שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >

נכנסים קנט, גלוסטר ואדמונד.

קֶנְט:      חָשַׁבְתִּי שֶׁהַמֶּלֶךְ נוֹטֶה חֶסֶד לַדֻּכָּס שֶׁל אוֹלְבָּנִי יוֹתֵר מִלְּקוֹרְנְוָל.

גְּלוֹסְטֶר:  תָּמִיד נִרְאָה לָנוּ שֶׁכָּךְ: אֲבָל עַכְשָׁו, בַּחֲלֻקַּת הַמַּמְלָכָה, לֹא בָּרוּר אֶת מִי מֵהַדֻּכָּסִים הוּא מַחְשִׁיב יוֹתֵר, כִּי הַמַּעֲלוֹת שְׁקוּלוֹת כָּל כָּךְ שֶׁחַטְטָנוּת בָּזֶה אוֹ בָּזֶה לֹא מַטָּה אֶת הַכַּף לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה.

קֶנְט:     זֶה לֹא הַבֵּן שֶׁלְּךָ, כְּבוֹדוֹ?

גְּלוֹסְטֶר:  הוֹלָדָתוֹ, אֲדוֹנִי, נִזְקְפָה לְחוֹבָתִי. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הִסְמַקְתִּי לְהַכִּיר בּוֹ שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי מְחֻסָּן.

קֶנְט:     אֲנִי לֹא אִתְּךָ.

גְּלוֹסְטֶר:  אָדוֹן, אִמּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַצָּעִיר הַזֶּה כֵּן הָיְתָה אִתִּי; וְעֵקֶב כָּךְ הִיא נֶעֶשְׂתָה עֲגֻלַּת-רֶחֶם, וְקִבְּלָה, לְמַעֲשֶׂה, בֵּן בָּעֲרִיסָה לִפְנֵי שֶׁהָיָה לָהּ בַּעַל בַּמִּטָּהּ. מֵרִיחַ לְךָ רַע?

קֶנְט:    אֵין לִי מִלָּה נֶגֶד הָרֵיחַ, אִם יָצָא מִמֶּנּוּ כָּזֶה פֶּרַח.

גְּלוֹסְטֶר:  אֲבָל יֵשׁ לִי בֵּן, אָדוני, חֻקִּי לְכָל דָּבָר, אֵיזֶה שִָׁנָה מְבֻגָּר מִזֶּה, שֶׁבְּכָל זֹאת אֵינוֹ יָקָר יוֹתֵר בַּפִּנְקָסִים שֶׁלִּי. עַל אַף שֶׁהַשֶּׁרֶץ הַזֶּה בָּא לָעוֹלָם בְּאֹפֶן מְפֻלְפָּל מַשֶּׁהוּ וּבְלִי שֶׁהֻזְמַן, בְּכָל זֹאת אִמּוֹ הָיְתָה יָפָה, הָיְתָה הִתְעַמְּלוּת לֹא רָעָה לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ, וּמַגִּיעַ לַבֶּן-זוֹנָה שֶׁיַּכִּירוּ בּוֹ. אַתָּה מַכִּיר אֶת הָאָדוֹן הָאָצִיל הַזֶּה, אֶדְמוּנְד?

אֶדְמוּנְד:  לֹא, כְּבוֹדוֹ.

גְּלוֹסְטֶר [לאדמונד]: הָלורד מִקֶּנְט: זְכֹר אוֹתוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ, כִּידִידִי הַמְּכֻבָּד.

אֶדְמוּנְד:  עוֹמֵד לְשֵׁרוּתְךָ, כְּבוֹדוֹ.

קֶנְט:    אֲנִי חַיָּב לֶאֱהֹב אוֹתְךָ, וְתוֹבֵעַ לְהַכִּיר אוֹתְךָ יוֹתֵר.

אֶדְמוּנְד [לקנט]: אֲנִי אֶלְמַד לִהְיוֹת רָאוי, אדוניּ.

גְּלוֹסְטֶר: הוּא הָיָה מִחוּץ לַמְּדִינָה תֵּשַׁע שָׁנִים, וְהוּא כְּבָר יוֹצֵא שׁוּב. הַמֶּלֶךְ בָּא.

          תרועה. נכנס אחד נושא נזר, ואז ליר, קורנוול, אולבני, גונריל, רגן, קורדליה ומלווים.

לִיר:    טַפֵּל בַּאֲדוֹנֵי צָרְפַת וּבּוּרְגּוּנְדִּיָּה, גְּלוֹסְטֶר.

גְּלוֹסְטֶר:  מִיָּד, כְּבוֹדוֹ.

           יוצא.

לִיר:    בֵּינְתַיִם נְגַלֶּה אֶת אֲפֵלַת 

          כַּוָּנָתֵנוּ. תֵּן לִי אֶת הַמַּפָּה ֹשָם.

