שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


הדפסת הטקסט המלך ליר - קדימה >


הנפשות הפועלות


המלך ליר

KING LEAR

מאת ויליאם שייקספיר

תרגום: דורי פרנס

 

כל הזכויות על תרגום זה שמורות להוצאת "ידיעות אחרונות – ספרי חמד" שבאדיבותה ובהסכמתה הוא מתפרסם באתר זה.

 

הנפשות הפועלות:

לִיר, מלך בריטניה

גּוֹנֵרִיל, בתו הבכורה

רֵגָן, בתו השנייה

קוֹרְדֶּלְיָה, בתו הצעירה

דֻּכַּס אוֹלְבָּנִי, נשוי לגונריל

דֻּכַּס קוֹרְנְוָל, נשוי לרגן

מֶלֶךְ צָרְפַת

דֻּכַּס בּוּרְגּוּנְדִּיָּה

הָרוֹזֵן מִגְּלוֹסְטֶר

אֶדְגַּר, בנו הבכור

אֶדְמוּנְד, בנו הצעיר, הממזר

הָרוֹזֵן מִקֶּנְט

שׁוֹטֶה, בן לוויה של ליר

אוֹסְוַלְד, סוכן האחוזה של גונריל

קוּרָן, בן לוויה של גלוסטר

זָקֵן, מתגורר אצל גלוסטר

כָּרוֹז, קַפִּיטָן, קָצִין, רוֹפֵא, אַבִּירִים, אֲצִילִים, בְּנֵי לְוָיָה, מְשָׁרְתִים וּשְׁלִיחִים


מערכה 1, תמונה 1 -


נכנסים קנט, גלוסטר ואדמונד.

קֶנְט:      חָשַׁבְתִּי שֶׁהַמֶּלֶךְ נוֹטֶה חֶסֶד לַדֻּכָּס שֶׁל אוֹלְבָּנִי יוֹתֵר מִלְּקוֹרְנְוָל.

גְּלוֹסְטֶר:  תָּמִיד נִרְאָה לָנוּ שֶׁכָּךְ: אֲבָל עַכְשָׁו, בַּחֲלֻקַּת הַמַּמְלָכָה, לֹא בָּרוּר אֶת מִי מֵהַדֻּכָּסִים הוּא מַחְשִׁיב יוֹתֵר, כִּי הַמַּעֲלוֹת שְׁקוּלוֹת כָּל כָּךְ שֶׁחַטְטָנוּת בָּזֶה אוֹ בָּזֶה לֹא מַטָּה אֶת הַכַּף לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה.

קֶנְט:     זֶה לֹא הַבֵּן שֶׁלְּךָ, כְּבוֹדוֹ?

גְּלוֹסְטֶר:  הוֹלָדָתוֹ, אֲדוֹנִי, נִזְקְפָה לְחוֹבָתִי. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הִסְמַקְתִּי לְהַכִּיר בּוֹ שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי מְחֻסָּן.

קֶנְט:     אֲנִי לֹא אִתְּךָ.

גְּלוֹסְטֶר:  אָדוֹן, אִמּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַצָּעִיר הַזֶּה כֵּן הָיְתָה אִתִּי; וְעֵקֶב כָּךְ הִיא נֶעֶשְׂתָה עֲגֻלַּת-רֶחֶם, וְקִבְּלָה, לְמַעֲשֶׂה, בֵּן בָּעֲרִיסָה לִפְנֵי שֶׁהָיָה לָהּ בַּעַל בַּמִּטָּהּ. מֵרִיחַ לְךָ רַע?

קֶנְט:    אֵין לִי מִלָּה נֶגֶד הָרֵיחַ, אִם יָצָא מִמֶּנּוּ כָּזֶה פֶּרַח.

גְּלוֹסְטֶר:  אֲבָל יֵשׁ לִי בֵּן, אָדוני, חֻקִּי לְכָל דָּבָר, אֵיזֶה שִָׁנָה מְבֻגָּר מִזֶּה, שֶׁבְּכָל זֹאת אֵינוֹ יָקָר יוֹתֵר בַּפִּנְקָסִים שֶׁלִּי. עַל אַף שֶׁהַשֶּׁרֶץ הַזֶּה בָּא לָעוֹלָם בְּאֹפֶן מְפֻלְפָּל מַשֶּׁהוּ וּבְלִי שֶׁהֻזְמַן, בְּכָל זֹאת אִמּוֹ הָיְתָה יָפָה, הָיְתָה הִתְעַמְּלוּת לֹא רָעָה לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ, וּמַגִּיעַ לַבֶּן-זוֹנָה שֶׁיַּכִּירוּ בּוֹ. אַתָּה מַכִּיר אֶת הָאָדוֹן הָאָצִיל הַזֶּה, אֶדְמוּנְד?

אֶדְמוּנְד:  לֹא, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר [לאדמונד]: הָלורד מִקֶּנְט: זְכֹר אוֹתוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ, כִּידִידִי הַמְּכֻבָּד.

אֶדְמוּנְד:  עוֹמֵד לְשֵׁרוּתְךָ, כְּבוֹדוֹ.

קֶנְט:    אֲנִי חַיָּב לֶאֱהֹב אוֹתְךָ, וְתוֹבֵעַ לְהַכִּיר אוֹתְךָ יוֹתֵר.

אֶדְמוּנְד [לקנט]: אֲנִי אֶלְמַד לִהְיוֹת רָאוי, אדוניּ.

גְּלוֹסְטֶר: הוּא הָיָה מִחוּץ לַמְּדִינָה תֵּשַׁע שָׁנִים, וְהוּא כְּבָר יוֹצֵא שׁוּב. הַמֶּלֶךְ בָּא.

          תרועה. נכנס אחד נושא נזר, ואז ליר, קורנוול, אולבני, גונריל, רגן, קורדליה ומלווים.

לִיר:    טַפֵּל בַּאֲדוֹנֵי צָרְפַת וּבּוּרְגּוּנְדִּיָּה, גְּלוֹסְטֶר.

גְּלוֹסְטֶר:  מִיָּד, כְּבוֹדוֹ.

           יוצא.

לִיר:    בֵּינְתַיִם נְגַלֶּה אֶת אֲפֵלַת 

          כַּוָּנָתֵנוּ. תֵּן לִי אֶת הַמַּפָּה ֹשָם.

          דְּעוּ: לְשָׁלוֹשׁ חִלַּקְנוּ מַמְלַכְתֵּנוּ;

          וְהַחְלָטָתֵנוּ נְחוּשָׁה לִפשֹט

          כָּל דְּאָגָה וָעֵסֶק מִגִּילֵנוּ,

          וּלְהַאֲצִיל אוֹתָם עַל הַכּוֹחוֹת

          הַצְּעִירִים יוֹתֵר, בְּעוֹד אֲנַחְנוּ

          בְּלִי נֵטֶל זוֹחֲלִים לַמָּוֶת. בֵּן

          מִקּוֹרְנְוָל, וְאַתָּה, בֵּן לֹא-פָּחוֹת-

          אוֹהֵב מֵאוֹלְבָּנִי, פֹּה בַּשָּׁעָה

         הַזֹּאת הֶחְלַטְנוּ לְפַרְסֵם פֻּמְבִּית

          אֶת נְדוּנְיוֹת בְּנוֹתֵינוּ, כָּל אַחַת,

          עַל מְנַת שֶׁכָּל סִכְסוּךְ שֶׁבֶּעָתִיד

          יוּכַל לְהֵחָסֵךְ עַכְשָׁו.

          שְׁנֵי נְסִיכִים גְּדוֹלִים – צָרְפַת, בּוּרְגּוּנְדִּיָּה –

          בְּנֵי רִיב בְּאַהֲבַת בַּת הַזְּקוּנִים

          שֶׁלָּנוּ, זֶה זְמַן רַב שׁוֹהִים אֶצְלֵנוּ

          בַּחֲנִיָּה שֶׁל חִזּוּרִים, וּפֹה

          יִזְכּוּ לְמַעֲנֶה. אִמְרוּ-נָא לִי,

          בָּנוֹת שֶׁלִּי – הֱיוֹת שֶׁמֵּעַכְשָׁו

          נַפְשִׁיט עַצְמֵנוּ מִשִּׁלְטוֹן, זְכֻיּוֹת

          עַל שֶׁטַח, דַּאֲגוֹת הַמְּדִינָה –

          מִי מִכֻּלְּכֶן בּוֹאוּ נֹאמַר אוֹהֶבֶת

          אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁנָּצִיף

          בְּיֶתֶר נְדִיבוּת אֶת זוֹ שֶׁבָּהּ

          חֹק-טֶבַע וְטוּב-אֹפִי יְרִיבִים

          שָׁוִים. בְּכוֹרָתֵנוּ, גּוֹנֵרִיל,

          דַּבְּרִי אַתְּ רִאשׁוֹנָה.

גּוֹנֵרִיל:   אָדוֹן,

          אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ אַהֲבָה

          גְּדוֹלָה מִמָּה שֶׁהַמִּלָּה תַּבִּיעַ,

          וִיקָרָה מִמְּאוֹר עֵינַיִם, חֹפֶשׁ,

          מֶרְחָב, מֵעַל לְכָל מָה שֶׁנֶּחְשָׁב

          יָקָר, נָדִיר, מַמָּשׁ כְּמוֹ חַיִּים

          שֶׁל יֹפִי, חֵן, בְּרִיאוּת, כָּבוֹד. יוֹתֵר

          מִכְּפִי שֶאָב אֵי-פַּעַם נֶאֱהַב

          אוֹ צֶאֱצָא אָהַב, בְּאַהֲבָה אֲשֶׁר

          לְעֻמָּתָהּ כָּל הֶבֶל-פֶּה – רָפֶה,

          וְכָל דִּבּוּר – גִּמְגּוּם; יוֹתֵר מִכָּל

          "יוֹתֵר" כָּזֶה אֲנִי אוֹתְךָ אוֹהֶבֶת.

קוֹרְדֶּלְיָה [הצִדה]: וּמַה תֹּאמַר קוֹרְדֶּלְיָה? הִיא תֹּאהַב,

          אִלֶּמֶת.

לִיר:                עַל כָּל הַגְּבוּלוֹת הָאֵלֶּה,

          מִקַּו זֶה עַד קַו זֶה, עִם יְעָרוֹת

          בְּרוּכֵי צֵל, עִם שָׂדוֹת מְלַבְלְבִים,

          עִם נְהָרוֹת שׁוֹפְעִים, אַדְמוֹת מִרְעֶה

          רַחֲבוֹת-יָדַיִם, נְמַנֶּה אוֹתָךְ

          לִגְבֶרֶת. לָךְ וּלְזֶרַע אוֹלְבָּנִי

          יִהְיֶה כָּל זֶה לָנֶצַח. מָה תֹּאמַר

          בִּתֵּנוּ הַשְּׁנִיָּה, יַקִּירָתֵנוּ

          רֵגָן, אִשְׁתּוֹ שֶׁל קוֹרְנְוָל? בּוֹאִי, דַּבְּרִי.

רֵגָן:       אָדוֹן,

           אֲנִי קְרוּצָה מֵחֹמֶר אֲחוֹתִי

          בְּלִי שׁוּם הֶבְדֵּל, וּמַחְשִׁיבָה עַצְמִי

          שְׁוַת-עֵרֶךְ לָהּ. לֵב הָאֱמֶת שֶׁלִּי

          מוֹצֵא שֶׁהִיא נִסְּחָה בִּמְדֻיָּק

          גַּם אֶת חוֹזֵה הָאַהֲבָה שֶׁלִּי:

          הִיא רַק הֶחְסִירָה קְצָת, שֶׁכֵּן אֲנִי

          אִישִׁית אוֹיֶבֶת לְכָל הֲנָאָה

          אַחֶרֶת שֶׁל הַדַּק שֶׁבַּחוּשִׁים,

          וּמִתְעַנֶּגֶת רַק בָּאַהֲבָה

          שֶׁלְּךָ, אָדוֹן יָקָר.

קוֹרְדֶּלְיָה:                   אָז מִסְכֵּנָה

          קוֹרְדֶּלְיָה, וּבְכָל זֹאת – לֹא, הֲרֵי

          אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַהֲבָתִי

          כְּבֵדָה מִן הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי.

לִיר:       לָךְ וּלְכָל יוֹרְשַׁיִךְ עַד הַנֶּצַח

          נוֹתַר הַשְּׁלִישׁ הַדֵּי-דָּשֵׁן הַזֶּה

          שֶׁל מַמְלַכְתֵּנוּ הַיָּפָה; הוּא לֹא

          נוֹפֵל בְּשֶׁטַח, עֵרֶךְ אוֹ קְסָמִים

          מִזֶּה שֶׁל גּוֹנֵרִיל. אֲבָל עַכְשָׁו,

          מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, גַּם אִם אַחֲרוֹנָה,

          פְּחוּתָה, קְטַנָּה, שֶׁלְּאַהֲבָתָהּ

          מְשַׁחֲרִים הַגֶּפֶן שֶׁל צָרְפַת

          וְגַם חֲלַב בּוּרְגּוּנְדִּיָּה, מָה תּוּכְלִי

          לוֹמַר בִּכְדֵי לִמְשֹׁךְ לָךְ שְׁלִישׁ נִכְבָּד

          יוֹתֵר מֵאַחְיוֹתַיִךְ? בּוֹאִי, דַּבְּרִי.

קוֹרְדֶּלְיָה:  כְּלוּם, אֲדוֹנִי.

לִיר:       כְּלוּם?

קוֹרְדֶּלְיָה:   כְּלוּם.

לִיר:       רַק כְּלוּם יֵצֵא מִכְּלוּם. דַּבְּרִי שֵׁנִית.

קוֹרְדֶּלְיָה:   שְתִּשָּבֵר נַפְשִי בִּי, לֹא אוּכַל

          לְהַעֲלוֹת לֵב אֶל הַפֶּה. אֲנִי 

          אוֹהֶבֶת אֶת כְּבוֹדְךָ עַל פִּי חוֹבַת

          הַקֶּשֶׁר, לֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת.

לִיר:       אֵיךְ, אֵיךְ, קוֹרְדֶּלְיָה? תְּתַקְּנִי מְעַט

          אֶת הַנְּאוּם אַחֶרֶת תְּחַבְּלִי

          בֶּעָתִידֵךְ.

קוֹרְדֶּלְיָה:              אָדוֹן יָקָר, אַתָּה

          אוֹתִי הוֹלַדְתָּ, וְגִּדַּלְתָּ, גַּם

          אָהַבְתָּ. וַאֲנִי אֶת הַחוֹבוֹת

          הָאֵלֶּה מַחְזִירָה כְּפִי שֶׁיָּאֶה,

          אוֹהֶבֶת, מְצַיֶּתֶת, וּמְכַבֶּדֶת.

          לָמָּה לָאֲחְיוֹתַי יֵשׁ בְּעָלִים

          אִם הֵן אוֹמְרוֹת שֶׁהֵן רַק אוֹהֲבוֹת

          אוֹתְךָ בַּכֹּל? אֲנִי כְּשֶׁאֶתְחַתֵּן,

          הָאִיֹש אֲֹשֶר יִקָּח אֶת שְׁבוּעָתִי

          יִשָּׂא גַּם מִן הַסְּתָם אֶת מַחֲצִית

          אַהֲבָתִי, מַחֲצִית דַּאֲגָתִי

          וְחוֹבָתִי. אֲנִי וַדַּאי אַף פַּעַם

          לֹא אֶתְחַתֵּן כְּמוֹ הָאֲחָיוֹת

          שֶׁלִּי כְּדֵי לֶאֱהֹב רַק אֶת אָבִי

          כֻּלִּי.

לִיר:               אֲבָל לִבֵּךְ שָׁלֵם עִם זֶה?

קוֹרְדֶּלְיָה:  כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

לִיר:       כֹּה צְעִירָה וְכָל כָּךְ אַכְזָרִית?

קוֹרְדֶּלְיָה:  כֹּה צְעִירָה, אָדוֹן, וַאֲמִתִּית.

לִיר:       אָז כָּכָה יִהְיֶה. שֶׁהָאֱמֶת

          שֶׁלָּךְ תִּהְיֶה לָךְ נְדוּנְיָה, כִּי חֵי

          הַזֹּהַר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה,

          חֵי מִסְתְּרֵי הַלַּיְלָה וְהַשְּׁאוֹל,

          וּצְבָא הַכּוֹכָבִים שֶׁבִּגְלָלָם

          אֲנַחְנוּ קַיָּמִים וַחֲדֵלִים

          לִהְיוֹת, אֲנִי פֹּה מִתְכַּחֵשׁ לְכָל

          הַדְּאָגָה הָאַבָּהִית שֶׁלִּי,

          כָּל בְּרִית וְקֶשֶׁר דָּם, וּבְתוֹר זָרָה

          לַלֵּב שֶׁלִּי וְלִי מַחֲשִׁיב אוֹתָךְ

          מִכָּאן וְעַד הַנֶּצַח. הָאַכְזָר

         שֶבַּבַּרְבָּרִים, זֶה שֶׁמִּיְּלָדָיו

         עוֹשֶׂה נָזִיד לִזְלֹל בְּתֵאָבוֹן,

          יִזְכֶּה מִלְבָבִי לְרַחֲמִים,

          סַעַד וְחֶסֶד בְּדִּיּוּק כָּמוֹךְ,

          בִּתִּי לְשֶׁעָבַר.

קֶנְט:                לֹא, מֶלֶךְ טוֹב –

לִיר:       שְׁתֹּק, קֶנְט.

          אַל תַּעֲמֹד בֵּין הַדְּרָקוֹן לַטֶּרֶף.

          אֲנִי אוֹתָהּ יוֹתֵר מִכֹּל אָהַבְתִּי,

          חָשַׁבְתִּי לְהַפְקִיד אֶת הַמְּנוּחָה

          שֶׁלִּי לִמְסִירוּתָהּ. [לקורדליה] הַחוּצָה אַתְּ,

          לְהִסְתַּלֵּק. שְכֹּה אֵדַע שַלְוָה

          בַּקֶּבֶר כְּשֵם שֶפֹּה אֲנִי לוֹקֵחַ

          מִמֶּנָּה אֶת לֵב אַבָּא. הוֹ! קִרְאוּ

          לַמֶּלֶךְ שֶׁל צָרְפַת. מִישֶׁהוּ זָז?

          קִרְאוּ גַּם לְבּוּרְגּוּנְדִּיָּה. [משרתים רצים החוצה] אוֹלְבָּנִי

          וְקוֹרְנְוָל, עִם הַנְּדוּנְיוֹת שֶׁל שְׁתֵּי

          בְּנוֹתַי, בִּלְעוּ אֶת כָּל הַשְּׁלִישׁ הַזֶּה.

          שֶׁגַּאֲוָה – אוֹ מָה שֶׁהִיא קוֹרֵאת

          "פַּשְׁטוּת" – הִ י א תִּתְחַתֵּן אִתָּהּ. אֲנִי

          מַפְקִיד בִּידֵיכֶם בִּמְשֻׁתָּף

          אֶת עָצְמָתִי, רוֹמְמוּתִי, וְכָל

          הַסַּמְכֻיּוֹת שֶׁצּוֹעֲדוֹת בַּסָּךְ

          עִם הַמְּלוּכָה. אֲנַחְנוּ, עַל בָּסִיס

          חָדְשִׁי, עִם זְכוּת לְמֵאָה אַבִּירִים

          שֶׁיֻּחְזְקוּ עַל חֶשְׁבּוֹנְכֶם, נִשְׁהֶה

          אֵצֶל שְׁנֵיכֶם לְפִי הַתּוֹר; נִשְׁמֹר

          לָנוּ רַק אֶת הַשֵּׁם וְאֶת אוֹתוֹת

          הַלְוַאי שֶׁל מֶלֶךְ: הַמִּמְשָׁל, הָרֶוַח

          וְהַבִּצּוּעַ שֶׁל הַשְּׁאָר, בָּנַי

          הָאֲהוּבִים – לָכֶם; כְּהוֹכָחָה

          קְחוּ נֵזֶר זֶה וְתַחְלְקוּ אוֹתוֹ

          שְׁנֵיכֶם.

קֶנְט:              לִיר מַלְכוּתִי, אֲשֶׁר תָּמִיד

          כִּבַּדְתִּי כְּמַלְכִּי, אָהַבְתִּי כְּמוֹ

          אָבִי, לִוִּיתִי כְּאָדוֹן שֶׁלִּי,

          וּבַתְּפִלּוֹת הֶחְשַׁבְתִּי כְּפַטְרוֹן –

לִיר:       הַקֶּשֶׁת מְתוּחָה; זוּז מֵהַחֵץ.

קֶנְט:      לֹא, שֶׁיִּפֹּל, גַּם אִם הַחֹד יִפְלֹשׁ

          לִמְחוֹז הַלֵּב שֶׁלִּי: קֶנְט יִהְיֶה

          חָצוּף כְּשֶׁלִּיר הוּא מְשֻׁגָּע. מָה, אִישׁ

          זָקֵן, אַתָּה עוֹשֶׂה? אַתָּה חוֹשֵׁב

          שֶׁהַחוֹבָה פּוֹחֶדֶת לְדַבֵּר

          כְּשֶׁכּוֹחַ מִתְכּוֹפֵף מוּל חֲנֻפָּה?

          לֹא, הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל הַכָּבוֹד

          הִיא לַפַּשְׁטוּת כְּשֶׁהַמְּלוּכָה נוֹפֶלֶת

          אֶל הַטֵּרוּף. הַחְזֵק בְּכִתְרְךָ,

          שְׁקֹל טוֹב וְתַעֲצֹר אֶת הַפְּזִיזוּת

          הַמַּחְרִידָה הַזֹּאת. גַּם אִם חַיַּי

          עַל הַמֹּאזְנַיִם דַּעֲתִי שְׁרִירָה:

          הַבַּת הַצְּעִירָה שֶׁלְּךָ הִיא לֹא

          פָּחוֹת אוֹהֶבֶת, לֹא; מִי שְׁקּוֹלוֹ

         שָׁקֵט וְאֵין לוֹ הֵד חָלוּל, זֶה לֹא

          סִימָן שֶׁאֵין לוֹ לֵב.

לִיר:                         דַּי, קֶנְט, בִּמְחִיר

          חַיֶּיךָ.

קֶנְט:            אֶת חַיַּי תָּמִיד הֶחְשַׁבְתִּי

          בְּתוֹר מַשְׁכּוֹן כְּנֶגֶד הָאוֹיְבִים

          שֶׁלְּךָ, וְלֹא אִכְפַּת לִי לְאַבְּדָם

          אִם הַמֵּנִיעַ הוּא שְׁלוֹמְךָ.

לִיר:                              צֵא לִי

          מִן הַמַּבָּט!

קֶנְט:                 תַּבִּיט יוֹתֵר טוֹב, לִיר,

          תֵּן לִי לְהִשָּׁאֵר אִישׁוֹן הָעַיִן

          הָאֲמִתִּי שֶׁלְּךָ.

לִיר:                     בְּשֵׁם אַפּוֹלוֹ –

קֶנְט:      בְּשֵׁם אַפּוֹלוֹ, מֶלֶךְ, דַּי, לַשָּׁוְא

          תַּשְׁבִּיעַ אֶת כָּל הָאֵלִים שֶׁלְּךָ.

לִיר:       הוֹ עֶבֶד! וְכוֹפֵר!

אוֹלְבָּנִי וקוֹרְנְוָל:              אָדוֹן יָקָר,

          לְאַט!

קֶנְט:            בּוֹא, תַּהֲרֹג אֶת הָרוֹפֵא

          וְתַעֲנִיק תַּשְׁלוּם לַמַּחֲלָה

          הַמַּצְחִינָה. בַּטֵּל אֶת חֲלֻקּוֹת

          הַשַּׁי שֶׁלְּךָ, אִם לֹא – כָּל עוֹד גְּרוֹנִי

          יוֹדֵעַ לְהַרְעִישׁ אֲנִי אֹמַר

          לְךָ אַתָּה פּוֹשֵׁעַ.

לִיר:       שְׁמַע לִי, בְּשֵׁם שְׁבוּעַת הָאֱמוּנִים

          שֶׁלְּךָ, בּוֹגֵד, שְׁמַע לִי: עַל שֶׁנִּסִּיתָ

          לִגְרֹם לָנוּ לִשְׁבֹּר אֶת מִילָתֵנוּ –

          דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמַע עוֹד מֵעוֹלָם –

          וְגַם נִדְחַפְתָּ בְּחֻצְפָּה בֵּין פְּסַק

          דִּינֵנוּ לְכוֹחֵנוּ – מָה שֶׁגַּם

          טִבְעֵנוּ גַּם מַעֲמָדֵנוּ לֹא

          סוֹבְלִים – הִנֵּה בְּתֹּקֶף שֶל מַלְכוּת

          שְֹכַרְךָ: נוֹתְרוּ לְךָ רַק חֲמִשָּׁה

          יָמִים לְהִצְטַיֵּד מוּל הַפְּגָעִים

          שֶׁל הָעוֹלָם, וּבַשִּׁשִּׁי תַּפְנֶה

          לָנֶצַח אֶת גַּבְּךָ הַמְּקֻלָּל

          לְמַמְלַכְתֵּנוּ. אִם לְמָחֳרָת

          יָעֵז הַשֶּׁלֶד הַמְּנֻדֶּה שֶׁלְּךָ

          לְהִמָּצֵא בָּרִבּוֹנוּת שֶׁלָּנוּ,

          הַיּוֹם הַזֶּה הוּא יוֹם מוֹתְךָ. הַחוּצָה!

          אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

קֶנְט:     שָׁלוֹם לַמֶּלֶךְ; אִם זֶה דְּבַר הַחֹק,

          פֹּה הַגָּלוּת, וְהַחֵרוּת – רָחוֹק.

          [לקורדליה] יִתְּנוּ לָךְ הָאֵלִים מִקְלָט, עַלְמָה,

          כִּי לְשׁוֹנֵךְ אֱמֶת, נַפְשֵׁךְ תַּמָּה.

          [לגונריל ורגן] נְאוּמֵיכֶן – הַלְוַאי – מְבֻסָּסִים,

          וּמִמִּלִּים יָקוּמוּ מַעֲשִׂים.

          כָּךְ קֶנְט הוֹלֵךְ; בְּאֶרֶץ לֹא מֻכֶּרֶת

          יִסְלֹל לוֹ אוֹתָהּ דֶּרֶךְ, לֹא אַחֶרֶת.

           יוצא.

          תרועה. נכנס גלוסטר עם מלך צרפת ומלך בורגונדייה ומלווים.

קוֹרְנְוָל:  הִנֵּה בּוּרְגּוּנְדִּיָּה וְצָרְפַת, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:       אָדוֹן בּוּרְגּוּנְדִּיָּה,

          רֵאשִׁית נִפְנֶה אֵלֶיךָ, יְרִיבוֹ

          שֶׁל מֶלֶךְ זֶה עַל יַד בִּתֵּנוּ. מָה

          הַנְּדוּנְיָה הֲכִי קְטַנָּה שֶׁהִיא

          תָּבִיא שֶׁתְּסַפֵּק אוֹתְךָ, אַחֶרֶת

          תִּפְרֹשׁ מִצַּלְיָנוּת הָאַהֲבָה?

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה: כְּבוֹד הַמַּלְכוּת, אֵינִי חוֹמֵד יוֹתֵר

          מִמָּה שֶׁהוֹד רוֹמְמוּתְךָ הִצִּיעַ –

          גַּם לֹא תִּתֵּן פָּחוֹת?

לִיר:                          בּוּרְגּוּנְדִּיָּה אִישׁ

          אָצִיל, כְּשֶׁהִיא הָיְתָה עוֹד יְקָרָה

          לָנוּ, הֶחְשַׁבְנוּ אוֹתָהּ כָּךְ, יָקָר;

          עַכְשָׁו הַמְּחִיר שֶׁלָּהּ יָרַד. שָׁם הִיא

          עוֹמֶדֶת, אֲדוֹנִי: אִם מַשֶּׁהוּ

          בַּחֹמֶר הַקָּלוּשׁ הַזֶּה מַתְאִים

          לְךָ, אוֹ כָּל כֻּלּוֹ, כְּמוֹת שֶׁהוּא,

          מֻרְכָּב מִזַּעֲמֵנוּ וְתוּ לֹא,

          הִיא שָׁם, וְהִיא שֶׁלְּךָ.

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה:                      אֵין לִי תְּשׁוּבָה.

לִיר:       עִם הַפְּגָמִים שֶׁהִיא סוֹחֶבֶת, בְּלִי

          יָדִיד, בַּת מְאֻמֶּצֶת וּטְרִיָּה

          שֶׁל שִׂנְאָתֵנוּ, כְּיוֹרֶשֶׁת שֶׁל

          קְלָלָה וּכְמֻקְצָה עַל-פִּי שְׁבוּעָה,

          תִּקַּח אוֹתָהּ אוֹ תַּעֲזֹב?

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה:                       סְלַח לִי,

          אֲדוֹן מַלְכוּת; הַכַּף לֹא מַצְלִיחָה

          לִנְטוֹת בְּמִין תְּנָאִים כָּאֵלֶּה.

לִיר:                                אָז

          עֲזֹב אוֹתָהּ, אָדוֹן, כִּי בְּחַיֵּי

          הַכּוֹחַ שֶׁעָשָׂה אוֹתִי, אֲנִי

          אוֹמֵר לְךָ שֶׁזֶּה כָּל רְכוּשָׁהּ.

          [לצרפת] אֲשֶׁר לְךָ, מֶלֶךְ גָּדוֹל, אֵינִי

          מוּכָן לִבְגֹּד בָּאַהֲבָה שֶׁלְּךָ

          כָּל כָּךְ שֶׁאֲזַוֵּג אוֹתְךָ לְמָה

          שֶׁכֹּה שָׂנוּא עָלַי, לָכֵן אֲנִי

          מַפְצִיר, נַתֵּב אֶת חִבָּתְךָ לְאֵיזֶה

          עָרוּץ רָאוּי יוֹתֵר מִן הַיְּצוּר

          אֲשֶׁר הַטֶּבַע מִתְבַּיֵּשׁ כִּמְעַט

          אֲפִלּוּ לְהוֹדוֹת שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ.

צָרְפַת:   לֹא, זֶה מוּזָר מְאוֹד, שֶׁהִיא שֶׁרַק

          עַכְשָׁו הָיְתָה בָּבַת עֵינְךָ, הִמְנוֹן

          תְּהִלָּתְךָ, מָזוֹר לְזִקְנָתְךָ,

          טוֹבָה מִכֹּל, וִיקָרָה מִכֹּל,

          עָשְׂתָה בְּהֶרֶף עַיִן מַשֶּׁהוּ

          כֹּה מִפְלַצְתִּי שֶׁיְּקַלֵּף מִמֶּנָּה

          כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁכָבוֹת שֶׁל חֶסֶד. אֵין

          סָפֵק, פִּשְׁעָהּ הָיָה לֹא-אֱנוֹשִׁי

          עַד לְדַרְגָּה בִּלְתִּי טִבְעִית מַמָּשׁ,

          אִם הַצְהָרוֹת אַהֲבָתְךָ דְּאָז

          אֵינָן מְפֻקְפָּקוֹת, וּלְהַאֲמִין

          שֶׁהִיא כָּזֹאת שׁוּם הִגָּיוֹן בְּלִי נֵס

          אוֹתִי לֹא יְשַׁכְנֵעַ.

קוֹרְדֶּלְיָה:                אֲנִי רַק מִתְחַנֶּנֶת,

          רוֹמְמוּתְךָ, גַּם אִם אֲנִי גְּרוּעָה

          בָּאָמָּנוּת הַחֲלָקָה-מִשֶּׁמֶן

          שֶׁל לְדַבֵּר וְלֹא לְהִתְכַּוֵּן –

          כִּי מָה שֶׁבְּלִבִּי אֲנִי עוֹשָׂה,

          וְרַק אַחַר כָּךְ מְדַבֶּרֶת – רַק

          תּוֹדִיעַ שֶׁשּׁוּם כֶּתֶם שֶׁל נִבְזוּת,

          שׁוּם רֶצַח, תּוֹעֵבָה, חֵטְא לֹא-טָהוֹר

          אוֹ מַעֲשֶׂה מֵבִישׁ הֵם שֶׁנִּשְּׁלוּ

          אוֹתִי מֵחַסְדְּךָ וְחִבָּתְךָ,

          אֶלָּא מַחְסוֹר שֶׁמַּעֲשִׁיר אוֹתִי

          יוֹתֵר, מַחְסוֹר בְּעַיִן שֶׁקּוֹרֶצֶת

          וּבְלָשׁוֹן אֲשֶׁר אֲנִי שְׂמֵחָה

          שֶׁאֵין לִי – גַּם אִם בִּגְלַל זֶה שֶׁאֵין

          אִבַּדְתִּי אֶת חִבָּתְךָ.

לִיר:                          עָדִיף

          שֶׁלֹּא הָיִית נוֹלֶדֶת-אַתְּ אִם לֹא

          יָכֹלְתְּ לָתֵת לִי נַחַת קְצָת יוֹתֵר.

צָרְפַת:   מָה, זֶה הַכֹּל? – רק טֶבַע בַּיְשָנִי,

          שלא אַחַת מוֹתִיר אֶת הַסִּפּוּר

          אֲשֶׁר בַּלֵּב לֹא מְסֻפָּר? אָדוֹן

          בּוּרְגּוּנְדִּיָּה, מָה אַתָּה אוֹמֵר לַגְּבֶרֶת?

          הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה אַהֲבָה

          כְּשֶׁמְּעָרְבִים בָּהּ שִׁקּוּלִים שֶׁלֹּא

          מֵעֶצֶם הָעִנְיָן. תִּקַּח אוֹתָהּ?

          הִיא נְדוּנְיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה:                         מֶלֶךְ

            גָּדוֹל, תֵּן רַק אֶת הַקִּצְבָּה אֲשֶׁר

          בְּעַצְמְךָ הִצַּעְתָּ, וַאֲנִי

          לוֹקֵחַ אֶת קוֹרְדֶּלְיָה פֹּה בַּיָּד,

          כְּדֻכָּסִית בּוּרְגּוּנְדִּיָּה.

לִיר:       כְּלוּם לֹא. נִשְׁבַּעְתִּי. זֶהוּ.

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה [לקורדליה]: צַר לִי שֶׁאִם אִבַּדְתְּ כָּכָה אָב,

          עָלַיִךְ לְאַבֵּד עַכְשָׁו גַּם בַּעַל.

קוֹרְדֶּלְיָה:  שֶׁיֵּרָגַע בּוּרְגּוּנְדִּיָּה. מִכֵּיוָן

          שֶׁכָּל אַהֲבָתוֹ כָּבוֹד וָהוֹן,

          לֹא אֶהְיֶה אִשְׁתּוֹ.

צָרְפַת:   קוֹרְדֶּלְיָה הַיָּפָה, הָאֶבְיוֹנִית

          הָעֲשִׁירָה מִכֹּל, הַנְּטוּשָׁה

          הַמֻּבְחָרָה מִכֹּל, הַמְּבֻזָּה

          הָאֲהוּבָה מִכֹּל, אוֹתָךְ וְאֶת

          מַעֲלוֹתַיִךְ פֹּה אֲנִי אוֹחֵז –

          יְהֵא רָשׁוּם כַּחֹק! – אֲנִי מֵרִים

          מָה שֶׁהֻשְׁלַךְ. אֵלִים, אֵלִים! מַצְחִיק:

          בָּאַהֲבָה שֶׁלִּי בּוּזְכֶם הַקַּר

          מַצִּית כְּלַפֶּיהָ אֵשׁ כָּבוֹד וִיקָר.

          בִּתְּךָ, אֲשֶׁר נָפְלָה אֶל מַזָּלִי,

          מַלְכַּת צָרְפַת הִיא, וּמַלְכָּה שֶׁלִּי.

          כִּי לֹא יִקְנוּ אוֹתָהּ בִּנְכָסִים

          בּוּרְגּוּנְדִּיָּה וְגַם אֶלֶף דֻּכָּסִים.

          אִמְרִי שָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הָאָשָׁם;

          אַתְּ מְאַבֶּדֶת פֹּה לִמְצֹא טוֹב שָׁם.

לִיר:       כֻּלָּהּ שֶׁלְּךָ; תִּשְׁמֹר; לָנוּ אֵין בַּת

          כָּזֹאת, לָעַד שׁוּב לֹא נָעִיף מַבָּט

          עַל הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ. לְכִי עַכְשָׁו

          בְּלִי חֶסֶד, אַהֲבָה, בְּרָכָה שֶׁל אָב.

          בּוֹא, כְּבוֹד בּוּרְגּוּנְדִּיָּה.

          תרועה. יוצאים ליר ובורגונדייה, קורנוול, אולבני, גלוסטר אדמונד ובני לוויה.

צָרְפַת:   אִמְרִי שָׁלוֹם לְאַחְיוֹתַיִךְ.

קוֹרְדֶּלְיָה:  יַהֲלוֹמֵי אָבִינוּ, בְּעֵינַיִם

          שְׁטוּפוֹת קוֹרְדֶּלְיָה תַּעֲזֹב אֶתְכֶן.

          אֲנִי יוֹדַעַת מָה אַתֶּן, וּבְתוֹר

          אָחוֹת אֲנִי נִמְנַעַת מִלִּקְרֹא

          לְחֶטְאֲכֶן בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ.

          אֶת אַבָּא תֹּאהֲבוּ טוֹב. לְחֵיקְכֶן

          זֶה הַמֻּצְהָר אַפְקִיד אוֹתוֹ, אֲבָל,

          הָיִיתִי בִּמְקוֹמוֹ מַעֲדִיפָה

          לִמְצֹא לִי הַפְקָדָה יוֹתֵר יָפָה.

          וּבְכֵן שָׁלוֹם, שְׁתֵּיכֶן.

רֵגָן:       בְּלִי הַטָּפוֹת מוּסָר.

גּוֹנֵרִיל:                        עָדִיף לָךְ אַתְּ

          לִלְמֹד אֵיךְ לְסַפֵּק אֶת אֲדוֹנֵךְ,

          אֲשֶׁר קִבֵּל אוֹתָךְ כִּנְדָבָה

          שֶׁל הַמַּזָּל. בְּצַיְתָנוּת נִכְשַׁלְתְּ,

          מַגִּיעַ לָךְ הַחֹסֶר שֶׁקִּבַּלְתְּ.

קוֹרְדֶּלְיָה: הַזְּמַן יַחְשֹׂף מִתּוֹךְ קִפְלֵי גְּלִימָה

          כָּל חֵטְא אֲשֶׁר הֻסְתַּר שָׁם בְּעָרְמָה.

          כָּל טוּב.

צָרְפַת:             יָפָה שֶׁלִּי, קוֹרְדֶּלְיָה, בּוֹאִי.

            יוצאים צרפת וקורדליה.

גּוֹנֵרִיל:  אָחוֹת, יֵשׁ לִי לֹא מְעַט לוֹמַר עַל מָה שֶׁנּוֹגֵעַ לִשְׁתֵּינוּ אִישִׁית מְאוֹד. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאָבִי יֵצֵא מִפֹּה הַלַּיְלָה.

רֵגָן:    זֶה בָּטוּחַ בְּהֶחְלֵט, וְאֵלֵיכֶם. חֹדֶשׁ הַבָּא – אֵלֵינוּ.

גּוֹנֵרִיל: אַתְּ רוֹאָה כַּמָּה הַגִּיל שֶׁלּוֹ מָלֵא תַּהְפּוּכוֹת. לֹא הִמְעַטְנוּ בָּאַבְחָנָה שֶׁלָּנוּ. הוּא תָּמִיד אָהַב אֶת אֲחוֹתֵנוּ יוֹתֵר מִכֹּל, וּבְאֵיזֶה שִׁפּוּט קְלוֹקֵל גֵּרֵשׁ אוֹתָהּ עַכְשָׁו – צוֹרֵם מִדַּי לָעַיִן.

רֵגָן:     זֶה הָרִפְיוֹן שֶׁל גִּילוֹ, אִם כִּי מֵאָז וּמֵעוֹלָם הוּא בְּקֹשִׁי יָדַע אֶת עַצְמוֹ.

גּוֹנֵרִיל:  הַתְּקוּפוֹת הֲכִי טוֹבוֹת וְיַצִּיבוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ חֲמוּמוֹת-מוֹחַ; אָז אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת שֶׁזִּקְנָתוֹ תָּכִיל לֹא רַק אֶת הַפְּגָמִים שֶׁהִשְׁתָּרְשׁוּ עָמֹק, אֶלָּא גַּם אֶת הַסְּטִיּוֹת שֶׁמְּבִיאוֹת אִתָּן הַשָּׁנִים הַחֲלוּשׁוֹת וְהָעַצְבָּנִיּוֹת.

רֵגָן:   סָבִיר מְאוֹד שֶׁהוּא יְסַפֵּק לָנוּ עוֹד הֶתְקֵפֵי תְּזָזִית כָּאֵלֶּה כְּמוֹ הַנִּדּוּי שֶׁל קֶנְט.

גּוֹנֵרִיל:  עוֹד מְחַכֶּה לָנוּ טֶקֶס הַפְּרֵדָה בֵּין צָרְפַת לְבֵינוֹ. בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, בּוֹאִי נְשַׁלֵּב כּוֹחוֹת. אִם אַבָּא שֶׁלָּנוּ יַמְשִׁיךְ לֶאֱחֹז בַּסַּמְכוּת שֶׁהוּא מַפְגִּין, הַוִּתּוּר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה שֶׁלּוֹ רַק יִפְגַּע בָּנוּ.

רֵגָן:    נַחְשֹׁב עַל זֶה יוֹתֵר לָעֹמֶק.

גּוֹנֵרִיל:  אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לְהַכּוֹת בַּבַּרְזֶל, וְכָל עוֹד הוּא חַם.

          יוצאות.


מערכה 1, תמונה 2 -


נכנס אדמונד הממזר, מחזיק מכתב.

אֶדְמוּנְד: אֵלַת הַטֶּבַע, אַתְּ גְּבִרְתִּי; לַחֹק   [/ טֶבַע, אַתָּה הוּא

                                                                      שַלִּיטִי; לַחֹק     

        שֶׁלָּךְ כְּפוּפִים כָּל שֵׁרוּתַי. לָמָּה

                                      /  שֶׁלְּךָ כְּפוּפִים כָּל שֵׁרוּתַי. לָמָּה ]

          עָלַי לִבְלֹעַ יְרִיקוֹת מָסֹרֶת,

          וּלְהַסְכִּים שֶׁהַקַּטְנוּנִיּוּת

          שֶׁל דִּין וָאָרֶץ תְּנַשֵּׁל אוֹתִי?

          כִּי אֲנִי מְפַגֵּר בִּשְׁנֵים-עָשָׂר

          אוֹ אַרְבָּעָה-עָשָׂר יַרְחֵי-יָרֵחַ

          אַחֲרֵי אָחִי? לָמָּה מַמְזֵר? עַל מָה

          בָּזוּי? כְּשֶׁאֵיבָרַי בְּנוּיִים יָפֶה,

          שִׂכְלִי שׁוֹפֵעַ, הַצּוּרָה שֶׁלִּי

          מֻשְׁלֶמֶת לֹא פָּחוֹת מִצֶּאֱצָא

          שֶׁל גְּבֶרֶת מְכֻבֶּדֶת? לָמָּה הֵם

          שָׂמִים לָנוּ חוֹתֶמֶת שֶׁל "בָּזוּי"?

          נִבְזוּת, מַמְזֵרִיּוּת? בָּזוּי, בָּזוּי?

          הֲרֵי צָרִיךְ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתָנוּ

          בְּמַחְשַׁכֵּי הַחֵשֶׁק שֶׁל הַטֶּבַע

          קְשִׁיחוּת וָאוֹן יוֹתֵר מִשֶּׁדָּרוּשׁ

          לִיצֹר שֵׁבֶט שָׁלֵם שֶׁל בְּנֵי-טוֹבִים

          בְּתוֹךְ מִטָּה תְּפֵלָה וּמַשְׁמִימָה

          וַעֲיֵפָה בֵּין שְׁעַת כִּבּוּי-אוֹרוֹת

          לְהַשְׁכָּמָה. אָז כָּכָה, אֶדְגַּר, בֵּן

          חֻקִּי, אֲנִי צָרִיךְ אֶת אַדְמוֹתֶיךָ.

          אָבִי אוֹהֵב אֶת אֶדְמוּנְד – הַמַּמְזֵר – כְּמוֹ

          אֶת הַחֻקִּי. מִלָּה יָפָה, חֻקִּי!

          וּבְכֵן, חֻקִּי  שֶׁלִּי, אִם הַמִּכְתָּב

          הַזֶּה יִפְעַל וְהַתָּכְנִית שֶׁלִּי

          תִּפְרַח, אָז אֶדְמוּנְד הַבָּזוּי יִצְמַח

          וְיַאֲפִִיל עַל הַחֻקִּי. אֲנִי

          גָּדֵל, אֲנִי כְּבָר מְשַׂגְשֵׂג: עַכְשָׁו,

          אֵלִים, עִמְדוּ לְצַד הַמַּמְזֵרִים!

          נכנס גלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר: קֶנְט מְגֹרָשׁ כָּךְ? וְצָרְפַת עָזַב

          בְּכַעַס? וְהַמֶּלֶךְ זָז הַלַּיְלָה?

          צִמְצֵם אֶת סַמְכוּתוֹ, שַׁלִּיט מֻגְבָּל

          לְרַאֲוָה? וְכָל זֶה בְּבָזָק?

          אוֹ, אֶדְמוּנְד, הִנֵּה, מָה הַחֲדָשׁוֹת?

אֶדְמוּנְד [מטמין את המכתב]: בִּרְשׁוּתְךָ, כְּבוֹדוֹ, אֵין חֲדָשׁוֹת.

גְּלוֹסְטֶר: לָמָּה אַתָּה מְנַסֶּה בִּדְחִיפוּת כָּזאת לְהַסְתִּיר אֶת הַמִּכְתָּב ֹשָם?

אֶדְמוּנְד: אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ שׁוּם חֲדָשׁוֹת, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: אֵיזֶה נְיָר קָרָאתָ?

אֶדְמוּנְד: כְּלוּם, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר:   לֹא? אָז לָמָּה הָיָה דָּרוּשׁ הַסִּלּוּק הַמַּפְחִיד שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הַכִּיס שֶׁלְּךָ? הַכְּלוּם מִטִּבְעוֹ אֵין לוֹ צֹרֶךְ כָּזֶה לְהַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ. בּוֹא נִרְאֶה. – קָדִימָה, אִם זֶה כְּלוּם, אֲנִי לֹא אֶצְטָרֵךְ מִשְׁקָפַיִם.

אֶדְמוּנְד:   אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ, אֲדוֹנִי, סְלַח לִי. זֶה מִכְתָּב מֵאָחִי שֶׁלֹּא קָרָאתִי בְּעִיּוּן אֶת כֻּלּוֹ; וְעַד כַּמָּה שֶׁרִפְרַפְתִּי, אֲנִי מוֹצֵא שֶׁהוּא לֹא מַתְאִים שֶׁתְּעַיֵּן בּוֹ בְּעִיּוּן.

גְּלוֹסְטֶר:    תֵּן לִי אֶת הַמִּכְתָּב, אֲדוֹנִי.

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי אֶחְטָא, גַּם אִם אֶשְׁמֹר גַּם אִם אֶמְסֹר אוֹתוֹ. הַתֹּכֶן, עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי מֵבִין, חֶלְקִית, יֵשׁ בּוֹ מִדַּי טַעַם לִפְגָם.

גְּלוֹסְטֶר:    בּוֹא נִרְאֶה, בּוֹא נִרְאֶה.

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי מְקַוֶּה, לְהַצְדָּקַת אָחִי, שֶׁהוּא כָּתַב אֶת זֶה רַק בְּתוֹר נִסּוּי, לְרַחְרֵחַ אֶת הַמַּצְפּוּן שֶׁלִּי.

גְּלוֹסְטֶר [קורא]: "הַמְּדִינִיּוּת הַזֹּאת שֶׁל וְהָדַרְתָּ-פְּנֵי-זָקֵן עוֹשָׂה מִן הָעוֹלָם מָקוֹם דֵּי מַר לִשְׁנוֹתֵינוּ הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר, חוֹסֶמֶת אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּנוּ מִפָּנֵינוּ עַד שֶׁזִּקְנָתֵנוּ לֹא תּוּכַל לְהִתְעַנֵּג עֲלֵיהֶם. אֲנִי מַתְחִיל לִמְצֹא עַבְדוּת תְּפֵלָה וְטִפְּשִׁית בַּדִּכּוּי שֶׁל עָרִיצוּת הַזִּקְנָה, שֶׁשּׁוֹלֶטֶת לֹא בִּגְלַל כּוֹחָהּ שֶׁלָּהּ, אֶלָּא בִּגְלַל כְּנִיעָתֵנוּ שֶלָנּוּ. בּוֹא אֵלַי, שֶׁאַרְחִיב לְךָ אֶת הַדִּבּוּר עַל זֶה. אִם אָבִינוּ יִישַׁן עַד שֶׁאֲנִי אָעִיר אוֹתוֹ, אַתָּה תֵּהָנֶה מֵחֲצִי מִנְּכָסָיו לָנֶצַח וְתִחְיֶה כַּאֲהוּבוֹ שֶׁל אָחִיךָ. אֶדְגַּר." הְמְמְ! קְנוּנְיָה! "יִישַׁן עַד שֶׁאֲנִי אָעִיר אוֹתוֹ, אַתָּה תֵּהָנֶה מֵחֲצִי מִנְּכָסָיו" – הַבֵּן שֶׁלִּי אֶדְגַּר, הָיְתָה לוֹ יָד לִכְתֹּב אֶת זֶה? לֵב וָשֵׂכֶל לְהוֹלִיד אֶת זֶה? מָתַי זֶה הִגִּיעַ אֵלֶיךָ? מִי הֵבִיא אֶת זֶה?

אֶדְמוּנְד:    אִישׁ לֹא הֵבִיא אֶת זֶה אֵלַי, כְּבוֹדוֹ, פֹּה הַתִּחְכּוּם. מָצָאתִי אֶת זֶה זָרוּק עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן בַּחַדְרוֹן שֶׁלִּי.

גְּלוֹסְטֶר:    אַתָּה מְזַהֶה אֶת הַחוֹתָם שֶׁל אָחִיךָ?

אֶדְמוּנְד:    אִם הָעִנְיָן הָיָה טוֹב, כְּבוֹדוֹ, הָיִיתִי מֵעֵז לְהִשָּׁבַע שֶׁכֵּן, זֶה שֶׁלּוֹ; אֲבָל, בְּהִתְחַשֵּׁב בָּזֶה, הָיִיתִי מַעֲדִיף לַחְשֹׁב שֶׁלֹּא שֶׁלּוֹ.

גְּלוֹסְטֶר:    זֶה שֶׁלּוֹ?

אֶדְמוּנְד:    כְּתַב-הַיָּד – שֶׁלּוֹ, כְּבוֹדוֹ; אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא כְּתַב-הַלֵּב שֶׁלּוֹ.

גְּלוֹסְטֶר:    הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיךָ אֵי-פַּעַם מִלִּים בַּנּוֹשֵׂא?

אֶדְמוּנְד:    אַף פַּעַם, כְּבוֹדוֹ. אֲבָל שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ לֹא פַּעַם טוֹעֵן שֶׁמִּן הַצֶּדֶק, כְּשֶׁהַבָּנִים בְּגִיל בָּשֵׁל וְהָאָבוֹת בִּדְעִיכָה, שֶׁהָאָב יִהְיֶה נָתוּן לְהַשְׁגָּחַת הַבֵּן וְהַבֵּן יְנַהֵל אֶת הַנְּכָסִים.

גְּלוֹסְטֶר:    אוֹ נָבָל, נָבָל! בְּדִיּוּק הַדֵּעָה שֶׁלּוֹ בַּמִּכְתָּב. נָבָל מָאוּס! נָבָל מִפְלַצְתִּי, מְגֻנֶּה, בְּהֵמִי – יוֹתֵר נוֹרָא מִבְּהֵמִי! תֵּלֵךְ, אַתָּה, חַפֵּשׂ אוֹתוֹ. אֲנִי אֶתְפֹּשׂ אוֹתוֹ. נָבָל מְתֹעָב, אֵיפֹה הוּא?

