| < אחורה |  הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 2, תמונה 2 |
קדימה > |
תרועה. נכנסים המלך, המלכה, קליפורד, נורת'אמברלנד והנסיך הצעיר [אדוורד], עם מתופף וחצוצרנים [וחיילים].
מרגרט: ברוך הבא לָעיר יורק המפוארת.
שם הוא ראש הארכי-אויב שרצה
להיות מוקף בְּכִתְרךָ. זו לא
תמונה שמשמחת את לבך?
המלך הנרי: כן, כמו שמשמחים סלעים את מי
שפוחד מהתנפצות. לראות את זה
שורט לי את הנשמה. עצוֹר
נקם, אל אלוהים! לא באשמתי
ולא מרצוני הפרתי נדר.
קליפורד: הוד מלכותך, צריך לשים בַּצד
עודף חמלה ויד רכה כאלה.
במי נועץ אריה מבט ענוג?
לא בַּחיה שתגזול לו את הגוֹב. [/ לא בַּחיה שתגזול את מאוּרתו.]
את יד מי תלקק דובּת היער?
לא את זו שצדה את גוריה מול
עיניה. מי ניצל מאֶרס של
נחש? לא מי שמניח עליו רגל.
תולעת תסתובב כשדורכים
עליה, ויונה תנעץ מקור
בהגנה על אפרוחיה. יורְק
השאפתן כיוון אל כִּתְרך.
חִייכת כשהוא הזעים פנים.
הוא - רק דוכס – רצה להמליך את בנו,
ולרומם את צאצאיו כמו אב
אוהב. אתה – המלך – שמבורך
בְּבן מובחר, הסכמת לנשלו
ולהתגלות כאבא לא אוהב.
גם יצורים בלי שֵכֶל מזינים
את ילדיהם. פרצוף אדם אולי
מפחיד אותם, אבל להגנת
מְתוּקֵיהם, מי לא ראה כיצד
באותם כנפיים ששימשו אותם
לנוס בבהלה, הם מתקיפים
את מי שמטפס לַקן, וגם
יקריבו את חייהם בכדי לשמור
על הקטנים? בושה, מלכי, תיקח
מהם דוגמה! זה לא שובר לב אם
הילד המוכשר פה יאבד
זכות מלידה באשמת אביו, ועוד
ימים רבים יאמר לבנו "כל מה
שסבא-רבא וסבי השיגו
אבא הרשלן מסר חינם
בְּטיפְּשיוּת?" אח, זאת תהיה בושה!
הבט בַּילד ותן לְפָניו
הגבריוֹת, שמבטיחות מזל
מצליח, לחשל את לבבך
המתמוסס להחזיק מה ששלך
ולהשאיר מה ששלך אצלו.
המלך הנרי: יפה שיחק קליפורד את הנואם,
בסיוע טיעונים כבדי משקל.
אבל אמור לי, קליפורד, לא שמעת
שמה שהושג בְּעוול סופו רע?
ואשרי הבן אשר אביו, בשל
החמדנות, נשלח לגיהינום?
אני אוריש לִבְני מעשי מצווה.
הלוואי אבי הוריש לי לא יותר.
כי המחיר של כל דבר אחר
הוא אלף דאגות לשמור עליו
ואפס הנאות כדי להחזיק בו.
אח, יורק, לו חבריך רק יֵדעו
כמה כואב לי שראשך הוא כאן!
מרגרט: אדון, קום תתנער. אויביך כאן כבר,
והלב הרופס הזה מחליש
את התומכים שלך. הבטחת לו
לִבְננו הנלהב תואר אביר.
שלוף חרב והכתר אותו מיד.
אדוורד, כרע ברך.
המלך הנרי: אדוורד פְּלָנְטָאגֶ'נֶט, קום כאביר.
וּלְמד שיעור: שְלוף חרב רק בצדק.
הנסיך אדוורד: אבא, ברשותך המלכותית,
אשלוף אותה בתור יורש הכתר
ואשתמש בה לשם זה עד מוות.
קליפורד: או, ככה מדבר נסיך מבטיח.
(נכנס שליח)
שליח: מפקדים מלכותיים, עמדו היכון.
כי ווריק, עם צבא של שלושים אלף,
מגיע לתמוך בַּדוכס של יורק.
ובכל עיר בה הם עוברים קוראים
לו מלך, ורבים חוברים אליו.
פִּרסו את הכוחות, כי הם קרובים.
קליפורד: אני בעד שתְפנה את שדה
הקרב, כבודו. יש לַמלכה יותר
סיכוי אם תיעדר.
מרגרט: כן, בטובך,
השאר אותנו לַמזל שלנו.
המלך הנרי: זה גם מזל שלי. אז אישאר.
נורת'אמברלנד: אבל תהיה נחוש להילחם.
הנסיך אדוורד: חזֵק את הרוזנים, אבי המלך,
ותעודד את כל מי שנלחם
להגנתך. שלוף את החרב, אבא,
וקרא "סיינט ג'ורג', למען אנגליה."
(מארש. נכנסים אדוורד רוזן מארץ', ווריק, ריצ'רד, ג'ורג', נורפוק, מונטגיו וחיילים.)
אדוורד: עכשיו תכרע למחילה, הנרי
נשבע לשקר, ותשים לי על
הראש את כתרך? או שתמתין
לתוצאת דמים בשדה-הקרב?
מרגרט: תגער בַּכּלבלבים שלך! ילד
חצוף, יאה לך לפתוח פה
על שליטך, המלך החוקי?
אדוורד: אני מלכּו והוא צריך לכרוע.
אוּמצתי כְּיורש בהסכמתו.