          דְּעוּ: לְשָׁלוֹשׁ חִלַּקְנוּ מַמְלַכְתֵּנוּ;

          וְהַחְלָטָתֵנוּ נְחוּשָׁה לִפשֹט

          כָּל דְּאָגָה וָעֵסֶק מִגִּילֵנוּ,

          וּלְהַאֲצִיל אוֹתָם עַל הַכּוֹחוֹת

          הַצְּעִירִים יוֹתֵר, בְּעוֹד אֲנַחְנוּ

          בְּלִי נֵטֶל זוֹחֲלִים לַמָּוֶת. בֵּן

          מִקּוֹרְנְוָל, וְאַתָּה, בֵּן לֹא-פָּחוֹת-

          אוֹהֵב מֵאוֹלְבָּנִי, פֹּה בַּשָּׁעָה

         הַזֹּאת הֶחְלַטְנוּ לְפַרְסֵם פֻּמְבִּית

          אֶת נְדוּנְיוֹת בְּנוֹתֵינוּ, כָּל אַחַת,

          עַל מְנַת שֶׁכָּל סִכְסוּךְ שֶׁבֶּעָתִיד

          יוּכַל לְהֵחָסֵךְ עַכְשָׁו.

          שְׁנֵי נְסִיכִים גְּדוֹלִים – צָרְפַת, בּוּרְגּוּנְדִּיָּה –

          בְּנֵי רִיב בְּאַהֲבַת בַּת הַזְּקוּנִים

          שֶׁלָּנוּ, זֶה זְמַן רַב שׁוֹהִים אֶצְלֵנוּ

          בַּחֲנִיָּה שֶׁל חִזּוּרִים, וּפֹה

          יִזְכּוּ לְמַעֲנֶה. אִמְרוּ-נָא לִי,

          בָּנוֹת שֶׁלִּי – הֱיוֹת שֶׁמֵּעַכְשָׁו

          נַפְשִׁיט עַצְמֵנוּ מִשִּׁלְטוֹן, זְכֻיּוֹת

          עַל שֶׁטַח, דַּאֲגוֹת הַמְּדִינָה –

          מִי מִכֻּלְּכֶן בּוֹאוּ נֹאמַר אוֹהֶבֶת

          אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁנָּצִיף

          בְּיֶתֶר נְדִיבוּת אֶת זוֹ שֶׁבָּהּ

          חֹק-טֶבַע וְטוּב-אֹפִי יְרִיבִים

          שָׁוִים. בְּכוֹרָתֵנוּ, גּוֹנֵרִיל,

          דַּבְּרִי אַתְּ רִאשׁוֹנָה.

גּוֹנֵרִיל:   אָדוֹן,

          אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ אַהֲבָה

          גְּדוֹלָה מִמָּה שֶׁהַמִּלָּה תַּבִּיעַ,

          וִיקָרָה מִמְּאוֹר עֵינַיִם, חֹפֶשׁ,

          מֶרְחָב, מֵעַל לְכָל מָה שֶׁנֶּחְשָׁב

          יָקָר, נָדִיר, מַמָּשׁ כְּמוֹ חַיִּים

          שֶׁל יֹפִי, חֵן, בְּרִיאוּת, כָּבוֹד. יוֹתֵר

          מִכְּפִי שֶאָב אֵי-פַּעַם נֶאֱהַב

          אוֹ צֶאֱצָא אָהַב, בְּאַהֲבָה אֲשֶׁר

          לְעֻמָּתָהּ כָּל הֶבֶל-פֶּה – רָפֶה,

          וְכָל דִּבּוּר – גִּמְגּוּם; יוֹתֵר מִכָּל

          "יוֹתֵר" כָּזֶה אֲנִי אוֹתְךָ אוֹהֶבֶת.

קוֹרְדֶּלְיָה [הצִדה]: וּמַה תֹּאמַר קוֹרְדֶּלְיָה? הִיא תֹּאהַב,

          אִלֶּמֶת.

לִיר:                עַל כָּל הַגְּבוּלוֹת הָאֵלֶּה,

          מִקַּו זֶה עַד קַו זֶה, עִם יְעָרוֹת

          בְּרוּכֵי צֵל, עִם שָׂדוֹת מְלַבְלְבִים,

          עִם נְהָרוֹת שׁוֹפְעִים, אַדְמוֹת מִרְעֶה

          רַחֲבוֹת-יָדַיִם, נְמַנֶּה אוֹתָךְ

          לִגְבֶרֶת. לָךְ וּלְזֶרַע אוֹלְבָּנִי

          יִהְיֶה כָּל זֶה לָנֶצַח. מָה תֹּאמַר

          בִּתֵּנוּ הַשְּׁנִיָּה, יַקִּירָתֵנוּ

          רֵגָן, אִשְׁתּוֹ שֶׁל קוֹרְנְוָל? בּוֹאִי, דַּבְּרִי.

רֵגָן:       אָדוֹן,

           אֲנִי קְרוּצָה מֵחֹמֶר אֲחוֹתִי

          בְּלִי שׁוּם הֶבְדֵּל, וּמַחְשִׁיבָה עַצְמִי

          שְׁוַת-עֵרֶךְ לָהּ. לֵב הָאֱמֶת שֶׁלִּי

          מוֹצֵא שֶׁהִיא נִסְּחָה בִּמְדֻיָּק

          גַּם אֶת חוֹזֵה הָאַהֲבָה שֶׁלִּי:

          הִיא רַק הֶחְסִירָה קְצָת, שֶׁכֵּן אֲנִי

          אִישִׁית אוֹיֶבֶת לְכָל הֲנָאָה

          אַחֶרֶת שֶׁל הַדַּק שֶׁבַּחוּשִׁים,

          וּמִתְעַנֶּגֶת רַק בָּאַהֲבָה

          שֶׁלְּךָ, אָדוֹן יָקָר.

