| < אחורה |  המלך ליר -
מערכה 2, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים קנט [במסווה] ואוסוולד, משני צדי הבימה.
אוֹסְוַלְד: שַׁחַר מְבֹרָךְ לְךָ, חָבֵר. אַתָּה שַׁיָּךְ לַבַּיִת?
קֶנְט: אֲהָהּ.
אוֹסְוַלְד: אֵיפֹה נוּכַל לְהַחְנוֹת אֶת הַסּוּסִים שֶׁלָּנוּ?
קֶנְט: בַּבֹּץ.
אוֹסְוַלְד: בְּבַקָּשָׁה, אִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, תַּגִּיד לִי אֵיפֹה.
קֶנְט: לֹא אוֹהֵב אוֹתְךָ.
אוֹסְוַלְד: טוֹב, אָז גַּם לִי לֹא אִכְפַּת מִמְּךָ.
קֶנְט: אִם הָיִיתִי שָֹם אוֹתְךָ בְּמִכְלָאָה בֵּין שְׁתֵּי הַלְּסָתוֹת שֶׁלִּי, הָיָה לְךָ מְאוֹד אִכְפַּת מִמֶּנִּי.
אוֹסְוַלְד: לָמָּה אַתָּה מִתְנַהֵג אִתִּי כָּכָה? אֲנִי לֹא מַכִּיר אוֹתְךָ.
קֶנְט: בָּחוּר, אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ.
אוֹסְוַלְד: בְּתוֹר מָה אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?
קֶנְט: בְּתוֹר נוֹכֵל, מְנֻוָּל, אוֹכֵל שְׁאֵרִיּוֹת בָּשָׂר; נוֹכֵל נִקְלֶה, שַׁחְצָן, חָלוּל, זוֹחֵל, שָׂכִיר נָחוּת בַּחֲלִיפָה, פְּסֹלֶת עִם גַּרְבַּיִם מַסְרִיחִים; נוֹכֵל תַּכְכָן ֹשְפוּך בֵּיצִים עִם דָּם וְרַדְרַד, בֶּן-עָוֶל בֶּן-זוֹנָה, דַּחְלִיל גַּנְדְּרָן, אַרְכִי-לַקְקָן, טַרְחָן נָפוּחַ; דַּלְפוֹן עִם יְרֻשָּת מְלָפְפוֹן, אֶחָד שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל זְנוּת בְּתוֹר שֵׁרוּת, שִׁלּוּב שֶׁל נוֹכֵל, מְקַבֵּץ-נְדָבוֹת, שָׁפָן, סַרְסוּר וְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר שֶׁל כַּלְבָּה מְעֹרֶבֶת; אֲנִי מוּכָן לָתֵת מַכּוֹת עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ מִיְּלָלוֹת אִם תַּכְחִישׁ תַּת-פְּסִיק מִתָּאֳרֵי-הַכָּבוֹד שֶׁלְּךָ.
אוֹסְוַלְד: אוּ-אָהּ, אֵיזֶה טִיפּוּס מִפְלַצְתִּי אַתָּה, לְהִשְׁתַּלֵּחַ כָּכָה בְּמִישֶׁהוּ שֶׁאַתָּה לֹא מַכִּיר וְגַם לֹא מַכִּיר אוֹתְךָ?
קֶנְט: אֵיזֶה רֶפֶשׁ חָצוּף אַתָּה לְהַכְחִישׁ שֶׁאַתָּה מַכִּיר אוֹתִי? מָה, עָבְרוּ יוֹתֵר מִיּוֹמַיִם מֵאָז שֶׁשַּׂמְתִּי לְךָ רֶגֶל וְהִרְבַּצְתִּי לְךָ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ? שְׁלֹף, מְנֻוָּל, כִּי לַמְרוֹת שֶׁלַּיְלָה, הַיָּרֵחַ זוֹרֵחַ. [שולף את חרבו] בּוֹא אֲנִי אֶעֱשֶׂה מִמְּךָ מְחִית-יָרֵחַ! שְׁלֹף, בֶּן-זוֹנָה נְטוּל-אָשָׁךְ, דֻּגְמָן שֶׁל סַפָּרִים! שְׁלֹף!
אוֹסְוַלְד: לֵךְ, אֵין לִי אִתְּךָ חֲצִי דָּבָר!
