שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים שני שומרים על אזור ציד, עם קשתות מוצלבות [רובי קשת].

 

שומר 1:  תחת הסבך הזה פה נסתתר,

          כי תיכף יעברו האַיָילים

          את הקרחת-יער, ואנחנו

          נתפוס תחת מסתור עמדה טובה

          לבחור את האַיָיל הכי מובחר.

שומר 2:  אני נשאר על הגבעה, ככה

          נוכל שנינו לירות.

שומר 1:                                  זה אי אפשר:

          הרעש של רובה-הקשת שְ'ךָ

          יפחיד ת'עדר והירייה

          שלי תהיה בזבוז. נעמוד פה שנינו,

          ונכוון להכי טוב. ובשביל

          שהזמן לא יימרח, אני אספר

         לך מה שקרה לי איזה יום

          בדיוק איפה שאנחנו מתמקמים.

שומר 2:  מגיע מיש'ו. נחכה שיילך.

          (נכנס המלך הנרי, במסווה, עם ספר תפילה)

המלך הנרי: חמקתי לי מסקוטלנד מאהבה

          צרופה לזרוק בארצי מבט ערגה.

          לא, הנרי, הנרי, זאת לא ארצך.

          את מקומך תפסו, את שרביטך

          עקרו, השמן בו משחו אותך

          נשטף. אף ברך לא תכרע לקרוא

          לך קיסר, לא יידָחֲקוּ עותרים

         לקרוא לְצדק, לא, אף איש כבר לא

         יבקש שתתקן עוולה. כי איך                   

          אוכל לעזור להם ולעצמי לא?

שומר 1: או, זה אַיָיל שהעור שלו שווה.

          זה המלך הקודם. נתפוס אותו.

המלך הנרי: תני לחבק אותךְ, צרה מרה.

         זו החוכמה, אומרים החכמים.

שומר 2:   לְמה מחכים? בוא ונשים עליו

          כבר יד.

שומר 1:                  חכה, נשמע אותו עוד קצת.

המלך הנרי: הבן והמלכה שלי יצאו

         לבקש סיוע בצרפת, ולפי

          מה ששמעתי ווריק הגדול

          נסע לשם כדי לבקש את יד

          אחות המלך כאשה לאדוורד.

          אם זה נכון, מלכה, בן, מסכנים

          שלי, כל עמלכם לשווא, כי ווריק

          נואם מלא תחכּוּם ולוּאי הוא

          שליט שמלים יפות שובות אותו.

          בזה היא, מרגרט, יכולה לקנות

          אותו, כי היא אשה שיש הרבה

          מה לרחם עליה. אנחות

          שלה יפציצו לו את החזה,

          ודמעותיה יחדרו [/ יִבְקעו] לב שיש.

         נמר בר יתרכך כשהיא מקוננת,

          גם נֵרון האכזר יוכתם חמלה

          מול היללות שלה, דִמעות המלח.    

          אך היא באה לבקש, ווריק – לתת.

          היא משמאלו תפציר עזרה להנרי,

          הוא מימינו יבקש אשה לאדוורד.

          היא תייבב, תאמר "הנרי הודח",

          הוא יחייך, יאמר "אדוורד הוכתר".

          וכאן היא משתתקת, אומללה,

          כשווריק מספר על זכות שלטון, 

          מחליק עוולות, מכביר בטיעונים,

          וכך קונה ממנה את המלך

          עם הבטחה של אחותו וכל

          מה שיחזק את כס המלך אדוורד.     

          איי מרגרט כך יקרה; ו, מסכנה,  

          תהיי ננטשת כשם שאת נואשת.

שומר 2: תגיד לי מה אתה שמדבר

          על מלכים, מְלַכוֹת?

המלך הנרי:                            פחות ממה

          שאני נראה, יותר ממה שאליו

          נולדתי; לפחות אדם, פחות

          שלא אהיה. בני-אדם מדברים

          על מלכים, למה אני לא?

שומר 2:                                          רק  

          שאתה מדבר כאילו אתה מלך.

המלך הנרי: אני כזה, בָּראש. וזה מספיק.

שומר 2:  אבל אם אתה מלך, איפה הכתר?

המלך הנרי: כִּתְרִי בַּלב, לא על הראש. הוא לא

          עטור יהלומים ואבני הודו,

          הוא לא נראֶה: כתרי נקרא סיפוק,

          זה כתר בו מעט מלכים זוכים.

שומר 2: טוב, אם 'תה מלך שמוכתר בסיפוק,

          אתה וכתר הסיפוק שלך

          תהיו מסופקים בלי צל ספק

          לבוא איתנו, כי לדעתנו

          אתה המלך שהמלך אדוורד

          הדיח, ואנחנו, נתינים

          שלו שנשבעו בנאמנות,

          נעצור אותך בתור אויב שלו.

המלך הנרי: ואף פעם לא הֵפַרְתָ אף שבועה?

שומר 2: אף פעם לא כזאת, וגם עכשיו לא.

המלך הנרי: היכן גרת כשהייתי מלך אנגליה?

שומר 2: פה בָּאזור שאנחנו נמצאים.

המלך הנרי: אותי בן תשעה חודשים המליכו,

          אבי וגם סבי היו מלכים,

          ואתם נשבעתם אמונים אלי.

          אמרו לי אם כך, לא הפרתם שבועה?

שומר 1:  לא, כי היינו נתינים כל זמן

          שמָלַכְתָּ.

המלך הנרי:            אני מת? מה, אני לא      [/ אני מת? זו לא נשימה

          נושם אדם? איי, אנשים בורים,   / של בן-אדם? איי, אנשים בורים,]

           אתם אינכם יודעים לְמה נשבעתם.

          הביטו: כשם שאני נושף מעל 

          פני את הנוצה פה, והאוויר

          נושף אותה אלי שוב, מציית

          רק לרוחי ומתמסר לְאחרת

          בָּרגע שהיא נושבת, ותמיד

         נשלט בידי משב גדול יותר,

          כזאת היא הקלוּת שיש לכם,

          ההמונים. אבל את שבועתכם

          שלא תפֵרו, לא, בחטא הזה

          לא אסבך אתכם בָּהפצרות

          שלי. פְּנו לאן שתפנו, רצון

          המלך ייעשה. ותהיו

         אתם מלכים: צַווּ, ואציית.

שומר 1:        אנחנו נתינים נאמנים

          לַמלך: אדוורד.

המלך הנרי:                 והייתם כך

          להנרי שוב, אִילו יָשַב כמו אדוורד.

שומר 1: בשם אלוהים והמלך, בפקודה,

          תבוא איתנו אל הרשויות.

המלך הנרי: בשם אלוהים, יַשְמוּ. שֵם מלכְּכם

          הוא חוק. ומה שאלוהים ירצה,

          יבצע מלככם; ומה שהוא

          ירצה, אני שלו בהכנעה.

          יוצאים.

---

---