| < אחורה |  הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |
נכנסים ריצ'רד דוכס גלוסטר, ג'ורג' דוכס קלארנס, סומרסט ומונטגיו.
ריצ'רד: עכשיו תגיד, ג'ורג' אח, מה דעתך
על החתונה הזאת עם ליידי גריי?
אחִינו לא עשה בחירה שווה?
ג'ורג': איי, מה לעשות, מכאן עד לצרפת
רחוק, איך הוא יכול היה לחכות
עד שיחזור לורד ווריק?
סומרסט: רבותי,
די לדבר, הנה המלך בא.
(תרועה. נכנסים המלך אדוורד, ליידי גריי [כעת המלכה אליזבת], פֶּמְבְּרוֹק, סטאפורד, הייסטינגז, ומלווים. ארבעה נעמדים מצד אחד, וארבעה מן הצד השני.)
ריצ'רד: והכלה שהֵיטיב לבחור.
ג'ורג': אגיד לו בדיוק מה אני חושב.
המלך אדוורד: תגיד לי, ג'ורג' אחי, איך מוצאת חן
בעיניך בחירתנו שאתה
עומד עגום כמו חֲצי מר-נפש?
ג'ורג': בערך כמו בְּעינֵי לואי ו-ווריק,
החלשים כל כך בְּהחלטה
או אומץ שיבלעו ללא עלבון
את הפגיעה שלנו.
המלך אדוורד: ואם נֹאמר
לא יִבלעו, בלי שום סיבה, הם רק
לואי ו-ווריק, אני הנרי, מלך
שלכם ו-ווריק, ומגיע לי
מה שמתחשק לי.
ריצ'רד: ותקבל כל חשק
כי אתה מלכנו, רק שנישואֵי
בזק לָרוב לא הצלחה גדולה.
המלך אדוורד: אה כן, אח ריצ'רד, גם אתה פגוע?
ריצ'רד: אני? לא.
חלילה שארצה לנתק את מי
שאלוהים חיבר. חבל להפריד
מי שרתום כל כך יפה ביחד.
המלך אדוורד: לשים בצד ת'לעג שלכם
ועיקום האף, תנו לי סיבה מדוע
הליידי גריי לא יכולה להיות
אשתי ומלכת אנגליה. - וגם
אתם, מונטגיו, סומרסט, אִמרו
חופשי מה דעתכם.
ג'ורג': אז דעתי היא זו: שהמלך לואי
הופך אויב שלך כשאתה לועג לו
בעניין הנישואים עם ליידי בונה.
ריצ'רד: ו-ווריק, שביצע את פקודתך,
מושפל עכשיו בנישואים האלה.
המלך אדוורד: ואם אמציא משהו שיפייס
את לואי ואת ווריק?
מונטגיו: ובכל
זאת לשלב יד עם צרפת בִּברית
כזאת היה מחזק ת'ממלכה
נגד סופות זרות יותר מכל
נישואי פְּנים.
הייסטינגז: מה, מונטגיו שכח
שאנגליה בטוחה בפני עצמה
אם היא נאמנה בתוך עצמה?
מונטגיו: אבל בטוחה יותר כשמגבָּה
אותה צרפת.
הייסטינגז: עדיף לאבד כבר את
צרפת מאשר לבטוח בצרפת.
שיגבה אותנו אלוהים,
והים שהוא נתן לנו בתור
חומה בצורה. בעזרתם בלבד
נגן טוב על עצמנו, ובהם
ובנו ביטחוננו.
ג'ורג': על הנאום
הזה בלבד הגיע ללורד הייסטינגז
לשאת את היורשת של לורד הַאנְגֶרְפוֹרְד.
אדוורד: מה יש? ככה רציתי והענקתי,
ולפחות הפעם רצוני
יהיה החוק.
ריצ'רד: עדיין, לי נדמה,
כבודך עשה טעות כשהעניק
את היורשת בת לורד סְקֵיילְז לָאח
של אשתך האוהבת. היא היתה
כפליים מתאימה לי או לג'ורג',
אבל אתה עם הכלה שלך
קובר אחים.
ג'ורג': אחרת לא היית
נותן את היורשת של לורד בּוֹנְוויל
לַבּן של אשתך ושולח את
אחֵיך לחפש את מזלם.
המלך אדוורד: אוי ג'ורג' מסכן! בגלל אשה אתה
כל כך מריר! אני אדאג לך.
ג'ורג': הרְאֵית כשבחרת לעצמך
את השיפוט שלך, שהוא קלוש,
אז תן לי להיות שדכן בשם
עצמי, ולכבוד זה כּוָונָתי
לעזוב אותך בקרוב.
אדוורד: עזוב אותי
או תישאר, אדוורד יהיה מלך
ולא יכבול אותו רצון אחִיו.
ליידי גריי: מכובדַי, לפני שרוממותו
הואיל להאציל עלי מלכוּת,
עשו לי צדק ותודו שלא
הייתי נחוּתַת מוצָא, היו
פחותות ממני עם מזל זהה.
אבל כיוון שהתואר הוא כבוד
לי ולמשפחתי, כך גם מורת
הרוח שלכם, שלחיבתכם
אשאף, רק מעיבה על השמחה
בצער וחשש.
