר:       מָה יֵשׁ, יַלְדָּה? מָה הַפַּרְצוּף? נִדְמֶה

           לִי אַתְּ לָאַחֲרוֹנָה מִדַּי בְּחֹמֶץ.

שׁוֹטֶה:    אַתָּה הָיִיתָ בָּחוּר יָפֶה לָעַיִן כְּשֶׁלֹּא הָיִיתָ צָרִיךְ לָשִׂים לֵב לַחֲמִיצֻיּוֹת שֶׁלָּהּ. עַכְשָׁו אַתָּה אֶפֶס בְּלִי מִסְפָּר; אֲנִי יוֹתֵר טוֹב מִמָּה שֶׁאַתָּה עַכְשָׁו. אֲנִי שׁוֹטֶה, אַתָּה כְּלוּם. [לגונריל] כֵּן, בְּהֶחְלֵט, אֲנִי סוֹתֵם אֶת הַפֶּה; כָּכָה מְצַוּוֹת הַפָּנִים שֶׁלָּךְ, אֲפִלּוּ שֶׁאַתְּ לֹא אוֹמֶרֶת כְּלוּם. שׁוּשׁ, שׁוּשׁ!

                  מִי שֶׁאֶת כָּל פַּת הַלֶּחֶם מוֹסֵר,

                   עָיֵף מֵהַכֹּל וְחָסֵר לוֹ, חָסֵר.

           [מצביע על ליר] זֶה אָפוּן בְּלִי תַּרְמִיל.

גּוֹנֵרִיל:   לֹא רַק זֶה, הַשּׁוֹטֶה שֶׁלְּךָ, אָדוֹן,

        שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ גְּבוּל, גַּם אֲחֵרִים

        בַּפָּמַלְיָה הַחֲצוּפָה שֶׁלְּךָ,

        מִתְקוֹטְטִים בְּלִי הֲפוּגָה, חוֹרְצִים

        לָשׁוֹן, מִשְׁתּוֹלְלִים בִּמְהוּמוֹת

        גַּסּוֹת שֶׁאֵין לָשֵׂאת. אָדוֹן, חָשַׁבְתִּי

        שֶׁאִם אָבִיא כָּל זֹאת לִידִיעָתְךָ

        אֶמְצָא לָבֶטַח תַּקָּנָה, אֲבָל

        עַכְשָׁו יֵשׁ לִי חֲשָׁשׁ גּוֹבֵר, לְאוֹר

        מִלִּים וּמַעֲשִׂים שֶׁלְּךָ-אַתָּה

        לָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאַתָּה מְגוֹנֵן

        עַל הַהִתְנַהֲלוּת הַזֹּאת וְגַם

        נוֹתֵן לָהּ יָד חָפְשִׁית; אִם זֶה נָכוֹן,

        הַחֵטְא לֹא יִמָּלֵט מִתּוֹכֵחָה,

       וְהַטִּפּוּל לֹא יִהְיֶה רָדוּם;

       טִפּוּל שֶׁלְּטוֹבַת הַמַּמְלָכָה

       עָלוּל לִהְיוֹת מַכְאִיב לְךָ בְּאֹפֶן

       אֲשֶׁר בְּכָל מִקְרֶה אַחֵר הָיָה

       מֵבִישׁ, אֲבָל הַנְּחִיצוּת קוֹרֵאת

       לוֹ נֹהַל זְהִירוּת.

שׁוֹטֶה:   כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ, מַר-דּוֹד,

              הַדְּרוֹר טִפֵּל בַּקּוּקִיָּה בְּמַיִם וּתְזוּנָה,

              עַד שֶׁהִיא נִקְּרָה לוֹ אֶת הָרֹאשׁ, הַקְּטַנְטַנָּה.

          וְאָז הַנֵּר כָּבָה וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ חֹשֶׁכִים.

לִיר:       אַתְּ הַבַּת שֶׁלָּנוּ?

גּוֹנֵרִיל:    דַּי, אֲדוֹנִי,

          אֲנִי בְּעַד שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל

          הַטּוֹב שֶׁלְּךָ – שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּשֶׁפַע,

          אֲנִי יוֹדַעַת – וְתָשִׂים בַּצַּד

          אֶת כָּל הַגְּחָמוֹת שֶׁמְּסִיטוֹת

          אוֹתְךָ לָאַחֲרוֹנָה מֵעַצְמְךָ

          הָאֲמִתִּי.

