שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים קורנוול, רגן, גונריל, אדמונד ומשרתים.

קוֹרְנְוָל [לגונריל]: צְאִי מַהֵר לַדֶּרֶךְ אֶל בַּעֲלֵךְ מְכֻבָּדִי. הַרְאִי לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה: צְבָא צָרְפַת נָחַת. [למשרתים] לְכוּ חַפְּשׂוּ אֶת הַבּוֹגֵד גְּלוֹסְטֶר.

רֵגָן:      לִתְלוֹת אוֹתוֹ מִיָּד! [כמה משרתים רצים החוצה]

גּוֹנֵרִיל:   לְנַקֵּר לוֹ אֶת הָעֵינַיִם!

קוֹרְנְוָל:  הַשְׁאִירוּ אוֹתוֹ לְזַעַם זְרוֹעִי. אֶדְמוּנְד, שַׁמֵּשׁ חֶבְרָה לַאֲחוֹתֵנוּ; הַנְּקָמוֹת שֶׁאָנוּ אֲנוּסִים לְהַפִּיל עַל אָבִיךָ הַבּוֹגְדָן לֹא תֶּעֱרַבְנָה לְעֵינֶיךָ. יְיַעֲצוּ לוֹ לַדֻּכָּס שֶׁאֵלָיו אַתֶּם הוֹלְכִים לְהֵעָרֵךְ שָׁם בִּדְחִיפוּת. הָרָצִים שֶׁלָּנוּ יַעַבְרוּ בֵּינֵינוּ בִּמְהִירוּת עִם עִדְכּוּנִים. שָׁלוֹם, אָחוֹת יְקָרָה; שָׁלוֹם, כְּבוֹד הָרוֹזֵן שֶׁל גְּלוֹסְטֶר.

          נכנס אוסוולד.

          אָז מָה, אֵיפֹה הַמֶּלֶךְ?

אוֹסְוַלְד: כְּבוֹד גְּלוֹסְטֶר הָרוֹזֵן הוֹצִיא אוֹתוֹ

          מִכָּאן. שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה-שִׁשָּׁה

          מֵאַבִּירָיו, חַמִּים לִמְצֹא אוֹתוֹ,

          פָּגְשׁוּ אוֹתוֹ בַּשַּׁעַר, וְעִם עוֹד

          כַּמָּה מִן הַפְּקוּדִים שֶׁל הָרוֹזֵן,

          יָצְאוּ אִתּוֹ לְעֵבֶר דּוֹבֶר; שָׁם –

          כָּךְ הֵם מִתְרַבְרְבִים – יֵשׁ חֲבֵרִים

          שֶׁחֲמוּשִׁים טוֹב וּמְחַכִּים לָהֶם.

קוֹרְנְוָל:  הָבֵא סוּסִים לִגְבִרְתְּךָ. יוצא אוסוולד.

גּוֹנֵרִיל:   שָׁלוֹם, אָדוֹן מָתוֹק, אָחוֹת.

קוֹרְנְוָל:  אֶדְמוּנְד, שָׁלוֹם.

          יוצאים גונריל ואדמונד.

                   [למשרתים] חַפְּשׂוּ אֶת הַבּוֹגֵד

          מִגְּלוֹסְטֶר. כְּמוֹ גַּנָּב כִּפְתוּ אוֹתוֹ,

          הָבִיאוּ לְפָנֵינוּ.

            [יוצאים משרתים]

                           גַּם אִם לֹא

          נוּכַל לָקַחַת אֶת חַיָּיו לְלֹא

          מַרְאִית מִשְׁפָּט, כּוֹחֵנוּ בְּכָל זֹאת

          יִקֹּד קִדָּה בִּפְנֵי חֲרוֹן אַפֵּנוּ.

          שֶׁיְּגַנּוּ אֶת זֶה כֻּלָּם! לִבְלֹם

          הֵם לֹא יוּכְלוּ. מִי שָׁם? זֶה הַבּוֹגֵד?