קֶנְט: שְׁלֹף, מְנֻוָּל! אַתָּה בָּא עִם מִכְתָּבִים נֶגֶד הַמֶּלֶךְ, וּמַחְלִיף אֶת הַבֻּבֹּנֶת גַּאֲוָה בַּמִּשְׂחָק נֶגֶד הוֹד-מַלְכוּת אָבִיהָ! שְׁלֹף, בֶּן-עָוֶל, אוֹ שֶׁאֶשְׁלֹק לְךָ אֶת הַשּׁוֹקַיִם כָּכָה! – שְׁלֹף, מְנֻוָּל, בּוֹא-בּוֹא נִרְאֶה אוֹתְךָ!
אוֹסְוַלְד: הַצִּילוּ, הוֹ! רֶצַח, הַצִּילוּ!
קֶנְט: תַּרְבִּיץ, עֶבֶד! עֲמֹד פֹּה, מְנֻוָּל, עֲמֹד פֹּה, עֶבֶד טַוָּס, תַּרְבִּיץ! [מכה אותו]
אוֹסְוַלְד: הַצִּילוּ, הוֹ! רֶצַח, רֶצַח!
נכנסים אדמונד, עם סיף שלוף, קורנוול, רגן, גלוסטר ומשרתים.
אֶדְמוּנְד: מָה זֶה, מָה הָעִנְיָן? תַּפְסִיקוּ!
קֶנְט [לאדמונד]: אָז אִתְּךָ, מַר-יֶלֶד-טוֹב, אִם מִתְחַשֵּׁק לְךָ. בּוֹא, בּוֹא, אֲנִי אֶמְלֹק אוֹתְךָ; בּוֹא, מַר-אָדוֹן צָעִיר.
גְּלוֹסְטֶר: נֶשֶׁק? כְּלֵי מַשְׁחִית? מָה הָעִנְיָן פֹּה?
קוֹרְנְוָל: לַעֲצֹר אוֹ שֶׁתְּשַׁלְּמוּ בְּחַיֵּיכֶם: מִי שֶׁמֵּרִים עוֹד פַּעַם יָד – מֵת. מָה הָעִנְיָן?
רֵגָן: הַשְּׁלִיחִים מֵאֲחוֹתֵנוּ וְהַמֶּלֶךְ.
קוֹרְנְוָל: מָה הַמַּחְלֹקֶת בֵּינֵיכֶם? דַּבֵּר.
אוֹסְוַלְד: אֲנִי בְּקֹשִׁי נוֹשֵׁם, כְּבוֹדוֹ.
קֶנְט: פֶּלֶא! כָּל כָּךְ טִלְטַלְתָּ אֶת הָאֹמֶץ-לֵב שֶׁלְּךָ, נָבָל מְשַׁקְשֵׁק; הַטֶּבַע לֹא מַכִּיר בְּךָ – חַיָּט עָשָׂה אוֹתְךָ.
קוֹרְנְוָל: אַתָּה טִיפּוּס מְשֻׁנֶּה – חַיָּט עָשָׂה אָדָם?
קֶנְט: כֵּן, אָדוֹן, חַיָּט; סַתָּת אוֹ צַיָּר לֹא הָיוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ גָּרוּעַ, אֲפִלּוּ הֵם בְּקֹשִׁי שְׁנָתַיִם בַּמִּקְצוֹעַ.
קוֹרְנְוָל [לאוסוולד]: דַּבֵּר בְּכָל זֹאת: אֵיךְ צָמַח הָרִיב שֶׁלָּכֶם?
אוֹסְוַלְד: בִּרְיוֹן עַתִּיק זֶה, כְּבוֹדוֹ, שֶׁחַסְתִּי עַל חַיָּיו כִּי זְקָנוֹ הָאָפֹר בִּקֵּשׁ חֶמְלָה –
קֶנְט: חֲתִיכַת שְׁוָא-נָע, חוֹלָם חָסֵר, אוֹת מְחוּקָה! אֲדוֹנִי, אִם תַּרְשֶׁה לִי, אֲנִי אֶרְמֹס אֶת הַנָּבָל הַלֹּא-אָפוּי הַזֶּה לְטִיט, וְאֶמְרַח אִתּוֹ קִירוֹת שֶׁל מַחְרָאוֹת. [לאוסוולד] חָסְתָּ עַל זְקָנִי הָאָפֹר, זָנָב מְכַשְׁכֵּשׁ?
קוֹרְנְוָל: שֶׁקֶט, אַתָּה.
חַיָּה, אֵין לְךָ שׁוּם יִרְאַת כָּבוֹד?