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק, כְּבוֹדוֹ. אִם תּוֹאִיל בְּטוּבְךָ לְהַשְׁהוֹת אֶת הַהִתְרַעֲמוּת  נֶגֶד אָחִי עַד שֶׁתּוּכַל לִדְלוֹת הוֹכָחָה טוֹבָה יוֹתֵר לַכַּוָּנָה שֶׁלּוֹ, תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ בְּטוּחָה; בְּעוֹד שֶׁ, אִם תִּפְתַּח בְּאַלִּימוּת נֶגְדּוֹ, מִתּוֹךְ טָעוּת בְּכַוָּנָתוֹֹ, זֶה יִפְעַר תְּהוֹם גְּדוֹלָה בַּכָּבוֹד שֶׁלְּךָ וִיזַעֲזֵעַ לִרְסִיסִים אֶת הַלֵּב הַצַּיְתָן שֶׁלּוֹ. אֲנִי עָרֵב לְךָ שֶׁהוּא כָּתַב אֶת זֶה כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ אֶת הַחִבָּה שֶׁלִּי לִכְבוֹדְךָ וּבְלִי שׁוּם כַּוָּנָה מְסֻכֶּנֵת.

גְּלוֹסְטֶר:    כָּךְ אַתָּה חוֹשֵׁב?

אֶדְמוּנְד:    אִם כְּבוֹדְךָ מַסְכִּים, אֲנִי אַצִּיב אוֹתְךָ אֵיפֹה שֶׁתּוּכַל לִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ דָּנִים בָּזֶה וְתָבוֹא עַל סִפּוּקְךָ דֶּרֶךְ מִשְׁמַע אָזְנַיִם, וְזֹאת לֹא יְאֻחַר מֵהָעֶרֶב הַזֶּה.

גְּלוֹסְטֶר:    הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כָּזֶה מִפְלֶצֶת.

אֶדְמוּנְד:    הוּא לֹא, זֶה בָּטוּחַ.

גְּלוֹסְטֶר:    לְאַבָּא שֶׁלּוֹ, שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ מִכָּל הַלֵּב, כָּל כָּךְ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ! אֶדְמוּנְד, חַפֵּשׂ אוֹתוֹ. תִּשְׁתַּחֵל לִי מִתַּחַת לָעוֹר שֶׁלּוֹ, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ: בְּנֵה אֶת הָעֵסֶק לְפִי מֵיטַב בִּינָתְךָ. אֲנִי מוּכָן לְנַשֵּׁל אֶת עַצְמִי מִכָּל נֶכֶס לְמַעַן יְדִיעָה בְּרוּרָה.

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי אֲחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, אָדוֹן, מִיָּד, אֲנַהֵל אֶת הָעֵסֶק לְפִי הַנְּסִבּוֹת וַאֲיַדֵּעַ אוֹתְךָ בַּכֹּל.

גְּלוֹסְטֶר:    הַלִּקּוּיִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לֹא מְבַשְּׂרִים לָנוּ טוֹבוֹת. גַּם אִם מַדְּעֵי הַטֶּבַע יְכוֹלִים לְתָרֵץ אֶת זֶה כָּךְ וְכָךְ, הַטֶּבַע בְּכָל זֹאת מוֹצֵא עַצְמוֹ נִפְגָּם מִן הַהַשְׁלָכוֹת. אַהֲבָה מִתְקָרֶרֶת, יְדִידוּת מִתְפָּרֶקֶת, אַחִים מִתְפַּלְּגִים: בֶּעָרִים, מְהוּמוֹת; בַּכְּפָרִים, אַנְדַּרְלָמוּסְיוֹת; בָּאַרְמוֹנוֹת, בְּגִידָה; וְהַקֶּשֶׁר שֶׁל בֵּן לְאָב נִסְדָּק. הַנָּבָל הַזֶּה שֶׁלִּי עוֹנֶה עַל הַתַּחֲזִית – הֲרֵי לְךָ בֵּן נֶגֶד אָב. הַמֶּלֶךְ נוֹפֵל מִמֹּאזְנֵי הַטֶּבַע – הֲרֵי לְךָ אָב נֶגֶד יֶלֶד. יָמֵינוּ הַיָּפִים מֵאֲחוֹרֵינוּ. תַּחְבְּלָנוּת, נְבִיבוּת, בּוֹגְדָנוּת וְאֶלֶף הַפְרָעוֹת הַרְסָנִיּוֹת מְלַוּוֹת אוֹתָנוּ בְּאִי-שֶׁקֶט אֶל קִבְרֵנוּ. תִּמְצָא אֶת הַנָּבָל הַזֶּה, אֶדְמוּנְד; לֹא תַּפְסִיד מִזֶּה. עֲשֵׂה זֹאת בִּזְהִירוּת. – וְקֶנְט הָאָצִיל, לֵב הָאֱמֶת, גֹּרַשׁ – בְּאַשְׁמַת יֹשֶׁר! זֶה מוּזָר, מוּזָר!

            יוצא.

אֶדְמוּנְד:    זֹאת הָאֱוִילוּת הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁכַּאֲשֶׁר לַמַּזָּל שֶׁלָּנוּ יֵשׁ בְּחִילָה – בְּדֶרֶךְ כְּלָל כּי זָלַלְנוּ יוֹתֵר מִדַּי – אֲנַחְנוּ מַאֲשִׁימִים בָּאֲסוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ נְבָלִים בִּגְלַל הֶכְרֵחַ, טִפְּשִׁים בִּגְלַל כְּפִיָּה שְׁמֵימִית, כְּלָבִים, גַּנָּבִים וּבוֹגְדִים בִּגְלַל גְּזֵרַת הַסְּפֵרוֹת; שַׁתְיָנִים, שַׁקְרָנִים וְנוֹאֲפִים בִּגְלַל צִיּוּת מֵאֹנֶס לְהַשְׁפָּעוֹת פְּלָנֵטָרִיּוֹת; וְכָל מָה שֶׁרַע בָּנוּ זֶה רַק כֵּיוָן שֶׁהָרָקִיעַ דּוֹחֵף. תֵּרוּץ יוֹצֵא-מִן-הַכְּלָל לְבֶן-אָדָם רוֹדֵף זוֹנוֹת, לְהָטִיל אֶת הָאֹפִי הַתֵּישִׁי שֶׁלּוֹ עַל אַחְרָיוּת כּוֹכָב. אַבָּא שֶׁלִּי הִתְמַזֵּג עִם אִמָּא שֶׁלִּי מִתַּחַת לִזְנַב הַיָּרֵחַ וְחַג הַמּוֹלָד שֶׁלִּי נֶחְגַּג מִתַּחַת לַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה, וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי גַּס וְזַנַּאי. שְטוּיוֹת בְּרֹטֶב! אֲנִי הָיִיתִי מָה שֶׁאֲנִי גַּם אִם הַכּוֹכָב הֲכִי בְּתוּלִי בְּכִפַּת הַשָּׁמַיִם הָיָה מְנַצְנֵץ עַל הַהִתְמַמְזְרוּת שֶׁלִּי.

           נכנס אדגר.

           וְהוֹפּ הוּא בָּא, כְּמוֹ סוֹף טוֹב בְּקוֹמֶדְיָה יְשָׁנָה. אֲנִי בַּתְּמוּנָה הָזֹאת מְשַחֵק עַגְמוּמִיּוּת מְנֻוֶּלֶת, עִם אֲנָחוֹת בְּנֹסַח טוֹם פּוֹשֵט-הַיָּד הַמְּשֻׁגָּע. – הוֹ, הַלִּקּוּיִים הָאֵלֶּה מְבַשְּׂרִים נְעִימוֹת לֹא נְעִימוֹת. פָה, סוֹל, לָה, סִי.

אֶדְגַּר:       מָה זֶה, אֶדְמוּנְד-אָח, בְּאֵיזֶה הֲגִיג רְצִינִי אַתָּה שָׁקוּעַ?

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי חוֹשֵׁב, אָחִי, עַל נְבוּאָה שֶׁקָּרָאתִי לִפְנֵי אֵיזֶה יוֹם, עַל מָה שֶׁיִּנְבַּע מִלִּקּוּיֵי הַמְּאוֹרוֹת הָאֵלֶּה.

אֶדְגַּר:       אַתָּה מַעֲסִיק אֶת עַצְמְךָ בָּזֶה?

אֶדְמוּנְד:     תַּאֲמִין לִי, הַפֻּרְעָנוּיוֹת שֶׁהוּא כּוֹתֵב עֲלֵיהֶן מְהִירוֹת לְהִתְרַגֵש: עִוּוּתִים לֹא טִבְעִיִים בֵּין יֶלֶד וְהוֹרֶה, מָוֶת, מַחְסוֹר, הִתְפּוֹגְגוּת חֲבֵרֻיּוֹת עַתִּיקוֹת, הִתְפַּלְּגֻיּוֹת בַּמְּדִינָה, אִיּוּמִים וּקְלָלוֹת נֶגֶד הַמֶּלֶךְ וְהָאֲצֻלָּה, חַשְׁדָנֻיּוֹת לֹא מֻצְדָּקוֹת, גֵּרוּשׁ יְדִידִים, פֵּרוּק צְבָאוֹת, קְרָעִים בַּנִּשּׂוּאִים וַאֲנִי-לֹא-יוֹדֵעַ-מָה.

אֶדְגַּר:       כַּמָּה זְמַן אַתָּה כְּבָר אַסְטְרוֹנוֹם חוֹבֵב?

אֶדְמוּנְד:    מָתַי רָאִיתָ אֶת אָבִי לָאַחֲרוֹנָה?

אֶדְגַּר:       מָה, בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר.

אֶדְמוּנְד:    דִּבַּרְתָּ אִתּוֹ?

אֶדְגַּר:       כֵּן, שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת.

אֶדְמוּנְד:    נִפְרַדְתֶּם בִּיחָסִים טוֹבִים? לֹא גִּלִּיתָ אֶצְלוֹ שׁוּם מֹרַת-רוּחַ, בְּמִלָּה אוֹ הַבָּעָה?

אֶדְגַּר:       בִּכְלָל לֹא.

אֶדְמוּנְד:    תַּחְשֹׁב טוֹב בְּמָה יָכֹלְתָּ אוּלַי לִפְגֹּעַ בּוֹ, וּלְמַעֲנִי הִּמָּנַע מִנּוֹכְחוּתוֹ עַד שֶׁמְּעַט זְמַן יְמַתֵּן אֶת הַלַּהַט שֶׁל מֹרַת-רוּחוֹ; כִּי כָּרֶגַע הִיא בּוֹעֶרֶת כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ יְאֻנֶּה לְךָ אָסוֹן זֶה בְּקֹשִׁי יְכַבֶּה אוֹתָהּ.

אֶדְגַּר:       אֵיזֶה נָבָל עָשָׂה לִי עָוֶל.

אֶדְמוּנְד:    זֶה הַפַּחַד שֶׁלִּי. אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ, תִּתְאַפֵּק וְתִתְרַחֵק עַד שֶׁמְּהִירוּת הַחֵמָה שֶׁלּוֹ תָּאֵט; וְ, אֲנִי אוֹמֵר, תִּפְרֹשׁ אִתִּי לַחֲדַר הַמְּגוּרִים שֶׁלִּי, מִשָּׁם – ִסְמֹךְ עָלַי! – אֶתֵּן לְךָ לִשְׁמֹעַ אֶת הָאָדוֹן מְדַבֵּר. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, לֵךְ: הִנֵּה הַמַּפְתֵּחַ שֶׁלִּי. אִם אַתָּה זָז הַחוּצָה, צֵא חָמוּשׁ.

אֶדְגַּר:       חָמוּשׁ, אָח?

אֶדְמוּנְד:    אָחִי, אֲנִי יוֹעֵץ לְטוֹבָתְךָ, חָמוּשׁ. אִם רוֹצִים בְּטוֹבָתְךָ – אֲנִי לֹא אִישׁ יָשָׁר. סִפַּרְתִּי לְךָ מָה רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי – אֲבָל עַל קְצֵה הַמַּזְלֵג; לֹא קָרוֹב לִמְלוֹא הַתְּמוּנָה וְהַזְּוָעָה. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הַחוּצָה!

אֶדְגַּר:       אֲנִי אֶשְׁמַע מִמְּךָ בְּקָרוֹב?

אֶדְמוּנְד:    אֲנִי בְּעֵסֶק זֶה לְשֵׁרוּתְךָ.

           אדגר יוצא.

          אָב פֶּתִי, אָח אָצִיל, אֲשֶׁר טִבְעוֹ

          רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵעָוֶל שְהוּא לֹא

          חוֹשֵׁד בּוֹ – עַל יָשְרָם הַמְּטֻפָּש

          תְּכָכַי רוֹכְבִים חָפְשִׁי. זֶה כָּל הָעֵסֶק:

          לֹא מִלֵּדָה – אָז בְּפִקְּחוּת אֶמְשֹׁל.

          כָּל אֶמְצָעִי כָּשֵׁר לִי. אֵין מִכְשׁוֹל.

          יוצא.


מערכה 1, תמונה 3 -


נכנסים גונריל ואוסוולד, סוכן האחוזה שלה.

גּוֹנֵרִיל:   אָבִי הִכָּה אָצִיל שֶׁלִּי עַל שֶׁהוּא גָּעַר בַּשּׁוֹטֶה שֶׁלּוֹ?

אוֹסְוַלְד: כֵּן, גְּבֶרֶת.

גּוֹנֵרִיל:   עוֹשֶׂה לִי עָוֶל יוֹם וָלַיְלָה. כָּל

          שָׁעָה הוּא מִתְלַקֵּחַ לוֹ לְפֶשַׁע

          מִסּוּג זֶה אוֹ מִשְׁנֵהוּ. לֹא אֶסְבֹּל

          אֶת זֶה. הָאַבִּירִים שֶׁלּוֹ נִהְיִים

          פְּרוּעִים, וְהוּא עַצְמוֹ נוֹזֵף בָּנוּ

          עַל כָּל שְׁטוּת. כְּשֶׁיַּחֲזֹר לוֹ מִן הַצַּיִד –

          לֹא אֲדַבֵּר אִתּוֹ; תַּגִּיד אֲנִי

          חוֹלָה. אִם תִּתְרַשֵּׁל בְּהַגָּשַׁת

          שֵׁרוּת יוֹתֵר מִכָּרָגִיל – יָפֶה

          אַתָּה עוֹשֶׂה. הָאַחֲרָיוּת עָלַי.

          שופרות מבחוץ.

אוֹסְוַלְד: הוּא בָּא, גְּבִרְתִּי. שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ.

גּוֹנֵרִיל:   תִּלְבַּשׁ עַצְלוּת וְהַזְנָחָה כַּמָּה

          שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לְךָ – אַתָּה וְכָל

          הַסֶּגֶל; כִּי אֲנִי אָבִיא אֶת זֶה

          עַד סַף פִּיצוּץ. אִם בְּעֵינָיו זֶה לֹא

          מוֹצֵא חֵן, שֶׁיֵּלֵךְ לַאֲחוֹתִי,

          שֶׁדַּעְתָּהּ בָּזֶה, אֲנִי יוֹדַעַת,

          כְּדַעְתִּי, בַּל יַעֲבֹר. זָקֵן

          שׁוֹטֶה, רוֹצֶה עֲדַיִן לֶאֱחֹז

          בַּסַּמְכֻיּוֹת שֶׁהוּא חִלֵּק. נִשְׁבַּעַת,

          זְקֵנִים טִפְּשִׁים הֵם תִּינוֹקוֹת שֵׁנִית,

          צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מַקֵּל, לֹא גֶּזֶר,

          בָּרֶגַע שֶׁהֵם מְאַבְּדִים כִּוּוּן.

          תִּזְכֹּר מָה שֶׁאָמַרְתִּי.

אוֹסְוַלְד:                          טוֹב, גְּבִרְתִּי.

גּוֹנֵרִיל:   וְשֶׁהָאַבִּירִים שֶׁלּוֹ יִזְכּוּ

          לְמַבָּטִים קְרִירִים מִכֶּם, יֵצֵא

          מִזֶּה מָה שֶׁיֵּצֵא; תּוֹדִיעַ זֹאת

          לָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ. אֲנִי אוּכַל

          לַחְלֹב פֹּה הִזְדַּמְּנוּת – שֶׁאֲנַצֵּל

          הֵיטֵב – לִפְתֹּחַ פֶּה. אֲנִי כּוֹתֶבֶת

          מִיָּד לַאֲחוֹתִי, שֶׁהִיא תִּנְקֹט

          אוֹתוֹ הַקַּו. לֵךְ, דְּאַג לָאֲרוּחָה.

          יוצאים.


מערכה 1, תמונה 4 -


נכנס קנט [במסווה].

קֶנְט:      אִם אֲאַמֵּץ לִי גַּם הִגּוּי שׁוֹנֶה

          שֶׁיְּטַשְׁטֵשׁ אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלִּי,

          אַגְֹשִים אֶת רְצוֹנִי הַטּוֹב

          לְמַעַנוֹ מָחַקְתִּי אֶת דְמוּתִי.

          עַכְשָׁו, קֶנְט הַמְּגֹרָשׁ, אִם בַּמָּקוֹם

          שֶׁבּוֹ אַתָּה מֻקְצֶה תוּכַל לָתֵת

         ֹשֵרוּת, אָז אָדוֹנך אֲשֶׁר אַתָּה

         אוֹהֵב יִמְצָא אוֹתְךָ מוּכָן לְכָל

          עָמָל.

          שופרות מבפנים. נכנסים ליר, וארבעה אבירים או יותר כבני לוויה.

לִיר:       שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לִי לְהַמְתִּין חֶלְקִיק-שְׁנִיָּה לָאֲרוּחָה! לֵךְ, דְּאַג שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן.

          יוצא אביר 1.

          [לקנט]: כֵּן? אַתָּה מָה?

קֶנְט:    בֶּן-אָדָם, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:     מָה הַמֻּמְחִיּוּת שֶׁלְּךָ? מָה לְךָ וְלָנוּ?

קֶנְט:    הַמֻּמְחִיּוּת שֶׁלִּי – שֶׁאֲנִי לֹא פָּחוֹת מִמָּה שֶׁאֲנִי נִרְאֶה; נָכוֹן לְשָׁרֵת נֶאֱמָנָה אֶת זֶה שֶׁנּוֹתֵן בִּי אֵמוּן, לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁיָּשָׁר, לְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁחָכָם וּמְדַבֵּר מְעַט, פּוֹחֵד לַחְרֹץ מִשְׁפָּט, נִלְחָם כְּשֶׁאֵין בְּרֵרָה – וְלֹא אוֹכֵל דָּגִים.

לִיר:       מָה אַתָּה?

קֶנְט:      אָדָם יְשַׁר-לֵב, מְאוֹד, וְעָנִי-מִסְכֵּן כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ.

לִיר:        אִם אַתָּה עָנִי-מִסְכֵּן בְּתוֹר נָתִין כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּתוֹר מֶלֶךְ, אַתָּה עָנִי-מִסְכֵּן דַּי וְהוֹתֵר. מָה אַתָּה רוֹצֶה?

קֶנְט:      לְשָׁרֵת.

לִיר:       אֶת מִי תִּרְצֶה לְשָׁרֵת?

קֶנְט:      אוֹתְךָ.

לִיר:       אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, בָּחוּר?

קֶנְט:      לֹא, כְּבוֹדוֹ; אֲבָל יֵשׁ לְךָ בָּאֲרֶשֶׁת אֶת מָה שֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ בְּשִׂמְחָה אָדוֹן.

לִיר:        מָה זֶה?

קֶנְט:      סַמְכוּת.

לִיר:       אֵילוּ שֵׁרוּתִים אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?

קֶנְט:      אֲנִי יָכוֹל לִשְׁמֹר כָּל סוֹד חָשׁוּב, לִרְכֹּב, לָרוּץ, לְקַלְקֵל סִפּוּר מְסֻבָּךְ כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל לִי לַפֶּה וְלִמְסֹר הוֹדָעָה פְּשׁוּטָה חַד וְחָלָק. בְּמָה שֶׁאִישׁ רָגִיל כָּשִׁיר – אֲנִי מֻכְשָׁר, וְהַדָּבָר הֲכִי טוֹב בִּי זֶה חָרִיצוּת.

לִיר:       בֶּן כַּמָּה אַתָּה?

קֶנְט:      לֹא כָּל כָּךְ צָעִיר, כְּבוֹדוֹ, כְּדֵי לֶאֱהֹב אִשָּׁה עַל הַזִּמְרָה שֶׁלָּהּ, וְלֹא כָּל כָּךְ זָקֵן כְּדֵי לְהִתְמָרֵחַ עָלֶיהָ בְּכָל מְחִיר. יֵשׁ לִי עַל הַגַּב אַרְבָּעִים-וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

לִיר:       לֵךְ אַחֲרַי, אַתָּה תְּשָׁרֵת אוֹתִי; אִם לֹא אֹהַב אוֹתְךָ פָּחוֹת אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה, לֹא אֶפָּרֵד מִמְּךָ לְעֵת עַתָּה. אֹכֶל, הוֹ, אֹכֶל! אֵיפֹה הַשּׁוּלְיָה שֶׁלִּי, הַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי? לֵךְ אַתָּה קְרָא לַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי הֵנָּה.

        יוצא אביר 2. נכנס אוסוולד.

            אַתָּה, בּוֹא-בּוֹא אַתָּה, אֵיפֹה הַבַּת שֶׁלִּי?

אוֹסְוַלְד:    עִם כָּל הַכָּבוֹד – יוצא.

לִיר:       מָה הוּא אוֹמֵר הַבָּחוּר שָׁם? קְרָא לַפַּרְצוּף-קוֹף בַּחֲזָרָה.

          יוצא אביר 3.

          אֵיפֹה הַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי? הוֹ, נִדְמֶה לִי הָעוֹלָם יָשֵׁן.

          נכנס אביר 3.

אַבִּיר 3:  הוּא אוֹמֵר, כְּבוֹדוֹ, שֶׁבִּתְּךָ לֹא חָשָׁה בְּטוֹב.

לִיר:       לָמָּה הוּא לֹא חָזַר הָעֶבֶד כְּשֶׁקָּרָאתִי לוֹ?

אַבִּיר 3:  אָדוֹן, הוּא עָנָה לִי בְּשִׂיא הַגַּסּוּת שֶׁהוּא לֹא מוּכָן לָבוֹא.

לִיר:       לֹא מוּכָן לָבוֹא?

אַבִּיר 3:  אָדוֹן, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה הָעִנְיָן, אֲבָל לְדַעֲתִי לֹא מִתְיַחֲסִים פֹּה לְמַעֲלָתְךָ עַל-פִּי מִדַּת הַטֶּקֶס וְהַלְּבָבִיּוּת שֶׁאַתָּה זַכַּאי לָהּ. כְּמוֹ כֵן נִרְאֶה שֶׁחָל פִּחוּת גָּדוֹל בַּחִבָּה אֵצֶל הַזּוּטָרִים בִּכְלָל וְהַדֻּכָּס עַצְמוֹ בִּפְרָט, וְ – הַבַּת שֶׁלְּךָ.

לִיר:       הָהּ? כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר?

אַבִּיר 3:  אֲנִי מַפְצִיר בְּךָ לִסְלֹחַ לִי, כְּבוֹדוֹ, אִם אֲנִי טוֹעֶה, כִּי חוֹבָתִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לִשְׁתֹּק כְּשֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁעוֹשִׂים לְמַעֲלָתְךָ עָוֶל.

לִיר:       אַתָּה רַק מְחַדֵּד אֶת הַדֵּעָה שֶׁלִּי. הִבְחַנְתִּי בְּהַזְנָחָה עֲצֵלָה בְּיוֹתֵר בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן, שֶׁתָּלִיתִי אוֹתָהּ בַּקַּפְּדָנוּת הַחַשְׁדָנִית שֶׁלִּי, וְלֹא בְּגַסּוּת-לֵב מִכַּוָּנָה-תְּחִלָּה. אֲנִי אֶבְדֹּק אֶת זֶה יוֹתֵר לָעֹמֶק. אֲבָל אֵיפֹה הַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי? לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּבָר יוֹמַיִם.

אַבִּיר 3:  מֵאָז שֶׁגְּבִרְתִּי הַצְּעִירָה עָזְבָה לְצָרְפַת, אָדוֹן, הַשּׁוֹטֶה דָּעַךְ מְאוֹד.

לִיר:       אַף מִלָּה עַל זֶה! שַׂמְתִּי לֵב לְבַד. לֵךְ אַתָּה וֶאֱמֹר לַבַּת שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּהּ.

          יוצא אביר 3.

            לֵךְ אַתָּה; קְרָא הֵנָּה לַשּׁוֹטֶה שֶׁלִּי.

          יוצא אביר 4. נכנס אוסוולד.

          אוֹ, אַתָּה, אָדוֹן, בּוֹא אַתָּה הֵנָּה, אָדוֹן: מִי אֲנִי, אָדוֹן?

אוֹסְוַלְד:   אַבָּא שֶׁל גְּבִרְתִּי.

לִיר:       אַבָּא שֶׁל גְּבִרְתִּי? שׁוּלְיָה שֶׁל אֲדוֹנִי, כֶּלֶב בֶּן-זוֹנָה, עֶבֶד, גּוּר!

אוֹסְוַלְד:   אֲנִי לֹא אַף אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה, אֲדוֹנִי, אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ.

לִיר:       אַתָּה מְכַדְרֵר אִתִּי מַבָּטִים, טִנֹּפֶת? [מכה אותו]

אוֹסְוַלְד:   לֹא אַרְשֶׁה שֶׁיַּכּוּ אוֹתִי, אֲדוֹנִי.

קֶנְט [שם לו רגל]: וְגַם לֹא שֶׁיָּשִׂימוּ לְךָ רֶגֶל, שַׂחְקַן כַּדּוּרֶגֶל עָלוּב?

לִיר:       אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, בָּחוּר. אַתָּה תְּשָׁרֵת אוֹתִי וַאֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ.

קֶנְט:      בּוֹא, כְּבוֹדוֹ, קוּם, עוּף, אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ מִי פֹּה מִי. תָּעוּף, תָּעוּף; אִם מִתְחַשֵּׁק לְךָ לִמְדֹּד אֶת אֹרֶךְ הַטִּמְטוּם שֶׁלְּךָ, הִשָּׁאֵר; אֲבָל עוּף-'סְתַּלֵּק, אִם יֵשׁ לְךָ חָכְמָה. כָּכָה! [דוחף אותו החוצה]

לִיר:       עַכְשָׁו, שׁוּלְיָה יְדִידוּתִי שֶׁלִּי, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ. הִנֵּה מִקְדָּמָה עַל הַשֵּׁרוּת שֶׁלְּךָ. [נותן לו כסף]

            נכנס השוטה.

שׁוֹטֶה:     תֵּן גַּם לִי לִשְׂכֹּר אוֹתוֹ; [לקנט, מושיט את מצנפתו] הִנֵּה כַּרְבֹּלֶת הַשּׁוֹטִים שֶׁלִּי.

לִיר:       אָז מָה, שׁוּלְיָה שֶׁלִּי, יְפֵהפֶה, מָה שְׁלוֹמְךָ?

שׁוֹטֶה [לקנט]: אַתָּה, כְּדַאי לְךָ לָקַחַת אֶת הַכַּרְבֹּלֶת שֶׁלִּי.

קֶנְט:      לָמָּה, שׁוֹטֶה?

שׁוֹטֶה:    לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מִצְטָרֵף לַצַּד שֶׁל מִי שֶׁכְּבָר לֹא עַל הַסּוּס. לֹא, אִם אַתָּה לֹא יָכוֹל לְחַיֵּךְ לְאֵיפֹה שֶׁנּוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ, מַהֵר מְאוֹד תַּחְטֹף נַזֶּלֶת. הִנֵּה, קַח אֶת הַכַּרְבֹּלֶת שֶׁלִּי. מָה-'תָּה-יוֹדֵעַ, זֶה פֹּה נִדָּה שְׁתַּיִם מֵהַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ וְעָשָׂה לַשְּׁלִישִׁית בְּרָכָה כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ – אִם אַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרָיו, אַתָּה חַיָּב לַחְבֹּשׁ אֶת הַכַּרְבֹּלֶת שֶׁלִּי. [לליר] אָהּ, מַר-דּוֹד! הַלְוַאי הָיוּ לִי שְׁתֵּי כַּרְבּוֹלוֹת וּשְׁתֵּי בָּנוֹת.

לִיר:       לָמָּה, יַלְדּוֹן?

שׁוֹטֶה:    אִם הָיִיתִי נוֹתֵן לָהֶם כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי, הָיִיתִי שׁוֹמֵר לְפָחוֹת אֶת הַכַּרְבּוֹלוֹת לְעַצְמִי. הִנֵּה שֶׁלִּי; תִּתְחַנֵּן אֶל הַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ לְעוֹד אַחַת.

לִיר:       תִּזָּהֵר אַתָּה, הַשּׁוֹט בַּדֶּרֶךְ.

שׁוֹטֶה:    הָאֱמֶת הִיא כֶּלֶב שֶׁמְּגָרְשִׁים אוֹתוֹ לַמְּלוּנָה; צָרִיךְ לְהַצְלִיף בּוֹ עִם שׁוֹט שֶׁיֵּצֵא, בִּזְמַן שֶׁלְּהוֹד כַּלְבִּיּוּתָהּ חַנְפָנוּת יֵשׁ רְשׁוּת לַעֲמֹד לְיַד הָאָח וּלְהַסְרִיחַ.

לִיר:       מָרָה שְׁחֹרָה וּמַגֵּפָה...

שׁוֹטֶה:    שְׁמַע-נָא, אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ דִּקְלוּם.

לִיר:       אָנָּא.

שׁוֹטֶה:    תִּרְשֹׁם טוֹב, מַר-דּוֹד:

                   תֵּדַע הַרְבֵּה, דַּבֵּר רַק קְצָת,

                   תַּחְשֹׂף מְעַט, תַּחְסֹךְ בַּצַּד,

                   תִּלְוֶה פָּחוֹת וְאַל תַּלְוֶה,

                   תֵּלֵךְ פָּחוֹת, תִּרְכַּב הַרְבֵּה,

                   אַל תַּאֲמִין אֲבָל תִּלְמַד,

                   אַל תְּהַמֵּר עַל סוּס אֶחָד,

                   זוֹנוֹת, שְׁתִיָּה, הַכֹּל בִּזְבּוּז,

                   תֵּשֵׁב בַּבַּיִת אַל תָּזוּז,

                   וְאָז תִּרְאֶה מָה שֶׁיִּקְרֶה:

                   תְּרֵיסָר יִהְיוּ לִשְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה.

קֶנְט:      זֶה סְתָם כְּלוּם, שׁוֹטֶה.

שׁוֹטֶה:    אָז זֶה כְּמוֹ נְאוּם שֶׁל עוֹרֵךְ-דִּין שֶׁלֹּא שִׁלְּמוּ לוֹ. מָה נָתַתָּ לִי עַל זֶה? כְּלוּם. [לליר]: אַתָּה לֹא יָכוֹל לְהוֹצִיא אֵיזֶה רֶוַח מִכְּלוּם, מַר-דּוֹד?

לִיר:       אַי, לֹא, יֶלֶד; רַק כְּלוּם יֵצֵא מִכְּלוּם.

שׁוֹטֶה [לקנט]: 'בַקְּשָׁה תַּגִּיד לוֹ: זֶה מָה שֶׁיָּצָא מִכָּל הָאֲדָמוֹת שֶׁלּוֹ – כְּלוּם. הוּא לֹא יַאֲמִין לַשּׁוֹטֶה.

לִיר:       שׁוֹטֶה מַר.

שׁוֹטֶה:    אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הַהֶבְדֵּל, יַלְדּוֹן, בֵּין שׁוֹטֶה מַר לְשׁוֹטֶה מָתוֹק?

לִיר:       לֹא, בָּחוּר, לַמֵּד אוֹתִי.

שׁוֹטֶה:         הָאָדוֹן שֶׁיָּעַץ לִכְבוֹדְךָ

               לְוַתֵּר עַל אַדְמוֹת מַמְלָכָה

                תַּעֲמִיד אוֹתוֹ פֹּה לְיָדִי;

                תַּעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ בְּטוּבְךָ.

                וְהוֹפּ יֵשׁ כָּאן צֶמֶד שׁוֹטִים:

                הַמָּתוֹק וְהַמַּר, גַּם וְגַם.

                פֹּה עוֹמֵד הָרִאשׁוֹן, הַמְּחֻפָּשׂ;

                הַשֵּׁנִי – אֵיפֹה הוּא? – הִנֵּה, שָׁם.

לִיר:       אַתָּה קוֹרֵא לִי שׁוֹטֶה, יֶלֶד?

שׁוֹטֶה:    אֶת כָּל הַתְּאָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁלְּךָ חִלַּקְתָּ; עִם זֶה נוֹלַדְתָּ.

קֶנְט:      לֹא כָּל כָּךְ שׁוֹטֶה הַשּׁוֹטֶה, אָדוֹן.

שׁוֹטֶה:    אֶלָּא מָה! כִּי אֲדוֹנִים וְאִישִׁים גְּדוֹלִים לֹא נוֹתְנִים לִי; כְּבָר הָיָה לִי אֵיזֶה מוֹנוֹפּוֹל עַל הַשְּׁטוּת, אֲבָל הֵם רוֹצִים חֵלֶק; וְהַגְּבָרוֹת גַּם, לֹא מוּכָנוֹת שֶׁכָּל הַשּׁוֹטִיּוּת תִּהְיֶה שֶׁלִּי. חוֹטְפוֹת! מַר-דּוֹד, תֵּן לִי בֵּיצָה, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ שְׁנֵי כְּתָרִים.

לִיר:       אֵיזֶה שְׁנֵי כְּתָרִים?

שׁוֹטֶה:    מָה אֵיזֶה, אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי בּוֹצֵעַ אֶת הַבֵּיצָה בָּאֶמְצַע וְאוֹכֵל אֶת הַתּוֹכוֹ – שְׁנֵי הַכְּתָרִים שֶׁל הַבֵּיצָה. כְּשֶׁאַתָּה חָתַכְתָּ אֶת הַכֶּתֶר שֶׁלְּךָ בָּאֶמְצַע וּמָסַרְתָּ אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים, הִתְחַלְתָּ לִסְחֹב אֶת הַחֲמוֹר שֶׁלְּךָ עַל הַגַּב בְּתוֹךְ הַבֹּץ. לֹא הָיָה לְךָ הַרְבֵּה שֵׂכֶל בָּרֹאשׁ הַקֵּרֵחַ שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּסַרְתָּ אֶת רֹאשׁ הַזָּהָב שֶׁלְּךָ. וְשֶׁיַּצְלִיפוּ מַהֵר בְּמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁדִּבַּרְתִּי עַכְשָׁו כְּמוֹ שׁוֹטֶה כָּמוֹנִי.

        [שר]   לַשּׁוֹטִים אֵין מַזָּל הַשָּׁנָה

                      כִּי הֲמוֹן חֲכָמִים נִדְחָפִים,

                      לֹא לוֹבְשִׁים שׁוּם בִּינָה וּתְבוּנָה,

                     וְהוֹלְכִים וְהוֹפְכִים לְקוֹפִים.

לִיר:   מִמָּתַי אַתָּה כָּל כָּךְ מָלֵא שִׁירִים, אַתָּה?

שׁוֹטֶה: הִתְחַלְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, מַר-דּוֹד, מֵאָז שֶׁעָשִׂיתָ מֵהַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ אִמָּהוֹת שֶׁלְּךָ; כִּי כְּשֶׁנָּתַתָּ לָהֶן אֶת הַמַּקֵּל וְהִתְחַלְתָּ לִלְבֹּשׁ חִתּוּלִים –

          [שר]     הֵן בָּכוּ, הֵן בָּכוּ מֵרֹב אֹשֶׁר לֹא צָפוּי

                           וַאֲנִי מֵעֶצֶב הִתְחַלְתִּי לָשִׁיר,

                            עַל שֶׁמֶּלֶךְ כָּזֶה מְשַׂחֵק תּוֹפֶסֶת – פוּי! –

                           עִם כָּל הַשּׁוֹטִים בָּעִיר.

          'בַקְּשָׁה-'בַקְּשָׁה, מַר-דּוֹד, תִּשְׂכֹּר מוֹרֶה שֶׁיּוּכַל לְלַמֵּד אֶת הַשּׁוֹטֶה שֶׁלְּךָ לְשַׁקֵּר; אֲנִי מֵת לִלְמֹד לְשַׁקֵּר.

לִיר:       אִם תְּשַׁקֵּר, אַתָּה, נִדְאַג שֶׁיַּצְלִיפוּ בְּךָ.

שׁוֹטֶה:    אֲנִי מַמָּשׁ מִתְפַּלֵּא אֵיזֶה מִין זַן אַתֶּם, אַתָּה וְהַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ. הֵן בְּעַד שֶׁיַּצְלִיפוּ בִּי אִם אֲנִי אוֹמֵר אֱמֶת, אַתָּה בְּעַד שֶׁיַּצְלִיפוּ בִּי עַל שֶׁקֶר, וְלִפְעָמִים מַצְלִיפִים בִּי אִם אֲנִי יוֹשֵׁב בְּשֶׁקֶט. הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי כָּל דָּבָר רַק לֹא שׁוֹטֶה... אֲבָל בְּכָל זֹאת לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אַתָּה, מַר-דּוֹד. אַתָּה קִלַּפְתָּ אֶת הַמּוֹחַ שֶׁלְּךָ לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים וְלֹא הִשְׁאַרְתָּ כְּלוּם בָּאֶמְצַע. הִנֵּה מַגִּיעָה קְלִפָּה אַחַת.

            נכנסת גונריל.

לִיר:       מָה יֵשׁ, יַלְדָּה? מָה הַפַּרְצוּף? נִדְמֶה

           לִי אַתְּ לָאַחֲרוֹנָה מִדַּי בְּחֹמֶץ.

שׁוֹטֶה:    אַתָּה הָיִיתָ בָּחוּר יָפֶה לָעַיִן כְּשֶׁלֹּא הָיִיתָ צָרִיךְ לָשִׂים לֵב לַחֲמִיצֻיּוֹת שֶׁלָּהּ. עַכְשָׁו אַתָּה אֶפֶס בְּלִי מִסְפָּר; אֲנִי יוֹתֵר טוֹב מִמָּה שֶׁאַתָּה עַכְשָׁו. אֲנִי שׁוֹטֶה, אַתָּה כְּלוּם. [לגונריל] כֵּן, בְּהֶחְלֵט, אֲנִי סוֹתֵם אֶת הַפֶּה; כָּכָה מְצַוּוֹת הַפָּנִים שֶׁלָּךְ, אֲפִלּוּ שֶׁאַתְּ לֹא אוֹמֶרֶת כְּלוּם. שׁוּשׁ, שׁוּשׁ!

                  מִי שֶׁאֶת כָּל פַּת הַלֶּחֶם מוֹסֵר,

                   עָיֵף מֵהַכֹּל וְחָסֵר לוֹ, חָסֵר.

           [מצביע על ליר] זֶה אָפוּן בְּלִי תַּרְמִיל.

גּוֹנֵרִיל:   לֹא רַק זֶה, הַשּׁוֹטֶה שֶׁלְּךָ, אָדוֹן,

        שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ גְּבוּל, גַּם אֲחֵרִים

        בַּפָּמַלְיָה הַחֲצוּפָה שֶׁלְּךָ,

        מִתְקוֹטְטִים בְּלִי הֲפוּגָה, חוֹרְצִים

        לָשׁוֹן, מִשְׁתּוֹלְלִים בִּמְהוּמוֹת

        גַּסּוֹת שֶׁאֵין לָשֵׂאת. אָדוֹן, חָשַׁבְתִּי

        שֶׁאִם אָבִיא כָּל זֹאת לִידִיעָתְךָ

        אֶמְצָא לָבֶטַח תַּקָּנָה, אֲבָל

        עַכְשָׁו יֵשׁ לִי חֲשָׁשׁ גּוֹבֵר, לְאוֹר

        מִלִּים וּמַעֲשִׂים שֶׁלְּךָ-אַתָּה

        לָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאַתָּה מְגוֹנֵן

        עַל הַהִתְנַהֲלוּת הַזֹּאת וְגַם

        נוֹתֵן לָהּ יָד חָפְשִׁית; אִם זֶה נָכוֹן,

        הַחֵטְא לֹא יִמָּלֵט מִתּוֹכֵחָה,

       וְהַטִּפּוּל לֹא יִהְיֶה רָדוּם;

       טִפּוּל שֶׁלְּטוֹבַת הַמַּמְלָכָה

       עָלוּל לִהְיוֹת מַכְאִיב לְךָ בְּאֹפֶן

       אֲשֶׁר בְּכָל מִקְרֶה אַחֵר הָיָה

       מֵבִישׁ, אֲבָל הַנְּחִיצוּת קוֹרֵאת

       לוֹ נֹהַל זְהִירוּת.

שׁוֹטֶה:   כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ, מַר-דּוֹד,

              הַדְּרוֹר טִפֵּל בַּקּוּקִיָּה בְּמַיִם וּתְזוּנָה,

              עַד שֶׁהִיא נִקְּרָה לוֹ אֶת הָרֹאשׁ, הַקְּטַנְטַנָּה.

          וְאָז הַנֵּר כָּבָה לוֹ וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ בַּחֹשֶׁךְ.

לִיר:       אַתְּ הַבַּת שֶׁלָּנוּ?

גּוֹנֵרִיל:    דַּי, אֲדוֹנִי,

          אֲנִי בְּעַד שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל

          הַטּוֹב שֶׁלְּךָ – שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּשֶׁפַע,

          אֲנִי יוֹדַעַת – וְתָשִׂים בַּצַּד

          אֶת כָּל הַגְּחָמוֹת שֶׁמְּסִיטוֹת

          אוֹתְךָ לָאַחֲרוֹנָה מֵעַצְמְךָ

          הָאֲמִתִּי.

שׁוֹטֶה:  אֲפִלּוּ חֲמוֹר יוֹדֵעַ, לֹא? מָתַי הָעֲגָלָה מוֹבִילָה אֶת הַסּוּס... אוּפְּס, מֹתֶק, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ!

לִיר:      מִישֶׁהוּ פֹּה מַכִּיר אוֹתִי? לֹא, זֶה

          לֹא לִיר. מָה, לִיר הוֹלֵךְ כָּךְ, מְדַבֵּר

          כָּךְ? אֵיפֹה זוּג עֵינָיו? אוֹ שֶׁהַחוּשׁ

          נֶחְלַשׁ לוֹ אוֹ שֶׁהַתְּפִיסָה שֶׁלּוֹ

          רוֹפֶסֶת – הָהּ! יָשֵׁן אוֹ עֵר? זֶה לֹא

          זֶה... מִי יָכוֹל לוֹמַר לִי מִי אֲנִי?

שׁוֹטֶה:   הַצֵּל שֶׁל לִיר.

לִיר:    אֲנִי חַיָּב לָדַעַת, כִּי עַל-פִּי סִימָנֵי הַסַּמְכוּת, הַיֶּדַע וְהַשֵּׂכֶל, עוֹד יְשַׁכְנְעוּ אוֹתִי בְּטָעוּת שֶׁיֵּשׁ לִי בָּנוֹת.

שׁוֹטֶה:   שֶׁיַּהַפְכוּ אוֹתְךָ לְאַבָּא צַיְתָן.

לִיר:       שְׁמֵךְ, גְּבִירָה יָפָה?

גּוֹנֵרִיל:   כָּל הַהִתַּמְּמוּת הַזֹּאת, אָדוֹן,

          הִיא בְּסִגְנוֹן שְׁאַר הַתַּעֲלוּלִים

          הַחֲדָשִׁים שֶׁלְּךָ. בְּכָל לָשׁוֹן

          שֶׁל בַּקָּשָׁה, קְלֹט אֶת כַּוָּנוֹתַי:

          כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה זָקֵן וּנְשׂוּא-פָּנִים,

          עָלֶיךָ לִהְיוֹת חָכָם. אַתָּה

          מַחְזִיק פֹּה מֵאָה אַבִּירִים נוֹשְׂאֵי-

          כֵּלִים, גְּבָרִים פְּרוּעִים כָּל כָּךְ, שְׁטוּפֵי-

          זִמָּה וַחֲצוּפִים, שֶׁהֶחָצֵר

          הַזֹּאת שֶׁלָּנוּ, שֶׁהִזְדַּהֲמָה

          מֵהִתְנַהֲגוּתָם, נִרְאֵית כְּבָר כְּמוֹ

          פֻּנְדַּק פְּרִיצוּת. זְלִילָה וַחֲשָׁקִים

          הוֹפְכִים אוֹתָהּ לְבֵית-מַרְזֵחַ אוֹ

          לְבֵית-זוֹנוֹת בִּמְקוֹם אַרְמוֹן שֶׁל הוֹד.

          רַק עֶצֶם הַבּוּשָׁה תִּדְרֹשׁ תְּרוּפַת

          בָּזָק. לָכֵן הַרְשֵׁה-נָא לְהַצִּיעַ –

          שֶׁכֵּן אַחֶרֶת זֹאת שֶׁמַּפְצִירָה

          תִּכְפֶּה – קְצָת לְדַלֵּל אֶת הַפָּמַלְיָה,

          וְשֶׁהַשְּׁאֵרִית תִּהְיֶה מֻרְכֶּבֶת

          מֵאֲנָשִׁים הוֹלְמִים לַגִּיל שֶׁלְּךָ,

          אֲשֶׁר יוֹדְעִים גַּם אֶת עַצְמָם וְגַם

          אוֹתְךָ.

לִיר:             שֵׁדִים וָחֹשֶׁךְ! תִּרְתְּמוּ

          אֶת הַסּוּסִים שֶׁלִּי; אִסְפוּ אֶת כָּל

          בְּנֵי הַפָּמַלְיָה יַחַד. מַמְזֵרָה

          וּמְנֻוֶּנֶת, לֹא אַפְרִיעַ לָךְ

          יוֹתֵר: הֲרֵי בְּכָל זֹאת נִשְׁאֲרָה לִי

          בַּת.

גּוֹנֵרִיל:   אַתָּה מַרְבִּיץ לָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי,

          הָאֲסַפְסוּף הַמִּשְׁתּוֹלֵל שֶׁלְּךָ

          הוֹפֵךְ אֶת הַבְּכִירִים לִמְשָׁרְתִים.

          נכנס אולבני.

לִיר:       זְוָעָה, לְהִתְחָרֵט רַק מְאֻחָר

          מִדַּי! – אוֹ, אֲדוֹנִי, הִגַּעְתָּ? זֶה

          עַל דַּעַתְךָ? דַּבֵּר. – אֶת הַסּוּסִים! –

          יוצא אביר.

          כְּפִיּוּת-טוֹבָה, שֵׁדָה עִם לֵב שֶׁל שַׁיִשׁ,

          אַתְּ מְכֹעֶרֶת בִּילָדִים יוֹתֵר

          מִמִּפְלְצוֹת הַיָּם.

אוֹלְבָּנִי:  אָדוֹן, בְּסַבְלָנוּת קְצָת, אָנָּא.

לִיר [לגונריל]:                          עַיִט

          מַחְלִיא, אַתְּ מְשַׁקֶּרֶת. אֲנָשַׁי

          הֵם מֻבְחָרִים וּנְדִירִים בְּכָל

          תַּו אֹפִי, מַכִּירִים כָּל קוֹץ-יוֹ"ד שֶׁל

          חוֹבָה, וְכָל בְּדִיקָה דַּקְדְּקָנִית

          תַּצְדִּיק אֶת שְׁמָם הַטּוֹב. הוֹ, פְּגָם כָּזֶה

          קָטָן, אֵיךְ שֶׁנִּרְאֵיתָ מְכֹעָר

          אֵצֶל קוֹרְדֶּלְיָה, אֵיךְ רִסַּקְתָּ כְּמוֹ

          מָנוֹף אֶת כָּל מִבְנֵה הַטֶּבַע בִּי

          מִן הַבָּסִיס, עָקַרְתָּ מִלִּבִּי

          כָּל אַהֲבָה, שָׁפַכְתָּ פְּנִימָה רַעַל.

          הוֹ לִיר, לִיר, לִיר! [מכה בראשו] הַכֵּה בַּשַּׁעַר, זֶה

          הַשַּׁעַר שֶׁהִכְנִיס אֶת הַטִּפְּשׁוּת

          שֶׁלְּךָ, וְאֶת הַשֵּׂכֶל הַיָּקָר

          הוֹתִיר בַּחוּץ. תֵּלְכוּ, תֵּלְכוּ, כֻּלְּכֶם.

          יוצאים קנט, אבירים ומלווים.

אוֹלְבָּנִי:  כְּבוֹדוֹ, לִי אֵין אַשְׁמָה וְאֵין מֻשָּׂג

          מָה פֹּה מַסְעִיר אוֹתְךָ.

לִיר:                            יָכוֹל לִהְיוֹת,

          כְּבוֹדוֹ. הַקְשִׁיבִי, אִמָּא טֶבַע, אַתְּ,

          אֵלָה גְּדוֹלָה, הַקְשִׁיבִי: אִם חָשַׁבְתְּ

          לְהַעֲנִיק אֵי-פַּעַם לַיְּצוּר

          הַזֶּה פְּרִי בֶּטֶן – שֶׁתִּקְפָּא יָדֵךְ.

          שִׁתְלִי לָהּ עֲקָרוּת בְּתוֹךְ הָרֶחֶם,

          יַבְּשִׁי לָהּ אֶת אֵיבְרֵי הָרְבִיָּה,

          שֶׁמִּן הַגּוּף הַמְּנֻוָּל שֶׁלָּהּ

          לָנֶצַח לֹא יִצְמַח לְתִפְאַרְתָּהּ

          תִּינוֹק. אִם הִיא חַיֶּבֶת לְהַשְׁרִיץ,

          בִּרְאִי לָהּ יֶלֶד מְרוֹרִים, שֶׁהוּא

          יִהְיֶה לָהּ לְעִנּוּי חַי, מְעֻוָּת

          וּמִפְלַצְתִּי. שֶׁהוּא יַחְרֹשׁ קְמָטִים

          בְּמֵצַח עֲלוּמֶיהָ, שֶׁיַּחְרֹץ

          לָהּ בַּלְּחָיַיִם תְּעָלוֹת מֵרֹב

          דְּמָעוֹת, שֶׁיַּהֲפֹךְ כָּל דְּאָגָה

          וְכָל שִׂמְחָה שֶׁל אֵם לְבוּז וָקֶלֶס,

          שֶׁהִיא תַּרְגִּישׁ עַד כַּמָּה חַד יוֹתֵר

          מִשֵּׁן שֶׁל צִפְעוֹנִי הוּא יֶלֶד כְּפוּי

          טוֹבָה. הַחוּצָה כְּבָר, לָצֵאת, לָצֵאת!

         יוצאים ליר והשוטה.

אוֹלְבָּנִי:  אֲנִי שׁוֹאֵל, אֵלִים, מִמָּה בָּא זֶה?

גּוֹנֵרִיל:   אַל תְּיַסֵּר אֶת עַצְמְךָ לַחְקֹר

          יוֹתֵר מִדַּי; טִשְׁטוּשׁ קְשִׁישִׁים עוֹשֶׂה

          לוֹ מַצַּב-רוּחַ, זֶה הַכֹּל.

          נכנס ליר ואחריו השוטה.

לִיר:       מָה, חֲמִשִּׁים מֵאֲנָשַׁי בְּבַת-

          אַחַת? וְתוֹךְ שְׁבוּעַיִם?

אוֹלְבָּנִי:                         אֲדוֹנִי,

          מָה הָעִנְיָן?

לִיר:                    אֲנִי אַגִּיד לְךָ.

          [לגונריל] חַיִּים וּמָוֶת, אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ

          שֶׁיֵּשׁ לָךְ כּוֹחַ לְטַלְטֵל כָּךְ אֶת

          הַגַּבְרִיּוּת שֶׁלִּי, שֶׁאַתְּ שָׁוָה

          אֶת הַדְּמָעוֹת הָאֵלֶּה הַחַמּוֹת

          שֶׁנִּגָּרוֹת לִי נֶגֶד רְצוֹנִי.

          סוּפוֹת וְסִרְחוֹנוֹת עַל נִשְׁמָתֵךְ!