קוֹרְדֶּלְיָה:                   אָז מִסְכֵּנָה

          קוֹרְדֶּלְיָה, וּבְכָל זֹאת – לֹא, הֲרֵי

          אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַהֲבָתִי

          כְּבֵדָה מִן הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי.

לִיר:       לָךְ וּלְכָל יוֹרְשַׁיִךְ עַד הַנֶּצַח

          נוֹתַר הַשְּׁלִישׁ הַדֵּי-דָּשֵׁן הַזֶּה

          שֶׁל מַמְלַכְתֵּנוּ הַיָּפָה; הוּא לֹא

          נוֹפֵל בְּשֶׁטַח, עֵרֶךְ אוֹ קְסָמִים

          מִזֶּה שֶׁל גּוֹנֵרִיל. אֲבָל עַכְשָׁו,

          מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, גַּם אִם אַחֲרוֹנָה,

          פְּחוּתָה, קְטַנָּה, שֶׁלְּאַהֲבָתָהּ

          מְשַׁחֲרִים הַגֶּפֶן שֶׁל צָרְפַת

          וְגַם חֲלַב בּוּרְגּוּנְדִּיָּה, מָה תּוּכְלִי

          לוֹמַר בִּכְדֵי לִמְשֹׁךְ לָךְ שְׁלִישׁ נִכְבָּד

          יוֹתֵר מֵאַחְיוֹתַיִךְ? בּוֹאִי, דַּבְּרִי.

קוֹרְדֶּלְיָה:  כְּלוּם, אֲדוֹנִי.

לִיר:       כְּלוּם?

קוֹרְדֶּלְיָה:   כְּלוּם.

לִיר:       רַק כְּלוּם יֵצֵא מִכְּלוּם. דַּבְּרִי שֵׁנִית.

קוֹרְדֶּלְיָה:   שְתִּשָּבֵר נַפְשִי בִּי, לֹא אוּכַל

          לְהַעֲלוֹת לֵב אֶל הַפֶּה. אֲנִי 

          אוֹהֶבֶת אֶת כְּבוֹדְךָ עַל פִּי חוֹבַת

          הַקֶּשֶׁר, לֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת.

לִיר:       אֵיךְ, אֵיךְ, קוֹרְדֶּלְיָה? תְּתַקְּנִי מְעַט

          אֶת הַנְּאוּם אַחֶרֶת תְּחַבְּלִי

          בֶּעָתִידֵךְ.

קוֹרְדֶּלְיָה:              אָדוֹן יָקָר, אַתָּה

          אוֹתִי הוֹלַדְתָּ, וְגִּדַּלְתָּ, גַּם

          אָהַבְתָּ. וַאֲנִי אֶת הַחוֹבוֹת

          הָאֵלֶּה מַחְזִירָה כְּפִי שֶׁיָּאֶה,

          אוֹהֶבֶת, מְצַיֶּתֶת, וּמְכַבֶּדֶת.

          לָמָּה לָאֲחְיוֹתַי יֵשׁ בְּעָלִים

          אִם הֵן אוֹמְרוֹת שֶׁהֵן רַק אוֹהֲבוֹת

          אוֹתְךָ בַּכֹּל? אֲנִי כְּשֶׁאֶתְחַתֵּן,

          הָאִיֹש אֲֹשֶר יִקָּח אֶת שְׁבוּעָתִי

          יִשָּׂא גַּם מִן הַסְּתָם אֶת מַחֲצִית

          אַהֲבָתִי, מַחֲצִית דַּאֲגָתִי

          וְחוֹבָתִי. אֲנִי וַדַּאי אַף פַּעַם

          לֹא אֶתְחַתֵּן כְּמוֹ הָאֲחָיוֹת

          שֶׁלִּי כְּדֵי לֶאֱהֹב רַק אֶת אָבִי

          כֻּלִּי.

לִיר:               אֲבָל לִבֵּךְ שָׁלֵם עִם זֶה?

קוֹרְדֶּלְיָה:  כֵּן, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

לִיר:       כֹּה צְעִירָה וְכָל כָּךְ אַכְזָרִית?

קוֹרְדֶּלְיָה:  כֹּה צְעִירָה, אָדוֹן, וַאֲמִתִּית.

לִיר:       אָז כָּכָה יִהְיֶה. שֶׁהָאֱמֶת

          שֶׁלָּךְ תִּהְיֶה לָךְ נְדוּנְיָה, כִּי חֵי

          הַזֹּהַר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה,

          חֵי מִסְתְּרֵי הַלַּיְלָה וְהַשְּׁאוֹל,

          וּצְבָא הַכּוֹכָבִים שֶׁבִּגְלָלָם

          אֲנַחְנוּ קַיָּמִים וַחֲדֵלִים

          לִהְיוֹת, אֲנִי פֹּה מִתְכַּחֵשׁ לְכָל

          הַדְּאָגָה הָאַבָּהִית שֶׁלִּי,

          כָּל בְּרִית וְקֶשֶׁר דָּם, וּבְתוֹר זָרָה

          לַלֵּב שֶׁלִּי וְלִי מַחֲשִׁיב אוֹתָךְ

          מִכָּאן וְעַד הַנֶּצַח. הָאַכְזָר

         שֶבַּבַּרְבָּרִים, זֶה שֶׁמִּיְּלָדָיו

         עוֹשֶׂה נָזִיד לִזְלֹל בְּתֵאָבוֹן,

          יִזְכֶּה מִלְבָבִי לְרַחֲמִים,

          סַעַד וְחֶסֶד בְּדִּיּוּק כָּמוֹךְ,

          בִּתִּי לְשֶׁעָבַר.