          נכנס גלוסטר, מובא על ידי שניים או שלושה משרתים.

רֵגָן:       שׁוּעָל גּוֹמֵל רָעָה, זֶה הוּא.

קוֹרְנְוָל:  קִשְׁרוּ אֶת זְרוֹעוֹתָיו הַיְּבֵשׁוֹת

          חָזָק.

גְּלוֹסְטֶר:        מָה כַּוָּנַת מַעֲלַתְכֶם?

          קְחוּ בְּחֶשְׁבּוֹן, רֵעִים טוֹבִים שֶׁלִּי;

          אַתֶּם אוֹרְחַי. אַל תְּשַׂחֲקוּ אִתִּי

          בְּשׁוּם זָדוֹן, לֹא, חֲבֵרִים.

קוֹרְנְוָל:                                לִקְשֹׁר,

          אָמַרְתִּי –

          [משרתים כופתים את זרועותיו]

רֵגָן:       חָזָק, חָזָק! אוֹ, הוֹ, בּוֹגֵד, טִנֹּפֶת!

גְּלוֹסְטֶר: גְּבִירָה בְּלִי רַחֲמִים, זֶה אֲנִי לֹא.

קוֹרְנְוָל:  קִשְׁרוּ אוֹתוֹ אֶל הַכִּסֵּא הַזֶּה.

          [לגלוסטר] נָבָל, עוֹד תְּגַלֶּה – [רגן תולשת את זקנו]

גְּלוֹסְטֶר: בְּשֵׁם הָרַחֲמִים, זוֹ תּוֹעֵבָה

          לִמְרֹט אֶת הַזָּקָן שֶׁלִּי.

רֵגָן:       כָּל כָּךְ לָבָן, כָּזֶה בּוֹגֵד?

גְּלוֹסְטֶר:                             גְּבִירָה

          מִרְשַׁעַת, הַשֵּׂעָר שֶׁאַתְּ בּוֹזֶזֶת

          מִן הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי, יִצְמַח כָּפוּל

          לְהַרְשִׁיעֵךְ. אֲנִי הַמְּאָרֵחַ

          שֶׁלָּךְ; אָסוּר לָךְ בִּידֵי שׁוֹדֵד

          לִפְרֹעַ אֶת פָּנַי ֹשְחִיְכוּ לָךְ.

          מָה תַּעֲשׂוּ?

קוֹרְנְוָל:            קָדִימָה, אֲדוֹנִי,

          אֵיזוֹ תִּכְתֹּבֶת מִצָּרְפַת קִבַּלְתָּ

          לָאַחֲרוֹנָה?

רֵגָן:                   עֲנֵה פָּשׁוּט, אֲנַחְנוּ

          יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת.

קוֹרְנְוָל:                         וְאֵיזוֹ בְּרִית

          עָשִׂיתָ עִם הַבּוֹגְדִים שֶׁנָחֲתוּ

          בַּמַּמְלָכָה כָּעֵת?

רֵגָן:                         שֶׁלִּידֵיהֶם

          שָׁלַחְתָּ אֶת הַמֶּלֶךְ הַמְּשֻׁגָּע?

          דַּבֵּר.

גְּלוֹסְטֶר: יֵשׁ לִי מִכְתָּב כָּתוּב עַל-פִּי נִחוּשׁ,

          שֶׁבָּא מִמִּישֶׁהוּ נְטוּל פְּנִיּוֹת,

          לֹא מֵחַתְרָן.

קוֹרְנְוָל:                  פִּקֵּחַ.

רֵגָן:                              וְשַׁקְרָן.

קוֹרְנְוָל:  לְאָן שָׁלַחְתָּ אֶת הַמֶּלֶךְ?

גְּלוֹסְטֶר:                          דּוֹבֶר.

רֵגָן:       לָמָּה לְדוֹבֶר? לֹא אִיַּמְנוּ בַּל –

קוֹרְנְוָל:  לָמָּה לְדוֹבֶר? שֶׁיָּשִׁיב עַל זֶה.