          פְּצָעִים-לְלֹא-תְּרוּפָה שֶׁל קִלְלַת-

          אָב יִדְקְרוּ אֶצְלֵךְ כָּל חוּשׁ. עֵינַיִם

          זְקֵנוֹת, מְטֻפָּשׁוֹת, תָּעֵזּוּ עוֹד

          פַּעַם לִבְכּוֹת עַל זֶה, אָז אֲנַקֵּר

          וְגַם אַשְׁלִיךְ אֶתְכֶן עִם כָּל הַמַּיִם

          שֶׁנִּשְׁפָּכִים מִכֶּן לְהִתְעַרְבֵּב

          עִם אֲדָמָה. כֵּן, עַד כְּדֵי כָּךְ הִגַּעְנוּ?...

          הָהּ? שֶׁיִּהְיֶה! יֵשׁ לִי עוֹד בַּת, שֶׁהִיא,

          אֲנִי בָּטוּחַ, נְעִימָה, טוֹבָה:

          כְּשֶׁהִיא תִּשְׁמַע עָלַיִךְ אֶת כָּל זֶה

          הִיא תְּקַלֵּף אֶת הַפַּרְצוּף-זְאֵב

          שֶׁלָּךְ בְּצִפָּרְנַיִם. עוֹד תִּרְאִי,

          אֲנִי אֶלְבַּשׁ שׁוּב אֶת הַדְּמוּת שֶׁאַתְּ

          חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִשְׁלַכְתִּי מֵעָלַי

          לָנֶצַח. עוֹד תִּרְאִי, אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ.

          יוצא.

גּוֹנֵרִיל:   אַתָּה רוֹשֵׁם?

אוֹלְבָּנִי:  אֵינִי יָכוֹל, עִם כָּל אַהֲבָתִי

          הָעֲצוּמָה אֵלַיִךְ, גּוֹנֵרִיל,

          לְהִתְעַלֵּם –

גּוֹנֵרִיל:                  דַּי, דַּי, מַסְפִּיק, תּוֹדָה.

          הֵי, אוֹסְוַלְד, הוֹ! [לשוטה] אַתָּה, שׁוֹטֶה מַר-כֶּלֶב,

          רוּץ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים שֶׁלְּךָ.

שׁוֹטֶה:   מַר-דּוֹד לִיר, מַר-דּוֹד לִיר, אַל תָּרוּץ, תִּקַּח אֶת הַשּׁוֹטֶה אִתְּךָ.

                   שׁוּעָלָה לְכוּדָה,

                   אוֹ כָּזֹאתִי יַלְדָּה,

                   רְאוּיות לִשְׁחִיטָה נֶחְמָדָה, נְקֻדָּה.

                   הַשּׁוֹטֶה קַד קִדָּה

                   עִם שָׁלוֹם וְתוֹדָה.

          יוצא.

גּוֹנֵרִיל:   תָּכְנִית יָפָה הָאִישׁ הַזֶּה סִדֵּר לוֹ,

          אָהּ? מֵאָה אַבִּירִים! מַמָּשׁ תְּבוּנָה

          פּוֹלִיטִית בְּטוּחָה לָתֵת לוֹ כָּךְ

          לְהִשָּׁאֵר עִם מֵאָה אַבִּירִים

          עַל הַמִּשְׁמָר. כֵּן, שֶׁעַל כָּל חֲלוֹם,

          עַל כָּל זִמְזוּם, תְּלוּנָה, טְרוּנְיָה אוֹ חֵשֶׁק,

          הוּא יְבַצֵּר אֶת הַיְּשִׁישׁוּת שֶׁלּוֹ

          בְּעָצְמָתָם וְהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ

          יִהְיוּ תְּלוּיִים בַּחֲסָדָיו. אוֹסְוַלְד,

          אָמַרְתִּי!

אוֹלְבָּנִי:            אַתְּ אוּלַי פּוֹחֶדֶת קְצָת

          יוֹתֵר מִדַּי.

גּוֹנֵרִיל:                עָדִיף כָּךְ מִלִּבְטֹחַ

          יוֹתֵר מִדַּי. תֵּן לְחַסֵּל בְּשָׁלָב זֶה

          אֶת הָרָעוֹת שֶׁמַּפְחִידוֹת אוֹתִי,

          בִּמְקוֹם לִפְחֹד שֶׁיְּחַסְּלוּ בַּסּוֹף

          אוֹתִי. הַלֵּב שֶׁלּוֹ מֻכָּר לִי; אֶת

          דְּבָרָיו כָּתַבְתִּי כְּבָר לַאֲחוֹתִי.

          אִם הִיא תַּחְזִיק אוֹתוֹ בְּיַחַד עִם

          הַמֵּאָה אַבִּירִים שֶׁלּוֹ, לַמְרוֹת

          הַתְרָאוֹתַי –

          נכנס אוסוולד.

אוֹסְוַלְד: פֹּה, גְּבֶרֶת.

גּוֹנֵרִיל:   אֶת הַמִּכְתָּב לַאֲחוֹתִי כָּתַבְתָּ?

אוֹסְוַלְד: כֵּן-כֵּן, גְּבֶרֶת.

גּוֹנֵרִיל:   תִּקַּח לִוּוּי – וְלַסּוּסִים, לַדֶּרֶךְ.

          דַּוַּח לָהּ בִּפְרוֹטְרוֹט עַל חֲשָׁשִׁי

          הָעִקָּרִי וְגַם תּוֹסִיף סּבּוֹת

          כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִשֶלְּךָ

          שֶׁיְּעַבּוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר. לַדֶּרֶךְ,

          וְשׁוּב בִּמְהִירוּת. [יוצא אוסוולד] לֹא, לֹא, אָדוֹן,

          דַּרְכֵי הַנֹּעַם הַחֲלָבִיּוֹת

          שֶׁלְּךָ, אֵין לִי דָּבָר נֶגְדָּן, אִם כִּי,

          סְלִיחָה, רָאוּי לִנְזֹף בְּךָ בְּגִין

          חֹסֶר תְּבוּנָה, לֹא לְהַלֵּל אוֹתְךָ

          עַל מְתִינוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נֶזֶק.

אוֹלְבָּנִי:  הַלְוַאי שֶׁאַתְּ רוֹאָה וְלֹא טוֹעָה;

          רָצוֹן טוֹב גַּם עָלוּל לִגְרֹם רָעָה.

גּוֹנֵרִיל:   אִם לֹא אָז לֹא –

אוֹלְבָּנִי:                    נִרְאֶה... יָמִים יַגִּידוּ.

          יוצאים.


מערכה 1, תמונה 5 -


נכנסים ליר, קנט [במסווה] והשוטה.

לִיר [לקנט]:   לֵךְ אַתָּה לְפָנֵינוּ לִגְלוֹסְטֶר עִם הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה. אַל תְּנַדֵּב לַבַּת שֶׁלִּי שׁוּם מֵידָע שֶׁיֵּשׁ לְךָ מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁהִיא תִּשְׁאַל בְּעִקְּבוֹת הַכָּתוּב. אִם הַיְּעִילוּת שֶׁלְּךָ לֹא תִּזְדָּרֵז, אֲנִי אַגִּיעַ שָׁמָּה לְפָנֶיךָ.

קֶנְט:   אֲנִי לֹא אִישַׁן, אָדוֹן, עַד שֶׁאֶמְסֹר אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלְּךָ.

         יוצא.

שׁוֹטֶה:  אִם הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַבֶּן-אָדָם הָיָה בָּעֲקֵבִים שֶׁלּוֹ, לֹא הָיְתָה סַכָּנָה שֶׁיִּצְמְחוּ לוֹ יַבָּלוֹת?

לִיר:    אֲהָהּ, יֶלֶד.

שׁוֹטֶה:  אָז שְׁמַע לִי, תַּחְגֹּג; אַתָּה כְּבָר לֹא תִּתְחַלֵּק עַל הַשֵּׂכֶל.

לִיר:     חָה, חָה, חָה.

שׁוֹטֶה:   תִּרְאֶה שֶׁהַבַּת הַשְּׁנִיָּה שֶׁלְּךָ תִּתְנַהֵג אִתְּךָ יָפֶה, כִּי לַמְרוֹת שֶׁהִיא דּוֹמָה לְזֹאת כְּמוֹ תַּפּוּד לְתַפּוּחַ – מָה שֶׁאֲנִי מְנַחֵשׁ אֲנִי מְנַחֵשׁ.

לִיר:     כֵּן, מָה אַתָּה מְנַחֵשׁ, יֶלֶד?

שׁוֹטֶה:   שֶׁבַּטַּעַם הִיא דּוֹמָה לְזֹאת כְּמוֹ תַּפּוּד לְתַפּוּד. אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה הָאַף עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַפַּרְצוּף?

לִיר:      לֹא.

שׁוֹטֶה:   לָמָּה, שֶׁהָעֵינַיִם יִשָּׁאֲרוּ מִכָּל צַד שֶׁל הָאַף, בִּשְׁבִיל שֶׁמָּה שֶׁבֶּן-אָדָם לֹא יָכוֹל לְרַחְרֵחַ הוּא יוּכַל לִבְלֹשׁ.

לִיר:      עָשִׂיתִי לָהּ עָוֶל.

שׁוֹטֶה:   אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ חִלָּזוֹן עוֹשֶׂה לוֹ קוֹנְכִיָּה?

לִיר:      לֹא.

שׁוֹטֶה:   גַּם אֲנִי לֹא. אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ לָמָּה לַשַּׁבְּלוּל יֵשׁ בַּיִת.

לִיר:      לָמָּה?

שׁוֹטֶה:   לָמָּה, בִּשְׁבִיל לָשִׂים תָּ'רֹאשׁ שֶׁלּוֹ בִּפְנִים, לֹא לָתֵת אוֹתוֹ חִנָּם לַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ וּלְהַשְׁאִיר אֶת הַקַּרְנַיִם בְּלִי מִכְסֶה.

לִיר:      אֲנִי אֶתְכַּחֵשׁ לַטֶּבַע שֶׁלִּי: אַבָּא נָדִיב כָּל כָּךְ! הַסּוּסִים שֶׁלִּי מוּכָנִים?

שׁוֹטֶה:   הַחֲמוֹרִים הָלְכוּ לְטַפֵּל בַּסּוּסִים. הַסִּבָּה לָמָּה שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים שֶׁל הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה הֵם רַק שִׁבְעָה הִיא סִבָּה יָפָה.

לִיר:      כִּי הֵם לֹא שְׁמוֹנָה?

שׁוֹטֶה:   כֵּן, בְּדִיּוּק, אַתָּה יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת שׁוֹטֶה טוֹב.

לִיר:       לָקַחַת אֶת הַכֹּל בַּחֲזָרָה בְּכוֹחַ – כְּפִיּוּת טוֹבָה, מִפְלֶצֶת!

שׁוֹטֶה:   אִם אַתָּה הָיִיתָ שׁוֹטֶה שֶׁלִּי, מַר-דּוֹד, הָיִיתִי מַלְקֶה אוֹתְךָ עַל זֶה שֶׁהִזְדַּקַּנְתָּ לִפְנֵי הַזְּמַן.

לִיר:       אֵיךְ זֶה?

שׁוֹטֶה:   אָסוּר הָיָה לְךָ לִהְיוֹת זָקֵן לִפְנֵי שֶׁתִּהְיֶה חָכָם.

לִיר:     הוֹ רַק לֹא לִהְיוֹת לִמְטֹרָף,

        שָׁמַיִם מְתוּקִים, לֹא מְטֹרָף!

        שִׁמְרוּ אוֹתִי בַּתֶּלֶם, אֲנִי לֹא

        אֶהְיֶה לִמְטֹרָף.

        נכנס אציל.

אָצִיל:  מוּכָן, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:                    בּוֹא, יֶלֶד.

          יוצאים ליר ואציל.

שׁוֹטֶה:   בְּתוּלָה אֲשֶׁר צוֹחֶקֶת כְּשֶׁאֲנִי אָץ-רָץ לִי –

          בְּתוּלֶיהָ בְּסוֹפָם, אִם אֵיזְ-דָּבָר לֹא יְקֻצַּץ לִי.

            יוצא.


מערכה 2, תמונה 1 -


נכנסים אדמונד וקורן, משני צדי הבימה.

אֶדְמוּנְד: בְּרָכוֹת עָלֶיךָ, קוּרָן.

קוּרָן:  וְעָלֶיךָ, אָדוֹן. הָיִיתִי עִם אָבִיךָ וְהוֹדַעְתִּי לוֹ שֶׁהַדֻּכָּס שֶׁל קוֹרְנְוָל וְרֵגָן הַדֻּכָּסִית שֶׁלּוֹ יִהְיוּ פֹּה אִתּוֹ הַלַּיְלָה.

אֶדְמוּנְד: אֵיךְ זֶה יָצָא?

קוּרָן:  לֹא, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. שָׁמַעְתָּ מָה הַחֲדָשׁוֹת? – אֲנִי מִתְכַּוֵּן הַחֲדָשׁוֹת הַנִּלְחָשׁוֹת, כִּי זֶה עֲדַיִן בְּגֶדֶר זִמְזוּמֵי אָזְנַיִם.

אֶדְמוּנְד: אֲנִי? לֹא; תַּגִּיד לִי, מָה?

קוּרָן:  לֹא שָׁמַעְתָּ עַל מִלְחָמוֹת צְפוּיוֹת בֵּין שְׁנֵי הַדֻּכָּסִים שֶׁל קוֹרְנְוָל וְאוֹלְבָּנִי?

אֶדְמוּנְד: אַף מִלָּה.

קוּרָן:  אָז אוּלַי תִּשְׁמַע עִם הַזְּמַן. שָׁלוֹם לְךָ, אָדוֹן.

            יוצא.

אֶדְמוּנְד:   אָז הַדֻּכָּס יִהְיֶה הַלַּיְלָה פֹּה?...

           טוֹב... טוֹב מְאוֹד... הֲכִי טוֹב! זֶה נִרְקָם

          מִתּוֹךְ עַצְמוֹ לָעֲסָקִים שֶׁלִּי.

          אָבִי הִצִּיב מִשְׁמָר לָשִׂים יָד עַל

          אָחִי, וְלִי נוֹתַר עִנְיָן אֶחָד,

          קְצָת לֹא כָּשֵׁר. זְרִיזוּת וְיַד-מַזָּל –

          תּוֹרְכֶם. אָחִי, מִלָּה; רֵד, אָח, שָׁמַעְתָּ?

          נכנס אדגר.

          אָבִי מַשְׁקִיף; אָדוֹן, לֵךְ-בְּרַח מִכָּאן!

          מָסְרוּ מֵידָע עַל הַמַּחְבּוֹא שֶׁלְּךָ:

          הַלַּיְלָה מְשַׂחֵק לְטוֹבָתְךָ.

          דִּבַּרְתָּ נֶגֶד הַדֻּכָּס שֶׁל קוֹרְנְוָל?

          הוּא בָּא לְפֹה, עַכְשָׁו, בָּהוּל-דָּחוּף,

          בַּלַּיְלָה, וְעִם רֵגָן. לֹא אָמַרְתָּ

          דָּבָר עַל הַמַּהֲלָכִים שֶׁלּוֹ

          כְּנֶגֶד אוֹלְבָּנִי? תַּחְשֹׁב.

אֶדְגַּר:                              בָּטוּחַ,

          אַף לֹא מִלָּה.

אֶדְמוּנְד:                  אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת

          אָבִי בָּא – סְלַח לִי; כְּתַכְסִיס עָלַי

          לִתְקֹף אוֹתְךָ בְּחֶרֶב; תַּעֲמִיד

          פָּנִים כְּאִלּוּ אַתָּה מִתְגּוֹנֵן;

          צֵא לְשָׁלוֹם. [בקול רם] תָּרִים יָדַיִם, בּוֹא

          עֲמֹד מוּל אַבָּא! אוֹר, הוֹ, הִנֵּה! [לאדגר] בְּרַח,

          אָח, בְּרַח! [בקול רם] אוֹרוֹת, אוֹרוֹת, הוֹ! [לאדגר] אָז שָׁלוֹם.

          אדגר יוצא.

          קְצַת דָּם מָרוּחַ עַל עַצְמִי יִצֹּר

          פֹּה רֹשֶׁם שֶׁמַּאֲמַצַּי הָיוּ

          עַזִּים יוֹתֵר. [פוצע את עצמו] רָאִיתִי שִׁכּוֹרִים

          עוֹשִׂים יוֹתֵר מִזֶּה בְּתוֹר מִשְׂחָק.

          הוֹ, אַבָּא, אַבָּא! תַּעֲצֹר, עֲצֹר,

          עֶזְרָה אֵין?

          נכנסים גלוסטר ומשרתים עם לפידים.

גְּלוֹסְטֶר:                  אֶדְמוּנְד, אֵיפֹה הַנָּבָל?

אֶדְמוּנְד: פֹּה הוּא עָמַד בַּחֹשֶׁךְ, עִם חַרְבּוֹ,

          שְׁלוּפָה, חַדָּה, מִלְמֵל מִין לַחַשׁ-נַחַשׁ,

          הִשְׁבִּיעַ אֶת הַלְּבָנָה לִהְיוֹת

          לוֹ גְּבֶרֶת-חֶסֶד.

גְּלוֹסְטֶר:                   אֲבָל אֵיפֹה הוּא?

אֶדְמוּנְד: תִּרְאֶה, אָדוֹן, אֲנִי שׁוֹתֵת דָּם.

גְּלוֹסְטֶר:                                 אֵיפֹה

          הוּא הַנָּבָל, אֶדְמוּנְד?

אֶדְמוּנְד:                         בָּרַח לְשָׁם,

          אָדוֹן, כְּשֶׁלֹּא הִצְלִיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן –

גְּלוֹסְטֶר [למשרתים]: לִרְדֹּף! לִתְפֹּס! הוֹ! [משרתים רצים החוצה] "בְּשׁוּם אֹפֶן" מָה?

אֶדְמוּנְד: לִרְתֹּם אוֹתִי לָרֶצַח שֶׁל כְּבוֹדְךָ.

          אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֱלוֹהֵי נָקָם

          יוֹרִים בְּרָקִים וָרַעַם בְּרוֹצְחֵי-

          אָבוֹת, הִסְבַּרְתִּי כַּמָּה עֲשִׁירָה

          וְאַמִּיצָה הִיא בְּרִית שֶׁל בֵּן לְאָב.

          אִם לְקַצֵּר, כְּשֶׁהוּא נוֹכַח בַּבּוּז

          שֶלִּי לְמַטְּרָתוֹ הַמְּעֻוֶּתֶת –

          שָלַף חַרְבּוֹ והִסְתַּעֵר עָלַי,

          בְּאֵין לִי נֶשֶק, וּפָצַע בַּזְּרוֹעַ;

          אַךְ כְּשֶׁרָאָה אֶת כּוֹחוֹתַי קָמִים

          שָׂשִׂים לַמַּאֲבָק – אוֹ שֶׁפָּשׁוּט

          נִבְהַל מִכָּל הָרַעַשׁ שֶׁהֵקַמְתִּי –

          לְפֶתַע הוּא נִמְלַט.

גְּלוֹסְטֶר:                     שֶׁיִּמָּלֵט

          רָחוֹק: כִּי פֹּה בָּאָרֶץ הוּא חָפְשִׁי

          לֹא יִשָּׁאֵר. וְאֵיךְ שֶׁיִּתָּפֵס –

          חֲסַל! כְּבוֹד הַדֻּכָּס, פַּטְרוֹן, אָדוֹן

          מָגֵן שֶׁלִּי, יָבוֹא לְכָאן הַלַּיְלָה;

          בְּסַמְכוּתוֹ אַכְרִיז שֶׁהַמּוֹצֵא

          אוֹתוֹ יִזְכֶּה בְּחֶסֶד, כְּשֶׁיָּבִיא

          אֶת מוּג-הַלֵּב הָרַצְחָנִי הַזֶּה

          אֶל הַגַּרְדּוֹם: מִי שֶׁיַּסְתִּיר אוֹתוֹ –

          בֶּן מָוֶת!

אֶדְמוּנְד:           כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְהָנִיא

          אוֹתוֹ מִמַּטְּרָתוֹ – וְהִתְחַוֵּר

          לִי: הוּא נָחוּשׁ – אִיַּמְתִּי בְּמִלִּים

          רוֹתְחוֹת לַחְשֹׂף אוֹתוֹ. וְהוּא עָנָה:

          "מַמְזֵר חֲסַר-זְכֻיּוֹת, אִם אֶעֱמֹד

          מוּלְךָ, אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁמַפְקִידִים

          בְּךָ אֵמוּן, מְיַחֲסִים לְךָ מַצְפּוּן

          וְיַאֲמִינוּ לַמִּלִּים שֶׁלְּךָ?

         לֹא, אִם אַכְחִישׁ – וּבְהֶחְלֵט אַכְחִישׁ –

         גַּם אִם תַּצִּיג אֶת כְּתַב-יָדִי חָתוּם,

         אַפִּיל הַכֹּל עַל שְׁחוֹר הַמְּזִמּוֹת

         וְהַתְּכָכִים שֶׁלְּךָ; מִי בָּעוֹלָם

         טִפֵּש כָּל כָּך שֶלֹא יִהְיֶה בָּטוּחַ

         כִּי רֶוַח מִמּוֹתִי דִּרְבֵּן אוֹתְךָ

          לִפְעֹל?"

          חצוצרה מבחוץ.

גְּלוֹסְטֶר:           נָבָל מֻשְׁלָם, מִפְלֶצֶת! מָה,

          יַכְחִישׁ אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלּוֹ?... הוּא לֹא

          נוֹלַד מִמֶּנִּי. שְׁמַע, הַחֲצוֹצְרוֹת

          שֶׁל הַדֻּכָּס; אֵין לִי מֻשָּׂג עַל מָה

          הוּא בָּא. אֲנִי אֶחְסֹם כָּל חוֹף, כָּל שַׁעַר,

          הוּא לֹא יִבְרַח, הַכֶּלֶב; הַדֻּכָּס

          יַרְשֶׁה לִי; הוּא חַיָּב. כְּמוֹ כֵן, אָפִיץ

          תְּמוּנָה שֶׁלּוֹ לַמֶּרְחַקִּים, שֶׁכָּל

          הַמַּמְלָכָה תַּכִּיר אוֹתוֹ הֵיטֵב;

          אֲשֶׁר לְאַדְמוֹתַי, בֵּן נֶאֱמָן,

          טִ בְ עִ י שֶׁלִּי, אֶפְתַּח בַּהֲלִיכִים

          כְּדֵי שֶׁתִּירַשׁ אוֹתָן כַּדִּין.

          נכנסים קורנוול, רגן ומלווים.

קוֹרְנְוָל:  מָה יֵשׁ, חָבֵר אָצִיל? הִגַּעְתִּי רק

          עַכְשָׁו וּכְבָר שָׁמַעְתִּי חֲדָשׁוֹת

          זָרוֹת ומוּזָרוֹת.

רֵגָן:                      אִם זֶה נָכוֹן,

         כָּל נְקָמָה תִּהְיֶה קַלָּה מִדַּי

          לָעֲבַרְיָן. מָה, מָה שְׁלוֹמְךָ, אָדוֹן?

גְּלוֹסְטֶר: גְּבִרְתִּי, פֹּה לְפָנַיִךְ לֵב זָקֵן

          סָדוּק, סָדוּק.

רֵגָן:                     הוּא בֶּאֱמֶת בִּקֵּשׁ

          לְהִתְנַקֵּשׁ בְּךָ – זֶה שֶׁאָבִי

          הָיָה סַנְדָּק שֶׁלּוֹ, אָבִי נָתַן

          לוֹ שֵׁם – אֶדְגַּר שֶׁלְּךָ?

גְּלוֹסְטֶר:                         הוֹ גְּבֶרֶת, גְּבֶרֶת,

          שֶׁהַבּוּשָׁה תַּסְתִּיר אֶת זֶה.

רֵגָן:                                 הוּא לֹא

          הָיָה נִלְוֶה לִגְּדוּד הָאַבִּירִים

          הַמֻּפְקָרִים שֶׁחָגוּ סְבִיב אָבִי?

גְּלוֹסְטֶר: אֵין לִי מֻשָּׂג, גְּבִרְתִּי; זֶה רַע, זֶה רַע

          מְאוֹד.

אֶדְמוּנְד:          כֵּן, גְּבֶרֶת; הוּא הָיָה שַׁיָּךְ

          לַחֲבוּרָה הַזֹּאת.

רֵגָן:                        אִם כָּכָה זֶה

          לֹא פֶּלֶא שֶׁדָּבַק בּוֹ רֹעַ. הֵ ם

          הֵסִיתוּ שֶׁיִּרְצַח אֶת הַזָּקֵן,

          כְּדֵי לְבַזְבֵּז אֶת נְכָסָיו. דֻּוַּח

          לִי עֲלֵיהֶם הֵיטֵב מֵאֲחוֹתִי

          בְּזֶה הָעֶרֶב, עִם עֵצָה מוֹנַעַת:

          שֶׁאִם הֵם מַגִּיעִים לַחֲנוֹת אֶצְלִי

          בַּבַּיִת – לֹא אֶהְיֶה שָׁם.

קוֹרְנְוָל:                             גַּם אֲנִי

          לֹא, רֵגָן, הַאֲמִינִי לִי. אֶדְמוּנְד,

          הֶרְאֵיתָ לְאָבִיךָ מְסִירוּת-

          בֵּן לְמוֹפֵת, שָׁמַעְתִּי.

אֶדְמוּנְד:                    זֹאת הָיְתָה

          רַק חוֹבָתִי, אָדוֹן.

גְּלוֹסְטֶר [לקורנוול]:        הוּא, הוּא חָשַׂף

          אֶת הַמְּזִמָּה, וּכְשֶׁנִּסָּה לִבְלֹם

          אוֹתוֹ חָטַף פְּצִיעָה זֹאת פֹּה, רוֹאֶה?

קוֹרְנְוָל:  רוֹדְפִים אַחֲרָיו?

גְּלוֹסְטֶר:               כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

קוֹרְנְוָל:  אִם יִתָּפֵס, אֵין סַכָּנָה שֶׁהוּא

          יִגְרֹם עוֹד נֶזֶק – יֵשׁ לְךָ בִּשְׁמִי

          סַמְכוּת לִפְעֹל כִּרְאוּת עֵינֶיךָ. אֶדְמוּנְד,

          הַיּוֹם הָיִיתָ סֵמֶל צַיְתָנוּת

          וָיֹשֶׁר, עַל שׁוּם כָּךְ תִּהְיֶה שֶׁלָּנוּ.

          עוֹד נִזְדַּקֵּק מְאוֹד לְבַעֲלֵי

          אֹפִי אָמִין כָּל כָּךְ; נִתְפֹּס אוֹתְךָ

          רִאשׁוֹן.

אֶדְמוּנְד: וַאֲשָׁרֵת אוֹתְךָ נֶאֱמָנָה,

          אָדוֹן, אִם לֹא יוֹתֵר.

גְּלוֹסְטֶר:                    אֲנִי מוֹדֶה

          בִּשְׁמוֹ, מַעֲלָתְךָ.

קוֹרְנְוָל:  יוֹדֵעַ לָמָּה בָּאנוּ לְבַקֵּר

          אוֹתְךָ –

רֵגָן:                כָּכָה, בִּזְמַן כָּל כָּךְ לֹא נוֹחַ,

          מִשְׁתַּחֲלִים בְּקוּף-הַמַּחַט שֶׁל

          הַלַּיְלָה? נְסִבּוֹת, גְּלוֹסְטֶר יָקָר,

          כִּבְדוֹת-מִשְקָל, שֶׁעֲצָתְךָ  דְּרוּשָׁה

          לָנוּ בָּהֶן. כָּתַב לָנוּ אָבִינוּ –

          כָּתְבָה גַּם אֲחוֹתֵנוּ – עַל מַחְלֹקֶת,

          אֲשֶׁר אֲנִי סָבַרְתִּי כִּי מוּטָב

          לֹא לַעֲנוֹת עָלֶיהָ מֵהַבַּיִת.

          שְׁלִיחִי שְׁנֵי הַצְּדָדִים פֹּה, מְחַכִּים

          לָצֵאת. חָבֵר וָתִיק וָטוֹב, נַחֵם   

          אֶת עַצְמְךָ וְתֵּן אֶת עֲצָתְךָ

         הַחִיּוּנִית לְעִנְיַנֵנוּ, הוא

          מְְשַׁוֵּעַ לְטִפּוּל  דָּחוּף.

גְּלוֹסְטֶר:                           גְּבִרְתִּי,

          לְשֵרוּתֵך. שְׁנֵיכֶם אוֹרְחִים בְּרוּכִים פֹּה.

          יוצאים. תרועה.


מערכה 2, תמונה 2 -


נכנסים קנט [במסווה] ואוסוולד, משני צדי הבימה.

אוֹסְוַלְד: שַׁחַר מְבֹרָךְ לְךָ, חָבֵר. אַתָּה שַׁיָּךְ לַבַּיִת?

קֶנְט:    אֲהָהּ.

אוֹסְוַלְד: אֵיפֹה נוּכַל לְהַחְנוֹת אֶת הַסּוּסִים שֶׁלָּנוּ?

קֶנְט:    בַּבֹּץ.

אוֹסְוַלְד: בְּבַקָּשָׁה, אִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, תַּגִּיד לִי אֵיפֹה.

קֶנְט:    לֹא אוֹהֵב אוֹתְךָ.

אוֹסְוַלְד: טוֹב, אָז גַּם לִי לֹא אִכְפַּת מִמְּךָ.

קֶנְט:    אִם הָיִיתִי שָֹם אוֹתְךָ בְּמִכְלָאָה בֵּין שְׁתֵּי הַלְּסָתוֹת שֶׁלִּי, הָיָה לְךָ מְאוֹד אִכְפַּת מִמֶּנִּי.

אוֹסְוַלְד: לָמָּה אַתָּה מִתְנַהֵג אִתִּי כָּכָה? אֲנִי לֹא מַכִּיר אוֹתְךָ.

קֶנְט:    בָּחוּר, אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ.

אוֹסְוַלְד: בְּתוֹר מָה אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?

קֶנְט:    בְּתוֹר נוֹכֵל, מְנֻוָּל, אוֹכֵל שְׁאֵרִיּוֹת בָּשָׂר; נוֹכֵל נִקְלֶה, שַׁחְצָן, חָלוּל, זוֹחֵל, שָׂכִיר נָחוּת בַּחֲלִיפָה, פְּסֹלֶת עִם גַּרְבַּיִם מַסְרִיחִים; נוֹכֵל תַּכְכָן ֹשְפוּך בֵּיצִים עִם דָּם וְרַדְרַד, בֶּן-עָוֶל בֶּן-זוֹנָה, דַּחְלִיל גַּנְדְּרָן, אַרְכִי-לַקְקָן, טַרְחָן נָפוּחַ; דַּלְפוֹן עִם יְרֻשָּת מְלָפְפוֹן, אֶחָד שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל זְנוּת בְּתוֹר שֵׁרוּת, שִׁלּוּב שֶׁל נוֹכֵל, מְקַבֵּץ-נְדָבוֹת, שָׁפָן, סַרְסוּר וְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר שֶׁל כַּלְבָּה מְעֹרֶבֶת; אֲנִי מוּכָן לָתֵת מַכּוֹת עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ מִיְּלָלוֹת אִם תַּכְחִישׁ תַּת-פְּסִיק מִתָּאֳרֵי-הַכָּבוֹד שֶׁלְּךָ.

אוֹסְוַלְד:   אוּ-אָהּ, אֵיזֶה טִיפּוּס מִפְלַצְתִּי אַתָּה, לְהִשְׁתַּלֵּחַ כָּכָה בְּמִישֶׁהוּ שֶׁאַתָּה לֹא מַכִּיר וְגַם לֹא מַכִּיר אוֹתְךָ?

קֶנְט:      אֵיזֶה רֶפֶשׁ חָצוּף אַתָּה לְהַכְחִישׁ שֶׁאַתָּה מַכִּיר אוֹתִי? מָה, עָבְרוּ יוֹתֵר מִיּוֹמַיִם מֵאָז שֶׁשַּׂמְתִּי לְךָ רֶגֶל וְהִרְבַּצְתִּי לְךָ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ? שְׁלֹף, מְנֻוָּל, כִּי לַמְרוֹת שֶׁלַּיְלָה, הַיָּרֵחַ זוֹרֵחַ. [שולף את חרבו] בּוֹא אֲנִי אֶעֱשֶׂה מִמְּךָ מְחִית-יָרֵחַ! שְׁלֹף, בֶּן-זוֹנָה נְטוּל-אָשָׁךְ, דֻּגְמָן שֶׁל סַפָּרִים! שְׁלֹף!

אוֹסְוַלְד:   לֵךְ, אֵין לִי אִתְּךָ חֲצִי דָּבָר!

קֶנְט:      שְׁלֹף, מְנֻוָּל! אַתָּה בָּא עִם מִכְתָּבִים נֶגֶד הַמֶּלֶךְ, וּמַחְלִיף אֶת הַבֻּבֹּנֶת גַּאֲוָה בַּמִּשְׂחָק נֶגֶד הוֹד-מַלְכוּת אָבִיהָ! שְׁלֹף, בֶּן-עָוֶל, אוֹ שֶׁאֶשְׁלֹק לְךָ אֶת הַשּׁוֹקַיִם כָּכָה! – שְׁלֹף, מְנֻוָּל, בּוֹא-בּוֹא נִרְאֶה אוֹתְךָ!

אוֹסְוַלְד:   הַצִּילוּ, הוֹ! רֶצַח, הַצִּילוּ!

קֶנְט:      תַּרְבִּיץ, עֶבֶד! עֲמֹד פֹּה, מְנֻוָּל, עֲמֹד פֹּה, עֶבֶד טַוָּס, תַּרְבִּיץ! [מכה אותו]

אוֹסְוַלְד:   הַצִּילוּ, הוֹ! רֶצַח, רֶצַח!

          נכנסים אדמונד, עם סיף שלוף, קורנוול, רגן, גלוסטר ומשרתים.

אֶדְמוּנְד:   מָה זֶה, מָה הָעִנְיָן? תַּפְסִיקוּ!

קֶנְט [לאדמונד]: אָז אִתְּךָ, מַר-יֶלֶד-טוֹב, אִם מִתְחַשֵּׁק לְךָ. בּוֹא, בּוֹא, אֲנִי אֶמְלֹק אוֹתְךָ; בּוֹא, מַר-אָדוֹן צָעִיר.

גְּלוֹסְטֶר:   נֶשֶׁק? כְּלֵי מַשְׁחִית? מָה הָעִנְיָן פֹּה?

קוֹרְנְוָל:    לַעֲצֹר אוֹ שֶׁתְּשַׁלְּמוּ בְּחַיֵּיכֶם: מִי שֶׁמֵּרִים עוֹד פַּעַם יָד – מֵת. מָה הָעִנְיָן?

רֵגָן:       הַשְּׁלִיחִים מֵאֲחוֹתֵנוּ וְהַמֶּלֶךְ.

קוֹרְנְוָל:    מָה הַמַּחְלֹקֶת בֵּינֵיכֶם? דַּבֵּר.

אוֹסְוַלְד:   אֲנִי בְּקֹשִׁי נוֹשֵׁם, כְּבוֹדוֹ.

קֶנְט:      פֶּלֶא! כָּל כָּךְ טִלְטַלְתָּ אֶת הָאֹמֶץ-לֵב שֶׁלְּךָ, נָבָל מְשַׁקְשֵׁק; הַטֶּבַע לֹא מַכִּיר בְּךָ – חַיָּט עָשָׂה אוֹתְךָ.

קוֹרְנְוָל:    אַתָּה טִיפּוּס מְשֻׁנֶּה – חַיָּט עָשָׂה אָדָם?

קֶנְט:      כֵּן, אָדוֹן, חַיָּט; סַתָּת אוֹ צַיָּר לֹא הָיוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ גָּרוּעַ, אֲפִלּוּ הֵם בְּקֹשִׁי שְׁנָתַיִם בַּמִּקְצוֹעַ.

קוֹרְנְוָל [לאוסוולד]: דַּבֵּר בְּכָל זֹאת: אֵיךְ צָמַח הָרִיב שֶׁלָּכֶם?

אוֹסְוַלְד:    בִּרְיוֹן עַתִּיק זֶה, כְּבוֹדוֹ, שֶׁחַסְתִּי עַל חַיָּיו כִּי זְקָנוֹ הָאָפֹר בִּקֵּשׁ חֶמְלָה –

קֶנְט:      חֲתִיכַת שְׁוָא-נָע, חוֹלָם חָסֵר, אוֹת מְחוּקָה! אֲדוֹנִי, אִם תַּרְשֶׁה לִי, אֲנִי אֶרְמֹס אֶת הַנָּבָל הַלֹּא-אָפוּי הַזֶּה לְטִיט, וְאֶמְרַח אִתּוֹ קִירוֹת שֶׁל מַחְרָאוֹת. [לאוסוולד] חָסְתָּ עַל זְקָנִי הָאָפֹר, זָנָב מְכַשְׁכֵּשׁ?

קוֹרְנְוָל:    שֶׁקֶט, אַתָּה.

          חַיָּה, אֵין לְךָ שׁוּם יִרְאַת כָּבוֹד?

קֶנְט:      יֵשׁ לִי, אַךְ גַּם לַכַּעַס יֵשׁ זְכֻיּוֹת.

קוֹרְנְוָל:   עַל מָה אַתָּה כּוֹעֵס?

קֶנְט:      עַל שֶׁסָּרִיס כְּמוֹ זֶה חוֹגֵר לוֹ חֶרֶב –

          אַך לֹא חוֹגֵר שׁוּם יֹשֶׁר. נְבָלִים

          חַיְכָנִיִּים כְּמוֹתוֹ – עַכְבְּרוֹשִׁים! –

          חוֹתְכִים בְּשִׁנֵּיהֶם חוּטִים קְדוֹשִׁים

          שֶׁאֵין לִפְרֹם; וּמְלַבִּים כָּל יֵצֶר

          בְּלֵב אֲדוֹנֵיהֶם, שָׂמִים עוֹד שֶׁמֶן

          בַּמְּדוּרָה, אוֹ שֶׁלֶג בְּלֵב קַר,

          הֵם מַכְחִישִׁים, אוֹ מְאַשְּׁרִים, מַפְנִים

          אֶת הַזַּרְבּוּב עַל כָּל מַשָּׁב אוֹ חֵשֶׁק

          שֶׁל אֲדוֹנָם, וּכְמוֹ כְּלָבִים, יוֹדְעִים

          רַק אֵיךְ לְהִתְרַפֵּס. [לאוסוולד] שֶׁיִּשָּׂרֵף

          פַּרְצוּף חוֹלֵה-הַנְּפִילָה שֶׁלְּךָ!

          מָה אַתָּה מְחַיֵּךְ בַּנְּאוּמִים

          שֶׁלִּי? אֲנִי לֵצָן? חַתְ'כַת אֲוָז,

          אֲנִי אָרִיץ אוֹתְךָ מָרוּט שָׁחוּט

          מְגַעֲגֵעַ בְּכָל אַנְגְּלִיָּה.

קוֹרְנְוָל:  מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע, זָקֵן?

גְּלוֹסְטֶר: אֵיךְ הִסְתַּכְסַכְתֶּם, תְּסַפֵּר אֶת זֶה.

קֶנְט:      אֵין בָּעוֹלָם שְׁנֵי הֲפָכִים עוֹיְנִים

          יוֹתֵר מִמֶּנִּי וְנָבָל כָּזֶה.

קוֹרְנְוָל:  וְלָמָּה הוּא נָבָל? מָה הוּא פָּשַׁע?

קֶנְט:   לֹא לְרוּחִי כְּלָל הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ.

קוֹרְנְוָל:  אוּלַי גַּם לֹא שֶׁלִּי, שֶׁלּוֹ, שֶׁלָּהּ.

קֶנְט:     אָדוֹן, אֶצְלִי מִלָּה פְּשׁוּטָה זֶה חֹק:

          רָאִיתִי פַּרְצוּפִים טוֹבִים יוֹתֵר

          בִּשְׁעָתִי מֵאֵלֶּה שֶׁתְּלוּיִים

          עַל כָּל כָּתֵף שֶׁמּוּל עֵינַי כָּרֶגַע.

קוֹרְנְוָל:  זֶה מִין טִיפּוּס שֶׁהִלְּלוּ אוֹתוֹ

          עַל הַבּוֹטוּת שֶׁלּוֹ, וְהוּא אִמֵּץ ֹ

          חִסְפּוּס גַּס-רוּחַ, שֶׁהוֹפֵךְ מָתוֹק

          לְעַז. הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְהַחְנִיף,

          לֹא הוּא; כֻּלּוֹ פַּשְׁטוּת וָיֹשֶׁר – הוּא

          חַיָּב לוֹמַר אֱמֶת; אִם יְקַבְּלוּ –

          יָפֶה; אִם לֹא – מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁהוּא

          "פָּשׁוּט"? מַכִּיר, מַכִּיר נוֹכְלִים כָּאֵלֶּה,

          שֶׁמַּסְתִּירִים מִתַּחַת לַפַּשְׁטוּת

          יוֹתֵר עָרְמָה וְכַחַשׁ מֵעֶשְׂרִים

          טִפְּשִׁים קַדֵּי-קִדּוֹת אֲשֶׁר טוֹרְחִים

          וּמְמַלְּאִים יָפֶה אֶת חוֹבָתָם.

קֶנְט:     אָדוֹן, בֶּאֱמוּנָה, וְחֵי-נַפְשִׁי,

          לְנֹכַח זִיו פָּנֶיךָ הָאַדִּיר,

          שֶׁזָּהֳרוֹ, כְּמוֹ זֵר הַלֶּהָבוֹת

          עַל מֵצַח אֵל הַשֶּׁמֶשׁ –

קוֹרְנְוָל:                           מָה אַתָּה

          רוֹצֶה עַכְשָׁו?

קֶנְט:    לְהִפָּטֵר מֵהַסִּגְנוֹן שֶׁלִּי, שֶׁאַתָּה מְגַנֶּה. אֲנִי יוֹדֵעַ, אָדוֹן, שֶׁאֲנִי לֹא חַנְפָן. זֶה שֶׁמָּרַח אוֹתְךָ בִּמְלִיצוֹת מִן הַמִּנְיָן הוּא נוֹכֵל מִן הַמִּנְיָן, מָה שֶׁאֲנִי מִצִּדִּי לֹא אֶהְיֶה, גַּם אִם תִּכְעַס שֶׁלֹּא אֶהְיֶה כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁכֵּן אֶהְיֶה.

קוֹרְנְוָל [לאוסוולד]: בְּמָה חָטָאתָ לוֹ?

אוֹסְוַלְד:  כְּלוּם לֹא חָטָאתִי לוֹ אַף פַּעַם.

          הַמֶּלֶךְ אֲדוֹנוֹ הוֹאִיל לִפְנֵי

          זְמַן לֹא רַב לְהַכּוֹת אוֹתִי עַל סְמַךְ

          עוֹרְבָא פָּרַח, וְהוּא – בֶּן-הֵד, מַחֲנִיף

          לְזַעֲמוֹ - הִכְשִׁיל אוֹתִי לָאָרֶץ;

          בְּעוֹד אֲנִי מֻשְׁפָּל, הוּא הִתְלַהֵם,

          וְהֶעֱלִיב, וְהִתְנַפֵּחַ כְּמוֹ

          צַדִּיק גָּדוֹל, זָכָה לְשֶׁבַח מִן

          הַמֶּלֶךְ עַל תְּקִיפַת שׁוֹחֵר שָׁלוֹם;

          וּלְאוֹר מִבְצַע הַמַּחַץ הַמֻּצְלָח,

          כָּאן הִתְנַפֵּל עָלַי שׁוּב.

קֶנְט:                             פַּחְדָנִים

          כְּלָבִים כָּאֵלֶּה יַעֲשׂוּ צְחוֹק גַּם

          מֵהֶרְקוּלֶס.

קוֹרְנְוָל:                  הָּבִיאוּ אֶת הַסַּד! הוֹ!

          [יוצאים משרת אחד או שניים]

            נוֹכֵל קָשִׁישׁ, עַקְשָׁן, מַר פֶּה-גָּדוֹל,

          אֲנַחְנוּ נְלַמֵּד אוֹתְךָ.

קֶנְט:                         אָדוֹן,

          אֲנִי זָקֵן מִכְּדֵי לִלְמֹד. לֹא, אַל

          תָּבִיא לִי אֶת הַסַּד שֶׁלְּךָ; אֲנִי

          שַׁיָּךְ לַמֶּלֶךְ, וּבְשֵׁרוּתוֹ

          נִשְׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם. אַתָּה תַּפְגִּין

          פְּחִיתוּת כָּבוֹד, וְרֶשַׁע מְכֻוָּן

          – אִישִׁית וְצִבּוּרִית – לַאֲדוֹנִי,

          אִם אֶת שְׁלִיחוֹ תָּשִׂים בַּסַּד.

קוֹרְנְוָל:                                  תָּבִיאוּ

          כְּבָר אֶת הַסַּד! אֲנִי נִשְבַּע שֶׁהוּא

          יֵשֵׁב שָׁם עַד הַצָּהֳרַיִם.

רֵגָן:                           עַד

          הַצָּהֳרַיִם? עַד הַלַּיְלָה, כָּל

          הַלַּיְלָה גַּם.

קֶנְט:                 גְּבִרְתִּי, גַּם אִם הָיִיתִי

          הַכֶּלֶב שֶׁל אָבִיךְ, לֹא כָּךְ הָיִית

          נוֹהֶגֶת בִּי.

רֵגָן:                 בָּעֶבֶד שֶׁלּוֹ כֵּן.

          מביאים את הסד.

קוֹרְנְוָל:  זֶה בְּדִיּוּק מִסּוּג הַטִּיפּוּסִים

          שֶׁאֲחוֹתֵנוּ מְתָאֶרֶת. הֵנָּה,

          תָּבִיאוּ אֶת הַסַּד.

גְּלוֹסְטֶר:                    בִּמְחִילָה,

          מַעֲלָתְךָ, אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת. הוּא

          חָטָא קָשׁוֹת, וַאֲדוֹנוֹ הַטּוֹב

          הַמֶּלֶךְ כְּבָר יִקְרָא אוֹתוֹ לְסֵדֶר.

          הַלֶּקַח הַמַּשְׁפִּיל אֲשֶׁר אַתָּה

          מוֹעִיד שָׁמוּר כְּעֹנֶשׁ רַק לִדְגֵי-

          רְקָק נֶאֱלָחִים עַל הַנִּקְלִים

          שֶבַּפְּשָעִים.

          הַמֶּלֶךְ יִפָּגַע ֹשְמְבַזִים

          כָּך אֶת כֹּחוֹ בְּהַֹשְפַּלַת שְלִיחוֹ. ֹ

קוֹרְנְוָל:  הָאַחְרָיוּת עָלַי.

רֵגָן:                    לַאֲחוֹתִי

          יֵש זְכוּת לְהִפָּגַע הַרְבֵּה יוֹתֵר

         שֶמְּגַּדְפִים, תּוֹקְפִים נָצִיג שֶלָּה

          עַל שֵרוּתוֹ. הַכְנִיסוּ אֶת רַגְלַיִו.

          [מכניסים את קנט לסד]

קוֹרְנְוָל:  בּוֹא, אֲדוֹנִי, נֵלֵךְ.

          יוצאים כולם [חוץ מגלוסטר וקנט].

גְּלוֹסְטֶר: חָבֵר, צַר לִי עָלֶיךָ; הוּא צִוָּה -

          אָז אֵין לִבְלֹם אוֹ לְרַכֵּך אוֹתוֹ, 

          יָדוּעַ. אֶשְׁתַּדֵּל לְמַעַנְךָ.

קֶנְט:      לֹא, אַל תִּטְרַח, אָדוֹן. הָלַכְתִּי דֶּרֶךְ

          וְלֹא עָצַמְתִּי עַיִן. אֲנַמְנֵם

          מְעַט בַּחוּץ, וּשְׁאַר הַזְּמַן – אֶשְׁרֹק.

          אוֹמְרִים שֶׁהַמַּזָּל אֵינוֹ הוֹלֵךְ

          בָּרֶגֶל. בֹּקֶר טוֹב לְךָ.

גְּלוֹסְטֶר: פּה הַדֻּכָּס חָטָא. לֹא יִסְלְחוּ לוֹ. 

                            [/ פֹּה הַדֻּכָּס חָטָא. זֶה יִתְקַבֵּל רַע.]

          יוצא.

קֶנְט:      מֶלֶךְ יָקָר, כְּמוֹ בְּפִתְגָּם יָשָׁן,

          הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהֵאִירָה לִכְבוֹדְךָ,

          עַכְשָׁו שׂוֹרֶפֶת.

          בּוֹאִי, מַשּׂוּאָה שֶׁל עֵמֶק הַבָּכָא,

          שֶׁלְּאוֹר קַרְנַיִךְ הַמְּנַחֲמוֹת

          אוּכַל לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה.

          אוּלַי רַק אֻמְלָלִים זוֹכִים לִרְאוֹת

          נִסִּים... יָדוּעַ לִי – זֶה מִקּוֹרְדֶּלְיָה,

          שֶׁעַל חַיַּי-תַּחַת-מַסְוֶה דֻּוַּח

          לָהּ, לְאָשְׁרֵנוּ, וְ – [קורא את המכתב] תִּמְצָא לָהּ זְמַן

          "הַרְחֵק מֵעִנְיְנֵי הַמַּמְלָכָה

          הָעֲצוּמָה הַזֹּאת, לִמְצֹא תְּרוּפָה

          לַאֲשֶׁר אָבַד". עֵינַיִם עֲיֵפוֹת,

          שְׂבֵעוֹת מַרְאוֹת, נַצְּלוּ-נָא הִזְדַּמְּנוּת

          לֹא לְהַבִּיט עַל מְלוּנַת-קָלוֹן זוֹ.

          לֵיל מְנוּחָה, מַזָּל; חַיֵּךְ עוֹד פַּעַם;

          סוֹבֵב אֶת הַגַּלְגַּל שֶׁלְּךָ.

          ישן.


מערכה 2, תמונה 3 -


נכנס אדגר.

אֶדְגַּר:   שָׁמַעְתִּי מַכְרִיזִים אֶת ֹשְמִי,

          וּבְחֶסֶד גֶּזַע עֵץ חָלוּל חָמַקְתִּי

          מִן הַמָּצוֹד. אֵין אַף נָמֵל חָפְשִׁי,

          אֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא מֻצָּבִים

          כּוֹחוֹת דְּרוּכִים לִתְפֹּס אוֹתִי. כָּל עוֹד

          אֲנִי נִמְלָט – עָלַי לְהִשָּׁמֵר.

          הֶחְלַטְתִּי שְאֶלְבַּשׁ אֶת הַצּוּרָה

          הֲכִי פְּחוּתָה, דַּלָּה וַעֲלוּבָה

          שֶׁהַמַּחֲסוֹר – בְּבוּז לִבְנֵי-אָדָם –

          בָּרָא כְּדֵי לְקָרְבָם לִבְהֵמוֹת.

          אֶת פַּרְצוּפִי אַשְׁחִיר בִּסְחִי, אֶכְרֹךְ

          סְמַרְטוּט לַחֲלָצַיִם, בַּשֵּׂעָר

          אֶקְלַע קְשָׁרִים, וְכָךְ אֵצֵא, עָרֹם

          לְרַאֲוָה, עַיִן בְּעַיִן מוּל

          רוּחוֹת וּרְדִיפוֹת שָׁמַיִם. כָּל

          הָאָרֶץ מְלֵאָה בְּדֻּגְמָאוֹת

          שֶׁל קַבְּצָנִים מְשֻׁגָּעִים-חוֹלִים,

          שֶׁנּוֹעֲצִים בִּשְׁאָגוֹת סִכָּה,

          סַכִּין, שַׁפּוּד, מַסְמֵר, בְּתוֹךְ זְרוֹעָם

          הַחֲשׂוּפָה הָאֲדִישָׁה לִכְאֵב;

          וְכָךְ הוֹלְכִים, כְּמוֹ הַצָּגַת זְוָעוֹת

          נוֹדֶדֶת, בֵּין חַוּוֹת דַּלּוֹת, כְּפָרִים

          מִתְפּוֹרְרִים, דִּירִים וּרְפָתוֹת,

          וְסוֹחֲטִים צְדָקָה – אִם בְּקִלְלוֹת-

          מְשֻׁגָּעִים אִם בִּתְפִלּוֹת. 'טֻמְטוֹם

          מִסְכֵּן, טוֹם הַמִּסְכֵּן!... זֶה מַשֶּׁהוּ

          בְּכָל זֹאת: אֶדְגַּר אֲנִי לֹא, אֵין, כְּלוּם.