קֶנְט:                לֹא, מֶלֶךְ טוֹב –

לִיר:       שְׁתֹּק, קֶנְט.

          אַל תַּעֲמֹד בֵּין הַדְּרָקוֹן לַטֶּרֶף.

          אֲנִי אוֹתָהּ יוֹתֵר מִכֹּל אָהַבְתִּי,

          חָשַׁבְתִּי לְהַפְקִיד אֶת הַמְּנוּחָה

          שֶׁלִּי לִמְסִירוּתָהּ. [לקורדליה] הַחוּצָה אַתְּ,

          לְהִסְתַּלֵּק. שְכֹּה אֵדַע שַלְוָה

          בַּקֶּבֶר כְּשֵם שֶפֹּה אֲנִי לוֹקֵחַ

          מִמֶּנָּה אֶת לֵב אַבָּא. הוֹ! קִרְאוּ

          לַמֶּלֶךְ שֶׁל צָרְפַת. מִישֶׁהוּ זָז?

          קִרְאוּ גַּם לְבּוּרְגּוּנְדִּיָּה. [משרתים רצים החוצה] אוֹלְבָּנִי

          וְקוֹרְנְוָל, עִם הַנְּדוּנְיוֹת שֶׁל שְׁתֵּי

          בְּנוֹתַי, בִּלְעוּ אֶת כָּל הַשְּׁלִישׁ הַזֶּה.

          שֶׁגַּאֲוָה – אוֹ מָה שֶׁהִיא קוֹרֵאת

          "פַּשְׁטוּת" – הִ י א תִּתְחַתֵּן אִתָּהּ. אֲנִי

          מַפְקִיד בִּידֵיכֶם בִּמְשֻׁתָּף

          אֶת עָצְמָתִי, רוֹמְמוּתִי, וְכָל

          הַסַּמְכֻיּוֹת שֶׁצּוֹעֲדוֹת בַּסָּךְ

          עִם הַמְּלוּכָה. אֲנַחְנוּ, עַל בָּסִיס

          חָדְשִׁי, עִם זְכוּת לְמֵאָה אַבִּירִים

          שֶׁיֻּחְזְקוּ עַל חֶשְׁבּוֹנְכֶם, נִשְׁהֶה

          אֵצֶל שְׁנֵיכֶם לְפִי הַתּוֹר; נִשְׁמֹר

          לָנוּ רַק אֶת הַשֵּׁם וְאֶת אוֹתוֹת

          הַלְוַאי שֶׁל מֶלֶךְ: הַמִּמְשָׁל, הָרֶוַח

          וְהַבִּצּוּעַ שֶׁל הַשְּׁאָר, בָּנַי

          הָאֲהוּבִים – לָכֶם; כְּהוֹכָחָה

          קְחוּ נֵזֶר זֶה וְתַחְלְקוּ אוֹתוֹ

          שְׁנֵיכֶם.

קֶנְט:              לִיר מַלְכוּתִי, אֲשֶׁר תָּמִיד

          כִּבַּדְתִּי כְּמַלְכִּי, אָהַבְתִּי כְּמוֹ

          אָבִי, לִוִּיתִי כְּאָדוֹן שֶׁלִּי,

          וּבַתְּפִלּוֹת הֶחְשַׁבְתִּי כְּפַטְרוֹן –

לִיר:       הַקֶּשֶׁת מְתוּחָה; זוּז מֵהַחֵץ.

קֶנְט:      לֹא, שֶׁיִּפֹּל, גַּם אִם הַחֹד יִפְלֹשׁ

          לִמְחוֹז הַלֵּב שֶׁלִּי: קֶנְט יִהְיֶה

          חָצוּף כְּשֶׁלִּיר הוּא מְשֻׁגָּע. מָה, אִישׁ

          זָקֵן, אַתָּה עוֹשֶׂה? אַתָּה חוֹשֵׁב

          שֶׁהַחוֹבָה פּוֹחֶדֶת לְדַבֵּר

          כְּשֶׁכּוֹחַ מִתְכּוֹפֵף מוּל חֲנֻפָּה?

          לֹא, הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל הַכָּבוֹד

          הִיא לַפַּשְׁטוּת כְּשֶׁהַמְּלוּכָה נוֹפֶלֶת

          אֶל הַטֵּרוּף. הַחְזֵק בְּכִתְרְךָ,

          שְׁקֹל טוֹב וְתַעֲצֹר אֶת הַפְּזִיזוּת

          הַמַּחְרִידָה הַזֹּאת. גַּם אִם חַיַּי

          עַל הַמֹּאזְנַיִם דַּעֲתִי שְׁרִירָה:

          הַבַּת הַצְּעִירָה שֶׁלְּךָ הִיא לֹא

          פָּחוֹת אוֹהֶבֶת, לֹא; מִי שְׁקּוֹלוֹ

         שָׁקֵט וְאֵין לוֹ הֵד חָלוּל, זֶה לֹא

          סִימָן שֶׁאֵין לוֹ לֵב.