שׁוֹטֶה:  אֲפִלּוּ חֲמוֹר יוֹדֵעַ, לֹא? מָתַי הָעֲגָלָה מוֹבִילָה אֶת הַסּוּס... אוּפְּס, מֹתֶק, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ!

לִיר:      מִישֶׁהוּ פֹּה מַכִּיר אוֹתִי? לֹא, זֶה

          לֹא לִיר. מָה, לִיר הוֹלֵךְ כָּךְ, מְדַבֵּר

          כָּךְ? אֵיפֹה זוּג עֵינָיו? אוֹ שֶׁהַחוּשׁ

          נֶחְלַשׁ לוֹ אוֹ שֶׁהַתְּפִיסָה שֶׁלּוֹ

          רוֹפֶסֶת – הָהּ! יָשֵׁן אוֹ עֵר? זֶה לֹא

          זֶה... מִי יָכוֹל לוֹמַר לִי מִי אֲנִי?

שׁוֹטֶה:   הַצֵּל שֶׁל לִיר.

לִיר:    אֲנִי חַיָּב לָדַעַת, כִּי עַל-פִּי סִימָנֵי הַסַּמְכוּת, הַיֶּדַע וְהַשֵּׂכֶל, עוֹד יְשַׁכְנְעוּ אוֹתִי בְּטָעוּת שֶׁיֵּשׁ לִי בָּנוֹת.

שׁוֹטֶה:   שֶׁיַּהַפְכוּ אוֹתְךָ לְאַבָּא צַיְתָן.

לִיר:       שְׁמֵךְ, גְּבִירָה יָפָה?

גּוֹנֵרִיל:   כָּל הַהִתַּמְּמוּת הַזֹּאת, אָדוֹן,

          הִיא בְּסִגְנוֹן שְׁאַר הַתַּעֲלוּלִים

          הַחֲדָשִׁים שֶׁלְּךָ. בְּכָל לָשׁוֹן

          שֶׁל בַּקָּשָׁה, קְלֹט אֶת כַּוָּנוֹתַי:

          כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה זָקֵן וּנְשׂוּא-פָּנִים,

          עָלֶיךָ לִהְיוֹת חָכָם. אַתָּה

          מַחְזִיק פֹּה מֵאָה אַבִּירִים נוֹשְׂאֵי-

          כֵּלִים, גְּבָרִים פְּרוּעִים כָּל כָּךְ, שְׁטוּפֵי-

          זִמָּה וַחֲצוּפִים, שֶׁהֶחָצֵר

          הַזֹּאת שֶׁלָּנוּ, שֶׁהִזְדַּהֲמָה

          מֵהִתְנַהֲגוּתָם, נִרְאֵית כְּבָר כְּמוֹ

          פֻּנְדַּק פְּרִיצוּת. זְלִילָה וַחֲשָׁקִים

          הוֹפְכִים אוֹתָהּ לְבֵית-מַרְזֵחַ אוֹ

          לְבֵית-זוֹנוֹת בִּמְקוֹם אַרְמוֹן שֶׁל הוֹד.

          רַק עֶצֶם הַבּוּשָׁה תִּדְרֹשׁ תְּרוּפַת

          בָּזָק. לָכֵן הַרְשֵׁה-נָא לְהַצִּיעַ –

          שֶׁכֵּן אַחֶרֶת זֹאת שֶׁמַּפְצִירָה

          תִּכְפֶּה – קְצָת לְדַלֵּל אֶת הַפָּמַלְיָה,

          וְשֶׁהַשְּׁאֵרִית תִּהְיֶה מֻרְכֶּבֶת

          מֵאֲנָשִׁים הוֹלְמִים לַגִּיל שֶׁלְּךָ,

          אֲשֶׁר יוֹדְעִים גַּם אֶת עַצְמָם וְגַם

          אוֹתְךָ.

לִיר:             שֵׁדִים וָחֹשֶׁךְ! תִּרְתְּמוּ

          אֶת הַסּוּסִים שֶׁלִּי; אִסְפוּ אֶת כָּל

          בְּנֵי הַפָּמַלְיָה יַחַד. מַמְזֵרָה

          וּמְנֻוֶּנֶת, לֹא אַפְרִיעַ לָךְ

          יוֹתֵר: הֲרֵי בְּכָל זֹאת נִשְׁאֲרָה לִי

          בַּת.