          יוצא.


מערכה 2, תמונה 4 -


[קנט ישן בסד] נכנסים ליר, השוטה ואביר.

לִיר:       מוּזָר שֶׁהֵם עָזְבוּ כָּךְ אֶת הַבַּיִת

          בְּלִי לְהַחְזִיר תְּשׁוּבָה עִם הַשָּׁלִיחַ.

אַבִּיר:    כְּפִי שֶׁבֵּרַרְתִּי, עַד אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה

          הַנְּסִיעָה הַזֹּאת לֹא תֻּכְנְנָה.

קֶנְט [מתעורר]: בְּרָכוֹת רַבּוֹת, אָדוֹן גָּדוֹל.

לִיר:       הָהּ?

          אַתָּה בְּנֹפֶשׁ בַּחֶרְפָּה הַזֹּאת?

קֶנְט:      לֹא, אֲדוֹנִי.

שׁוֹטֶה:    הָהּ-הָהּ, תִּרְאוּ, הוּא לוֹבֵשׁ גַּרְבַּיִם אַכְזָרִיִּים. סוּסִים – מוֹבִילִים אוֹתָם בָּרֹאשׁ, כְּלָבִים וְדֻבִּים – בַּצַּוָּאר, קוֹפִים בַּחֲלָצַיִם, וַאֲנָשִׁים בָּרַגְלַיִם. כְּשֶׁלַבֶּן-אָדָם יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי חֵשֶׁק בָּרַגְלַיִם, אָז הוּא לוֹבֵשׁ גַּרְבַּיִם-סוּג-סַד, מֵאָה אָחוּז עֵץ.

לִיר [לקנט]: מִי הִתְבַּלְבֵּל כָּל כָּךְ בַּמַּעֲמָד

          שֶׁלְּךָ שֶׁפֹּה תָּקַע אוֹתְךָ?

קֶנְט:                               הַמִּי

          הַזֶּה זֶה הוּא וְהִיא. בִּנְךָ, בִּתְּךָ.

לִיר:       לֹא.

קֶנְט:      כֵּן.

לִיר:       לֹא, אֲנִי אוֹמֵר.

קֶנְט:      אֲנִי אוֹמֵר, כֵּן.

לִיר:       לֹא, לֹא, הֵם לֹא הָיוּ עוֹשִׂים אֶת זֶה.

קֶנְט:      כֵּן, הֵם עָשׂוּ.

לִיר:       אֲנִי נִשְׁבָּע בְּיוּפִּיטֶר שֶׁלֹּא.

קֶנְט:      אֲנִי נִשְׁבָּע בְּיוּנוֹ – כֵּן.

לִיר:                              הֵם לֹא

          הֵעֵזּוּ; לֹא, הֵם לֹא יָכְלוּ, הֵם לֹא

          עָשׂוּ – זֶה רַע מֵרֶצַח, לַעֲשׂוֹת

          שְׁפָטִים כָּאֵלָה בַּכָּבוֹד. תֵּן לִי

          הֶסְבֵּר זָרִיז אֲבָל בָּהִיר עַל מָה

          זָכִיתָ בַּטִּפּוּל אוֹ אֵיךְ הֶחְלִיטוּ

          לִכְפּוֹת אוֹתוֹ עָלֶיךָ, הַשָּׁלִיחַ

          מִטַּעֲמֵנוּ.

קֶנְט:              אֲדוֹנִי, אֶצְלָם

          בַּבַּיִת, כְּשֶׁהִצַּגְתִּי לִפְנֵיהֶם

          אֶת מִכְתְּבֵי כְּבוֹדוֹ, בְּעוֹד אֲנִי

          כּוֹרֵעַ בֶּרֶך לְהַפְגִין חוֹבָה,

          הִגִּיעַ לַמָּקוֹם בַּלְדָּר מֵזִיעַ,

         נוֹשֵם בְּקֹֹשִי וְנוֹשֵׁף בְּרָכוֹת

         מִגּוֹנֵרִיל, גְּבִרְתּוֹ; קָטַע אוֹתִי,

         מָסַר דַּפִּים שֶׁהֵם קָרְאוּ מִיָּד;

         אָז הֵם זִמְּנוּ מִשְֹמָר, רָתְמוּ סוּסִים,

         צִוּוּ שְאֶתְלַוֶּה וַאֲחַכֶּה

         עַד שֶׁיּוֹאִילוּ לַעֲנוֹת, נָתְנוּ

         בִּי מַבָּטִים קָרִים. וּפֹה פָּגַשְׁתִּי

         שוּב אֶת אוֹתוֹ בַּלְדָּר – שֶׁקַּבָּלַת-

         פָּנָיו הִרְעִילָה אֶת שֶׁלִּי – זֶה זֶה

         שֶׁהִתְגָּרָה בְּהוֹד מַעֲלָתְךָ

         רַק לֹא מִזְּמַן. הַגֶּבֶר בִּי גָּבַר

        בִּי עַל הַשֵּׂכֶל, אָז – שָׁלַפְתִּי. הוּא

        הֵקִים אֶת כָּל הַבַּיִת בִּצְרָחוֹת

        פַּחְדָנִיּוֹת. בִּנְךָ וְגַם בִּתְּךָ

        מָצְאוּ שֶׁעֲבֵרָה זוֹ מַצְדִּיקָה

       חֶרְפָּה כָּזֹאת כְּעֹנֶשׁ.

שׁוֹטֶה: הַחֹרֶף בֶּטַח לֹא נִגְמַר, אִם אֲוָזֵי-בַּר עוֹד עָפִים פֹּה.

                הַיְּלָדִים עִוְּרִים לָאָבוֹת

                כְּשֶׁהָאָבוֹת לוֹבְשִׁים סְחָבוֹת.

                אֲבָל הַיְּלָדִים נוֹרָא מְתוּקִים

                כְּשֶׁהָאָבוֹת לוֹבְשִׁים אַרְנָקִים.

                אֵלַת הַמַּזָּל, אַתְּ זוֹנָה מְהֻלֶּלֶת,

                לָעֲנִיִּים נוֹעֶלֶת תָּמִיד אֶת הַדֶּלֶת.

         בְּכָל זֹאת תְּקַבֵּל מֵהַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ יוֹתֵר דְּמָעוֹת-כִּיס מִמָּה שֶׁתּוּכַל לִסְפֹּר בְּשָׁנָה.

לִיר:    אֵיזוֹ בְּחִילָה שֶׁל הֵרָיוֹן עוֹלָה

         בִּי עַד הַלֵּב! הוֹ אִמָּא רֶחֶם, אַרְצָה,

         רֵד, צַעַר מְטַפֵּס, רֵד, מְקוֹמְךָ

         לְמַטָּה. אֵיפֹה הִיא הַבַּת הַזֹּאת?

קֶנְט:    עִם גְּלוֹסְטֶר, אֲדוֹנִי, בִּפְנִים.

לִיר:     אַל תִּתְלַוּוּ אֵלַי; הִשָּׁאֲרוּ פֹּה.

          יוצא.

אַבִּיר:    לֹא עָשִׂיתָ שׁוּם פֶּשַׁע מִלְּבַד מָה שֶׁסִּפַּרְתָּ?

קֶנְט:      שׁוּם דָּבָר. אֵיךְ יָצָא שֶׁהַמֶּלֶךְ מַגִּיעַ בְּלִוּוּי כָּל כָּךְ דָּלִיל?

שׁוֹטֶה:   אִם הָיוּ תּוֹקְעִים אוֹתְךָ בַּסַּד עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, הָיָה בְּהֶחְלֵט מַגִּיעַ לְךָ.

קֶנְט:      לָמָּה, שׁוֹטֶה?

שׁוֹטֶה:   נִשְׁלַח אוֹתְךָ לְבֵית-סֵפֶר אֵצֶל הַנְּמָלָה, שֶׁתִּרְאֶה אֶת דְּרָכֶיהָ: לֹא עוֹבְדִים בַּחֹרֶף. כָּל מִי שֶׁהוֹלֵך בְּעִקְבוֹת אַפּוֹ, עֵינָיו מוֹבִילוֹת אוֹתוֹ - חוּץ מֵעִוְּרִים, וּמִתּוֹךְ עֶשְׂרִים אַפִּים אֵין אַף אַף שֶׁלֹּא יוּכַל לְהָרִיחַ מִישֶׁהוּ מַסְרִיחַ. כְּשֶׁגַּלְגַּל גָּדוֹל מִדַּרְדֵּר בַּגִּבְעָה - שַׁחְרֵר אֲחִיזָה, שֶׁלֹּא תִִּשְׁבֹּר אֶת הַמַּפְרֶקֶת כְּשֶׁתִּתְגַּלְגֵּל אִתּוֹ; אֲבָל הַגַּלְגַּל הַגָּדוֹל שֶׁעוֹלֶה, תֵּן לוֹ לִמְֹשֹךְ אוֹתְךָ אַחֲרָיו. כְּשֶׁאִישׁ חָכָם יִתֵּן לְךָ עֵצָה יוֹתֵר טוֹבָה, תַּחְזִיר לִי אֶת שֶׁלִּי; מִצִּדִּי שֶׁרַק כְּלָבִים יְמַלְּאוּ אוֹתָהּ, כִּי שׁוֹטֶה נָתַן אוֹתָהּ.

                 הָאָדוֹן שֶׁמְחוֹלֵל לְפִי כָּל חָלִיל

                 וְרוֹדֵף רְוָחִים וּתְמוּרָה,

                 יֶאֱרֹז תַּ'תַּרְמִיל כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם מַתְחִיל

                 וְיִנְטֹשׁ אוֹתְךָ בַּסְּעָרָה.

                 רַק אֲנִי אֶשָּׁאֵר, הַשּׁוֹטֶה יִשְׁתַּהֶה,

                 כְּשֶׁיָּנוּס הֶחָכָם הַמְּהֻלָּל.

                 הַלִּכְלוּךְ שֶׁבּוֹרֵחַ – הוּא-הוּא הַשּׁוֹטֶה,

                 הַשּׁוֹטֶה לֹא לִכְלוּךְ הוּא, בִּכְלָל.

קֶנְט:      אֵיפֹה לָמַדְתָּ אֶת זֶה, שׁוֹטֶה?

שׁוֹטֶה:   לֹא בַּסַּד, שׁוֹטֶה.

          נכנסים ליר וגלוסטר.

לִיר:       לֹא יְדַבְּרוּ אִתִּי? חוֹלִים? תְּשׁוּשִׁים?

          נָסְעוּ לַיְלָה שָׁלֵם? – הִתְחַמְּקֻיּוֹת,

          מוֹפֵת מֻבְהָק שֶׁל הִשְׁתַּמְּטוּת וָמֶרֶד.

          תַּמְצִיא תְּשׁוּבָה טוֹבָה יוֹתֵר.

גְּלוֹסְטֶר:                               אָדוֹן

          יָקָר, אַתָּה מַכִּיר אֶת הַדֻּכָּס –

          אֹפִי לוֹהֵט. כְּשֶׁהוּא מַחְלִיט, כְּלוּם לֹא

          יָסִיט וְלֹא יָזִיז אוֹתוֹ.

לִיר:       נָקָם, קְלָלָה, מָוֶת, תֹּהוּ-וָבֹהוּ!

          מָה אֹפִי? מָה לוֹהֵט? הוֹ, גְּלוֹסְטֶר, גְּלוֹסְטֶר,

          אֲנִי פֹּה לְדַבֵּר עִם הַדֻּכָּס

          שֶׁל קוֹרְנְוָל וְאִשְׁתּוֹ.

גְּלוֹסְטֶר:                       כֵּן, אֲדוֹנִי,

          דִּוַּחְתִּי לִשְׁנֵיהֶם עַל כָּךְ.

לִיר:                             "דִּוַּחְתָּ"?

          מָה, בֶּן-אָדָם, אַתָּה מֵבִין אוֹתִי?

גְּלוֹסְטֶר: כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

לִיר:       הַמֶּלֶךְ יְדַבֵּר עִם הַדֻּכָּס,

          הָאַבָּא הַיָּקָר עִם יַלְדָּתוֹ

          דּוֹרֵשׁ – הוּא יְדַבֵּר – הוּא יְקַבֵּל –

          שֵׁרוּת. כָּל זֶה דֻּ וַּ ח לָהֶם? אֲוִיר

          וָדָם! לוֹהֵט?! דֻּכָּס לוֹהֵט?! אֱמֹר

          לוֹ לַדֻּכָּס הַחַם הַזֶּה שֶׁלִּיר –

          לֹא, עוֹד לֹא, לֹא, אוּלַי הוּא חָשׁ בְּרַע;

          בְּחֻלְשָתֵנוּ אָנוּ מַזְנִיחִיםַ

          חוֹבוֹת שֶׁהַבְּרִיאוּת כְּפוּפָה לָהֶן.

          אֲנַחְנוּ לֹא עַצְמֵנוּ כְּשֶׁהַטֶּבַע,

          בִּמְצוּקָתוֹ, כּוֹפֶה עַל הַנְּשָמָה

          את מַכְאוֹבֵי הַגּוּף. אֲנִי אַבְלִיג.

          גֵּרַשְתִּי אֶת הַיֵּצֶר הַנִּמְהָר

          שֶׁמִּתְיַחֵס לִשְׁכִיב-מְרַע חָלוּשׁ

          כְּמוֹ לְבָרִיא.

         [מבחין בקנט]. מָוֶת עַל מַלְכוּתִי!

          לָמָּה שֶׁהוּא יֵשֵׁב שָׁם? לֹא, זֶה רַק

          מוֹכִיחַ לִי שֶׁהָרִחוּק הַזֶּה

          שֶׁל הַדֻּכָּס וְהִיא – הַכֹּל תַּרְגִּיל.

          נָא לְשַחְרֵר אֶת הַמְּשָׁרֵת שֶׁלִּי.

          הוֹדַע-נָא לַדֻּכָּס וְלָאִשָּׁה

          שֶׁאֲדַבֵּר אִתָּם, עַכְשָׁו, מִיָּד:

          הַזְמֵן אוֹתָם לָצֵאת לְהַאֲזִין לִי,

          אוֹ שֶׁעַל דֶּלֶת חֶדֶר מִטָּתָם

          אַכֶּה בַּתֹּף עַד שֶׁיַּחֲרִישׁ לַמָּוֶת

          אֶת הַשֵּׁנָה.

גְּלוֹסְטֶר: הַלְוַאי שֶׁבֵּינֵיכֶם יִהְיֶה רַק טוֹב.

          יוצא.

לִיר:       אוֹי לִי, הַלֵּב! הַלֵּב מוּצָף! רֵד, אַרְצָה!

שׁוֹטֶה:     תִּצְעַק לוֹ, אָדוֹן-דּוֹד, כְּמוֹ שֶׁצָּעֲקָה לַצְּלוֹפָחִים הַגֹּלֶמִית שֶׁתָּקְעָה אוֹתָם חַיִּים בַּבָּצֵק: הִיא דָּפְקָה לָהֶם עַל הַכַּרְבֹּלֶת עִם מַקֵּל וְצָעֲקָה "אַרְצָה, מֻפְקָרִים, אַרְצָה!" וְאָח שֶׁלָּהּ – עוֹד גָּאוֹן! - מֵרוֹב לֵב דְּבַש מָרַח לַסּוּס שֶׁלּוֹ חֶמְאָה בַּקַּשׁ. כָּוַּנוֹת מְצֻיָּנוֹת נִגְמַרוֹת בַּאֲסוֹנוֹת.

          נכנסים קורנוול, רגן, גלוסטר ומשרתים.

לִיר:       בֹּקֶר טוֹב לִשְׁנֵיכֶם.

קוֹרְנְוָל:   בְּרָכוֹת, כְּבוֹדוֹ.

          פה משחררים את קנט.

רֵגָן:       שְׂמֵחָה לִרְאוֹת אֶת הוֹד מַעֲלָתְךָ.

לִיר:       רֵגָן, אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ. יֵשׁ לִי כָּל

          סִבָּה לַחְשֹׁב. אִם לֹא הָיִית

          שְׂמֵחָה, הָיִיתִי מִתְגָּרֵשׁ מִקֶּבֶר אִמָּא

          שֶלָּך, שֶהוּא מַחְזִיק נוֹאֶפֶת. [לקנט] אוֹ,

         אַתָּה חָפְשִׁי? בְּהִזְדַמְנוּת עוֹד. – רֵגָן

          מְשׁוֹשׁ-לֵב, אֲחוֹתֵךְ רָעָה. הוֹ רֵגָן,

          הִיא נָעֲצָה כְּמוֹ נֵץ רִשְׁעוּת חַדַּת-

          שֵׁן – פֹּה. [מניח יד על לבו] אֲנִי בְּקֹשִׁי מְדַבֵּר

          אִתָּךְ; לֹא תַּאֲמִינִי בְּאֵיזוֹ

          ּמִפְלַצְתִּיוּת מֹֻשְחֶתֶת הִיא – הוֹ רֵגָן!

רֵגָן:       אָנָּא, אָדוֹן, בְּסַבְלָנוּת. אֵין לִי

          סָפֵק ֹשֶבְּעֶרְכָּהּ אַתָּה מַמְעִיט 

         כְּשֶׁהִיא בְּחוֹבָתָהּ לֹא מִתְרַשֶּלֶת.

לִיר:      אִמְרִי שוב? אֵיךְ זֶה?

רֵגָן:                             לא מַאֲמִינָה

          שֶׁאֲחוֹתִי תִּזְנַח אֶת חוֹבוֹתֵיהָּ.

          אִם בְּמִקְרֶה רִסְּנָה אֶת מְהוּמוֹת

         הַמְּלַוִּים שֶׁלְּךָ, אדון, הֲרֵי  

          שְיֵּש בָּסִיס מֻצְדָּק וחִיּוּבִי

          שֶׁיְּנַקֵּה אוֹתָהּ מִכָּל אַשְׁמָה.

לִיר:      קְלָלָה עַל נִשְׁמָתָהּ.

רֵגָן:                            הוֹ, אֲדוֹנִי,

          אַתָּה זָקֵן: הַטֶּבַע אֶצְלְךָ

          נִצָּב מַמָּשׁ עַל קְצֵה הַגְּבוּל שֶׁלּוֹ.

          יֵשׁ לְהַדְרִיךְ וּלְהוֹבִיל אוֹתְךָ

          בְּהִגָּיוֹן שָׁקוּל שֶׁמְּאַבְחֵן

          אֶת מַצָּבְךָ הֵיטֵב מִמְּךָ. עַל כֵּן

          אֲנִי פּוֹנָה אֵלֶיךָ שֶׁתַּחְזֹר

          לַאֲחוֹתֵנוּ; אֲדוֹנִי, אֱמֹר

          לָהּ שֶׁחָטָאתָ לָהּ.

לִיר:                         מָה, לְבַקֵּשׁ

          סְלִיחָה מִמֶּנָּה?  אַת רוֹאָה כַּמָּה

          שֶׁזֶּה הוֹלֵם אֶת כְּבוֹד בֵּיתֵנוּ, אָהּ?

          [כורע ברך] "בַּת יְקָרָה, אֲנִי מוֹדֶה, אֲנִי

          זָקֵן; זִקְנָה הִיא מְיֻתֶּרֶת. עַל

          בִּרְכַּי אֲנִי מַפְצִיר, הוֹאִילִי רַק

          לְהַעֲנִיק לִי כְּסוּת, מִטָּה, מָזוֹן."

רֵגָן:       אָדוֹן טוֹב, דַּי, אֵלֶּה תַּעֲלוּלִים

          צוֹרְמִים לָעַיִן. לֵךְ עַכְשָׁו, חֲזֹר

          לַאֲחוֹתִי.

לִיר [קם]:            אַף פַּעַם, רֵגָן: הִיא

          גָּזְלָה אֶת מַחֲצִית פָּמַלְיָתִי,

          זָרְקָה בִּי אֶת הָעַיִן הַשְּׁחֹרָה

          שֶׁלָּהּ, הִכְּתָה בִּי בִּלְשׁוֹנָהּ מַמָּשׁ

          כְּמוֹ נָחָשׁ, יָשָׁר בַּלֵּב. שֶׁכָּל

          הַנְּקָמוֹת בַּמְּלַאי שֶׁל הַשְּׁחָקִים

          יִפְּלוּ עַל קָדְקוֹדָהּ כְּפוּי-הַטּוֹבָה!

          הַכֵּה אֶת עַצְמוֹתֶיהָ הַצְּעִירוֹת

          בְּמוּם, אֲוִיר שֶׁל דֶּבֶר!

קוֹרְנְוָל:                            שָׁה, אָדוֹן,

          בּוּשָׁה!

לִיר:               בְּרָקִים זְרִיזִים, צִלְפוּ לְתוֹךְ

          עֵינֶיהָ הַמְּלַגְלְגוֹת חַשְׁמַל

          שֶׁל עִוָּרוֹן! הַשְׁחִיתוּ אֶת יָפְיָהּ,

          הוֹ סִרְחוֹנוֹת יוֹנְקֵי-בִּצּוֹת, תִּשְׁאַב

          אֶתְכֶם הַשֶּׁמֶשׁ לְהַפִּיל עָלֶיהָ

          אֲבַעְבּוּעוֹת!

רֵגָן:                       רִבּוֹן הָעוֹלָמִים!

          כָּךְ תְּאַחֵל גַּם לִי כְּשֶׁתִּתְרַתֵּחַ.

לִיר:       לֹא, רֵגָן, לֹא, עָלַיִךְ הַקְּלָלָה

          שֶׁלִּי אַף פַּעַם לֹא תִּפֹּל. הַטּוּב

          בּוֹ כָּל נַפְשֵךְ מֻקֶּפֶת לֹא יַסְגִּיר

          אוֹתָךְ לָנֵצַח לָאַכְזָרִיּוּת.

          עֵינֶיהָ הֵן קָשׁוֹת, אֲבָל שֶׁלָּךְ

          מְנַחֲמוֹת וְלֹא שׂוֹרְפוֹת. אַתְּ לֹא

          בְּנוּיָה לִנְטֹר לִי עַל הֲנָאוֹתַי,

          לַחְתֹּךְ לִי אֶת הַפָּמַלְיָה, לִזְרֹק

          מִלִּים מָרוֹת וְנִמְהָרוֹת, לִקְצֹץ

          לִי אֶת כְּנָפַי וּלְסִיּוּם לִנְעֹל

          אֶת הַבְּרִיחַ נֶגֶד כְּנִיסָתִי.

          אַתְּ מַכִּירָה יָפֶה יוֹתֵר אֶת צַו

          הַטֶּבַע, אֶת חוֹבוֹת הַיְּלָדִים,

          אוֹתוֹת שֶׁל דֶּרֶךְ-אֶרֶץ, הַכָּרַת-

          תּוֹדָה. אֶת מַחֲצִית הַמַּמְלָכָה

          שֶׁהֶעֱנַקְתִּי לָךְ בְּמוֹ יָדִי,

          אַתְּ לֹא שָׁכַחְתְּ.

רֵגָן:                          אָדוֹן טוֹב, לָעִנְיָן.

          תרועה מבפנים.

לִיר:       מִי שָׂם כָּאן אִישׁ שֶׁלִּי בַּסַּד?

קוֹרְנְוָל:                                שֶׁל מִי

          הַחֲצוֹצְרָה שָׁם?

רֵגָן:                          מְזַהָה אוֹתָהּ,

          שֶׁל אֲחוֹתִי. כָּךְ בְּדִיּוּק כָּתְבָה,

          שֶׁבְּקָרוֹב תַּגִּיעַ. [לאוסוולד] גְּבִרְתְּךָ פֹּה?

לִיר:       זֶה מִין כְּלַבְלַב שֶׁגַּאֲוַת-הַסְּרָק

          שֶׁלּוֹ יוֹנֶקֶת מִן הַחֵיק הָרֵיק

          שֶׁל זוֹ לָהּ הוּא צָמוּד. חֶלְאָה, שֶׁלֹּא

          אֶרְאֶה אוֹתָךְ.

קוֹרְנְוָל:                מַעֲלָתְךָ, מָה פֵּשֶׁר?

          נכנסת גונריל.

לִיר:       מִי סַד אֶת הַמְּשָׁרֵת שֶׁלִּי? רֵגָן,

          כֻּלִּי תְּפִלָּה שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ עַל זֶה.

          מִי פֹּה? שָׁמַיִם! אִם אָכֵן אַתֶּם

          עוֹד אוֹהֲבִים זְקֵנִים, אִם צַיְתָנוּת

          בְּתוֹרַתְכֶם הִיא מְקֻדֶּשֶׁת, אִם

          אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם זְקֵנִים, דִּגְלִי

          הוּא דִּגְלְכֶם. רְדוּ לְמַטָּה, בּוֹאוּ,

          תִּפְסוּ אֶת מְקוֹמִי! [לגונריל] אֵין לָךְ בּוּשָׁה

          לְהִסְתַּכֵּל עַל הַזָּקָן הַזֶּה?

          הוֹ, רֵגָן, אַתְּ נוֹתֶנֶת לָהּ עוֹד יָד?

גּוֹנֵרִיל:   לָמָּה לֹא יָד, אָדוֹן? בְּמָה חָטָאתִי?

          הֲרֵי לֹא כָּל מָה שֶׁשִּׁפּוּט קְלוֹקֵל

          אוֹ הִסְתַּיְּדוּת-זִקְנָה קוֹרְאִים לוֹ חֵטְא

          הוּא חֵטְא.

לִיר:                 צְלָעוֹת, אַתֶּן קְשׁוּחוֹת מִדַּי!

          עוֹד מַחְזִיקוֹת? אֵיךְ הִתְגַּלְגֵּל הָאִישׁ

          שֶׁלִּי לַסַּד?

קוֹרְנְוָל:              אֲנִי, אָדוֹן, הִכְנַסְתִּי

          אוֹתוֹ; אַךְ לִפְרִיקַת הָעֹל שֶׁלּוֹ

          גַּם זֶה קִדּוּם גָּדוֹל מִדַּי.

לִיר:                               אַתָּה? כֵּן?

רֵגָן:       אַבָּא, אַתָּה חַלָּשׁ, אִם כָּךְ נְהַג-

          נָא כְּחַלָּשׁ. אִם עַד לְסוֹף הַחֹדֶשׁ

          תַּחְזֹר לַאֲחוֹתִי – כְּשֶׁתִּפָּטֵר

          מִמַּחֲצִית הַפָּמַלְיָה – אָז בּוֹא

          אֵלַי. אֲנִי כָּרֶגַע לֹא בַּבַּיִת,

          וַחֲסֵרִים לִי פֹּה תְּנָאֵי אֵרוּחַ

          כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁדְּרוּשִׁים לְךָ.

לִיר:                              לַחְזֹר

          אֵלֶיהָ? חֲמִשִּׁים מְפֻטָּרִים?

          לֹא! לֹא! קֹדֶם אֲנִי אַחְרִים כָּל גַּג,

          אֶבְחַר לָצֵאת חוֹצֵץ אֶל מוּל אֲוִיר

          עוֹיֵן – לִהְיוֹת בֶּן-בְּרִית שֶׁל הַזְּאֵב

          וְהַיַּנְשׁוּף – לִסְבֹּל צְבִיטוֹת הֶכְרֵחַ

          דּוֹקְרוֹת! מָה, גַּם צָרְפַת-זֶה, עִם הַדָּם

          הַחַם,  אֲֹשֶר לָקַח אֶת בַּת זְקוּנֵינוּ

          בְּלִי נְדוּנְיָה – עָדִיף לִי כְּבָר לִזְחֹל

          אֶל מוּל כִּסְּאוֹ, לְהִתְחַנֵּן כְּמוֹ בֵּן-

          חָסוּת שְהוּא יִזְרֹק לִי נְדָבָה  

          לְהִתְקַיֵּם. לַחְזֹר אִתָּהּ? מוּטָב

          תְּשַׁכְנְעִי אוֹתִי לִהְיוֹת עֶבֶד

          וְסוּס שֶׁל הַמְּנַקֵּה-אֻרְווֹת הַזֶּה

          הַנֶּאֱלָח. [מצביע על אוסוולד]

גּוֹנֵרִיל:              מָה שֶׁתִּבְחַר, אָדוֹן.

לִיר:       לֹא, בַּת, בְּבַקָּשָׁה, אַל תַּעֲשִׂי

          אוֹתִי לִמְטֹרָף, לֹא: לֹא אַטְרִיד

          אוֹתָךְ, יַלְדָּה שֶׁלִּי. שָׁלוֹם: יוֹתֵר

          לֹא נִפָּגֵשׁ, לֹא, לֹא נִרְאֶה שׁוּב זֶה

          אֶת זֶה. אֲבָל בְּכָל זֹאת אַתְּ בָּשָׂר

          שֶׁלִּי, וָדָם, וּבַת שֶׁלִּי; יוֹתֵר –

          אַתְּ מַחֲלָה שֶׁבַּבָּשָׂר שֶׁלִּי,

          שֶׁאֵין לְהִתְכַּחֵשׁ לָהּ: הִיא שֶׁלִּי.

          אַתְּ פֶּצַע מַגֵּפָה, מֻרְסָה, גִּדּוּל

          מַמְאִיר אֲשֶׁר מַרְעִיל לִי אֶת הַדָּם.

          אַךְ לֹא אֶנְזֹף בָּךְ: הַבּוּשָׁה תָּבוֹא

          כְּשֶׁתָּבוֹא; אֵינִי קוֹרֵא לָהּ, לֹא

          מַזְמִין בְּרָקִים לִירוֹת, לֹא מְסַפֵּר

          עָלַיִךְ סִפּוּרִים לְאֵל שׁוֹפֵט

          עֶלְיוֹן. תַּקְּנִי דְּרָכַיִךְ כְּשֶׁתּוּכְלִי,

          תִּהְיִי טוֹבָה בַּזְּמַן שֶׁלָּךְ: אֲנִי

          יָכוֹל לִהְיוֹת סַבְלָן, אֲנִי יָכוֹל

          לְהִשָּׁאֵר עִם רֵגָן, עִם מֵאָה

          הָאַבִּירִים שֶׁלִּי.

רֵגָן:                       לֹא בְּדִיּוּק,

          אָדוֹן. עוֹד לֹא צִפִּיתִי לְךָ, גַּם

          אֵינֶנִּי עֲרוּכָה לְקַבָּלַת-

          פָּנִים יָאָה לְךָ. הַקְשֵב, אָדוֹן,

          לַאֲחוֹתִי; כִּי כָּל מִי שְיִמְהַל

          בְּסַעֲרַת-לִבְּך קְצָת הִגָּיוֹן

          יַסִּיק בְּצֶדֶק שְאַתָּה פָֹּשוּט

          זָקֵן, לָכֵן – אַךְ הִיא יוֹדַעַת מָה הִיא

          עוֹשָׂה.

לִיר:               זֶה נֶאֱמַר בְּכַוָּנָה

          לְטוֹב?

רֵגָן:              אֲנִי חוֹתֶמֶת, אֲדוֹנִי.

          מָה, חֲמִשִּׁים בְּנֵי-לְוָיָה? לֹא טוֹב?

          לְמָה יֵשׁ לְךָ צֹרֶךְ בְּיוֹתֵר?

          אוֹ בְּכָל-כָּךְ הַרְבֵּה, כְּשֶׁגַּם עֲלוּת

          גַּם בִּטָּחוֹן סוֹתְרִים אֶת הַכַּמּוּת

          הַזֹּאת? אֵיךְ אֲנָשִׁים כָּל כָּךְ רַבִּים

          יוּכְלוּ לִחְיוֹת, תַּחַת שְׁתֵּי מָרֻיּוֹת

          וְגַג אֶחָד, בְּדוּ-קִיּוּם נָעִים?

          קָשֶׁה, כִּמְעַט לֹא אֶפְשָׁרִי.

גּוֹנֵרִיל:                                 מָה, לֹא

          תּוּכַל לְהֵעָזֵר בַּמְּשָׁרְתִים

          שֶׁנִּקְרָאִים שֶׁלָּהּ, אוֹ בְּשֶׁלִּי?

רֵגָן:       מַדּוּעַ לֹא? אִם הֵם יְזַלְזְלוּ

          בְּךָ – נַפְעִיל אֶת סַמְכוּתֵנוּ אָנוּ.

          אִם אַתָּה בָּא אֵלַי – לֹא, כִּי כָּעֵת

          אֲנִי קוֹלֶטֶת סַכָּנָה – אָנָּא

          מִמְּךָ, הָבֵא עֶשְׂרִים-וַחֲמִשָּׁה

          בִּלְבַד: כִּי לֹא אֶתֵּן מָקוֹם אוֹ זְכוּת

          גַּם לְאֶחָד יוֹתֵר.

לִיר:       נָתַתִּי לִשְׁתֵּיכֶן הַכֹּל –

רֵגָן:                            וְזֶה

          הָיָה בַּזְּמַן.

לִיר:                – מִנִּיתִי אֶת שְׁתֵּיכֶן

          לִנְצִיגוֹת שֶׁלִּי, בָּאוֹת-כּוֹחִי,

          אֲבָל הִצַּבְתִּי סְיָג שֶׁיֵּשׁ לִשְׁמֹר –

          אֶת הַמִּסְפָּר הַזֶּה. עַכְשָׁו אֲנִי

          חַיָּב לָבוֹא אֵלַיִךְ עִם עֶשְׂרִים-

          וַחֲמִשָּׁה? מָה, רֵגָן, כָּךְ אָמַרְתְּ?

רֵגָן:       וְשׁוּב אוֹמֶרֶת: לֹא יוֹתֵר אֶצְלִי.

לִיר:       הַיְּצוּרִים הַמְּרֻשָּׁעִים נִרְאִים

          כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת כְּשֶׁיֵּשׁ מְרֻשָּׁעִים

          מֵהֶם; לֹא לִהְיוֹת הֲכִי גָּרוּעַ –

          גַּם זֶה רָאוּי לְאֵיזֶה שֶׁבַח. [לגונריל] טוֹב,

          אֲנִי אֵלֵךְ אִתָּךְ; הַחֲמִשִּׁים

          שֶׁלָּךְ בְּכָל-זֹאת מַכְפִּילִים עֶשְׂרִים-

          וַחֲמִשָּׁה, וְאַתְּ הָאַהֲבָה

          שֶׁלָּהּ פִּי שְׁנַיִם.

גּוֹנֵרִיל:                      שְׁמַע לִי, אֲדוֹנִי:

          מָה צֹרֶךְ יֵשׁ לְךָ גַּם בְּעֶשְׂרִים-

          וַחֲמִשָּׁה – תְּרֵיסָר – אוֹ חֲמִשָּׁה –

          בְּנֵי לְוָיָה בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ

          כִּפְלַיִם אִישׁ כְּפוּפִים לְךָ עַל-פִּי

          פְּקֻדָּה?

רֵגָן:                מָה צֹרֶךְ בְּאֶחָד גַּם?

לִיר:                                     הוֹ,

          אַל תַּחְקְרוּ מָה צֹרֶךְ! הַבְּזוּיִים

          בַּקַּבְּצָנִים, בְּמַשֶּׁהוּ אֶחָד

          עָלוּב הֵם גַּנְדְּרָנִים; הַרְשׁוּ לַטֶּבַע

          רַק מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ, חַיֵּי אָדָם

          יִהְיוּ זוֹלִים כְּמוֹ בְּהֵמָה. אַתְּ גְּבֶרֶת;

          אִם רַק לְהִתְחַמֵּם זֶה מְפֹאָר,

          הַטֶּבַע לֹא צָרִיךְ אֶת הַפְּאֵר

          שֶׁאַתְּ לוֹבֶשֶׁת, שֶׁמַּסְפִּיק בְּקֹשִׁי

          לָתֵת חֹם. אֲבָל צֹרֶךְ אֲמִתִּי –

          שָׁמַיִם, תְּנוּ לִי אֶת הַסַּבְלָנוּת

          הַזֹּאת, כִּי סַבְלָנוּת אֲנִי צָרִיךְ!

          אַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי, אֵלִים, פֹּה, אִישׁ

          זָקֵן מִסְכֵּן, רַב עֶצֶב, רַב שָׁנִים,

          וּמִשְּׁנֵיהֶם אֻמְלָל: אִם זֶה אַתֶּם

          שֶׁמְּנִיעִים אֶת לֵב שְׁתֵּי הַבָּנוֹת

          כָּאן נֶגֶד אֲבִיהֶן, אַל תַּעֲשׂוּ

          אוֹתִי שׁוֹטֶה שֶׁיְּקַבֵּל אֶת זֶה

          בְּהַכְנָעָה; הַצִּיתוּ בִּי חֲרוֹן

          מַלְכוּת, וְאַל תִּתְּנוּ לַנֶּשֶׁק שֶׁל

          נָשִׁים – טִפּוֹת הַמַּיִם – לְהַכְתִּים

          אֶת לְחָיַי, לְחָיֵי הַגֶּבֶר. לֹא,

          מְכַשֵּׁפוֹת מְעֻוָּתוֹת, אֲנִי

          אַפִּיל כָּאֵלֶּה נְקָמוֹת עַל רֹאשׁ

          שְׁתֵּיכֶן שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ – אֲנִי

          עוֹד אֶעֱשֶׂה דְּבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁ –

          מָה הֵם אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ, אַךְ

          הֵם יִהְיוּ אֵימַת הָאֲדָמָה!

          אַתֶּן חוֹשְׁבוֹת אֲנִי אֶבְכֶּה, לֹא, לֹא

          אֶבְכֶּה. [סערה וסופה]

          יֵשׁ לִי סִבָּה שְׁלֵמָה לִבְכּוֹת, אֲבָל

          יֻתַּז לְמֵאָה-אֶלֶף רְסִיסִים

          הַלֵּב הַזֶּה לִפְנֵי שֶׁשּׁוּב אֶבְכֶּה. הוֹ,

          שׁוֹטֶה, אֲנִי אֵצֵא מִדַּעֲתִי.

         יוצאים ליר, גלוסטר, קנט, השוטה ואבירים.

קוֹרְנְוָל:  נֵלֵךְ; תִּהְיֶה פֹּה סְעָרָה.

רֵגָן:       הַבַּיִת הוּא קָטָן; אֵין פֹּה תְּנָאֵי-

          לִינָה גַּם לַזָּקֵן עִם אֲנָשָיו.

גּוֹנֵרִיל:   זֹאת אַשְׁמָתוֹ; לַמְּנוּחָה הִפְנָה

          עָרְפּוֹ, אָז שֶׁיִּטְעַם אֶת טֵרוּפוֹ.

רֵגָן:       רַק לוֹ אִישִׁית הָיִיתִי בְּשִׂמְחָה

          פּוֹתַחַת דֶּלֶת, אֲבָל מְלַוִּים?

          אֶחָד לֹא.

גּוֹנֵרִיל:              זֹאת גַּם הַמְּגַמָּה שֶׁלִּי.

          אֵיפֹה כְּבוֹד גְּלוֹסְטֶר?

          נכנס גלוסטר.

קוֹרְנְוָל:  הָלַךְ עִם הַזָּקֵן לְשָׁם – חָזַר.

גְּלוֹסְטֶר: הַמֶּלֶךְ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה.

קוֹרְנְוָל:                        לְאָן הוּא?

גְּלוֹסְטֶר: דּוֹרֵשׁ סוּסִים, אֵין לִי מֻשָּׂג לְאָן.

קוֹרְנְוָל:  מוּטָב לָתֵת לוֹ יָד חָפְשִׁית; יוֹבִיל

          הוּא אֶת עַצְמוֹ.

גּוֹנֵרִיל [לגלוסטר]:         אָדוֹן, אַל תְּשַׁכְנֵעַ

          אוֹתוֹ בְּשׁוּם פָּנִים לְהִשָּׁאֵר.

גְּלוֹסְטֶר: אֲבוֹי, הַלַּיְלָה בָּא, וְהָרוּחוֹת

          חוֹתְכוֹת קָשֶׁה; כָּל הָאֵזוֹר פֹּה – מַיְלִים –

          קָשֶׁה לִמְצֹא אֲפִלּוּ שִׂיחַ.

רֵגָן:                              הוֹ

          אָדוֹן, הָעַקְשָׁנִים – כָּל הַפְּגָעִים

          שֶׁהֵם יָמִיטוּ עַל עַצְמָם, יִהְיוּ

          לָהֶם שִׁעוּר. הָגֵף אֶת הַדְּלָתוֹת.

          הוּא מְלֻוֶּה בְּפָמַלְיָה נוֹאֶשֶׁת,

          וּמִן הַהֲסָתָה שֶׁיְּטַפְטְפוּ

          לְתוֹךְ אָזְנוֹ – שׂוּמָה לְהִשָּׁמֵר.

קוֹרְנְוָל:  הָגֵף דְּלָתוֹת, אָדוֹן; זֶה לַיְלָה פֶּרֶא.

          צָדְקָה רֵגָן שֶׁלִּי. זוּז; סְעָרָה.

            יוצאים.


מערכה 3, תמונה 1 -


סערה עדיין. נכנסים קנט [במסווה] ואביר משני צדי הבימה.

קֶנְט:      מִי שָׁם, מִלְּבַד מֶזֶג-אֲוִיר שָׁחֹר?

אַבִּיר:    אֶחָד עִם לֵב כְּמוֹ הָאֲוִיר: סוֹעֵר.

קֶנְט:      אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ. אֵיפֹה הַמֶּלֶךְ?

אַבִּיר:    לוֹחֵם מוּל רֹגֶז אֵיתָנֵי הַטֶּבַע;

          קוֹרֵא לָרוּחַ שֶׁתָּעִיף אֶת כָּל

          הָאֲדָמָה לַיָּם, אוֹ שֶׁתָּנִיף

          מֵימֵי-גַּלִּים מֵעַל לַיַּבָּשָׁה,

          שֶׁלַּדְּבָרִים יָבוֹא שִׁנּוּי אוֹ סוֹף;

          מוֹרֵט שֵׂעָר לָבָן, אֲשֶׁר מַטְּחֵי

          סוּפָה, בְּפֶרֶץ מִשְׁתּוֹלֵל עִוֵּר,

          תּוֹפְסִים בְּזַעַם וְעוֹשִׂים שַׁמּוֹת בּוֹ;

          וּבְגוּפוֹ-הוּא, בְּעוֹלָם קָטָן

          שֶׁל אִישׁ אֶחָד, רוֹצֶה לָשִׂים לְלַעַג

          אֶת הִתְחָרוּת הָרוּחַ וְהַגֶּשֶׁם;

          בְּלַיְלָה זֶה בּוֹ אִמָּא-דֹּב, סְחוּטָה

          מֵהֲנָקַת גּוּרֶיהָ, מִתְכַּרְבֶּלֶת,

          וְגַם אַרְיֵה וְגַם זְאֵב צְבוּט-בֶּטֶן

          שׁוֹמְרִים שְפַּרְוָתָם לֹא תִּתְרַטֵּב,

          הוּא רָץ בְּלִי כּוֹבַע, וּמַזְמִין אֶת מָה

          שֶׁאֶת הַכֹּל יַשְׁמִיד.

קֶנְט:                          אַךְ מִי אִתּוֹ?

אַבִּיר:    רַק הַשּׁוֹטֶה, שֶׁמִּתְאַמֵּץ לִגְבֹּר

          בַּהֲלָצוֹת עַל הַמַּהֲלוּמוֹת

          שֶׁנִּחֲתוּ לוֹ עַל הַלֵּב.

קֶנְט:                           אָדוֹן,

          אַתָּה מֻכָּר לִי, וְעַל סְמַךְ הָרֹשֶׁם

          אָעֵז לִסְמֹךְ עָלֶיךָ בְּדָבָר

          יָקָר. יֵשׁ קֶרַע, גַּם אִם פַּרְצוּפוֹ

          מֻסְוֶה עוֹד הֲדָדִית מִתּוֹךְ עָרְמָה,

          בֵּין אוֹלְבָּנִי וְקוֹרְנְוָל, שֶׁיֵּשׁ

          לָהֶם – כְּמוֹ לכָל אֶחָד ֹשְכּוֹכָבוֹ

          גָּבוֹהַּ – מְשָׁרְתִים אֲשֶׁר נִרְאִים

          כִּמְְשָׁרְתִים, אֲבָל הֵם מְרַגְּלִים,

          סוֹכְנֵי הַחֶרֶשׁ שֶׁל צָרְפַת, אוֹסְפִים

          מֵידָע עַל הַמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ – כָּל

          מָה שֶׁנִּתָּן לִרְאוֹת – אִם זֶה הָרִיב

          וְהַתְּכָכִים שֶׁל שְׁנֵי הַדֻּכָּסִים,

          אִם זֶה הָרֶסֶן הַקָּשֶׁה ֹשְבּוֹ

          הֵם מַכְבִּידִים עַל הַזָּקֵן הַטּוֹב,

          אוֹ מַשֶּׁהוּ עָמֹק יוֹתֵר, שֶׁכָּל

          אֵלֶּה, אוּלַי, רַק נִסְפָּחָיו. אַךְ זֹאת

          אֵדַע: שֶׁמִּצָּרְפַת עַכְשָׁו מַגִּיעַ

          לְמַמְלַכְתֵּנוּ הַמְּשֻׁסַּעַת כּוֹחַ,

          אֲשֶר נִצֵּל אֶת הֶסַּח דַּעְתֵּנוּ,

          הִצִּיב כְּבָר רֶגֶל חֲשָׁאִית בְּכַמָּה

          מִן הַנְּמֵלִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלָּנוּ,

          וּמִתְכַּוֵּן כָּל רֶגַע לְהָנִיף

          דְּגָלִים גָּלוּי. עַכְשָׁו אֵלֶיךָ: אִם

          תִּסְמֹך עָלַי וּתְמַהֵר לְדוֹבֶר,

          תִּמְצָא שָׁם כַּמָּה שֶׁיּוֹדוּ לְךָ

          כְּשֶׁתְּדַוַּחַ אֱמֶת עַל הַמַּכְאוֹב

          טוֹרֵף-הַדַּעַת הַנּוֹרָא אֲשֶר

          מַלְכּנוּ קָרְבָּנוֹ.

          אֲנִי אָצִיל בְּמוֹצָאִי, וְעַל

          בְּסִיס יֶדַע דַּי מוּצָּק מַפְקִיד שְלִיחוּת

          זוֹ בְּיָדְךָ.

אַבִּיר:    עוֹד אֲדַבֵּר אִתְּךָ.

קֶנְט:                        לֹא, אַף מִלָּה.

          כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי הַרְבֵּה

          יוֹתֵר מֵחָזוּתִי הַחִיצוֹנִית,

          בּוא פְּתַח אֶת הָאַרְנָק הַזֶּה, קַח כָּל  

          מָה שֶׁנִּמְצָא בּוֹ. אִם תִּרְאֶה שָׁם אֶת

          קוֹרְדֶּלְיָה – וְתִרְאֶה לָבֶטַח - רַק

          הַצֵּג טַבַּעַת זוֹ וְהִיא תַּגִּיד לְךָ

          מִי הֶחָבֵר הָאַלְמוֹנִי שֶׁלְּךָ.

          קְלָלָה עַל הַסּוּפָה הַזֹּאת; אֲנִי

          הוֹלֵךְ לִמְצֹא הֵיכָן הַמֶּלֶךְ.

אַבִּיר:                                 תֵּן

           לִי יָד. אֵין לְךָ מָה לוֹמַר עוֹד?

קֶנְט:                                  רַק

           מִלָּה אַחַת, וְחִיּוּנִית מִכֹּל:

           שֶׁכְּשֶׁנִּמְצָא אֶת הוֹד רוֹמְמוּתוֹ –

           וּלְֹשֵם כָּך אֲנִי לְפֹה, אַתָּה

           לְשָׁם – נַזְעִיק אֶחָד אֶת הַֹשֵנִי.

          יוצאים.


מערכה 3, תמונה 2 -


סערה עדיין. נכנסים ליר והשוטה.

לִיר:       קְצֹף, רוּחַ, לֶחְיְךָ ֹשְבֹר! ְשְאַג, טְרֹף! 

                                       [/ סְחֹף, רוּחַ, לֶחְיְךָ סְדֹק! ְשְאַג, סְחֹף! ]

          אַתֶּם, מְעַרְבּוֹלוֹת וְהוּרִיקָנִים,

          שִׁצְפוּ, הָצִיפוּ אֶת כָּל הַצְּרִיחִים,

          הַטְבִּיעוּ שַׁבְשָבות! גִּצֵּי גָּפְרִית

          קוֹטְלֵי כָּל מַחְשָבָה, חֵיל הֶחָלוּץ

          שֶׁל הַבְּרָקִים בּוֹקְעֵי אַלּוֹן, חִרְכוּ

          אֶת שֵּׂיבָתי! בּוֹא, רַעַם מְטַלְטֵל

          הַכֹּל, מְעַךְ אֶת בֶּטֶן הָעוֹלָם

          הָעֲגֻלָּה, נַתֵּץ אֶת תַּבְנִיּוֹת  [/ הָעֲגַלְגֶּלֶת, סְדֹק אֶת תַּבְנִיוֹת]

          הַטֶּבַע, וְהַכְרֵת בְּבַת אַחַת

          כָּל זֶרַע שֶׁבּוֹרֵא כְּפוּיֵי טוֹבָה!

שׁוֹטֶה:    אָדוֹן-דּוֹד, לִטְחֹן מַיִם בְּבַיִת יָבֵשׁ עָדִיף מִלְּהִטָּחֵן בַּגֶּשֶׁם הַזֶּה בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ. אָדוֹן-דּוֹד-טוֹב, 'כָּנֵס פְּנִימָה, תְּבַקֵּשׁ אֶת הַבְּרָכָה שֶׁל הַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ. זֶה פֹּה לַיְלָה שֶׁלֹּא מְרַחֵם לֹא עַל חֲכָמִים לֹא עַל שׁוֹטִים.

לִיר:       מְלוֹא הַבֶּטֶן תִּנְהֲמוּ! לִירֹק

          אֵשׁ, לְהַתִּיז גְּשָׁמִים! גֶּשֶׁם וָאֵשׁ,

          רוּחַ וָרַעַם הֵם לֹא הַבָּנוֹת

          שֶׁלִּי; אֲנִי לֹא מַאֲשִׁים אֶתְכֶם,

          הָאֵיתָנִים, בְּרֹעַ-לֵב. לָכֶם

          אַף פַּעַם לֹא נָתַתִּי מַמְלָכָה

          וְלֹא קָרָאתִי יְלָדִים; אַתֶּם

          לֹא חַיָּבִים לִי מַס; אָז נָא הַנְחִיתוּ

          אֶת חֶדְוַתְכֶם הָאֲיֻמָּה. אֲנִי

          עוֹמֵד פֹּה עֶבֶד שֶׁלָּכֶם, זָקֵן

          מִסְכֵּן, רָפֶה, חַלָּשׁ, בָּזוּי. אֲבָל

          אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם שְׂכִירֵי-חֶרֶב

          זוֹחֲלֵי-גָּחוֹן אִם מוּכָנִים אַתֶּם

          עִם שְׁתֵּי בְּנוֹת-תֹּפֶת לְגַיֵּס צִבְאוֹת-

          שָׁמַיִם נֶגֶד רֹאשׁ זָקֵן לָבָן

          כְּמוֹ זֶה. אוֹ הוֹ! זֶה מְתֹעָב!

שׁוֹטֶה:   מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת לָשִׂים תָּ'רֹאשׁ שֶׁלּוֹ בִּפְנִים יֵשׁ לוֹ כִּסּוּי-רֹאשׁ טוֹב:

                   כְּשֶׁזָּנָב מִתְחַמֵּם לוֹ בַּחֹר

                   וְלָרֹאשׁ הַמִּסְכֵּן אֵין מִסְתּוֹר,

                   עַל שְׁנֵיהֶם חוֹגְגוֹת הַכִּנִּים,

                   וְזאֹת חֲתֻנַּת קַבְּצָנִים.

                   בֶּן-אָדָם שֶׁמַּחְשִׁיב אֲגוּדָל

                   אֲבָל לֹא שָׂם לַלֵּב לֵב בִּכְלָל

                   יִתְפַּתֵּל מִכְּאֵב יַבָּלוֹת,

                   יִתְפַּלֵּל קְצָת לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת.

          וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן, עוֹד לֹא הָיְתָה אִשָּׁה יָפָה שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פַּרְצוּפִים לָרְאִי.

          נכנס קנט [במסווה].

לִיר:       לֹא, לֹא, אֶהְיֶה מוֹפֵת שֶׁל הַבְלָגָה,

          כְּלוּם לֹא אַגִּיד.

קֶנְט:     מִי שָׁם?

שׁוֹטֶה:   מִי? לְפָנֶיךָ זֶרֶג וָדֶרֶג – בְּיַחַד אִישׁ חָכָם וְשׁוֹטֶה.

קֶנְט [לליר]: אוֹי לִי, אָדוֹן, אַתָּה פֹּה? יְצוּרִים

          שֶׁאוֹהֲבִים לֵילוֹת לֹא אוֹהֲבִים

          לֵילוֹת כָּאֵלֶּה. זַעַם הַשָּׁמַיִם

          מַבְעִית גַּם אֶת מְשׁוֹטְטֵי הַחֹשֶׁךְ,

          הֵם מִסְתַּגְּרִים בַּמְּעָרוֹת. בְּכָל

          ֹשְנוֹתַי כְּגֶבֶר מַטָּחִים שֶׁל אֵשׁ

          כָּאֵלֶּה, פִּיצוּצֵי רַעַם מַחְרִיד,

          רוּחַ נוֹהֶמֶת, ֹשְאָגוֹת גְשָמִים

          כְּמוֹ אֵלֶּה לֹא שָמַעְתִּי מֵעוֹדִי.

          טֶבַע אָדָם יִקְרֹס מוּל הַמְּצוּקָה

          וְהָאֵימָה.

לִיר:                  עַכְשָׁו שֶׁהָאֵלִים

          הָעֲצוּמִים, הַמְּחוֹלְלִים חֻרְבָּן

          כָּזֶה מֵעַל רָאשֵׁינוּ, יְחַפְּשֹוּ

          אֶת אוֹיְבֵיהֶם. רְעַד, לִכְלוּךְ מַסְתִּיר

          פְּשָׁעִים כְּמוּסִים שֶׁלֹּא הֻכּוּ בְּשׁוֹט

          הַצֶּדֶק. לְהִתְחַבֵּא כֻּלְּכֶם, שׁוֹפְכֵי-

          דָּם, נִשְׁבָּעִים לְשֶׁקֶר, מִתְחַסְּדִים

          וּמִּזְדַּוְּגִים לְתוֹעֵבָה. פַּרְפֵּר 

          וְהִתְפּוֹרֵר, מֹֻשְחָת שׁבְּמַסְוֶה

          שֶׁל תֹּם חָרַשְׁתָּ מְזִמּוֹת שֶל רֶצַח.

          עַוְלוֹת סְגוּרוֹת וּנְעוּלוֹת, נַפְּצוּ

          אֶת הַכִּסּוּי אֲשֶר מַסְתִּיר אֶתְכֶן,

          הִתְחַנְּנוּ לְאֵלֶּה הַשּׁוֹפְטִים

          הַנּוֹרָאִים לְרַחֲמִים. אֲנִי

          אִישׁ שֶׁחָטְאוּ כְּלַפָּיו יוֹתֵר מִכְּפִי

          שֶׁהוּא חָטָא.

קֶנְט:                 אוֹי לִי, גְּלוּי-רֹאשׁ? אָדוֹן

          שֶׁלִּי רַב-חֶסֶד, פֹּה קָרוֹב יֵשׁ דִּיר:

          הוּא יַעֲנִיק לְךָ קְצַת יְדִידוּת

          מוּל הַסּוּפָה. אַתָּה תָּנוּחַ שָׁם,

          אֲנִי לַבַּיִת הַקָּשֶׁה – קָשֶׁה

          אַף מִן הָאֶבֶן שֶׁבָּנְתָה אוֹתוֹ,

          שֶׁכְּשֶׁדָּרַשְׁתִּי לִרְאוֹתְךָ הֵגִיף

          אֶת שְׁעָרָיו – לְשָׁם אֶחְזֹר, לִסְחֹט

          מֵהֶם אֶת שְׁאֵרִית אֲדִיבוּתָם.

לִיר:      עֶשְׁתּוֹנוֹתַי אוֹבְדִים לִי. [לשוטה] יֶלֶד, בּוֹא.

         מָה שְׁלוֹם הַיֶּלֶד? קַר לוֹ? לִי עַצְמִי קַר.

         [לקנט] אֵיפֹה הַקַּשׁ הַזֶּה, חָבֵר? מַדָּע

         מֻפְלָא הוּא הַמַּחְסוֹר, הֹופֵך דְּבָרִים

         בְּזוּיִים לִיקָרִים. נֵלֵךְ; לַדִּיר.

        [לשוטה] שׁוֹטֶה מִסְכֵּן, עוֹד יֵשׁ בַּלֵּב שֶׁלִּי

        אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁמִּצְטַעֵר עָלֶיךָ.

שׁוֹטֶה:       מִי שֶׁאֶצְלוֹ הַמּוֹחַ עוֹד לֹא רֵיק,

                   שִׁירוּ הֵי-הוֹ, הַגֶּשֶׁם מִשְׁתּוֹלֵל,

              חַיָּב גַּם בְּמוּעָט לְהִסְתַּפֵּק,

                   כִּי הַגֶּשֶׁם מִתְגַּשֵּׁם לוֹ יוֹם וָלֵיל.

לִיר:    אֱמֶת, יַלְדּוֹן טוֹב. [לקנט] בּוֹא, תּוֹבִיל לַדִּיר.

         [יוצאים ליר וקנט]

שׁוֹטֶה:   זֶה לַיְלָה אַדִּיר לְצַנֵּן זַנְזֹנֶת. אֲנִי אַשְׁמִיעַ נְבוּאָה לִפְנֵי שֶׁאֵלֵךְ:

              כְּשְהַכֹּמֶר רַק אֹמֶר - לֹא דָּת, רַק מִלִּים,

              כְּשְתַ'בּירָה בְּמַיִם מוֹזְגִים מוֹהֲלִים,

              כְּשְאָצִיל מְלַמֵּד חַיָּטִים עַל תְּפִירָה,

              וְשֹוֹרְפִים בְּנֵי-אָדָם עַל נִאוּף, לֹא כְּפִירָה,

              בְּכָל מַלְכוּת בְּרִיטַ-נִ-יָה

              רַק מַעֲֹשֵה ֹשָטָן נִ'יָּה.

 

              כְּשֶׁיִּשְׁלֹט חֹק הַצֶּדֶק מֵאָלֶ"ף עַד תָּי"ו,

              וְאַבִּיר לֹא יִרְעַב, וְאָדוֹן לֹא יִכְאַב,

              כְּשֶׁלָּשׁוֹן לֹא תַּשְׁמִיץ יְדִידֶיהָ לַשָּׁוְא,

              וְכַיָּס לֹא יִסְחֹב שׁוּם אַרְנַק עוֹבֵר-שָׁב,

              כְּשֶׁמַלְוֶה בְּרִבִּית יְלַקֵּט פִּטְרִיּוֹת,

              וְסַרְסוּר עִם זַנְזֹנֶת יִבְנוּ כְּנֵסִיּוֹת –

              אָז יַגִּיעַ הַזְּמַן – אִם נִחְיֶה רַק בֵּינְתַיִם –

              שֶׁאָדָם כְּדֵי לָלֶכֶת יִצְעַד עַל רַגְלַיִם.

         אֶת הַנְּבוּאָה הַזֹּאת יְנַבֵּא מֶרְלִין הַקּוֹסֵם שֶׁל הַמֶּלֶךְ אַרְתּוּר, אֲבָל אֲנִי חַי לְפָנָיו, וְהִקְדַּמְתִּי אֶת זְמַנּוֹ.

            יוצא.


מערכה 3, תמונה 3 -


נכנסים גלוסטר ואדמונד, עם כלי-מאור.

גְּלוֹסְטֶר: אוֹי לָנוּ, אוֹי לָנוּ, אֶדְמוּנְד, לֹא לְרוּחִי הַעִנְיָנִים הָאֵלֶּה שֶׁכְּנֶגֶד-הַטֶּבַע. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי מֵהֶם רְשׁוּת לָחוּס עָלָיו, הֵם לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בְּבֵיתִי שֶׁלִּי; תָּבְעוּ מִמֶּנִּי בְּאִיּוּמֵי שִׂטְנָה-לָנֵצַח לֹא לְדַבֵּר בּוֹ, לֹא לְהַפְצִיר לְמַעֲנוֹ, וְלֹא לִתְמֹךְ בּו בְּשוּם אֹפֶן.

אֶדְמוּנְד:  מְאוֹד בַּרְבָּרִי וְנֶגֶד הַטֶּבַע.

גְּלוֹסְטֶר: עֲזֹב, אַל תַּגִּיד כְּלוּם. יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין הַדֻּכָּסִים, וְעִנְיָן גָּרוּעַ מִזֶּה: קִבַּלְתִּי מִכְתָּב הַלַּיְלָה – מְסֻכָּן לְדַבֵּר – נָעַלְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב בַּחַדְרוֹן שֶׁלִּי. עַל הַהַשְׁפָּלוֹת הָאֵלֶּה שֶׁסּוֹפֵג הַמֶּלֶךְ עַכְשָׁו – הַנְּקָמָה בַּדֶּרֶךְ. חֵלֶק מִן הַכּוֹחוֹת כְּבָר הִצִּיב רֶגֶל; אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לָתֵת כָּתֵף לַמֶּלֶךְ. אֲנִי אֲחַפֵּשׂ אוֹתוֹ וְאֶתֵּן לוֹ סַעַד בַּסֵּתֶר. אַתָּה לֵךְ וְתַעֲסִיק אֶת הַדֻּכָּס בְּשִׂיחָה, שֶׁהַצְּדָקָה שֶׁלִּי לֹא תִּתְגַּלֶּה לוֹ. אִם הוּא מְבַקֵּשׁ אוֹתִי, אֲנִי חוֹלֶה, הָלַכְתִּי לַמִּטָּה. גַּם אִם אָמוּת בְֹּשֶל זֶה – וּמְאַיְּמִים עָלַי בְּלֹא פָּחוֹת – אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדוֹנִי הַזָּקֵן חַיָּבִים לִסְעֹד. דְּבָרִים זָרִים וּמוּזָרִים מִתְחוֹלְלִים, אֶדְמוּנְד; בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הִזָּהֵר.

          יוצא.

אֶדְמוּנְד: עַל הַנְּדִיבוּת הָאֲסוּרָה הַזֹּאת

          אוֹדִיע לַדֻּכָּס מִיָּד, וְגַם

          עַל הַמִּכְתָּב. נִרְאֶה לִי, זֶה מַצְדִּיק

          תַּגְמוּל, וְכָךְ אַשִּיֹג אֶת כָּל אֲשֶר

          אָבִי מַפְסִיד, וְלֹא פָּחוֹת – הַכֹּל!

          צָעִיר יָקוּם כְּשֶׁהַזָּקֵן יִפֹּל.

          יוצא.


מערכה 3, תמונה 4 -


נכנסים ליר, קנט [במסווה] והשוטה.

קֶנְט:      זֶה הַמָּקוֹם, כְּבוֹדוֹ: אָדוֹן טוֹב, פְּנִימָה;

          כי עָרִיצוּת הַלַּיְלָה הַפָּתוּחַ

          קָֹשָה מִמָּה שֶׁטֶּבַע הָאָדָם

          יָכוֹל לִסְבֹּל. [סערה עדיין]

לִיר:                    עֲזֹב אוֹתִי לְבַד.

קֶנְט:      אָדוֹן טוֹב, פְּנִימָה, פֹּה.

לִיר:                               רוֹצֶה לִשְׁבֹּר

          לִי אֶת הַלֵּב?

קֶנְט:                   הַלְוַאי שֶׁיִּשָּׁבֵר

          שֶׁלִּי רִאשׁוֹן. אָדוֹן טוֹב, פְּנִימָה, בּוֹא.

לִיר:       אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה דָּבָר גָּדוֹל

          שֶׁהַסּוּפָה הַמְּחַרְחֶרֶת-רִיב

          פּוֹלֶשֶׁת לָנוּ לַבָּשָׂר: אוּלַי

          לְךָ, אַךְ כְּשֶׁנִּנְעַץ חֹלִי גָּדוֹל,

          אֶת הַפָּחוּת לֹא מַרְגִישִים. מִדֹּב

          אַתָּה תִּבְרַח, אַךְ אִם מְנוּסָתְךָ

          תּוֹבִיל אֶל יָם שׁוֹאֵג, תָּרוּץ לַדֹּב

          יָשָׁר לַלֹּעַ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה

          חָפְשִׁית, הַגּוּף רָגִישׁ... הַסְּעָרָה

          שבְּרֹאשִׁי נוֹטֶלֶת מֵחוּשַׁי

          כָּל שְׁבִיב תְּחוּשָׁה מִלְּבַד מָה שֶׁפּוֹעֵם בִּי:

          כְּפִיּוּת טוֹבָה שֶׁל יְלָדִים. זֶה לֹא

          כְּאִלּוּ שֶׁפֶּה זֶה יִנְֹשֹךְ יָד זֹו

          עַל שֶׁקֵּרְבָה אֵלָיו מָזוֹן? אֲבָל

          אֲנִי עוֹד אַעֲנִישׁ, עַד תֹּם. לֹא, לֹא

          אֶבְכֶּה יוֹתֵר. לִזְרֹק אוֹתִי הַחוּצָה

          בְּלַילָה שְכָּזֶּה? הַמְטִירוּ עוֹד!

          לֹא אֶשָּׁבֵר. בְּלַיְלָה ֹשְכָּזֶה?

          הוֹ רֵגָן, גּוֹנֵרִיל! אָב טּוֹב, זָקֵן,

          שֶׁבְּתֹם-לֵב נָתַן לָכֶן הַכֹּל –

          הוֹ, זֹאת הַדֶּרֶך אֶל הַשִּׁגָּעוֹן,

          רַק לֹא לְשָׁם; מַסְפִּיק עִם זֶה.

קֶנְט:                                     אָדוֹן

           טוֹב, הִכָּנֵס.

לִיר:                     לֹא, הִכָּנֵס אַתָּה.

          מְצָא אַתָּה מַרְגּוֹעַ. לִי סוּפָה

          זוֹ לֹא תִּתֵּן לִשְׁקֹעַ בִּדְבָרִים

          אֲשֶׁר יַכְאִיבוּ לִי יוֹתֵר. אֲבָל

          בְּכָל זֹאת אֶכָּנֵס; [לשוטה] קָדִימָה, יֶלֶד.

          עֹנִי-בְּלִי-גַּג עַל שְׁתַּיִם – לֹא, זוּז פְּנִימָה.

          אֲנִי אֶשָּׂא תְּפִלָּה, וְאָז אִישַׁן.  

          יוצא השוטה.

          [כורע] מְזֵי-רָעָב בְּלִי בֶּגֶד בַּאֲשֶׁר

          אַתֶּם, סוֹפְגֵי סְקִילות שֶׁל סְעָרָה

          שְאֵין בָּהּ רַחֲמִים, אֵיךְ יִֹשְמְרוּ

          אֶתְכֶם רֹאשְׁכֶם-בְּלִי-גַּג, גּוּפְכֶם-בְּלִי-אֹכֶל

          וְחַלּוֹנוֹת הַבֶּגֶד הַקָּרוּעַ

          מִפְּנֵי עוֹנוֹת כָּאֵלֶּה? הוֹ, פָּחוֹת

          מִדַּי נָתַתִּי דַּעֲתִי עַל זֶה.

          שְׂרָרָה, הִנֵּה תְּרוּפָה: חִשְׂפִי

          עַצְמֵךְ לָחוּשׁ מָה שֶׁחָשִׁים בְּזוּיִים,

          זִרְקִי לָהֶם אֶת כָּל הַמּוֹתָרוֹת

          שֶׁלָּךְ, שֶׁהַשָּׁמַיִם יֵרָאוּ

          צוֹדְקִים יוֹתֵר.

          נכנס השוטה, כמו מתוך הדיר.

אֶדְגַּר [מבפנים]: אַמָּה וָחֵצִי מִתַּחַת לַמַּיִם! אַמָּה וָחֵצִי: טוֹם הַמִּסְכֵּן!

שׁוֹטֶה:   אַל תִּכָּנֵס פֹּה, אָדוֹן-דּוֹד, יֵשׁ פֹּה שֵׁד. תַּצִּיל אוֹתִי, תַּצִּיל אוֹתִי!

קֶנְט:      תֵּן לִי אֶת הַיָּד שֶׁלְּךָ. מִי שָׁם?

שׁוֹטֶה:   שֵׁד, שֵׁד. הוּא אוֹמֵר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ טוֹם הַמִּסְכֵּן.

קֶנְט:      מִי וּמָה אַתָּה שֶׁנּוֹהֵם שָׁם בַּקַּשׁ? צֵא הַחוּצָה.

          נכנס אדגר [מוסווה כטום המסכן].

אֶדְגַּר:    לָעוּף, אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד עוֹקֵב אַחֲרַי. בָּעֻזְרָד הַמְּחֻדָּד נוֹשֵׁף הָרוּחַ הַקַּר. הְמְמְמְ, לֵךְ לַמִּטָּה הַקָּרָה שֶׁלְּךָ וְתִתְחַמֵּם.

לִיר:      מָה, נָתַתָּ הַכֹּל לַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ? וְעַד לְכָךְ הִגַּעְתָּ?

אֶדְגַּר:    מִי נוֹתֵן מָה לְטוֹם הַמִּסְכֵּן? שֶׁאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד הוֹלִיךְ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ אֵשׁ וְלֶהָבָה, דֶּרֶךְ מַפָּל וּמְעַרְבֹּלֶת, מֵעַל בִּצָּה וּמַדְמֵנָה; וְטָמַן לוֹ סַכִּינִים מִתַּחַת לַכַּר וְחֶבֶל-תְּלִיָּה בְּמוֹשַׁב הַתְּפִלָּה; הֵנִיחַ רַעַל-עַכְבָּרִים לְיַד הַדַּיְסָה שֶׁלּוֹ, הִכְנִיס לוֹ גַּאֲוָה לַלֵּב, לִרְכֹּב עַל סוּס אָדֹם עַל גֶּשֶׁר-עֲנָנִים חֲצִי-גְּבוֹהִים, לִרְדֹּף אַחַר הַצֵּל שֶׁלּוֹ בְּתוֹר בּוֹגֵד. בְּרָכָה עַל כָּל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים שֶׁלְּךָ, טוֹם הַמִּסְכֵּן קַר לוֹ. אוֹ דּוֹ-דֶּה-דּוֹ-דֶּה- דּוֹ-דֶּה... תְּבֹרַךְ מֵרוּחוֹת-פְּרָצִים, קְלָלוֹת-כּוֹכָבִים וְמַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת. תַּ'שֶׂה קְצַת צְדָקָה לְטוֹם הַמִּסְכֵּן, שֶׁאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד מְעַנֶּה אוֹתוֹ. הִנֵּה פֹּה יָכֹלְתִּי לִתְפֹּס אוֹתוֹ עַכְשָׁו, וְפֹּה, וְשׁוּב-פַּ'ם פֹּה, וְפֹּה. [סערה עדיין]

לִיר:     לָזֶה בְּנוֹתָיו הֵבִיאוּ? מָה, כְּלוּם לֹא

          יָכֹלְתָּ לְהַצִּיל? הַכֹּל נָתַתָּ?

שׁוֹטֶה:   לֹא, הוּא הִצִּיל שְׂמִיכָה, אַחֶרֶת אוֹי לַבּוּשָׁה שֶׁהָיְתָה לָנוּ כֻּלָּנוּ.

לִיר [לאדגר]:  כָּל חֹלִי שֶׁמְּרַחֵף שָׁם בָּאֲוִיר

          כְּעֹנֶשׁ עַל פִּשְׁעֵי אֱנוֹשׁ - הַלְוַאי

          יִפֹּל עַל הַבָּנוֹת שֶׁלְּךָ.

קֶנְט:      אֵין לוֹ בָּנוֹת, אָדוֹן.

לִיר:       תָּמוּת, בּוֹגֵד! כְּלוּם לֹא הָיָה מַפִּיל

          לְשֵׁפֶל אֶת הַטֶּבַע כָּכָה חוּץ

          מֵרֶשַׁע הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ. מָה, זֹאת

          אָפְנָה עַכְשָׁו שֶׁלְּאָבוֹת זְנוּחִים

          תִּהְיֶה עַל הַבָּשָׂר כָּל כָּךְ מְעַט

          חֶמְלָה? עֹנֶשׁ צוֹדֵק! זֶה הַבָּשָׂר

          אֲשֶׁר הוֹלִיד כָּאֵלֶּה עַרְפָּדוֹת.

אֶדְגַּר:   עַרְפָּד רִפֵּד בַּת-שֵׁד בְּשָׁד.

          הָלוּ, הָלוּ! פְּלוּ, פְּלוּ!

שׁוֹטֶה:   הַלַּיְלָה הַקַּר הַזֶּה יַהֲפֹךְ אֶת כֻּלָּנוּ לְשׁוֹטִים וּמְטֹרָפִים.

אֶדְגַּר:    הִזָּהֵר מֵאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד; כַּבֵּד אֶת הוֹרֶיךָ, קַיֵּם אֶת דְּבָרֶיךָ, אַל תִּשָּׁבַע, אַל תְּבַצַּע בִּצּוּעִין עִם אֵשֶׁת-אִישׁ בְּקִדּוּשִׁין, אַל תַּטֶּה אֶת לִבְּךָ הַמָּתוֹק אַחֲרֵי מַחְלָצוֹת גֵּאוֹת. טוֹם קַר-קַר-קַר לוֹ.

לִיר:        מָה אַתָּה הָיִיתָ?

אֶדְגַּר:      אִישׁ מְשָׁרֵת-חָצֵר, גֵּאֶה בְּלֵב וָשֵׂכֶל, מְסַלְסֵל שֵׂעָר, כְּפוּף כְּפָפוֹת וּמַגְבִּיהַּ מִגְבָּעוֹת, מְשָׁרֵת אֶת הַחֵשֶׁק שֶׁבְּלֵב הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁלִּי וְעוֹשֶׂה אִתָּהּ מַעֲשִׂים שֶׁל חֹשֶׁךְ; נִשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעוֹת לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁדִּבַּרְתִּי מִלִּים וְהֵפַרְתִּי אוֹתָן מוּל פַּרְצוּף הַשָּׁמַיִם הַמָּתוֹק. אֶחָד שֶׁיָּשֵׁן כְּשֶׁהוּא זוֹמֵם תַּאֲוָה וּמִתְעוֹרֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ. יַיִן אָהַבְתִּי – לָעֹמֶק, מִשְׂחֲקֵי-מַזָּל – בְּיֹקֶר; וּבְנָשִׁים, הִתְאַהַבְהַבְתִּי יוֹתֵר מֵהַסֻּלְטָן הַטּוּרְקִי: לֵב רוֹחֵשׁ כָּזָב, אֹזֶן הוֹלֵךְ רָכִיל, יָד מְגֹאָל בְּדָם; חֲזִיר בְּעַצְלוּת, שׁוּעָל בְּתַחְמָנוּת, זְאֵב בְּחַמְדָנוּת, כֶּלֶב עִם כַּלֶּבֶת, אַרְיֵה אוֹרֵב לַטֶּרֶף. הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן חֲרִיקָה שֶׁל נַעַל אוֹ אִוְשָׁה שֶׁל מֶשִׁי יִתְּנוּ אֶת לִבְּךָ הַמִּסְכֵּן בִִּידֵי אִשָּׁה. הַרְחֵק אֶת רַגְלְךָ מִבֵּית-זוֹנוֹת, אֶת יָדְךָ מִתַּחְתּוֹנִיּוֹת, אֶת עֶפְרוֹנְךָ מֵהַלְוָאוֹת, וְצֵא נֶגֶד אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד. עוֹד נוֹשֵׁף בָּעֻזְרָד הָרוּחַ הַקַּר, שִׁירוּ זִים, שִׁירוּ זוּם, דּוֹלְפִין-יֶלֶד, הוֹיְסָה! תֵּן תֵּן לוֹ, שֶׁיְּדַלֵּג לוֹ. [עדיין סערה]

לִיר:       אַתָּה מוּטָב הָיָה לְךָ בַּקֶּבֶר מֵאֲשֶׁר לְשַׁלֵּם בְּגוּפְךָ עַל הַשַּׁמּוֹת הָאֵלֶּה מִשָּׁמַיִם. מָה, זֶהוּ הָאָדָם וְלֹא יוֹתֵר? הַבִּיטוּ בּוֹ הֵיטֵב. אַתָּה לֹא לָוִיתָ מֵהַתּוֹלַעַת שׁוּם מֶשִׁי, מִן הַבְּהֵמָה שׁוּם עוֹר, מִן הַכִּבְשָׂה שׁוּם צֶמֶר, מִן הֶחָתוּל שׁוּם רֵיחַ. הָהּ?! הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹּה שְׁלוֹשָׁה מְתֻחְכָּמִים; אַתָּה הוּא הַדָּבָר עַצְמוֹ. אָדָם בְּלִי כָּל קִשּׁוּט-לְוַאי הוּא לֹא יוֹתֵר מֵחַיָּה כָּזֹאת, מִסְכֵּנָה, עֲרֻמָּה, עַל שְׁתַּיִם, כָּמוֹךָ. עוּפוּ, עוּפוּ, סִרְחֵי-עֹדֶף! קָדִימָה, כַּפְתּוֹרִים – לִפְרֹם!

            [תולש את בגדיו.

          נכנס גלוסטר, עם לפיד]

שׁוֹטֶה:     'בַקְּשָׁה -'בַקְּשָׁה, אָדוֹן-דּוֹד, תֵּרָגַע; זֶה לַיְלָה מְזֻפָּת לִשְׂחִיָּה. אִם הָיְתָה אֵשׁ קְטַנָּה בַּשְּׂדֵה-פֶּרֶא הַזֶּה, זֶה הָיָה כְּמוֹ לֵב שֶׁל זַנַּאי זָקֵן, נִיצוֹץ קָטָן, וְכָל יֶתֶר הַגּוּף קַר; תִּרְאֶה, הִנֵּה בָּאָה אֵשׁ מְהַלֶּכֶת.

אֶדְגַּר:      זֶה הַשָּׂטָן הַמַּשְׁתִּין פְלִיבֶּרְטִיגִ'יבֶּט: הוּא מַתְחִיל כְּשֶׁמְּגִיפִים אֶת הַתְּרִיסִים וּמִתְהַלֵּךְ עַד תַּרְנְגוֹל רִאשׁוֹן; הוּא נוֹתֵן בָּעַיִן שְׂעוֹרָה וּפְזִילָה, וְשׁוֹסֵעַ שֶׁסַע בַּשָּׂפָה; מַכֶּה אֶת הַחִטָּה בְּקִמָּחוֹן וּמַכְאִיב לַיְּצוּר הַמִּסְכֵּן שֶׁל הָאֲדָמָה.

                     וִיטוֹלְד הַקָּדוֹשׁ הִקִּיף תָּ'עֵמֶק שָׁלוֹשׁ פַּעַם,

                     פָּגַשׁ אֶת הַסּוּסָה סִיּוּט עִם תֵּשַׁע סְיָחֵי זַעַם,

                     צִוָּהּ שֶׁהִיא תָּזוּז

                     וְהַקְּלָלָה שֶׁלָּהּ תָּגוּז

                     וְסוּרִי לָךְ, לִילִית, וְסוּרִי סוּרִי.

קֶנְט:      מָה שְׁלוֹם מַעֲלָתְךָ?

לִיר:       מִי וּמָה זֶה?

קֶנְט [לגלוסטר]: מִי שָׁם? מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ?

גְּלוֹסְטֶר: מִי אַתֶּם שָׁם, אָהּ? אֵיךְ קוֹרְאִים לָכֶם?

אֶדְגַּר: טוֹם הַמִּסְכֵּן, שֶׁאוֹכֵל אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ הַשּׂוֹחָה, הַקַּרְפָּד, הָרֹאשָׁן, הַשְּׂמָמִית שֶׁבַּקִּיר וְהַסָּלָמַנְדְּרָה שֶׁבַּמַּיִם; – שֶׁבְּזַעַם לִבּוֹ, כְּשֶׁאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד מִשְׁתּוֹלֵל, אוֹכֵל גְּלָלֵי-פָּרָה בְּתוֹר סָלָט; בּוֹלֵעַ עַכְבְּרוֹשׁ שָׁמֵן וְגַם גְּוִיָּה שֶׁל כֶּלֶב; שׁוֹתֶה קְרוּם יְרֹקֶת שֶׁל בִּצַּת מַיִם עוֹמְדִים; שֶׁמַּלְקִים אוֹתוֹ מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ וְלוֹחֲצִים אוֹתוֹ בַּסַּד, בְּעֹנֶשׁ וּבַכֶּלֶא – שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁלוֹשׁ חֲלִיפוֹת עַל הַגַּב, שֵׁשׁ חֻלְצוֹת עַל הַגּוּף,

                    שֶׁהָיוּ לוֹ סוּסִים, כִּידוֹנִים, שִׁרְיוֹנִים,

                    אַךְ עַכְבָּרִים וּמַזִּיקִים וְעוֹד בְּנֵי-גֹּעַל

                                                    קְטַנְטַנִּים

                    הֵם מְזוֹנוֹ שֶׁל טוֹם זֶה שֶׁבַע שָׁנִים.

          הִזָּהֲרוּ מִזֶּה שֶׁבָּא אַחֲרַי! שָׁה-שָׁה, סְמַלְקִין, שֵׁד-עַכְבָּר, שָׁה-שָׁה, מִפְלָץ!

גְּלוֹסְטֶר: אֵין לְמַעֲלָתוֹ חֶבְרָה טוֹבָה יוֹתֵר?

אֶדְגַּר:    נְסִיךְ הַחֹשֶׁךְ הוּא אָדוֹן אָצִיל. קוֹרְאִים לוֹ מוֹדוֹ וְקוֹרְאִים לוֹ מָהוּ.

גְּלוֹסְטֶר: עַצְמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ, אֲדוֹנִי,

          הָפַךְ כָּל כָּךְ מֻשְׁחָת שֶׁהוּא שׂוֹנֵא

          אֶת מוֹלִידוֹ.

אֶדְגַּר:    טוֹם הַמִּסְכֵּן קַר-קַר לוֹ.

גְּלוֹסְטֶר [לליר]: בּוֹא נִכָּנֵס. חוּשׁ הַחוֹבָה שֶׁלִּי

          מוֹחֶה מוּל צַו בְּנוֹתֶיךָ הַקָּשֶׁה.

          גַּם אִם הוֹרוּ לִי לְהָגִיף דְּלָתוֹת,

          לָתֵת לַלַּיְלָה הֶעָרִיץ לִנְגֹּשׂ

          בְּךָ, הֵעַזְתִּי לְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ

          בַּחוּץ, וּלְהָבִיא אוֹתְךָ לְאָן

          שֶׁיֵּשׁ גַּם אֵשׁ גַּם אֹכֶל בְּהֶשֵּׂג-יָד.

לִיר:       תֵּן לְשׂוֹחֵחַ עִם הַפִילוֹסוֹף

          הַזֶּה דָּבָר רִאשׁוֹן. [לאדגר] מָה הַסִּבָּה

          לָרַעַם, אָהּ?

קֶנְט:                      אָדוֹן, קַבֵּל-נָא אֶת

          הַצָּעָתוֹ, בּוֹא הִכָּנֵס הַבַּיְתָה.

לִיר:       אֲנִי אַחְלִיף מִלָּה עִם הַיְּוָנִי

          הַמְּלֻמָּד. מַהוּ הַתְּחוּם שֶׁלְּךָ?

אֶדְגַּר:    אֵיךְ לַהֲדֹף אֶת אַשְׁמְדַאי וְלַהֲרֹג חֶלְאָה.

לִיר:       תֵּן לִי לִשְׁאֹל אוֹתְךָ מִלָּה אַחַת בִּפְרָטִיּוּת.

קֶנְט [לגלוסטר]: אָדוֹן, דַּבֵּר שׁוּב אֶל לִבּוֹ לָלֶכֶת;

          מוֹחוֹ מַתְחִיל לְהִתְעַרְעֵר.

גְּלוֹסְטֶר:                            אַתָּה

          יָכוֹל לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ? [עדיין סערה] בְּנוֹתָיו

          רוֹדְפוֹת אַחַר מוֹתוֹ. אָח, קֶנְט הַטּוֹב,

          הוּא לֹא אָמַר שֶׁכָּךְ מַמָּשׁ יִהְיֶה?

          גּוֹלֶה מִסְכֵּן... אַתָּה אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ

          הוֹפֵךְ לִמְטֹרָף; אֲנִי אוֹמֵר

          לְךָ, חָבֵר, אֲנִי עַצְמִי כִּמְעַט

          כְּבָר מְטֹרָף. הָיָה לִי בֵּן, עַכְשָׁו

          הוּא בֵּן-חוֹרֵג לַדָּם שֶׁלִּי; בִּקֵּשׁ

          לָקַחַת אֶת חַיַּי, וְלֹא מִזְּמַן,

          מַמָּשׁ רַק לֹא מִזְּמַן. אֲנִי אָהַבְתִּי

          אוֹתוֹ, חָבֵר, אַף אַבָּא לֹא אָהַב

          אֶת בְּנוֹ יוֹתֵר. אֱמֶת לוֹמַר לְךָ,

          יְגוֹן-הַלֵּב טָרַף לִי אֶת הַמּוֹחַ.

          אֵיזֶה מִין לַיְלָה זֶה? [לליר] אֲנִי מַפְצִיר

          בְּךָ, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:                סְלִיחָה בְּרַחֲמֶיךָ

          וּמְחִילָה! [לאדגר] מַר פִילוֹסוֹף נִשְׂגָּב,

          אֶת חֶבְרָתְךָ.

אֶדְגַּר:    טום קַר-קַר-קַר לוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: פְּנִימָה, בָּחוּר, לְשָׁם, לַדִּיר; שֶׁתִּתְחַמֵּם.

לִיר:       פְּנִימָה כֻּלָּם.

קֶנְט:                    מִפֹּה, אָדוֹן.

לִיר:                                    אִתּוֹ,

          אֲנִי נִצְמָד לַפִילוֹסוֹף שֶׁלִּי.

קֶנְט:      רַצֵּה אוֹתוֹ, אָדוֹן; תֵּן לוֹ לָקַחַת

          אֶת הַבַּרְנָשׁ.

גְּלוֹסְטֶר:               תִּקַּח אוֹתוֹ אַתָּה.

קֶנְט:      בּוֹא-בּוֹא, טִיפּוּס; תֵּלֵךְ אִתָּנוּ.

לִיר:       בּוֹא, אִישׁ אָתוּנָה טוֹב.

גְּלוֹסְטֶר: בְּלִי אַף מִלָּה, בְּלִי אַף מִלָּה; שָׁה, שָׁה.

אֶדְגַּר:           סֵר רוֹלַנְד עָלָה לְמִגְדַּל הַצְּלָלִים,

                   וְכָכָה אָמַר, בְּכָאֵלֶּה מִלִּים:

                   "פִי-פוֹ-פוּ-פָם, לֹא טָעִיתִי,

                   אֲנִי מֵרִיחַ דַּם אִישׁ בְּרִיטִי."

           יוצאים.


מערכה 3, תמונה 5 -


נכנסים קורנוול ואדמונד.

קוֹרְנְוָל:    אֲנִי אֶנְקֹם נְקָמוֹת לִפְנֵי שֶׁאֶעֱזֹב אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ.

אֶדְמוּנְד:   מַפְחִיד אוֹתִי מַשֶּׁהוּ לַחְשֹׁב עַד כַּמָּה עֲלוּלִים לְגַנּוֹת אוֹתִי, אָדוֹן, שֶׁהַטֶּבַע בִּי  מְפַנֶּה כָּךְ מָקוֹם לַנֶּאֱמָנוּת.

קוֹרְנְוָל:    עַכְשָׁו אֲנִי תּוֹפֵש שֶׁלֹּא נְטִיָּה רָעָה שֶׁל אָחִיךָ הִיא שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת מוֹתוֹ: הוּא הִתְקוֹמֵם בְּצֶדֶק עַל הָרֹעַ הַמְּגֻּנֶה שֶל אָבִיךָ.

אֶדְמוּנְד:   אֵיזֶה גּוֹרָל אָרוּר יֵשׁ לִי, שֶׁאֲנִי חַיָּב לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה שֶׁאֲנִי צוֹדֵק! זֶה הַמִּכְתָּב שֶׁהוּא דִּבֵּר עָלָיו, שֶׁמַּפְלִיל אוֹתוֹ כְּשֻׁתָּף-בְּיוֹדְעִין לְטוֹבַת צָרְפַת. הוֹ שָׁמַיִם! לוּ רַק לֹא הָיְתָה בְּגִידָה כָּזֹאת, וְלֹא אֲנִי הָיִיתִי חוֹשֵׂף אוֹתָהּ.

קוֹרְנְוָל:    בּוֹא אִתִּי לַדֻּכָּסִית.

אֶדְמוּנְד:   אִם תֹּכֶן הַמִּכְתָּב הַזֶּה וַדָּאִי, לְפָנֶיךָ עֵסֶק אֵימְתָנִי.

קוֹרְנְוָל:    אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר, זֶה עָשָׂה אוֹתְךָ לָרוֹזֵן שֶׁל גְּלוֹסְטֶר. לֵךְ תִּמְצָא אֵיפֹה אָבִיךָ, שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן כְּשֶׁנָּשִׂים עָלָיו יָד.

אֶדְמוּנְד [הצִדה]: אִם אֲנִי מוֹצֵא אוֹתוֹ מְנַחֵם אֶת הַמֶּלֶךְ, הַחֲשָׁדוֹת יֵלְכוּ וְיִתְפְּחוּ. [לקורנוול] אֲנִי אַתְמִיד בִּנְתִיב הַנֶּאֱמָנוּת, לַמְרוֹת שֶׁהָעִמּוּת בֵּינָהּ לְבֵין הַדָּם שֶׁלִּי כּוֹאֵב.

קוֹרְנְוָל:    אֲנִי אֶתֵּן בְּךָ אֶת אֱמוּנִי, וְאַתָּה תִּמְצָא אָב יָקָר בָּאַהֲבָה שֶׁלִּי.

          יוצאים.


מערכה 3, תמונה 6 -


נכנסים קנט [במסווה] וגלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר:  כָּאן טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ; קַבְּלוּ זֹאת בִּבְרָכָה. אֲנִי אֲנַסֶּה לְהוֹסִיף לָרְוָחָה כְּכָל שֶׁבִּיכָלְתִּי. אָשׁוּב אֲלֵיכֶם מַהֵר.

קֶנְט:     כָּל כּוֹחוֹת שִׂכְלוֹ נָסוֹגוּ בִּפְנֵי מַפֹּלֶת רוּחוֹ. שֶׁיִּגְמְלוּ לְךָ הָאֵלִים עַל הַנְּדִיבוּת שֶׁלְּךָ.

               יוצא גלוסטר.

               נכנסים ליר, אדגר [מוסווה כטום המסכן] והשוטה.

אֶדְגַּר:  הַשֵּׁד פְרָטֵרֶטוֹ קוֹרֵא לִי, וְאוֹמֵר לִי שֶׁנֵּירוֹן הַקֵּיסָר הוּא דַּיָּג בַּאֲגַם הַחֹשֶׁךְ. תִּתְפַּלֵּל, תָּם, וְהִשָּמֵר מֵאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד.

שׁוֹטֶה:  'בַקְּשָׁה, אָדוֹן-דּוֹד, תַּגִּיד לִי אִם אִישׁ מְשֻׁגָּע הוּא אִישׁ-אֲצֻלָּה אוֹ בַּעַל-נַחֲלָה?

לִיר:    מֶלֶךְ, מֶלֶךְ.

שׁוֹטֶה:  לֹא, בַּעַל-נַחֲלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִישׁ-אֲצֻלָּה בְּתוֹר בֵּן; כִּי רַק בַּעַל-נַחֲלָה מְשֻׁגָּע יִתֵּן לַבֵּן שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת אִישׁ-אֲצֻלָּה לְפָנָיו.

לִיר:    שֶׁלִּגְיוֹנוֹת עִם שַׁפּוּדִים מִסּוּג

        אָדֹם-לוֹהֵט יִצְלוּ אוֹתָן!

אֶדְגַּר:  אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד נוֹשֵׁךְ לִי אֶת הַגַּב.

שׁוֹטֶה:  מְשֻׁגָּע מִי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל נִמּוּס שֶׁל זְאֵב, בְּרִיאוּת שֶׁל סוּס, אַהֲבָה שֶׁל נַעַר אוֹ שְׁבוּעָה שֶׁל זוֹנָה.

לִיר:     זֶה יֵעָשֶׂה; אֲנִי אֶקְרָא לָהֶן

         לַדִּין מִיָּד. [לאדגר] שׁוֹפֵטוֹר מְלֻמָּד,

         שֵׁב פֹּה; [לשוטה] אַתָּה, מְאוֹר-בִּינָה, שֵׁב פֹּה.

         לֹא, שׁוּעָלוֹת –

אֶדְגַּר:   תִּרְאוּ אוֹתוֹ עוֹמֵד לוֹטֵשׁ עֵינַיִם! מָה, אַתְּ צְרִיכָה הַרְבֵּה עֵינַיִם בַּמִּשְׁפָּט, מָדָם?

                   עִבְרִי אֶת הַנַּחַל אֵלֵי, בֵּס נֶחְמֶדֶת!

שׁוֹטֶה:            סִירָתָהּ דּוֹלֶפֶת שָׁמָּה

                   וְהִיא לֹא אוֹמֶרֶת לָמָּה

                   לָבוֹא אֵלֶיךָ הִיא פּוֹחֶדֶת.

אֶדְגַּר:  אַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד רוֹדֵף אֶת טוֹם הַמִּסְכֵּן בְּקוֹל שֶׁל זָמִיר. הַשֵּׁד הוֹפּ-דַּנְס מְיַלֵּל בַּבֶּטֶן שֶׁל טוֹם לִשְׁנֵי דָּג-מָלוּחַ נָא. אַל תְּקַרְקֵר, מַלְאָךְ שָׁחֹר, אֵין לִי אֹכֶל בִּשְׁבִילְךָ.

קֶנְט:  מָה שְׁלוֹם כְּבוֹדוֹ? אַל תַּעֲמֹד כָּל כָּךְ

        הָמוּם. אוּלַי תִּשְׁכַּב עַל כַּר לָנוּחַ?

לִיר:    קֹדֶם לִשְׁפֹּט אוֹתָן. הַכְנִיסוּ אֶת

        הָרְאָיוֹת. [לאדגר] אִישׁ צֶדֶק בִּגְלִימָה,

        לִמְקוֹמְךָ. [לשוטה] אַתָּה, שֻׁתָּף שֶׁלּוֹ

        לְאִי-מַשּׂוֹא-פָּנִים, בּוֹא תִּסְתַּפְסֵל

        פֹּה לְצִדּוֹ. [לקנט] אַתָּה וַעַד פִּקּוּחַ;

        שֵׁב גַּם אַתָּה.

אֶדְגַּר:  הָבָה נִגְזֹר מִשְׁפַּט צֶדֶק.

                   יָשֵׁן אוֹ עֵר, רוֹעֶה נֶחְמָד?

                   כְּבָשֶׂיךָ הִתְפַּזְּרוּ.

                   תְּרוּעָה אַחַת מִפֶּה וְרַדְרַד –

                   כְּבָשֶׂיךָ יַחְזְרוּ.

       פְּרְרְרְר, הֶחָתוּל הוּא אָפֹרְרְר.

לִיר:   הַעֲמִידוּ אוֹתָהּ לַדִּין רִאשׁוֹנָה, זֹאת גּוֹנֵרִיל – בָּזֹאת הֲרֵינִי מֵעִיד בִּשְׁבוּעָה בִּפְנֵי הָאֲסֵפָה הַנִּכְבָּדָה הַזֹּאת – הִיא בָּעֲטָה בַּמֶּלֶךְ הַמִּסְכֵּן אָבִיהָ.

שׁוֹטֶה: בּוֹאִי הֵנָּה, גְּבֶרֶת: הַאִם שְׁמֵךְ גּוֹנֵרִיל?

לִיר:   הִיא לֹא יְכוֹלָה לְהַכְחִישׁ אֶת זֶה.

שׁוֹטֶה:  אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתֵךְ, חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ שְׁרַפְרַף.

לִיר:   וְהִנֵּה עוֹד אַחַת שֶׁעִקְמוּמֵי

       פָּנֶיהָ מְעִידִים מִמָּה מֻרְכָּב

       לִבָּהּ. עִצְרוּ אוֹתָהּ שָׁם! נֶשֶׁק, אֵשׁ,

       שְׁחִיתוּת בְּבֵית-הַדִּין! שׁוֹפֵטוֹר-שֶׁקֶר,

       לָמָּה נָתַתָּ לָהּ לְהִמָּלֵט?

אֶדְגַּר:  שֶׁיְּבֹרְכוּ חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים שֶׁלְּךָ.

קֶנְט:   אוֹי לִי! אֵיפֹה עַכְשָׁו הַהַבְלָגָה

        שֶׁהִתְגָּאֵיתָ בָּהּ כָּל כָּךְ, אָדוֹן?

אֶדְגַּר [הצִדה]: דִּמְעוֹת עֵינַי כְּבָר נִכְמָרוֹת עָלָיו

        כָּל כָּךְ, שֶׁהֵן מְטַשְׁטְשׁוֹת לִי אֶת

        הַמַּסֵּכָה.

לִיר:               הַכְּלַבְלַבִּים שֶׁלִּי

        וּמִי לֹא, בּוֹגֵדִיל, לָבַנְשׁ וּמֹתֶק,

        תִּרְאוּ אֵיךְ הֵם נוֹבְחִים אֵלַי כֻּלָּם.

אֶדְגַּר: טוֹם יַשְׁלִיךְ אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מוּלָם: גּוּרוּ, גּוּרִים! לְהִזְדַּנֵּב!

                 פֶּה לָבָן, שָׁחֹר, נַבְחָן,

                 זַב כַּלֶּבֶת וְנַשְׁכָן,

                 תַּחַשׁ, צַיִד, חַד-שִׁנַּיִם,

                 גּוּר גִּזְעִי אוֹ בֶּן-כִּלְאַיִם,

                 שְׁמוּט-זָנָב אוֹ מִשְׁתּוֹלֵל,

                 טוֹם יִגְרֹם לוֹ לְיַלֵּל;

                 כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁלִיךְ רֹאשׁ כָּךְ

                 כָּל בֶּן-כֶּלֶב חִישׁ יִבְרַח.

        דּוֹ, דֶּה, דֶּה, דֶּה. הַס הַס! עַד כָּאן! בּוֹא נִצְעַד לִלְוָיוֹת וִירִידִים וְעָרֵי-שׁוּק. טוֹם הַמִּסְכֵּן, הַשּׁוֹפָר שֶׁלְּךָ יָבֵשׁ.

לִיר:  אָז שֶׁיְּנַתְּחוּ אֶת הָאָנָטוֹמְיָה שֶׁל רֵגָן; שֶׁיִּרְאוּ מָה שׁוֹרֵץ סְבִיב הַלֵּב שֶׁלָּהּ. יֵשׁ אֵיזֶה גוֹרֵם בַּטֶּבַע שֶׁבּוֹרֵא לְבָבוֹת קָשִׁים כָּאֵלֶּה? [לאדגר] אוֹתְךָ, אָדוֹן, הֲרֵינִי מְמַנֶּה לְּאֶחָד מִן הַמֵּאָה שֶׁלִּי; אֲנִי רַק לֹא אוֹהֵב אֶת אָפְנַת הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁלְּךָ. אַתָּה אוּלַי תַּגִּיד שֶׁזֶּה בִּגּוּד פַּרְסִי, אֲבָל תַּחֲלִיף, תַּחֲלִיף.

קֶנְט:   בּוֹא-בּוֹא, אָדוֹן טוֹב, שְׁכַב פֹּה, נוּחַ קְצָת.

לִיר:  לֹא לְהַרְעִישׁ, לֹא לְהַרְעִישׁ, לִסְגֹּר אֶת הַוִּילוֹנוֹת. כָּכָה, כָּכָה, כָּכָה, אֲנַחְנוּ נֹאכַל אֲרוּחַת-עֶרֶב בַּבֹּקֶר כָּכָה, כָּכָה, כָּכָה. [הוא ישן]

שׁוֹטֶה:   וַאֲנִי אֵלֵךְ לִישֹׁן בַּצָּהֳרַיִם.

          נכנס גלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר: חָבֵר, בּוֹא; אֵיפֹה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ?

קֶנְט:    כָּאן; אַל תַּטְרִיד אוֹתוֹ; מוֹחוֹ נִטְרַף.

גְּלוֹסְטֶר: חָבֵר טוֹב, קַח אוֹתוֹ עַל הַיָּדַיִם.

          שָׁמַעְתִּי מְזִמָּה נֶגֶד חַיָּיו.

          יֵשׁ אַפִּרְיוֹן מוּכָן; הַשְׁכֵּב אוֹתוֹ

          עָלָיו, חָבֵר, וְצֵא לְדוֹבֶר, שָׁם

          תִּמְצָא גַּם יְדִידוּת גַּם הֲגָנָה.

          הָרֵם אֶת אֲדוֹנְךָ: אִם תִּשְׁתַּהֶה

          חֲצִי-שָׁעָה, חַיָּיו, בְּיַחַד עִם

          שֶׁלְּךָ וְכָל מִי שֶׁמֵּגֵן עָלָיו,

          צְפוּיִים לַאֲבַדּוֹן בָּטוּחַ. בּוֹא

          הָרֵם, הָרֵם, לֵךְ אַחֲרַי, אֶתֵּן

          לְךָ גִּישָׁה לִקְצָת צֵידָה.

קֶנְט:                              הַטֶּבַע

          הַמְּדֻכָּא יָשֵׁן. הַמְּנוּחָה

          אוּלַי רִכְּכָה סוֹף-סוֹף אֶת הַנִּימִים

          הַמְּרוּטִים, שֶׁבְּלִי מַרְגּוֹעַ אֵין

          סִכּוּי שֶׁיִּתְרַפְּאוּ. [לשוטה] בּוֹא, תַּעֲזֹר

          לִסְחֹב אֶת אֲדוֹנְךָ; אָסוּר לְךָ

          לְהִשָּׁאֵר פֹּה מֵאָחוֹר.

גְּלוֹסְטֶר:                         קָדִימָה!

          יוצאים [כולם מלבד אדגר; קנט והשוטה תומכים בליר].

אֶדְגַּר:    כְּשֶׁהַגְּדוֹלִים נוֹשְׂאִים כְּאֵב כָּמוֹנוּ,

          גַּם אֲסוֹנֵנוּ קְצָת פָּחוֹת אָסוֹן הוּא.

          סִבְלוֹ שֶׁל הַבּוֹדֵד הוּא כְּבַד מִשְׁקָל

          כְּשֶׁמִּסְּבִיבוֹ הַכֹּל צוֹהֵל וָקַל.

          אַךְ לְמַכְאוֹב הַלֵּב מְעַט יִיטַב

          כְּשֶׁעוֹד יָגוֹן שֻׁתָּף לְסִבְלוֹתָיו.

          אֵיךְ כְּאֵבִי נִרְאֶה שׁוּלִי כָּעֵת:

          אֲנִי כָּפוּף – הַמֶּלֶךְ מִתְמוֹטֵט,

          הוּא מִזַּרְעוֹ, אֲנִי מִן הַמַּזְרִיעַ.

          לֵךְ, טוֹם; הַקְשֵׁב לָרְחָשִׁים; תּוֹפִיעַ

          רַק כְּשֶׁלְּשׁוֹן הָרַע הַשַקְרָנִית

          תַּחְזֹר בָּה וְתִתְמֹךְ בּךָ שֵנִית.

          יִקְרֶה מָה שֶׁיִּקְרֶה הַלַּיְלָה, רַק

          שֶׁיִּמָּלֵט הַמֶּלֶךְ. טוֹם, אֱרֹב

          בַּצֵּל, בַּצֵּל.

          יוצא.


מערכה 3, תמונה 7 -


נכנסים קורנוול, רגן, גונריל, אדמונד ומשרתים.