לִיר:                         דַּי, קֶנְט, בִּמְחִיר

          חַיֶּיךָ.

קֶנְט:            אֶת חַיַּי תָּמִיד הֶחְשַׁבְתִּי

          בְּתוֹר מַשְׁכּוֹן כְּנֶגֶד הָאוֹיְבִים

          שֶׁלְּךָ, וְלֹא אִכְפַּת לִי לְאַבְּדָם

          אִם הַמֵּנִיעַ הוּא שְׁלוֹמְךָ.

לִיר:                              צֵא לִי

          מִן הַמַּבָּט!

קֶנְט:                 תַּבִּיט יוֹתֵר טוֹב, לִיר,

          תֵּן לִי לְהִשָּׁאֵר אִישׁוֹן הָעַיִן

          הָאֲמִתִּי שֶׁלְּךָ.

לִיר:                     בְּשֵׁם אַפּוֹלוֹ –

קֶנְט:      בְּשֵׁם אַפּוֹלוֹ, מֶלֶךְ, דַּי, לַשָּׁוְא

          תַּשְׁבִּיעַ אֶת כָּל הָאֵלִים שֶׁלְּךָ.

לִיר:       הוֹ עֶבֶד! וְכוֹפֵר!

אוֹלְבָּנִי וקוֹרְנְוָל:              אָדוֹן יָקָר,

          לְאַט!

קֶנְט:            בּוֹא, תַּהֲרֹג אֶת הָרוֹפֵא

          וְתַעֲנִיק תַּשְׁלוּם לַמַּחֲלָה

          הַמַּצְחִינָה. בַּטֵּל אֶת חֲלֻקּוֹת

          הַשַּׁי שֶׁלְּךָ, אִם לֹא – כָּל עוֹד גְּרוֹנִי

          יוֹדֵעַ לְהַרְעִישׁ אֲנִי אֹמַר

          לְךָ אַתָּה פּוֹשֵׁעַ.

לִיר:       שְׁמַע לִי, בְּשֵׁם שְׁבוּעַת הָאֱמוּנִים

          שֶׁלְּךָ, בּוֹגֵד, שְׁמַע לִי: עַל שֶׁנִּסִּיתָ

          לִגְרֹם לָנוּ לִשְׁבֹּר אֶת מִילָתֵנוּ –

          דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמַע עוֹד מֵעוֹלָם –

          וְגַם נִדְחַפְתָּ בְּחֻצְפָּה בֵּין פְּסַק

          דִּינֵנוּ לְכוֹחֵנוּ – מָה שֶׁגַּם

          טִבְעֵנוּ גַּם מַעֲמָדֵנוּ לֹא

          סוֹבְלִים – הִנֵּה בְּתֹּקֶף שֶל מַלְכוּת

          שְֹכַרְךָ: נוֹתְרוּ לְךָ רַק חֲמִשָּׁה

          יָמִים לְהִצְטַיֵּד מוּל הַפְּגָעִים

          שֶׁל הָעוֹלָם, וּבַשִּׁשִּׁי תַּפְנֶה

          לָנֶצַח אֶת גַּבְּךָ הַמְּקֻלָּל

          לְמַמְלַכְתֵּנוּ. אִם לְמָחֳרָת

          יָעֵז הַשֶּׁלֶד הַמְּנֻדֶּה שֶׁלְּךָ

          לְהִמָּצֵא בָּרִבּוֹנוּת שֶׁלָּנוּ,

          הַיּוֹם הַזֶּה הוּא יוֹם מוֹתְךָ. הַחוּצָה!

          אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

קֶנְט:     שָׁלוֹם לַמֶּלֶךְ; אִם זֶה דְּבַר הַחֹק,

          פֹּה הַגָּלוּת, וְהַחֵרוּת – רָחוֹק.

          [לקורדליה] יִתְּנוּ לָךְ הָאֵלִים מִקְלָט, עַלְמָה,

          כִּי לְשׁוֹנֵךְ אֱמֶת, נַפְשֵׁךְ תַּמָּה.

          [לגונריל ורגן] נְאוּמֵיכֶן – הַלְוַאי – מְבֻסָּסִים,

          וּמִמִּלִּים יָקוּמוּ מַעֲשִׂים.

          כָּךְ קֶנְט הוֹלֵךְ; בְּאֶרֶץ לֹא מֻכֶּרֶת

          יִסְלֹל לוֹ אוֹתָהּ דֶּרֶךְ, לֹא אַחֶרֶת.

           יוצא.

          תרועה. נכנס גלוסטר עם מלך צרפת ומלך בורגונדייה ומלווים.

קוֹרְנְוָל:  הִנֵּה בּוּרְגּוּנְדִּיָּה וְצָרְפַת, כְּבוֹדוֹ.