מאז נִדרוֹ הוּפר, כי אני שומע
שאַת, בתור המלך, גם אם הוא
חובש ת'כתר, אַת הבאת אותו
באמצעות חוק פרלמנט חדש
למחוק אותי ולהסמיך את בנו.
קליפורד: בצדק:
מי יירש את האב אם לא הבן?
ריצ'רד: זה אתה, שוחט? אין לי בכלל מלים!
[/ שוחט, הגעת? איי אין לי מלים!]
קליפורד:כן, גב עקום, זה אני פה להשיב
לך ולכל שחצן מהסוג שלך.
ריצ'רד: אתה הרגת את הילד ראטלנד, לא?
קליפורד: ואת אבא יורק, ועדיין לא מספיק לי.
ריצ'רד: באלוהים, רוזנים, תנו אות לַקרב.
ווריק: מה, הנרי, מוותר כבר על הכתר?
מרגרט: הֵיי, ווריק-פה-גדול, איך 'תה מעז?
פעם אחרונה שנפגשנו בסיינט אוֹלְבַּנְז
רגליך היו טובות מן הידיים.
ווריק: זה היה תורי לנוס, עכשיו תורךְ.
קליפורד: אמרת את זה כבר, אבל ברחת.
ווריק: לא גבוּרתך, קליפורד, הבריחה אותי.
נורת'אמברלנד: ולא גַבריותך תשאיר אותך.
ריצ'רד: נורת'אמברלנד, בכל הכבוד – ויש לי:
חדל להתדיין, אנ' לא שולט
כבר על הלב שקם לשפוך גופרית
על קליפורד זה, אכזר, רוצח-ילד.
קליפורד: הרגתי את אביך. 'תה קורא
לו ילד?
ריצ'רד: כן, כמו שפן בזוי
בוגד, כפי שהרגת את האח
הרך שלנו ראטלנד, אבל עד
הערב תקלל ת'מעשה.
המלך הנרי: מספיק מלים, כולכם, שִמעו אותי.
מרגרט: קרא עליהם תיגר, או סְגור שפתיים.
המלך הנרי: בבקשה לא להגביל את פי.
אני המלך וזכותי לדבר.
קליפורד: ת'פצע שהוליד את המפגש פה
מלים לא ירפאו, מלכי. אז שקט.
ריצ'רד: אז שלוף חרב, תליין. חֵי מי שברא
אותנו, אני משוכנע שכל
הגבריות של קליפורד – בַּלשון.
אדוורד: מה, הנרי, אקבל מה שמגיע?
הבוקר אלף איש שברו צום לילה
ולא יאכלו עד שתמסור ת'כתר.
ווריק: אם תסרב, דמם הוא על ראשך,
כי יורק לובש את שריונו בְּצדק.
הנסיך אדוורד: אם מה שיורְק קורא לו צדק הוא
צודק, אין אי צדק, הכל צודק.
ריצ'רד: מי שלא יהיה אביךָ, זאת אִמךָ,
כי את לשון אמךָ בהחלט קיבלת.
מרגרט: אבל אתה לא כמו אבא או אמא
אלא כמו יצור מפלצת מעוּות
שהגורל סימן "לשמור מרחק"
כמו מקרפד או לטאה ארסית.
ריצ'רד: ברזל נאפוליטני בְּציפוי
זהב אנגלי, עם אבא שנושא
תואר של מלך כאילו תְּעָלָה
תִקְרא לעצמה ים, לא מתביישת,
כשאת יודעת מאיזה חומר את,
לתת לְפיך לחשוף ת'לב הזול
שלך?
אדוורד: על ראש פרוצה עונדים זֵר קש.
הייתי משלם אלף כתרים
לְזר כדי שהנקבה הזאת תדע
מי היא. הלנה מיוון היתה
יפה ממך, למרות שבעלך
מסכן כמו בעלה. אך הוא אז לא
הושפל בְּידה של הבוגדת כמו
המלך פה בידך. אביו חגג
חופשי בְּלב צרפת, אילף מלך,
הוריד נסיך על ארבע. אילו הוא
רק השתדך על פי ערכו, היה
מחזיק בַּתהילה עד רגע זה.
אבל כשהוא אסף לו קבצנית
אל המיטה ונתן בכלולותיו
כבוד לאביך המרושש, אותו
אור שמש רק הקים נגדו מבול
אשר שטף את מזלות אביו
החוצה מצרפת, ועל כתרו
בבית העמיס תסיסה. כי מה
עורר את המהומה הזאת אם לא
גאוותך? לו היתה בך קצת ענְווה,
היתה עוד תביעתנו מנמנמת, [/ היינו מרדימים את תביעתנו,]
ומחמלה על מלך כה עדין
גם מתגלגלת לה לזמן אחר. [/ מגלגלים אותה לזמן אחר.]
ג'ורג': אך כשראינו שעשית אביב
מאור שלנו, והקיץ שלךְ לא
הניב לנו יבול, הנפנו על
השורש הגנב שלך גרזן,
ואם כי הוא פצע קצת גם אותנו,
דעי לך שאם התחלנו להכות,
כבר לא נַרפּה עד שנכרות אותך
או שנשקה את צמיחתך בדם חם.
אדוורד: ובקביעה הזאת אני קורא
נגדך תיגר, בלי שום דיון נוסף,
כי לא נתת למלך העדין
רשות דיבור. הריעו, חצוצרות!
דְגלינו מְבשרים דם מכל עבר.
לַניצחון, ואם לא, אז לַקבר.
מרגרט: עצור, אדוורד.
אדוורד: לא אעצור, סכסכנית. זה ריב
שעשרת-אלפים היום יחריב.
תרועה. מארש. יוצאים אדוורד ואנשיו מדלת אחת והמלכה מרגרט ואנשיה מן הדלת השניה.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 2, תמונה 2 |
קדימה > |