קֶנְט: יֵשׁ לִי, אַךְ גַּם לַכַּעַס יֵשׁ זְכֻיּוֹת.
קוֹרְנְוָל: עַל מָה אַתָּה כּוֹעֵס?
קֶנְט: עַל שֶׁסָּרִיס כְּמוֹ זֶה חוֹגֵר לוֹ חֶרֶב –
אַך לֹא חוֹגֵר שׁוּם יֹשֶׁר. נְבָלִים
חַיְכָנִיִּים כְּמוֹתוֹ – עַכְבְּרוֹשִׁים! –
חוֹתְכִים בְּשִׁנֵּיהֶם חוּטִים קְדוֹשִׁים
שֶׁאֵין לִפְרֹם; וּמְלַבִּים כָּל יֵצֶר
בְּלֵב אֲדוֹנֵיהֶם, שָׂמִים עוֹד שֶׁמֶן
בַּמְּדוּרָה, אוֹ שֶׁלֶג בְּלֵב קַר,
הֵם מַכְחִישִׁים, אוֹ מְאַשְּׁרִים, מַפְנִים
אֶת הַזַּרְבּוּב עַל כָּל מַשָּׁב אוֹ חֵשֶׁק
שֶׁל אֲדוֹנָם, וּכְמוֹ כְּלָבִים, יוֹדְעִים
רַק אֵיךְ לְהִתְרַפֵּס. [לאוסוולד] שֶׁיִּשָּׂרֵף
פַּרְצוּף חוֹלֵה-הַנְּפִילָה שֶׁלְּךָ!
מָה אַתָּה מְחַיֵּךְ בַּנְּאוּמִים
שֶׁלִּי? אֲנִי לֵצָן? חַתְ'כַת אֲוָז,
אֲנִי אָרִיץ אוֹתְךָ מָרוּט שָׁחוּט
מְגַעֲגֵעַ בְּכָל אַנְגְּלִיָּה.
קוֹרְנְוָל: מָה, אַתָּה מְשֻׁגָּע, זָקֵן?
גְּלוֹסְטֶר: אֵיךְ הִסְתַּכְסַכְתֶּם, תְּסַפֵּר אֶת זֶה.
קֶנְט: אֵין בָּעוֹלָם שְׁנֵי הֲפָכִים עוֹיְנִים
יוֹתֵר מִמֶּנִּי וְנָבָל כָּזֶה.
קוֹרְנְוָל: וְלָמָּה הוּא נָבָל? מָה הוּא פָּשַׁע?
קֶנְט: לֹא לְרוּחִי כְּלָל הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ.
קוֹרְנְוָל: אוּלַי גַּם לֹא שֶׁלִּי, שֶׁלּוֹ, שֶׁלָּהּ.
קֶנְט: אָדוֹן, אֶצְלִי מִלָּה פְּשׁוּטָה זֶה חֹק:
רָאִיתִי פַּרְצוּפִים טוֹבִים יוֹתֵר
בִּשְׁעָתִי מֵאֵלֶּה שֶׁתְּלוּיִים
עַל כָּל כָּתֵף שֶׁמּוּל עֵינַי כָּרֶגַע.
קוֹרְנְוָל: זֶה מִין טִיפּוּס שֶׁהִלְּלוּ אוֹתוֹ
עַל הַבּוֹטוּת שֶׁלּוֹ, וְהוּא אִמֵּץ ֹ
חִסְפּוּס גַּס-רוּחַ, שֶׁהוֹפֵךְ מָתוֹק
לְעַז. הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְהַחְנִיף,
לֹא הוּא; כֻּלּוֹ פַּשְׁטוּת וָיֹשֶׁר – הוּא
חַיָּב לוֹמַר אֱמֶת; אִם יְקַבְּלוּ –
יָפֶה; אִם לֹא – מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁהוּא
"פָּשׁוּט"? מַכִּיר, מַכִּיר נוֹכְלִים כָּאֵלֶּה,
שֶׁמַּסְתִּירִים מִתַּחַת לַפַּשְׁטוּת
יוֹתֵר עָרְמָה וְכַחַשׁ מֵעֶשְׂרִים
טִפְּשִׁים קַדֵּי-קִדּוֹת אֲשֶׁר טוֹרְחִים
וּמְמַלְּאִים יָפֶה אֶת חוֹבָתָם.