לִיר:       אָדוֹן בּוּרְגּוּנְדִּיָּה,

          רֵאשִׁית נִפְנֶה אֵלֶיךָ, יְרִיבוֹ

          שֶׁל מֶלֶךְ זֶה עַל יַד בִּתֵּנוּ. מָה

          הַנְּדוּנְיָה הֲכִי קְטַנָּה שֶׁהִיא

          תָּבִיא שֶׁתְּסַפֵּק אוֹתְךָ, אַחֶרֶת

          תִּפְרֹשׁ מִצַּלְיָנוּת הָאַהֲבָה?

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה: כְּבוֹד הַמַּלְכוּת, אֵינִי חוֹמֵד יוֹתֵר

          מִמָּה שֶׁהוֹד רוֹמְמוּתְךָ הִצִּיעַ –

          גַּם לֹא תִּתֵּן פָּחוֹת?

לִיר:                          בּוּרְגּוּנְדִּיָּה אִישׁ

          אָצִיל, כְּשֶׁהִיא הָיְתָה עוֹד יְקָרָה

          לָנוּ, הֶחְשַׁבְנוּ אוֹתָהּ כָּךְ, יָקָר;

          עַכְשָׁו הַמְּחִיר שֶׁלָּהּ יָרַד. שָׁם הִיא

          עוֹמֶדֶת, אֲדוֹנִי: אִם מַשֶּׁהוּ

          בַּחֹמֶר הַקָּלוּשׁ הַזֶּה מַתְאִים

          לְךָ, אוֹ כָּל כֻּלּוֹ, כְּמוֹת שֶׁהוּא,

          מֻרְכָּב מִזַּעֲמֵנוּ וְתוּ לֹא,

          הִיא שָׁם, וְהִיא שֶׁלְּךָ.

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה:                      אֵין לִי תְּשׁוּבָה.

לִיר:       עִם הַפְּגָמִים שֶׁהִיא סוֹחֶבֶת, בְּלִי

          יָדִיד, בַּת מְאֻמֶּצֶת וּטְרִיָּה

          שֶׁל שִׂנְאָתֵנוּ, כְּיוֹרֶשֶׁת שֶׁל

          קְלָלָה וּכְמֻקְצָה עַל-פִּי שְׁבוּעָה,

          תִּקַּח אוֹתָהּ אוֹ תַּעֲזֹב?

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה:                       סְלַח לִי,

          אֲדוֹן מַלְכוּת; הַכַּף לֹא מַצְלִיחָה

          לִנְטוֹת בְּמִין תְּנָאִים כָּאֵלֶּה.

לִיר:                                אָז

          עֲזֹב אוֹתָהּ, אָדוֹן, כִּי בְּחַיֵּי

          הַכּוֹחַ שֶׁעָשָׂה אוֹתִי, אֲנִי

          אוֹמֵר לְךָ שֶׁזֶּה כָּל רְכוּשָׁהּ.

          [לצרפת] אֲשֶׁר לְךָ, מֶלֶךְ גָּדוֹל, אֵינִי

          מוּכָן לִבְגֹּד בָּאַהֲבָה שֶׁלְּךָ

          כָּל כָּךְ שֶׁאֲזַוֵּג אוֹתְךָ לְמָה

          שֶׁכֹּה שָׂנוּא עָלַי, לָכֵן אֲנִי

          מַפְצִיר, נַתֵּב אֶת חִבָּתְךָ לְאֵיזֶה

          עָרוּץ רָאוּי יוֹתֵר מִן הַיְּצוּר

          אֲשֶׁר הַטֶּבַע מִתְבַּיֵּשׁ כִּמְעַט

          אֲפִלּוּ לְהוֹדוֹת שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ.

צָרְפַת:   לֹא, זֶה מוּזָר מְאוֹד, שֶׁהִיא שֶׁרַק

          עַכְשָׁו הָיְתָה בָּבַת עֵינְךָ, הִמְנוֹן

          תְּהִלָּתְךָ, מָזוֹר לְזִקְנָתְךָ,

          טוֹבָה מִכֹּל, וִיקָרָה מִכֹּל,

          עָשְׂתָה בְּהֶרֶף עַיִן מַשֶּׁהוּ

          כֹּה מִפְלַצְתִּי שֶׁיְּקַלֵּף מִמֶּנָּה

          כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁכָבוֹת שֶׁל חֶסֶד. אֵין

          סָפֵק, פִּשְׁעָהּ הָיָה לֹא-אֱנוֹשִׁי

          עַד לְדַרְגָּה בִּלְתִּי טִבְעִית מַמָּשׁ,

          אִם הַצְהָרוֹת אַהֲבָתְךָ דְּאָז

          אֵינָן מְפֻקְפָּקוֹת, וּלְהַאֲמִין

          שֶׁהִיא כָּזֹאת שׁוּם הִגָּיוֹן בְּלִי נֵס

          אוֹתִי לֹא יְשַׁכְנֵעַ.

