שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנסים ווריק וג'ורג', המלך הנרי הששי, סומרסט, הנרי הצעיר מריצ'מונד, אוקספורד, מונטגיו והסַמָל של המצודה.

המלך הנרי: סַמָל, עכשיו כשהאל וידידים

          זָרקו את אדוורד מן הכס, הָפכו

          את הכבלים שלי לחופש, את

          הפחד לְתקווה, יגון לְאושר,

          מה הם דמי השחרור שיש עלי

          לפרוע לַסוהר כמקובל?

סמל:   נתין לא גובה כלום מן השליט,

          אבל אם לתפילה צנועה יש כוח,

          אז אבקש, הוד רוממות, סליחה.

המלך הנרי: על מה, סמל? על יחס טוב אלי?

          לא, אל תדאג, אגמול על הנדיבות.

          עשית לי משֶבי עונג, כן,

         עונג שיש לציפורים בִּכלוב

         אחרי שעות של מחשבות נוגות,   

          כשהן שומעות לפתע צליל של בית  [/ צליל מוכר]    

          ושוכחות אז את אובדן החופש. –

          ווריק, אתה המשחרר שלי,

          אחרי האל, אז תודתי לאל

          וּלך. כי הוא זה שהמציא, ואתה

          היית המכשיר. לכן, בכדי

          להביס את רֶשע המזל בכך

          שאחיֶה בשפל, שם הוא לא יפגע בי,

         ועל מנת שעַמֵנוּ המבורך   [/ ועל מנת שמההורוסקופ הרע שלי

         לא ייענש ממזלִי הרע,       / לא ייענש עַמֵנו האומלל.]

          ווריק, גם אם ראשי חובש עוד כתר,

         אני מוסר את השלטון לך,

          כי המזל אתך בכל מעשיך.     [/ כי אתה בכל מעשיך בר-מזל.]

ווריק:  כבודך נודע תמיד בתור צדיק,

          עכשיו תצא צדיק וגם חכם

          שאתה קולט את רֶשע המזל

          וזז הצידה. לא רבים יודעים

          להתאים עצמם לַכּוכבים. אבל    [/ להסתגל לְכּוכבַם. אבל]

          צעד אחד שלך דורש גינוי:

           לבחור בי כשאחיך ג'ורג' פנוי.

ג'ורג':  לא-לא, אתה, ווריק, ראוי לשלוט,

          אתה שהכוכבים בלידתך

          גזרו לך ענף של זית, זר

          דפנה, שתבורך בְּמלחמה

          ובשלום, לכן אני מוסר

          לך מרצוני את התפקיד.

ווריק:  ואני בוחר בג'ורג' בתור עוצר.

המלך הנרי: ווריק וג'ורג', תנו לי את ידיכם.

          עכשיו שַלְבו ידיים, ואִיתן

         את הלבבות, שלא תפריע שום

          מחלוקת לַממשל. שניכם תהיו

          עוצרים למדינה הזאת, בזמן

          שאני עצמי אחיה בפרטיות,

         ואבלה את שארית ימי

          באדיקות, מטיף מוסר לַחטא

         ומהלל את הבורא.

ווריק:                              איזו

          תשובה נותן ג'ורג' לַשליט שלו?

ג'ורג':  שהוא מסכים, אם ווריק מאשר.

          אני סומך על המזל שלך.

ווריק:  טוב, בעל כרחי עלי להתרצות.

          נמשוך יחדיו, כמו צל כפול לַגוף

         של הנרי, ונמלא את מקומו –

          כלומר בנשיאת עול השלטון

         בזמן שהוא ירווה כבוד ושקט.

          וג'ורג', כעת זה הכרחי שאדוורד

          יוכרז בתור בוגד, ואדמותיו

         וכל רכוש שיש לו יוחרמו.

ג'ורג':  ברור. ושתוכרע הירושה.

ווריק:  כן, בעניין זה ג'ורג' לא יקופח.

המלך הנרי: אבל בראש סדר יומכם – הרשו

          לי להפציר – כי לצוֹות איני

          יכול עוד – תדאגו שמלכּתְכֶם

          מרגרט ובני ישובו מצרפת

          מהר. עד שאראה שהם פה, יעיב

          חשד של פחד על שמחת החופש.

ג'ורג':  זה  יבוצע, מלכי, במהירות.

המלך הנרי: לורד סומרסט יקר, מי הוא העלם

          שאתה מראה לו אהבה כזאת?

סומרסט:  מלכי, זה הנרי הצעיר מריצ'מונד.           

המלך הנרי: בוא הנה, תקוַות אנגליה.

          (מניח את ידו על ראשו)

                                                     אִילו

          כוחות הסוד רומזים לניחושַי

         אמת, הנער היפה יהיה

         שמחת מדינתנו. מבטיו

          מלאים מלכות שְלווה, ראשו עוצב

         מטֶבע לחבוש כתר, וידו

          לשאת שרביט, והוא נועד בבוא

          הרגע לברך כס מלכותי.

          כַּבּדו אותו, הוא שיביא עזרה

          כשם שאני הבאתי רק צרה.

          (נכנס שליח)

ווריק:  מה החדשות, חבר?

שליח:  שאדוורד התחמק מידי אחִיך

          ונָס, כפי שנודע לו, לבּוּרְגוּנְדיה.

ווריק:  בשורות קשות! אבל איך הוא נמלט?

שליח:  הוברח בעזרת ריצ'רד דוכס גלוסטר

          והלורד הייסטינגז שהמתינו לו

         במארב סודי בצד היער

          ומציידי הארכיבישוף חטפו

          אותו – כי הוא יצא יום יום לצוד.

ווריק:  אחי נרדם שם בשמירה. אבל

          בוא נסתלק, שליט, כדי לתכנן

          תרופה לכל מכה שתיתכן.

          (יוצאים כולם חוץ מסומרסט, ריצ'מונד ואוקספורד)

סומרסט:  אני, כבודך, מודאג מהבריחה

          הזאת של אדוורד, כי ללא ספק

          רוזן בורגונדיה יעזור לו ועוד

          מעט יהיו לנו עוד מלחמות.

          כשם ששימחה אותי הנבואה

         של הנרי רק הרגע בְּתקווה

          לריצ'מונד הצעיר פה, כך הלב

          שלי חושש שהעימות הזה

          יפגע בו וגם בנו. ולכן,

         כנגד כל צרה, לורד אוקספורד, בוא

         נשלח אותו מיד אל חוף בְּרֵטאן,

         עד שסופת סכסוך תחלוף מכאן.

אוקספורד: צדקת, כי אם אדוורד שוב ימשול

          ריצ'מונד וכל השאר צפויים ליפול.

סומרסט: אז בוא, נשלח את ריצ'מנוד לבְּרֵטאן

          במהירות ככל שרק ניתָן.

          יוצאים.