שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה, תקיפות ונסיגות. נכנס המלך אדוורד, מביא את ווריק הפצוע.

המלך אדוורד: ככה, שכב כאן. מות, ויָמוּת הפחד,

          כי ווריק הוא השד שהפחיד את

          כולנו. מונטגיו, שמור נפשך,

         אני מחפש אותך, שהעצמות

         של ווריק יהיו לך חברה.

        (יוצא)

ווריק:  הה, מי קרוב? בוא, רֵע או אויב,   [/ הה, מי קרוב? חבר, אויב, בוא הנה,]

          ספר לי מי ניצח, יורק או ווריק?

          למה אני שואל את זה? גופי

          המרוטש מעיד, הדם, אובדן

          הכוח, והלב, חולה אנוש,  

          מעיד שעלי למסור לאדמה

         את גופתי, ובנפילתי

         את הכיבוש לידי אויבִי. ככה

         נכנע הארז לחוד הגרזן,

        הוא שנתן בזרועותיו מקלט

        לְנשר מלכותי, שבצילו

        אריה תקיף יָשַן, שהתנשא

        מעל העץ של זאוס, האלון,

        והגֵן מסופת חורף על שיחים.

        עיניים אלה שמעמעם עכשיו

        כיסוי המוות, הן היו חודרות [/ נוקבות]  

        כמו שמש צהריים לגלות

        בגידות סתרים שבעולם. קִמְטֵי

        גבות, שמלאים עכשיו בדם,

        הושוו לא פעם לקברי מלכים:

        כי מי מָלך בלי שאוכל לכרות

        לו קבר, מי העז כלל לחייך

       כשגבות ווריק זעפו? הנה,

       עכשיו תהילתי מוכתמת דם

        ואפר. הגנים שלי, שבילי

       היער, אחוזות - ברגע זה            

       נוטשים אותי. ומאדמותי כולן

       נותר לי רק שטח הגוף. לבד                                   

       מאבק ואפר מה זה הוד, הדר?                 

       חיים איך שחיים – הסוף נגזר.            

         (נכנסים אוקספורד וסומרסט)

סומרסט:  אח ווריק, ווריק! אילו אתה כמונו,

          יכולנו לשקם את ההפסד.

          הוד מלכותה הביאה מצרפת

          צבא חזק, נודע לנו עכשיו.  

          אח לו יכולת רק לנוס!

ווריק:                                  אז לא

         הייתי נס. אה, מונטגיו, אם זה

          אתה שם, אח יקר, קח את ידי

          ובשפתיך שמור על נשמתי

          עוד רגע. אתה לא אוהב אותי,

          אחי, כי לו אהבת, הדמעות

          שלך היו שוטפות ת'דם הקר

          והקרוש שמדביק את שתי שפתי

          ולא נותן לי לדבר. מהר,

          בוא, מונטגיו, או שאני מת.

סומרסט:                                     אח, ווריק,

          מונטגיו לא נושם יותר, ועד

          להשתנקות האחרונה קרא

          לווריק ואמר "דברו עלי

          טובות באוזני אחי אמיץ הלב."

          והיה אומר יותר, וגם אמר,  

          זה רק נשמע כמו הדהודי קנון      

          בכּוּך, מתערבלים בערבוביה.

          אבל בסוף שמעתי בבירור,

          מן החרחור, "ווריק, שלום."

ווריק:  תנוח נשמתו. ברחו, רוזנים,

          הצילו את עצמכם, ווריק אומר

          שלום – וניפגש שוב בשמיים.

          (הוא מת)

אוקספורד: נלך, לפגוש את כוח המלכה.

          כאן הם נושאים החוצה את גופתו. יוצאים.