קוֹרְדֶּלְיָה:                אֲנִי רַק מִתְחַנֶּנֶת,

          רוֹמְמוּתְךָ, גַּם אִם אֲנִי גְּרוּעָה

          בָּאָמָּנוּת הַחֲלָקָה-מִשֶּׁמֶן

          שֶׁל לְדַבֵּר וְלֹא לְהִתְכַּוֵּן –

          כִּי מָה שֶׁבְּלִבִּי אֲנִי עוֹשָׂה,

          וְרַק אַחַר כָּךְ מְדַבֶּרֶת – רַק

          תּוֹדִיעַ שֶׁשּׁוּם כֶּתֶם שֶׁל נִבְזוּת,

          שׁוּם רֶצַח, תּוֹעֵבָה, חֵטְא לֹא-טָהוֹר

          אוֹ מַעֲשֶׂה מֵבִישׁ הֵם שֶׁנִּשְּׁלוּ

          אוֹתִי מֵחַסְדְּךָ וְחִבָּתְךָ,

          אֶלָּא מַחְסוֹר שֶׁמַּעֲשִׁיר אוֹתִי

          יוֹתֵר, מַחְסוֹר בְּעַיִן שֶׁקּוֹרֶצֶת

          וּבְלָשׁוֹן אֲשֶׁר אֲנִי שְׂמֵחָה

          שֶׁאֵין לִי – גַּם אִם בִּגְלַל זֶה שֶׁאֵין

          אִבַּדְתִּי אֶת חִבָּתְךָ.

לִיר:                          עָדִיף

          שֶׁלֹּא הָיִית נוֹלֶדֶת-אַתְּ אִם לֹא

          יָכֹלְתְּ לָתֵת לִי נַחַת קְצָת יוֹתֵר.

צָרְפַת:   מָה, זֶה הַכֹּל? – רק טֶבַע בַּיְשָנִי,

          שלא אַחַת מוֹתִיר אֶת הַסִּפּוּר

          אֲשֶׁר בַּלֵּב לֹא מְסֻפָּר? אָדוֹן

          בּוּרְגּוּנְדִּיָּה, מָה אַתָּה אוֹמֵר לַגְּבֶרֶת?

          הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה אַהֲבָה

          כְּשֶׁמְּעָרְבִים בָּהּ שִׁקּוּלִים שֶׁלֹּא

          מֵעֶצֶם הָעִנְיָן. תִּקַּח אוֹתָהּ?

          הִיא נְדוּנְיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה:                         מֶלֶךְ

            גָּדוֹל, תֵּן רַק אֶת הַקִּצְבָּה אֲשֶׁר

          בְּעַצְמְךָ הִצַּעְתָּ, וַאֲנִי

          לוֹקֵחַ אֶת קוֹרְדֶּלְיָה פֹּה בַּיָּד,

          כְּדֻכָּסִית בּוּרְגּוּנְדִּיָּה.

לִיר:       כְּלוּם לֹא. נִשְׁבַּעְתִּי. זֶהוּ.

בּוּרְגּוּנְדִּיָּה [לקורדליה]: צַר לִי שֶׁאִם אִבַּדְתְּ כָּכָה אָב,

          עָלַיִךְ לְאַבֵּד עַכְשָׁו גַּם בַּעַל.

קוֹרְדֶּלְיָה:  שֶׁיֵּרָגַע בּוּרְגּוּנְדִּיָּה. מִכֵּיוָן

          שֶׁכָּל אַהֲבָתוֹ כָּבוֹד וָהוֹן,

          לֹא אֶהְיֶה אִשְׁתּוֹ.

צָרְפַת:   קוֹרְדֶּלְיָה הַיָּפָה, הָאֶבְיוֹנִית

          הָעֲשִׁירָה מִכֹּל, הַנְּטוּשָׁה

          הַמֻּבְחָרָה מִכֹּל, הַמְּבֻזָּה

          הָאֲהוּבָה מִכֹּל, אוֹתָךְ וְאֶת

          מַעֲלוֹתַיִךְ פֹּה אֲנִי אוֹחֵז –

          יְהֵא רָשׁוּם כַּחֹק! – אֲנִי מֵרִים

          מָה שֶׁהֻשְׁלַךְ. אֵלִים, אֵלִים! מַצְחִיק:

          בָּאַהֲבָה שֶׁלִּי בּוּזְכֶם הַקַּר

          מַצִּית כְּלַפֶּיהָ אֵשׁ כָּבוֹד וִיקָר.

          בִּתְּךָ, אֲשֶׁר נָפְלָה אֶל מַזָּלִי,

          מַלְכַּת צָרְפַת הִיא, וּמַלְכָּה שֶׁלִּי.

          כִּי לֹא יִקְנוּ אוֹתָהּ בִּנְכָסִים

          בּוּרְגּוּנְדִּיָּה וְגַם אֶלֶף דֻּכָּסִים.

          אִמְרִי שָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הָאָשָׁם;

          אַתְּ מְאַבֶּדֶת פֹּה לִמְצֹא טוֹב שָׁם.

לִיר:       כֻּלָּהּ שֶׁלְּךָ; תִּשְׁמֹר; לָנוּ אֵין בַּת

          כָּזֹאת, לָעַד שׁוּב לֹא נָעִיף מַבָּט

          עַל הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ. לְכִי עַכְשָׁו

          בְּלִי חֶסֶד, אַהֲבָה, בְּרָכָה שֶׁל אָב.

          בּוֹא, כְּבוֹד בּוּרְגּוּנְדִּיָּה.

          תרועה. יוצאים ליר ובורגונדייה, קורנוול, אולבני, גלוסטר אדמונד ובני לוויה.

צָרְפַת:   אִמְרִי שָׁלוֹם לְאַחְיוֹתַיִךְ.