גְּלוֹסְטֶר: כָּבוּל כְּמוֹ דֹּב, עָלַי לַחְשֹׁק שִׁנַּיִם.

רֵגָן:       לָמָּה לְדוֹבֶר, אֲדוֹנִי?

גְּלוֹסְטֶר: שֶׁלֹּא לִרְאוֹת כֵּיצַד אַתְּ מְנַקֶּרֶת

          בְּצִפָּרְנֵי אַכְזָרִיּוּת אֶת שְׁתֵּי

          עֵינָיו, זְקֵנוֹת וּמִסְכֵּנוֹת; וְלֹא

          אֶת אֲחוֹתֵךְ הָאֵימְתָנִית נוֹעֶצֶת

          נִיבֵי חֲזִיר בִּבְשַׂר מֶלֶךְ מָשׁוּחַ.

          מוּל סְעָרָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁבָּהּ עָמַד

          בְּרֹאשׁ חָשׂוּף, בְּלֵיל צַלְמָוֶת, גַּם

          הַיָּם הָיָה גּוֹאֶה עִם נַחְשׁוֹלָיו

          וּמְכַבֶּה אֵשׁ כּוֹכָבִים.

          אַךְ, לֵב זָקֵן מִסְכֵּן, הוּא רַק עָזַר

          לַשַּׁחַק לְהַמְטִיר. אִם זְאֵבִים

          הָיוּ מְיַלְּלִים בְּשַׁעֲרֵךְ

          בַּזְּמַן הַמַּר הַזֶּה, הָיִית אוֹמֶרֶת:

          "שׁוֹעֵר טוֹב, פְּתַח." גַּם לָאַכְזָר יֵשׁ גְּבוּל.

          אַך עוֹד אֶרְאֶה אֵיך עַל צֶאֱצָאִים

           כָּאֵלֶּה הַנְּקָמָה תִּנְחַת.

קוֹרְנְוָל:                              לִרְאוֹת

          כְּבָר לֹא תִּרְאֶה. אֶת הַכִּסֵּא תַּחְזִיקו!

          עַל שְתֵּי עֵינֵיךָ אֵלֶּה פֹּה אֶדְרֹךְ.

          קורנוול מנקר אחת מעיניו של גלוסטר.

גְּלוֹסְטֶר: מִי שֶׁחוֹשֵׁב לִחְיוֹת עַד גִּיל זִקְנָה,

          שֶׁיַּעֲזֹר לִי! – אוֹ, אַכְזָר! – אֵלִים, אוֹ!

רֵגָן:       צַד זֶה יִלְעַג לַזֶּה – אֶת הַשְּׁנִיָּה גַּם.

קוֹרְנְוָל:  וְאִם תִּרְאֶה אֶת הַנְּקָמָה –

מְשָׁרֵת 1:                            עֲצֹר,

          אָדוֹן. אֲנִי בְּשֵׁרוּתְךָ מִגִּיל

          יַלְדוּת, אַך לֹא הֵיטַבְתִי לְשָרֵת

          אַף פַּעַם כְּמוֹ הָרֶגַע כְּשֶׁאֲנִי

         קוֹרֵא לְךָ עֲצֹר.

רֵגָן:                      הֵי, מָה זֶה, כֶּלֶב?

מְשָׁרֵת 1: אִם לָךְ הָיָה זָקָן עַל הַסַּנְטֵר,

          הָיִיתִי מְטַלְטֵל אוֹתוֹ. מָה יֵשׁ לָךְ?

קוֹרְנְוָל:   בֶּן-כֶּלֶב עֶבֶד! שולפים ונלחמים.

מְשָׁרֵת 1: לֹא לֹא אָז בּוֹא, הַזַּעַם פֹּה יַכְרִיעַ.

          הוא פוצע את קורנוול.

רֵגָן [למשרת אחר]: תֵּן אֶת הַחֶרֶב. שֶׁאִכָּר יָעֵז כָּךְ?

          היא לוקחת את החרב ומסתערת עליו מאחור. הורגת אותו.