קֶנְט: אָדוֹן, בֶּאֱמוּנָה, וְחֵי-נַפְשִׁי,
לְנֹכַח זִיו פָּנֶיךָ הָאַדִּיר,
שֶׁזָּהֳרוֹ, כְּמוֹ זֵר הַלֶּהָבוֹת
עַל מֵצַח אֵל הַשֶּׁמֶשׁ –
קוֹרְנְוָל: מָה אַתָּה
רוֹצֶה עַכְשָׁו?
קֶנְט: לְהִפָּטֵר מֵהַסִּגְנוֹן שֶׁלִּי, שֶׁאַתָּה מְגַנֶּה. אֲנִי יוֹדֵעַ, אָדוֹן, שֶׁאֲנִי לֹא חַנְפָן. זֶה שֶׁמָּרַח אוֹתְךָ בִּמְלִיצוֹת מִן הַמִּנְיָן הוּא נוֹכֵל מִן הַמִּנְיָן, מָה שֶׁאֲנִי מִצִּדִּי לֹא אֶהְיֶה, גַּם אִם תִּכְעַס שֶׁלֹּא אֶהְיֶה כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁכֵּן אֶהְיֶה.
קוֹרְנְוָל [לאוסוולד]: בְּמָה חָטָאתָ לוֹ?
אוֹסְוַלְד: כְּלוּם לֹא חָטָאתִי לוֹ אַף פַּעַם.
הַמֶּלֶךְ אֲדוֹנוֹ הוֹאִיל לִפְנֵי
זְמַן לֹא רַב לְהַכּוֹת אוֹתִי עַל סְמַךְ
עוֹרְבָא פָּרַח, וְהוּא – בֶּן-הֵד, מַחֲנִיף
לְזַעֲמוֹ - הִכְשִׁיל אוֹתִי לָאָרֶץ;
בְּעוֹד אֲנִי מֻשְׁפָּל, הוּא הִתְלַהֵם,
וְהֶעֱלִיב, וְהִתְנַפֵּחַ כְּמוֹ
צַדִּיק גָּדוֹל, זָכָה לְשֶׁבַח מִן
הַמֶּלֶךְ עַל תְּקִיפַת שׁוֹחֵר שָׁלוֹם;
וּלְאוֹר מִבְצַע הַמַּחַץ הַמֻּצְלָח,
כָּאן הִתְנַפֵּל עָלַי שׁוּב.
קֶנְט: פַּחְדָנִים
כְּלָבִים כָּאֵלֶּה יַעֲשׂוּ צְחוֹק גַּם
קוֹרְנְוָל: הָּבִיאוּ אֶת הַסַּד! הוֹ!
[יוצאים משרת אחד או שניים]
נוֹכֵל קָשִׁישׁ, עַקְשָׁן, מַר פֶּה-גָּדוֹל,
אֲנַחְנוּ נְלַמֵּד אוֹתְךָ.
קֶנְט: אָדוֹן,
אֲנִי זָקֵן מִכְּדֵי לִלְמֹד. לֹא, אַל
תָּבִיא לִי אֶת הַסַּד שֶׁלְּךָ; אֲנִי
שַׁיָּךְ לַמֶּלֶךְ, וּבְשֵׁרוּתוֹ
נִשְׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם. אַתָּה תַּפְגִּין
פְּחִיתוּת כָּבוֹד, וְרֶשַׁע מְכֻוָּן
– אִישִׁית וְצִבּוּרִית – לַאֲדוֹנִי,
אִם אֶת שְׁלִיחוֹ תָּשִׂים בַּסַּד.
קוֹרְנְוָל: תָּבִיאוּ
כְּבָר אֶת הַסַּד! אֲנִי נִשְבַּע שֶׁהוּא
יֵשֵׁב שָׁם עַד הַצָּהֳרַיִם.
רֵגָן: עַד
הַצָּהֳרַיִם? עַד הַלַּיְלָה, כָּל
הַלַּיְלָה גַּם.
קֶנְט: גְּבִרְתִּי, גַּם אִם הָיִיתִי
הַכֶּלֶב שֶׁל אָבִיךְ, לֹא כָּךְ הָיִית
נוֹהֶגֶת בִּי.
רֵגָן: בָּעֶבֶד שֶׁלּוֹ כֵּן.
מביאים את הסד.
קוֹרְנְוָל: זֶה בְּדִיּוּק מִסּוּג הַטִּיפּוּסִים
שֶׁאֲחוֹתֵנוּ מְתָאֶרֶת. הֵנָּה,
תָּבִיאוּ אֶת הַסַּד.