קוֹרְדֶּלְיָה:  יַהֲלוֹמֵי אָבִינוּ, בְּעֵינַיִם

          שְׁטוּפוֹת קוֹרְדֶּלְיָה תַּעֲזֹב אֶתְכֶן.

          אֲנִי יוֹדַעַת מָה אַתֶּן, וּבְתוֹר

          אָחוֹת אֲנִי נִמְנַעַת מִלִּקְרֹא

          לְחֶטְאֲכֶן בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ.

          אֶת אַבָּא תֹּאהֲבוּ טוֹב. לְחֵיקְכֶן

          זֶה הַמֻּצְהָר אַפְקִיד אוֹתוֹ, אֲבָל,

          הָיִיתִי בִּמְקוֹמוֹ מַעֲדִיפָה

          לִמְצֹא לִי הַפְקָדָה יוֹתֵר יָפָה.

          וּבְכֵן שָׁלוֹם, שְׁתֵּיכֶן.

רֵגָן:       בְּלִי הַטָּפוֹת מוּסָר.

גּוֹנֵרִיל:                        עָדִיף לָךְ אַתְּ

          לִלְמֹד אֵיךְ לְסַפֵּק אֶת אֲדוֹנֵךְ,

          אֲשֶׁר קִבֵּל אוֹתָךְ כִּנְדָבָה

          שֶׁל הַמַּזָּל. בְּצַיְתָנוּת נִכְשַׁלְתְּ,

          מַגִּיעַ לָךְ הַחֹסֶר שֶׁקִּבַּלְתְּ.

קוֹרְדֶּלְיָה: הַזְּמַן יַחְשֹׂף מִתּוֹךְ קִפְלֵי גְּלִימָה

          כָּל חֵטְא אֲשֶׁר הֻסְתַּר שָׁם בְּעָרְמָה.

          כָּל טוּב.

צָרְפַת:             יָפָה שֶׁלִּי, קוֹרְדֶּלְיָה, בּוֹאִי.

            יוצאים צרפת וקורדליה.

גּוֹנֵרִיל:  אָחוֹת, יֵשׁ לִי לֹא מְעַט לוֹמַר עַל מָה שֶׁנּוֹגֵעַ לִשְׁתֵּינוּ אִישִׁית מְאוֹד. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאָבִי יֵצֵא מִפֹּה הַלַּיְלָה.

רֵגָן:    זֶה בָּטוּחַ בְּהֶחְלֵט, וְאֵלֵיכֶם. חֹדֶשׁ הַבָּא – אֵלֵינוּ.

גּוֹנֵרִיל: אַתְּ רוֹאָה כַּמָּה הַגִּיל שֶׁלּוֹ מָלֵא תַּהְפּוּכוֹת. לֹא הִמְעַטְנוּ בָּאַבְחָנָה שֶׁלָּנוּ. הוּא תָּמִיד אָהַב אֶת אֲחוֹתֵנוּ יוֹתֵר מִכֹּל, וּבְאֵיזֶה שִׁפּוּט קְלוֹקֵל גֵּרֵשׁ אוֹתָהּ עַכְשָׁו – צוֹרֵם מִדַּי לָעַיִן.

רֵגָן:     זֶה הָרִפְיוֹן שֶׁל גִּילוֹ, אִם כִּי מֵאָז וּמֵעוֹלָם הוּא בְּקֹשִׁי יָדַע אֶת עַצְמוֹ.

גּוֹנֵרִיל:  הַתְּקוּפוֹת הֲכִי טוֹבוֹת וְיַצִּיבוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ חֲמוּמוֹת-מוֹחַ; אָז אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת שֶׁזִּקְנָתוֹ תָּכִיל לֹא רַק אֶת הַפְּגָמִים שֶׁהִשְׁתָּרְשׁוּ עָמֹק, אֶלָּא גַּם אֶת הַסְּטִיּוֹת שֶׁמְּבִיאוֹת אִתָּן הַשָּׁנִים הַחֲלוּשׁוֹת וְהָעַצְבָּנִיּוֹת.

רֵגָן:   סָבִיר מְאוֹד שֶׁהוּא יְסַפֵּק לָנוּ עוֹד הֶתְקֵפֵי תְּזָזִית כָּאֵלֶּה כְּמוֹ הַנִּדּוּי שֶׁל קֶנְט.

גּוֹנֵרִיל:  עוֹד מְחַכֶּה לָנוּ טֶקֶס הַפְּרֵדָה בֵּין צָרְפַת לְבֵינוֹ. בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, בּוֹאִי נְשַׁלֵּב כּוֹחוֹת. אִם אַבָּא שֶׁלָּנוּ יַמְשִׁיךְ לֶאֱחֹז בַּסַּמְכוּת שֶׁהוּא מַפְגִּין, הַוִּתּוּר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה שֶׁלּוֹ רַק יִפְגַּע בָּנוּ.

רֵגָן:    נַחְשֹׁב עַל זֶה יוֹתֵר לָעֹמֶק.

גּוֹנֵרִיל:  אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לְהַכּוֹת בַּבַּרְזֶל, וְכָל עוֹד הוּא חַם.

          יוצאות.




< אחורה הדפסת הטקסט המלך ליר - מערכה 1, תמונה 1 קדימה >