קוֹרְנְוָל [לגונריל]: צְאִי מַהֵר לַדֶּרֶךְ אֶל בַּעֲלֵךְ מְכֻבָּדִי. הַרְאִי לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה: צְבָא צָרְפַת נָחַת. [למשרתים] לְכוּ חַפְּשׂוּ אֶת הַבּוֹגֵד גְּלוֹסְטֶר.

רֵגָן:      לִתְלוֹת אוֹתוֹ מִיָּד! [כמה משרתים רצים החוצה]

גּוֹנֵרִיל:   לְנַקֵּר לוֹ אֶת הָעֵינַיִם!

קוֹרְנְוָל:  הַשְׁאִירוּ אוֹתוֹ לְזַעַם זְרוֹעִי. אֶדְמוּנְד, שַׁמֵּשׁ חֶבְרָה לַאֲחוֹתֵנוּ; הַנְּקָמוֹת שֶׁאָנוּ אֲנוּסִים לְהַפִּיל עַל אָבִיךָ הַבּוֹגְדָן לֹא תֶּעֱרַבְנָה לְעֵינֶיךָ. יְיַעֲצוּ לוֹ לַדֻּכָּס שֶׁאֵלָיו אַתֶּם הוֹלְכִים לְהֵעָרֵךְ שָׁם בִּדְחִיפוּת. הָרָצִים שֶׁלָּנוּ יַעַבְרוּ בֵּינֵינוּ בִּמְהִירוּת עִם עִדְכּוּנִים. שָׁלוֹם, אָחוֹת יְקָרָה; שָׁלוֹם, כְּבוֹד הָרוֹזֵן שֶׁל גְּלוֹסְטֶר.

          נכנס אוסוולד.

          אָז מָה, אֵיפֹה הַמֶּלֶךְ?

אוֹסְוַלְד: כְּבוֹד גְּלוֹסְטֶר הָרוֹזֵן הוֹצִיא אוֹתוֹ

          מִכָּאן. שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה-שִׁשָּׁה

          מֵאַבִּירָיו, חַמִּים לִמְצֹא אוֹתוֹ,

          פָּגְשׁוּ אוֹתוֹ בַּשַּׁעַר, וְעִם עוֹד

          כַּמָּה מִן הַפְּקוּדִים שֶׁל הָרוֹזֵן,

          יָצְאוּ אִתּוֹ לְעֵבֶר דּוֹבֶר; שָׁם –

          כָּךְ הֵם מִתְרַבְרְבִים – יֵשׁ חֲבֵרִים

          שֶׁחֲמוּשִׁים טוֹב וּמְחַכִּים לָהֶם.

קוֹרְנְוָל:  הָבֵא סוּסִים לִגְבִרְתְּךָ. יוצא אוסוולד.

גּוֹנֵרִיל:   שָׁלוֹם, אָדוֹן מָתוֹק, אָחוֹת.

קוֹרְנְוָל:  אֶדְמוּנְד, שָׁלוֹם.

          יוצאים גונריל ואדמונד.

                   [למשרתים] חַפְּשׂוּ אֶת הַבּוֹגֵד

          מִגְּלוֹסְטֶר. כְּמוֹ גַּנָּב כִּפְתוּ אוֹתוֹ,

          הָבִיאוּ לְפָנֵינוּ.

            [יוצאים משרתים]

                           גַּם אִם לֹא

          נוּכַל לָקַחַת אֶת חַיָּיו לְלֹא

          מַרְאִית מִשְׁפָּט, כּוֹחֵנוּ בְּכָל זֹאת

          יִקֹּד קִדָּה בִּפְנֵי חֲרוֹן אַפֵּנוּ.

          שֶׁיְּגַנּוּ אֶת זֶה כֻּלָּם! לִבְלֹם

          הֵם לֹא יוּכְלוּ. מִי שָׁם? זֶה הַבּוֹגֵד?

          נכנס גלוסטר, מובא על ידי שניים או שלושה משרתים.

רֵגָן:       שׁוּעָל גּוֹמֵל רָעָה, זֶה הוּא.

קוֹרְנְוָל:  קִשְׁרוּ אֶת זְרוֹעוֹתָיו הַיְּבֵשׁוֹת

          חָזָק.

גְּלוֹסְטֶר:        מָה כַּוָּנַת מַעֲלַתְכֶם?

          קְחוּ בְּחֶשְׁבּוֹן, רֵעִים טוֹבִים שֶׁלִּי;

          אַתֶּם אוֹרְחַי. אַל תְּשַׂחֲקוּ אִתִּי

          בְּשׁוּם זָדוֹן, לֹא, חֲבֵרִים.

קוֹרְנְוָל:                                לִקְשֹׁר,

          אָמַרְתִּי –

          [משרתים כופתים את זרועותיו]

רֵגָן:       חָזָק, חָזָק! אוֹ, הוֹ, בּוֹגֵד, טִנֹּפֶת!

גְּלוֹסְטֶר: גְּבִירָה בְּלִי רַחֲמִים, זֶה אֲנִי לֹא.

קוֹרְנְוָל:  קִשְׁרוּ אוֹתוֹ אֶל הַכִּסֵּא הַזֶּה.

          [לגלוסטר] נָבָל, עוֹד תְּגַלֶּה – [רגן תולשת את זקנו]

גְּלוֹסְטֶר: בְּשֵׁם הָרַחֲמִים, זוֹ תּוֹעֵבָה

          לִמְרֹט אֶת הַזָּקָן שֶׁלִּי.

רֵגָן:       כָּל כָּךְ לָבָן, כָּזֶה בּוֹגֵד?

גְּלוֹסְטֶר:                             גְּבִירָה

          מִרְשַׁעַת, הַשֵּׂעָר שֶׁאַתְּ בּוֹזֶזֶת

          מִן הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי, יִצְמַח כָּפוּל

          לְהַרְשִׁיעֵךְ. אֲנִי הַמְּאָרֵחַ

          שֶׁלָּךְ; אָסוּר לָךְ בִּידֵי שׁוֹדֵד

          לִפְרֹעַ אֶת פָּנַי ֹשְחִיְכוּ לָךְ.

          מָה תַּעֲשׂוּ?

קוֹרְנְוָל:            קָדִימָה, אֲדוֹנִי,

          אֵיזוֹ תִּכְתֹּבֶת מִצָּרְפַת קִבַּלְתָּ

          לָאַחֲרוֹנָה?

רֵגָן:                   עֲנֵה פָּשׁוּט, אֲנַחְנוּ

          יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת.

קוֹרְנְוָל:                         וְאֵיזוֹ בְּרִית

          עָשִׂיתָ עִם אוֹתָם בּוֹגְדִים שֶׁבָּאוּ

          לַמַּמְלָכָה כָּעֵת?

רֵגָן:                         שֶׁלִּידֵיהֶם

          שָׁלַחְתָּ אֶת הַמֶּלֶךְ הַמְּשֻׁגָּע?

          דַּבֵּר.

גְּלוֹסְטֶר: יֵשׁ לִי מִכְתָּב כָּתוּב עַל-פִּי נִחוּשׁ,

          שֶׁבָּא מִמִּישֶׁהוּ נְטוּל פְּנִיּוֹת,

          לֹא מֵחַתְרָן.

קוֹרְנְוָל:                  פִּקֵּחַ.

רֵגָן:                              וְשַׁקְרָן.

קוֹרְנְוָל:  לְאָן שָׁלַחְתָּ אֶת הַמֶּלֶךְ?

גְּלוֹסְטֶר:                          דּוֹבֶר.

רֵגָן:       לָמָּה לְדוֹבֶר? לֹא אִיַּמְנוּ בַּל –

קוֹרְנְוָל:  לָמָּה לְדוֹבֶר? שֶׁיָּשִׁיב עַל זֶה.

גְּלוֹסְטֶר: כָּבוּל כְּמוֹ דֹּב, עָלַי לַחְשֹׁק שִׁנַּיִם.

רֵגָן:       לָמָּה לְדוֹבֶר, אֲדוֹנִי?

גְּלוֹסְטֶר: שֶׁלֹּא לִרְאוֹת כֵּיצַד אַתְּ מְנַקֶּרֶת

          בְּצִפָּרְנֵי אַכְזָרִיּוּת אֶת שְׁתֵּי

          עֵינָיו, זְקֵנוֹת וּמִסְכֵּנוֹת; וְלֹא

          אֶת אֲחוֹתְךָ הָאֵימְתָנִית נוֹעֶצֶת

          נִיבֵי חֲזִיר בִּבְשַׂר מֶלֶךְ מָשׁוּחַ.

          מוּל סְעָרָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁבָּהּ עָמַד

          בְּרֹאשׁ חָשׂוּף, בְּלֵיל צַלְמָוֶת, גַּם

          הַיָּם הָיָה גּוֹאֶה עִם נַחְשׁוֹלָיו

          וּמְכַבֶּה אֵשׁ כּוֹכָבִים.

          אַךְ, לֵב זָקֵן מִסְכֵּן, הוּא רַק עָזַר

          לַשַּׁחַק לְהַמְטִיר. אִם זְאֵבִים

          הָיוּ מְיַלְּלִים בְּשַׁעֲרֵךְ

          בַּזְּמַן הַמַּר הַזֶּה, הָיִית אוֹמֶרֶת:

          "שׁוֹעֵר טוֹב, פְּתַח." גַּם לָאַכְזָר יֵשׁ גְּבוּל.

          אַך עוֹד אֶרְאֶה אֵיך עַל צֶאֱצָאִים

           כָּאֵלֶּה הַנְּקָמָה תִּנְחַת.

קוֹרְנְוָל:                              לִרְאוֹת

          כְּבָר לֹא תִּרְאֶה. אֶת הַכִּסֵּא תַּחְזִיקו!

          עַל שְתֵּי עֵינֵיךָ אֵלֶּה פֹּה אֶדְרֹךְ.

          קורנוול מנקר אחת מעיניו של גלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר: מִי שֶׁחוֹשֵׁב לִחְיוֹת עַד גִּיל זִקְנָה,

          שֶׁיַּעֲזֹר לִי! – אוֹ, אַכְזָר! – אֵלִים, אוֹ!

רֵגָן:       צַד זֶה יִלְעַג לַזֶּה – אֶת הַשְּׁנִיָּה גַּם.

קוֹרְנְוָל:  וְאִם תִּרְאֶה אֶת הַנְּקָמָה –

מְשָׁרֵת 1:                            עֲצֹר,

          אָדוֹן. אֲנִי בְּשֵׁרוּתְךָ מִגִּיל

          יַלְדוּת, אַך לֹא הֵיטַבְתִי לְשָרֵת

          אַף פַּעַם כְּמוֹ הָרֶגַע כְּשֶׁאֲנִי

         קוֹרֵא לְךָ עֲצֹר.

רֵגָן:                      הֵי, מָה זֶה, כֶּלֶב?

מְשָׁרֵת 1: אִם לָךְ הָיָה זָקָן עַל הַסַּנְטֵר,

          הָיִיתִי מְטַלְטֵל אוֹתוֹ. מָה יֵשׁ לָךְ?

קוֹרְנְוָל:   בֶּן-כֶּלֶב עֶבֶד! שולפים ונלחמים.

מְשָׁרֵת 1: לֹא לֹא אָז בּוֹא, הַזַּעַם פֹּה יַכְרִיעַ.

          הוא פוצע את קורנוול.

רֵגָן [למשרת אחר]: תֵּן אֶת הַחֶרֶב. שֶׁאִכָּר יָעֵז כָּךְ?

          היא לוקחת את החרב ומסתערת עליו מאחור. הורגת אותו.

מְשָׁרֵת 1: אָאא, אָאא, נִרְצַחְתִּי. אֲדוֹנִי, עוֹד יֵשׁ

          לְךָ עַיִן אַחַת לִרְאוֹת קְלָלוֹת

          נוֹחֲתוֹת עָלָיו. אָאאא! [הוא מת]

קוֹרְנְוָל:  טוֹב, בּוֹא נִמְנַע שֶׁהִיא תִּרְאֶה יוֹתֵר

          חָלִילָה. צְאִי, רַפְרֶפֶת מְאוּסָה! -

          אָז אֵיפֹה הַבָּרָק שֶׁלָּךְ עַכְשָׁו?

גְּלוֹסְטֶר: הַכֹּל חָשׁוּךְ, פָּרוּץ. אֵיפֹה בְּנִי אֶדְמוּנְד?

          אֶדְמוּנְד, הַצֵּת אֶת כָּל גִּצֵּי הַטֶּבַע

          לִנְקֹם עַל הַזְּוָעָה הַזֹּאת.

רֵגָן:                                  אַח ֹשְתוֹק,

          נָבָל בּוֹגֵד. אַתָּה קוֹרֵא לָזֶה

          שֶׁמְּתַעֵב אוֹתְךָ. הוּא, הוּא חָשַׂף

          לָנוּ אֶת כָּל מַסֶּכֶת בְּגִידוֹתֵיךָ,

          הוּא טוֹב מִכְּדֵי לַחְמֹל עָלֶיךָ.

גְּלוֹסְטֶר:                              אָאא

          טִמְטוּם ֹשֶלִי! אָז אֶדְגַּר סְתָם הֻכְתַּם?

          אֵלִים טוֹבִים, סִלְחוּ לִי וּבָרְכוּ

          אוֹתוֹ.

רֵגָן [למשרתים]:   לִדְחֹף אוֹתוֹ מִחוּץ לַשַּׁעַר,

          שֶׁיְּרַחְרֵחַ אֶת דַּרְכּוֹ לְדוֹבֶר.

          אָדוֹן, מָה? אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה!

קוֹרְנְוָל:                                   נִפְצַעְתִּי.

          תִּמְכִי בִּי, גְּבֶרֶת. [למשרתים] לְהָעִיף הַחוּצָה

          אֶת הַנָּבָל-בְּלִי-עַיִן. תִּזְרְקוּ

          אֶת הַפִּשְׁפֵּשׁ עַל תֵּל הַזֶּבֶל.

          יוצאים משרתים עם גלוסטר.

                                       רֵגָן,

          אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְאַבֵּד דָּם; זֶה

          לֹא זְמַן לְהִפָּצַע. תְּנִי אֶת זְרוֹעֵךְ.

          יוצאים קורנוול ורגן.

מְשָׁרֵת 2:  אֲנִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת כָּל פֶּשַע אִם

          יֵצֵא לָאִישׁ הַזֶּה קְצַת טוֹב.

מְשָׁרֵת 3:                           אִם הִיא

          תִּחְיֶה לָמוּת בְּגִיל שֵׂיבָה טוֹבָה,

          כָּל הַנָּשִׁים תִּהְיֶינָה מִפְלָצוֹת.

מְשָׁרֵת 2:  נֵלֵךְ עִם הַזָּקֵן, וּנְסַדֵּר 

          ֹשְהַמְּשֻגָּע יִקַּח אוֹתוֹ. טֵרוּף   

          כְּמוֹ זֶה שֶלוֹ נִרְתָּם לְכָל דָּבָר.

מְשָׁרֵת 3:  תֵּלֵךְ אַתָּה; אֲנִי אָבִיא פִּשְׁתָּן

          וּקְצַת חֶלְבּוֹן בֵּיצִים לִמְרֹחַ עַל

          פָּנָיו הַמְּדַמְּמִים. שֶׁיַּעַזְרוּ

          לוֹ הַשָּׁמַיִם!

            יוצאים.


מערכה 4, תמונה 1 -


נכנס אדגר [במסווה של טום המסכן].

אֶדְגַּר:    וּבְכָל זֹאת כָּךְ מוּטָב, לְהֵחָשֵׁב

          נִתְעָב, מִלִּ הְ י וֹ ת נִתְעָב מֻקָּף

          בַּחֲנֻפָּה. לִחְיוֹת עָמֹק בְּשֵׁפֶל –

          שִׁקּוּץ הֲכִי מֻקְצֶה שֶׁל הַמַּזָּל –

          בָּזֶה עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה... וְאֵין שׁוּם פַּחַד!

          שִׁנּוּי לְרַע יֵשׁ רַק מִטּוֹב, מֵרַע

          חוֹזְרִים לִצְחֹק. אִם כָּכָה, רִיק, הֱיֵה

          בָּרוּךְ, הֲרֵינִי מְחַבֵּק אוֹתְךָ;

          הַשֶּׁרֶץ שֶׁהֵעַפְתָּ לַתַּחְתִּית

          אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם לַסּוּפוֹת שֶׁלְּךָ.

          נכנס גלוסטר, מובל בידי זקן.

          אֲבָל מִי בָּא פֹּה? אַבָּא, קְרוּעַ-עַיִן!

          עוֹלָם, עוֹלָם, הוֹ הָעוֹלָם!

          לוּלֵא הָעִוּוּתִים שֶׁמַּמְאִיסִים

          אוֹתְךָ, אֵיזֶה אָדָם הָיָה מַשְׁלִים

          עִם הַזִּקְנָה?

זָקֵן:     הוֹ, אָדוֹן טוֹב שֶׁלִּי, אֲנִי הָיִיתִי אִכָּר שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אַבָּא שֶׁלְּךָ זֶה אַרְבָּעָה עֲשׂוֹרִים –

גְּלוֹסְטֶר:  לֵךְ, לֵךְ מִכָּאן; חָבֵר טוֹב, הִסְתַּלֵּק.

          הַנֶּחָמָה שֶׁלְּךָ לִי לֹא תֵּיטִיב,

          וּלְךָ הִיא רַק תַּזִּיק.

זָקֵן:                          אֲבוֹי, אָדוֹן,

          אֵינְךָ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת דַּרְכְּךָ.

גְּלוֹסְטֶר: אֵין לִי שׁוּם דֶּרֶךְ, לֹא צָרִיךְ עֵינַיִם:

          מָעַדְתִּי כְּשֶׁרָאִיתִי. מַה שְיֵש

          לָנוּ מַקְנֶה מִין בִּטָּחוֹן, אַך זוֹ

          טָעוּת - הָ"אֵין" שָׁוֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

          הוֹ אֶדְגַּר בֵּן יָקָר, טֶרֶף הַזַּעַם

          שֶׁל אַבָּא מְסֻנְוָר, לוּ רַק אֶחְיֶה

          לִרְאוֹת אוֹתְךָ בִּנְגִיעָה, אֹמַר

          שֶׁיֵּשׁ לִי שׁוּב עֵינַיִם.

זָקֵן:                         מָה זֶה? מִי שָׁם?

אֶדְגַּר [הצִדה]: אֵלִים! מִי, מִי יָכוֹל לוֹמַר "אֲנִי

          בְּשֵׁפֶל הַתַּחְתִּית"? אֲנִי יוֹתֵר

          בְּשֵׁפֶל מאֵי-פַּעַם.

זָקֵן [לגלוסטר]:   זֶה שָׁם טוֹם,

          מִסְכֵּן-מְשֻׁגָּע.

אֶדְגַּר [הצִדה]:    וְעוֹד יָכוֹל לִהְיוֹת

          יוֹתֵר בַּשֵּׁפֶל; כָּל עוֹד אֶפְשָׁרִי

          לוֹמַר "זֶה שִׂיא הַשֵּׁפֶל" – זֶה עוֹד לֹא

          הַשִּׂיא.

זָקֵן [לאדגר]:   בָּחוּר, לְאָן, הֵי?

גְּלוֹסְטֶר:                                  זֶה קַבְּצָן?

זָקֵן:       הוּא מְשֻׁגָּע, וְגַם קַבְּצָן.

גְּלוֹסְטֶר: מְעַט שְׁפִיּוּת עוֹד יֵשׁ בּוֹ, אִם יָכוֹל

          הוּא לְקַבְּצֵן. בַּסְּעָרָה שֶׁל אֶמֶשׁ

          טִיפּוּס כָּזֶה רָאִיתִי, וְחָשַׁבְתִּי:

          אָדָם הוּא רַק תּוֹלַעַת. בְּנִי אָז צָף

          בְּדַעְתִּי, אַךְ דַּעְתִּי הָיְתָה

          עֲדַיִן בְּסִכְסוּךְ אִתּוֹ. מֵאָז

          שָׁמַעְתִּי עוֹד. כְּמוֹ זְבוּב בִּידֵי פִּרְחָח

          אֲנַחְנוּ לָאֵלִים, וְהֵם הוֹרְגִים

          אוֹתָנוּ סְתָם כְּשַׁעֲשׁוּעַ.

אֶדְגַּר [הצִדה]:        מַה

       עוֹֹשִים? זֶה עֵסֶק רַע לְהִתְמַקְיֵן

       מוּל הַיָּגוֹן, קְלָלָה לְעַצְמְךָ

        וְלַזּוּלָת. [לגלוסטר]: בְּרָכוֹת לְךָ, כְּבוֹדוֹ!

גְּלוֹסְטֶר: זֶה הַבַּרְנָשׁ בְּלִי בֶּגֶד?

זָקֵן:                            כֵּן, אָדוֹן.

גְּלוֹסְטֶר:   אָז אָנָּא, לֵךְ מִכָּאן. וְאִם תַּשִּׂיג

           אוֹתָנוּ עוֹד פַּרְסָה אוֹ שְׁתַּיִם עַל

           הַשְּׁבִיל לְדוֹבֶר, בְֹּשֵם אַהֲבַתְךָ

           הַנּוֹשָנָה, הָבֵא אֵיזֶה כִּסּוּי

           לַנְּשָׁמָה הָעֲרֻמָּה הזאת,

           שֶׁאֶתְחַנֵּן כִּי תּוֹבִילֵנִי.

זָקֵן:      אֲבוֹי, אָדוֹן, הוּא מְשֻׁגָּע.

גְּלוֹסְטֶר: זֹאת קִלְלַת הַזְּמַן: מְשֻׁגָּעִים

          מַנְחִים עִוְּרִים. עֲשֵׂה מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי,

          אוֹ מַה ֹשְרַק תִּרְצֶה; אך הָעִקָּר,

          לֵךְ, לֵךָ.

זָקֵן:       אָבִיא לוֹ אֶת הַבֶּגֶד הֲכִי טוֹב

          שֶׁלִּי, יִקְרֶה מָה שֶׁיִקְרֶה.

            יוצא.

גְּלוֹסְטֶר: הֵי שָׁם, אַתָּה, בָּחוּר עָרֹם.

אֶדְגַּר:    טוֹם הַמִּסְכֵּן קַר-קַר-לוֹ. [הצִדה] לֹא יָכוֹל

          לְהִתְמַקְיֵן יוֹתֵר –

גְּלוֹסְטֶר:                   בּוֹא-בּוֹא, בָּחוּר.

אֶדְגַּר [הצִדה]: אֲבָל חַיָּב. [לגלוסטר] שֶׁתְּבֹרַכְנָה שְׁתֵּי

          עֵינֶיךָ, הֵן זוֹלְגוֹת דָּם.

גְּלוֹסְטֶר: מַכִּיר אֶת הַנָּתִיב לְדוֹבֶר?

אֶדְגַּר:  כָּל גֶּדֶר וְכָל שַׁעַר, שְׁבִיל-סוּסִים אוֹ דֶּרֶךְ-הֵלֶךְ. טוֹם הַמִּסְכֵּן הִבְהִילוּ לוֹ אֶת כָּל הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר שֶׁלּוֹ. שֶׁתְּבֹרַךְ, בַּעַל-בַּיִת-טוֹב, מֵאַשְׁמְדַאי הַמַּשְׁמִיד. חֲמִשָּׁה בְּנֵי-שֵׁד נִכְנְסוּ בְּתוֹךְ טוֹם בְּבַת-אַחַת, זֶה שֶׁל הַזִּמָּה, הַיָּדוּעַ בְּתוֹר אוֹבִּידִיקוּט; הוֹבִּידִידֶנְס, נְסִיךְ הָאֹפֶל; הַשֵּׁד מָהוּ, אֲשֶׁר עַל הַגְּנֵבָה; מוֹדוֹ, שֶׁעַל הָרֶצַח; פְלִיבֶּרְטִיגִ'יבֶּט, הַגַּחְכָן הַתַּכְכָן, שֶׁמְּקַנֵּן מֵאָז וּמֵעוֹלָם בִּמְשָׁרְתוֹת וּבְחַדְרָנִיּוֹת. אָז שֶׁתְּבֹרַךְ, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: בּוֹא, קַח אֶת הָאַרְנָק הַזֶּה, אַתָּה

          שֶׁחֲבָטוֹת שְׁחָקִים הִשְׁפִּילוּ עַד

          עָפָר. אֻמְלָלוּתִי תַּרְבֶּה לְךָ

          שִׂמְחָה. שָׁמַיִם, לוּ יְהִי! שֶׁכָּל

         אִישׁ מְדֻשָּׁן שְׁטוּף-תַּאֲוָה אֲשֶר

          מְשַׁעְבֵּד אֶת מִצְוַתְכֶם לְפִיו,

          שֶלֹא רוֹאֶה כִּי הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ,

          יַרְגִּישׁ אֶת כּוֹחֲכֶם מַהֵר; וְכָךְ

          בַּחֲלֻקָּה שָוָה יִּמָּחֲקוּ

          הַמּוֹתָרוֹת, וּלְכָל אָדָם יִהְיֶה

          מַסְפִּיק. אַתָּה מַכִּיר אֶת דּוֹבֶר?

אֶדְגַּר:                                    כֵּן.

גְּלוֹסְטֶר: יֵשׁ צוּק אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ, רָם וְכָפוּף,

          מַשְׁקִיף אֵימִים עַל פִּי תְּהוֹם צָרָה;

         הָבֵא אוֹתִי רַק עַד קָצֵהוּ, אָז

          אָקֵל בְּמַשֶּׁהוּ יָקָר שֶׁיֵּשׁ לִי

          עַל נֵטֶל סִבְלְךָ. מִן הַמָּקוֹם

         הַהוּא לֹא אֶזְדַּקֵּק לְהַדְרָכָה עוֹד.

אֶדְגַּר:    תֵּן לִי אֶת זְרוֹעֲךָ, טוֹם הַמִּסְכֵּן

         יוֹבִיל אוֹתְךָ.

          יוצאים.


מערכה 4, תמונה 2 -


נכנסים גונריל, אדמונד ואחריהם אוסוולד.

גּוֹנֵרִיל:   בָּרוּךְ הַבָּא, אָדוֹן. אֲנִי תְּמֵהָה

          שֶׁבַּעֲלִי חֲבִיב-הַסֵּבֶר לֹא

          בָּא לִקְרָאתֵנוּ. [לאוסוולד] אֵיפֹה אֲדוֹנְךָ?

אוֹסְוַלְד: גְּבִרְתִּי, בִּפְנִים; אַךְ אִישׁ לֹא הִשְׁתַּנָּה כָּךְ.

          סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהַצָּבָא נָחַת;

          הוּא רַק חִיֵּךְ. סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁאַתְּ

          בַּדֶּרֶךְ. תְּשׁוּבָתוֹ: "חֲבָל כִּפְלַיִם".

          וּכְשֶׁדִּוַּחְתִּי עַל זְמָמָיו שֶׁל גְּלוֹסְטֶר

          וְהַשֵּׁרוּת הַנֶּאֱמָן שֶׁל בְּנוֹ,

          קָרָא לִי כְּסִיל, אָמַר: "אַתָּה הוֹפֵך

          הַכָּל." מָה שֶׁאָמוּר לְהַרְגִּיזוֹ –

          מַרְגִּיעַ, הַמַּרְגִּיעַ – מְעַצְבֵּן.

גּוֹנֵרִיל [לאדמונד]: אָז אַל תַּמְשִׁיךְ עוֹד. נֶפֶש שֶל פַּחְדָן,

          שָׁפָן שֶׁלֹּא מֵעֵז לִפְעֹל. לִבּוֹ

          אָדִישׁ לְעָוֶל שֶׁדּוֹרֵשׁ תְּגוּבָה

          קָשָה. הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁלָּנוּ מִן

          בַּדֶּרֶךְ עֲשׂוּיוֹת לְהִתְגַּשֵּׁם עוֹד.

          שׁוּב, אֶדְמוּנְד, אֶל גִּיסִי; זָרֵז אוֹתוֹ

          בְּגִיּוּסֵי גְּדוּדָיו, וּתְפֹס פִּקּוּד.

          אֲנִי צְרִיכָה לִדְאֹג לְחִלּוּפֵי

          תַּפְקִיד פֹּה, וְלָשִׂים אֶת הַסְּרִיגָה

          בִּידֵי הַבַּעַל. הַמְּשָׁרֵת הַזֶּה

          הוּא מְהֵימָן וִיקַשֵּׁר בֵּינֵינוּ.

          אָז בְּקָרוֹב מְאוֹד תִּשְׁמַע – אִם רַק

          תָּעֵז וּתְגַלֶּה יָזְמָה – פְּקֻדָּה

          מִפִּי גְּבִירָה. עֲנֹד אֶת זֶה –

          [מניחה שרשרת סביב צווארו]

                                        בְּלִי אַף

          מִלָּה, הַרְכֵּן רֹאשׁ. הַנְּשִׁיקָה הַזֹּאת,

          אִלּוּ הֵעֵזָה לְדַבֵּר, הָיְתָה

          זוֹקֶפֶת אֶת הַלֵּב שֶׁלְּךָ אֶל עָל.

          שְׁתֹל אֶת הַזֶּרַע בְּרֹאשְׁךָ, שָׁלוֹם –

אֶדְמוּנְד: שֶׁלָּךְ גַּם בְּשׁוּרוֹת הַמָּוֶת.

          יוצא.

גּוֹנֵרִיל:                        גְּלוֹסְטֶר

          יָקָר יָקָר שֶׁלִּי. הָהּ, הַהֶבְדֵּל

          בֵּין גֶּבֶר זֶה וְגֶבֶר זֶה! לְךָ

          מַגִּיעַ חֶסֶד שֶׁל אִשָּׁה, שׁוֹטֶה

          עוֹשֵׁק אֶת מִטָּתִי.

אוֹסְוַלְד: גְּבִירָה, הִנֵּה בָּא אֲדוֹנִי.

          נכנס אולבני.

גּוֹנֵרִיל:   אֲנִי שָׁוָה שְׁרִיקָה.

אוֹלְבָּנִי:                    הוֹ גּוֹנֵרִיל,

          אַתְּ לֹא שָׁוָה אֶת הָאָבָק אֲשֶר

          תָּעִיף כָּל רוּחַ בְּפָנַיִךְ. סְגוֹר-

          נַפְשֵׁךְ מַפְחִיד אוֹתִי; טֶבַע שֶׁבָּז

          לְמוֹצָאוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ גְּבוּל.

          זֹאת שֶׁכּוֹרֶתֶת אוֹ עוֹקֶרֶת אֶת

          עַצְמָהּ מִשֳּׁרָשֶׁיהָ, אֲנוּסָה

          לִנְבֹּל וּלְהוֹבִישׁ לַמָּוֶת.

גּוֹנֵרִיל:   מַסְפִּיק, תַּמְלִיל טִפְּשִׁי.

אוֹלְבָּנִי:  לַמְּתֹעָב חָכְמָה וָטוּב נִרְאִים

          מְתֹעָבִים; לִסְחִי טָעִים רַק סְחִי.

          מָה, מָה עֲשִׂיתֶן? נְמֵרוֹת וְלֹא

          בָּנוֹת, מָה, מָה עוֹלַלְתֶּן? אֶת הָאָב,

          אָדָם נְשׂוּא-פָּנִים, בָּא-בַּיָּמִים,

          שֶׁמּוּל כְּבוֹדוֹ גַּם דֹּב זוֹעֵם יִכְרַע

          וִילַקֵּק, אַתֶּן – חַיּוֹת-אָדָם

          מְנֻוָּלוֹת – הוֹצֵאתֶן מִן הַדַּעַת.

          אֵיךְ, אֵיךְ אָחִי הַטּוֹב הִשְׁלִים עִם זֶה?

          אָדָם, נָסִיךְ, שֶׁרַק רָאָה בְּרָכָה

          מִמֶּנּוּ? אִם ֹשחָקִים לֹא יְשַׁגְּרוּ

          שְׂרָפִים לָשִׁים קֵץ לַפְּשָׁעִים הָאֵלֶּה,

          הִנֵּה מָה שֶׁצָּפוּי:

          הָאֱנוֹשׁוּת בְּלֵית בְּרֵרָה תִּטְרֹף

          עַצְמָהּ, כְּמוֹ מִפְלְצוֹת הַמְּצוּלוֹת.

גּוֹנֵרִיל:   אָח גֶּבֶר דַּם-חָלָב, ֹשְלִסְטִירוֹת

          מַגִיש לֶחְיוֹ, וּלְחֲבָטוֹת רֹאֹשוֹ,

         בְּלִי עַיִן לְהַבְדִּיל בֵּין הַכָּבוֹד

          לַהַשְׁפָּלָה; שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ כִּי

          שׁוֹטִים מְרַחֲמִים עַל בְּנֵי-כְּלָבִים

          אֲשֶׁר נֶעֱנָשִׁים לִפְנֵי הַפֶּשַׁע.

          אֵיפֹה הַתֹּף שֶׁלְּךָ? צָרְפַת מֵנִיף

          כְּבָר בְּאַרְצֵנוּ הַשְּׁקֵטָה דְּגָלִים;

          וּבְקַסְדַּת-נוֹצוֹת הוּא מְאַיֵּם

          עַל מַלְכוּתְךָ, בְּעוֹד אַתָּה, שׁוֹטֶה

          שׁוֹחֵר מוּסָר, יוֹשֵׁב וּמְיַבֵּב:

          "אוֹי לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה?"

אוֹלְבָּנִי:                                     שֵׁדָה,

          הַבִּיטִי עַל עַצְמֵךְ: גַּם בַּשָּׂטָן

          עִוּוּת אֵינוֹ נִרְאֶה מְזַעֲזֵעַ

          כְּמוֹ בָּאִשָּׁה.

גּוֹנֵרִיל:                  שׁוֹטֶה לְבַטָּלָה!

אוֹלְבָּנִי:  הוֹ אַתְּ, יְצוּר זָר, מְשֻׁרְיַן-לֵב, אַל

          תַּשְׁחִיתִי אֶת פָּנַיִךְ כְּמוֹ נַפְשֵׁךְ.

          אִלּוּ הִתַּרְתִּי לְיָדַיִם אֵלֶּה

          לִפְעֹל כְּמוֹ שֶׁדָּמִי דּוֹרֵשׁ, כִּי אָז

          הָיוּ תּוֹלְשׁוֹת-קוֹרְעוֹת לָךְ אֶת בְּשָׂרֵךְ

          וְעַצְמוֹתַיִךְ. אֲבָל בַּת-שָׂטָן

          כְּכָל שֶׁתִּהְיִי, צוּרַת אִשָּׁה

          תָּגֵן עָלַיִךְ.

גּוֹנֵרִיל:   אוֹ-הוֹ, הַגַּבְרִיּוּת שֶׁלְּךָ, מְיָאוּ מְיָאוּ!

          נכנס שליח.

אוֹלְבָּנִי:  מָה חֲדָשׁוֹת?

שָׁלִיחַ:    אָדוֹן טוֹב, הַדֻּכָּס שֶׁל קוֹרְנְוָל מֵת,

          נִרְצַח בִּידֵי הַמְּשָׁרֵת שֶׁלּוֹ,

          בָּרֶגַע שְנִקֵּר לִגְלוֹסְטֶר אֶת

          הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה.

אוֹלְבָּנִי:                 עֵינָיו שֶׁל גְּלוֹסְטֶר?

שָׁלִיחַ:    אִישׁ מִמְשָׁרְתָיו, שֶׁהוּא גִּדֵּל, אָחוּז

בַּחֲרָטָה, קָם, הִתְקוֹמֵם, הִטָּה

          חַרְבּוֹ מוּל אֲדוֹנוֹ הָרָם, וְזֶה,

          רוֹתֵחַ, הִתְנַפֵּל עָלָיו, וּמוּל

          כֻּלָּם דָּקַר אוֹתוֹ לַמָּוֶת; אַךְ

          לֹא בְּלִי מַכָּה אַחַת וְקַטְלָנִית

          אֲשֶׁר קָטְפָה אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ.

אוֹלְבָּנִי:                                זֶה

          מֵעִיד שְאַתֶּם שָם, שוֹפְטֵי עֶלְיוֹן,

          וְעַל פְּשָעֵינוּ כָּאן אַתֶּם נוֹקְמִים 

          מַהֵר. אך הו, גְּלוֹסְטֶר מִסְכֵּן, אִבֵּד

          גַּם אֶת הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה?

שָׁלִיחַ:                         שְׁתֵּיהֶן,

          שְׁתֵּיהֶן, אָדוֹן. [לגונריל] עַל הַמִּכְתָּב הַזֶּה,

          גְּבִרְתִּי, יֵשׁ לַעֲנוֹת דָּחוּף; זֶה בָּא

          מֵאֲחוֹתֵךְ.

גּוֹנֵרִיל [הצִדה]:   מִצַּד אֶחָד, מוֹצֵא

          חֵן בְּעֵינַי; אִם כִּי, כְּאַלְמָנָה,

          כְּשֶׁלְּצִדָּהּ אֶדְמוּנְד שֶׁלִּי, מִגְדַּל

          דִּמְיוֹנוֹתַי כֻּלּוֹ עָלוּל לִפֹּל

          עוֹד עַל חַיַּי הָאָרוּרִים. מִצַּד

          ֹשֵנִי, אֵין פֹּה אָסוֹן. [לשליח] אֶקְרָא, אָֹשִיב.

אוֹלְבָּנִי:  אֵיפֹה הָיָה בְּנוֹ כְּשֶׁנֻּקְּרוּ עֵינָיו?

שָׁלִיחַ:    בָּא עִם גְּבִרְתִּי לְכָאן.

אוֹלְבָּנִי:                        הוּא לֹא פֹּה.

שָׁלִיחַ:                                        לֹא,

          אָדוֹן; נִתְקַלְתִּי בּוֹ חוֹזֵר בַּדֶּרֶךְ.

אוֹלְבָּנִי:  הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת נוֹדְעָה לוֹ?

שָׁלִיחַ:    כֵּן, אֲדוֹנִי, הוּא שֶׁהִלְשִׁין נֶגְדּוֹ

          וְהִסְתַּלֵּק מִשָּׁם בְּכַוָּנָה

          כְּדֵי שֶׁלְּעָנְשָׁם יִהְיֶה מֶרְחָב

          שֶׁל פְּעֻלָּה.

אוֹלְבָּנִי:                גְּלוֹסְטֶר, אֲנִי חַי רַק

          כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְךָ עַל חַסְדְּךָ

          לַמֶּלֶךְ, ולִנְקֹם נִקְמַת עֵינֶיךָ.

          בּוֹא הֵנָה, יְדִידִי; סַפֵּר מַה עוֹד

         אַתָּה יוֹדֵעַ.

          יוצאים.


מערכה 4, תמונה 3 -


נכנסים קנט [במסווה] ואדון.

קֶנְט:   לָמָּה מֶּלֶךְ צָרְפַת חָזַר בְּפִתְאוֹמִיּוּת כָּזֹאת, אַתָּה יוֹדֵעַ?

אָדוֹן:    הוּא הִשְׁאִיר עֵסֶק לֹא-גָּמוּר בַּמְּדִינָה, שֶׁמֵּאָז בּוֹאוֹ הֵנָּה הִטְרִיד מְאֹד אֶת מַחְשַבְתוֹ, וְעָלוּל לְהָבִיא עַל הַמַּמְלָכָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פַּחַד וְסַכָּנָה שֶׁהוא נִדְרַש בְּאֹפֶן חִיוּנִי לָשׁוּב בְּעַצְמוֹ.

קֶנְט:    מִי הוּא הִשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו כִּמְפַקֵּד?

אָדוֹן:   אֶת הַמַּרְשָׁל שֶׁל צָרְפַת, מֶסְיֶה לָה פָאר.

קֶנְט:    הַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ נָגְעוּ לְלִבָּהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה בְּאֹפֶן שֶׁנִּרְאָה לָעַיִן?

אָדוֹן:     כֵּן. הִיא לָקְחָה אוֹתָם, קָרְאָה אוֹתָם

          שָׁם בְּנוֹכְחוּתִי, מֵעֵת לְעֵת

          דִּמְעָה שׁוֹפַעַת טִפְטְפָה לָהּ עַל

          לֶחְיָהּ הָעֲדִינָה. נִרְאָה שֶׁהִיא

          מוֹלֶכֶת עַל הָרֶגֶשׁ, אֲשֶׁר כְּמוֹ

          מוֹרֵד, בִּקֵּשׁ לִמְלֹךְ עָלֶיהָ.

קֶנְט:                                הוֹ,

          אָז זֶה הִסְעִיר אוֹתָהּ?

אָדוֹן:                           אַךְ לֹא לְזַעַם;

          אִפּוּק וָעֶצֶב רָבוּ מִי יֵיטִיב

          לְהַבִּיעָהּ. בְּבַת-אַחַת רָאִיתָ

          אוֹר-שֶׁמֶשׁ וּגְשָׁמִים, הַחִיּוּכִים

          וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ כְּמוֹ סָלְלוּ

          נָתִיב לִקְרַאת עָתִיד יוֹתֵר טוֹב. בְּנוֹת-

          הַשְּׂחוֹק שֶׁעַל שְׂפָתֶיהָ הַבְּשֵׁלוֹת

          כְּמוֹ לֹא יָדְעוּ מִי הָאוֹרְחִים בְּתוֹךְ

          עֵינֶיהָ, הָעוֹזְבִים כְּצֵאת פְּנִינִים

          מִיַהֲלוֹם. קִצּוּר דָּבָר, יָגוֹן

          הָיָה מִצְרָךְ אָהוּב מְאוֹד אִלּוּ

         הָלַם כָּךְ אֶת כֻּלָּם.

קֶנְט:                            וּבְמִלִּים

          לֹא שָׁאֲלָה דָּבָר?

אָדוֹן:     פַּעַם או שְתַּיִם נֶאֱנְחָה הִיא "אַבָּא",

          וְהִתְנַֹשְפָה, כְּאִלּוּ עַל לִבָהּ

         לָחַץ; ו "אֲחָיוֹת, הוֹ אֲחָיוֹת!"

          קָרְאָה, "חֶרְפַּת כָּל גְּבֶרֶת, אֲחָיוֹת!

          קֶנְט, אַבָּא, אֲחָיוֹת! מַה, בַּסּוּפָה?

          בַּלַּיְלָה? רַחֲמִים לֹא יַאֲמִינוּ!"

          מִשְּׁמֵי-עֵינֶיהָ אז נִגְּרוּ מֵי-קֹדֶשׁ

          וְכָל גּוּפָהּ הִזְדַּעֲזֵעַ; אָז

         פָּנְתָה מִשָּׁם, לִשְׁהוֹת עִם הַיָּגוֹן

         לְבַד.

קֶנְט:            הַכּוֹכָבִים, רַק הֵם קוֹבְעִים

          מִי אָנוּ, כי אַחֶרֶת זוּג אֶחָד

          שֶׁל רַעְיָה וּבַעַל לֹא הָיָה

         מוֹלִיד פֵּרוֹת שׁוֹנִים כָּל כָּךְ. ולא

         דִּבַּרְתָּ אִתָּהּ שׁוּב מֵאָז?

אָדוֹן:    לֹא.

קֶנְט:     כָּל זֶה הָיָה לִפְנֵי שֶׁשָּׁב הַמֶּלֶךְ?

אָדוֹן:     לֹא, אַחֲרֵי.

קֶנְט:      וּבְכֵן, שְׁמַע: לִיר, מִסְכֵּן וּמְעֻרְעָר,

          בָּעִיר, זוֹכֵר בַּהֲפוּגוֹת שֶׁל חֶסֶד

          עַל מָה וְלָמָּה בָּאנוּ, וְאֵינוֹ

          מוּכָן בְּשׁוּם פָּנִים לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי

          בִּתּוֹ.

אָדוֹן:              וְלָמָּה זֶה?

קֶנְט:                         כְּלִמָּה אָחֲזָה

               בּוֹ וְהוֹדֶפֶת. קְשִׁיחוּתוֹ

          אֲשֶׁר הִפְשִׁיטה כל בְּרָכָה מִמֶּנָּה,

          זָרְקָה אוֹתָהּ לְיַד מִקְרֶה נָכְרִית,

          מָסְרָה אֶת זְכֻיּוֹתֶיהָ הַיְּקָרוֹת

          לִשְׁתֵּי בָּנוֹת לֵב-כֶּלֶב, כָּל זֶה יַחַד

          מַכִּישׁ אוֹתוֹ כְּמוֹ אֶרֶס וְהוּא בּוֹֹש

          לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי קוֹרְדֶּלְיָה.

אָדוֹן:                                 הוֹ, אֻמְלָל.

קֶנְט:      עַל הַכּוֹחוֹת שֶׁל אוֹלְבָּנִי וקוֹרְנְוָל

          שָׁמַעְתָּ?

אָדוֹן:                זֶה נָכוֹן; הֵם מִתְקַדְּמִים.

קֶנְט:      אקח אוֹתְךָ אֶל אֲדוֹנֵנוּ, לִיר,

           וְאַשְׁאִיר אוֹתְךָ לִדְאֹג לוֹ. לִי עוֹד יֵש

           סִבָּה טוֹבָה לְהִשָּאֵר עֲטוּף

           מַסְוֶה. כְּשֶׁאֵחָשֵׂף, לֹא תִּצְטַעֵר

           שְׁהִכַּרְתַּנִי. אָנָּא, בּוֹא אִתִּי.

          יוצאים.


מערכה 4, תמונה 4 -


נכנסים, עם תוף ודגלים, קורדליה, אדון, קצין וחיילים.

קוֹרְדֶּלְיָה: אֲבוֹי, זֶה הוּא. רָאוּ אוֹתוֹ מַמָּשׁ

          עַכְשָׁו, טָרוּף כְּמוֹ יָם נִרְגָּז, וְשָׁר

          בְּקוֹל, עִם כֶּתֶר שֶׁל פִּרְחֵי פָּרָג,

          רוֹשׁ, לַעֲנָה, וַחֲרוּלִים וְשֹׁרֶשׁ,

          סִרְפָּד וַעֲשָׂבִים שׁוֹטִים אֲשֶׁר

          פּוֹשִׂים בְּתוֹךְ תְּבוּאָה בְּרִיאָה. [לקצין] לֵךְ שְׁלַח

          פְּלֻגָּה; הִפְכוּ כָּל אֶבֶן בַּשָּׂדֶה,

          רַק הֲבִיאוּהוּ לְפָנַי. אֵיזוֹ

          חָכְמַת אֱנוֹֹש תִּסְעַד אֶת שְׁכוֹל שִׂכְלוֹ?

          כָּל רְכוּשִׁי לְמִי שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ.

          [יוצא קצין, עם חיילים]

אָדוֹן:     יֵשׁ אֶמְצָעִים, גְּבִירָה.

          הַמְּנוּחָה - אָחוֹת רַחְמָנִיָּה,

          וְהִיא שֶׁחֲסֵרָה לוֹ; יֵשׁ צִמְחֵי-

          מַרְפֵּא רַבֵּי-יְכֹלֶת שֶׁכּוֹחָם

          יוֹדֵעַ לַעֲצֹם אֶת עֵין הַסֵּבֶל.

קוֹרְדֶּלְיָה:  אַתֶּם, סוֹדוֹת מְבֹרָכִים, חַסְדֵי

          הָאֲדָמָה הַחֲבוּיִים, צִמְּחוּ

         מִדִּמְעוֹתַי. תְּנוּ עֵזֶר, תְּנוּ תְּרוּפָה

          לִמְצוּקַת הָאִישׁ הַטּוֹב. חַפְּשׂוּ,

          חַפְּשׂוּ אוֹתוֹ, פֶּן זַעֲמוֹ - עִוֵּר

          וּמִשְׁתּוֹלֵל - יַכְרִית אֶת הַחַיִּים

          אֲשֶׁר אִבְּדוּ כָּל דֶּרֶךְ.

      נכנס שליח.

שָׁלִיחַ:                              חֲדָשׁוֹת.

          כּוֹחוֹת בְּרִיטַנְיָה צוֹעֲדִים לְכָאן.

קוֹרְדֶּלְיָה: יָדוּעַ. חֵילוֹתֵינוּ כְּבָר פְּרוּסִים

          בְּצִפִּיָּה. הוֹ אַבָּא הַיָּקָר,

          לְמַעַנְךָ אֲנִי פּוֹעֶלֶת פֹּה;

          לָכֵן מֶלֶךְ צָרְפַת

          חָמַל עַל דִּמְעוֹתַי הַמַּפְצִירוֹת

          וְעַל אֶבְלִי. שְׁאַפְתָּנוּת – לֹא הִיא

          שֶׁמְּנַפַּחַת אֶת צְבָאֵנוּ, רַק

          הָאַהֲבָה, רַק אַהֲבַת אֱמֶת,

          וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁל אָב יָשִׁישׁ: הַלְוַאי

          אֶשְׁמַע אוֹתוֹ, אֶרְאֶה אוֹתוֹ מַהֵר.

          יוצאים.


מערכה 4, תמונה 5 -


נכנסים רגן ואוסוולד.

רֵגָן:      אֲבָל כּוֹחוֹת גִּיסִי דְּרוּכִים?

אוֹסְוַלְד:   כֵּן, גְּבֶרֶת.

רֵגָן:      וְהוּא שָׁם בְּעַצְמוֹ?

אוֹסְוַלְד:   עִם צִלְצוּלִים וְרַעַֹש. אֲחוֹתֶך היא הַחַיָּל הַטּוֹב יוֹתֵרְ.

רֵגָן:       לוֹרְדּ אֶדְמוּנְד לֹא דִּבֵּר עִם אֲדוֹנְךָ בַּבַּיִת?

אוֹסְוַלְד:   לֹא, גְּבִרְתִּי.

רֵגָן:       וַאֲחוֹתִי, מָה הִיא כּוֹתֶבֶת לוֹ?

אוֹסְוַלְד:   אֵין לִי מֻשָּׂג, גְּבִרְתִּי.

רֵגָן:      דָּהַר כְּאִלּוּ עֵסֶק כְּבַד-מִשְׁקָל

          הִזְעִיק אוֹתוֹ. הָיְתָה זוֹ שְׁטוּת גְּדוֹלָה

          לָתֵת לִגְלוֹסְטֶר, בְּלִי עֵינַיו, לִחְיוֹת עוֹד.

          לְאָן שֶׁלֹּא יָבוֹא יָסִית כָּל לֵב

         נֶגְדֵּנוּ. דַּעֲתִי? אֶדְמוּנְד יָצָא

         לִגְאֹל אוֹתוֹ משְׁחוֹר-הַלַּיְלָה שֶׁל

         חַיָּיו; וּבְנוֹסָף, גַּם לְרַחְרֵחַ

         אֶת כּוֹחַ הָאוֹיֵב.

אוֹסְוַלְד: עָלַי לָצֵאת אַחֲרָיו, עִם הַמִּכְתָּב.

רֵגָן:       מָחָר יוֹצְאִים גְּדוּדֵינוּ; הִשָּׁאֵר.

          הַדֶּרֶךְ מְסֻכֶּנֶת.

אוֹסְוַלְד:                  לֹא יָכוֹל,

          כְּבוֹדֵךְ; גְּבִרְתִּי הוֹרְתָה לִי בְּפֵרוּשׁ.

רֵגָן:       וּמָה יֵשׁ לָהּ לִכְתֹּב לְאֶדְמוּנְד? לֹא

          יָכֹלְתָּ בְּעַל-פֶּה לִמְסֹר לוֹ אֶת

          כַּוָּנוֹתֶיהָ? יִתָּכֵן – יֶשְׁנָם

          דְּבָרִים - אֵינִי יוֹדַעַת מָה – אֲנִי

          אֹהַב אוֹתְךָ מְאוֹד; תֵּן לִי לִפְתֹּחַ

          אֶת הַמִּכְתָּב.

אוֹסְוַלְד:                   גְּבִרְתִּי, מוּטָב לִי ֹשֶ –

רֵגָן:      בָּרוּר שֶׁגְּבִרְתְּךָ אֶת בַּעֲלָהּ

          אֵינָהּ אוֹהֶבֶת – זֶה יָדוּעַ לִי.

          וּבִשְׁהוּתָהּ פֹּה לֹא מִזְּמַן נָתְנָה

          בְּאֶדְמוּנְד הָאָצִיל קְרִיצות בּוֹטוֹת

          וּפִלְבּוּלִים דֵּי חַד-מַשְׁמָעִיִּים.

          אַתָּה אִישׁ-סוֹד שֶׁלָּהּ, אֲנִי יוֹדַעַת.