גְּלוֹסְטֶר: בִּמְחִילָה,
מַעֲלָתְךָ, אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת. הוּא
חָטָא קָשׁוֹת, וַאֲדוֹנוֹ הַטּוֹב
הַמֶּלֶךְ כְּבָר יִקְרָא אוֹתוֹ לְסֵדֶר.
הַלֶּקַח הַמַּשְׁפִּיל אֲשֶׁר אַתָּה
מוֹעִיד שָׁמוּר כְּעֹנֶשׁ רַק לִדְגֵי-
רְקָק נֶאֱלָחִים עַל הַנִּקְלִים
שֶבַּפְּשָעִים.
הַמֶּלֶךְ יִפָּגַע ֹשְמְבַזִים
כָּך אֶת כֹּחוֹ בְּהַֹשְפַּלַת שְלִיחוֹ. ֹ
קוֹרְנְוָל: הָאַחְרָיוּת עָלַי.
רֵגָן: לַאֲחוֹתִי
יֵש זְכוּת לְהִפָּגַע הַרְבֵּה יוֹתֵר
שֶמְּגַּדְפִים, תּוֹקְפִים נָצִיג שֶלָּה
עַל שֵרוּתוֹ. הַכְנִיסוּ אֶת רַגְלַיִו.
[מכניסים את קנט לסד]
קוֹרְנְוָל: בּוֹא, אֲדוֹנִי, נֵלֵךְ.
יוצאים כולם [חוץ מגלוסטר וקנט].
גְּלוֹסְטֶר: חָבֵר, צַר לִי עָלֶיךָ; הוּא צִוָּה -
אָז אֵין לִבְלֹם אוֹ לְרַכֵּך אוֹתוֹ,
יָדוּעַ. אֶשְׁתַּדֵּל לְמַעַנְךָ.
קֶנְט: לֹא, אַל תִּטְרַח, אָדוֹן. הָלַכְתִּי דֶּרֶךְ
וְלֹא עָצַמְתִּי עַיִן. אֲנַמְנֵם
מְעַט בַּחוּץ, וּשְׁאַר הַזְּמַן – אֶשְׁרֹק.
אוֹמְרִים שֶׁהַמַּזָּל אֵינוֹ הוֹלֵךְ
בָּרֶגֶל. בֹּקֶר טוֹב לְךָ.
גְּלוֹסְטֶר: פּה הַדֻּכָּס חָטָא. לֹא יִסְלְחוּ לוֹ.
[/ פֹּה הַדֻּכָּס חָטָא. זֶה יִתְקַבֵּל רַע.]
יוצא.
קֶנְט: מֶלֶךְ יָקָר, כְּמוֹ בְּפִתְגָּם יָשָׁן,
הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהֵאִירָה לִכְבוֹדְךָ,
עַכְשָׁו שׂוֹרֶפֶת.
בּוֹאִי, מַשּׂוּאָה שֶׁל עֵמֶק הַבָּכָא,
שֶׁלְּאוֹר קַרְנַיִךְ הַמְּנַחֲמוֹת
אוּכַל לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה.
אוּלַי רַק אֻמְלָלִים זוֹכִים לִרְאוֹת
נִסִּים... יָדוּעַ לִי – זֶה מִקּוֹרְדֶּלְיָה,
שֶׁעַל חַיַּי-תַּחַת-מַסְוֶה דֻּוַּח
לָהּ, לְאָשְׁרֵנוּ, וְ – [קורא את המכתב] תִּמְצָא לָהּ זְמַן
"הַרְחֵק מֵעִנְיְנֵי הַמַּמְלָכָה
הָעֲצוּמָה הַזֹּאת, לִמְצֹא תְּרוּפָה
לַאֲשֶׁר אָבַד". עֵינַיִם עֲיֵפוֹת,
שְׂבֵעוֹת מַרְאוֹת, נַצְּלוּ-נָא הִזְדַּמְּנוּת
לֹא לְהַבִּיט עַל מְלוּנַת-קָלוֹן זוֹ.
לֵיל מְנוּחָה, מַזָּל; חַיֵּךְ עוֹד פַּעַם;
סוֹבֵב אֶת הַגַּלְגַּל שֶׁלְּךָ.
ישן.
| < אחורה | המלך ליר -
מערכה 2, תמונה 2 |
קדימה > |