מְשָׁרֵת 1: אָאא, אָאא, נִרְצַחְתִּי. אֲדוֹנִי, עוֹד יֵשׁ

          לְךָ עַיִן אַחַת לִרְאוֹת קְלָלוֹת

          נוֹחֲתוֹת עָלָיו. אָאאא! [הוא מת]

קוֹרְנְוָל:  טוֹב, בּוֹא נִמְנַע שֶׁהִיא תִּרְאֶה יוֹתֵר

          חָלִילָה. צְאִי, רַפְרֶפֶת מְאוּסָה! -

          אָז אֵיפֹה הַבָּרָק שֶׁלָּךְ עַכְשָׁו?

גְּלוֹסְטֶר: הַכֹּל חָשׁוּךְ, פָּרוּץ. אֵיפֹה בְּנִי אֶדְמוּנְד?

          אֶדְמוּנְד, הַצֵּת אֶת כָּל גִּצֵּי הַטֶּבַע

          לִנְקֹם עַל הַזְּוָעָה הַזֹּאת.

רֵגָן:                                  אַח ֹשְתוֹק,

          נָבָל בּוֹגֵד. אַתָּה קוֹרֵא לָזֶה

          שֶׁמְּתַעֵב אוֹתְךָ. הוּא, הוּא חָשַׂף

          לָנוּ אֶת כָּל מַסֶּכֶת בְּגִידוֹתֵיךָ,

          הוּא טוֹב מִכְּדֵי לַחְמֹל עָלֶיךָ.

גְּלוֹסְטֶר:                              אָאא

          טִמְטוּם ֹשֶלִי! אָז אֶדְגַּר סְתָם הֻכְתַּם?

          אֵלִים טוֹבִים, סִלְחוּ לִי וּבָרְכוּ

          אוֹתוֹ.

רֵגָן [למשרתים]:   לִדְחֹף אוֹתוֹ מִחוּץ לַשַּׁעַר,

          שֶׁיְּרַחְרֵחַ אֶת דַּרְכּוֹ לְדוֹבֶר.

          אָדוֹן, מָה? אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה!

קוֹרְנְוָל:                                   נִפְצַעְתִּי.

          תִּמְכִי בִּי, גְּבֶרֶת. [למשרתים] לְהָעִיף הַחוּצָה

          אֶת הַנָּבָל-בְּלִי-עַיִן. תִּזְרְקוּ

          אֶת הַפִּשְׁפֵּשׁ עַל תֵּל הַזֶּבֶל.

          יוצאים משרתים עם גלוסטר.

                                       רֵגָן,

          אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְאַבֵּד דָּם; זֶה

          לֹא זְמַן לְהִפָּצַע. תְּנִי אֶת זְרוֹעֵךְ.

          יוצאים קורנוול ורגן.

מְשָׁרֵת 2:  אֲנִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת כָּל פֶּשַע אִם

          יֵצֵא לָאִישׁ הַזֶּה קְצַת טוֹב.

מְשָׁרֵת 3:                           אִם הִיא

          תִּחְיֶה לָמוּת בְּגִיל שֵׂיבָה טוֹבָה,

          כָּל הַנָּשִׁים תִּהְיֶינָה מִפְלָצוֹת.

מְשָׁרֵת 2:  נֵלֵךְ עִם הַזָּקֵן, וּנְסַדֵּר 

          ֹשְהַמְּשֻגָּע יִקַּח אוֹתוֹ. טֵרוּף   

          כְּמוֹ זֶה שֶלוֹ נִרְתָּם לְכָל דָּבָר.

מְשָׁרֵת 3:  תֵּלֵךְ אַתָּה; אֲנִי אָבִיא פִּשְׁתָּן

          וּקְצַת חֶלְבּוֹן בֵּיצִים לִמְרֹחַ עַל

          פָּנָיו הַמְּדַמְּמִים. שֶׁיַּעַזְרוּ

          לוֹ הַשָּׁמַיִם!

            יוצאים.