אוֹסְוַלְד: אֲנִי, גְּבִרְתִּי?

רֵגָן:       בָּדוּק; אַתָּה, יוֹדַעַת. אָז הַרְשֵׁה

          לָעוּץ לְךָ, וּרְשֹׁם-נָא לְפָנֶיךָ:

          אִישִׁי מֵת; אֶדְמוּנְד וַאֲנִי שׂוֹחַחְנוּ,

          וְהוּא מַתְאִים לַיָּד שֶׁלִּי יוֹתֵר

          מִלְּזוֹ שֶׁל גְּבִרְתְּךָ. פָּרֵשׁ זֹאת אֵיךְ

          שֶׁרַק תִּרְצֶה. אִם תִּתָּקֵל בּוֹ, אָנָּא

          תֵּן לוֹ אֶת זֶה; וּכְשֶׁתַּגִּישׁ לַגְּבֶרֶת

          סִכּוּם דְּבָרִים, בְּבַקָּשָׁה שַדֵּל

          אוֹתָהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָתָהּ.

          כָּל טוּב לְךָ.

          אִם בְּמִקְרֶה תִּשְׁמַע עַל הָעִוֵּר

          וְהַבּוֹגֵד הַהוּא, צָפוּי קִדּוּם

          לְכָל מִי שֶׁיָּשִׂים לוֹ קֵץ.

אוֹסְוַלְד: לוּ רַק אֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ, גְּבִרְתִּי, אוֹכִיחַ

          לְאֵיזֶה צַד אֲנִי שַׁיָּךְ.

רֵגָן:                                כָּל טוּב.

          יוצאים.


מערכה 4, תמונה 6 -


נכנסים גלוסטר ואדגר [בבגדי איכר ועם מקל].

גְּלוֹסְטֶר: מָתַי אָבוֹא אֶל רֹאשׁ הָהָר הַזֶּה?

אֶדְגַּר:    אַתָּה כְּבָר מְטַפֵּס עָלָיו. תִּרְאֶה

          אֵיךְ אָנוּ מִתְאַמְּצִים.

גְּלוֹסְטֶר:                        נִדְמֶה לִי כִּי

          הַקַּרְקַע הִיא שְׁטוּחָה.

אֶדְגַּר:                         תְּלוּלָה עַד מָוֶת.

          שׁוֹמֵעַ אֶת הַיָּם?

גְּלוֹסְטֶר:                  חַיַּי שֶׁלֹּא.

אֶדְגַּר:    אִם כָּךְ גַּם שְׁאַר חוּשֶׁיךָ נִפְגְּמוּ

          מִסֵּבֶל הָעֵינַיִם.

גְּלוֹסְטֶר:                 זֶה יָכוֹל

          לִהְיוֹת. נִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹלְךָ שׁוֹנֶה,

          וּבִדְבָרֵיךָ יֵש יוֹתֵר סִגְנוֹן,

          גַּם תֹכֶן.

אֶדְגַּר:                לֹא, אַתָּה טוֹעֶה מְאוֹד;

          אֵינִי שׁוֹנֶה בִּכְלוּם, רַק בִּבְגָדַי.

גְּלוֹסְטֶר: נִדְמֶה לִי שֶׁאַתָּה רָהוּט יוֹתֵר.

אֶדְגַּר:    בּוֹא, אֲדוֹנִי, זֶה הַמָּקוֹם. עֲמֹד

          דֹּם; כַּמָּה מְסַחְרֵר, מַבְהִיל, לִזְרֹק

          עֵינַיִם מַטָּה; תִּנְשָׁמוֹת, עוֹרְבִים

          אֲשֶׁר חָגִים שָׁם בַּמֶּרְחָק, נִרְאיִם

          קְטָנִים כְּחִפּוּשִׁית. בְּלֵב-חָלָל

          נִצְמָד לְסֶלַע אִישׁ הַמְּלַקֵּט

          צְמָחִים, מִקְצוֹעַ מְקֻלָּל; נִדְמֶה

          ֹשְכָּל גָּדְלוֹ כַּגֹּדֶל שֶׁל רֹאשׁוֹ.

          הַדַּיָּגִים שֶׁעַל הַחוֹף נִרְאִים

          כְּמוֹ עַכְבָּרִים, סְפִינַת-הַמִּפְרָשִׂים

          קְטַנָּה כְּמוֹ דּוּגִית, וְהַדּוּגִית –

          מָצוֹף כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן.

          אֶת רַחַשׁ הַגַּלִּים הַמִּשְׁתַּבְּרִים

          עַל חַלּוּקֵי-הַחוֹף הָעֲצֵלִים

          כְּלָל אֵין לִשְׁמֹעַ כָּאן לְמַעְלָה. לֹא

          אַבִּיט יוֹתֵר, פֶּן יִסְתַּחְרֵר הַמּוֹחַ,

          וְהַטִּשְׁטוּשׁ יָטִיל אוֹתִי לַתְּהוֹם.

גְּלוֹסְטֶר: שִׂים אוֹתִי אֵיפֹה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד.

אֶדְגַּר:    תֵּן יָד: אַתָּה מֶרְחַק פְּסִיעָה מִסַּף

          הַצּוּק. בְּעַד כָּל הוֹן מִתַּחַת פְּנֵי

          יָרֵחַ לֹא הָיִיתִי מְנַתֵּר

          גַּם בַּמָּקוֹם.

גְּלוֹסְטֶר:               עֲזֹב לִי אֶת הַיָּד.

          הִנֵּה, חָבֵר, זֶה עוֹד אַרְנָק, וּבוֹ

          תַּכְשִׁיט, שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם מְאוֹד לְאִישׁ

          עָנִי. יַכְפִּילוּ וִישַׁלְּשׁוּ אוֹתוֹ

          פֵיוֹת וְאֵל. זוּז, הִתְרַחֵק; אֱמֹר

          שָׁלוֹם וְשֶׁאֶשְׁמַע אוֹתְךָ הוֹלֵךְ.

אֶדְגַּר:    הֱיֵה שָׁלוֹם, אָדוֹן.

גְּלוֹסְטֶר:                      מִכָּל הַלֵּב.

אֶדְגַּר [הצִדה]: וְלָמָּה אֲנִי כָּכָה מְהַתֵּל

          בְּיֵאוּשׁוֹ? – כְּדֵי לְרַפֵּא אוֹתוֹ.

גְּלוֹסְטֶר: אֵלִים גְּדוֹלִים, עַל הָעוֹלָם הַזֶּה

          הֲרֵינִי מְוַתֵּר, מוּל מַבַּטְכֶם

          מַשְׁלִיךְ מִמֶּנִּי אֶת עִנּוּי חַיַּי.

          אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְשֵׂאתוֹ עוֹד בְּלִי  

          לָרִיב עִם רְצוֹנְכֶם שֶׁאֵין עַלָיו

          עִרְעוּר, הַפְּתִיל וּשְׁאַר שְׂרִידֵי נֵּרִי

          הָיוּ כָּבִים לְבַד. אִם אֶדְגַּר חַי

          עוֹד, נָא בָּרְכוּ אוֹתוֹ! עַכְשָׁו, בַּרְנָשׁ,

          הֱיֵה שָׁלוֹם.

          [הוא קופץ].

אֶדְגַּר:                    אֲנִי לֹא פֹּה; שָׁלוֹם.

            [הצִדה] אֶפְשָׁר שֶׁהַדִּמְיוֹן יָכוֹל לִשְׁדֹּד

          אוֹצַר חַיִּים, אִם הַחַיִּים צְמֵאִים

         לְהִשָּׁדֵד. אִלּוּ נִמְצָא עַכְֹשָו

          אֵיפֹה שֶׁהוּא חָשַׁב, עַכְשָׁו כְּבָר לֹא

          הָיָה חוֹשֵׁב. [לגלוסטר, בקול אחר] חַי? מֵת? אַתָּה! חָבֵר,

          שׁוֹמֵעַ? סֵר! דַּבֵּר! [הצִדה] אוּלַי אָכֵן

          עָבַר מִן הָעוֹלָם! הוּא מִתְאוֹשֵׁשׁ –

          סֵר, מִי אַתָּה?

גְּלוֹסְטֶר:                 עֲזֹב, תֵּן לִי לָמוּת.

אֶדְגַּר:    גַּם אִם הָיִיתָ קוּר שֶׁל עַכָּבִישׁ,

          נוֹצָה, הָיִיתָ מִצְנִיחָה כָּזֹאת

          נִשְׁבָּר כְּמוֹ בֵּיצָה; אֲבָל הִנֵּה:

          אַתָּה נוֹשֵׁם, עָשׂוּי מִקְשָׁה אַחַת,

          לֹא מְדַמֵּם, כֵּן מְדַבֵּר, בָּרִיא.

          תְּרֵיסַר תְּרָנִים בְּיַחַד לֹא שָׁוִים

          לַגֹּבַהּ שֶׁצָּנַחְתָּ מְאֻנָּךְ.

          חַיֶּיךָ נֵס גָּדוֹל. דַּבֵּר עוֹד פַּעַם.

גְּלוֹסְטֶר: אֲבָל נָפַלְתִּי, כֵּן? אוֹ לֹא?

אֶדְגַּר:    מֵרֹאשׁ הַגִּיר שֶׁל קִיר הַמָּוֶת פֹּה.

          תַּבִּיט לְמַעְלָה: אֶת הָעֶפְרוֹנִי

          הַצַוְחָנִי שָׁם אִי-אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

          וְלֹא לִשְׁמֹעַ. רַק תַּבִּיט לְמַעְלָה.

גְּלוֹסְטֶר: אֲבוֹי, אֵין לִי עֵינַיִם.

          לָאֻמְלָלוּת אֵין גַּם הַזְּכוּת לָשִׂים

          קֵץ לְעַצְמָהּ בַּמָּוֶת? בְּעָבָר

          יָכֹלְתָּ לְסַכֵּל בְּהִתְאַבְּדוּת

          גִזְרֵי דִין שֶל עָרִיץ, הָיָה בַּזֶּה

          קְצָת נֹחַם.

אֶדְגַּר:                 תֵּן לִי זְרוֹעַ. קוּם, כֵּן, כָּכָה.

          אָז אֵיךְ אַתָּה? מַרְגִּישׁ אֶת הָרַגְלַיִם?

          אַתָּה עוֹמֵד.

גְּלוֹסְטֶר:               מִדַּי טוֹב, טוֹב מִדַּי.

אֶדְגַּר:    כָּל זֶה מוּזָר מִכָּל מוּזָר. שָׁם עַל

          הַכֶּתֶר שֶׁל הַצּוּק מָה זֶה הָיָה

          זֶה שֶׁנִּפְרַד מִמְּךָ?

גְּלוֹסְטֶר:                     קַבְּצָן מִסְכֵּן

          מֻכֵּה גּוֹרָל.

אֶדְגַּר:                 מִלְּמַטָּה פֹּה נִרְאָה לִי

          שֶׁשְׁתֵּי עֵינָיו שְׁנֵי יְרֵחִים מְלֵאִים.

          אֶלֶף אַפִּים הָיוּ לוֹ, וְקַרְנַיִם

          שַׁבְּלוּלִיּוֹת כְּמוֹ יָם גַּלִּי סוֹעֵר.

          זֶה אֵיזֶה שֵׁד הָיָה. תַּחְשֹׁב עַל זֶה,

          אָהּ?, אַבָּא מְאֻשָּׁר, שֶׁהָאֵלִים

          הַטְּהוֹרִים, אֲשֶׁר אָזְלַת-יָד שֶׁל

          אָדָם הִיא תִּפְאַרְתָּם, שָׁמְרוּ עָלֶיךָ.

גְּלוֹסְטֶר: אֲנִי נִזְכָּר עַכְשָׁו. מִכָּאן אֶשָּׂא

          אֶת אֲסוֹנִי בְּשֶׁקֶט עַד שְהוּא

          עַצְמוֹ יִקְרָא "דַּי, דַּי" וְאָז יָמוּת.

          זֶה שֶׁעָלָיו דִּבַּרְתָּ, לִי נִדְמָה

          כְּבֶן-אָדָם. לֹא פַּעַם הוּא אָמַר

          "הַשֵּׁד, הַשֵּׁד"; הוּא שֶׁהוֹבִיל אוֹתִי

          אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא.

אֶדְגַּר:                       דַּע רַק שַלְוָה

            ואֹרֶךְ-רוּחַ.

          נכנס ליר [עטור כתר פרחי פרא].

                            מִי זֶה בָּא לכאן?

          הַשֵּׂכֶל הַשָּׁפוּי לֹא מְעַטֵּר

          אֶת אֲדוֹנוֹ כָּךְ.

לִיר:       לֹא, הֵם לֹא יְכוֹלִים לִתְבֹּעַ אותי עַל זִיוּף מַטְבְּעוֹת. אֲנִי הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ.

אֶדְגַּר:    אָאא זֶה מַרְאֶה פּוֹלֵחַ לֵב!

לִיר:       הַטֶּבַע הוּא מֵעַל לָאָמָּנוּת מִבְּחִינָה זוֹ. הִנֵּה הַתַּשְׁלוּם שֶׁלָּכֶם, טִירוֹנִים. הַבָּחוּר הַהוּא מַחֲזִיק אֶת הַקֶּשֶׁת שֶׁלּוֹ כְּמוֹ דַּחְלִיל מוּל עוֹרְבִים: תִּמְתַּח לִי אוֹתָהּ אֹרֶךְ שַׁרְווּל. תִּרְאוּ, תִּרְאוּ, עַכְבָּר: שָׁה, שָׁה, חֲרִיץ-גְּבִינָה מֻתֶּכֶת יַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה, רוֹאִים? הִנֵּה אֲנִי זוֹרֵק כְּפָפָה, וְשְיָרִים אוֹתָהּ עֲנָק מִצִדִּי. הַּכְנִיסוּ אֶת הַכִּידוֹנִים הַחוּמִים! אָהּ, יָפֶה אַתְּ עָפָה, צִפּוֹר, לַמַּטָּרָה – לִקְלֹעַ בּוּל! בּוּל! פְּיוּ! תֵּן אֶת הַסִּסְמָה.

אֶדְגַּר:    קִיסוֹס מָתוֹק.

לִיר:       עֲבֹר.

גְּלוֹסְטֶר:   אֲנִי מַכִּיר אֶת הַקּוֹל הַזֶּה.

לִיר:       הָהּ! גּוֹנֵרִיל עִם זָקָן לָבָן? הֵן הִתְחַנְּפוּ אֵלַי כְּמוֹ כְּלַבְלַבּוֹת וְאָמְרוּ לִי שֶׁיֵּשׁ לִי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת בַּזָּקָן לִפְנֵי שֶׁהָיוּ לִי שְׁחֹרוֹת. לְהַגִּיד "כֵּן-כֵּן, לֹא-לֹא" עַל כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי "כֵּן-כֵּן לֹא-לֹא" – זֹאת לֹא הָיְתָה יִרְאַת-שָׁמַיִם טוֹבָה. כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם בָּא לְהַרְטִיב אוֹתִי פַּעַם וְהָרוּחַ לְהַרְעִיד אוֹתִי; כְּשֶׁהָרַעַם לֹא הִסְכִּים לִשְׁקֹט לִפְקֻדָּתִי, אָז גִּלִּיתִי מִי הֵן, אָז הֵרַחְתִּי מִי הֵן. אֵין מָה לְדַבֵּר, זֶה לֹא בְּנֵי-אָדָם עִם מִלָּה: הֵן אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי הַכֹּל; זֶה הָיָה שֶׁקֶר, אֲנִי לֹא חֲסִין צְמַרְמֹרֶת.

גְּלוֹסְטֶר: אֶת צְלִיל הַקּוֹל הַזֶּה אֲנִי זוֹכֵר טוֹב:

          זֶה לֹא הַמֶּלֶךְ?

לִיר:                       כֵּן, כָּל זֶרֶת מֶלֶךְ.

          כְּשֶׁאֲנִי רַק מַבִּיט – אָז כָּל נָתִין

          רוֹעֵד. אֶת הָאָדָם הַזֶּה אֲנִי

          חוֹנֵן. עַל מָה הוּבֵאתָ לְמִשְׁפָּט?

          נֵאוּף?

          לֹא, לֹא תָּמוּת – לָמוּת בִּגְלַל נֵאוּף?

          לֹא! גַּם אַנְקוֹר עוֹשֶׂה אֶת זֶה, גַּם זְבוּב

          זָהֹב זָעִיר זוֹנֶה – וּמוּל עֵינַי.

          תְּחִי הַהִזְדַּוְּגוּת! כִּי הַמַּמְזֵר

          שֶׁל גְּלוֹסְטֶר, לְאָבִיו הָיָה נָדִיב

          יוֹתֵר מִיַּלְדוֹתַי שֶׁנִּזְרְעוּ

          מֵעַל מִזְרָן חֻקִּי. לְהִסְתַּעֵר,

          זִמָּה! בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף, חֲסֵרִים

          לִי חַיָּלִים. רְאוּ שָׁם אֶת מָדָם

          עִם הַחִיּוּךְ הַמְּטֻפָּשׁ,

          שֶׁפַּרְצוּפָהּ מַכְרִיז "אֶצְלִי יֵשׁ כְּפוֹר

          בֵּין הָרַגְלַיִם"; צִדְקָנִית גְּמוּרָה,

          שֶׁמְּצַקְצֶקֶת לְמִשְׁמַע מִלָּה

          כְּמוֹ "עֹנֶג" – אֵין סוּסָה, אֵין חֲתוּלָה

          שֶׁתִּתְפַּלֵּשׁ כָּמוֹהָ, מְיֻחֶמֶת,

          בְּתַאֲוָה. מִן הַמָּתְנַיִם מַטָּה הֵן בְּנֵי-תְּיָשִׁים, לְמַעְלָה – בְּנוֹת-חַוָּה; עַד לַשּׁוֹקַיִם הֵן יוֹרְשׁוֹת אֵלִים, לְמַטָּה – שֶׁל הַשֵּׁד הַכֹּל: שָׁם גֵּיהִנּוֹם, שָׁם חֹשֶׁךְ, שָׁם תְּהוֹם גָּפְרִית, שְׂרֵפָה, וְתַבְעֵרָה, וְסֵרָחוֹן, וְכִלָּיוֹן! פוּי, פוּי, פוּי! פְּחְחְחְח פְּחְחְחְח! תֵּן לִי צְלוֹחִית שֶׁל בֹּשֶׂם, מַר-רוֹקֵחַ טוֹב, כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי. הִנֵּה כֶּסֶף בִּשְׁבִילְךָ.

גְּלוֹסְטֶר: הוֹ תֵּן לִי לְנַשֵּׁק יָד זֹאת!

לִיר:       תֵּן קֹדֶם לְנַגֵּב אוֹתָהּ, הִיא מַדִּיפָה רֵיחַ תְּמוּתָה.

גְּלוֹסְטֶר:  הוֹ שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁל טֶבַע, הָעוֹלָם

          כֻּלּוֹ יַכְחִיד כָּךְ אֶת עַצְמוֹ. אַתָּה

          מַכִּיר אוֹתִי?

לִיר:       זוֹכֵר אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ טוֹב מְאוֹד. אַתָּה קוֹרֵץ לִי? הַתַּעֲלוּל הֲכִי נִבְזִי שֶׁלְּךָ לֹא יַעֲזֹר לְךָ, מַר קוּפִּידוֹן עִוֵּר, לֹא, לֹא אֹהַב עוֹד. קְרָא אֶת הַכְרָזַת-הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, וְשִׂים לֵב טוֹב לַכְּתָב.

גְּלוֹסְטֶר: גַּם אִם כָּל אוֹת שֶׁלְּךָ הִיא שֶׁמֶשׁ, לֹא

          אוּכַל לִרְאוֹת.

אֶדְגַּר [הצִדה]:      אִם זֶה הָיָה סִפּוּר

            הָיִיתִי מְפַקְפֵּק. אֲבָל זֶה זֶה,

          וְזֶה שׁוֹבֵר לִי אֶת הַלֵּב.

לִיר:       קְרָא.

גְּלוֹסְטֶר: מָה, עִם הַבּוֹרוֹת שֶׁל הָעֵינַיִם?

לִיר:     אוֹ הוֹ, אַתָּה אִתִּי? בְּלִי עֵינַיִם בָּרֹאשׁ, בְּלִי שׁוּם כֶּסֶף בָּאַרְנָק? הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ בּוֹר, הָאַרְנָק שֶׁלְּךָ חֹר, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ הָעוֹלָם הַזֶּה פּוֹעֵל.

גְּלוֹסְטֶר:  אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בַּהַרְגָּשָׁה.

לִיר:      מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע? אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת אֵיךְ הָעוֹלָם הַזֶּה פּוֹעֵל גַּם בְּלִי עֵינַיִם. תִּסְתַּכֵּל עִם הָאָזְנַיִם. תִּרְאֶה אֵיךְ הַשּׁוֹפֵט שָׁם מִתְעַלֵּל בַּגַּנָּב הַפָּשׁוּט. תַּכְנִיס לְךָ לָאֹזֶן: רַק מִתְחַלְּפִים בַּמְּקוֹמוֹת, וְ – אֵן-דֵּן-דִּינוֹ: מִי הַשּׁוֹפֵט, מִי הַגַּנָּב? רָאִיתָ כֶּלֶב שֶׁל אִכָּר נוֹבֵחַ עַל קַבְּצָן?

גְּלוֹסְטֶר:  כֵּן, אֲדוֹנִי.

לִיר:     וְאֶת הַיְּצוּר בּוֹרֵחַ מִן הַבֶּן-כַּלְבָּה? – הִנֵה לְךָ הִתְגַּלְמוּת הַסַּמְכוּת בְּתִפְאַרְתָּהּ: כֶּלֶב שְיֵש לוֹ מִשְֹרָה – מְצַיְּתִים לוֹ.

          עֲצֹר אֶת זְרוֹעַ-הַדָּמִים שֶׁלְּךָ,

          שׁוֹטֵר נָבָל! עַל מָה אַתָּה מַצְלִיף

          בָּהּ בַּזּוֹנָה? פְּשֹׁט אֶת גַּבְּךָ שֶׁלְּךָ,

          אַתָּה בּוֹעֵר מֵחֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת

          לָהּ מָה שֶׁבִּגְלָלוֹ אַתָּה מַצְלִיף בָּהּ.

          מוֹעֵל תּוֹלֶה נוֹכֵל. בְּגָדִים קְרוּעִים

          חוֹשְׂפִים פְּשָׁעִים גְּדוֹלִים; גְּלִימוֹת פַּרְוָה

          וּמַחְלָצוֹת יַסְתִּירוּ אֶת הַכֹּל.

          שַׁרְיֵן חֵטְא בְּזָהָב – לֹא יִפָּגַע

          אֲבָל חֲנִית-הַצֶּדֶק תִּשָּׁבֵר;

          חַמֵּשׁ אוֹתוֹ בִּסְמַרְטוּטִים, סִכַּת

          נַנָּס תִּבְקַע אוֹתוֹ. אֵין, אֵין חוֹטְאִים,

          אֲנִי אוֹמֵר אֵין! מְזַכֶּה אוֹתָם!

          מִלָּה שֶׁלִּי, חָבֵר, כִּי לִי יֵשׁ כּוֹחַ

          לַחְתֹּם שִׂפְתֵי כָּל קָטֵגוֹר. תַּשִּׂיג

          עֵינֵי זְכוּכִית, וְתִתְיַמֵּר, כְּמוֹ כָּל

          פּוֹלִיטִיקַאי מְמֻלָּח, לִרְאוֹת

          דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹאֶה. עַכְשָׁו,

          עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, עַכְשָׁו, חֲלֹץ לִי אֶת

          הַמַּגָּפַיִם, אָהּ? יוֹתֵר חָזָק,

          יוֹתֵר חָזָק, כֵּן, כָּכָה.

אֶדְגַּר [הצִדה]: הוֹ תֹּכֶן וּבִלְבּוּל מְעֻרְבָּבִים,

          הַהִגָּיוֹן בַּשִּׁגָּעוֹן!

לִיר:       אִם תְּבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת עַל מַזָּלִי,

          קַח אֶת עֵינַי. מַכִּיר אוֹתְךָ טוֹב-טוֹב,

          שִׁמְךָ הוּא גְּלוֹסְטֶר. אֵין בְּרֵרָה, תַּבְלִיג.

          בּוֹכִים הִגַּעְנוּ הֵנָּה: זֶה יָדוּעַ,

          כְּשֶׁאָנוּ מְרִיחִים לָרִאשׁוֹנָה

          אֲוִיר עוֹלָם, אָנוּ מְיַלְּלִים,

          בּוֹכִים. אֶשָּׂא לְךָ דְּרָשָׁה: שִׂים לֵב!

גְּלוֹסְטֶר: הוֹ יוֹם שָׁחֹר, שָׁחֹר!

לִיר:       כְּשֶׁאָנוּ נוֹלָדִים אָנוּ בּוֹכִים

          שֶׁבָּאנוּ אֶל בִּימַת שׁוֹטִים גְּדוֹלָה זוֹ.

          – זֶה חֹמֶר טוֹב! תַּכְסִיס לֹא רַע הָיָה

          אִם נְפַרְזֵל גְּדוּד שֶׁל סוּסִים בְּלֶבֶד.

          אֲנִי אֶבְדֹּק אֵיךְ זֶה עוֹבֵד. אָכִין

          לַחֲתָנַי מִתְקֶפֶת פֶּתַע, וְ –

          הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג, הֲרֹג!

          נכנסים אדון ושני מלווים.

אָדוֹן:     אוֹ הִנֵּה הוּא: תָּשִׂימוּ עָלָיו יָד.

          כְּבוֹדוֹ, בִּתְּךָ הַיְּקָרָה –

לִיר:       שׁוּם עֵזֶר? מָה, אָסִיר? אֲנִי מַמָּשׁ

          שׁוֹטֶה מִטֶּבַע שֶל הַגּוֹרָלוֹת.

          תִּנְהַג בִּי טוֹב, אָז תְּקַבֵּל דְּמֵי כֹּפֶר.

          תָּבִיא לִי מְנַתְּחִים, אֲנִי חָתוּךְ

          בַּמּוֹחַ.

אָדוֹן:                 תְּקַבֵּל הַכֹּל.

לִיר:                                  מָה, בְּלִי

          סְגָנִים? לְבַד?

          לֹא, כָּךְ הוֹפְכִים אִישׁ לִנְצִיב שֶׁל מֶלַח,

          וּשְׁתֵּי עֵינָיו יִהְיוּ לְמַשְׁפְּכִים

          כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת גִּנָּה, אוֹ כְּדֵי לִשְׁטֹף

          אָבָק שֶׁל סְתָו.

אָדוֹן:                     אָדוֹן יָקָר.

לִיר:                                אֲנִי

          אָמוּת בְּאֹמֶץ, כְּמוֹ חָתָן זָחוּחַ.

          מָה? אֶהְיֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

          אֲנִי בְּכָל זֹאת מֶלֶךְ, רַבּוֹתַי,

          אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת זֶה?

אָדוֹן:                            אַתָּה אִיש בֵּית-

            מַלְכוּת, וְאָנוּ מְצַיְּתִים לְךָ.

לִיר:       אָז יֵשׁ חַיִּים עוֹד. בּוֹאוּ, אִם תִּרְצוּ

          לִתְפֹּס אֶת זֶה, אָז תִּתְפְּסוּ אֶת זֶה

          רַק בְּרִיצָה. הוֹפּ-הוֹפָּה-הוֹפָּה-הוֹפּ!

          יוצא בריצה [והמלווים בעקבותיו]

אָדוֹן:     מַרְאֶה שׁוֹבֵר-לֵב גַּם בַּדַּל מִכֹּל,

          בְּמֶלֶךְ – מַה נֹאמַר? יֵשׁ לְךָ בַּת

          אַחַת אֲשֶׁר גּוֹאֶלֶת אֶת הַטֶּבַע

          מִן הַקְּלָלָה הָעוֹלָמִית שֶׁזּוּג

          אַחֵר הִפִּיל.

אֶדְגַּר:                 שְׁלוֹמוֹת, אָדוֹן יָקָר.

אָדוֹן:     כָּל טוּב. מָה יֵשׁ?

אֶדְגַּר:                           שָׁמַעְתָּ מַשֶּׁהוּ

          עַל קְרָב קָרוֹב?

אָדוֹן:                       יָדוּעַ וּפֻמְבִּי.

          כָּל מִי שֶׁלֹּא חֵרֵשׁ שָׁמַע.

אֶדְגַּר:                               אֲבָל

          כַּמָּה קָרוֹב כְּבָר הַצָּבָא הַהוּא?

אָדוֹן:     קָרוֹב, וּמִתְקַדֵּם. בּתוֹך שָעוֹת

          צָפוּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ.

אֶדְגַּר:                       מוֹדֶה לְךָ,

          אָדוֹן. זֹאת כָּל הַשְּׁאֵלָה.

אָדוֹן:     עַל אַף שֶׁהַמַּלְכָּה נִשְׁאֶרֶת פֹּה

          מִטַּעַם מְיֻחָד, צְבָאָהּ מַמְשִׁיךְ

          לָנוּעַ עוֹד.

אֶדְגַּר:                מוֹדֶה לְךָ, אָדוֹן.

          יוצא אדון.

גְּלוֹסְטֶר: אֵלֵי הַחֶסֶד, קְחוּ מִמֶּנִּי אֶת

          נִשְׁמַת אַפִּי; בַּל יְפַתֶּה אוֹתִי

          שֵׁנִית הַשֵּׁד שֶׁבִּי לָמוּת לִפְנֵי

          שֶׁבְּטוּבְכֶם תִּרְצוּ.

אֶדְגַּר:                     תְּפִלָּה יָפָה

          זֹאת, אַבָּא.

גְּלוֹסְטֶר:                 מִי אַתָּה, אָדוֹן, אֱמֹר לִי?

אֶדְגַּר:    עָלוּב מִסְכֵּן וּשְׂבַע מַכּוֹת גּוֹרָל.

          שׁוֹלֵט הֵיטֵב בְּאָמָּנוּת הַצַּעַר,

          וְעֵקֶב כָּךְ שׁוֹפֵעַ רַחֲמִים

          מְלוֹא הָרֶחֶם. תֵּן לִי יָד; אוֹבִיל

          אוֹתְךָ לְאֵיזֶה צֵל שֶׁל גַּג.

גְּלוֹסְטֶר:                           תּוֹדוֹת

          מִקֶּרֶב לֵב. בְּרָכוֹת, אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר,

          וְעוֹד וָעוֹד.

          נכנס אוסוולד.

אוֹסְוַלְד:                 פְּרָס מְבֻקָּשׁ; מַזָּל טוֹב!

          רֹאשְְׁךָ חֲלוּל-הָעַיִן נִבְרָא רַק   

          לְהַעֲשִׁיר אוֹתִי! בּוֹגֵד זָקֵן,

          חֲסַר מַזָּל – וִדּוּי זָרִיז וְזֶהוּ.

          הַחֶרֶב שֶׁחַיֶּבֶת לְהַשְׁמִיד

          אוֹתְךָ שְׁלוּפָה כְּבָר.

גְּלוֹסְטֶר:                         תֵּן עַכְשָׁו לַיָּד

          הַמְּבֹרֶכֶת לְהַכְנִיס בָּהּ כּוֹחַ.

אוֹסְוַלְד: לָמָּה, אִכָּר חָצוּף, אַתָּה מֵעֵז

          לִתְמֹךְ בּוֹ, בְּבוֹגֵד רִשְׁמִי? לֵךְ כִּי

          אַחֶרֶת תִּדָּבֵק מֵהַזִּהוּם

          שֶׁל מַזָּלוֹ. עֲזֹב לוֹ אֶת הַזְּרוֹעַ.

אֶדְגַּר:    לֹא יַ'זֹף, לֹא יַ'זֹף, סֵר זָר, לֹא יַ'זֹר.

אוֹסְוַלְד: עֲזֹב, עֶבֶד, אַחֶרֶת אַתָּה מֵת.

אֶדְגַּר:    מַר זֶ'נְטֶלְמֶן-טוֹף, תֵּלֵךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ וְתֵן לְפֶּן-אֲדָמִים פָּשׁוּטִים לַ'בֹר. אִם פֶּה גָּדוֹל הָיָה יָכוֹל הוֹרֵג, אָז הַחַיִּים שֶׁלִּי הָיוּ מְקֻצָּרִים פִּי שְׁנֵי שְׁבוּעַיִם. נָה-נָה, אל תִּתְקָרֵף לוֹ לַזָּקֵן; קִישׁ קִישׁ, אֲחוֹרָה-גּוּרָה, אַחֶרֶת אֲנִי 'נַסֶּה מָה פֹּה חָזָק יוֹתֵר – תַּפּוּחַ-רֹאשׁ שֶׁלְּךָ אוֹ הַמַּקֵּל-הַיָּד שֶׁלִּי. מְדַפֵּר אִתְּךָ פָּשׁוּט.

אוֹסְוַלְד:   תָּעוּף, אַשְׁפָּה!

אֶדְגַּר:    תָּפוֹא אֲנִי יְחַטֵּט 'ךָ הַשִּׁנַּיִם שֵׁן-עַל-שֵׁן, סֵר זָר. תָּפוֹא, יוֹרֵק עַל הַשַּׁלְפָנֻיּוֹת שֶׁלְּךָ.

               אוסוולד נופל.

אוֹסְוַלְד: הָרַגְתָּ אוֹתִי, עֶבֶד. קַח, נָבָל,

          אֶת הָאַרְנָק שֶׁלִּי. אִם מִתְחַשֵּׁק

          לְךָ לְהִתְעַשֵּׁר, קְבֹר אֶת גּוּפִי,

          וְאֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁיֵּשׁ עָלַי

          מְסֹר לְאֶדְמוּנְד, הָרוֹזֵן שֶׁל גְּלוֹסְטֶר.

          חַפֵּשׂ אוֹתוֹ בַּחַיִל הָאַנְגְּלִי.

          בְּטֶרֶם עֵת, אָאא, מָוֶת... מָוֶת!...

אֶדְגַּר:    מַכִּיר אוֹתְךָ: נָבָל לְהַשְׂכָּרָה,

          מָסוּר לַחֲטָאִים שֶׁל גְּבִרְתְּךָ

          לְפִי מֵיטַב הָרֹעַ.

גְּלוֹסְטֶר:                                  מָה, הוּא מֵת?

אֶדְגַּר:    שֵׁב, אַבָּא; שֵׁב, תָּנוּחַ –

          נִרְאֶה מָה בַּכִּיסִים: הַמִּכְתָּבִים

          שֶׁהוּא הִזְכִּיר, אוּלַי הֵם יְדִידַי.

          הוּא מֵת; חֲבָל לִי רַק שֶׁלֹּא אַחֵר

          ֹשִמֵּש לוֹ כְּתַלְיָן. נִרְאֶה: חוֹתֶמֶת,

          רְדִי נא; הַנִּימוּס יִסְלַח לִי. כְּדֵי

          לָדַעַת מָה בְּמוֹחַ הָאוֹיֵב

          גַּם אֶת הַלֵּב נִתְלֹשׁ לוֹ. דַּף נְיָר

          זֶה קְצָת יוֹתֵר חֻקִּי.

[קורא את המכתב] "תִּזָּכֵרְנָה שְׁבוּעוֹתֵינוּ הַהֲדָדִיּוֹת. יֵשׁ לְךָ הַרְבֵּה הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לְחַסֵּל אוֹתוֹ. אִם לא יֶחְסַר לְךָ כּוֹחַ רָצוֹן, זְמַן וּמָקוֹם יִמָּצְאוּ בְּשֶׁפַע. לֹא עָשִׂינוּ כְּלוּם אִם הוּא חוֹזֵר כִּמְנַצֵּחַ; כִּי אָז אֲנִי הָאֲסִירָה, וּמִטָּתוֹ הִיא בֵּית-כִּלְאִי; מִן הַחֹם הַמַּבְחִיל שֶׁל זוֹ אָנָּא גְּאַל אוֹתִי וְתִמְצָא כַּר נִרְחָב לְפָעָלְךָ. שֶׁלְּךָ, הַ – הָיִיתִי רוֹצָה לוֹמַר אִשְׁתְּךָ – הַמְּשָׁרֶתֶת הַנֶּאֱמָנָה שֶׁלְּךָ, שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁלְּךָ לִכְבֹּשׁ וּלְהַשִּׂיג. גּוֹנֵרִיל."

          אֵיזֶה מֶרְחָב בְּלִי גְּבוּל, רְצוֹן אִשָּׁה!

          זוֹמֶמֶת נֶגֶד בַּעֲלָהּ הַטּוֹב,

          וְהַתַּחֲלִיף – אָחִי. פֹּה בַּחוֹלוֹת

          אֶטְמֹן אוֹתְךָ, בַּלְדָּר לִדְבָר טֻמְאָה

          שֶׁל זַנָּאִים רוֹצְחִים; וּכְשֶׁיַּבְשִׁיל

          הַזְּמַן, עִם הַנְּיָר הַמְּכֹעָר

          אַכֶּה אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדֻּכָּס

          אֲשֶׁר סֻמַּן לָמוּת; מְאוֹד יִרְוַח לוֹ

          כְּשֶׁעַל מוֹתְךָ, אִישׁ-צֶפַע, אֲדַוַּח לוֹ.

            יוצא, גורר את הגופה.

גְּלוֹסְטֶר: הַמֶּלֶךְ מְטֹרָף; כַּמָּה עָמִיד

          חוּשׁ הַשְּׁפִיּוּת הַנֶּאֱלָח שֶׁלִּי!

          אֲנִי עוֹמֵד עוֹד, חָשׁ בְּפִכָּחוֹן

          אֶת יְגוֹנִי! מוּטָב לְהִשְׁתַּגֵּעַ;

          שֶׁיְּנֻתַּק הַמּוֹחַ מִן הַסֵּבֶל,

          וַהֲזָיוֹת-שָׁוְא לֹא יִתְּנוּ לַכְּאֵב

          לָדַעַת אֶת עַצְמוֹ.

          תופים מרחוק.

          נכנס אדגר.

אֶדְגַּר:                     תֵּן יָד. רָחוֹק,

          נִדְמֶה לִי, שָׁם, שׁוֹמֵעַ תֹּף. בּוֹא, אַבָּא,

          אֲנִי אַפְקִיד אוֹתְךָ בִּידֵי יָדִיד.

          יוצאים.


מערכה 4, תמונה 7 -


נכנסים קורדליה, קנט [במסווה], ורופא.

קוֹרְדֶּלְיָה:  הוֹ קֶנְט הַטּוֹב, אֵיךְ יִגְמְלוּ לְךָ

          חַיַּי אוֹ מַעֲשַׂי עַל טוּב לִבְּךָ?

          חַיַּי יִהְיוּ קְצָרִים מִדַּי, וְכָל

          תַּגְמוּל – זָעוּם.

קֶנְט:      הַהַכָּרָה, גְּבִרְתִּי, הִיא כְּבָר תַּשְׁלוּם

          מֵעַל לַמְּצֻפֶּה. כָּל דִּוּוּחַי

          אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ - שׁוּם תּוֹסָפוֹת,

          שׁוּם הַשְׁמָטוֹת: עֻבְדּוֹת.

קוֹרְדֶּלְיָה:                          הַחְלֵף בְּגָדִים;

          מַלְבּוּשׁ זֶה הוּא תִּזְכֹּרֶת לַשָּׁעוֹת

          הַנּוֹרָאוֹת הָהֵן. הָסֵר אוֹתוֹ,

          לְמַעֲנִי.

קֶנְט:              גְּבִרְתִּי הַיְּקָרָה,

          בִּרְשׁוּתֵךְ; אִם אֵחָשֵׂף עַכְשָׁו

          אֶפְגֹּם בְּתָכְנִיתִי הַמְּדֻקְדֶּקֶת.

          יְהֵא שְׂכָרִי שֶׁלֹּא תַּכִּירִי בִּי

          עַד שֶׁהַזְּמַן וְגַם אֲנִי נַחְלִיט.

קוֹרְדֶּלְיָה:  אָז כָּךְ יִהְיֶה, אִישׁ טוֹב. [לרופא] מָה שְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ?

רוֹפֵא:    מָדָם, יָשֵׁן עֲדַיִן.

קוֹרְדֶּלְיָה:                  אֵלִים בְּחַסְדְּכֶם!

          רַפְּאוּ-נָא אֶת הַֹשֶּבֶר בַּנְּשָׁמָה

          הַמְּעֻנָּה שֶׁלּוֹ; אֶת הַחוּשִׁים

          הַמְּזַיְּפִים וְהַצּוֹרְמִים כַּוְּנוּ לוֹ,

          לָאָב טְרוּף-הַיַּלְדוּת הַזֶּה.

רוֹפֵא:                               בִּרְשׁוּת

          הוֹד מַלְכוּתָהּ, נָעִיר כְּבָר אֶת הַמֶּלֶךְ?

          הַרְבֵּה יָשַׁן.

קוֹרְדֶּלְיָה:             יַדְרִיךְ אוֹתְךָ הַיֶּדַע,

          עֲשֵׂה כִּרְאוּת עֵינֶיךָ. הוּא לָבוּשׁ?

          מוכנס ליר בכיסא, נישא בידי משרתים.

רוֹפֵא:    מָדָם, כֵּן. בִּשְׁנָתוֹ הָעֲמֻקָּה

          הֶחֱלַפְנוּ לוֹ בְּגָדִים. עִמְדִי קָרוֹב,

          מָדָם, כְּשֶׁנְּעוֹרֵר אוֹתוֹ. אֵין לִי

          סָפֵק שֶׁהוּא יִהְיֶה רָגוּעַ.

קוֹרְדֶּלְיָה:                         טוֹב.

רוֹפֵא:    קִרְבִי. – הַגְבִּירוּ אֶת הַמּוּזִיקָה שָׁם.

קוֹרְדֶּלְיָה:  הוֹ, אַבָּא הַיָּקָר, בְּרִיאוּת תּוֹשִׁיב

          תְּרוּפָה עַל שִׂפְתוֹתַי, וְהַנְּשִׁיקָה

          הַזֹּאת תַּמְתִּיק אֶת נֶזֶק אַחְיוֹתַי

          לְרוּם כְּבוֹדְךָ.

קֶנְט:                       הָהּ, נְסִיכָה טוֹבָה!

קוֹרְדֶּלְיָה:  אֲפִלּוּ לֹא הָיִיתָ אֲבִיהֶן,

          פְּתִיתֵי שֵׂיבָה שֶׁלְּךָ תּוֹבְעִים חֶמְלָה.

          זֶה רֹאשׁ שֶׁיַּעֲמֹד מוּל רוּחַ קֶטֶל?

          מוּל רַעַם אֵימְתָנִי וְחַשְׁמַלִּים,

          בְּלֵב מַכּוֹת אֵימִים שֶׁל חֲזִיזֵי

          בָּרָק? זָקִיף לֵילִי מִסְכֵּן חָבוּשׁ

          קַסְדָּה דַּקָּה כָּזֹאת? הַכֶּלֶב שֶׁל

          אוֹיְבִי, גַּם לוּ נָשַׁךְ אוֹתִי, הָיָה

          בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה לָן מוּל הָאָח

          שֶׁלִּי; וְטוֹב הָיָה לְךָ שָׁם, אַבָּא,

          לְהִסְתּוֹפֵף בַּדִּיר עִם חֲזִירִים

          וְעִם נִדְּפֵי-אֱנוֹשׁ, בְּקַשׁ וְטַחַב?

          נוֹרָא, נוֹרָא! זֶה פֶּלֶא שֶׁחַיֶּיךָ

          וּבִינָתְךָ לֹא נִקְטְלוּ בְּבַת

          אַחַת. הוּא מִתְעוֹרֵר, דַּבֵּר אֵלָיו.

רוֹפֵא:    מָדָם, דַּבְּרִי אַתְּ; כָּךְ צָרִיךְ.

קוֹרְדֶּלְיָה:  מָה שְׁלוֹם כְּבוֹדוֹ? אֵיךְ חָשׁ הוֹד מַלְכוּתְךָ?

לִיר:       אַתֶּם עוֹשִׂים לִי עָוֶל לְהוֹצִיא

          אוֹתִי מִקֶּבֶר. אַתְּ שָׁם נְשָׁמָה

          שֶׁנִּגְאֲלָה, אֲבָל אֲנִי כָּפוּת

          בְּתוֹךְ גַּלְגַּל שֶׁל אֵשׁ, וְדִמְעוֹתַי

          צוֹרְבוֹת כְּמוֹ עוֹפֶרֶת מֻתָּכָה.

קוֹרְדֶּלְיָה:   אָדוֹן, אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?

לִיר:                              אַתְּ רוּחַ,

          אֲנִי יוֹדֵעַ; אֵיךְ, מָתַי נִפְטַרְתְּ?

קוֹרְדֶּלְיָה:  רָחוֹק, רָחוֹק עֲדַיִן.

לִיר:       אֵיפֹה הָיִיתִי? אָהּ? אֵיפֹה אֲנִי?

          אוֹר יוֹם בָּהִיר? מִתְעַלְּלִים בִּי עַד

          מְאוֹד. הָיִיתִי מֵת מֵרֹב חֶמְלָה

          לִרְאוֹת אַחֵר כָּךְ. לֹא יוֹדֵעַ מָה

          לוֹמַר. לֹא מְסֻגָּל לְהִשָּׁבַע

          שֶׁאֵלֶּה שְׁתֵּי יָדַי: נִרְאֶה, נִרְאֶה –

          אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַדְּקִירָה הַזֹּאת.

          לוּ רַק יָדַעְתִּי מַהוּ מַצָּבִי.

קוֹרְדֶּלְיָה [כורעת]: הוֹ הִסְתַּכֵּל עָלַי, אָדוֹן, וְשִׂים

          עָלַי יָד לִבְרָכָה!

          [ליר נופל על ברכיו]

                             לֹא, אַל תִּכְרַע,

          אָדוֹן!

לִיר:             בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּלְעֲגִי לִי.

          אֲנִי זָקֵן מְאוֹד טִפְּשִׁי, וּפֶתִי,

          שְׁמוֹנִים שָׁנָה וָמַעְלָה, לֹא שָׁעָה

          יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת, וְאִם לוֹמַר

          פָּשׁוּט,

          אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁדַּעֲתִי אֵינָהּ

          צְלוּלָה מַמָּשׁ. נִדְמֶה לִי שֶׁעָלַי

          לָדַעַת מִי אַתְּ, מִי הָאִישׁ הַזֶּה,

          אֲבָל יֵשׁ בִּי סְפֵקוֹת; כִּי בְּעִקָּר

          אֵין לִי מֻשָּׂג מָה הַמָּקוֹם הַזֶּה

          וְכָל תְּבוּנָה שֶׁבִּי לֹא יְכוֹלָה

          לִזְכֹּר אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה; גַּם

          אֵינִי זוֹכֵר כְּלָל אֵיפֹה לַנְתִּי אֶמֶשׁ.

          אַל תִּצְחֲקוּ עָלַי, כִּי, חֵי נַפְשִׁי,

          אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַגְּבִירָה הַזֹּאת

          הִיא יַלְדָּתִי קוֹרְדֶּלְיָה.

קוֹרְדֶּלְיָה:                      זֹאת אֲנִי,

          אֲנִי.

לִיר:            מָה, דִּמְעוֹתַיִךְ רְטוּבוֹת?

          כֵּן, בְּחַיַּי; לֹא, אָנָּא, אַל תִּבְכִּי.

          אִם יֵשׁ לָךְ רַעַל עֲבוּרִי, אֶשְׁתֶּה.

          אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת

          אוֹתִי, כִּי אַחְיוֹתַיִךְ – כָּךְ אֲנִי

          זוֹכֵר – עָשׂוּ לִי עָוֶל. לְךָ יֵשׁ כָּל

          סִבָּה, לָהֶן אֵין.

קוֹרְדֶּלְיָה:                  שׁוּם סִבָּה, לֹא, שׁוּם

          סִבָּה.

לִיר:            אֵיפֹה אֲנִי? צָרְפַת?

קֶנְט:                               אָדוֹן,

          בַּמַּמְלָכָה שֶׁלְּךָ.

לִיר:                      אַל תִּתְעַלֵּל בִּי.

רוֹפֵא:    הִתְנַחֲמִי. הַזַּעַם הַגָּדוֹל

          כְּבָר מֵת בּוֹ, אַתְּ רוֹאָה, מָדָם. בְּכָל

          זֹאת מְסֻכָּן עוֹד לְשַׁחְזֵר לוֹ אֶת

          הַזְּמַן אֲשֶׁר אִבֵּד. בַּקְּשִׁי אוֹתוֹ

לְהִִכָּנֵס. וְנָא לֹא לְהַטְרִיד

          אוֹתוֹ לִפְנֵי עוֹד רְגִיעָה.

קוֹרְדֶּלְיָה:                      יוֹאִיל

          הוֹד מַלְכוּתוֹ לָלֶכֶת?

לִיר:       אַתֶּם צְרִיכִים לִנְהֹג בִּי סַבְלָנוּת. אָנָּא מִכֶּם, לִשְׁכֹּחַ וְלִסְלֹחַ; אֲנִי זָקֵן, וּמְטֻפָּשׁ.

          יוצאים. קנט והאדון נשארים.

אָדוֹן:     זֶה מֻסְמָךְ שֶׁהַדֻּכָּס שֶׁל קוֹרְנְוָל נִרְצַח כָּךְ?

קֶנְט:      זֶה וַדָּאִי, אָדוֹן.

אָדוֹן:     מִי מְפַקֵּד עַל אֲנָשָׁיו?

קֶנְט:      עַל פִּי מָה שֶׁאוֹמְרִים, בְּנוֹ הַמַּמְזֵר שֶׁל גְּלוֹסְטֶר.

אָדוֹן:     אוֹמְרִים שֶׁאֶדְגַּר בְּנוֹ הַמְּגֹרָשׁ נִמְצָא עִם הָרוֹזֵן שֶׁל קֶנְט בְּגֶרְמַנְיָה.

קֶנְט:      ֹשְמוּעוֹת דַרְכָּן לְהִתְחַלֵּף; הִגִּיעַ זְמַן לִפְקֹחַ עַיִן. כּוֹחוֹת אַנְגְּלִיָּה מִתְקָרְבִים בְּמֶרֶץ.

אָדוֹן:     הַהַכְרָעָה צְפוּיָה לִהְיוֹת עֲקֻבָּה מִדָּם. כָּל טוּב לְךָ, אָדוֹן.

          יוצא.

קֶנְט:      הַקְּרָב הַזֶּה הַיּוֹם עָתִיד לִכְתֹּב

          סוֹף לַסִּפּוּר שֶׁלִּי, לָרַע אוֹ טוֹב.

          יוצא.


מערכה 5, תמונה 1 -


נכנסים, עם תוף ודגלים, אדמונד, רגן, אצילים וחיילים.

אֶדְמוּנְד [לאציל]: בָּרֵר אִם תָּכְנִיתוֹ הָאַחֲרוֹנָה

          שֶׁל הַדֻּכָּס תְּקֵפָה, אוֹ אִם מֵאָז

          עָלָה בְּדַעֲתוֹ שִׁנּוּי. הָאִישׁ

          כֻּלּוֹ תְּמוּרוֹת וּלְבָטִים. תִּמְסֹר לִי

          אִם יֵשׁ לוֹ אֵיזוֹ הַחְלָטָה סוֹפִית.

          יוצא אציל.

רֵגָן:       לִשְׁלִיחַ גּוֹנֵרִיל קָרָה וַדַּאי

          אֵיזֶה אָסוֹן.

אֶדְמוּנְד:              קַיָּם חֲשָׁשׁ, גְּבִרְתִּי.

רֵגָן:       אָדוֹן מָתוֹק, אַתָּה הֲלֹא יוֹדֵעַ

          אֵיזֶה כָּל-טוּב אוֹעִיד לְךָ.

          אֱמֹר לִי בֶּאֱמֶת – אֲבָל דַּבֵּר

          אֱמֶת – אַתָּה אוֹהֵב אֶת אֲחוֹתִי,

          לֹא?

אֶדְמוּנְד:         בְּרִגְשֵׁי כָּבוֹד.

רֵגָן:                             אֲבָל אַף פַּעַם

           לֹֹא הִֹשְתַּחַלְתָּ בִנְתִיבֵי גִיסִי

          אֶל המִבְצָר שֶלָהּ?