גּוֹנֵרִיל:   אַתָּה מַרְבִּיץ לָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי,

          הָאֲסַפְסוּף הַמִּשְׁתּוֹלֵל שֶׁלְּךָ

          הוֹפֵךְ אֶת הַבְּכִירִים לִמְשָׁרְתִים.

          נכנס אולבני.

לִיר:       זְוָעָה, לְהִתְחָרֵט רַק מְאֻחָר

          מִדַּי! – אוֹ, אֲדוֹנִי, הִגַּעְתָּ? זֶה

          עַל דַּעַתְךָ? דַּבֵּר. – אֶת הַסּוּסִים! –

          יוצא אביר.

          כְּפִיּוּת-טוֹבָה, שֵׁדָה עִם לֵב שֶׁל שַׁיִשׁ,

          אַתְּ מְכֹעֶרֶת בִּילָדִים יוֹתֵר

          מִמִּפְלְצוֹת הַיָּם.

אוֹלְבָּנִי:  אָדוֹן, בְּסַבְלָנוּת קְצָת, אָנָּא.

לִיר [לגונריל]:                          עַיִט

          מַחְלִיא, אַתְּ מְשַׁקֶּרֶת. אֲנָשַׁי

          הֵם מֻבְחָרִים וּנְדִירִים בְּכָל

          תַּו אֹפִי, מַכִּירִים כָּל קוֹץ-יוֹ"ד שֶׁל

          חוֹבָה, וְכָל בְּדִיקָה דַּקְדְּקָנִית

          תַּצְדִּיק אֶת שְׁמָם הַטּוֹב. הוֹ, פְּגָם כָּזֶה

          קָטָן, אֵיךְ שֶׁנִּרְאֵיתָ מְכֹעָר

          אֵצֶל קוֹרְדֶּלְיָה, אֵיךְ רִסַּקְתָּ כְּמוֹ

          מָנוֹף אֶת כָּל מִבְנֵה הַטֶּבַע בִּי

          מִן הַבָּסִיס, עָקַרְתָּ מִלִּבִּי

          כָּל אַהֲבָה, שָׁפַכְתָּ פְּנִימָה רַעַל.

          הוֹ לִיר, לִיר, לִיר! [מכה בראשו] הַכֵּה בַּשַּׁעַר, זֶה

          הַשַּׁעַר שֶׁהִכְנִיס אֶת הַטִּפְּשׁוּת

          שֶׁלְּךָ, וְאֶת הַשֵּׂכֶל הַיָּקָר

          הוֹתִיר בַּחוּץ. תֵּלְכוּ, תֵּלְכוּ, כֻּלְּכֶם.

          יוצאים קנט, אבירים ומלווים.

אוֹלְבָּנִי:  כְּבוֹדוֹ, לִי אֵין אַשְׁמָה וְאֵין מֻשָּׂג

          מָה פֹּה מַסְעִיר אוֹתְךָ.

לִיר:                            יָכוֹל לִהְיוֹת,

          כְּבוֹדוֹ. הַקְשִׁיבִי, אִמָּא טֶבַע, אַתְּ,

          אֵלָה גְּדוֹלָה, הַקְשִׁיבִי: אִם חָשַׁבְתְּ

          לְהַעֲנִיק אֵי-פַּעַם לַיְּצוּר

          הַזֶּה פְּרִי בֶּטֶן – שֶׁתִּקְפָּא יָדֵךְ.

          שִׁתְלִי לָהּ עֲקָרוּת בְּתוֹךְ הָרֶחֶם,

          יַבְּשִׁי לָהּ אֶת אֵיבְרֵי הָרְבִיָּה,

          שֶׁמִּן הַגּוּף הַמְּנֻוָּל שֶׁלָּהּ

          לָנֶצַח לֹא יִצְמַח לְתִפְאַרְתָּהּ

          תִּינוֹק. אִם הִיא חַיֶּבֶת לְהַשְׁרִיץ,

          בִּרְאִי לָהּ יֶלֶד מְרוֹרִים, שֶׁהוּא

          יִהְיֶה לָהּ לְעִנּוּי חַי, מְעֻוָּת

          וּמִפְלַצְתִּי. שֶׁהוּא יַחְרֹשׁ קְמָטִים

          בְּמֵצַח עֲלוּמֶיהָ, שֶׁיַּחְרֹץ

          לָהּ בַּלְּחָיַיִם תְּעָלוֹת מֵרֹב

          דְּמָעוֹת, שֶׁיַּהֲפֹךְ כָּל דְּאָגָה

          וְכָל שִׂמְחָה שֶׁל אֵם לְבוּז וָקֶלֶס,

          שֶׁהִיא תַּרְגִּישׁ עַד כַּמָּה חַד יוֹתֵר

          מִשֵּׁן שֶׁל צִפְעוֹנִי הוּא יֶלֶד כְּפוּי

          טוֹבָה. הַחוּצָה כְּבָר, לָצֵאת, לָצֵאת!