אדוורד: יקירתי,
די לְכַרְכֵּר סביב המְכוּרכּמים.
איזה צער, איזה חשש יפלו
עלייך כל עוד אדוורד הוא ידיד
צמוד לך, ושליט שעליהם
להישמע לו? והם יִשָמְעו
לו, וגם יאהבו אותך אם הם
לא מחפשים את שנאתי. ואם
הם כן, תישארי בטוחה אצלי
והם ירגישו טוב את הנקמה
של זעמי.
ריצ'רד (הצידה): אני שומע, לא
אומר הרבה אבל חושב יותר.
(נכנס שליח)
המלך אדוורד: עכשיו, שליח, אֵילו מכתבים
או חדשות יש מצרפת?
שליח: מלך שליט, שום מכתבים ומעט
מלים, אבל כאלה שאני,
בלי רשותך המיוחדת, לא
מעז למסור.
המלך אדוורד: קדימה, אנו מוחלים לך.
אז בקיצור אמוֹר את המלים
כשם שאתה זוכר. מה תשובתו
של המלך לואי לְמה שכתבנו?
שליח: כך בדיוק אמר כשיצאתי:
"מסוֹר לאדוורד המזויף שלך,
המלך לכאורה, שלואי איש
צרפת שולח רקדנים לחגוג
איתו ועם הכלה-טריה שלו."
המלך אדוורד: לואי כזה אמיץ? הוא בוודאי
חושב אותי להנרי. אבל מה
אמרה הליידי בונה על נישואַי?
שליח: כך היא אמרה, בטון מהול בבוז:
"תמסור לו, בתקווה שיתאלמן
מהר, אני עונדת זר אהובה
זנוחה למענו."
המלך אדוורד: לא מאשים
אותה. מה עוד יכלה לומר. היא זו
שנפגעה. ומה אמרה המלכה
של הנרי, כי שמעתי שגם היא
היתה שם באזור?
שליח: "תמסור לו", היא
אמרה, "נפטרתי מבגדי האבל
ואני מוכנה ללבוש שריון."
המלך אדוורד: כבר מתכוננת בטח לשחק
ת'אמזונה. אבל ווריק, מה
אמר על העלבון?
שליח: הוא, שרתח
יותר מכל על הוד רוממותך,
נפטר ממני במלים האלה:
"תמסור שהוא עשה לי חטא נורא
ואפּיל אותו מכס במהרה."
המלך אדוורד: הה? הבוגד מעז להשתחצן?
טוב, אני אתחמש מול אזהרות
כאלה. מלחמות הם יקבלו
ועל חוצפתם הם ישלמו. - אבל
תגיד, ווריק ידיד של מרגרט?
שליח: כן, מלך, בטובך, והם קשורים
בידידות כזאת שהנסיך
אדוורד נושא לאשה ת'בת של ווריק.
ג'ורג': ודאי את הבכורה. וג'ורג' ייקח
את הצעירה. – עכשיו, אחי המלך,
שלום ותיצמד טוב לַכּסא,
כי אני בדרך לבת השנייה
של ווריק. גם אם אין לי שום מלכוּת,
בְּנישואים בטוח לא אהיה
נחות ממך. מי שאוהב אותי
ואת ווריק, שיבוא בעקבותי.
(יוצא ג'ורג', וסומרסט אחריו)
ריצ'רד (הצידה): אני לא. אני מכוון רחוק
יותר. אנ' לא נשאר מאהבה
לאדוורד, רק לַכּתר.
המלך אדוורד: סומרסט
וג'ורג' עורקים לווריק? טוב, אני
ערוּך לָרע מכל, ובמצב
חירום כזה זריזות היא חיונית.
פֶּמְבְּרוֹק וסטאפורד, צאו כדי לגייס
בשמנו חיילים ולהתכונן
לְמלחמה. הם כבר, או שמִיָד
יהיו, על אדמתנו. בהקדם
אבוא ואצטרף אישית.
(יוצאים פמברוק וסטאפורד)
אבל, הייסטינגז ומונטגיו, לפני
שאזוז, למען הָסֵר סָפֵק: אתם
קרובים מכל לווריק בקשרים
ודם; אִמרו אם אתם אוהבים
אותו יותר ממני. אם זה כך,
עִברו אליו: מוטב לי שתהיו
אויבים, לא חברים כוזבים. אבל
אם אתם מתכוונים להישאר
נאמנים, סַפְּקו לי ביטחון
בְּנדר חברי שלעולם
לא אצטרך להטיל בכם חשד.
מונטגיו: שאלוהים ישמור על מונטגיו
כמו שהוא נאמן.
הייסטינגז: ועל הייסטינגז, כמו
שהוא תומך בדגל אדוורד.
המלך אדוורד: ריצ'רד
אחי, אתה עומד איתנו?
ריצ'רד: כן,
למרות כל מה שעומד כנגדך.
המלך אדוורד: אז אני משוכנע בניצחון!
בואו נזוז מהר – הזמן קצר –
לפגוש את ווריק עם צְבָאו הזר.
יוצאים.
| < אחורה | הנרי 6 חלק ג' -
מערכה 4, תמונה 1 |
קדימה > |