אֶדְמוּנְד:                        הַמַּחְשָׁבָה

          הַזֹּאת רַק מַכְתִּימָה אוֹתָךְ.

רֵגָן:                                  אֲנִי

          חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁהָיִיתָ מְזֻוָּג

          וּמְלֻפָּף אִתָּהּ – כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים –

          לָעֹמֶק.

אֶדְמוּנְד:           לֹא, לֹא, בִּכְבוֹדִי, גְּבִרְתִּי.

רֵגָן:       לֹא מוּכָנָה לִסְבֹּל אוֹתָהּ. אָדוֹן

          יָקָר, אַל תְּפַתֵּחַ יְחָסִים

          אִתָּהּ.

אֶדְמוּנְד:           אַל תִּפְחֲדִי –

          נכנסים, עם תוף ודגלים, אולבני, גונריל וחיילים.

                                    הִיא וְהַבַּעַל.

גּוֹנֵרִיל [הצדה]: מוּטָב לִי לְהַפְסִיד בַּקְּרָב וְרַק

          לֹא לְהַפְסִיד אוֹתוֹ לַאֲחוֹתִי.

אוֹלְבָּנִי:  אָחוֹת אוֹהֶבֶת, טוֹב לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ.

          אָדוֹן, שָׁמַעְתִּי כָּךְ: הַמֶּלֶךְ בָּא

          לַבַּת שֶׁלּוֹ, עִם עוֹד שֶׁזּוֹעֲקִים

          חָמָס מוּל מִשְׁטָרֵנוּ הַתַּקִּיף.

          אֲנִי לֹא שָׂשׂ לִקְרָב אִם אֲנִי לֹא

          צוֹדֵק. הָעֵסֶק פֹּה נוֹגֵעַ לָנוּ

          רַק כִּי צָרְפַת פָּלַשׁ לְאַדְמָתֵנוּ,

          וְלֹא כִּי הוּא נוֹתֵן עִידוּד לַמֶּלֶךְ

          וְלַאֲחֵרִים שֶׁחוֹשְׁשַׁנִי יֵשׁ

          לָהֶם סִבּוֹת כְּבֵדוֹת לָצֵאת נֶגְדֵּנוּ.

אֶדְמוּנְד: דִּבְרֵי אָצִיל!

רֵגָן:                        מָה יֵשׁ לְהִתְפַּלְסֵף?

גּוֹנֵרִיל:   צָרִיךְ לְהִתְאַחֵד מוּל הָאוֹיֵב,

          כָּל הַקְּטָטוֹת הַפְּרָטִיּוֹת מִבַּיִת

          הֵן לֹא הַנְּקֻדָּה כָּאן.

אוֹלְבָּנִי:  אָז בּוֹאוּ נַחְלִיט עִם זִקְנֵי הַצָּבָא עַל הַמַּהֲלָכִים שֶׁלָּנוּ.

אֶדְמוּנְד: אָבוֹא אֵלֶיךָ בְּהֶקְדֵּם לָאֹהֶל.

רֵגָן:       אָחוֹת, תָּבוֹאִי אִתָּנוּ?

גּוֹנֵרִיל:   לֹא.

רֵגָן:       רָצוּי שֶׁכֵּן; אָנָּא, תָּבוֹאִי אִתָּנוּ.

גּוֹנֵרִיל [הצִדה]: אֶת הַחִידָה הַזֹּאת פָּתַרְתִּי. [לרגן]: בָּאָה.

          יוצאים אדמונד, רגן, גונריל ושני הצבאות.

    כשאולבני עומד לצאת, נכנס אדגר [במסווה].

אֶדְגַּר:    אִם אֲדוֹנִי דִּבֵּר אֵי-פַּעַם עִם

          אָדָם עָלוּב כָּמוֹנִי, שְׁמַע אוֹתִי,

          מִלָּה.

אוֹלְבָּנִי [לחייליו]: אַדְבִּיק אֶתְכֶם מִיָּד.

                                      [לאדגר]: דַּבֵּר.

אֶדְגַּר:    לִפְנֵי שֶׁתִּלָּחֵם בַּקְּרָב, פְּתַח נָא

          אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה. אִם תְּנַצֵּחַ,

          צַוֵּה שְׁחֲצוֹצְרָה תִּקְרָא לָזֶה

          אֲשֶׁר מָסַר אוֹתוֹ. עָלוּב כְּכָל

          שֶׁאֵרָאֶה, אֲנִי אָבִיא אִישׁ-חַיִל

          אֲשֶׁר יוֹכִיחַ מָה שֶׁפֹּה נִטְעָן.

          אִם תְּנֻצַּח, זֶה סוֹף לַעֲסָקֶיךָ

          פֹּה בָּעוֹלָם, וְקֵץ לַמְּזִמּוֹת.

          שֶׁהַמַּזָּל יָאִיר לְךָ.

אוֹלְבָּנִי:                        חַכֵּה

          עַד שֶׁאֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב.

אֶדְגַּר:                             אָסוּר לִי.

          בְּבוֹא הָעֵת, צַוֵּה שֶׁהַכָּרוֹז

          יִקְרָא, וְאָז אוֹפִיעַ שׁוּב.

          יוצא.

אוֹלְבָּנִי:  כָּל טוּב. כְּבָר אֶעֱבֹר עַל הַמִּכְתָּב.

          נכנס אדמונד.

אֶדְמוּנְד: רוֹאִים אֶת הָאוֹיֵב; קְרָא לַצָּבָא

          לָעֲמָדוֹת. [נותן לו פתק] פֹּה יֵשׁ הַעֲרָכָה

          שֶׁל מִסְפָּרָם וְשֶׁל כּוֹחָם, עַל פִּי

          מֵידָע פְּנִימִי; אֲבָל כָּעֵת זְרִיזוּת

          נִדְרֶשֶׁת.

אוֹלְבָּנִי:             נְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָרֶגַע.

          יוצא.

אֶדְמוּנְד: לִשְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת הָאֵלֶּה יַחַד

          נִשְׁבַּעְתִּי אַהֲבָה, וְכָל אַחַת

          חוֹשֶׁדֶת בַּשְּׁנִיָּה כְּמוֹ הַנָּשׁוּךְ

          מִן הַנָּחָשׁ. אֵיזוֹ אֶקַּח? שְׁתֵּיהֶן?

          אַחַת? אוֹ אַף אַחַת? כְּלוּם לֹא יֵצֵא

          מֵאַף אַחַת אִם זוֹ גַּם זוֹ תִּחְיֶינָה.

          אֶבְחַר בַּאַלְמָנָה - וְגוֹנֵרִיל 

          תֻּטְרָף מִזַעַם. וּמִמֶּנָּה לא 

          יֵצֵא לִי כְּלוּם כָּל עוֹד הַבַּעַל חַי.

          אָז כָּכָה, נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָסוּתוֹ

          בַּקְּרָב הַזֶּה. וְאָז, מִי שֶׁצְּרִיכָה

          לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, שְתִּרְקֹם    

          חִסּוּל זָרִיז. בְּקֶשֶׁר לַחֶמְלָה

          שֶׁהוּא חָפֵץ לִשְׁפֹּךְ עַל לִיר וְעַל

          קוֹרְדֶּלְיָה: אַחֲרֵי הַקְּרָב, כְּשֶׁהֵם

          בִּשְׁלִיטָתֵנוּ, חֲנִינָה הֵם לֹא

          יִרְאוּ; כָּל עָצְמָתִי עַכְשָׁו מֻשְׁתֶּתֶת

          עַל מַעֲשִׂים, אֵין זְמַן לְשׁוּם פַּטְפֶּטֶת.

            יוצא.


מערכה 5, תמונה 2 -


תרועה מבפנים. נכנסים, עם תוף ודגלים, ליר, קורדליה וחיילים, חוצים את הבימה ויוצאים.

נכנסים אדגר [בבגדי איכר] וגלוסטר.

אֶדְגַּר:    פֹּה, אַבָּא, צֵל הָעֵץ הַזֶּה יִהְיֶה

          לְךָ לִמְאָרֵחַ. תִּתְפַּלֵּל

          שְׁיְנַצַּח הַצֶּדֶק. אִם אֶזְכֶּה

          לָשוּב אֵלֶיךָ, נֶחָמָה אָבִיא

          לְךָ.

גְּלוֹסְטֶר:        יִשְׁמֹר אוֹתְךָ הָאֵל, אָדוֹן.

            יוצא אדגר.

            תרועה וסימני נסיגה. נכנס אדגר.

אֶדְגַּר:    זָקֵן, לִבְרֹחַ, תֵּן לִי יָד, לִִבְְרֹחַ!

          הַמֶּלֶךְ לִיר נֻצַּח, הוּא וּבִתּוֹ

          בַּשְּׁבִי. בּוֹא, תֵּן לִי יָד; קָדִימָה!

גְּלוֹסְטֶר: אַף צַעַד עוֹד; לְהֵרָקֵב אֶפְשָר

          גַּם פֹּה.

אֶדְגַּר:                מַה, שוּב מָרָה ֹשְחוֹרָה? אָדָם

               חַיָּב לִסְבֹּל בְּשֶקֶט אֶת לֶכְתוֹ

               מִפֹּה כְּמוֹ אֶת בּוֹאוֹ לְכָאן. לִהְיוֹת 

               בָּשֵל, רַק זֶה. בּוֹא.

גְּלוֹסְטֶר:                            וְגַם זֶה נָכוֹן.

          יוצאים.


מערכה 5, תמונה 3 -


 נכנסים בתהלוכת ניצחון עם תוף ודגלים אדמונד עם ליר וקורדליה כאסירים; חיילים וקפיטן.

אֶדְמוּנְד: יִקְּחוּ אוֹתָם קְצִינִים – לִשְׁמֹר מִכָּל

          מִשְׁמָר, עַד שֶׁיַּחְלִיטוּ הַגְּדוֹלִים

          כֵּיצַד לִשְׁפֹּט אוֹתָם.

קוֹרְדֶּלְיָה:                       אֲנַחְנוּ לֹא

          הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכַּוָּנָה טוֹבָה

          הֵבִיאָה עַל רֹאשָׁם רָעָה. לִבִּי

          אָבֵל עָלֶיךָ, מֶלֶךְ שֶׁהֻשְׁפַּל;

          כִּי מִצִּדִּי אַזְעִיף פָּנִים כִּפְלַיִם

          מוּל זַעַף הַמַּזָּל. מָה, לֹא נִרְאֶה

          אֶת הַבָּנוֹת הָאֲחָיוֹת הָאֵלֶּה?

לִיר:     לֹא, לֹא, לֹא. בּוֹאִי, נִסְתַּלֵּק לַכֶּלֶא;

          שְׁנֵינוּ לְבַד נָשִׁיר כְּמוֹ צִפּוֹרִים

          בַּכְּלוּב. כְּשֶׁתְּבַקְּשִׁי בְּרָכָה מִמֶּנִּי

          אֶכְרַע וַאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ סְלִיחָה.

          וְכָךְ נִחְיֶה, וְנִתְפַּלֵּל, נָשִׁיר,

          וּנְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מִזְּמַן,

          נִצְחַק עַל גַּנְדְּרָנִים מִתְפַּרְפְּרִים,

          נִשְׁמַע נוֹכְלִים קְטַנִּים שֶׁמְּרַכְלִים

          חַדְשׁוֹת חָצֵר; וּנְשׂוֹחֵחַ גַּם

          אִתָּם – מִי מְנַצֵּחַ, מִי מַפְסִיד,

          מִי בָּאָפְנָה, מִי לֹא – וְנִתְעַמֵּק

          בְּכָל תַּעֲלוּמוֹת עוֹלָם, כְּאִלּוּ

          הָיִינוּ מְרַגְּלִים שֶׁל אֱלֹהִים.

          וּבֵין קִירוֹת סְגוּרִים נִשְׂרֹד אַחֲרֵי

          סִיעוֹת וּמִפְלָגוֹת שֶׁמִּתְגַּדְּלוֹת

          וּמִתְקַטְּנוֹת כְּמוֹ סַהַר.

אֶדְמוּנְד [לחיילים]:  קְחוּ אוֹתָם.

לִיר:     מוּל קָרְבָּנוֹת כְּמוֹ זֶה, קוֹרְדֶּלְיָה בַּת

          שֶׁלִּי, גַּם הָאֵלִים יַבְעִירוּ קְטֹרֶת.

          תָּפַסְתִּי אוֹתָךְ, אָהּ? [מחבק אותה] מִי, מִי יַפְרִיד

          בֵּינֵינוּ? שֶׁיִּקְשֹׁר לַפִּיד שֶׁל אֵשׁ

          בֵּין זַנְבוֹתֵינוּ, כְּמוֹ לְשׁוּעָלִים!

          נַגְּבִי אֶת הַדְּמָעוֹת; הַזְּמַן יִטְרֹף

          אוֹתָם כֻּלָּם – בָּשָׂר וָעוֹר – לִפְנֵי

          שֶׁנִּתְיַפֵּחַ בִּגְלָלָם!

          הֵם יִתְפַּגְּרוּ עוֹד קֹדֶם: בּוֹאִי.

          יוצאים ליר וקורדליה, תחת משמר.

אֶדְמוּנְד: בּוֹא הֵנָּה, קַפִּיטָן, שְׁמַע טוֹב:

          קַח אֶת הַפֶּתֶק פֹּה. לֵךְ אַחֲרֵיהֶם

          לְבֵית-הַסֹּהַר. בְּדַרְגָּה אַחַת

          קִדַּמְתִּי אוֹתְךָ כְּבָר. וְאִם תִּפְעַל

          לְפִי מָה שֶׁכָּתוּב, נָכוֹן לְךָ

          עָתִיד מַזְהִיר. תִּרְשֹׁם, פְּנֵי הָאָדָם

          כִּפְנֵי הַדּוֹר; לִהְיוֹת רַךְ יְפֵה-נֶפֶשׁ

          זֶה לֹא הוֹלֵךְ עִם חֶרֶב. הַמְּשִׂימָה

          הַנִּכְבָּדָה שֶׁלְּךָ אֵינָהּ פְּתוּחָה

          לִשְׁאֵלוֹת: אוֹ שֶׁתַּגִּיד "עוֹשֶׂה

          אֶת זֶה" אוֹ שֶׁתִּמְצָא מַסְלוּל אַחֵר

          לַהַצְלָחָה.

קַפִּיטָן:                עוֹשֶׂה אֶת זֶה, כְּבוֹדוֹ.

אֶדְמוּנְד: לָעֲבוֹדָה, וּכְתֹב לְעַצְמְךָ

          "מַזָּל טוֹב" כְּשֶׁתִּגְמֹר. תָּפַשְֹתָּ? זֶה

          דָּחוּף; וּדְאַג שֶׁזֶּה יִהְיֶה עָשׂוּי

          כְּמוֹ שְׁרָשַמְתִּי פֹּה.

קַפִּיטָן:   אֲנִי לֹא סוּס: לֹא מוֹשֵך עֲגָלוֹת  

          וְלֹא אוֹכֵל ֹשוּם קַֹש. זֶה עֲבוֹדָה

          לְגֶּבֶר? יֵש, עוֹשֶה אֶת זֶה.

          יוצא.

       תרועה. נכנסים אולבני, גונריל, רגן, וחיילים [עם מחצצר].

אוֹלְבָּנִי:  אָדוֹן, הַיּוֹם הוֹכַחְתָּ אֶת מִדַּת

          הָעֹז שֶׁלְּךָ, וְהַמַּזָּל חִיֵּךְ

          אֵלֶיךָ. בְּיָדְךָ נָפְלוּ שְׁבוּיִים

          מִי שֶׁנִּצְּבוּ מוּלֵנוּ בַּמְּרִיבָה

          הַיּוֹם: אֲבַקֶּשְׁךָ לְהַסְגִּירָם,

          כְּדֵי שֶׁנִּנְהַג בָּהֶם עַל פִּי עֶרְכָּם

          וּבִטְחוֹנֵנוּ בִּמְשֻׁלָּב.

אֶדְמוּנְד:                     אָדוֹן,

          מָצָאתִי לְנָכוֹן לִשְׁלֹחַ אֶת

          הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וְהָאֻמְלָל

          לַכֶּלֶא עִם מִֹשְמָר. כִּי שֵׂיבָתוֹ –

          וְתָאֳרוֹ יוֹתֵר מִזֶּה – קוֹסְמִים

          לְטַעַם הַקָּהָל; הֵם יִקְטְפוּ

          כָּל לֵב לַצַּד שֶׁלּוֹ, וְיִנְעֲצוּ

          בְּתוֹךְ עֵינֵינוּ אֶת הַכִּידוֹנִים

          בָּהֶם נִמְֹשֹל. וְגַם אֶת הַמַּלְכָּה

          אִתּוֹ שָׁלַחְתִּי, מֵאוֹתָהּ סִבָּה;

          הֵם מוּכָנִים לְהִתְיַצֵּב מָחָר,

          אוֹ בַּהֶמְשֵךְ, לְמִֹשְפָּטָם. כָּעֵת

          אֲנַחְנוּ מְזִיעִים וּמְדַמְּמִים;

          חָבֵר אִבֵּד חָבֵר; וּכְֹשהַכָּל

          בּוֹעֵר, אֶת הַצּוֹדְקִים בָּעִמּוּתִים

          יְקַלְּלוּ כָּל אֵלֶּה ֹשְנִכְוּוּ בָּם;

          לְסֻגְיַת קוֹרְדֶּלְיָה וְאָבִיהָ

          דָּרוּשׁ טִפּוּל הוֹלֵם יוֹתֵר.

אוֹלְבָּנִי:  אָדוֹן, בְּמִלְחָמָה זֹו, בִּרְֹשוּתְךָ,

          אַתָּה נֶחְשַב אֶצְלִי נָתִין, לֹא אָח.

רֵגָן:      אֲנִי אֶשְֹמַח לָתֵת לוֹ אֶת הַתֹּאַר.  

           יָכֹלְתָּ לְפָחוֹת לְהִתְיַעֵץ    

          אִתִּי לִפְנֵי שֶׁתְּדַבֵּר כָּךְ. הוּא

          הוֹבִיל אֶת הַכּוֹחוֹת, יִצֵּג אוֹתִי

          פֻּמְבִּית וְגַם אִישִׁית; בִּזְכוּת קִרְבָה

          כָּזֹאת מֻתָּר לוֹ לַעֲמֹד זָקוּף

          בְּתוֹר אָחִיךָ.

גּוֹנֵרִיל:                 נָא לְהִתְקָרֵר!

          יֵשׁ לוֹ בְּמָה לְהִתְגָּאוֹת בִּזְכוּת

         עַצְמוֹ, בְּלִי חָסוּתֵך.

רֵגָן:                          רַק בִּזְכוּתִי

          הוּא לֹא נוֹפֵל מֵאַף אָצִיל אַחֵר.  

אוֹלְבָּנִי:  וְגַם עוֹלֶה, אִם יִתְחַתֵּן אִתָּךְ.

רֵגָן:       לֹא פַּעַם בַּדְחָנִים הֵם נְבִיאִים.

גּוֹנֵרִיל:   אוֹ-הוֹ! אוֹ-הוֹ! הָעַיִן שֶׁנִּבְּאָה

          לָךְ זֹאת פָּזְלָה טִפָּה.

רֵגָן:                               גְּבִרְתִּי, אֲנִי

          לֹא חָשָׁה טוֹב; אַחֶרֶת כְּבָר הָיִיתִי

          עוֹנָה מִבֶּטֶן מְלֵאָה. [לאדמונד] מַצְבִּיא,

          קַבֵּל אֶת אֲסִירַי, אֶת חַיָּלַי,

          הַנְּחָלוֹת שֶׁל אֲבוֹתַי; עֲשֵׂה

          בָּהֶם – וּבִי – כִּרְצוֹנְךָ, שֶלְּךָ

          כָּל חוֹמוֹתַי. קֳבָל עַם וָאָרֶץ פֹּה

          אֲנִי עוֹשָׂה אוֹתְךָ לַאֲדוֹנִי

          וְשַׁלִּיטִי.

גּוֹנֵרִיל:             אָז תִתְּעַנְגִי עליו,

          נִדְמֵה לָךְ?

אוֹלְבָּנִי:              לָךְ אֵין שׁוּם מִלָּה בָּעֵסֶק.  

אֶדְמוּנְד:   וְגַם לְךָ אֵין, אָדוֹנִי.

אוֹלְבָּנִי:                           יְצוּר

            כִּלְאַיִם, יֵשׁ.

רֵגָן [לאדמונד]:     צַוֵּה ֹשְתֹף יִרְעַם    

          לְאוֹת ֹשְתְאָרַי – ֹשֶלְּךָ הֵם.

אוֹלְבָּנִי:                                   רֶגַע.

          שִׁמְעוּ מַדּוּעַ: אֶדְמוּנְד, בַּעֲווֹן

          בְּגִידָה אֲנִי עוֹצֵר אוֹתְךָ, וְאֶת

          השותפה שלך: הצפעונית

          בכסות זהב.

          [מצביע על גונריל]

      [לרגן]                אֲשֶׁר לִתְבִיעָתֵךְ, 

          אָחוֹת יָפָה, אֲנִי פּוֹסֵל אוֹתָה

          בְּשֵׁם אִשְׁתִּי: לָהּ יֵש עִם הָאָדוֹן

          חוֹזֶה זוּגִי קוֹדֵם, וְאָנֹכִי -

          הַבַּעַל – מְבַטֵּל אֶת כְּלוּלוֹתַיִךְ:

          אִם אַתְּ רוֹצָה לְהִתְחַתֵּן, עֲלִי

          עַל מִטָּתִי; גְּבִרְתִי תְּפוּסָה.

גּוֹנֵרִיל:                              קוֹמֶדְיָה!

אוֹלְבָּנִי:  גְּלוֹסְטֶר, אַתָּה חָמוּשׁ. תְּקַע, חֲצוֹצְרָן!

          אִם לֹא יָבוֹא אִישׁ לְהוֹכִיחַ אֶת

          שְׁלַל הַבְּגִידוֹת הַמַּבְחִילוֹת שֶׁלְּךָ –

          זֹאת הַכְּפָפָה שֶׁלִּי. [זורק כפפה]

                               אוֹכִיחַ עַל

          לוּחַ לִבְּךָ – וְעַד אָז לֹא אֹכַל

          פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם – שֶׁאַתָּה כָּל מָה

          שֶׁפֹּה הִכְרַזְתִּי – וְיוֹתֵר.

רֵגָן:                              חוֹלָה, הוֹ,

          חוֹלָה!

גּוֹנֵרִיל [הצִדה]:  אִם לֹא, לָנֶצַח לֹא אֶבְטַח

          בָּרְפוּאָה.

אֶדְמוּנְד:             קַבֵּל תְּגוּבָה. [זורק כפפה]

                                            כָּל מִי

          ֹשְמְכַנֶּה אוֹתִי בּוֹגֵד – יִהְיֶה

          מִי שְיִהְיֶה - הוּא מְנֻוָּל שַׁקְרָן.

          תֵּן אוֹת לַחֲצוֹצְרָה: מִי שֶׁיָּעֵז

          לָבוֹא – עָלָיו, עָלֶיךָ – עַל מִי לֹֹא? –

          אֶחְרֹת אֶת הָאֱמֶת וְהַכָּבוֹד

          שֶׁלִּי בִּמְלוֹא הַתֹּקֶף.

אוֹלְבָּנִי:                       הוֹ, כָּרוֹז!

          נכנס כרוז.

      [לאדמונד]: סְמֹךְ רַק עַל עַצְמְךָ, כִּי חַיָּלֶיךָ,

          אֲֹשֶר גֻּיְּסוּ בִּשְׁמִי,  גַּם הִתְפַּטְּרו

          בִֹּשְמִי.

רֵגָן:               מַחֲלָתִי גְּדֵלָה בִּי.

אוֹלְבָּנִי:                              הִיא                                          

          קוֹדַחַת; קְחוּ אוֹתָהּ אֵלַי לָאֹהֶל.

          יוצאת רגן, נתמכת.

          כָּרוֹז, לְכָאן; תֵּן אוֹת לַחֲצוֹצְרָה

          וּקְרָא אֶת זֶה.

          נשמעת חצוצרה.

כָּרוֹז [קורא]:  "אִם יֵשׁ אִישׁ מַעֲלָה אוֹ דֶּרֶג בֵּין שׁוּרוֹת הַצָּבָא הַמּוּכָן לִטְעֹן כְּנֶגֶד אֶדְמוּנְד, הָרוֹזֵן לִכְאוֹרָה שֶׁל גְּלוֹסְטֶר, ֹשְהוּא בּוֹגֵד רַב-פַּרְצוּפִי, יוֹפַע נָא עִם הַתְּרוּעָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל הַחֲצוֹצְרָה. הוּא יָגֵּן עַל עַצְמוֹ בְּאֹמֶץ."

          חצוצרה ראשונה.

          שׁוּב! חצוצרה שנייה.

          שׁוּב! חצוצרה שלישית.

          חצוצרה עונה מבפנים.

         נכנס אדגר, חמוש.

אוֹלְבָּנִי:  שְׁאַל מַהִי מַטְּרָתוֹ, מַדּוּעַ בָּא

          לִצְלִיל הַחֲצוֹצְרָה.

כָּרוֹז:                         מִי, מָה אַתָּה?

          שִׁמְךָ, וְתָאָרְךָ, וְלָמָּה זֶה

          עָנִיתָ לַקְּרִיאָה?

אֶדְגַּר:                    הוֹ, דְּעוּ כִּי שְׁמִי

          אָבַד, כֻּרְסַם בַּשֵּׁן הָרְקוּבָה

          מִתּוֹלָעִים שֶׁל הַבְּגִידָה; אֲבָל

          אֲנִי אָצִיל כְּמוֹ הַיָּרִיב נֶגְדּוֹ

          אֵצֵא לִלְחֹם.

אוֹלְבָּנִי:                    מִי הַיָּרִיב הַזֶּה?

אֶדְגַּר:    מִי מְיַצֵּג אֶת אֶדְמוּנְד פֹּה, אִישׁ גְּלוֹסְטֶר?

אֶדְמוּנְד: רַק הוּא. מָה יֵשׁ לְךָ לוֹמַר לוֹ?

אֶדְגַּר:                                 שְׁלֹף,

          שֶׁאִם דְּבָרַי פּוֹגְעִים בְּלֵב אָצִיל,

          תִּנְקֹם בִּי חַרְבְּךָ. הִנֵּה שֶׁלִּי. [שולף את חרבו]

          רְאֵה: זְכוּתִי לִשְׁלֹף בְּתוֹר אַבִּיר

          וְאִישׁ כָּבוֹד. הֲרֵינִי מַאֲשִׁים,

          כְּנֶגֶד כּוֹחֲךָ וַעֲלוּמֶיךָ,  

          עֶמְדָּתְךָָ, הַשְׁפָּעָתְךָ, חֵרֶף

          הַצְלָחָתְךָ – חַמָּה מֵהַתַּנּוּר –

          מוּל חַרְבְּךָ הַמְּנַצַּחַת, מוּל

          הָאֹמֶץ וְהַלֵּב שֶׁלְּךָ – אַתָּה

          בּוֹגֵד: חוֹטֵא בְּשֶׁקֶר לָאֵלִים,

          לְאָח שֶׁלְּךָ, לְאָב, טוֹוֶה קוּרִים

          כְּנֶגֶד אִישׁ הַמַּעֲלָה הַזֶּה,

          וּמִקָּדְקוֹד רֹאשְׁךָ עַד לָאָבָק

          מִתַּחַת לַסֻּלְיוֹת – קַרְפָּד אַרְסִי

          בּוֹגֵד. תַּכְחִישׁ, אָז חֶרֶב זוֹ, יָד זוֹ

          וְנִשְׁמָתִי דְּרוּכוֹת כְּבָר לְהוֹכִיחַ

          עַל לְבָבְךָ, אֵלָיו אֲנִי פּוֹנֵה -

          אַתָּה שַׁקְרָן.

אֶדְמוּנְד:                  זְכוּתִי לִשְׁאֹל מָה הוּא

          שִׁמְךָ, אֲבָל הֱיוֹת שֶׁחָזוּתְךָ

          יָפָה וּמִלְחַמְתִּית, וּלְשׁוֹנְךָ

          תָּעִיד עַל אֲצִילוּת, אֶמְחַל עַל כָּל

          תֵּרוּץ אֲֹשֶר מַתִּיר סֵרוּב עַל פּי

          חֻקֵּי הָאַבִּירוּת. אֶת הַבְּגִידוֹת

          אֲנִי שָׁב וּמֵטִיחַ בְּרֹאשְׁךָ,

          וּבַשְּׁקָרִים הָאֲרוּרִים תּוֹקֵף

          אֶת לְבָבְךָ. כֵּיוָן שֶׁהֵם תְּלוּיִים

          עוֹד בָּאֲוִיר וְלֹא פּוֹצְעִים, חַרְבִּי

          תִּסְלֹל לָהֶם שְׁבִיל לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ

          לָעַד יָנוּחוּ. חֲצוֹצְרוֹת, דַּבְּרוּ!

          תרועות. קרב. אדמונד נופל.

אוֹלְבָּנִי [לאדגר]: שֶׁלֹּא יָמוּת, שֶׁלֹּא יָמוּת!

גּוֹנֵרִיל:                                             הַכֹּל

          פֹּה, גְּלוֹסְטֶר, הוֹנָאָה צְרוּפָה. חֻקֵּי

          הַקְּרָב לֹא מְחַיְּבִים אוֹתְךָ לִלְחֹם

          מוּל אַלְמוֹנִי. אַתָּה אֵינְךָ מוּבָס,

          רַק מְרֻמֶּה, שִׁטּוּ בְּךָ.

אוֹלְבָּנִי:                         בִּלְמִי

          אֶת פִּיךְ, אִשָּׁה, אוֹ שֶׁאֶסְתֹּם אוֹתו

          עִם הַנְּיָר הַזֶּה. – חַכֵּה, אָדוֹן,

          בָּזוּי מִכָּל ֹשֵם גְּנַאי, קְרָא אֶת פְּשָׁעֶיךָ.

       [לגונריל] לֹא, לֹא לִקְרֹעַ, לֵיְדִּי; מַכִּירָה

          אֶת זֶה, רוֹאִים.

גּוֹנֵרִיל:                      נַגִּיד שֶׁכֵּן; אֲנִי

          הַחֹק, וְלֹא אַתָּה. אָז מִי יִתְבַּע

          אוֹתִי?

          יוצאת.

אוֹלְבָּנִי:        מִפְלֶצֶת! הוֹ! [לאדמונד]: יוֹדֵעַ מַה

               הַדַּף הַזֶּה?

אֶדְמוּנְד:                      אַל תִּשְׁאַל אוֹתי מַה

          אֲנִי יוֹדֵעַ.

אוֹלְבָּנִי [לקצין]:  לֵךְ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. הִיא

               נוֹאֶשֶׁת, פְּקַח עָלֶיהָ עַיִן.

אֶדְמוּנְד:                              מָה

            שֶׁהֶאֱשַׁמְתָּ אוֹתִי בּוֹ – עָשִׂיתִי,

            וְגַם יוֹתֵר, הַרְבֵּה יוֹתֵר; הַזְּמַן

            יַחְשֹׂף זֹאת. זֶה עָבַר, וְגַם אֲנִי. [לאדגר]

           אַךְ מִי אַתָּה ֹשְהֱבִיסַנִי? אִם  

            אַתָּה אָצִיל, אֲנִי מוֹחֵל לְךָ.

אֶדְגַּר:     אָז חֶסֶד תַּחַת חֶסֶד: בַּיִּחוּס

           אֵינִי פָּחוּת מִמְּךָ כְּלָל, אֶדְמוּנְד; אַף

           יוֹתֵר, וְגַם חָטָאתָ לִי יוֹתֵר.

           שְׁמִי אֶדְגַּר, בֶּן אָבִיךָ. הָאֵלִים

           צוֹדְקִים: אֶת חֲטָאֵינוּ הַנְּעִימִים

           הֵם יַהַפְכוּ לְמַכְשִׁירֵי עִנּוּי

           נֶגְדֵּנוּ:

           חֶשְׁכַת הַחֲטָאִים שֶׁבָּהּ הוֹלִיד

          אוֹתְךָ עָלְתָה לוֹ בִּמְאוֹר עֵינָיו.

אֶדְמוּנְד: נָכוֹן, אֱמֶת דִּבַּרְתְּ. הַגַּלְגַּל

          הִשְׁלִים סִיבוּב שָׁלֵם, וַאֲנִי פֹּה.

אוֹלְבָּנִי [לאדגר]: מִצַּעַדְךָָ בִּלְבַד יָדַעְתִּי כִּי

          אַתָּה אָצִיל. בּוֹא, אֲחַבֵּק אוֹתְךָ.

          יֶחְצֶה הַצַּעַר אֶת לִבִּי, אִם אֶת

          אָבִיךְ אוֹ אוֹתְךָ שָׂנֵאתִי פַּעַם.

אֶדְגַּר:    נָסִיךְ נִכְבָּד, אֲנִי יוֹדֵעַ.

אוֹלְבָּנִי:  אֵיפֹה נֶחְבֵּאתָ?

          וְאֵיךְ נוֹדְעוּ לְךָ סִבְלוֹת אָבִיךְ?

אֶדְגַּר:    אֵיךְ? כִּי סָעַדְתִּי אוֹתָם. בּוֹא שְׁמַע

          סִפּוּר קָצָר, וְאַחֲרָיו – הַלְוַאי

          שֶׁיִּשָּׁבֵר לִבִּי! צַו הַדָּמִים

          שבגללו בָּרַחְתִי - הוֹ כַּמָּה

          חַיֵּינוּ יְקָרִים: נִסְבֹּל שָׁעוֹת

          עַד מָוֶת, רַק שֶׁלֹּא נָמוּת בִּן-רֶגַע! –

          צַו זֶה הֵבִיא אוֹתִי לִלְבֹּש בְּלוֹאִים

          שֶׁל מְטֹרָף, לִלְבֹּשׁ חָזוּת שֶׁגַּם

          כְּלָבִים יוֹרְקִים עָלֶיהָ; בִּלְבוּש זֶה

          פָּגַשְׁתִּי אֶת אָבִי עִם טַבְּעוֹת דָּם,

          שֶׁזֶּה עַתָּה אָבְדוּ לָהֶן אַבְנֵי

          הַחֵן; מוֹרֵה דְּרָכִים הָפַכְתִּי לוֹ,

          הוֹבַלְתִּי, הִתְחַנַּנְתִּי עֲבוּרוֹ,

          הִצַּלְתִּי מִיֵּאוּשׁ, אַךְ – אֵיזֶה חֵטְא! –

          לֹא הִתְוַדֵּיתִי מִי אֲנִי עַד רַק

          לִפְנֵי חֲצִי שָׁעָה, חָמוּשׁ לַקְּרָב,

          בְּלִי בִּטָּחוֹן – אַךְ עִם תִּקְוָה – לִזְכּוֹת.

          בִּקַּשְׁתִּי בִּרְכָתוֹ, סִפַּרְתִּי לוֹ

          מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו אֶת כָּל מַסַּע

         צַלְיָנוּתֵנוּ. אַךְ לִבּוֹ שֶׁכְּבָר

          נִסְדַּק, אֲבוֹי, חַלָּשׁ מִלַּעֲמֹד

         בַּזַּעֲזוּעַ, בֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת –

          אֹשֶׁר וְצַעַר – בְּחִיּוּך נִֹשְבַּר.

אֶדְמוּנְד:  הַנְּאוּם שֶׁלְּךָ רִגֵּשׁ אוֹתִי, אוּלַי

          טוֹבָה תִּצְמַח מִמֶּנּוּ; אַךְ דַּבֵּר,

          נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לְךָ עוֹד מָה לוֹמַר.

אוֹלְבָּנִי:  אִם יֵשׁ יוֹתֵר, וְעוֹד עָצוּב יוֹתֵר,

          חֲנֹק זֹאת בַּגָּרוֹן, אֲנִי כִּמְעַט

          נָמֵס כֻּלִּי לְשֵׁמַע הַסִּפּוּר.

אֶדְגר:    מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹבֵב תּוּגָה יָשִֹים

          כָּאן נְקוּדָה, יוֹתֵר מִזֶּה מַשְׁמָע

          לִמְתֹּחַ אֶת הַגְּבוּל מִדַּי, מַמָּש

          עַד הַקָּצֶה.

          בְּעוֹד אֲנִי ֹשָם מְקוֹנֵן, צָץ אִישׁ,

          אֲשֶׁר נִתְקַל בִּי כְּבָר בְּחֶרְפָּתִי

          וְהִתְרַחֵק אָז כְּמוֹ מִמְּצֹרָע;

          אֲבָל כָּעֵת, כְּשְהוּא גִּלָה מִי זֶה

          הַמְּעֻנֶּה, חִבֵּק אֶת צַוָּארִי

          בִּזְרוֹעותיו הַחֲסוֹנוֹת, גָּעָה

          בְּקוֹל כְּמוֹ לְפוֹצֵץ אֶת הַשְּׁחָקִים,

          הִֹשְלִיך עַצְמוֹ עַל אַבָּא, וְסִפֵּר

          מַעֲשִֹיָּה קוֹרַעַת-לֵב עַל לִיר

          וְעַל עַצְמוֹ, שֶׁאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה

          כָּמוֹהָ, וּבְסַפְּרוֹ זֹאת יְגוֹנוֹ

          גָּדַל עַד שֶׁהֵחֵל מֵיתַר חַיָּיו

          לִפְקֹעַ. אָז הַחֲצוֹצְרָה תָּקְעָה

          שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְהִשְׁאַרְתִּיו שָׁם כָּך,

          הֲמוּם יָגוֹן.

אוֹלְבָּנִי:            אֲבָל מִי זֶה הָיָה?

אֶדְגַּר:    קֶנְט, אֲדוֹנִי, קֶנְט הַמְּגֹרָשׁ, אֲשֶׁר

          הָלַךְ בְּהַסְוָאָה אַחַר שׂוֹנְאוֹ

          הַמֶּלֶךְ, וְשֵׁרֵת כְּמוֹ הַנִּרְצָע

          בָּעֲבָדִים.

          נכנס אדון עם סכין מגואלת בדם.

אָדוֹן:     עֶזְרָה, עֶזְרָה!

אֶדְגַּר:                     אֵיזוֹ עֶזְרָה?

אוֹלְבָּנִי:                                   דַּבֵּר, אִישׁ.

אֶדְגַּר:    מָה הַסַּכִּין הַזֶּה הַמְּגֹאָל

          בְּדָם?

אָדוֹן:            זֶה חַם, וְזֶה עָשֵׁן, זֶה בָּא

          יָשָׁר מִתּוֹךְ הַלֵּב שֶׁל – אָהּ, הִיא מֵתָה!

אוֹלְבָּנִי:  מִי מֵתָה? בֶּן אָדָם, דַּבֵּר.

אָדוֹן:     רַעֲיָתְךָ, אָדוֹן, רַעֲיָתְךָ;

          וַאֲחוֹתָהּ מֻרְעֶלֶת מִיָּדֶיהָ;

          הִיא הוֹדְתָה בָּזֶה.

אֶדְמוּנְד:                   חוֹזֵה כְּלוּלוֹת

          חָתַמְתִּי עִם שְׁתֵּיהֶן; הַשְּׁלִישִׁיָּה

          חוֹגֶגֶת חֲתֻנַּת בָּזָק עַכְשָׁו.

אֶדְגַּר:    הִנֵּה קֶנְט בָּא.

          נכנס קנט.

אוֹלְבָּנִי:  הָבִיאוּ אֶת שְׁתֵּיהֶן, חַיּוֹת, מֵתוֹת.

          מכניסים את גופות גונריל ורגן.

          דִּין הַמָּרוֹם מַפִּיל עָלֵינוּ רַעַד,

          אַךְ לֹא מֵצִיף בְּרַחֲמִים. – זֶה הוּא?

          הַזְּמַן הַזֶּה מוֹנֵעַ גִּנּוּנֵי

          בְּרָכוֹת לְפִי הַטֶּקֶס.

קֶנְט:                         בָּאתִי הֵנָּה

          כְּדֵי לְאַחֵל לַאֲדוֹנִי מַלְכִּי

          לֵיל מְנוּחָה. מָה, הוּא לֹא פֹּה?

אוֹלְבָּנִי:                                     עִקָּר

          שָׁכַחְנוּ! אֶדְמוּנְד, תְּדַבֵּר, הֵיכָן

          הַמֶּלֶךְ? וְהֵיכָן קוֹרְדֶּלְיָה? קֶנְט,

          רָאִיתָ מַחֲזֶה כָּזֶה?

קֶנְט:                         אָח, לָמָּה?

אֶדְמוּנְד: וּבְכָל זֹאת אֶדְמוּנְד נֶאֱהַב:

          אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה הִרְעִילָה רַק

          לְמַעֲנִי, וְאֶת עַצְמָהּ שָׁחֲטָה.

אוֹלְבָּנִי:  נָכוֹן מְאוֹד. כַּסּוּ אֶת פְּנֵי שְׁתֵּיהֶן.

אֶדְמוּנְד: הַמָּוֶת בַּגָּרוֹן. אֲנִי רוֹצֶה

          רַק לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ טוֹבָה שְלֹא

          לְפִי טִבְעִי. שְׁלַח מִישֶׁהוּ מַהֵר –

          רַק תִּזְדָּרֵז – אֶל הַטִּירָה; יֵשׁ צַו

          חָתוּם מִמֶּנִּי לַהֲרֹג אֶת לִיר

          וְאֶת קוֹרְדֶּלְיָה; תְּמַהֵר.

אוֹלְבָּנִי:                        לָרוּץ,

          לָרוּץ, הוֹ, רוּץ.

אֶדְגַּר:                    לְמִי? מִי הַמּוֹצִיא

          לַפֹּעַל? תֵּן לִי אֵיזֶה אוֹת בִּטּוּל.

אֶדְמוּנְד: זֶה הִגָּיוֹן בָּרִיא; קַח אֶת חַרְבִּי;

          הַקַפִּיטָן, לַקַּפִּיטָן תֵּן.

אֶדְגַּר [לאדון]:         טוּס

          בִּמְחִיר חַיֶּיךָ.

            יוצא אדון.

אֶדְמוּנְד:               הוּא קִבֵּל פְּקֻדָּה

          מִמֶּנִּי וְאִשְׁתִּי לִתְלוֹת בְּבֵית-

          הַכֶּלֶא אֶת קוֹרְדֶּלְיָה וּלְהַפִּיל

          אֶת הָאַשְׁמָה עַל יֵאוּשָׁהּ שֶׁלָּהּ,

          כְּאִלּוּ הִתְאַבְּדָה.

אוֹלְבָּנִי:  אֵלִים, שִׁמְרוּ עָלֶיהָ. קְחוּ אוֹתוֹ

          מִכָּאן בֵּינְתַיִם.

          נושאים את אדמונד החוצה.

       נכנס ליר עם קורדליה בזרועותיו [ואחריו האדון].

לִיר:       יַלֵּל, יַלֵּל, יַלֵּל! אָאא אַנְשֵׁי אֶבֶן!

          אִם לְשׁוֹנְכֶם וְעֵינֵיכֶם הָיוּ לִי,

          הָיִיתִי מְנַפֵּץ אֶת הַכִּפָּה

          שֶׁל הַשָּׁמַיִם: הִיא הָלְכָה לָנֶצַח.

          אֲנִי יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין מִי

          שֶׁחַי לְמִי שֶׁמֵּת; הִיא מֵתָה כְּמוֹ

          גּוּשׁ אֲדָמָה. [מניח אותה] תַּשְׁאִילוּ לִי מַרְאָה;

          אִם הֶבֶל-פִּיהָ יְעַרְפֵּל, יַכְתִּים

          אֶת הַזְּגוּגִית, אָז כֵּן, הִיא חַיָּה.

קֶנְט:                                  זוֹ

          הָאַחֲרִית שֶׁהֻבְטְחָה לָנוּ?

אֶדְגַּר:    זֹאת הַזְּוָעָה שֶׁל יוֹם הַדִּין?

אוֹלְבָּנִי:                             ֹשְיֵּהָרֵס

          הַכָּל וְזֶהוּ.

לִיר:                הַנּוֹצָה הַזֹּאת

          רוֹטֶטֶת, כֵּן, הִיא חַיָּה; אִם זֶה כָּךְ,

          יֵשׁ עוֹד סִכּוּי שֶׁיִּתְרַפֵּא כָּל צַעַר

          שֶׁחַשְׁתִּי מִיָּמַי.

קֶנְט:                     אָדוֹן יָקָר

          שֶׁלִּי!

לִיר:            לֹא, אָנָּא, תִּסְתַּלֵּק.

אֶדְגַּר:                                 זֶה קֶנְט,

          חָבֵר שֶׁלְּךָ.

לִיר:                   יִמַּח שִׁמְכֶם, רוֹצְחִים,

          בּוֹגְדִים כֻּלְּכֶם; יָכֹלְתִּי לְהַצִּיל

          אוֹתָהּ; עַכְשָׁו הָלְכָה לָנֶצַח. הוֹ

          קוֹרְדֶּלְיָה, אָאא קוֹרְדֶּלְיָה, תְּחַכִּי,

          הִשָּׁאֲרִי קְצָת. הָהּ? מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?

          קוֹלָהּ הָיָה תָּמִיד עָדִין וָרַךְ,

          נָמוּךְ, דָּבָר מַקְסִים אֵצֶל אִשָּׁה.

          הָרַגְתִּי אֶת הָעֶבֶד שֶׁתָּלָה

          אוֹתָךְ.

אָדוֹן:               אֱמֶת כֵּן, הוּא הָרַג.

לִיר:                                    נָכוֹן

          אוֹ לֹא? הָיוּ יָמִים, שֶׁבִּנְשִׁיכַת

          חַרְבִּי הָיִיתִי גַּם מַקְפִּיץ אוֹתוֹ.

          אֲנִי זָקֵן עַכְשָׁו, וְהַמַּכּוֹת

          הָאֵלֶּה כּוֹפְפוּ אוֹתִי. [לקנט] וּמִי

          אַתָּה? עֵינַי הֵן לֹא בְּמֵיטָבָן,

          אַגִּיד לְךָ יָשָׁר.

קֶנְט:                       אִם תִּתְרַבְרֵב

          אֵלַת הַמַּזָּלוֹת מִי שְׂנוּא-נַפְשָׁהּ

          וּמִי אֲהוּב-לִבָּהּ, אֶחָד מֵהֶם

          אָנוּ רוֹאִים עַכְשָׁו.

לִיר:       פֹּה חֲשֵׁכָה. אַתָּה לֹא קֶנְט?

קֶנְט:                                    אֲנִי;

          הַמְּשָׁרֵת קֶנְט. אֵיפֹה הַמְּשָׁרֵת

          שֶׁלְּךָ?

לִיר:             אָהּ, הוּא בָּחוּר כָּאֶרֶז, שְׁמַע

          מִמֶּנִּי; הוּא מַרְבִּיץ – וְגַם מַהֵר.

          נִפְטַר, נִרְקַב.

קֶנְט:                   לֹא, אֲדוֹנִי הַטּוֹב,

          אֲנִי הָאִישׁ –

לִיר:                      אָצִיץ בָּזֶה עוֹד רֶגַע.

קֶנְט:      שֶׁמֵּרֵאשִׁית דְּעִיכָתְךָ לִוָּה

          כָּל צַעַד מַר שֶׁלְּךָ –

לִיר:                             בָּרוּךְ הַבָּא.

קֶנְט:      אֲנִי וְלֹא אַחֵר. הַכֹּל עָגוּם,

          חָשׁוּךְ וָמֵת; בְּנוֹתֶיךָ הַבְּכִירוֹת

          הִשְׁמִידוּ אֶת עַצְמָן וּבְיֵאוּשׁ

          הֵן מֵתוּ.

לִיר:              כֵּן, אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ.

אוֹלְבָּנִי:                               הוּא

          אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הוּא מְדַבֵּר,

          לַשָּׁוְא אֲנַחְנוּ מַצִּיגִים לוֹ אֶת

          עַצְמֵנוּ.

          נכנס שליח.

אֶדְגַּר:               אֵין שׁוּם טַעַם.

שָׁלִיחַ [לאולבני]:       אֶדְמוּנְד מֵת,

          כְּבוֹדוֹ.

אוֹלְבָּנִי:        זֶה בְּחֶזְקַת זוּטוֹת כָּרֶגַע.

          רוֹזְנִים וַחֲבֵרִים, זֶה רְצוֹנֵנוּ:

          שֶׁיִּנָּתֵן כָּל סַעַד לַחֻרְבָּן.

          אָנוּ עַצְמֵנוּ, כָּל יְמֵי חַיָּיו

          שֶׁל כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן נִמְסֹר

          אֶת שִׁלְטוֹנֵנוּ לְיָדָיו; [לאדגר וקנט]: אַתֶּם

          הִרְוַחְתֶּם אֶת זְכֻיּוֹתֵיכֶם כָּפוּל,

          וְעִם תּוֹסְפוֹת מִשְׁנֶה. הַיְּדִידִים

          כֻּלָּם יִזְכּוּ לִטְעֹם אֶת פְּרִי חַסְדָּם,

          וְהָאוֹיְבִים אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה

          שֶׁמַּגִּיעָה לָהֶם. רְאוּ, רְאוּ!

לִיר:      וְהַשּׁוֹטָה הַמִּסְכֵּנָה שֶׁלִּי

          תְּלוּיָה. אֵין, אֵין חַיִּים! מַדּוּעַ יֵשׁ

          לְכֶלֶב, סוּס אוֹ עַכְבְּרוֹשׁ חַיִּים,

          וְלָךְ אַף נְשִׁימָה? שׁוּב לֹא תָּבוֹאִי

          לָנֶצַח, נֶצַח, נֶצַח, נֶצַח, נֶצַח.

          [לאדגר] פְּרֹם נָא אֶת הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה. תּוֹדָה

          לְךָ, אָדוֹן. אוֹ... אוֹ... רוֹאִים אֶת זֶה?

          הַבִּיטוּ בָּהּ: הַבִּיטוּ ֹשָם, שְּׂפָתֵיִהָ,

          הַבִּיטוּ שָׁם, הַבִּיטוּ שָׁם!

          הוא מת.

אֶדְגַּר:    הוּא מִתְעַלֵּף: אָדוֹן, אָדוֹן שֶׁלִּי!

קֶנְט:      לֵב, הִשָּׁבֵר, אוֹ אָנָּא הִשָּׁבֵר.

אֶדְגַּר:    פְּקַח אֶת עֵינֵיִךָ!

קֶנְט:                   אַל תַּטְרִיד עוֹד אֶת

           רוּחוֹ; הוֹ תֵּן לוֹ לַעֲבֹר מִכָּאן.

           מִי שֶׁיִמְתַח אוֹתוֹ עוֹד על הַסַּד

          הָאַכְזָרִי שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה

          שׂוֹנֵא אוֹתוֹ.

אֶדְגַּר:                   הוּא בֶּאֱמֶת הָלַךְ.

קֶנְט:      זֶה פֶּלֶא שֶׁשָּׂרַד עַד כֹּה. לַכֵּס

          שֶׁל הַחַיִּים נִצְמַד בְּכוֹחַ.

אוֹלְבָּנִי:  תִּקְּחוּ אוֹתָם מִכָּאן. פְּקֻדַּת הַיּוֹם –

          קִינָה כְּלָלִית. [לאדגר וקנט] רֵעַי, שְׁנֵיכֶם בְּצֶמֶד

          קְחוּ אֶת מוֹשְׁכוֹת הָאָרֶץ הַמְּדַמֶּמֶת.

קֶנְט:      עָלַי לָצֵאת כִּי מַסָּעִי קָרֵב;

          מַלְכִּי קוֹרֵא לִי "בּוֹא", אֵין לְסָרֵב.

אֶדְגַּר:    נַגִּיד מָה שֶׁבַּלֵּב, הַזְּמַן הוּא מַר;

          לֹא נְדַקְלֵם מָה שֶׁנָּהוּג לוֹמַר.

          זְקֵנִים נָשְׂאוּ בָּעֹל; הַדּוֹר הַזֶּה  

          בִּמְאֹרָעוֹת כָּאֵלֶּה לֹא יֶחֱזֶה.  

                           [/ זקנים שלמו מחיר; מה שעברו,

                           בניהם שוב לא יראו, או ישערו. ]

            יוצאים עם מרש לוויה.




< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 5, תמונה 3