         יוצאים ליר והשוטה.

אוֹלְבָּנִי:  אֲנִי שׁוֹאֵל, אֵלִים, מִמָּה בָּא זֶה?

גּוֹנֵרִיל:   אַל תְּיַסֵּר אֶת עַצְמְךָ לַחְקֹר

          יוֹתֵר מִדַּי; טִשְׁטוּשׁ קְשִׁישִׁים עוֹשֶׂה

          לוֹ מַצַּב-רוּחַ, זֶה הַכֹּל.

          נכנס ליר ואחריו השוטה.

לִיר:       מָה, חֲמִשִּׁים מֵאֲנָשַׁי בְּבַת-

          אַחַת? וְתוֹךְ שְׁבוּעַיִם?

אוֹלְבָּנִי:                         אֲדוֹנִי,

          מָה הָעִנְיָן?

לִיר:                    אֲנִי אַגִּיד לְךָ.

          [לגונריל] חַיִּים וּמָוֶת, אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ

          שֶׁיֵּשׁ לָךְ כּוֹחַ לְטַלְטֵל כָּךְ אֶת

          הַגַּבְרִיּוּת שֶׁלִּי, שֶׁאַתְּ שָׁוָה

          אֶת הַדְּמָעוֹת הָאֵלֶּה הַחַמּוֹת

          שֶׁנִּגָּרוֹת לִי נֶגֶד רְצוֹנִי.

          סוּפוֹת וְסִרְחוֹנוֹת עַל נִשְׁמָתֵךְ!

          פְּצָעִים-לְלֹא-תְּרוּפָה שֶׁל קִלְלַת-

          אָב יִדְקְרוּ אֶצְלֵךְ כָּל חוּשׁ. עֵינַיִם

          זְקֵנוֹת, מְטֻפָּשׁוֹת, תָּעֵזּוּ עוֹד

          פַּעַם לִבְכּוֹת עַל זֶה, אָז אֲנַקֵּר

          וְגַם אַשְׁלִיךְ אֶתְכֶן עִם כָּל הַמַּיִם

          שֶׁנִּשְׁפָּכִים מִכֶּן לְהִתְעַרְבֵּב

          עִם אֲדָמָה. כֵּן, עַד כְּדֵי כָּךְ הִגַּעְנוּ?...

          הָהּ? שֶׁיִּהְיֶה! יֵשׁ לִי עוֹד בַּת, שֶׁהִיא,

          אֲנִי בָּטוּחַ, נְעִימָה, טוֹבָה:

          כְּשֶׁהִיא תִּשְׁמַע עָלַיִךְ אֶת כָּל זֶה

          הִיא תְּקַלֵּף אֶת הַפַּרְצוּף-זְאֵב

          שֶׁלָּךְ בְּצִפָּרְנַיִם. עוֹד תִּרְאִי,

          אֲנִי אֶלְבַּשׁ שׁוּב אֶת הַדְּמוּת שֶׁאַתְּ

          חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִשְׁלַכְתִּי מֵעָלַי

          לָנֶצַח. עוֹד תִּרְאִי, אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ.

          יוצא.

גּוֹנֵרִיל:   אַתָּה רוֹשֵׁם?

אוֹלְבָּנִי:  אֵינִי יָכוֹל, עִם כָּל אַהֲבָתִי

          הָעֲצוּמָה אֵלַיִךְ, גּוֹנֵרִיל,

          לְהִתְעַלֵּם –

גּוֹנֵרִיל:                  דַּי, דַּי, מַסְפִּיק, תּוֹדָה.

          הֵי, אוֹסְוַלְד, הוֹ! [לשוטה] אַתָּה, שׁוֹטֶה מַר-כֶּלֶב,

          רוּץ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים שֶׁלְּךָ.

שׁוֹטֶה:   מַר-דּוֹד לִיר, מַר-דּוֹד לִיר, אַל תָּרוּץ, תִּקַּח אֶת הַשּׁוֹטֶה אִתְּךָ.

                   שׁוּעָלָה לְכוּדָה,

                   אוֹ כָּזֹאתִי יַלְדָּה,

                   רְאוּיות לִשְׁחִיטָה נֶחְמָדָה, נְקֻדָּה.

                   הַשּׁוֹטֶה קַד קִדָּה

                   עִם שָׁלוֹם וְתוֹדָה.

          יוצא.

גּוֹנֵרִיל:   תָּכְנִית יָפָה הָאִישׁ הַזֶּה סִדֵּר לוֹ,

          אָהּ? מֵאָה אַבִּירִים! מַמָּשׁ תְּבוּנָה

          פּוֹלִיטִית בְּטוּחָה לָתֵת לוֹ כָּךְ

          לְהִשָּׁאֵר עִם מֵאָה אַבִּירִים

          עַל הַמִּשְׁמָר. כֵּן, שֶׁעַל כָּל חֲלוֹם,

          עַל כָּל זִמְזוּם, תְּלוּנָה, טְרוּנְיָה אוֹ חֵשֶׁק,

          הוּא יְבַצֵּר אֶת הַיְּשִׁישׁוּת שֶׁלּוֹ

          בְּעָצְמָתָם וְהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ

          יִהְיוּ תְּלוּיִים בַּחֲסָדָיו. אוֹסְוַלְד,

          אָמַרְתִּי!

אוֹלְבָּנִי:            אַתְּ אוּלַי פּוֹחֶדֶת קְצָת

          יוֹתֵר מִדַּי.

גּוֹנֵרִיל:                עָדִיף כָּךְ מִלִּבְטֹחַ

          יוֹתֵר מִדַּי. תֵּן לְחַסֵּל בְּשָׁלָב זֶה

          אֶת הָרָעוֹת שֶׁמַּפְחִידוֹת אוֹתִי,

          בִּמְקוֹם לִפְחֹד שֶׁיְּחַסְּלוּ בַּסּוֹף

          אוֹתִי. הַלֵּב שֶׁלּוֹ מֻכָּר לִי; אֶת

          דְּבָרָיו כָּתַבְתִּי כְּבָר לַאֲחוֹתִי.

          אִם הִיא תַּחְזִיק אוֹתוֹ בְּיַחַד עִם

          הַמֵּאָה אַבִּירִים שֶׁלּוֹ, לַמְרוֹת

          הַתְרָאוֹתַי –

          נכנס אוסוולד.

אוֹסְוַלְד: פֹּה, גְּבֶרֶת.

גּוֹנֵרִיל:   אֶת הַמִּכְתָּב לַאֲחוֹתִי כָּתַבְתָּ?

אוֹסְוַלְד: כֵּן-כֵּן, גְּבֶרֶת.

גּוֹנֵרִיל:   תִּקַּח לִוּוּי – וְלַסּוּסִים, לַדֶּרֶךְ.

          דַּוַּח לָהּ בִּפְרוֹטְרוֹט עַל חֲשָׁשִׁי

          הָעִקָּרִי וְגַם תּוֹסִיף סּבּוֹת

          כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִשֶלְּךָ

          שֶׁיְּעַבּוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר. לַדֶּרֶךְ,

          וְשׁוּב בִּמְהִירוּת. [יוצא אוסוולד] לֹא, לֹא, אָדוֹן,

          דַּרְכֵי הַנֹּעַם הַחֲלָבִיּוֹת

          שֶׁלְּךָ, אֵין לִי דָּבָר נֶגְדָּן, אִם כִּי,

          סְלִיחָה, רָאוּי לִנְזֹף בְּךָ בְּגִין

          חֹסֶר תְּבוּנָה, לֹא לְהַלֵּל אוֹתְךָ

          עַל מְתִינוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נֶזֶק.

אוֹלְבָּנִי:  הַלְוַאי שֶׁאַתְּ רוֹאָה וְלֹא טוֹעָה;

          רָצוֹן טוֹב גַּם עָלוּל לִגְרֹם רָעָה.

גּוֹנֵרִיל:   אִם לֹא אָז לֹא –

אוֹלְבָּנִי:                    נִרְאֶה... יָמִים יַגִּידוּ.

          יוצאים.

---

---